סימן מסחר 345678

ההחלטה:

התנגדות לבקשת פטנט

המתנגדות: 1. טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ ע"י ב"כ ש. הורוביץ ושות'

2. אוניפארם בע"מ ע"י ב"כ עדי לויט - עורכי דין

המבקשת: ע"י ב"כ לוטי ושות'

1. בקשת פטנט 140665 נכנסה לשלב הלאומי בישראל ביוס 1.1.2001. הבקשה הבינלאומית שמספרה 20:1/2/1999/004842 הוגשה ביוס 9.7.1999. הבקשה תובעת דין קדימה מבקשה אמריקאית 11509/113893 מיוס 10.7.1998 (להלן: "המועד הקובע").

2. ההתנגדויות שבפניי הוגשו ביוס 24.3.2013 בידי המתנגדת 1 וביוס 2.4.2013 בידי המתנגדת 2. ראיות המתנגדות הוגשו במאוחד ועל כן הוריתי בהחלטתי מיוס 15.1.2014 על איחוד הדיון בשתי ההתנגדויות.

3 עניינה של בקשת הפטנט בתכשיר רוקחי המשלב שני חומרים פעילים להורדת לחץ דם, וואלסרטן ואמלודיפין. השאלה אם החומרים ניתנים יחד או זה לאחר, ובהתאם לאמצאה הנתבעת הינה במחלוקת בין הצדדים.

4. אין מחלוקת כי כל אחד מן החומרים הפעילים היה ידוע לפני המועד הקובע כתרופה עצמאית להורדת לחץ דם. מכאן שעיקר השאלה שבמחלוקת היא אם שילוב החומרים הנתבע בבקשת הפטנט חדש והאם יש בו התקדמות המצאתית.

5. ניתן לחלק את החומרים הפעילים בהם נעשה שימוש להורדת לחץ דם במועד הקובע לשלוש משפחות: משפחת ה-35, אליה שייך הוואלסרטן, משפחת ה-40:5, ומשפחת ה-002, אליה שייך האמלודיפין.

עיקר טענות המתנגדות וראיותיהן

המתנגדות טוענות כי עניין של המצאה הנתבעת הוא מתן משולב של שני חומרים ידועים, לוואלסרטן ואמלודיפין להורדת לחץ דם. לטענת המתנגדות, היקף ההגנה הנתבע בבקשת הפטנט אינו מוגבל למתן החומרים ב"כדור אחד" (יחידת מינון אחת), אלא כולל את שילוב החומרים בידי הרופא המטפל.

לפיכך סברו המתנגדות כי בקשת הפטנט מופנית לרופא המטפל, הקלינאי, אשר נהג במועד הקובע לשלב במהלך הטיפול חומרים ממשפחות שונות להורדת לחץ דם. על כן הגישו בתמיכה להתנגדות את חוות דעתו של פרופ' צימליכמן, אשר, בין יתר תפקידיו, משמש כמנהל המכון ליתר לחץ דם במרכז הרפואי וולפסוו.

כמו כן הגישו המתנגדות את תצהירה של גב' דלקה שפנגנטל, שעניינו מרשמים שנרשמו בארצות הברית לתרופות הכוללות את החומרים הפעילים ששולבו נתבע בבקשת הפטנט. תצהיר זה נמחק מן הראיות בהחלטתי מיוס 22.4.2014.

לאור העובדה שהחומרים הפעילים שולבו בפועל על ידי הרופאים המטפלים במועד הקובע, טענו המתנגדות כי המצאה אינה חדשה. עוד טענו המתנגדות כי מן הפרסומים הקודמים עולה כי השילוב היה מובן מאליו לבעל מקצוע ממוצע ועל כן המצאה היא נמעדת התקדמות המצאתית. להלן הפרסומים העיקריים:

א. העלון לרופא של התרופה, המכילה את החומר הפעיל וולסארטן (נספת 5 לחוות הדעת של פרופ' צימליכמן (להלן: "העלון לרופא").

ב. [מספרים ומסמכים מקוטעים] ("שַחזהת"), בו הומלץ על שילוב ביו אחר לבין אמלודיפין;

ג. ת[6101605ת/ 8 ה26066] מ678610זה1 606ת6001ה ההק \/" .81 61 8580זק |ק ק 10007 [6תת8ג:6) נמט28[6) 8 0תה8 (מ815888/\) 1068067 | ת0זק606ת 1 74 .כ ,2 זזהק ,4.סצ ,10 .01 ,1997 [וזק - 4111 ,(סתוקוקס!חז\ ) (להלן:

"8580זק "), בו סוכם כי ניתן לתת את שתי התרופות (וולסארטן ואמלודיפין) יחד לאחר שנבדקה האינטראקציה הפרמקוקינטית ביניהן;

ד. [מספרים ומסמכים מקוטעים] (להלן: "זסטהס/ו").

הצדדים הפנו לפרסומים נוספים, אליהם אתייחס במסגרת הדיון.

לאור טענת המבקשת כי עניינה של בקשת הפטנט הוא ולא במתן משולב אחר של שני החומרים, כפי שיפורט, הגישה המתנגדת במסגרת ראיותיה תשובה את חוות דעתו של פרופ' גרשון גולומב, פרופסור בבית הספר לרוקחות באוניברסיטה העברית בירושלים. פרופ' גולומב התייחס לקשיים הפרמקולוגיים בשילוב שני חומרים ביחידת מינון אחת. כמו כן התייחס פרופ' גולומב למבנה הכימי של הוולסרטאן ולמאפייניו הפרמקוקינטיים שלו, בעיקר ביחס

לחומרים אחריס ממשפחת ה-4305/.

במסגרת ראיותיה בתשובה הגישה המתנגדת חוות דעת נוספת של פרופ' צימליכמן, אליה צורפו פרסומים קודמים שלא אוזכרו בכתבי הטענות. בהחלטתי מיוס 11.1.2015 הוריתי על מחיקת פרסומים אלה, נספחים 25 ו-26 וכן על מחיקת ההפניה אליהם בחוות הדעת. במסגרת סיכומיהן ביקשו המתנגדות כי אשקול מחדש את מחיקת הפרסומים, לאחר שנעשה ניסיון להתייחס אליהם במסגרת החקירות הנגדיות של המומחים.

עוד טענו המתנגדות כי המומחה מטעמם המבקשת, פרופ' [מספרים מקוטעים], בהיותו רופא מטפל, אינו בעל מומחיות מתאימה להעיד באשר לתכונות הפרמקוקינטיות של הוולסרטאן. עוד טענו המתנגדות כי המבקשת החסירה ראיות בכך שלא הביאה עדויות שהיו מועסקים על ידי מבקשת הפטנט במועד הקובע.

מראיות המבקשת עלתה הטענה כי היה חשש בשימוש בחומרים ממשפחת ה-0:0.2), אליה

שייך האמלודיפין. המתנגדות סברו כי היה על המבקשת להוכיח כי חשש זה, שכונה ובו [מספרים מקוטעים] בחוות דעתו של פרופ' דהאלוף, היה בגדר "דעה קדומה" שסביר כי הייתה מסיטה את בעל המקצוע הממוצע מן הפתרון שבמצאה.

עוד טענו המתנגדות כי לא הוכחה במסגרת בקשת הפטנט התועלת שבשילוב הנתבע לאור העובדה שהמבקשת לא צירפה את תוצאות הניסויים המתוארים בבקשה.

במסגרת הסיכומים בתשובה חזרה המתנגדת 2 על טענתה כי המצאה הינה תהליך לטיפול רפואי בגוף הדם ועל כן לא ניתן לתת עליה פטנט בהתאם לסעיף 1(7) לחוק.

עיקר טענות וראיות המבקשת

המבקשת טענה כי עניינה של בקשת הפטנט ביחידת מינון הכוללת שני חומרים ידועים, אשר בשילוב נוצר אפקט סינרגטי, שלא היה ידוע במועד הקובע. לטענתה, בקשת הפטנט מכסה את התרופה [מספרים מקוטעים] שמייצרת המבקשת, שהינה תרופה מצליחה מאוד שהיקף מכירותיה כמיליארד וחצי דולר בשנה. הצלחתה המסחרית של התרופה מעידה על התקדמות המצאתית. זאת ועוד, איו בשילובים שעשו רופאים מטפלים בין מספר תרופות כדי לאיין את החידוש בהמצאה הנתבעת, שהרי לא היה בנמצא לפני המועד הקובע שכלל את שני החומרים.

