סימן מסחר 345678

ההחלטה:

הועדה לענייני פיצויים ותמלוגים בהתאם לסעיף 134 לחוק הפטנטים תשכ"ז - 1967

בקשה לקביעת תמורה בעד אמצאת שירות (בקשה לסילוק על הסף)

המבקש פלוני

(המשיב בבקשת הסילוק): ע"י ב"כ ניר הראל, עו"ד המשיבה חברה

(מבקשת הסילוק): ע"י ב"כ ש. הורוביצ ושות'

בפנינו בקשה לסילוק על הסף של הבקשה לפסיקת תמורה שהגיש המבקש ביום 24.2.2014. ביום 22.7.2014 הגישה המשיבה שלוש בקשות ביניס: 'בקשה לסילוק על הסף מחמת חוסר סמכות', ‏ בקשה לדחייה על הסף מחמת התיישנות ושיהוי', וכן 'בקשה מטעם המשיבה לקביעת הסדר דיונמי'.

לאחר הגשת תגובה ותשובה נוספות מטעמי הצדדים לשלוש בקשות הביניס ולאחר שהתייצבו לדיון בפנינו ביום 24.12.2015, החלטנו כי הצדדים יסכמו את טענותיהם לעניין הבקשה לסילוק מחמת חוסר סמכות שאז תדון הועדה בשאלה זו בלבד.

סיכומי המשיבה הוגשו ביום 12.4.2016, סיכומי המבקש הוגשו ביום 13.12.2016 וסיכומי בתשובה מטעמי המשיבה הוגשו ביום 1.3.2017.

הבקשה לפסיקת תמורה נתמכה בתצהירו של המבקש ואילו הבקשה לסילוק על הסף מחמת חוסר סמכות נתמכה בתצהירו של מר [שם],

ויו"ר ועדת הפטנטים אצל המשיבה, וכן בתצהירה ‏ של גב [שם].

עיקר העובדות

5. המבקש החל עבודתו אצל המשיבה בשנת 1993 ומאז מועסק בה ב[מקום]. במסגרת תפקידו, הגה המבקש מספר הצעות ייעול או המצאות, כפי שיפורט בהמשך הדברים.

המשיבה היא חברה

יצוין כי לצד כל הצעה פרט המבקש כי זו וכתה להכרה על ידי מנכ"ל או על ידי סמנכ"ל החברה וכן צוין סך החיסכון (במיליוני שקלים).

מהראיות עולה שלגבי כל אחת מההצעות שהוזכרו לעיל, המבקש כפי בפרסים שהוענקו לו בגין כל אחת מההצעות הוענק פרס בסך 2500 ₪ במקרי מסוימים חולק בין המבקש ובין מציעים נוספים.

עוד עולה מהראיות כי בהתייחס להצעה [מספר] נחתם בין הצדדים הסכם ספציפי שתוכנו יפורט להלן.

המבקש תובע 5% מסך שווי החיסכון בהוצאות המשיבה שמקורן בהצעות האמורות. שווי חיסכון זה מוערך על ידי המבקש בכ-3.5 מיליון ₪.

יצוין כי המבקש העלה בקשות נוספות ובהן בקשות לקבלת צווי הצהרתיים כי המבקש הוא בעל הזכויות בהמצאות המצוינות לעיל, וכן כי תחויב המשיבה למסור דוחות וחשבונות אודות תוצאות החיסכון שנגרס בזכות ההצעות וגילוי מסמכים הנוגעים למסחור ההצעות כלפי כל צד שלישי.

המערכת ההסכמית שבין הצדדים

בפני הועדה הוצגו מסמכי מסגרת מהס עולה מערכת היחסים בין הצדדים, כמפורט להקן, לפי סדר כרונולוגי. א. הסכם בעניין 0000 שנחתם בין מנהלת חברת לבין המזכירות הארצית של עובדי [מקום]. כפי שעולה

מתצהירה של הגב' [שם], הסכם זה נחתם בשנת 1957.

ב.

הועדה לענייני פיצויים ותמלוגים בהתאם לסעיף 134 לחוק הפטנטים תשכ"ז - 1967

נוהל/תקנון 00000 משנת 1985 המתייחס להסכם [מספר] משנת 1957 ומסתמך עליו. בין היתר מוגדר בנוהל מהי "הצעת ייעול" (להלן: "ההסכם") ו"התקנון", בהתאמה).

