⚖️ החלטה שיפוטית

סימן מסחר 339642

החלטות שיפוטיות

ערכאה: בית הדין של רשות הפטנטים

הצדדים

צד א'

המבקשת

  • שם: בית הגבינות - המעדנייה בע"מ
  • בא כח: זיו אנג'ל, משרד עו"ד
צד ב'

הנתבע/המשיב

  • שם: [שם מלא או ראשי תיבות]
  • בא כח: [שם עו"ד/משרד]

ההחלטה:

רשם הפטנטים, העיצובים וסימני המסחר

בקשה לרישוס סימן מסחר 2202

"בית הגבינות"

המבקשת בית הגבינות - המעדנייה בע"מ ע"י ב"כ: זיו אנג'ל, משרד עו"ד

ה ח ל ט ה

1. בפני בקשה לרישוס סימן מסחר מס' 339642 "בית הגבינות" (לא מעוצב) (להלן: "הסימן" או "הסימן המבוקש") ע"ש חברת בית הגבינות - המעדנייה בע"מ (להלן: "המבקשת"). הסימן הוגש לרישוס ביוס 23.5.2021 בגין מעדניות [מסעדות]; שירותי קנטינות - מונוניס; שירותי קפטריה ומסעדות; כל השירותים לעיל בתחומי מוצרי החלב הגבינות הנכללים כולל בסוג 43.

2. בחינתו של הסימן המבוקש נתבקשה "על אתר" בנימוק כי בכוונת המבקשת להתרחב ולהעניק רישיונות לשימוש בסימן זכיינות ולמסעדות. הבקשה נתמכה בתצהירה של הגב' נתלי בן יוסף (להלן: "תצהיר בן יוסף בחינה על אתר").

3 ביוס 24.5.2021 הודיעה מחלקת סימני המסחר למבקשת כי הסימן המבוקש אינו כשיר לרישוס (להלן: "דו"ח בחינה ראשון") לאור הוראות סעיפים 8(א) ו- 10(11) לפקודת סימני המסחר (נוסח חדש), התשל"ב - 1972; להלן: "הפקודה"). על פי נימוקי מחלקת סימני המסחר, הסימן המבוקש חסר אופי מבחין, הואיל וצרוף המילים "בית הגבינות" מתייחס במישרין למהות השירותים המסומנים. כמו כן, צוין בדו"ח הבחינה הראשון כי המילה "בית" מקובלת במסחר לציון מקום שכולו מוקדש לתחומי מסוים, והיא נהוגה ומקובלת במסחר במשמעות זו בתחומי המסעדנות. כמו כן, צירוף המילה התיאורית גבינות אינה מקנה לסימן כולו אופי מבחין. משכך הצירוף "בית הגבינות" משמש צריך להישאר פתוח לשימוש הרבים בתחומי המבוקש.

4. תשובת המבקשת לליקוייס שהועלו בדו"ח הבחינה הראשון הוגשה ביוס 1.8.2021 ובה נטען כי הסימן רכש אופי מבחין כהגדרתו בסעיף 8(ב) לפקודה. לתמיכה באופי המבחין אשר רכש הסימן ולמוניטין אשר צברה המבקשת הוגש תצהיר נוסף של הגב' נתלי בן יוסף (להלן: "תצהיר בן יוסף").

רשם הפטנטים, העיצובים וסימני המסחר

ביוס 5.9.2021 הודיעה מחלקת סימני המסחר למבקשת כי היות שהסימן "בית הגבינות" הוא כה תיאורי, אין התצהיר על נספחיו הריס עומד ברף הגבוה הנדרש כדי להוכיח משמעות שניה. עוד צוין כי עיון בחומר שהוגש מעלה כי מרבית השימוש שנעשה בסימן היא בצורתו המעוצבת ולא כפי שהוגש כמלל. לפיכך הסירוב נותר בעינו (להלן: "דו"ח בחינה שני").