לטענת המבקשת פותחו בעולם עשרות של תרופות לטיפול בלחץ דם, כעולה מנספח 8 לחוות דעת של פרופ' צימליכמן, (תס [מספרים מקוטעים]) [תסנוגצ1 זתנס. 116 01 דנסק6 גחא51 6גך ((1997) 6עט055ץק 21000 ב111₪ 01 +ת116806 סה , הסנזהט1עי ,261060 ,תסו ה6טסזק,

להלן: "1/ )א1"). אין מחלוקת כי טיפול בתרופה בודדת לא תמיד מספק, במיוחד לטווח ארוך וכי לא כל התרופות יעילות במידה שווה אצל כל המטופלים. לכן האסטרטגיה המומלצת על ידי הרופאים הינה שילוב בין מספר תרופות. ואולם, לא כל שילוב של תרופות הוא יעיל או בטוח.

לעניין הראיות שהובאו, טוענת המבקשת כי שאלת ההתקדמות ההמצאתית אינה נבחנת בעיני הממציא, אלא בעיני בעל המקצוע הממוצע, ועל כן לא הייתה כל סיבה להביא במסגרת הליך עדויות של הממציאים.

המבקשת סבורה כי אין במסמכי הידע קודם הנחיה לשלב בין וולסארטן לבין אמלודיפין, אלא קיימת דווקא אוהרה שלא לשלב ביניהם. ממשיכה וטוענת המבקשת כי נעשו ניסויים קליניים ומחקריים רבים בידי מאות חוקרים כדי למצוא את השילוב המיטבי בין חומרים שונים.

[מספרים מקוטעים]

ממשיכה וטוענת המבקשת כי הנתחיות ארגון הבריאות העולמי (נספח 7 לחוות הדעת של פרופ' צימליכמן) וכן הנחיות הטיפול לרופאים של ארגוני הבריאות הלאומיים לא כללו את השילוב הנתבע. יתרה מכך, השילוב לא הוצע ככיוון מחקר על ידי החוקרים באותה עת. לעניין וה

מפנה המבקשת, בין היתר, ל-[מספרים מקוטעים].

עוד טוענת המבקשת כי מבין כל החומרים בקבוצת ה-44₪ הוולסארטן היה במועד הקובע החדש ביותר ובעל מבנה שונה יותר מהחומרים. כמו כן היה הוולסרטאן בעל תכונות פרמקוקינטיות נחותות ביחס לחומרים האחריס ממשפחה. זאת ועוד, האמלודיפין נחשב במועד הקובע תכשיר שאינו בטוח לשימוש ונשמעו המלצות להוציא את משפחת ה- 5:),)

משימוש. ניסוי מאוחר מן המועד הקובע (ניסוי 450:07) הוא שהרגיע את הרוחות ביחס לשימוש בתכשיר וּה.

לפיכך, טוענת המבקשת כי יש בהמצאה הנתבעת התקדמות המצאתית.

המבקשת שבה והדגישה כי ההתנגדות שהוגשה כנגד הבקשה המקבילה באירופה נדחתה למרות הפרסומים הקודמים שהוצגו שם.

לעניין הטענה כי אין בהמצאה תועלת טוענת המבקשת כי היא מנוגדת ליתר טענות המתנגדות, בין היתר, כי התועלת משילוב שכזה מובנת מאליה לבעל מקצוע ממוצע. ממשיכה וטוענת המבקשת כי לא הייתה חובה עליה להוכיח את התועלת במסגרת בקשת הפטנט ודי בראיות שהובאו לעניין זה במסגרת ההתנגדות.

שאלות שבמחלוקת בין הצדדים הינן כדלקמן:

א. האם המצאה הנתבעת הינה ל-006ת או לנטילת שני תכשירים לאחר זה?

ב. בהתאם לפרשנות שתינתן לתביעות, האם המצאה חדשה לאור השימוש הקודם המשולב שנעשה במרכיבים הפעילים על ידי הרופאים?

ג. האם המצאה בעלת התקדמות המצאתית לאור הידע הקודם בתחום?

ד. האם המבקשת הוכיחה את התועלת בהמצאתה במידה הנדרשת?

אדון בהן כסדרן.

המצאה הנתבעת רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

7. המצאה נתבעת ב-15 תביעות, מתוכן תביעות 1 - 5 הינו תביעות לתכשיר רוקחי, תביעות 6 - 9 הינן תביעות לשימוש מסוג השוויצרי, ותביעות 10 - 13 חינה

תביעות לצירוף (מסוזהתוטנתסס). 8. להלן לשון תביעה 1 הבלתי תלויה:

[מספרים מקוטעים]

9. תביעות תפרשנה מתוך עצמן ובמידת הצורך יפנה הפרשן אל התיאור, ואולם אין לנתקן מן התיאור (ראה ע"א 345/87 נ' מדינת ישראל, פ"ד מד/4) 45, 7) עוד נקבע באותו עניין כי פרשנות תביעות מחייבת משנה זהירות:

"אכן, פרשנותו של פטנט איננה שונה בעיקדה מפרשנותו של כל מסמך אחר , ולכן חולו עליו כללי הפרשנות הלגיליים, החלים לגבי מסמכים. עם זאת, מתחייבת זהירות פרשנית לאור אופיו וכוחו המיוחדים של הפטנט, כמקנה מעין מונופולין בשוק. כלל פרשנות בסיסי הוא, כי את הפטנט יש לקרוא כמסמך שלם, על-מנת שיהיה ניתן לעמוד על כוונת הממציא, כפי שזו באה

לידי ביטוי במסמך. כלשון השופט ש' אשר בת"א (ת"א) 2051/69 [11], בעמי 7, "לא ייתכן לומר שיש להפריד את התביעות מכל האמור קודם לכן, כאילו

נולדו מהאויר". לכן אין לקרוא את תביעות הפטנט במנותק מהנאמר בתיאור ומן המתואר בשרטוטים."

0. ייתכן כי קיים הבדל בגישת בית המשפט בפרשנות פטנט בשלב תביעת ההפרה לבין פרשנות בקשת הפטנט בשלב ההתנגדות, שהרי מטרת הפרשנות הינה שונה. בשלב ההפרה יטה בית המשפט לפרשנות מצמצמת יותר וזאת על מנת שלא לפגוע יתר על המידה בתחרות בשוק, וכן לפרשנות המקיימת את הפטנט ואינה גורמת לבטלותו (ראה פסקה 19 לפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין ע"א 6750/10 טרפלקס פל-ים בע"מ נ' פלסאון בע"מ (פורסם בנבו, 4).. לעומת זאת, בשלב ההתנגדות יוהיר עצמו הרשס שלא לפרש את תביעות הפטנט בצמצום יתר, וזאת על מנת שלא יוענק פטנט על המצאה שעל פי פרשנותה הנכונה אינה למעשה כשירה לפטנט לאור הידע הקודם בתחום. ואולם בשעה שהמבקשת הצהירה על

פרשנות הפטנט כמצמצמת יש בכך כדי להפחית מן החשש כי למעשה הפרשנות שתינתן לפטנט בשלב ההפרה תהיה רחבה יותר, שהרי נתפסת היא בהצהרתה זו.

בשיס לב לכללים האמוריים השאלה הינה האם המונח "6012051008 [86601168 ההכ 8" כולל גם נטילה של שני תכשירים לאחר זה. נראה כי פרשנותו של המתנגדות הינה מרחיקת לכת. באופן דומה, הפרשנות שניתנה למונח זה בהחלטת הרשם (כתוארו אז)

בהתנגדות לבקשת פטנט מס' 153109 טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ נ' ,.00 86 66%

6 (פורסמה בנבו, 5.8.2010), בפסקה 4 להחלטה, החלטה שאושרה בשתי ערכאות ערעור הינה:

"נעיר למען הסדר הטוב, כי כאשר אנו משתמשים במונח המקובל "תכשיר לוקחי" ( המסוזופסקהזס6 [160ווגו6סחודזסהכ) הכוונה היא לתכשיר לוקתי המכיל

חומר פעיל (]ח6ו60זחחו 6ט0611 חד) עם תוספים רוקחיים מקובלים." ובהמשך, בפסקה 25:

"מסקנתי הינה כי הפרשנות הנכונה בענייננו היא כי המונופולין הנתבע בבקשה הינו לתכשיר רוקחי בצירוף הנחיות נטילה הנוגעות לתדירות נטילת אותו התכשיר, דבר המקובל לעשותו כמעט לגבי כל תכשיר דוקח:."

בענייננו מדובר אמנם בתכשיר רוקחי הכולל שני חומרים פעילים ואולם אין בכך כל רבותא. הדבר אף עולה מעמ' 18 לפירוט. צודקות המתנגדות כי התיאור כולל גם אפשרויות נוספות,

כגון "ת1508110ת301 66תנטנתס6", דהיינו התוויה משולבת, ראה עמ' 3 לפירוט, ואולם אפשרות זו לא נתבעת בתביעה מס'1.

