סימן מסחר 265456

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים, העיצובים וסימני המסחר

בקשה למחיקת סימן מסחר 265456 "הסג ז"

מבקשת המחיקה: אי.פי.טקס סחר בינלאומי בע"מ

ע"י ב"כ: דרורי-וירוּ'נסקי-אורלנד עו"ד

בעל הסימן: עווני נתשה

ע"י ב"כ: ג'רייס דחדולי עו"ד

ה ח ל ט ה

סימן מס' 265456 נרשם ביוס 3.2.2015 על שם מר עווני נתשה (להלן: "בעל הסימן" או "נתשה") עבור דברי "הלבשה והנעלה" הנכללים בסוג 25. הסימן נראה כך:

אי.פי.טקס סחר בינלאומי בע"מ (להלן: "המבקשת" או "מבקשת המחיקה") עושה אף היא שימוש בסימן החל משנת 2002, ובמהלך השנים רכשה מוניטין בסימן. בעבר, הסימן אף היה רשום על שמה, אלא שהסימן נמחק בהעדר תשלום אגרת חידוש.

כעת, עותרת אי.פי.טקס סחר בינלאומי בע"מ לביטולו או מחיקתו של הסימן הרשום של נתשה בעילות העדר שימוש, הטעיית הציבור ותחרות לא הוגנת.

כפי שיפורט להלן, לאחר שמצאתי כי מבקשת המחיקה רכשה מוניטין בסימן במועד בו הוגש סימנו של נתשה, וכי הסימן דומיס עד כדי הטעיה, סבור אני שיש למחוק את הסימן בשל חשש להטעיית הציבור.

רקע

הסימן 1.68067 נרשם לראשונה בישראל כסימן מסחר עבור "דברי הלבשה" בשנת 2002. הסימן נרשם על שס אדון בשם רון עוזּיאל, אשר לדברי המבקשת ניהל חנות לממכר בגדי נשיס (סימן מסחר מס' 147962, להלן: "הסימן הראשון").

בשנת 2002 ובמקביל לרישום הסימן על שס עוזיאל, מתחיל מר פיסו לעשות שימוש בשסם זה לצורך ממכר בגדים. בחירתו בשם זה נעשית לדבריו באופן עצמאי, ומבלי שהוא בודק האס הסימן רשום. על מנת להרחיב את עסקו מקיס פיסו בשנת 2005 את מבקשת המחיקה.

בשנת 2006 פונה אל פיסו עמיל מכס, אשר מבשר לו כי מכולה שהגיעה עבורו מכילה בגדים הנושאיס סימן מסחר רשום, סימנו של עוזיאל. נוכח האמור, פונה מר פיסו לעוזיאל והסכם במסגרתו עוברת הבעלות בסימן אל פיסו. העברת הבעלות נרשמת בפנקס סימני המסחר ביוס 16.2.2006.

במהלך השנים זוכה מבקשת המחיקה להצלחה מסחרית אשר מביאה אותה לפתוח סניפים רביס (27 נכון ליוס הגשת ראיותיה) תוך שהיא מעסיקה מעל 250 עובדים.

בשנת 2008 נמחק הסימן הראשון בהעדר תשלום אגרת חידוש. מבקשת המחיקה הסבירה כי לא חפצה במחיקתו וכי הנסיבות שהובילו לכך מצויות במחלוקת בינה וביו מי שייצג אותה באותה העת מול רשם סימני המסחר (עמ' 13 ש' 1 לפרוטוקול 4.11.19 (להלן: "פרוטוקול 1")).

בשנת 2008 מקיס בעל הסימן הרשום את עסקו בעיר חברון. בשני 2010 ו-2012 פותח בעל הסימן שני עסקים נוספים בחברון. ביוס 10.6.2012 ועל מנת להגן על שמו המסחרי, מגיש בעל הסימן בקשה לרישום הסימן בפנקס סימני המסחר של הרשות הפלשתינית. הבקשה מתקבלת, והסימן נרשם ביוס 14.4.2013.

