סימן מסחר 285526

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

התנגדות סיימני מסחר 225 285526

המתנגדת: אל כל אלקטרוניקה (נצרת עילית) בע"מ

ע"י ב"כ: עמית, פולק, מטלון ושות', עו"ד

המבקשת: עד תדע עצאזא מאזאד זא ]אפ

ע"י ב"כ: רוברטו חייט, עו"ד

רקע

המתנגדת, הינה בעלת סימן מסחר מעוצב מספר 268138 הנראה כך: ורשוס ביחס לאופניים, אופנייס ממונעים, חלקים וציוד נלווה למוצריס אלו.

המבקשת הינה בעלת סימן המסחר מספר 249506 הנראה כך: 5. ורשוס ביחס ל 610165 ;80065501165 80 815 167616 ,0106165 ,50001075 ,511011078 ,6105קסניך" "ח611076 זס1.

המתנגדת הגישה התנגדות לרישוס סימני המסחר מספר 285525 "6אוז דזרח5" לא מעוצב, וסימן מעוצב מספר 785526 503177186. ההתנגדות מבוססת בעיקרה על הדמיון לסימנה של

המתנגדת, "77777777 9 , מבקשת הרישוס מבקשת לסלק על הסף את ההתנגדות, ואת משוס שבמסגרת הליכי התנגדות קודמים (להלן: "ההתנגדות הקודמת") לרישוס הסימן על בסיס הסימן טענה המתנגדת, כי אין חשש להטעיה בין הסימנים.

בפרט, בהתנגדות הקודמת בעת שרצתה לרשוס את סימנה , טענה המתנגדת

"7777777 9% מורכב משתי מלים נפרדות, דכאן ביחס למבחן המראה והצליל כי הסימן ולפיכך שונה מהסימן 5111186 המורכב ממילה אחת, עס דגש על האות 1, הבדל היוצר שוני הן במראה והן בצליל.

בנוסף, האותיות הראשונות בסימן 5/11/1816 הינן אותיות גדולות, בעוד תחילית הסימן 518711186 הינן אותיות קטנות, האות ₪ בסימן 6א21 5/1881 שונה מהאות +

בסימן 1186 511 וההגייה שונה, שכן את הסימן 5111186 יש להגות כסמארטלרייק. לאחר ציון הבדליס אלו ואחריס הגיעה המתנגדת דכאן למסקנה כי שני הסימנים שוניס במבחן המראה והצליל, ולכן אין מניעה מרישומס בפנקס בכפיפה אחת.

עתה, כמתנגדת בהליך הנוכתחי, טוענת המתנגדת ביחס למבחן המראה והצליל כי ניתן להגות את המילה גס כסמארטרייק (ולא רק כסמארטלרייק כפי שטענה קודם לכן), וכי זהו שמה של המבקשת, ולכן סביר כי כך בפועל תהגה המילה, ולכן יש דמיון בצליל.

ביחס לסוג הטובין וחוג הלקוחות נטען כי בשל החפיפה בסחורות לגביהן מבוקש רישוס הסימן כעת, והסחורות לגביהן רשוס סימנה, יכולה להיות חפיפה בחוג הלקוחות הצפוי להשתמש במוצרים, וביחס ליתר נסיבות העניין נטען כי המסר הרעיוני העולה מן הסימניס דומה באופן מכריע.

המתנגדת משיבה כי השוני בטענותיה נובע מן השוני בסימניס שעמדו להשוואה בהליך הקודם, לאלו שעומדיס להשוואה בהליך הנוכחי, בהליך הקודס הסימן היה מעוצב, בעוד שבהליך הנוכחי הסימן הינו טקסטואלי או בעל עיצוב מינימלי.

מוסיפה המתנגדת וטוענת כי על מנת שיתקיים השתק שיפוטי יש צורך שצד יוכה בטובת הנאה על בסיס הטענות שטעו. בענייננו, ההכרעה לא התקבלה על בסיס הטענות שנטענו אלא מכיוון שמבקשת הרישוס שס בחרה לזנוח את ההתנגדות, ולו מטעס זה לא יכול להתקייס השתק.