נוהל הפטנטים במשיבה שפורסם לראשונה ביום (1.2.199) ועודכן מאז בשנים 1998, 2002, 2004. הנוהל קובע כי חל על כלל עובדי החברה במשך כל תקופת עבודתם בה וכן למשך שלוש שנים נוספות ממועד סיום העסקתם (להלן: "נוהל הפטנטים").

נוהל הפטנטים מגדיר מהי "המצאה" ומהי "המצאת שירות" [בדומה להגדרות מונחים אלה בחוק הפטנטים- הח"מ] וכן מגדיר את המונח "תגלית" [המצאה שאינה כשירת פטנט אך הניתנת לניצול מסחרי"] ומהי "תגלית שירות".

סעיף 11.1 לנוהל הפטנטים קובע כי במידה שהחליטה המשיבה לנצל המצאת שירות לצרכיה היא, לא תחול עליה חובת תשלוש כלשהי לעובד (וכי בכל מקרה אחר ההכנסות שיתקבלו מרישום הפטנט ומכירתו יתחלקו בין החברה לעובדים).

הסכם המתייחס למצאה:

שהוגשה גם כהצעת ייעול [מספר]. ההסכם, שנחתם בין המשיבה לבין המבקש ושני עובדים נוספים ביום 4.8.2008, מתייחס להסדרה של זכויות הצדדים באמצאה. בהסכם פורט כי המשיבה תהא רשאית לנצל את האמצאה, אלא לא תחול עליה חובת תשלוש כלשהי לממציאים או לצדדים שלישיים. עוד הוסכם כי הממציאים יהיו רשאים לרשום את האמצאה על שמם ובלבד שזכויות המשיבה באמצאה תישמרנה, וכי הרישום ייעשה

על חשבון העובדים ולאחר הודעה מראש על כך למשיבה.

תניות נוספות שצוינו בהסכם מפרטות כי לממציאים שמורה הזכות למסחר את ההמצאה או להמחשתה לצד ג', לאחר הודעה מראש למשיבה.

בסעיפים 11-12 להסכם זה נקבע:

"11. שום ויתור, דחייה, הנחה, מתן ארכה, או הימנעות מביצוע פעולה של צד להסכם זה במימוש זכויותיו לא ייחשבו כויתור על זכות מזכויותיו ולא יממשו כטענת מניעות נגד אותו צד".

2. סמכות השיפוט הבלעדית לצורך הסכם זה תהיה נתונה לבית המשפט המוסמך ב[מיקום] לפי העניין".

עיקר טענות הצדדים

המשיבה טוענת כי דין הבקשה לתמורה להידחות ולהיות מסולקת על הסף מכמה טעמים.

ראשית, אין המדובר לטעמה בבקשה לפסיקת תמורה שכן המבקש קיבל תמורה בעד אמצאות השירות נושא הבקשה דנן. המשיבה מדגישה כי בכל המקרים מדובר למעשה בהצעות ייעול, וכי בגין כל שמונת המקרים העניקה המשיבה למבקש פרסים כספיים ופרסי סמנכ"ל/מנכ"ל.

כן לטענתה, עצם קיומו של הסכמים בין הצדדים שולל את סמכות הועדה לדון בבקשתו של המבקש, ללא קשר אופן קובע ההסכם את וכאות העובד לתמורה ומידתה, או שולל את התמורה. לשיטתה ההסכמים הקיימים בין הצדדים בניגוד על דרישת סעיף 134. בהקשר זה טענה, בהסתמך על הפסיקה, כי ההסכם והתקנון הנלווה לו מהווים הסדר קיבוצי שהוראותיו מהוות חלק מתנאי העבודה המוסכמים על כלל עובדי המשיבה.

כן טענה כי ההסכם בגין אמצאה [מספר] חתום המבקש בכתב, מעביר את הזכות הקניינית באמצאה, בין היתר, למבקש וכן קובע כי לא תינתן תמורה בגינה. לשיטתה, המבקש אינו מכחיש את קיומו של ההסכם אלא טוען כי נחתם בכפיה ועל כן דינו להתבטל.

עוד הוסיפה המשיבה כי ישנה סתירה בטענות המבקש שמחד דורש תמורה בעד אמצאותיו, ומאידך מבקש צו שיורה להעביר לרשותו את הזכויות הקנייניות באמצאות.