ביוס 25.5.2014 מגיש בעל הסימן הרשום בקשה לרישום הסימן גס בפנקס הישראלי, וביוס 64 חותם בעל הסימן על תצהיר בתמיכה לבקשה כי בקשת הסימן תבחן באופן מזורז, כך שהסימן נרשם בסופו של דבר ביוס 3.2.2015.

בתחילת 2016 מגלה מבקשת המחיקה כי הסימן שהיה רשום על שמה נמחק בהעדר תשלום אגרת חידוש. נוכח האמור מגישה מבקשת המחיקה ביוס 1.10.2017 בקשות חדשות לרישום

הסימן לידר/1.6806 על שמה כסימני מסחר מילוליים (בקשות 298740 ו-298741 בהתאמה).

ביוס 9.11.2017 מוגשת בקשת המחיקה דנן. במסגרת ההליך הוגשו מטעס מבקשת המחיקה שני תצהירים (עיקרי ותשובה) של מר נתנאל פיסו, בעלי המבקשת (להלן: "פיסו 1" ו- "פיסו 2") וכן חוות דעת המומחית ד"ר אסנת דרור ממכון סקר כהלכה. מטעס בעל הסימן הוגש תצהירו של מר עווני נתשה, בעל הסימן (להלן: "תצהיר נתשה").

דיון והכרעה

מחיקת סימן רשום בגין קיומו של סימן קודם בלתי רשום

4. על פי סעיף 39 לפקודה ניתן למחוק סימן מסחר רשום משס שלא היה כשיר לרישום לפי סעיף 1 לפקודה.

5. למבקשת המחיקה אין סימן מסחר רשום לגבי המילה 1.000₪. לפיכך, מבוססת בקשת המחיקה על השימוש בו היא עושה בסימן הבלתי רשום 0053 .1. לטענתה, רישום הסימן עלול להביא להטעיה בין סימנה הבלתי רשום, לסימן הרשום.

6. סעיף 6(11) לפקודה קובע כי "סימן שיש בו כדי להטעות את הציבור, סימן המכיל ציון מקור כוזב וסימן המעודד התחרות בלתי הוגנת במסחר" לא יהיה כשיר לרישום. לעניין סימניס מטעיס אומר המלומד זליגסון:

"סימן ייחשב לסיימן מטעה אם הקהל יוטעה לחשוב שהוא סימנו של אדם אחר. הפסיקה האנגלית דנה במקרים כאלה על פי ההוראה המקבילה בחוק האנגלי (סעיף 11). פסקה (ט) של סעיף 8 [כעת סעיף 11 (9)] קובעת, כי אין רושמים סימן אם הוא דומה או זהה לסימן שכבר נרשם. לעומתה קובעת פסקה (ה), שבה אנו דנים, כי אין זה משנה, אם הסימן הקודם רשום או אם הוא רק ידוע היטב לקהל. בשני המקרים יסרב הרשם לרשום את הסימן, אם ניתן לגלות בו כוונה להטעות את הצרכנים, שיחשבו כי זהו סימן ידוע של בעל הסימן האחר. בטרם יגיע הרשם למסקנה זו עליו להשתכנע, כי הסימן (הוותיק והבלתי רשום) הוא כה ידוע באר עד כי הסימן "היותר צעיר" עלול לעורר בקהל את המחשבה המוטעית שסחורתו של ה" צעיר" היא סחורתו של ה"ותיק".

7. עילה זו קיימת כאשר הסימן הבלתי רשום צבר מוניטין במידה כזו שיהיה בהותרת הרישום כדי להטעות את הציבור (ר' החלטה בעניין 127648 גוטקס מודלס בע"מ נ' ₪55 =, פס' 18 (פורסם באתר רשות הפטנטים, 4.1.2005).

8. הזכות למנוע רישום סימן מסחר או למחוק סימן מסחר רשום בגיןו סימן מסחר שאיננו רשום קיימת גס בחקיקה האלרופית ,2017/1001.