דיון והכרעה

הגישות השונות בנושא זכיית צד בטובת הנאה כתנאי לתחולת השתק שיפוטי סוכמו בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין ע"א 5315/12 יוסף בדיחי נ' רפאל מיוסט (פורסם בנבו 5) כך:

"כלל ההשתק השיפוטי, יוצר השתק כלפי טענה עובדתית או משפטית מסויימת שנשמעת מפיו של בעל דין, לאחר שבהליך קודס נטענה על-ידו טענה הפוכה. ההשתק השיפוטי חל במישור היחסים שבין בעל דין לבין בית המשפט, ועל כן אין נפקות לואהותם של המתדיינים בהליכיםס השוניס (רע"א 4 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדיס והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625 (2005) (להלן: עניין בית ששון)). על תכליתו של כלל ההשתק השיפוטי, עמדתי בע"א 11 ]1445 מרטינז נ' רילוב, [פורסס בנבו] בפסקה 24 (26.12.2012)) :

"הכלל של השתק שיפוטי נועד להתמודד עס מצבים, בהס בעל דין

מעלה טענות סותרות בהליכיס שוניס.

על-פי כלל וּה, בעל דין הטוען טענה

מסוימת מושתק - במצביס מסוימים -

מלטעון טענה הפוכה בהליך אחר. זאת,

בין אס מופנות הטענות כנגד אותו בעל

דין, ובין אס מופנות הטענות כנגד בעלי

דיו אחרים [...]. תכלית הכלל של

השתק שיפוטי היא 'למנוע פגיעה בטוהר

ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת

המשפט וכן להניא מפני ניצולס לרעה של

בתי המשפט... הדגש בהשתק השיפוטי הינו

על היחס בין בעל הדין לבין בית המשפט'

(עניין בן ששון, בעמ' 633). לתכלית זו

שני היבטיס: בהיבט המוסרי, הנגור

מעיקרון תוס הלב, מבקש הכלל למנוע

ניבצול לרעה של בתי המשפט; בהיבט

המעשי, נועד הכלל כדי למנוע קבלת

החלטות סותרות בידי טריבונליס

שוניס" (ראו גם: ע"א 6181/08 שמואל

וינוקור נ' ממונה מס ערך מוסף עכו,

[מרסם ‏ בבו] | בפסקאות | 11.10 ))28.08.2012(

התכלית הכפולה של כלל ההשתק השיפוטי, מעוררת שאלות בדבר היקף תחולתו של כלל וה. בפסיקה מוקדמת, הוזכר "כלל ההצלחה הקודמת", אשר לפיו יחול השתק שיפוטי רק במקרים שבהס טענתו של בעל הדין התקבלה בהליך קודס

(ע"א 513/89 67!]600?ח! נ' 65ח!!-ח|א6, פ"ד מחה(4) 133, בפסק-דינה של השופטת ד' דורנר (1994) (להלן: עניין אינטרלגו); רע"א 6753/96 מ.מ.ח.ת. בע"מ נ' פרידמן, פ"ד נ(5) 418, 422 (1997); וכן ראו, עע"מ 3839/11 פרנקל את קורן חברת עורכי דין (2002) נ' עיריית רמת השרון, [פורסס בנבו] בפסקה 14 (10.8.2011)). בפסיקה מאוחרת יותר, ניתן למצוא ריכוך של דרישה צו, ולפי חלק מן השיטות, היא איננה נחוצה לשס החלת כלל ההשתק השיפוטי (עניין בית ששון, בפסקה 10 לפסק-דינו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס ובפרט בפסק- דינו של השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין; ע"א 9056/12 קינג נ' פקיד השומה ירושלים, [פורסם בנבו] בפסקה 11 (4.8.2014); ע"א 739/13 בן-ציון נ' המועצה המקומית אבן יהודה, [פורסס בנבו] בפסקה י (6.10.2014); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, 72 (מהדורה 11; 2013)). הגישה הראשונה שהוצגה, מדגישה את התכלית של מניעת החלטות סותרות;