המבקש טוען כי האמצאות בוצעו שלא במסגרת עבודתו הרגילה אצל המשיבה.

ההסכם אלא עומד באופן עצמאי שאינו כובל את המבקש בטענותיו. עוד טען כי סעיף 4 להסכם קובע כי זכויות בעל האמצאות תישמרנה על פי חוק ובהסתמך על עניין אילני ועל עניין ברזני (הנדונה בהמשך החלטה זו להלן), טען כי נדרש שהויתור על הזכות האישית לתמורה ייעשה במפורש ובמסמך ספציפי.

עוד טען המבקש כי לא ידע על הנוהל פרס שהגיש את בקשתו לתמורה וכי הנוהל אינו מהווה הסכם, כהגדרתו בסעיף 134 לחוק.

לשיטת המבקש עצם קיומו של ההסכם אינו שולל את הזכות לתמלוגים. לעניין זה הוא סומך בטענותיו על החלטת הועדה בעניין 1600166 4616118 נ' אילני (פורסמה באתר רשות

הפטנטים, 3.2.2010) (להלן: "עניין אילני") ועל פסק הדין בעניין רע"א 3564/12 ד"ר בייר נ' פלוראליטי בע"מ (בפירוק) (פורסם בנבו, 1.8.2012) (להלן: "עניין בייר").

לטענת המבקש, פנה פעמים רבות להנהלה הבכירה בחברה בדרישה לקבל תגמול עבור הצעותיו/אמצאותיו. לטענתו, נמסר לו על ידי נציגי המשיבה כי שוקדת על פתרונות להענקת התגמול המבוקש.

המבקש מדגיש כי לו סברה המשיבה שהפרס בגין הצעות הייעול מהווה תמורה, היתה צריכה לציין זאת במפורש.

עוד העלו הצדדים טענות לחוסר תוס לב, האחד כלפי רעהו.

סמכות הועדה נקבעה בסעיף 134 לחוק הפטנטים, התשכ"ו-1967 (להלן: "החוק") כדלקמן:

"באין הסכם הקובע אם זכאות העובד לתמורה בעד אמצאת שירות, (באיזו מידה ובאילו תנאים, ייקבע הדבר על ידי הועדה לענייני פיצויים ותמלוגים שהוקמה לפי

פרק.

[ההדגשות אינן במקור- הח"מ].

היינו, סמכותה של הועדה לדון בבקשה לפסיקת תמורה קמה רק במקרים בהס לא קיים הסכס בין הצדדים, הקובע 'אם זכאות העובד לתמורה בעד אמצאת שירות, באיזו מידה ובאילו תנאים'.

אס כן, תחילה עלינו לבחון אם מהווה המערכת ההסכמית שבין הצדדים "הסכם" כלשונו וכהגדרתו בסעיף 134 לחוק, בהתייחס לזכאות העובד לתמורה בעד אמצאת שירות, למדיניות ולתנאים הנוגעים לאללו. בחינה ו תיעשה לאור קביעתנו בעבר, כי הוראות סעיף 134 אינן בעלות אופי קוגנטי (ר' בקשה לפסיקת תמלוגים בעד אמצאות שירות (טענות מקדמיות) גדעון ברזני נ' ישקר בע"מ (פורסמה באתר רשות הפטנטים, 4.5.2014) (להלן: "עניין ברזני"), פסקא 30). קביעה זו לא שונתה על ידי בית המשפט הגבוה לצדק בעניין בג"צ 4 ברזני נ' ישקר בע"מ (פורסם בנבו, 8.7.2015).

שאלות נוספות בלתי נפרדות לענייננו הן, אם הצעות הייעול הנזכרות הן אכן אמצאות שירות ואם הפרסים שקיבל בעדן מהווים תמורה.