סעיף דומה לפי החקיקה האנגלית (1994 461 13105 17806 116 01 (5)4()8 ם566010):

שתו55הכ 01 שוב[ 16[ ,זבּ[נו6וזיזהּכן תו) שוב[ 01 6[טיז לחה 01 6טזזוצ עפ (8) הו 11560 516 -6ו[01 0 +[זהות 11306 60151600חנו זה 8ַה1661סינכ (010 161 15 (ב/4) 511125661101 תג 60011010 1116 6'ז16]עט ,113016 04 6011156 6+

(א.א. - התנאי הנזכר בתת סעיף .4 הינו שהזכויות נרכשו לפני תאריך הבקשה לרישום הסימן)

התפיסה שעילת גניבת העין מגנה בין היתר גס על סימן מסחר בלתי רשום קיימת גםס בישראל:

"העוולה של גניבת עין מכירה באפשרות של רכישת קניין בסימן מסחר אף ללא רישומו" (גדעון גינת דיני הנזיקין העוולות השונות - גניבת עין (1982) עמ' 3 (להלן:"גינת")).

הרכיבים הנדרשים לצורך הפעלתו של סעיף 6(11) לפקודה: מוניטין וחשש להטעיה, דומיסם לרכיבים של עוולת גניבת העין. בדומה לגניבת עין שאינה דורשת הוכחת חוסר תוס לב (גינת, עמ' 23) לקיומה, אינני סבור כי לצורך החלופה העוסקת בהטעיית הציבור לפי סעיף 6(11) לפקודה קיימת חובה להראות חוסר תוס לב מצד מבקש הרישום או בעל הסימן.

במאמר מוסגר יצוין כי בעוד שבפקודת סימני המסחר הדגש בסעיף 6(11) הוא על מניעת הטעיה (כפי שהיה הדגש ב 1938 61/ 1780618185 באנגליה), בדין האירופי והאנגלי הנוכחי, רישומו

של הסימן יימנע או יבוטל בשל קיומן של זכויות בלתי רשומות קודמות רק אס צד שלישי רכש זכות בסימן המאפשרת לו למנוע מבעל הסימן את השימוש בו.

נקודת המוצא היא כי על צבירת המוניטין להיבחן ביחס למועד הגשת הבקשה לרישום הסימן, תוך שקילת המוניטין שהיה קייס לצדדיס במועד תחילת השימוש המקביל במקרה המתאיסם.

ראה לעניין ה דברי המלומדיס בספר 65נתפ8\] 17806 תה 13765 1717806 01 עצ1.8 65 (2017) .₪0 ז16, להלן: "ץ6 א"):

מבחן המראה והצליל

בעוד סימנו הרשום של בעל הסימן הנו סימן מעוצב הכולל את המילה 1.6806 בתוספת רכיב גרפי לשמאלה, הסימן בו משתמשת מבקשת המחיקה הנו השם 1.68060. כפי שעולה מן

הראיות, השימוש בשס 1.0806 על ידי מבקשת המחיקה נעשה כאשר השם בצבע כחול והאותיות בעיצוב מינימלי, לפעמיס בתוספת אלמנט של שלושה פסים מאוזניס בצד השסם.

כבר נקבע רבות על ידי ערכאה זאת כי לצורך בחינת סכנת ההטעיה יש ליתן דגש לחלקיס הדומיננטייס בסימנים המשווים, בשים לב לזכרונו הבלתי מושלס של הצרכן (ר

אבחן המבקשת צברה מוניטין בסימן במועדים הרלוונטיים, והאם קיימת חשש להטעיה בין הסימניס.

מוניטין המבקשת בסימן במועדים הרלוונטיים

מבקשת המחיקה הראתה פעילות יבוא ומכירה תחת המותג בסכומיס גבוהיס ביותר. בהקשר זה כללו ראיות מבקשת המחיקה כרטסת הנהלת חשבונות המעידה על יבוא סחורות בהיקף של כ-16,000,000 ₪ כבר בשנת 2010 ; מאזן בוחן לשני 2010 ועד 2018 המעיד על יבוא סחורה בהיקף של קרוב למאתייסם מיליון ש"ח (במצטבר) (נספח 7 לתצהיר פיסו 2); אישור רואה חשבון

כי בין השנים 2005 ועד 2018 היה היקף פעילות הייבוא והמכירה של מבקשת המחיקה תחת הסימן 1.6806, עשרות מיליוני שקלים בשנה (נספח 10 לתצהיר פיסו 2) ;

ראיות המבקשת מעידות כי וו עשתה שימוש בסימן 1.6806 הן כשם חנויותיה (נספחים 5-6 לפיסו 1, נספח 9 לפיסו 2) והן בבמוד לסחורותיה (נספח 4 לפיסו 1, נספח 4 לפיסו 2). למבקשת המחיקה כ-27 סניפים בפריסה ארצית (נכון ליוס הגשת ראיותיה).

