סימן מסחר 266067

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

התנגדות לסימן מסחר מס' 266067

(בקשה לפסיקת הוצאות)

המבקשת: הכרם - משקאות חריפים בע "מ באמצעות ב"כ נשיצ, ברנדס אמיר ושות', עו"ד

המתנגדת: כרם תעשיות מזון מן הטבע ע.ל. בע"מ באמצעות ב"כ גרשוני ושות, עו"ד

ה ח ל ט ה

1. בפני בקשה לפסיקת הוצאות להן נדרשה לטענתה בפועל, בסך 62,650 ₪. המבקשת צירפה הסכם שכר טרחה וקבלות המעידות על תשלום. ואף תגובת המתנגדת (להלן: "המשיבה") לבקשה.

2 ביום 28.2.2017 הגישה המשיבה התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 266067 בסוגים 1 (להלן: "הסימן המבוקש"). המבקשת הגישה כתב טענות שכנגד ביום 8.6.2017. המועד להגשת ראיות המשיבה היה 11.8.2017. המועד הוארך ליום 11.8.2017 ופעם נוספת ליום 12.11.2017) אך זו לא הגישה כל ראיות מטעמה. ואף, הודיעה המשיבה באורת חד צדדי כי היא מושכת את התנגדותה לרישום הסימן המבוקש.

3 המבקשת הינה צד אשר השתתפה בהליך ולפיכך על המשיבה לשאת בהוצאותיה. סמכותו של הרשם סימני המסחר נעוצה בסעיף 69 לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש] תשל"ב 1972 הקובע:

"בכל דיון לפני הרשם רשאי הוא לפסוק לבעל דין הוצאות הנראות לו סבירות."

4. וכתו של בעל הדין שזכה בהליך כי יפסקו לזכותו הוצאותיו בשיעורן הממשי תלויה בעמידה ברף הפירוט הנדרש כמו גם בהיותן סבירות, הכרחיות ומידתיות (ראו: בג"צ 5 תנובה נ' משרד התעשייה והמסחר פ"ד ס(1) 600, 615 (פורסם בנבו, 30.6.2005)).

(להלן: "עניין תנובה")). ואף, על היושבים בדין להתחשב בנסיבות המקרה, כמו גם בשיקולי מדיניות שיפוטית ואין אף הסיכוי להיעתר לבקשה לפסיקת הוצאות ממשיות (ראה: רע"א 6793/08 לואר בע"מ נ' משולם לוינשטיין הנדסה וקבלנות בע"מ (פורסם בנבו, 28.6.2009), סעיף 19).

נסיבות המקרה אינן בבחינת רשימה ממצה ויש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו. אלה יהיו בין היתר: התנהגות הצדדים להליך, ובכלל זה דרך ניהול ההליך, מורכבות התיק, הזמן שהושקע בהכנתו, השאלה האם הטיפול בתיק דורש מיומנות ומומחיות מיוחדת, חשיבות העניין לבעלי הדין, חשיבות הסוגיה שהובאה לדיון והאינטרס הציבורי בה ועוד.

כמו כן, באשר לשיקולי מדיניות שיפוטית, כפי שכבר נפסק בעבר (למשל, בהחלטה בבקשה לביטול פטנטיס 179379,142896 1.1116 110130 החזיזהו 150165/ 1)15העסצדך

לערכאה זו תפקיד כשלוחתו של הציבור הרחב בישראל. במסגרת זו ובבואה לפסוק הוצאות לטובת בעל דין בהליך, עליה למצוא את נקודת האיזון בין שני צרכים: מחד, הצורך בעידוד הגשת בקשות לרישום סימני מסחר - הן להשגת הגנה על קניינו של הצד והן על מנת למנוע סכנת הטעייה בין מוצרים או שירותים; ומאידך, הצורך שלא להרתיע מפני הגשת התנגדויות לרישום סימני מסחר או בקשות לביטול/מחיקת סימני מסחר רשומים בלתי תקפים. כך, פסיקת הוצאות ברף הגבוה, לטובת מבקש סימן מסחר או המתנגד לו, עלולה ליצור אפקט הרתעתי ובכך להפר את נקודת האיזון הראויה בין שני הצרכים לעיל.

בנסיבות המקרה שבפני, לא עמדה המבקשת ברף הפירוט הנדרש שכן נמנעה מלפרט מהו בסיס החיוב, מהו מספר השעות להן נדרש בא כוחה ועוד. אי לכך קשה קושי ממשי לקבוע אם עומד סכום ההוצאות לו עתרה, במבחנים הקבועים בפסק הדין בעניין תנובה.

אין בידי לקבל את טענת המבקשת לפיה עמלה רבות על הכנת ראיותיה מיד עם הגשת ההתנגדות, ואף הגישה המשיבה את ראיותיה שלה. כמו כן, נמנעה המבקשת מלהסביר, מדוע על המשיבה לשאת בהוצאותיה בגין התחייבות הראשונה לשלם שכר טרחה גלובאלי לבאי כוחה, ללא קשר ישיר לעבודה שבוצעה במסגרתו, ואף לתשלום בתשלום "בונוס" במקרה של דחיית ההתנגדות. איני מוצאת כי התנהלות זו עומדת במבחן הסבירות או ההכרתיות.

בענייננו, נזנח ההליך בשלב מוקדם יחסית, לאחר הגשת כתב הטענות שכנגד. הצדדים לא נדרשו להגשת ראיות מטעמם, לא התקיים דיון ולא הוגשו סיכומים. במקרים כגון אלו, אין כל הצדקה לפסיקת הוצאות בסכום גבוה כגון והלו עתרה המבקשת (ראו למשל:

סוף דבר, הוצאות שכר טרחת המבקשת כולל בגין הבקשה שבפני, יפסקו על דרך האומדנה. לאור כלל השיקולים לפסיקת הוצאותיו של בעל דין הריני קובעת כי המשיבה תשלם למבקשת סך 7,000 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה ישולם תוך 14 יום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד ההחלטה ועד למועד התשלום בפועל.