מכאן שסבורה אני כי הפרשנות הנכונה של התביעות הינה זו שהוצעה על ידי המבקשת, דהיינו, לתכשיר רוקחי יחיד המשלב שני חומרים פעילים וחומר נשא מקובל רוקחית.

שאלת החידוש

המתנגדות טענו כי0 0 5ח10ו60יז 151000016 הזחו חח 6160 מוט)חס6

"...סטמ סטסו] 10 5חזזם]6

וכן:

6הז 00)6ו|נטחו 0) ז06זס מז ווח ]ת5)0)606 ]ת066000ח0 6ו[ד" ]0 6006!שוסח) ץזסחזטיזס [ס מספזסק ₪ זז ה6גו5 ₪6 ח6וסקן 1ח6וו1050ו5 סו 0216 6 0 ח500ז0 וו 0ח סטוססיזסק 066 01 [!גוסטו 661[וו5 6זז וחד ]0 6605517 16 ]ווסה ]ועו ץזסשס56ו 6הז עוקקם ץ[601וזססיזק

" .15ח6וחזויז6כא6 זסהזיזוו]

4. סבורה אני כי אין בעלון לרופא כדי לשלול את החידוש שבאמצאה הנתבעת. לאחר שקבעתי כי האמצאה הנתבעת הינה יחידת מינון אחת, ברור כי אין בעלון לרופא כדי להוות תיאור או שימוש של יחידת מינון אחת שכזו. זאת ועוד, כלל לא ברור מהעלון האס נעשה שימוש בשני הרכיביס לשסם טיפול בחולים או לשס בדיקת האינטראקציה בין התרופות בלבד וכלל אין במסמך זה המלצה לרופאיס לרשוס את שתי התרופות יחד, או הצעה או אמירה שיש בכך כדי להועיל.

5. לאור האמור, אני קובעת כי אין בפרסומיס הקודמיס שהוצגו כדי לשלול חידוש מן האמצאה הנתבעת.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר שאלת ההתקדמות ההמצאתית

.6

.7

.8

.9

.0

.1

.2

בהתאם להוראת סעיף 5 לחוק -

"התקדמות המצאתית היא התקדמות שאינה נראית כענין המובן מאליו לבעכ מקצוע ממוצע על סמך הידיעות שכבר נתפדסמו, לפני תאדיך הבקשה, בדרכים האמודות בסעיך4."

על מנת להכריע בשאלה האס יש באמצאה התקדמות המצאתית אס לאו, יש לקבוע את מצב הידיעות בשטח הרלוונטי ואת מיהות בעל המקצוע בתחוס הרלוונטי לאמצאה.

א. בעל המקצוע הממוצע

בעל מקצוע הממוצע הינו אותו אדס שאליו היה צריך לפנות על מנת לפתור את הבעיה, אותה פותרת האמצאה הנתבעת (ראה בקשה לביטול פטנט מס' 148492 חברת "משכן התכלת תעשיות " בע"מ נ' חברת "כתר תשמישי קדושה" בע "מ (פורסמה בנבו, 8.3.2009).

המתנגדות טענו כי בעל המקצוע הממוצע בתחוס הינו הרופא המטפל ושהבעיה הניצבת לפניו הינה שיפור הטיפול ביתר לחץ דס ויתר לח דס הקשור בסוכרת (ראה סעיף 37 לחוות הדעת).

פרופ' דהאלוף חלק על קביעה זו של פרופ' צימליכמן וסבר כי מכיווו שהבקשה עוסקת באופן ההכנה של תכשיר רוקחי ומאחר שהרופא המטפל אינו האדס שמפתח תרופות או משלב חומריס פעילים, הרי שבעל המקצוע הממוצע הינו צוות של מומחיס המורכב מפרמקולוגיס ורופאיס, כאשר תפקידו של הרופא חינו בעיצוב הניסוייס הקלינייס וניתוח תוצאותיהס (ראה סעיף 3.2 לחוות הדעת).

בחקירתו הנגדית נשאל פרופ' דהאלוף ועמד על דעתו כי על מנת לפתח את האמצאה הנתבעת יש בורך בצוות, אשר רופא מטפל הינו חלק ממנו. עוד הבהיר מר דהאלוף כי במהלך הקריירה המקצועית שלו היה חלק מצוות כוּה שעסק בפיתוח (ראה עמ' 158 לפרוטוקול הדיון מיוס 5)..

עס זאת, כעולה מבקשת הפטנט, לא תוארה בעיה מיוחדת בתחוס הרוקחות בפיתוח יחידת מינון אחת הכוללת שני חומריס פעילים. ואולס, יש להניח כי כפי שהבהיר פרופ' דהאלוף לשס פיתוח התכשיר הרוקחי לא די במומחיותו של רופא. על כן מקובלת עליי טענת מבקשת הפטנט כי במקרה זה בעל המקצוע הממוצע יהיה צוות של מומחיס ואולס נראה כי עיקר הפתרון טמון בבחירת השילוב המוצלח ביותר בין החומריס הפעילים. בחירה וו תהא מבוססת הן על נסיונס של הרופאים המטפלים (שעה שהחומרים הפעילים הס ידועיס

ונמצאים בשימוש כתרופות לאותה התוויה), והן על הרכבס הכימי של החומרים הפעילים על מנת לוודא כי אין מניעה לשלב ביניהס בכדור אחד.

נראה כי המתנגדות קיבלו במידה רבה עמדה זו בהמשך ההליך, שכן הגישו מטעמן את חוות דעתו של פרופ' גולומב, שהינו פרופ' בבית הספר לרוקחות באוניברסיטה העברית והינו בעל מומחיות המאפשרת לו להאיר את ההיבטיס הרוקחייס של האמצאה.

לעניין זה יודגש כי לאור העובדה שפרופ' דהאלוף הינו רופא קלינאי ואינו פרמקולוג, הרי שבהתאס לחוות דעתו, אינו יכול לספק את התמונה המלאה של בעל המקצוע הממוצע בתחוס וזאת מכיוון שלו היה בצוות שפיתח את האמצאה, היה מספק אך את ההיבט הרפואי-קליני של הפתרון. ואת ועוד, לאור העדר המומחיות של פרופ' דהאלוף בפרמקולוגיה, יש להתייחס בזהירות לאמירותיו בתחוס זּה, החורגות לעתיס ממומחיותו.

ב. הידע בתחום במועד הקובע

העובדות שלהלן הינןו מוסכמות על הצדדים:

א. כל אחד מן החומרים הפעילים היה ידוע במועד הקובע ושימש לאותה התוויה (הורדת לחצ דם) ;

ב. החומריס הפעילים שייכים למשפחות שונות של תרופות להורדת לחצ דם, הוואלסרטן שייך לקבוצת ה- 85 והאלודיפין שייך לקבוצת ה-6:0:2;

ג. רופאיס מטפליס נהגו לשלב בין תרופות להורדת לח דם, בדרך כלל בין תרופות ממשפחות שונות וזאת בהתאס לחומרת מצבו של החולה ולתמונה הקלינית שלו, כגון מחלות נוספות בהן הוא לוקה;

ד. היו שילוביס בין חומריס מקבוצת ה-06:3./ לחומריס מקבוצת ה-60.0.2; ה. במועד הקובע שווקו תכשירי :26 לטיפול בלתצ דס.

טענת המתנגדות הינה כי במועד הקובע שילבו חומרים פעילים מקבוצות ה-ת.40/ וה-2:).). קבוצת ה-40:2 הינה שוות ערך לקבוצת ה-435₪ ולאחרונה היו פחות תופעות לוואי מאשר לראשונה ועל כן היה זה מובן מאליו להחליף ביניהן. חוליס טופלו בפועל בשילוב בין 482 ל-

5). לפיכך כי היה אה מובן מאליו לשלב את שני החומריס הפעיליס הללו, ולא הייתה כל דעה קדומה כנגד השילוב. עוד טענו המתנגדות כי פתרון יחידת המינון היחידה הינו פתרון טוב להעדר ציות החולה לנטילת תרופות.

טענת המבקשת הינה כי לא הוכח שנהוג היה לשלב בין שתי משפחות החומרים וכי גם אס היה נבחר שילוב של חומריס משתי המשפחות היו נבחרים דווקא חומריס אלה. לטענתה, היו סיבות למכביר מדוע לא לבחור דווקא בוואלסרטן ובאמלודיפיו. לבסוף טוענת המבקשת כי גס מבחני המשנה להתקדמות המצאתית, ביניהן החסך המתמשך וההצלחה המסחרית, מעידיס על כשירות האמצאה לפטנט.