בנוסף לאמור, הציגה מבקשת המחיקה סקר צרכני המעיד על ההכרה שקמה לה במגזר החרדי. המשתתפות בסקר הן 408 נשיס חרדיות מעל גיל 18, אשר קנו ביגוד והנעלה בשנה הקודמת לביצועו. כעולה מתוצאות הסקר, 61% מן הנשאלות ידעו לציין את הסימן לידר כאחת מרשתות הביגוד החרדיות אותן הן מכירות וזאת בשאלה בלתי נעזרת. לאחר המענה על שאלה זאת, נשאלו הנסקרות האס הן מכירות או שמעו על רשת חנויות לידר - הפעם כשאלה נעזרת. תוצאות המענה על שאלה ואת מראות כי 91% מהן ציינו כי חן מכירות או שמעו על רשת זאת.

מן האמור לעיל, סבור אני כי מבקשת המחיקה הוכיחה קיומו של מוניטין בשס 1.6806. מוניטין ה היה קייס לה בשנת 2015, הוא מועד הגשת הבקשה לרישום הסימן שבפנינו ובוודאי בשנת 2008 אז היתה היא כבר בעלת מוניטין בסימן בעוד בעל הסימן הרשום רק החל להשתמש בו.

ביחס לטענת בעל הסימן כי המוניטין שהוכח באותו הסקר הנו במגזר החרדי בלבד וכי טענת מבקשת המחיקה למכירות במגזריס נוספים נטענו ללא תימוכין, הרי שאיני סבור שיש בהן כדי לסייע לו. כפי שיצוין בדיון להלן ביחס לסוג הסחורות וחוג הלקוחות, כשירותו של הסימן להירשום הינה בהתאם לפרטת הסחורות בה התבקש וללא אבחנה בין מגזרי קהל יעד. ואולס מעבר לכך, סבור אני כי ראיותיה של מבקשת המחיקה מעידות על היקף מכירות רב, אשר קרוב לוודאי הביאו להכרה החורגת מן המגזר החרדי בלבד.

מוניטין בעל הסימן בסימן אבחן כעת את השימוש שעשה בעל הסימן בסימן בישראל ואת המוניטין שצבר.

בכתב הטענות מטעם בעל הסימן אשר הוגש ביוס 20.1.2018, ציין בעל הסימן כי "עד ליום כתיבת שורות אלו... מוצריו נמכרים אך ורק בתחום הרשות הפלסטינית ולא נמכרות בישראל" (ס' 11 לכתב טענות בעל הסימן). כמו כן, העיד בעל הסימן בחקירתו כי נכון ליוס החקירה לא היו לו חנויות נוספות מחוץ לחברון (פרוטוקול2, עמ'47 ש' 23) - ואת מתוך מטרה להראות לכאורה, כי מוצריו ומוצרי המבקשת אינס נמכריס באותה טריטוריה ואין כל חשש להטעיה בין הסימניס.

על בסיס עמדה זו ניתן היה להסיק כי בעל הסימן מודה שלא עשה בסימן שימוש בישראל.

בתצהירו העלה בעל הסימן טענה חדשה, והיא כי לאור הצלחתו המסחרית, החלו סוחריס מן המגזר הערבי שבשטחי ישראל להתעניין במוצריו (ס'' 20 לתצהיר נתשה) אשר הפכו את המותג ל"מותג נחשק, מוכר היטב ונפוץ הן בקרב תושבי שטחי הרשות הפלשטינית והן בקוב משווקים וסוחרים משטחי ישראל בעיקר הסוחרים מקרב האוכלוסייה הערבית בישראל" (ס' 22 לתצהיר נתשה). עוד בחקירתו, טען נתשה לראשונה בהליך, כי מכירות לתושבי ישראל מתבצעות באמצעות אנשיס המגיעיס לחברון באוטובוסיס וכן באמצעות רשתות החברתיות (פרוטוקול 2, עמוד 34 שורה 24). לא צורפה כל ראיה תומכת לטענה זאת.