ולפי הגישה השניה, מרכז הכובד הוא עיקרון תוס הלב. גישה נוספת, אשר ניתן לראותה כדרך ביניים, הוצגה בדבריו של השופט צ' וילברטל, לפיהם: "נראה שהיוס הכול יסכימו כי בעל דין שטען טענה או נקט עמדה בפני בית משפט, וכתוצאה מכך צמחה לו 'הנאה' כלשהי - במובן הפשוט של המילה - בפסק הדין, אף אס טענתו לא התקבלה, אינו רשאי לטעון, בשל כללי ההשתק השיפוטי, טענה מנוגדת לאותה טענה או עמדה בה נקט במסגרת הליך קודם" (רע"א 8297/12 הפניקס הישראלי לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (16.7.2013); וכן רע"א 4533/14 חמדאן נ' בדר, [פורסם בנבו] בפסקה 17 לפסק-דינה של השופטת ד' ברק-ארו (29.6.2014)). כפי שציינה חברתי השופטת א' חיות: "נראה כי ההלכה בנושא ה טרס גובשה" (ע"א 6283/12 צדוק נ' שיכון ופיתות לישראל בע"מ, [פורסם בנבו] בפסקה 9 (26.3.2014) (להלן: עניין צדוק); וכן ראו: ע"א 9287/07 דנוך נ' נגר, [פורסס בנבו] בפסקה 12 לפסק-דינו של חברי השופט ס' ג'ובראן (1.3.2011) (להלן: עניין דנוך); עניין אינטרלגו, בפסקה 3(ד) לפסק-דינו של הנשיא מ' שמגר."

2. אם כן, כאמור לעיל, קיימת גישה לפיה גס במקוס בו לא וכה צד בסעד על בסיס טענה שטען, עדיין יהא הוא מושתק מלטעון טענה סותרת בהליך מאוחר יותר. עוד אציין כי בפסיקה היו מקריס בהם הוכר כי צד וכה בטובת הנאה, אף אס ההליך הסתיים בהסכס פשרה, ולא בפסק דין (רע"א 8297/12 הפניקס הישראלי לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (16.7.2013)).

3. מן האמור לעיל עולה כי חלק מהטענות שמעלה המתנגדת כעת אינן עולות בקנה אחד עם אלו שהעלתה בהליך הקודם. עס זאת, במקרה הנדון, איני סבור כי יש מקוס לסלק את ההתנגדות על הסף, שכן אין מדובר בסימניס זהיס לאלו שנדונו בהליך הקודם, ואין כל ספק שהסימניס שרישומס מתבקש כעת דומיס יותר לסימן המתנגדת מהסימן נשוא ההליך הקודם, וראוי לדיון בכשירותס לרישוס. לכך יש להוסיף את האינטרס הציבורי במניעת רישוס סימניס דומיס שעלוליס להביא לקיומו של חשש להטעיית הצרכנים. אדגיש כי אין בדבריס אלה כדי להכריע בשאלה האס במקרה דנן, מדובר בדמיון שיש בו כדי חשש הטעיה, שתוכרע לאחר קיוס דיון לגופו של עניין.

4. משלא הוגשה בקשה למחיקת סעיפים ספציפיים מכתב טענות המתנגדת איני עושה כן. אולס באמור לעיל אין בכדי להתיר לצד המתנגד לרישוס סימן להתנהל בחוסר תוס לב בהליך, וככל שהמתנגדת תבקש להסתמך על טענות סותרות חזיתית לטענות שהעלתה בהליך הקודם, יהיה בכך בכדי להפחית מאמינות טענותיה ומשקקלן, והדבר יהווה שיקול בפסיקת ההוצאות בהליך, בהתאס לפסיקה הקובעת כי התנהלות בעל דין בהליך מהווה שיקול בפסיקת ההוצאות.

5. המתנגדת לא התנגדה לאיחוד הדיון בהתנגדויות לרישוס בקשה לרישוס סימני מסחר מספר 6 ו-285525 והדיון בהן יאוחד.

6. לאור התוצאה, אין צו להוצאות.

אופיר אלון רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

ניתן בירושליס ביוס כ" שבט תשע"ט 7 ינואר 2019