סימן מסחר 232574

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בקשה לרישום סימן מסחר מספר 232574

המבקש: אמיר אייל ע"י ב"כ דר' אייל ברסלר, עו"פ

ה ח ל ט ה

1. בפני בקשה לרישום סימן המסחר 232574 "צ'11אתא1" "אינפיניטי" (להלן: "הסימן המבוקש") אשר הוגשה לרישום ביוס 31.8.2010. הסימן נתבקש לרישום בסיווג: ביטוח, מימון, דהיינו: ניהול תיקי נכסים, שירותי בית השקעות, קופות גמל, קרנות חינוך מיוחד; השקעות; ענייני כספיים; חסכון פנסיוני; כל השירותים האמורים לעיל שלא ביחס להשכרה, ליסינג, רכישה או שימוש בכלי רכב; הנכללים כולל בסוג 36.

2 ביום 7.7.2011 נשלחה למבקשת הודעת ליקויים על ידי לשכת סימני המסחר, לפיה הסימן המבוקש אינו כשיר לרישום נוכח סעיפים 9(11) ו- 29 לפקודת סימני המסחר התשל"ב- 2 (להלן: "הפקודה"). במסגרת ההודעה נמסר למבקשת כי הסימן נמצא בלתי כשיר לפי סעיף 9(11) לפקודה מכוח רישום סימן מסחר מס' 116478 "ו דזאזשאז" הרשוס ביחס ל"כל השירותים המפורטים בסוג 36" (להלן: "הסימן הרשום"). לגישת מחלקת סימני המסחר, הסימן המבוקש דומה עד כדי להטעות לסימן הרשום. כמו כן נמסר למבקש כי בתאריך 23.2.2011 הוגשה בקשה דומה מס' 235942 "111אתא1" ולכן הועלתה השגה

נוספת כנגד הסימן המבוקש לפי סעיף 29 לפקודה. במסגרת ההודעה, הוענקה למבקשת ההזדמנות לנסות ולהתגבר על ההשגות הנ"ל.

3. בתאריך 31.10.2012 הודיעה לשכת סימני המסחר למבקש כי לאור ההסכם שהומצא על ידי מיופה כוחה של הבקשה המתחרה מס" 235942 מבוטלים הליכי התחרות לפי סעיף 29 ובכך למעשה נותרה רק ההשגה לפי סעיף 9(11) ביחס לסימן הרשום 116478 כנגד הסימן המבוקש.

ביוס 24.2.2013 שלח המבקש מכתב ובו תשובתו ביחס להשגה לפי סעיף 9(11). ביום 3 הודיעה מחלקת סימני המסחר כי אין באמור במכתב המבקש בכדי להתגבר על ההשגה. ביוס 7.7.2013 הגיש המבקש בקשה להעברת התיק לראש למתן החלטה על בסיס החומרים שנמצאים בתיק. מכאן החלטתי זו.

טענות המבקש:

דיון:

המבקש הינו הבעלים והמנכ"ל של "קבוצת אינפיניטי", אשר הוקמה בשנת 1997, החברה עוסקת בהשקעות וניהול ומדורגת בין ששת גופי הניהול הגדוליס במשק הישראלי לפי

דירוג 100 5'אז של חברת דן אנד ברדסטריט לשנת 2012.

במכתב ביום 24.2.2013 טוען המבקש כי אין חשש לדמיון מטעה בין הסימן המבוקש לבין הסימן המצוטט כנגד הסימן המבוקש. לעניין מבחן המראה והצליל, טוען המבקש כי קיים שוני מבחינה ויזואלית ופונטית בין הסימן המבוקש לבין הסימן המצוטט ולכן הראשון כשיר לרישום.

עוד נטען כי המוצר אינו מוצר מדף שנקנה לאחר יד אלא לאחר חשיבה ותכנון. כמו כן, יש לבחון את חוג הצרכנים שצורך שירותים כגון אלה, והם, לטענת המבקש, אינם "הצרכן הסביר" אלא בעלי עניין שלא ידע בתחומי ההשקעות.

עוד טוען המבקש לעניין מבחן יתר נסיבות העניין, כי לאור השימוש בסימן ופרסומו לאורך השנים ולאור מכירה רבת היקף של שירותי המבקש, רכש הסימן אופי מבחין מונה אך ורק של המבקש.

לבסוף טוען המבקש כי גם בפן המושגי אין דמיון בין הסימן המבוקש לבין הסימן הרשום. ומשום שהסימן המבוקש הוא שם עצם המתייחס למספר גדול מאוד, בעוד שהסימן הרשום הוא שם תואר המתייחס למושג אמפירי המדמה העדר גבולות.