כתמיכה למוניטין שצבר בעל הסימן בסימן, הוצגו מטעמו החומריס הבאיס: צילומי ארגזיס וקופסאות נעליס הנושאיס את השס :1.6806 (נספח 15 לתצהיר נתשה); צילומיסם של שלוש נעלים הנושאות את השס לידר (נספח 14 לתצהיר נתשה); צילומי חזית חנויות הנושאות את השס (נספחיס 7, 14 ל תצהיר נתשה); דפי רשתות חברתיות הנושאיס את השס ולהן כ-60,000 עוקבים; מסמכי ייבוא מן השניס 2013 עד 2018 בהס מצויין בעל הסימן כיבואן, אך ללא אינדיקציה כי עסקינן בטובין הנושאיס את השם לידר (נספח 13 ל תצהיר נתשה); חיפושים שוניס בגוגל העושיס שימוש בשס 1.6806. אעיר, כי חומריס אלו שהציג בעל הסימן הנס ביחס לשימוש בשס באופן שאינו והה לסימן הרשום שהנו סימן מעוצב, אם כי בעלי דמיון אליו.

הראיות שהגיש בעל הסימן אינן מעידות על מוניטין שנוצר לו בקרב הציבור בישראל ביחס לשס 1.6806, ומבכר אני את גירסתו הראשונה, בה הודה למעשה כי הוא איננו עושה שימוש בסימן בישראל.

בעל הסימן בסיכומיו הוסיף טענה נוספת והיא העובדה שעצס יבוא של סחורות לחברון דרך ישראל מהווה שימוש בסימן בישראל שכן ישראל והרשות הפלסטינית הינןו מעטפת מכס אחת

איני סבור שיש בכך כדי לסייע לו, שכן אין בכך כדי ללמד על צבירת מוניטין בישראל, ומכל מקוס וכאמור לעיל, במועדים הרלוונטיים הייתה זכותה של מבקשת המחיקה עדיפה.

קיים חשש הטעיה בין הסימנים

9. המבחן המקובל לבחינת מידת הדמיון בין סימנים הנו המבחן המשולש הכולל את מבחני

המשנה הבאיס : מבחן המראה והצליל; מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות ; ומבחן יתר נסיבות העניין (ר' למשל: ע"א 261/64 פרו-פרו ביסקויט כפר סבא בע "מ נ' חברת ל' פרומין ובניו בע "מ (פורסם בנבו, 15.9.1964)).

בעוד סימנו הרשום של בעל הסימן הנו סימן מעוצב הכולל את המילה 1.6806 בתוספת רכיב גרפי לשמאלה, הסימן בו משתמשת מבקשת המחיקה הנו השם 17111 מפעל הפיס נ' 11650115 :8 1101015 5131/0001 פס' 30 (פורסס בנבו, 11.1.2010)).

מאחר וקיימת זהות מוחלטת בין הרכיבים המילולייסם שבסימנים, ונוכח היותו של הרכיב המילולי 1.0258 הרכיב הדומיננטי בסימן הרשוס ובשס 0058 1.4, קיימת למעשה והות במבחן המראה הצליל.

נוכח האמור, סבור אני כי הפעלת מבחניס אלו מראה על מידה גבוהה של דמיון בין הסימניס במבחן המראה והצליל.

מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות

מבחן סוג הסחורות בוחן את הקרבה שבין סוגי הסחורות הנושאות את הסימן הרלבנטי. היינו, האס עסקינו בסחורות המיועדות למטרות קרובות כך שצרכן פוטנציאלי שיראה אותן, יטעה ביחס למקורן.

בענייננו, מבקשת המחיקה משווקת סחורות בתחוס ההלבשה, כאשר פרטת הסימן הרשוס כוללות סחורות מסוג "הלבשה והנעלה".