כעת נסקור את הפרסומיס הקודמיס עליהס הסתמכו הצדדיס לתמיכה בטענותיהס ונבחן מהן המסקנות העולות מהס.

החלפת החומרים מקבוצת ה -6:5\/ בחומרים מקבוצת ה -23488

פרופ' דהאלוף טען בחוות דעתו כי קבוצת ה-485 שהייתה החדשה ביותר במועד הקובע נחשבה מחד מבטיחה והפחיתה תופעות לוואי (כגון שיעול) שהיו ידועות בתרופות מקבוצת ה-

ואולס מאידך נחשבה חלשה.

כעולה מנספח 32-23 (6816186 תס 01068886]1 מו5ת1016שהה 01 11661" 1ס[מגס .3 (1995) ה67760510קע11 מהותט11 01 [ה8התטס ,"עו616ע 8 :חו[006ות6ז 80 עהקסטיוסק עיגת (0.537-544, פרופ' דהאלוף סבר שקבוצת ה- 45 הינה מבטיחה והתמקד בתרופה ם8ז1.05, אשר נחקרה באופן מעמיק יותר במחקר =1.18. יובהר כי באותה עת (1995) החומר הפעיל וואלסרטן, אשר שווק מאוחר יותר בתרופה הִה8שס!2, טרס הותר לשימוש על ידי ה-/ח.

במאמר מוקדם יותר משנת 1992 (נספח 20-24) הועלתה אמנס ההשערה כי קבוצת ה-55

אינה כה אפקטיבית כמו קבוצת ה-ת02 ואולס מהמאמר עצמו עולה כי להשערה זו קיים בסיס תיאורטי יותר משקיים בסיס מעשי.

פרופ' דהאלוף גס סבר, באותה עת, כי אין מקוס לחששות אלה והוא לא האמין בהס (ראה פרוטוקול הדיון מיוס 4.3.2015). אציין כי גסם מבקשת הפטנט סברה כי לקבוצת ה-4₪ פעילות סלקטיבית יותר מקבוצת ה-₪.:46/ ובמאמר אודות מחקר שביצעה ביחס לחומר הפעיל וואלסרטן, הדגישה את העדר תופעות הלוואי של חומר זה ביחס לתופעת הלוואי המדווחת של שיעול שנצפתה בשימוש בחומריס מקבוצת ה-:40 ואת נוחות הנטילה פעס ביוס (ראה מת/16 ת8158788/ 01 58107 תה 141116867 116" .81 61 [1זהקכ) 6תת28ט5 1 שו 28006065 01 %ת1168006 116 ת1 2180600 השוא 60ז8קות00)

7 .1996 ,5 .סא ,18 .01 /678260065 ד [168ה6-11 , "ה510ת6זסכץד.).

פרופ' דהאלוף יחד עס חוקריס נוספיס פרסס בשנת 2003 את מבנה המחקר, בו נעשתה השוואה בין פעילותו של 11587888ח161 (מקבוצת ה-88) לפעילותו של 161001010 (מקבוצת ה-013) על חוליס הסובלים מלחץ דס גבוה ( .81 61 116016 62 380185 (18\ 11) 600610 1355 זבּ[ו)ונות6ע ]1.61 תס 1:116611/6655 תִבּ1זזה15וח[6 ד" 6 -0)-111נדו ו[ו1ע\ 15ה116בכן חן קהושהו1 650366 6116 הק הוח לכ 355685660 5ב 41 3150קות 60 תו12[6-01ו00 ,260ווה0תהע ,660106ק05ץק 3 - תסו5ת16ז6קעת ץק מה 3110316 - 1[5הסגו א51 01 0סנזסכן 3 ע6טס [10[0ן6+0ח 16 1615313 "651₪, מוצג מת/9). מטרת המחקר הייתה לבדוק את השפעת התרופות על תופעת ה- 166 ץצ קסיטז6קץעת זה[ט16 תסשי, תופעה שבה הלב מסתגל ללח הגבוה, ואולס עלולה להגדיל את מקרי המוות כתוצאה מאירועיס לבבייס. השערת המחקר הייתה כי קבוצת ה-2/ הינה

יעילה יותר מקבוצת ה-ת0./ בהפחתת תופעת ה-1,\/11 (עמ' 235 לפרסוסם):

חסוז 1.\/11 חחו655יזףסיז חז 6]]66106 6'יזסחז 6 קוח 1105 6זס]סיז6תך" ".הסזוזפווזחז 465

מו האמור עולה כי האמונה במועד קובע בקרב בעלי המקצוע בתחוס הייתה כי לקבוצת ה- 5 יתרון על פני קבוצת ה-0-8 בשל מיעוט תופעות הלוואי. יתרון מיוחד ייוחס לחומר הפעיל וואלסרטן המאפשר, בשל פעילותו ארוכת הטווח, נטילה פעס ביוס בלבד.

החשש מן השימוש בחומרים מקבוצת ה -66.5)

המבקשת טענה כי בשלוש השניס שקדמו להגשת בקשת הפטנט התעוררה פניקה בקרב הציבור משימוש בתרופות המכילות חומר פעיל מקבוצת ה-6:):5. החשש התעורר בשל דיווח על מקרי מוות כתוצאה מהתקפי לב חוזריס לאחר שימוש בתרופות להורדת לח דס מקבוצה זו.

פרופ' צימליכמן דיווח על "המהומה" הזו בזמן אמת כעולה ממוצג מב/6 (ר. צימליכמן "המהומה של חוסמי הסידן - לקחים לעתיד", הרפואה כרך 132, חוב' ג' (2.2.97). באותו מאמר מסיק המומחה כי לא ניתן להצביע על שכיחות גבוהה יותר של אוטס שריר הלב לאחר

שימוש בתרופות מקבוצת ה-2;);).

במאמר נוסף של פרופ' צימליכמן (מוצג מב]7, ראובן צימליכמן, יהודה שינפלד "תרופות חוסמות תעלות סידן וסרטן - היש קשר ביניהם?" הרפואה, כרך 132, חוב' י"ב (15.6.97)) בחן

המומחה את הקשר בין תרופות מקבוצת ה-6:):2 לבין מחלת הסרטן. מסקנת המומחה הינה חד-משמעית:

"לס:כום, ניתן לומר, שכיום אין כל עדות להנחת מחברי המאמר, שחוסמי תעלות הסידן מעלים את הסיכון לסרטן. יתר על כן, גם ב- 1/4 שבפני אנשיו הוצגו הנתונים, לא הוסקה כל מסקנה מעשית ולא הומלץ על כל שינוי בגישה הטיפולית לתדופות חוסמות סידן, ואכן אין בידנו כל מידע היום שלחדש שהועלה בסיס כלשה,"

8. פרופ' דהאלוף הצביע על כך שגס אם היה חשש משימוש בתרופות מקבוצת ה-008 הרי שה

התמקד בתרופות קצרות הטווח כגון ניפידיפין. אמלודיפין, לעומת זאת, אינו שייך לקבוצה זו, כפי שאישר פרופ' דהאלוף בחקירתו (עמ' 128 לפרוטוקול הדיון מיוס 4.3.2015). יתרה

מכך, על פי נספח 21/22 לחוות דעתו (1998 6000%ם118 65ת1/160161 ת118ה5ט\), אמלודיפין עשוי להיות עדיף על ניפידיפין בשל החששות הנוגעות לה האחרון, במיוחד בקרב חוליס הסובליס מ-178600₪ה1 [687018סעות או 8ח1שַת3 8016זפתט. המלצה זו עולה בקנה אחד עס המאמרים של פרופ' צימליכמן, במיוחד מב/6 שם הוא טוען כי:

"הנקודה החשובה ביותר הפוגמת בערכו המדעי של מחקר זה היא העובדה, שמתן ניפדיפין קצר-פעולה בצורתו כמגלט, איננה הצורה הנכונה לטיפוכת ביתר -לחץ -דס ובתיסמונת תעוקתית. הטיפול הנכון במצבים אלה הוא טיפות בתרופות חוסמות תעלות סידן שהן בעלות פעולה ממושכת."

מסקנתי מן האמור הינה כי מבקשת הפטנט לא הצליחה להוכיח את טענתה כי היה קייס

במועד קובע חשש משימוש באמלודיפין בשל היותו חומר מקבוצת ה-008.

יתרה מכך, במועד הקובע היה האמלודיפין התרופה הנמכרת ביותר בעולס לטיפול ביתר לח\ דם, כפי שהעידו המומחיס משני הצדדיס (ראה עדותו של פרופ' דהאלוף בפרוטוקול הדיון מיוס 4.3.2015, בעמ' 132 ועדותו של פרופ' צימליכמן בסעיף 18 לחוות דעתו) מה שאינו מתיישב כלל עם אותה סכנה הנשקפת כביכול על החוליס המטופלים מן השימוש בו.