לפיכך ביקשה המבקשת להשמיע את טענותיה בפניי וכך עשתה ביוס 2.2.2022.

דיוןו והכרעה

כידוע, סימן מסחר משרת מטרה כפולה. מחד, סימן המסחר מאפשר לבעליו לבדל את מוצריו ממוצרים של יצרנים אחרים ומאידך, מאפשר הוא לציבור הצרכנים לזהות את מקור הטובין הנושאים את הסימן. מתפקידו של סימן המסחר כאמצעי לזיהוי ובידול נגזר התנאי לפיו על הסימן להיות בעל אופי מבחין בין הטובין של בעל הסימן לבין הטובין של אחרים. תנאי וה קבוע בסעיף 8 לפקודה:

"(א) אין סימן כשר לרישום כסימן מסחר אלא אם יש בו כדי להבחין בין הטובין של בעל הסימן לבין הטובין של אחרים (להלן - בעל אופי מבחין).

(ב) הרשם או בית המשפט הבאים לקבוע אם סימן מסחר המשמש למעשה הוא בעל אופי מבחין, רשאים לשקול עד כמה הפך השימוש למעשה את הסימן לבעל אופי מבחין בטובין שלגביהם נתבקש או נעשה הרישום."

סעיף 8 לפקודה מבחין בין שתי דרכים בהאם ייקבע כי יש לסימן אופי מבחין: ראשית, יכול שהסימן יהיה בעל אופי מבחין מצד טבעו, היינו - בעל אופי מבחין אינהרנטי. כך למשל, סימנים המורכבים ממילים שהינן פרי דמיון והמצאה, נחשבים בדרך כלל לבעלי אופי מבחין אינהרנטי. שנית, גם אם הסימן אינו בעל אופי מבחין אינהרנטי, אפשר שבעקבות השימוש בו רכש הסימן משמעות שניה באופן שציבור הצרכנים מקשר בינו לבין טובין ממקור מסוים. במקרה כזה יש לומר כי הסימן רכש אופי מבחין בפועל, כלומר - הסימן הינו בעל אופי מבחין נרכש. (ראו ע"א 11487/03 נ' אלפא אינטואיט מוצרי מזון בע"מ, פסקה 8 לפסק דינו של השופט גרוניס (פורסס בנבו, 23.3.2008)).

המבקשת אינה טוענת כי הסימן המבוקש הינו בעל אופי מבחין אינהרנטי ונראה כי אין מחלוקת שהצרוף "בית הגבינות" נוגע במישרין למהות הטובין ולפיכך אינו כשיר לרישוס בהתאם להוראות סעיף 10(11) לפקודה וולת אם היה מוכח כי הסימן רכש אופי מבחין כהגדרתו בסעיף 8(ב) לפקודה (ראו למשל פרוטוקול הדיון מיוס 2.2.2022, עמודד 2, שורה 24 עד עמוד 3 שורה 3).

רשם הפטנטים, העיצובים וסימני המסחר

על אף האמור, לטעמי, הסימן הוא מסוג הסימנים אשר מידת התאוריות בהם כה גבוהה, עד שלא יהיה זה נכון לשלול מהציבור את אפשרות השימוש בהם. בעניין ה ראה בג"צ 144/85 קליל, תעשיות מתכת אל-ברזליות בע"מ נ' רשם הפטנטים המדגמים וסימני המסחר ואח', פ"ד מ"ב (1) 309, בעמ' 316 :

"אך יש שלרכישת המשמעות השנייה, אף שהוכחה, לא תועיל לרישום סימן, החסר כל אופי מבחין מטיבו, כדי שלא להקנות מונופול וכך לגזול מהציבור את זכות השימוש בו. הטעם הוא, שסימן משולל סגולת אבחנה צריך להישאר נחלת הכלל".

אני סבורה שהסימן המבוקש בצורתו המילולית (שאינה מעוצבת), הוא מסוג הסימנים אשר גם אם היה מוכתב כי רכש אופי מבחין, לא ניתן היה לתת למבקשת זכות שימוש ייחודית בגינן. יחד עם זאת, ולמעלה מן הצורך אבחן את טענת המבקשת וראיותיה בהקשר זה.

