סימן מסחר 274115

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 274115 (בקשה לפסיקת הוצאות)

המתנגדת: שת דסטסצן שגד- ב

באמצעות ב"כ וליגסון גבריאלי ושות', משרד עו"ד

המבקשת: כ.צ. ט. בע"מ באמצעות ב"כ סורוקר אגמון נורדמן, משרד עו"ד ועורכי פטנטיס

1. ביום 8.5.2017 הגישה חברת (להלן: "המבקשת") בקשה לפסיקת הוצאותיה. ביוס 6.7.2017 הגישה כ.צ.ט. בע"מ (להלן: "המשיבה") תגובה לבקשה.

2. הבקשה לפסיקת הוצאות הוגשה על רקע הליך התנגדות לסימן מסחר מס' 274115 בסוגים 3, 5 (להלן: "הסימן המבוקש").

3 ביוס 24.4.2017, לאחר שהגישה המתנגדת כתב טענות מטעמה ביוס 28.2.2017, ונחה המבקשת את הבקשה לרישום הסימן המבוקש.

4. לטענת המתנגדת, אשר גובתה בתצהיר עו"ד גל גרוס עובדת המשרד אליו צורפה חשבונית מיוס 6.3.2017, הוצאותיה בהליך עמדו על סך 10,434 ₪. בתשובה, עונה המבקשת כי סכוס ההוצאות המבוקש אינו נתמך בראיות, מנופח ובלתי סביר. בנוסף נטען כי המתנגדת לא פנתה למבקשת קודס להגשת ההתנגדות מטעמה.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

דיוןו והכרעה

5. כלל הוא בפסיקה לפיו בעל דין שזכה בדינו עומדת לו הזכות שיפסקו לטובתו ההוצאות הממשיות, היינו אלה להן נדרש בפועל. יחד עס ואת, היושב בדין איננו חייב לפסוק הוצאות ממשיות, שכן עליו להתחשב בנסיבות המקרה, כמו גם בשיקולי מדיניות שיפוטית (ראו: רע"א 6793/08 לואר בע"מ נ' משולם לוינשטיין הנדסה וקבלנות בע"מ (פורסם בנבו, 28.6.2009, סעיף 19).

6. בפסיקה נקבע כי על המבקש פסיקת הוצאותיו להן נדרש בפועל, להוכיח כי הינן סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך וזאת בהתחשב בכלל נסיבות העניין (ראו: בג"צ 5 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ ואח' נ' הרשות המוסמכת למתן רישיונות יבוא- משרד התמ"ת ואח', פ"ד ס(1) 600, 615 (פורסם בנבו, 5) (להלן: "עניין תנובה")). מגבלה זו לעניין סבירות ההוצאות, הכרתיותן והיותן מידתיות, מטרתה הינה זו:

"למנוע מצב שבו ההוצאות שיוטלו יהיו גבוהות יתר על המידה, מה שירתיע את בעלי הדין, ייצור חוסר שוויון, יקירת מיותר את ההליכים המשפטיים ויפגע בזכות הגישה לערכאות" (ע"א

מהצבות כנלת (שותפות מוגבלת) נגד הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נצרת עלית, פ"ד ס(1) 600, (2005)) בפסקה 20).

7 היקף העבודה שהושקעה בניהול ההליך ובהכנת כתבי בית הדין, המורכבות המשפטית והעובדתית של ההליך, השלב אליו הגיע ההליך, התנהלות הצדדים מול רשות הפטנטיס ומול בעל הדין שכנגד, תוספת לבסיס של הצדדים וכו' - כל אלו הינם שיקולים אשר יילקחו בחשבון בעת בחינת "כלל נסיבות העניין" כאמור לעיל.

8 לעניין סבירות הוצאותיו בפועל של בעל דין, נקבע בפסק הדין בעניין תנובה (בעמ' 18, סעיף 24) כי ככל שהעניין המצוי בלב ההליך הינו בעל חשיבות גבוהה לבעל הדין, אך ברי כי יחפץ להשקיע משאבים מרוביס יותר בהתדיינות, והשקעתו עשויה להיחשב כסבירה.