לאור כל האמור לעיל טוען המבקש כי אין חשש לדמיון מטעה בין הסימן המבוקש לסימן הרשום וכי לפיכך יש לדחות את ההשגה לפי סעיף 9(11) לפקודה ולהכריע כי הסימן המבוקש כשיר לרישום.

ציון כבר עתה כי המבקש לא הגיש כל ראיות בתיק והטענות העובדתיות שנטענו על ידו לא גובו בתצהיר.

לפי, לשכת בחינת קיומו של דמיון מטעה בין סימנים, פותח בפסיקה "המבחן המשולש", הכולל את מבחני העזר הבאים: מבחן המראה והצליל, מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות ומבחן יתר נסיבות העניין (ראו למשל: ע"א 261/64 פרו-פרו ביסקויט בע"מ ואח' נ' פרומין ובניו בע"מ, פ"ד יח(3) 275 (1964); ע"א 210/65 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' בנק אגודת ישראל בע"מ, פ"ד יט(2) 673 (1965); ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי- יהודי משפחה (1997) בע"מ נ' אס.בי.סי. פרסום, שיווק וקידום מכירות בע"מ, פ"ד נה(3) 933, רע"א 5454/02 טעם טבע (1988) טיבולי בע"מ נ' אמברוזיה סופהרב בע"מ ואח, פ"ד נז(2) 438 (2003). ברבות השנים, נוסף למבחנים אלה מבחן עצמאי הקרוי מבחן השכל הישר (ראו: ע"א 8441/04 216 *6ט116ם/ נ' אלי שגב ,נבו (2006).

לעניין מבחן המראה והצליל, כבר נקבע כי בחינת הסימנים הדומים, תיעשה, בראש ובראשונה, תוך השוואת הסימנים בכללותם ותוך מתן משקל לראשוני הנוצר אצל הצרכן בעת השוואה זו. (ראה: רע"א 6658/09 מולטילוק בע"מ נ' רב בריח תעשיות בע"מ (סעיף 9 להחלטת כב' הש' גרוניס), ניתן ביוס 12.01.2010) [פורסם בנבו].

בענייננו, המבקש טוען כי בסימן המבוקש "עזומו1ת1" האות האחרונה היא צ בעוד שהסימן הרשום מסתיימס באות ₪, ולפיכך קיים הבדל ויזואלי בין הסימנים. כמו כן טוען המבקש כי בהשוואה פונטית בין הסימנים, הסימן המבוקש נהגה "אינפיניטי" בעוד שהסימן המצוטט נהגה "אינפינט", כך שקיים הבדל פונטי בין הסימנים. איני מקבלת טענה זו, שכן ההבדלים הויזואליים והפונטיים בין הסימנים שבפני עצם זניחים למדי ומכל מקום אין גם בשביל לראות את הדמיון הקיים בין הסימנים. בהעדר סקר צרכנים, או למצער חוו"ד מומחה בתחום, קיים קשה לקבל את הטענה כי האנגלית שגורה בפי כלל ציבור הצרכנים הישראלי אשר ידע להבחין בדקויות השפה האנגלית

ויבחין כהרף עין בשוני בין האותיות 5 לאות צ. לאור האמור לעיל, ולאור העובדה שלא הוכח בפני אחר אני דוחה את טענת המבקש וקובעת כי קיים דמיון מילולי ופונטי בין הסימן המבוקש לסימן הרשום.

במבחן סוג הסחורות, אין אלא לקבוע כי קיימת חפיפה מלאה בין השירותים המפורטים בפרטת הסימן הרשוס לבין אלו המפורטים בפרטת הסימן המבוקש. זאת משום שפרטת הסימן הרשוס מתייחסת לכלל השירותים בסוג 36, הכוללים את אלו המפורטים בפרטת הסימן המבוקש.

במבחן חוג הלקוחות, ובהעדר ראיות לעניין זה, אין בידי להסיק על טענת המבקש לפיה ציבור הלקוחות הנהנה משירותי המבקש מורכב מ"חוג מתוחכם, עם מודעות יתרה מ"גב' כהן מחדרה" (פס'' 9 לכתב טענות המבקש). איני סבורה כי השירותים אתס מעניק

המבקש כפי: ניהול תיקי נכסים, שירותי בית השקעות, קופות גמל, קרנות חינוך מיוחד; השקעות; ענייני כספיים; חסכון פנסיוני מיועדים באופן בלעדי לקהל לקוחות מסוים אשר הינו מורכב מעס. אכן נכון, אין המדובר במוצר מדף, אף לא בשירות סתמי. אך זאת, בהעדר ראיות, אין אלא לקבוע כי השירותים המפורטים בפרטת הסחורות אליה מתייחס הסימן המבוקש, מיועדים לקהל הציבור הישראלי בכללותו. אי לכך, לא מן הנמנע כי הצרכן הישראלי, יטעה לבלבל בין שירותי המבקש לשירותי בעל הסימן הרשוס, בשל הדמיון בסימני המסחר.