כפי שקבענו בעניין ברזני בפסקא 48 להחלטה, אין מקומה של הועדה להתערב במקרים בהם

קייס הסכס המתייחס לתמורה:

"48. לדעתנו, הדין הוא עם המשיבה. אמנם, בפרשת רותם נ' טבע מדיקל בע"מ (פורסם באתר רשות הפטנטים, 25.7.2005) החלטנו כי ועדה זו מוסמכת עקרונית לדון בקיום תנאי הסמכות שלה, כמו בשאלה האם אמצאה פלונית היא אמצאת שירות, וכן בשאלת קיומו או העדרו של הסכם הנוגע לזכות התמורה. אולם הסמכות של בית משפט לפי סעיף 3 לחוק החוזים האחידים אינה דקלרטיבית גרידא, אלא קונסטיטוטיבית. אין בית המשפט קובע את עובדת בטלותה של תנייה, אלא הוא יוצר את בטלותה ואף רשאי לשנותה מבלי לבטל כליל. סמכות זו להתערבות אקטיבית בתניות של חוזה קיים בין עובד למעביד אינה נתונה לוועדה זו. עצם קיומו של הסכם תמורה - תהיינה תניותיו אשר תהיינה - שולל את סמכות הוועדה... ".

בנוגע לטענת הצדדים בשאלת היות המקרים נושא הבקשה לפסיקת תמורה, אמצאות שירות, ככל שיסתבר שאין המדובר באמצאות שירות, הרי נשללת סמכות הועדה לדון בבקשה מכללא. המשיבה טענה כי אמצאות המבקש הינן למעשה הצעות ייעול ואינן המצאות; ובנוסף טענה כי בכל מקרה שולמה תמורה בגינן בדמות הפרסים שהוענקו למבקש. זאת ועוד אחרת: המבקש טוען כי המציא המצאותיו שלא במסגרת עבודתו ולכן אין המקרים באיס בשער הגדרת המונח "אמצאת שירות" שבסעיף 132(א) לחוק הפטנטים.

ראשית נתייחס להסכם ולתקנון משנת 1985. טענות המבקש לעניין זה הן כי לא ניתן לראות בו הסכם, בין היתר משום שנחתם בשנת 1959, דהיינו, פרס חקיקת חוק הפטנטים וסעיף 134 בפרט; כמו כן, דבר ההסכם לא היה ידוע לעובדים; וכן כי תוקף ההסכם פקע לפני זמן רב. בנוסף טען כי המנגנון הקייס כיוס במשיבה, לפיו מגישים העובדים הצעות ייעול העשויות לזכות אותם בפרסים ובתעודת הוקרה, אינו יכול לשלול מהם זכויות הקיימות להס בדין, וכי המשיבה לא הבהירה לעובדים כלל שהענקת פרס בגין הצעה מהווה

שלילת זכות לתמורה.

בהקשר זה עוד טען המבקש כי כעובד לא היה מודע כלל להסכם ולתקנון על פיו, וכן כי הגשת בקשות לקבלת פרס להצעות ייעול נעשתה על גבי טופס פנייה, ללא מפגש או

קשר עם הועדה המכריעה. הוא הוסיף כי במשיבה, הומינה לעובד, אינה מפנה

אל ההסכם הזה ואף אינה מזכירה אותו כלל. יצוין כי לא הוצגה בפנינו.

טענה נוספת בהקשר והיא כי ההסכם עצמו מתייחס מפורשות לשמירת הזכויות באמצאה על פי דין.

מנגד טוענת המשיבה כי ההסכם , המהווה הסדר קיבוצי, תקף במשיבה מכוח

מכוח התנהגות במשך תקופה מסוימת, הרי שאומץ על ידי המשיבה בתקנון, ועל כן היה תקף לכל הפחות משנת 1985 ולכן חל על הצעות הייעול נושאי ההחלטה דנן.

עוד טענה המשיבה בהקשר זה כי הועדה, המעניקה את פרסי הייעול, מורכבת ממספר משתתפים שווה של עובדים ושל נציגי המשיבה, ועל כן נשללת טענת חוסר המודעות של העובד בדבר נוהלים אלה.

המשיבה הוסיפה כי שעה שביקש המבקש וקיבל את הפרס, הרי שהסכים בהתנהגותו לקיומו של ההסכם ולחלותו.

בסעיף 4 להסכם נכתב כי:

"המועצה המוכזית תעודד את היוזמה וכושר ההמצאה של העובדים בחברה לשיפור שיטות העבודה ותשקוד על כך שבעלי ההמצאה יפוצו במקרה של שימוש בהן על ידי פרסים כספיים או בצורה מתאימה אחרת. זכויות בעלי ההמצאות תשמרנה בהתאם לחוק".

בסעיף ד. נקבע לגבי תוקפו של ההסכם :

" הסכם זה יחייב עד 1 בנובמבר 1959 ויוארך לשנתיים נוספות. אלא אם יודיע אחד הצדדים החתומים למישנהו לפני 1 באוגוסט 1959 על רצונו לבטלו או לשנותו. "

כי אמצאות השירות הנטענות הינן למעשה הצעות ייעול בגינן תוגמל המבקש. כן

הצהירה כי ההסכם והתקנון מהווים הסדר מחייב בין המשיבה לבין

כלל עובדיה, וכי כלל עובדי החברה, כולל המבקש עצמו, פועלים בהתאם להוראותיו מזה שנים רבות.

כיוון שלא נחקרה הגב' [שם] חקירה נגדית, מסקנתנו בהתאם לראיות המצויות בפנינו הנה, שנוכח העובדה שהמבקש עצמו פעל בהתאם להסכם ובהתאם להוראות

התקנון בדבר הגשת בקשות להצעות ייעול, אין הוא יכול לטעון כנגד תוקף ההסכם בעניינו.

יתרה מזו, מלשון ההסכם עולה כי העובדים היו צד להסכם ושותפים לכינונו, ועל כן אין יסוד לקביעה כי אינו חל על העובדים מחמת חוסר ידיעה.

נוסף על אלה, הציגו הצדדים בפנינו את נוהל הפטנטים הקיים במשיבה. ללמדנו, שגם מבלי על ענייננו, הרי שמצאה המשיבה לנכון לכונן נוהל , המתייחס באופן מפורש, כאמור לעיל,

לאמצאת שירות ולתגליות.

הנוהל מבחין בין אמצאה, שהינה אמצאה כשירת פטנט לבין תגלית, שאינה אמצאה כשירת פטנט אך ניתנת לניצול מסחרי. כן מגדיר הנוהל כי תגלית שבשירות היא תגלית אליה הגיע עובד עקב שירותו במשיבה ובתקופת שירותו בה.

הנוהל קובע כי אם תנצל המשיבה את אמצאת השירות או את תגלית השירות לצרכיה, לא תהיה חייבת לשלם לעובד כל סכום שהוא. במקרים אחרי הצדדים עצמם, אם כי הסכמה זו היא מאוחרת לחוזה הישן, וחיצונית לו. הסכמה חדשה זו של

הצדדים יכול שתהא מפורשת ויכול שתהא משתמעת (ראה דב"ע לח/3-4 [5], בע' 329). לעיתים, מעצם התנהגותם של הצדדים על פי ההסדר החדש ניתן

להסיק הסכמה לשינוי בתניה הישנה (ראה דב"ע לז/2-20 [6], בע' 107). כמובן, לא יהא מקום להסיק הסכמה במשתמע, מקום שאחד הצדדים מודיע במפורש, כי אין הוא מסכים לשינוי המוצע בתניה".

בענייננו, לא הציג המבקש כל ראיה כי נכרת בין הצדדים הסכם חדש, בין אם במפורש בין אם בהתנהגות, העשוי לשנות מתנאי המסגרת הקבועית בהסכמים, בתקנון ובנוהל הפטנטים. ואת למעט ההסכם שנכרת בין הצדדים בשנת 2008, המתייחס באופן מפורש רק לאחת מהצעות הייעול כאמצאת שירות ואשר תניותיו הן ברורות.

ההסכם והתקנון מסדירים מנגנון והליך שיקבע זכאות העובד לתמורה;

הכוונה לועדת הייעול. לעומתם, נוהל הפטנטיס קובע חלוקת רווחים ספציפית בין העובד למעסיק במקרה שמוסחרה אמצאה שירות או תגלית שירות עליה דיווח העובד.

הועדה לענייני פיצויים ותמלוגים בהתאם לסעיף 134 לחוק הפטנטים תשכ"ז - 1967

2. למעמדו של הסדר קיבוצי התייחס בית הדין לעבודה, בין היתר, בעניין עס"ק (עבודה ארצני) הסתדרות העובדים הכללית החדשה - הסתדרות המהנדסים נ' שירותי בריאות כללית (פורסם בנבו, 13.09.2005) :

"מעמדו של ההסדר הקיבוצי ביחס לזה של ההסכם הקיבוצי נדון רבות בפסיקת בית הדין לעבודה. לאחר חקיקת חוק הסכמים קיבוציים אומצה הגישה לפיה לא קיימת משפטית הסכמה קיבוצית כלשהי שאינה תואמת את דוישות חוק ההסכמים הקיבוציים. המטרה היתה לגרום לכך שהסכמים בין צדדים ליחסי עבודה קיבוציים יקיימו את הכללים הפורמליים הנוקשים. על כן התייחסו בראשית הדרך להסדרים קיבוציים, היינו, להסכמים קיבוציים שאינם ממלאים אחר הדרישות הפורמליות, אם בקשר לזהות הצדדים להסכם, אם בגין פגם אחר שמונע את יישומם, כאל הסכמים לא מחייבים מבחינה משפטית, הסכמים ג'נטלמניים נוסח המשפט המקובל. בתניות ההסדר הקיבוצי ראו תניות מכללא בחוזי העבודה אישיים של העובדים. עם זאת כבר בראשית הדרך הכירו הן בית המשפט העליון והן בית הדין הארצי לעבודה בהסדרים קיבוציים שאינם ממלאים אחר הדרישות הפורמליות הנוקשות. ברם בית הדין המשיך לראות בהסדרים קיבוציים כנחותים לעומת הסכמים קיבוציים הממלאים אחר כל דרישות חוק הסכמים קיבוציים. אך גם הנשיא צבי בר ניב, עם שהקפיד בפורמליות הסכמים קיבוציים, ציין כי יש לתת תוקף להסדרים קיבוציים, אם כי נחותים להסכמים קיבוציים (דב"ע לח/61.3 לוי ספקטור ואחרים - רשות הנמלים - הנהלת נמל אשדוד, פד"ע י', 118, 129):...".

ובהמשך פסק הדין:

"...כיום אין עוד מקום להתייחס אל הסדרים קיבוציים כ"הסכמים ג'נטלמניים" לא מחייבים מבחינה משפטית שתניותיהם הן תניות מכללא בהסכמים האישיים. מאז קיומו של חוק החוזים (חלק כללי) שקבע את עקרון תום הלב במשפט הישראלי אין עוד מקום למושג של תניות מכללא. אנו בוחנים הסכמים בקנה מידה של תום לב. הצדדים להסכם הם מחוקקיו. אם תניותיו אינן נוגדות את עקרון תום הלב ותקנת הציבור מתוך גישה של ההגינות וצדק, אין מקום להתעלם מקיומם. על כן גם אין להתייחס להסדרים קיבוציים כנחותים במשפט. אלו חוזים לכל דבר ועניין אשר בודאי מחייבים את הצדדים להם, היינו, את הצדדים הקיבוציים, ה-

5 500131. כאשר גוף המייצג עובדים, ארגון עובדים או ועד נבחר, מסכס בהסכם עם מעביד תנאי עבודה של העובדים אותם הוא מייצג, הוא מחייב ומזכה

3 בהתייחס לפרשנותו של הסדר קיבוצי קבע בית הדין כי:

"...הסדר קיבוצי הוא הסכם שנוסח על ידי הצדדים לו. ככזה הצדדים "מחוקקים" אותו. רצונם המשותף מתגבש בהסכם זה. הפרשנות של הסכם צריך שתתן משקל לכוונתם הסובייקטיבית של הצדדים לחוזה. עם זאת מדובר בהסכם שהוא הסדר קיבוצי. הוא נכרת בין גוף המייצג את העובדים למעביד או ארגון מעבידים. יש בו קביעת זכויות של העובדים. ככזה זהו הסכם הקובע נורמות לא רק בין הצדדים לו אלא גם נורמות החלות על העובדים האינדיבידואליים. ככזה יש בו אלמנט הדומה לחוק. ככזה פרשנותו, כמו פרשנות הסכם קיבוצי, צריך שיתן משקל גם לתכלית האובייקטיבית. מעבר לכך מדובר בהסכם הקובע נורמות ביחסי עבודה ולא ביחסים מסחויים. דרישת תום הלב וההגינות, דרישת ההתחשבות ההדדית

4

5ל.

.6

7

.8

.9

הועדה לענייני פיצויים ותמלוגים בהתאם לסעיף 134 לחוק הפטנטים תשכ"ז - 1967

...בואנו לפרש הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי ולהתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים להסכם עלינו ליתן משקל ראשוני ללשונו של ההסכם. עם זאת, הליך פירושו של הסכם קיבוצי צריך שיעשה תוך הבנה והתייחסות להקשרו התעשייתי, כן יש לפרש את התקשי"ו, את חוקת ההסתדוות, את חוקות המוסדות האקדמיים ואת כל יתר ההסדרים הקיבוציים תוך שאנו מאזנים בין התכלית הסובייקטיבית של ההסדר הקיבוצי לתכליתו האובייקטיבית, תוך איזון בין הזכויות והחובות של הצדדים הקיבוציים, ה -5זסמוזבּק [50613, לזכויות והחובות של העובדים האינדיבידואליים.".