למעשה, פרופ' דהאלוף היה מן היוזמיס של מחקר 450.021. במסגרתו נבדקה מונותרפיה של

אמלודיפין ואתנולול (תרופה אחרת קבוצת ה-002) ולאחר מכן, במידה ולא היה במונותרפיה כדי לסייע לחולה במידה מספקת, טיפול משולב של אמלודיפין עס חומר

מקבוצת ה-40:2₪ ושל אתנולול עס תרופה משתנת. מחקר זה התחיל לפני המועד הקובע

כפי שבמחקר '450.001. נבחן שילוב של אמלודיפין עס תרופה נוספת, הצדדיס מסכימים כי בטיפול בלח דס נהוג היה במועד הקובע לשלב בין תרופות שונות. המומחיס אף הסכימו כי השילוב אינו סתמי, דהיינו כי על מנת לשלב בין שני חומריס, יש צורך בביצוע מחקר שיראה כי השילוב הינו בטוח וכי הוא בעל אפקט אדיטיבי (צימליכמן, עמ' 95 לפרוטוקול הדיון מיוס 5))..

שילוב של תרופות הומלצ על ידי ארגון הבריאות העולמי והאגודה הבינלאומית ליתר לחץ דס במקריס בהס טיפול בתרופה אחת אינו מועיל ברמה הנדרשת ( 106 107 0010611865 1993

הסו5ת6)ז6קץ11 1/1116 01 זהסְותִסשַהּה3]/\). בעמ' 400 לאותו פרסוס המליץ ארגון הבריאות לשלב בין תרופות מקבוצות שונות:

.5קווסיזף פגויזם זה6יו1]]6 חזסיז] 5הווסקו 60 56 5חסוזטחזפ ה זס6 6ו66]]" 6וו עו 5ח0610 עזסוחוזק זח6ז6]]ו [ס מם ועל כן לא הייתה המלצה גורפת להשתמש בה.

מו המאמריס שהוצגו עולה כי במקביל להמלצות המקובלות לטיפול משולב ביתר לח דס אשר לא כללו המלצה חד-משמעית לשלב בין קבוצת ה-85/ לקבוצת ה-00.2, התקייס מחקר שהתמקד בקבוצת ה-35\/ כקבוצה חדשה ולאפשרויות לשלב חומריס מתוכה עם אחרים. חלק מן המחקריס התמקדו דווקא ב-ח88ז8158ע וזאת בסמוך לפעולות הרישוי שלו.

שני מחקרים שהוצגו עסקו בשילוב בין ם6800058118 (מקבוצת ה-₪) לבין אמלודיפין (נספחים 10 ו-11 לחוות הדעת של פרופ' צימליכמן). נספת 10 ( 1681ם1[-6" 560061 .5 6007 (1997) "01א6116 ת6800658118 ז106%6כ 1 6קעז ]1 תופת6זס1קתהּ [סטסם ₪16 01 01116זק) עוסק בחומר אשר פעולות הרישוי שלו באירופה במועד כתיבת המאמר טרס הסתיימו. מסקנת הפרסוס הינה כי שילוב שלו עם אמלודיפין יעיל יותר מכל אחת מן התרופות לבדה.

מסקנה זו עולה גם מנספח 11 (8ח39158/) שנבדקה היעילות הטיפול המשולב עם אמלודיפין אל מול הטיפול של כל תרופה בנפרד (אמלודיפין, סילקסטיל ופלצבו בקבוצת הביקורת). מסקנת המחקר הינה כי לשילוב יעילות גבוהה יותר מאשר כל חומר בנפרד.

מחקר מקיף נוסף שהחל לפני המועד הקובע ואולס המשיך אחריו, אשר בחן טיפול משולב הינו מחקר 1.175 (נספח 20-49). מאמר אודות עיצוב המחקר פורסם כבר בשנת 1997. במחקר מקיף זה בו השתתפו 9000 חוליס (ראה עדותו של פרופ' דהאלוף, אשר היה מן רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר החוקרים שהועסקו בו, פרוטוקול הדיון מיוס 4.3.2015, עמ' 50 ואילך). במחקר זה נבדקה האפקטיביות של לוסרטן, מקבוצת ה-35., על אוכלוסיה מיוחדת של חוליס ביתר לח דס. לחוליס שלא הגיבו בצורה מספקת נדרשו הרופאיס להוסיף תרופה משתנת. עם היה צורך להוסיף תרופה נוספת, 50% מהרופאיס בחרו להוסיף חומר מקבוצת ה-00 עד סיוס המחקר בשנת 2002. אמנס במחקר זה מדובר למעשה בחיבור של שלושה חומרים (לוסרטן, משתן, וחומר מקבוצת ה-00:2, לרבות אמלודיפין, שהינו כאמור התרופה הנמכרת ביותר בקבוצה זו). באמור יש כדי לתמוך בעמדת המתנגדות כי קיימים צירופים הגיוניים, כפי שהסביר פרופ' צימליכמן, וצירופים שרופא סביר לא היה בוחר.

1. פרסום שנדון רבות בדיון הינו הדיווח של 2178580 ( 86081016 הזה " .81 61 580זק .קש 8 800 (ם8158789/) 106%07 4600000 ]1 ת[פת1006שת/ תה ת26066 ה600ה6)הז ,4.סא ,10 .1סצ - 1997 [קג - 111 ," (6מוק1001ב/) ז6א106 6ְתתהּה:) בתטוס[8)

2) אודות ניסוי שנערך במתנדבים בריאיס אשר נטלו אמלודיפין ווואלסרטן יחד (נספח 12 לחוות דעתו של פרופ' צימליכמן). באותו פרסוס מדווחת הסיבה למחקר כך:

זט [16חז]6 הז ץ11ה0)זו 6060 151660הזו0ם 26 עסחז ויז 656תד" -(ווזם 0 זס] |סזוח6וסק 16 6הזהזם0א6 10 זחסויזסקווו 6זס]סי6וז 18 זו חס

".ח06010ז0)חז ויז

מסקנת המחקר הינה כי ניתן ליטול את התרופות יחד:

,11 יזס] 6סחסיז 6ווגו6קסיזסתז 6טועו חס קו]וטסויזסש 6וז מ1ז5106ח0)" 1 .11 2666 מ60סיזסחו 16 סמ פסטו סיזסו]) זז 6060 פסקו

" .ז0ו1006/1 60ז1516חזוז0ם ע[50]6 6 60 8שוויז 050ז חם .זג

2. פרופ' דהאלוף התייחס לפרסוס זה בחוות דעתו ונשאל אודותיו בחקירתו הנגדית. פרופ' דהאלוף העיד כי הניסוי בוצע במסגרת המחקרים לאישור הוואלסרטן לשימוש. פרופ' דהאלוף הסביר בחקירתו הנגדית כי במסגרת ניסוי גה לא נמדד לח הדס של המתנדבים הבריאיס. הוא סבור כי הניסוי בוצע כדי לבדוק את השפעתה של תרופה אחת על הריכוז של התרופה האחרת וזאת מאחר שלחולה אחד עשוי הרופא לרשום מספר תרופות (עמ' 148 - 9 לפרוטוקול הדיון מיוס 4.3.2015). לדעתו של פרופ' דהאלוף, אין המחייב כי שתי התרופות הנבדקות יירשמו להורדת לח דס אלא תיתכנה התוויות שונות. אני מתקשה לקבל עמדה זו של פרופ' דהאלוף. בתחילת המאמר נאמר במפורש כי ההתוויה של כל אחת משתי התרופות הינה ללחץ דם גבוה בדרגה קלה עד בינונית:

6 ח60 01 מ0600 ]0 065סחז ז]ח6ז1]]6 6שםו₪ 5שודז סט 56סתך" 6 0) [וחז זס] ת6מוףסז 007 ₪ 66ת0 החטר 01151660

" .רז6510)'וס טע

בהמשך הודגש כ בפועלי שתי התרופות יכולות להינתן במקביל (ע01ח188וחס6תסס6) לחוליס ולכן קיימת חשיבות בבדיקת האינטראקציה ביניהן.

אמנס הניסוי נעשה בנבדקיס בריאים, כך שלמעשה לא נבדקה האפקטיביות של שתי התרופות יחד להורדת לחץ דם. ואולם קשה להסיק מכך שהניסוי נעשה עבור אותם מקרי תיאורטייס בהס תינתנה התרופות יחד להתוויות שונות מאלה שצוינו באותו מחקר, דהיינו שלא לחוליס בלח דס גבוה ולשס טיפול בלחץ דס גבוה.