לטענת בעל הסימן, עסקינן בסוג סחורות שונה באשר מבקשת המחיקה משווקת בגדי ילדים, משווק בעל הסימן הרשוס נעליים ובגדי נשיס.

פרטת הסימן הרשוס אינה משקפת אבחנה זאת של בעל הסימן. לפיכך, ובהינתן כי הן המבקשת והן בעל הסימן משווקות סחורות בתחוס ההלבשה, אינני סבור שניתן לקבל את הטענה ולפיה עסקינן בסוג סחורות שונה. ודוק, כבר נקבע כי בחינת כשירותו של סימן להירשס מתבצעת בהתאם לפרטת הסחורות ולא לפי השימוש בפועל. העובדה כי בעל הסימן או המבקשת משווקת, לפי שעה, לציבור כזה או אחר אין בה כדי לסייע לבעל הסימן.

ככלל, הסימן נבחן (וכן ההטעיה) לא לפי השימוש בפועל אלא לפי שימוש סביר ורגיל ברשימת הסחורות בסימן (ר' התנגדות לרישוס סימן מסחר 257485 ) זוה 0ח\/ 506160861 נ'

רשם הפטנטים, המדגמים, העיצובים ויימני המסחר = , ח/זת כ 111105, פס' 76 - 81 (פורסס בנבו, 23.1.2019), 1461 11-150 (להלן: "ץ[6א"). ודוק, אף אס הייתי מקבל את טענת בעל הסימן ולפיה קיימת הפרדה בין המגזרים להסכמה כל אחד מהצדדים, הרי שעדיין קיים חשש ממשי כי הציבור יניח שקיים קשר בין הצדדים (ר' למשל: הפ (ת"א) 18335-04-11 אפנת רן - לי סחר (2003) בע"מ נ' נתן נוסבוים.

מסקנה דומה מתבקשת גס ביחס לחוג הלקוחות. גם שמציין בעל הסימן כי עיקר פעילותה של מבקשת המחיקה הנו המגזר החרדי בעוד שעיקר פעילותו במגזר הערבי. כפי שציינתי ביחס למבחן סוג הסחורות, הסימן נתבקש לרישוס ביחס לתחום ההלבשה וההנעלה שהינו תחום המיועד לכלל הציבור - החרדי, הערבי והכללי. העובדה כי כעת קיימת הפרדה בין העסקיה אין משמעותה כי הפרדה כזו תימשך גס בעתיד. בהחלט ייתכן שבעל הסימן יחליט להרחיב עסקיו מעבר למגזר הערבי או שמבקשת המחיקה תרחיב עסקיה למגזר הערבי. ואכן פיסו ציין בעדותו כי עס התפתחותה העסקית של מבקשת המחיקה הרחיבה היא את קהל היעד שלה כך שוּה יכלול מגזרים נוספים (ר' פרוטוקול 1 עמ' 25 ש' 10, פרוטוקול 1 עמ' 26 ש' 25).

אעיר, כי לא נעלמה מעיני בהקשר למבחניס אלו טענת בעל הסימן בדבר טענותיה הסותרות של מבקשת המחיקה בהליך דנן אל מול טענותיה במסגרת בקשתה לרישוס סימן מסחר מס' 8 (16105 1,68001). בעל הסימן מצביע על כך שבעוד שבהליך דנן טוענת המבקשת כי עסקינן בסחורות דומות, טענה בהליך המקביל כי המדובר בסוג סחורות שונה. התנהלותה של מבקשת המחיקה אכן מעוררת אי נוחות, ומוטב היה אילו לא הייתה טוענת טענות סותרות. עס זאת, איני סבור כי יש בסתירה זאת כדי לשנות מן המסקנות אליהן הגעתי. בסופו של דבר המסקנה המשפטית היא כי יש לראות בסוג הסחורות כסחורות דומות.

יתר נסיבות העניין

לא מצאתי כי יש ביתר נסיבות העניין לשנות ממסקנתי כי הסימניס דומיס עד כדי הטעיה.