במסגרת מבחן יתר נסיבות העניין, נדרשת אני לסיווגו של הסימן הרשוס. כאמור, הסימן הוא "118א1זעא" הרשוס ביחס לשירותי ביטוח ומימון "כל השירותים המפורטים בסוג 6". ניכר כי המדובר בסימן שרירותי/דמיוני באשר אין בינו לבין השירותים המפורטים בפרטת הסחורות כל קשר. אי לכך, המדובר בסימן רשום בעל אופי מבחין אינהרנטי חזק, ואי לכך היקף ההגנה שיש להעניק לו - בעת בחינת סימן הדומה לו - הינו נרחב.

חיזוק לסיווג הסימן "11₪את 1" כסימן שרירותי/דמיוני ניתן למצוא בע"א 4116/06 [ 8ש2816) נ' פסקול טכנולוגיות מתקדמות בע"מ, ניתן ביוס 20.06.2007 [פורסם

בנבו] (להלן: "פרשת עְאַ₪ש0ז028)"). בפס"ד וה מציין כבוד השופט ג'ובראן כי סימן שרירותי/דמיוני אינו קשור באופן ישיר לטובין או לשירותים, נשוא סימן המסחר, ובכך ניתן לייחס לו אופי מבחין אינהרנטי לפי סעיף 8(א) לפקודה. בענייננו, כפי שצוין לעיל אין בסימן "11₪את 1" שמשמעותו היא למעשה "אין סוף" כדי לתאר את השירותים בגניין נתבקש רישומו (ביטוח, מימון, דהיינו: ניהול תיקי נכסים, שירותי בית השקעות, קופות גמל, קרנות חינוך מיוחד; השקעות ; ענייני כספיים ; חסכון פנסיוני וכו').

בהמשך לדברים שנקבעו בפרשת /8שו2800) מציין כבוד השופט ג'ובראן כי סימנים שרירותיים/דמיוניים נהניקים מהיקף ההגנה רחב ביותר. ואך בשונה מסימני מסחר המתארים את הטובין, אשר מן הראוי להותר בשימוש כלל העוסקים בתחומי. מטבעו, סימני מסחר הקרובים יותר לקוטב התיאורי, הם בעלי אופי מבחין אינהרנטי חלש, אשר בהיעדר רכישת אופי מבחין ברבות השנים (כהוראת סעיף 8(ב)), אינם מסוגלים לאסוף עצם את היכולת לבדל את המוצרים עליהם הם מוטבעים.

אי לכך, כסימן שרירותי בעל הגנה רחבה, יש בכוחו של הסימן הרשוס למנוע את קיבולו של הסימן המבוקש, אשר הינו דומה לו כפי שנידון לעיל.

בהעדר ראיות בדבר אופיו המבחין של הסימן המבוקש (כאמור, לא הוגש תצהיר תומך), שהרי אין בידי להסיק באשר לאופיו המבחין הנרכש של הסימן המבוקש.

באשר למבחן השכל הישר, אין בידי לקבל את עמדת המבקש בדבר השוני הקונספטואלי בין הסימן המבוקש לסימן הרשוס, באשר שניהם משדרים מסר זהה שהינו כאמור אין סוף.

על אף שניתנה לה ההזדמנות לעשות כן, לא הגיש המבקש מכתב הסכמה לרישום הסימן המבוקש מטעמו בעל הסימן הרשוס, הלוא היא חברת ויזה. ואך על אף שהתאמצ והשיג את הסכמתה של חברה אחרת לרישומו של הסימן המבוקש, עמה ניהל הליך תחרות לפי סעיף 29 לפקודה.

ממסקנות הדיון דלעיל, אין אלא לקבוע כי בין הסימן המבוקש לסימן הרשוס קיים דמיון, אשר יש בו כדי להטעות את הצרכן הרלוונטי.

אי לכך, הריני לקבוע כי הסימן המבוקש אינו כשיר לרישום, מכוח סעיף 9(11) לפקודה.

יעיר שושני כספי פוסקת בקניין רוחני

ניתן בירושלים ביוס כ"ט אדר ב' תשע"ד

סימוכין: