סימן מסחר 231937

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

התנגדות לבקשת פטנט 231937 (בקשה לעיכוב ביצוע)

המתנגדת: טריפל פלוס בע "מ

ע"י ב"כ: הרצוג, פוקס, נאמן ושות' - עורכי דין

המבקשת: גוליקלס בע"מ

ע"י ב"כ: קויתי בלפור

להלן

ביוס 2.9.2019 ניתנה החלטתי הדוחה את ההתנגדות למתן הפטנט שבכותרת. במסגרת החלטה זו נפסקו לחובת המתנגדת הוצאות בסך של 5,000 ₪ ושכר טרחת עורכי דין בסך של 50,000 ש"ח.

בטרס הוגש ערעור על החלטה זו הגישה המתנגדת בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה המורה על תשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד. עיקר נימוקה של המתנגדת הינו כי מבקשת הפטנט הוכרזה על ידי בנק ישראל כ"לקוח מוגבל חמור" וכחברה מפרת חוק על ידי רשם החברות ואף הוגשה בקשה לפירוקה. לפיכך סבורה המתנגדת כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו באס לא איעתר לבקשה. מנגד לא ייגרס למבקשת הפטנט כל נזק מעיכוב הביצוע. עוד טוענת המתנגדת כי סיכויי הערעור גבוהיס משנפלו טעויות קשות בהחלטה.

הבקשה הומצאה לבא כוח מבקשת הפטנט ואולס תשובה לה הוגשה באיחור ניכר. על כן, בסמוך להגשת התשובה הוגשה בקשה למתן החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע בהעדר תשובה.

משהוגשה תשובת מבקשת הפטנט אתייחס אליה לגופה. לטענתה, מיום 6.9.2019 אינה עוד חברה מוגבלת. ממשיכה היא וטוענת כי עיכוב ביצוע החיוב הכספי שבפסק הדין ישבש את יכולתה להמשיך בייצוג המשפטי בהליכי הערעור וזאת לאור העובדה שהכספים נועדו לתשלום שכר הטרחה אותו היא חייבת. עוד טוענת מבקשת הפטנט כי בקשת הפירוק הומצאה לה רק לאחרונה והיא הגישה התנגדות לפירוק. מגיש בקשת הפירוק חינו בעל מניות קטן בחברה, שגם

יה שכיר בה ונוכח תקבולים צפוייס אין למעשה עילה לפירוק. לבסוף טוענת מבקשת הפטנט כי אינה חייבת כספים למתנגדת בשנת 2017 וזאת בניגוד לטענת המתנגדת, וכי עסקינן במוצריס תקוליס שהוחזרו למתנגדת במסגרת עסקה בין הצדדים, במסגרת שילמה מבקשת הפטנט למתנגדת כמיליון ₪.

כלל הוא כי אין הגשת הערעור מעכבת ביצועו של פסק דין, במיוחד אם הוא קובע חיוב כספי. כך נקבע בעניין ע"א 10303/07 קמור רכב בע"מ נ'מסינגר יהושע- חברה לבנין ופיתוח בע"מ (פורסם בנכו, 18.2.2008), פסק דין עליו הסתמכה גס המתנגדת:

"כלל מוכדר הוא כי "הגשת ערעוד לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרתי, התשמ"ד -1984), וכי רק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק דין (ע"א 4641/06 מנודה חברה לביטוח בע"מ נ' כרכבי ([פורסם בנכו], 26.7.06)). הטעם לדבר הוא, כי טענות התביעה נמצאו מוצדקות בעדכאה משפטית מוסמכת, וכי על רקע זה, מחייבים שיקולי צדק, ויעילות ההליך השיפוטי, לאפשר לתובע ליהנות מפירות זכייתו. כלל זה מקבל משנה תוקף בפסק דין כספי, אשר על פי רוב, מאפשר השבת המצב לקדמותו במקרה של קבלת הערעוד. על המבקש מוטל הנטל להוכיח שני תנאים מצטברים: סיכויי הערעור, ומאזן הנוחות. בהיבט מאזן הנוחות בפסק דין כספי שיקול מרכזי נסב על כולתו של המשיב להחזיר את המצב לקדמותו באם יתקבל הערעור. לעניין זה, אין די בטענות כלליות, אלא יש לפדרט לפרטיה( את העובדות מה( ניתן להסיק אודות היעדר יכולת או קושי ממשי קונקרטיים להחזיר את הכסן, וככל האפשו, נדרש לגבות עובדות אלה בתצהיר (ע"א 949/06 אליאס נ' עטיה ([פורסם בנכו], 9.4.06); ע"א 3976/02 אריה חברה לביטוח נ' גונן ((פורסם בנכו], 5.6.02)). בין שני השיקולים - סיכויי הערעור ומאזן הנוחות - מתק'ימים *חסי גומלין, כך שככל שהסיכויים לקבלת הערעור גבוהים *ותר, דרישת מאזן הנוחות מתמתנת, ולהיפך (דאו למשכ: רע"א 1767/07 שרעבי נ' מדינת ישראל, ([פורסם בגבו], 7.3.07)."

החיוב הכספי שנפסק לחובת המתנגדת בהחלטתי אינו גבוה, במיוחד אם הוא קובע חיוב כספי. כך נקבע בעניין ע"א 10303/07 קמור רכב בע"מ נ'מסינגר יהושע- חברה לבנין ופיתוח בע"מ (פורסם בנכו, 18.2.2008), פסק דין עליו הסתמכה גס המתנגדת:

7 אציין עוד כי במסגרת ההליך בפניי לא הכחיש העד מטעמו המתנגדת כי המתנגדת חייבת כספים למבקשת הפטנט במסגרת ההתחשבנות ביניהם וגס מטעמו זה איני סבורה כי ייגרס לה נק בלתי הפיך מתשלום ההוצאות, שהרי תוכל לקזו אותס כנגד אותס תשלומים.

8 עוד התברר כי מבקשת הפטנט אינה עוד חברה מוגבלת וזאת מזה כשלושה חודשים. איני מקבלת את טענת המתנגדת כי ייגרס כי תשלום ההוצאות עשוי לייתר את הערעור. ברור כי הסעד העיקרי לו עותרת המתנגדת בערעור הינו העברת הבעלות בפטנט על שמה וסעד זה לא

9. אשר לסיכויי הערעור, מטבע הדבריס איני סבורה כי נפלה בהחלטה שגגה חמורה, שהרי אחרת הייתי מתקנת את השגגה לפני פורסום ההחלטה.

0. לאור האמור, הבקשה נדחית.

ז'קלין ברכה

סיגנית רשם הפטנטים

ניתן בירושליס ביוס ז' כסלו תש"פ 5 דצמבר 2019

סימוכין: 4) 5 5