טענות נוספות מטעם הצדדים

מבקשת המחיקה טענה כי בעל הסימן היה חסר תוס לב ברישוס הסימן. טענה זו לא הוכחה, וממילא כאמור לעיל, איני סבור שיש לה נפקות לענין ביטול הסימן במקרה זה.

איני מקבל את טענות בעל הסימן להעדר תוס לב מצד מבקשת המחיקה בניהול ההליך, שכן לא ציינה שרכשה את הזכויות בסימן מצד שלישי. טענת מבקשת המחיקה היתה כי היא עושה שימוש בסימן עוד משנת 2002 באופן רציף, וכי סימן זה נרשס בעבר על שמה אך נמחק בהעדר תשלוס אגרת חידוש. לעובדה כי הסימן נרשס על שמה כתוצאה מכך שרכשה אותו מצד שלישי אינו משנה דבר לענייננו. אכן, ניתן היה לציין את העובדה כי זכויות אלו נרכשו בשנת 2006 מאותו צד שלישי כדי להראות את התמונה במלואה, וכך נעשה במסגרת החקירה הנגדית כאשר

רשם הפטנטים, המדגמים, העיצובים ויימני המסחר נשאל מר פיסו בעניין. ואולם, אינני סבור כיצד שמבקשת המחיקה לא פירטה בעניין קוד לכן עולה כדי חוסר תוס לב.

עוד טוען בעל הסימן, כי מבקשת המחיקה ידעה אודות פעילותו של בעל הסימן כבר בשלהי אך לא פעלה להגנה על הסימן בו היא עושה שימוש. טענה ואף מבסס בעל הסימן עלהמכתב ששלחה מבקשת המחיקה למחלקת סימני המסחר ולפיו אפשרה האחרונה לגורם מחברון להעביר סחורות מסוג נעליים הנושאות את השס לידר.

אינני סבור כי יש במכתב ה כדי לתמוך במסקנה כי מבקשת המחיקה ידעה את זהותו של בעל הסימן והסכימה לשימוש. ראשית, מר פיסו דחה טענה זאת באופן מפורש במסגרת חקירתו הנגדית (פרוטוקול 1, עמ' 23 ש' 4). ומעבר לכך, בהמשך לאותה פסקה שבמכתב אליו מפנה בעל הסימן מובעת התהייה האם בעל הסימן הרשוס הנו אותו סוחר שייבא את הסחורה לחברון:

"בשנת 2015 מישהו מחברון, ברשות הפלסטינית (אולי אותו אחד?) רשם את המותג על שמו" (תצהיר נתשה, נספח 5)

כמו כן ובאשר לעצם ההסכמה להעברת הסחורה, ציין מר פיסו כי באותה העת אפשר ואף מאחר לא היה פעיל בתחום ההנעלה וכי סבר כי מדובר בהעברה חד פעמית ולא קבועה. נוכח הסבריו אלו ולאור כלל הראיות בהן יש להעיד על אופן התנהלות מבקשת המחיקה ביחס לסימן, אינני סבור כי יש בכך כדי להעיד על זניחתו על ידה.

טרס חלפה התקופה הקבועה לצורך ביטול הסימן בהעדר שימוש

מבקשת המחיקה ביקשה את מחיקת הסימן בשל היעדר שימוש בשלוש השנים שקדמו לבקשת הביטול (סעיף 41 לפקודת סימני המסחר). בקשת הביטול הוגשה ביוס 9.11.2017 ואילו הסימן נרשם ביוס 3.2.2015. פקודת סימני המסחר אינה מטילה חובה על בעל סימן מסחר להשתמש בסימן בטרס הגשתו לרישום, על כן אין מקוס להורות על ביטולו בהעדר שימוש טרס חלפו שלוש שנים מיוס הרישום (ר' סעיף 4 להחלטה בעניין 138834 מיגדור בע"מ נ' בוריס גייל, 7, פורסם באתר רשות הפטנטים).

סוף דבר

הריני מורה על מחיקתו של סימן מסחר מס' 265456 מהפנקס.

לאור התוצאה יישא בעל הסימן בשכ"ט עו"ד מבקשת המחיקה בסך של 30,000 ₪, והוצאות בסך 2,000 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מיוס מתן החלטה זו שאחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.