9. בהקשר זה אתייחס לטענת המבקשת לפיה הבקשה לרישום סימן המסחר נזנחה מבלי שנתבררו טענות הצדדים לגופו של עניין ולפיכך אין לפסוק את הוצאתיה הממשיות לטובת המתנגדת. אין בידי להסתמך על טענת אי-כוחה המלומדת של המבקשת, לפיה במקרה כגון זה, אין לראות במתנגדת כמי שזכתה בהליך לצורך פסיקת הוצאותיה. אכן, לא ניתן להניח בשלב וה כי לולא הייתה המבקשת זונחת את הסימן, בהכרח היו מתקבלות כלל טענות המתנגדת. אלא שהמבקשת היא זו אשר בחרה מסיבות השמורות עמה, לזנוח את הסימן המבוקש לאחר שנחשפה לכתב הטענות מטעס המתנגדת. אי לכך,

את אף אירור טענות המתנגדת עד תוספת, יש לזקוף לחובת המבקשת. מכל מקום אין זה מן הראוי לקבוע במקרה וה, כי רק מאחר שזנחה המבקשת את הסימן המבוקש בשלב מוקדם, אין המתנגדת וכי למלוא הוצאותיה.

הוראת סעיף 69 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 (להלן:

"הפקודה") קובעת כדלקמן:

"בכל דיון לפני הרשם רשאי הוא לפסוק לבעל דין הוצאות הנראות לו

סבירות. "

במסגרת סמכות רשם סימני המסחר לפי סעיף 69 לפקודה, אפנה לתקנה 46 לתקנות סימני מסחר, 1940 הקובעת לעניי פסיקת הוצאות יתחשב רשם סימני המסחר באפשרות שעמדה לרשות המתנגד למנוע את ניהול ההליך באמצעות מסירת הודעה למבקש. לשון הסעיף היא כדלקמן:

"46. אם אין המבקש חולק על התנגדות, הרי לכשיגש הרשם להחליט אם לפסוק הוצאות המשפט לזכות המתנגד, עליו לעיין בשאלה אם אפשר היה למנוע בעד המשפט אילו מסר המתנגד למבקש הודעה מספקת לפני הגשת ההתנגדות. "

הוראה זו אינה מחייבת מסירת הודעה מאת המתנגדת אך יש בה כדי להביא לתוצאה הרצויה של טוהר הפנקס באמצעות הידברות בין הצדדים והגעה לפתרון משביע רצון ללא צורך בניהול בהליך, למשל באמצעות הסכמה על זניחת הבקשה או הרישום. במקרה דנן, אכן לא פנתה המתנגדת למבקשת ואת טענתה בדבר קוצר הזמן שעמד לרשותה בין המועד בו פורסם הסימן לבין מועד הגשת הודעת ההתנגדות - אין בידי לקבל. יחד עם זאת, אף לא התרשמתי כי לו הייתה המתנגדת פונה למבקשת, אכן הייתה מתרצה האחרונה ומודיעה על זניחת הסימן המבוקש.

מן החומר הקיום בפני עולה כי המבקשת לא עמדה ברף הפירוט הנדרש והראוי לעניין הוצאותיה הממשיות ולפיכך לא ניתן לקבוע האס סבירות הן ביחס להליך. למשל, לא ברור מהו מספר השעות שהושקע בהכנתו והגשתו של כתב הטענות בהתנגדות, אשר הינו בהיקף 3 עמודים בלבד, ומהו בסיס החישוב אליו הגיעה המתנגדת לחיוב מרשתה בעניין זה. אי לכך, יקבעו הוצאותיה על דרך האומדנה בלבד.

לפיכך, לאור כלל השיקולים הקבועים בדין לצורך פסיקת הוצאותיו של בעל דין, ומכח סמכותי לפי סעיף 69 לפקודה, הריני לקבוע כי המבקשת תישא בהוצאות שכ"ט המתנגדת

בסך 3,500 ₪ (לא כולל מע"מ). סכוס גה ישולס למבקש/ת תוך 21 ימים, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד ההחלטה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

יערה שושני כספי פוסקת בקניין רוחני

ניתן בירושליס ביוס כ"ח אלול תשע"ז 9 ספטמבר 2017