יש לציין כי מחקר 278580 הינו גם הבסיס לאמור בעלון לרופא של מ8טסגש שצוטט לעיל (ראה סעיף 62 לחוות דעתו בתשובה של פרופ' צימליכמן), אשר הסיק מכך כי רופא סביר היה רושם שתי תרופות אלה יחד.

מחקר 60768 הינו מחקר נוסף שבוצע בוואלסרטן אשר השווה בין האפקטיביות והיעילות שלו אל מול וו של אפלודיפין (נספח 15 לחוות הדעת של פרופ' צימליכמן). במחקר ה חולקו החוליס הסובלים מלחץ דם גבוה בדרגה נמוכה עד בינונית לשתי קבוצות - מחציתם קיבלו אמלודיפין ומחציתס וואלסרטן. חוליס שמצבס לא הוטב לאחר 8 שבועות, קיבלו בהמשך תוספת של אמלודיפין. מן הפרסוס עולה כי ל- 24 מן החוליס שקיבלו וואלסרטן הוסיפו החוקריס אמלודיפין.

פרופ' צימליכמן נשאל בחקירתו הנגדית אודות מחקר זה ועל מחקר נוסף שסוקר אותו ו- 299 (54)2 :שָט4/ 1997 85נכ "ת0ו5ת616ק/11 [₪8ת3556 ת1 1256 16ט6קהזסתד חמה, נספח 16 לחוות דעתו). פרופ' צימליכמן הסביר (עמ' 128 לפרוטוקול הדיון מיוס 5) כי במחקר 20168) לא נעשה פילוח בתוצאות בין אותם חולים שקיבלו טיפול משולב של אמלודיפין ווואלסרטן לבין החוליס שקיבלו טיפול בתרופה יחידה (עק68וסתסות) ואולם ברור כי האמלודיפין הוסף לחוליס שקיבלו וואלסרטן ולא הגיבו במידה מספקת, מתוך מחשבה כי יהיה בכך כדי לסייע, כפי שאישר פרופ' דהאלוף בחקירתו הנגדית (עמ' 153 לפרוטוקול הדיון מיוס 4.3.2015). מכאן שאמנס לא הוכח כי לצירוף וה ישנו אפקט אדיטיבי או עדיפות על פני צירוף אחר, ואולם ברור כי לחוקריס הייתה ציפייה כי התוספת של אמלודיפין לוואלסרטן תוריד את לח דס יותר מוואלסרטן לבד אצל אותם חוליס שלא הגיבו למונותרפיה.

פרופ' דהאלוף התייחס בחוות דעתו לכל ארבעת המחקרים העוסקים בשילובים של חומריס מקבוצות ה- 82 וה-0022. פרופ' דהאלוף הסביר כי התייחס לפרסומיס במועד הקובע וגם למחקריס אלה במאמרו ₪220 וכבעל המקצוע במועד הרלוונטי לא הסיק מכך כי כדאי לשלב דווקא בין שתי קבוצות אלה. כאמור במאמר זה הוצע דווקא לשלב ("ע0601616811?") בין 48 ל-:0 ואולם מסקנת המאמר הינה כי קבוצת ה-485 הינה קבוצה היעילה לפחות כמו קבוצת ה-40.5, אך עם פחות תופעות לוואי. בחקירתו הנגדית נשאל פרופ' דהאלוף כיצד מסקנה זו מתיישבת עם האמור בחוות דעתו כי קבוצת ה-485 נחשבה במועד הקובע חלשה (פסקה 6.7.5 לחוות הדעת) (עמ' 105 לפרוטוקול הדיון מיוס 4.3.2015). אני סבורה כי אכן שתי אמירות אלה אינן מתיישבות במלואן, עם כי פרופ' דהאלוף הסביר כי זו הייתה אחת מן הסברות באותה תקופה אך הוא לא היה שותף לה.

התמונה העולה מכל אלה הינה כי קבוצת ה-485 הייתה במועד הקובע קבוצה חדשה של תרופות לטיפול ביתר לח דס. מנגנון הפעולה שלה דומה למנגנון של קבוצת ה-₪-40/ ואולם כבר בשלב זה נצפו מספר יתרונות של הקבוצה על פני קבוצת ה- 0.5 שהתמקדו במיעוט תופעות הלוואי. ההמלצות הכלליות (של הארגונים הבינלאומיים) לשילובים בין תרופות לטיפול ביתר לחץ דס לא כללו המלצה גורפת להשתמש בתרופה מקבוצה זו משום שלא היה די מידע בקשר לשילובים אלה וייתכן כי גם מחירס הגבוה של התרופות היה שיקול בהמלצות. מעדויות שני הצדדים עולה כי בפועל רופאים נהגו לשלב בין תרופות מקבוצות ה-5 וה-.):0). במקביל קיימים מספר מחקרים העוסקים בשילוב של תרופות מקבוצות אלה וכן מחקרים העוסקים בשילוב הספציפי הנתבע.

פרופ' צימליכמן העיד כי בהתאם למנגנוני הפעולה של קבוצות התרופות קיימים שילובים "הגיוניים" בין חומרים בקבוצות ושילובים כאלה (ראה סעיף 30 לחוות דעתו בתשובה).

אחת מטענות המבקשת הינה כי גם היה מובן מאליו לשלב בין חומריס מקבוצת ה-2;),) לבין חומריס מקבוצת ה-085, הרי שכלל לא היה מובן מאליו לבחור בתוך קבוצת ה-485 דווקא את הוואלסרטן וזאת בשל נחיתותו ביחס ליתר החומריס מקבוצת ה-35\.

טענה זו של המבקשת נדונה בהרחבה בחוות דעתו של פרופ' דהאלוף (סעיפים 8.1.5 עד 8.1.22) אשר עוסקים במבנה המולקולה של וואלסרטן, בתכונות הפרמקוקינטיות שלו, ההשפעה של הנטילה עם אוכל ועוד.

בין היתר, הסתמך פרופ' דהאלוף על פרסום 3057 ( [169ת0-11" .81 61 287615 ..1 600706 (1999) "188071505זת/ ז0זק14666 11/ 01 01165זק 58161 80 ש111086, אשר פורסם לאחר התאריך הקובע. בפרסום זה עורכים המחברים השוואה בין התכונות הפרמקוקינטיות של חברי הקבוצה.

בחקירתו נשאל פרופ' דהאלוף על העובדה שאינה שנויה במחלוקת כבר במועד הקובע היה בשוק שילוב של וואלסרטן עם .11012 (השייך לקבוצת ה-06010065), שילוב 06 הידוע בשמו המסחרי ה8ש0-0-1210, עובדה שאינה מתיישבת עם הסברה כי בעל מקצוע לא היה בוחר בוואלסרטן ליצירת -6)כת (עמ' 80 לפרוטוקול הדיון מיוס 4.3.2015). שילוב ה פורסם בבקשת פטנט 207/297/03172 (אשר פורסמה ביוס 31.12.1997). באותו פרסום מגלה המבקשת כך:

הסוזוסחזמחזסס "זס] 16ס0וזוו5 ץ[זם]וו16זיזסקן 15 חםזיז50!טץ 0061 06106 שגד"

".11012 .0.0 ,00015 6ש0611 זשו!זס הזעו

בהמשך אותו פרסום נאמר שהמינון המועדף של וואלסרטן הינו של 80 מ"ג או של 160 מ"ג, כאשר הראשון מביניהם הינו אף המינון המודגש בבקשת הפטנט.

פרופ' דהאלוף הסתייג ואמר כי אינו טוען דבר באשר לאפקטיביות של הוואלסרטן אלא מתייחס לתכונות הפרמקוקינטיות שלו. עם ואת, פרופ' דהאלוף הודה כי אינו מומחה לפרמקולוגיה ועל כן קשה לקבל את חוות דעתו בנקודה זה. עוד העיד פרופ' דהאלוף בחוות דעתו כי לאחר המועד הקובע הוכת כי וואלסרטן הינו בטוח לשימוש ויעיל מאוד והפך לאחת מתרופות ה-₪./ הנמכרות ביותר. בחקירתו נשאל פרופ' דהאלוף על נתונים המראים כי הצלחה זו אירעה רק לאחר המועד הקובע ואולם לא הוגשו תימוכין לטענה זו (ראה פרוטוקול הדיון מיוס 4.3.2015, עמ' 81).