אופי מבחין נרכש בסימן המבוקש

לצורך הוכחת אופי מבחין נרכש, על המבקשת להציג ראיות לגבי משך תקופת השימוש בסימן, אופי והיקף פרסומו, מידת המאמ שהושקעה ביצירת קשר תודעתי בין הסימן לבין מקור הטובין אצל הצרכנים הרלוונטיים וייחוס חשיבות על-ידם לעומד מאחורי המוצר וסימניו. לעניין ראו דבריו של כבוד השופט חשין בעניין "משפחה טובה" ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה (1997) בע"מ-עיתון "משפחה" נ' אס.בי.סי. פרסום, שיווק וקידוס מכירות בע"מ- עיתון "משפחה טובה" פ"ד נה(3) 933 בעמוד 946;

"על משמעות משנית ילמד משך שימוש בשם, אופי הפרסום והיקפו, ואמצעים אחרים שננקטו ליצירת קשר בתודעת הצרכנים בין השם התיאורי לבין הטובין המסוימים... עד כאן - מבחנים הבונים עצמם על מעשי היצרן באשר הם. בצד מבחנים אלה שוכנים מבחנים על צדו של הצרכן, ובהם: החשיבות שמייחסים הצרכנים לשמו של הטובין באשר הוא - בשונה מתכונותיו של המוצר - והשפעת מיומנותו והגינותו של היצרן על הביקוש למוצריו. כן ניתן משקל לטעמים שבגינם חיקה המתחרה את המוצר. אין משקל מכריע למי מן המבחנים, וההכרעה תשתנה מעניין לעניין. "

ככלל, לשם הוכחת אופי מבחין נרכש היה על המבקשת להראות כי נעשה שימוש בסימן המילולי המבוקש כסימן מסחר, וכי סימן המילולי הוא אשר רכש משמעות שניה (ראו למשל החלטת רשם הפטנטים בבקשה לרישוס סימן מסחר 283997, 283998 ביפר תקשורת ישראל בע"מ (פורסס באתר רשות הפטנטים, 18.04.2019)).

אשר למידת האופי המבחין הנרכש הנדרש נקבע בעניין ע"א 941/05 אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון נ' חברת הכרם בע"מ ,סא (3) 2006(350)) סעיף 22 כי:

רשם הפטנטים, העיצובים וסימני המסחר

המיקום בציר התיאוריות יסייע גם בשאלת מידתו של האופי המבחין הנדרש כדי להעניק משמעות שנייה לשם שמדובר בו, אותה משמעות המבחינה בין מוצר פלוני למוצר אלמוני באותו תחום. כך למשל בע "א טוטו זהב (בעמ' 890):

"... ככל שהייחודיות העובדתית של שם מסחר קטנה יותר - היינו ככל ששם המסחר דומה לשם השגור בתחום - כך גדל משקל הראיות הנדרשות לשם ביסוס המובחנות לצורך רישומו כסימן מסחר (ראו: עניין עיתון משפחה, בע' 6)".

וכן

"ככל שהסימן מתאר את הטובין בצורה ישירה וממשית יותר יידרש בעל הסימן להוכיח ברמה גבוהה יותר כי השימוש שנעשה בסימן הקנה לו סגולת אבחנה" (ע' פרידמן, בעמ' 136)". בענייננו, וכאמור לעיל הסימן המבוקש נוגע במישרין למהות של הטובין משך הרף הנדרש על מנת להוכיח כי רכש אופי מבחין גבוה.

על מנת לתמוך בטענה שהסימן רכש אופי מבחין הגישה המבקשת את תצהיר בן יוסף על נספחיו. ייאמר כבר עתה, לא די בראיות שהגישה המבקשת על מנת לבסס טענה כי הסימן רכש אופי מבחין עד כי הציבור מזהה את הסימן המבוקש ללא כל עיצוב עם המבקשת.