(ר' לעניין זה גם ע"ע (ארצי ) 19590-07-14 אהרון נופך ז"ל נ' אוניברסיטת בר אילן (פורסם בנבו, 14.11.2016).

משכך הרינו קביעה כי ההסכם , התקנון וכן נוהל הפטנטיס מהווים לענייננו

הסכמים לעניין התמורה לפי סעיף 134 לחוק, באופן השולל את סמכות הועדה בעניין זה.

הסכם שלישי שעלינו לבחון הוא ההסכם הנוכר מיוס 4.8.2008.

במהלך הדיון טען המבקש כי ההסכם שגוי, שכן תניותיו קובעות כי האמצאה הנדונה בו הומצאה על ידי העובדים בעת עבודתם במשיבה ובקשר עם עבודתם במשיבה. לעומת זאת, בטופס שסיכס את דיון ועדת הייעול בהצעת הייעול המקבילה , צוין כי לא הומצאה האמצאה כחלק מעבודתו הרגילה של המבקש. על כן טען, כי בהסכם משנת 2008 נפלה טעות. טענתו בעניין זה היא שההסכם למעשה בטל, בשל טעויות שנפלו בו, הגם שלכאורה מסדיר את שאלת התמורה בגין האמצאה, גם לשיטת המבקש.

בהתייחס לטענותיו של המבקש לגבי בטלות ההסכם ותוקפו, הרי שעל טענות חוזיות אלה להתברר בפני ערכאה אחרת, כפי שנקבע והוגדר בפירוש בגוף ההסכם.

מעיון בהסכם ומטענות הצדדים כפי שנטענו בדיון בפנינו עולה כי הצדדים התייחסו באופן מפורט לתמורה בגין האמצאה נושא ההסכם מיוסם 4.8.2008, ולזכויות כל אחד מהצדדים בה. יצוין כי המשיבה גם מצאה לנכון לשחרר אמצאה זו למבקש ולשותפיו, ונתנה להס את האפשרות להגיש בגינה בקשת פטנט על חשבונם, ולהתקשר עם צדדים שלישיים בנוגע למיסחורה, כמו גם האפשרות להמחות את הזכויות בה לצדדים שלישיים.

מו מהאמור עולה כי בנוגע לאמצאה הנזכרת, קיים הסכס בדבר התמורה. עובדה זו שוללת, כאמור, את סמכותה של הועדה על פי הוראת סעיף 134 לחוק הפטנטים. ככל שבפי המבקש טענות לגבי ביצוע הוראות ההסכם, הרי שמקומן בפני ערכאה אחרת.

הועדה לענייני פיצויים ותמלוגים בהתאם לסעיף 134 לחוק הפטנטים תשכ"ז - 1967

0. מקבענו את מהותם ותוקפם של ההסכמים הנזכרים, הרי שאין צורך להידרש לשאלות הנוספות שעלו בפנינו בבקשה זו, ובהן מעמדן של הצעות הייעול כאמצאות שירות ומעמדו של הפרס שהוענק בגינן, כתמורה.

1. נוכח מסקנתנו בדבר קיום הסכמים בנוגע לזכויות התמורה בעד אמצאות השירות של המבקש, אנו דוחים את בקשותיו לתמורה על פי סעיף 134 לחוק הפטנטים.

2. בשל אופיו של ההליך הרינו לקבוע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

3. לאור חשיבות קביעת הועדה בהחלטה זו באשר להסכמות מכוח הסכמים קיבוציים אנו מוצאיס שיש מקום לפרסום. באפשרות הצדדים להתייחס לסוגיית הפרסום ולפרטים המופיעים בהחלטה אותם הנס סבוריס שאין לפרסם בתוך 7 ימים.

פרופ' יצחק אנגלרד אסא קלינג פרופ' מיבאל טליינקר יו"ר הועדה רשם הפטנטים חבר הועדה

ניתן בירושלים ביום | ז' אייר תשע"ז 3 מאי 2017 סימוכין: 1-8