בתשובה לטענה זו הגישו המתנגדות את חוות דעתו של פרופ' גולומב מתחוס מדעי הרוקחות. פרופ' גולומב התייחס לנתונים אלה והסביר כי אין כל נחיתות לוואלסרטן ביחס ללוסטרן מההיבט הפרמקוקינטי. לא נעלם מעיני כי פרופ' גולומב מייעץ למתנגדת באופן די רציף מאה כמעט עשרים שנה וכי בחוות דעתו נפלו מספר טעויות אשר תוקנו בתחילת עדותו בעל פה. למרות האמור, אני סבורה כי עדותו מתיישבת היטב עם הפרסומיס שהוצגו בנקודה זו. זאת ועוד, פרופ' גולומב הדגיש שתי נקודות בעלות חשיבות: האחת, כי וואלסרטן, בדומה לאמלודיפין, ניתן פעמי אחת ביוס, מה שמאפשר לשלב ביתר קלות בין שתי תרופות אלה; השנייה, כי זמינות ביולוגית נמוכה יחסית של החומר, משמעותה צורך במתן במינון גבוה יותר על מנת להגיע לתוצאה הרצויה ואולם אין בכך כדי להעיד על נחיתות של החומר.

לעניין משמעות הזמינות הביולוגית בפיתוח התרופה נשאל פרופ' גולומב והסביר כי לאחר שכבר ידוע מהו המינון האפקטיבי אין למעשה חשיבות למספר זה (עמ' 127 לפרוטוקול הדיון מיוס 9.2.2015). בענייננו המינון האפקטיבי היה בוודאי ידוע לאחר שהוואלסרטן היה מצוי כתרופה בשוק ולבסוף נעשה שימוש באותו מינון גם בייצור ה-6ת. כפי שהסביר פרופ' גולומב, הקושי בזמינות ביולוגית נמוכה מתעורר במקרים הקיצוניים (של זמינות הנמוכה מ-% ) ונראה כי אין מחלוקת שוואלסרטן אינו מקרה שכזה.

פרופ' גולומב הסביר בחקירתו הנגדית כי עצם העובדה שניתן לקחת את הוואלסרטן פעמי ביוס מעידה על כך שהאפקטיביות שלו גבוהה ואין למעשה משמעות לאותן תכונות פרמקוקינטיות עליהן מצביעה המבקשת כמוכיחות את נחיתותו הלכאורית.

טענות מבקשת הפטנט בעניין אותה נחיתות אינן מתיישבות עם הצהרותיה בבקשת הפטנט העוסקת ב-מ8ש10כ-020 (מת/14) שם הציגה את החומר כמתאים במיוחד לשילוב עם חומריס אחרים. ידוע כי מטרתה של בקשת הפטנט לספק לבעלי המקצוע בתחום ידע עליו יוכלו להסתמך ועליו יוכלו להמשיך בקידוד המחקר והפיתוח באותו תחום ובתחומי נושקים. לפיכך ראוי כי מבקש פטנט יעמוד מאחורי ההצהרות שהצהיר ומידע שמסר בבקשות פטנט שהגיש, גם אלה אינם מתאימים להליך המשפטי בו הוא מצוי באותה עת.

המתנגדות הפנו לפסיקה העוסקת באופן הוכחתה של טענת "דעה קדומה" כנגד השילוב. המתנגדות זיהו בטענות המבקש הן ביחס לכך שקבוצת ה- 435 נחשבה קבוצה "חלשה" והן ביחס לשימוש בקבוצת ה-002 שנחשב מסוכן והפנו לפסיקה בנושא. פסק הדין האנגלי בעניין (280) 477 :)1 /\: [2004] 1.101160 קנוסיזכ) סא13) .ט 0111675 ג 66ווחו. 1 6113 קובע כי דעה קדומה בדומה לידע הכללי בתחום, צריכה להיות משותפת למרבית העוסקים בתחום שאצ ניתן יהיה לייחס אותה לבעל המקצוע הממוצע בתחום.

2. מבקשת הפטנט סברה כי טענתה כלל אינה כי קיימת דעה קדומה כאמור, אלא כי לא היה זה מובן מאליו להגיע לאמצאה הנתבעת לאור הידע הקודם, אשר הרחיק מן האמצאה.

3. בין אם נכנה את אותם חששות או אמונות שנטענו על ידי מבקשת הפטנט "דעות קדומות" או ידע כללי בתחום, הרי שאיני סבורה כי מבקשת הפטנט הוכיחה כי הן היו כה נפוצות שהיו מסיטות את בעל המקצוע הממוצע מן האמצאה, כפי שפורט לעיל. פרופ' דהאלוף עצמו הסביר כי לא היה שותף לאמונות אלה.

4. לסיכום נקודה זו, איני סבורה כי מבקשת הפטנט הוכיחו כי הבחירה בוואלסרטן אינה מובנת מאליה.

5. למעלה מן הצורך אציין כי בחירה זו הינה אפשרית וסבירה ביותר ביחס למבקשת הפטנט שהיא גם יצרנית תרופה זו. על כן סביר שתכוון את מאמציה לפיתוח :126 בתרופה הכוללת לפחות רכיב אחד מתוצרתה.

התקדמות המצאתית - סיכום

6. הליך וה מעלה את השאלה האם כדי לשלול התקדמות המצאתית היה על המתנגדת להראות כי בעל מקצוע ממוצע היה מגיע דווקא לפתרון שבאמצאה זו לאור הפרסומיס הקודמיס או שמא די בכך שהפתרון שבאמצאה נמצא בטווח האפשרויות של בעל המקצוע הממוצע, גם אם בעל המקצוע היה יכול לבחור בצירוף אחר, טוב באותה מידה.

7 דברים ברורים אלה נאמרו על ידי בית המשפט באנגליה והם מתאימים לעניין שבפניי (286) 3857 -)דצ\ם [2014] .)א 6 דאתא6 .צ פמ דזזאז ז אס ג הזקפסו:

ץ0סז! 6טסו] 1 .060016 1!ווסש/0!ווס6 6 !זור 0601 ז8וחז 1 מאסא" זס] 6056 ש'זסט6 הז 666550 15 11 1101 זק0666 זסח 00 1 עזעו ה6חזסוקאס 5 6ו חס ע[חס חחז061 הספזסט 5011160 6 סז 06ז[6 60 10 זיזווס6 6זז סטזזיזם ]גוסו 606]שס ]₪660 מסומחזס6 8זה הח זזם זסויזק שו ]ס וז 101 מסטזנ) .60וחום[6 הסזוסחז ה זס6 56ז66יזק 116 זט הסוזמסטחז זווסתוזעו .1606ק וס ]600 הסוחזס6 16 ]0 סק סק 005 הזת 5060 המסוחחז60 6זסטו 5וח6וקז6וס התרופה, בפרסום ובשיווק (ראה פרוטוקול הדיון מיוס 4.3.2015, עמ' 138) הפרסוס שהושקעו. אמנס הצלחה מסחרית הינה אינדיקציה להתקדמות המצאתית, אולס חשוב להתייחס למכלול הנסיבות, אשר בענייננו לא הוצגו, בין היתר, בהעדר עד הבקיא

באותן עובדות (ראה 131 ק (1994) .60 14% 15ח816/ 01 ז1.8 1116 תס 611 ד).

0. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי האמצאה הנתבעת נעדרת התקדמות המצאתית ועל כן אינה כשירה לפטנט.

הערות לסיכום

1. המתנגדות העלו טענות הנוגעות להעדר הוכחה של יעילות האמצאה. בתיאור, בעמ' 3 ו-4 "מבטיחה" בקשת הפטנט אפקט סינרגיסטי של השילוביס המתוארים (וואלסרטן וחומר

מקבוצת ה-00.3, עם עדיפות לאמלודיפין). עוד מבטיחה בקשת הפטנט 6ע8-80010זקט5

]1 בהקשר של מניעת האפקט השלילי של הטיפול על שריר הלב.

2. בבקשת הפטנט מתוארים ניסוי עכברים. ניסוי אחד נערך בעכבריס עס לחצ דס גבוה וניסוי נוסף נערך בעכבריס עס סכרת המלווה בלחץ דם גבוה. אין מחלוקת כי ביחס לניסוי השני אשר מטרתו להוכיח כי יש בשילוב כדי לסייע במיוחד אצל חולי סכרת לא נבחן כלל

הצירוף שנתבע, אלא צירוף אחר - וואלסרטן עס |וותקגזס (עמ' 6 לבקשת הפטנט) ולא וואלסרטן עס אמלודיפין. מעבר לכך שלכאורה אין הבקשה כשלעצמה מוכיחה את יעילות הצירוף, הרי שדווקא יש בכך כדי להראות כי גס צירוף זה הינו צירוף אפשרי ומועיל ולמעשה בעל המקצוע הממוצע לא נדרש לבחור דווקא אמלודיפין מבין קבוצת ה-0:0:2. אשר לניסוי הראשון, אין התיאור כולל השוואה בין שניתן ללמוד ממנה על אותו אפקט סינרגיסטי או

לאחר שקבעתי כי האמצאה נעדרת התקדמות המצאתית איני רואה מקוס להתעמק בטענה זו. אציין רק כי אין מחלוקת למעשה בין הצדדיס כי השילוב של אמלודיפין וואלסרטן הינו שילוב המועיל להורדת לח דס וכי אותה יעילה הינה גבוהה מן היעילות של כל אחת מהתרופות בנפרד. הסכמה זו עומדת בבסיס טענות המתנגדת כי אין באמצאה התקדמות המצאתית וכי מדובר למעשה בשילוב הגיוני ואפשרי. גם הפרסומיס הקודמים שהציגו הצדדיס תומכים בכך.