הגב' בן יוסף מצהירה (סעיף 6 לתצהיר בן יוסף) כי נעשה שימוש רציף בסימן המילולי מזה 25 שנה. נספח 1 עולה כי העסק שכינויו "בית הגבינות" קיבל תעודת עוסק מורשה בשנת 1999 (לפני 22 שנה) אך אין ראיה לשימוש רציף בשם בהיקף נרחב במשך 25 שנה. נספח 4 מעיד על ההנאות מכירות הנאיות החל משנת 2011 אבל אין בו כדי ללמד על שימוש נרחב בסימן המילולי.

על פי נספח 2 לתצהיר בן יוסף למבקשת הובאו 5 סניפים באזור המרכז ונספח 3 לתצהיר הובאו 4 תמונות אשר לא ברור האם כל תמונה מייצגת סניף אחר. בשתיים מתוך 4 התמונות גם נעשה בצד השימוש בסימן המילולי שימוש בסימן מעוצב הנראה כך:

בית הגבינות

הסימן המעוצב מופיע גם בעמוד הפייסבוק של המבקשת, בשלטי החוצות, על חולצתו של הגבן בן יוסף בתמונות השונות שלו ובאריזות מוצרי המבקשת שצורפו בנספח 5. השימוש הנרחב בסימן המעוצב עולה גם מתמונות של מוצרים וביגוד ממותג של המבקשת שצורפו כנספח 8

לתצהיר בן יוסף. בנספח 6 מצריכה המבקשת צילומי מסך מכתבות שונות ברשת בהן מקדמת המבקשת את מוצריה. מטבע הדיון, בטקסט של הכתבות כלול שימוש בסימן באופן מילולי גם בתמונות נראה שוב הסימן המעוצב על חולצתו של הבעלים יניב בן יוסף. הבחירה גם עם חולצות אלה הנושאות את הסימן המעוצב אינה מקרית ונראה כי גם למבקשת ברור כי מה שממתג אותה הוא סימנה המעוצב.

בנספח 9 לתצהיר בן יוסף צורפו מכתבים מספקי מספקי של המבקשת החותמים על כך כי המבקשת מזוהה עם המותג "בית הגבינות". אין במכתבים אלה כדי ללמד על היכרות הציבור עם הסימן המילולי "בית הגבינות". לכל היותר ניתן ללמוד כי ספקי המבקשת מזהה את צמד המילים "בית הגבינות" עם המבקשת.

בסעיף 12 לתצהיר טוענת הגב' בן יוסף כי בין לקוחות הרשת ידוענים רבים. עם כל הכבוד לידוענים שצוינו לא ברור כיצד יש בכך כדי להוות פרסום לציבור גם כי הציבור יקשר בין הסימן המבוקש ללא עיצוב עם המבקשת. בנספח 10 לתצהיר צורפו תמונות של ידוענים בסניפי הרשת. לא ברור מה התפוצה של הצילומים אלה כך או כך, גם בתמונות אלה בולט השימוש בסימן המעוצב.

במאמר מוסגר אציין כי בנספחים הצילומים שצורפו נראה שימוש במילים "בית הגבינות" במספר חנויות ובמספר עיצובים. העיצוב השונה של הכיתוב ושל החנויות מקשה על שיוך צרוף המילים למבקשת עצמה וכי יכול דווקא ליצור את הרושם אצל הצרכן שהחנויות אינן שייכות לאותה רשת, וייתכן כי אף להקשות על הצרכן את זיהוי מקור הטובין.

לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי הסימן המבוקש נעדר אופי מבחין אינהרנטי או נרכש ולפיכך אינו כשיר לרישוס. הבקשה לרישוס סימן מסחר מספר 339642 נידחת.

ד"ר רויה ישראלי פוסקת בקניין רוחני

ניתן בירושליס ביוס ט"ז אדר א תשפ"ב

7 פברואר 2022