לפיכך גם אס מבקשת הפטנט לא הוכיחה את יעילות התרופה במסגרת ההליך במידה בה הבטיחה אותה בבקשת הפטנט, הרי שלא ניתן לומר כי האמצאה אינה מועילה. עם ואת, אני סבורה כי העדר ההוכחה של אותו אפקט סינרגיסטי מוגבר קשור גם קשר אמיצ להעדר הוכחת ההתקדמות ההמצאתית. כוונתי הינה כי אמנס הבחירה של אפשרות אחת מתוך מספר אפשרויות המוכיחה עצמה טובה במיוחד ביחס לשאר האפשרויות עשויה לזכות בפטנט, מבלי להתייחס לשאלה האם הבחירה עצמה מובנת מאליה (ראה ע"א 8802/06

אוניפארם בע"מ נ' ,6 1 36603 11186 51161 (פורסס בנבו 18.5.2011) ואולס בענייננו לא הוכחה עדיפות זו של השילוב על פני שילוביס אחרים.

הצדדיס התייחסו בקצרה בסיכומיהס להליך ההתנגדות באירופה. לאחר שהחלטתי מבוססת על הראיות שבפניי וטענות הצדדים שהיו בפניי ומשלא הוגשו ראיות לעניין ההליך שם, איני סבורה כי יש מקוס להקדיש להליך המקביל תשומת לב נוספת.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

7

משקיבלתי את ההתנגדות, עליי לפסוק את הוצאותיהן בהליך.

המתנגדות הגישו בקשות סדורות לפסיקת הוצאותיהן בסמוך לאחר הסיכומיס בעל פה וואת בשעה שאף צד לא ידע מה תהיה תוצאת ההליך. המתנגדת 1 ביקשה כי אפסוק הוצאותיה בסך 1,149,814 ₪ בהתאס לפירוט שהגישה. המתנגדת 2 ביקשה כי אפסוק הוצאותיה בסך 1,576,794 ₪, בהתאם לפירוט וחישוב שהגישה.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

8. מבקשת הפטנט הגיבה לבקשות לפסיקת הוצאות וטענה כי יש להתחשב באיחוד ההתנגדויות, אשר היה בו כדי לצמצס את עלויות המתנגדות, לו רצו בכך וכי הבחירה לנהל הליך כפול למרות האיחוד אינו יכול לזכותן בפסיקת הוצאות כפולה. עוד טענה מבקשת הפטנט כי אופן ניהול ההליך על ידי המתנגדות במסגרתו הוצגו הפרסומיס באופן מטעה גרמו לה להוצאות רבות. עוד הפנתה מבקשת הפטנט לכך שהמתנגדות הגישו ראיות בלתי קבילות אשר הוריתי על מחיקתן וכן הגישו בקשות סרק לגילוי מסמכים. עוד טוענת מבקשת הפטנט כי הפירוט של הטיפול בתיק מצדו של עו"ד בנד אינו מספק וכי נדרש החזר בגין הוצאות שלא היה צריך להידרש, כגון בגין קריאת כתב טענות המתנגדת 1 על ידי המתנגדת 2 ובקשר לבקשה למחיקת ראיות שהגישה מבקשת הביטול, אשר נמצאה מוצדקת.

9. אין מחלוקת בין הצדדיס כי פסיקת הוצאות בהליך מבוססת על ההוצאות הריאליות של הצד הווכה כנקודת מוצא (ר' בג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רישיונות יבוא-משרד התעשייה, המסחר ואח', תק-על 2(2005) מיוס 30.6.05) (להלן: "עניין תנובה"):

"כעניין שבעקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. יחד עם זאת, זוהי נקודת מוצא בלבד. אי[ היא נקודת סיום, שכן על היושב בדין לבחון את שיעוד ההוצאות הנטען ולבדוק אס המדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין. שכר הטרחה וההוצאות שהוצאו בפועל הן אפוא נתון רלבנטי

במסגרת פסיקת ההוצאות אולם לא נתון בלעד:."

0. המתנגדות הגישו ראיותיהן במאוחד ולאחר שלב זה התנהל הליך מאוחד. מטרת האיחוד הינה ייעול ההליך וחסכון בהוצאות הצדדים ועל כן אין אה סביר כי מבקשת הפטנט תישא בכפל הוצאות.

1. להלן פירוט ההוצאות שאני מוצאת לפסוק למתנגדות :

א. כתב טענות מתנגדת 1 - בגין הכנת כתב טענותיה ביקשה המתנגדת 1 סך של 78,884 ₪. סכוס וה כולל הגשת בקשה לבחינה על אתר של בקשת החלוקה. בקשה זו נדחתה לאחר שנקבע כי לא היה מקוס להגישה בשל כך שבחינתה ממילא החלה. מכאן שאין מקוס לפסוק הוצאות בגין הבקשה לבחינה על אתר. בהעדר חלוקה בין שני הנושאים, אני פוסקת למתנגדת 1 סך של 70,000 ₪ בגין הכנת כתב טענותיה.

ב. | כתב טענות מתנגדת 2 - בגין הכנת כתב הטענות עתרה המתנגדת 2 כי אפסוק לה סך של 139,639 ₪. סכוס זה נראה סביר בשים לב לכך שחלק ניכר ממאמצי המתנגד

למשל, התנגדות לרישום פטנט מס' 133957 (בקשה לפסיקת הוצאות) 267 .6] 00005 נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע "מ (פורסמה באתר רשות הפטנטים, 8))ָ לאור האמור מצאתי כי יש לפסוק סכוס זה במלואו.

ג. = הוצאות בגין עדותו של פרופ' צימליכמן, על פי חשבונות שהוצגו - 49,670 ₪; ד. | הוצאות בגין עדותו של פרופ' גולומב, על דרך האומדן - 25,000 ₪ ;

ה. | הכנת ראיות ראשיות וראיות בתשובה - שתי המתנגדות הציגו הוצאות בגין אלה, אשר כאמור הוגשו מטעמן במאוחד. הסכוס הכולל שנתבקש על ידי שתי המתנגדות מסתכס לסך של כ- 700,000 ₪. איני סבורה כי מדובר בסכוס סביר בהתחשב בכך שמדובר בשני עדים, תושבי ישראל, אשר בעצמס גבו סכומים לא גבוהים בגין עדותס. אמנס היקף פרסומיס הקודמים היה רחב ואולס עדיין סכוס זה אינו מביא בחשבון את חסכון העלות בצירוף הכוחות בין המתנגדות. לפיכך מצאתי לפסוק בגין הכנת הראיות סך של 200,000 ₪.

ו ימי דיוניס וסיכומיס בעל פה - בגין ההכנה לשלושה ימיס דיוניס, הופעה בשלושה ימי דיונים וביוס סיכומיס ביקשה המתנגדת 2 כי אפסוק לה סך של כ- 880,000 ₪. המתנגדת 1 ביקשה כי אפסוק לה קרוב ל-700,000 ₪. אין ספק כי בהכנת התיק הושקעה עבודה רבה ואולס מקובלת עליי עמדת מבקשת הפטנט כי אין מקוס לחיוב כפול כאשר ההליך אוחד. בשיס לב במורכבות ההליך, בהיקף החקירות והמוצגים והאסמכתאות המשפטיות, מצאתי לפסוק למתנגדות סך של 600,000 ₪.

2. לא מצאתי כי יש לפסוק למתנגדות הוצאות בגין בקשות הבינייס לאחר שבכולן הכרעתי לטובת מבקשת הפטנט.

3. כל הסכומים כוללים מע"מ. הסכומים שנפסקו למתנגדות במאוחד יתחלקו ביניהן שווה בשווה. מבקשת הפטנט תשא בהוצאות האמורות בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין באס לא תשלמן תוך 30 ימיס מיוס מתן החלטה זו.

ז'קלין ברכה

סגנית רשם הפטנטים ניתן בירושליס ביוס כ"ו אלול תשע"ו 9 ספטמבר 2016

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

סימוכין: 8 9