סימן מסחר 345678

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בקשות מתחרות

(בקשה לפסיקת הוצאות)

המבקשת: ו 1 קוה 0:) :8 3363101 ע"י ב"כ ג'י.אי. ארליך (1995) בע"מ

המשיבה: הו166116510. 1 בּ) +[518\/ ז0010513. 1 ו 60) ע"י ב"כ אלן שנקמאן, עו"ד

ה ח ל ט ה

ביו המבקשת, חברה בשס 11166 1 ו 868701ת, היא מבקשת רישוס סימן מסחר מס' 259011 (= וגשוה דאט ופ846₪) לבין המשיבה, חברה בשס 50411\/ ז1,006518, היא מבקשת רישוס סימן מסחר מס' 268235 (ם= וגשוה דאט) התקיים הליך בקשות מתחרות לפי סעיף 29 לפקודת סימני המסחר [נוסח משולב] התשל"ב 1972 (להלן: "הפקודה"). ביוס 5 הודיע רשם סימני המסחר לצדדים כי עליהס להגיש את ראיותיהס לצורך הוכחת זכויותיהס בסימניס. לאחר שנתבקשו ונתקבלו הארכות מועד לצורך כך, נקבע המועד הסופי להגשת ראיות הצדדים ליוס 22.3.2016.

ביוס 21.3.2016, יוס אחד קודס לתוס התקופה בה היה על הצדדיס להגיש ראיותיהס כאמור לעיל, הודיעה המשיבה באורח חד צדדי על זניחת בקשתה, מבלי שסיפקה נימוק או הסבר לכך. עוד הוסיפה המשיבה בהודעתה הנ"ל, כי מבקשת היא שכל צד יישא בהוצאותיו הוא.

בפני בקשה לפסיקת הוצאות המבקשת, בסך 27,352.38 ₪. כמו כן, בפני תגובת המשיבה לבקשה זו ואף התשובה לתגובה.

תמצית טענות הצדדים

לטענת המבקשת, בא כח המשיבה לא פנה אליו בשוס שלב קודס להגשת ההודעה בדבר זניחת הבקשה, על מנת לבקש הארכת מועד נוספת לאלו שנתבקשו במשותף מטעם הצדדים והוענקו להם. בכך, כך לטענתו, גרס למבקשת להידרש להוצאות רבות בגין הכנת ראיותיה לשווא. עוד טוענת המבקשת כי על המשיבה לשאת בהוצאותיה הריאליות של המבקשת על פי הפירוט כדלקמן: 22,507.91 ₪ בגין הכנת ראיותיה כמפורט בחשבון מס' 2365651 (נספח א' לבקשה); 1 ₪ בגין הכנת הבקשה לפסיקת הוצאות המבקשת כמפורט בחשבון 237901 (נספח ב' לבקשה) וכן 298.56 "0211, שחושבו נכון למועד הגשת הבקשה 1,182.36 ₪ בגיו אישור נוטריון ואפוסטיל ותרגומו לאנגלית כמפורט בחשבונית מיוס 22.3.2016 (נספח ד' לבקשה).

בנוסף לנספחים שפורטו לעיל, צורפו לבקשה נספת ג' - תצהיר עו"ד עמית ארליך המאשר את החשבונות שצורפו כנספחים א' ו - ב'; נספח ה' - אישור על כך שתצהיר הראיות התקבל אצל המשיבה; נספת ו' חשבונית עבור המשלוח של חומר הראיות למשיבה.

לטענת בא כח המבקשת הושקעו שעות מרובות על מנת להכין ראיות מטעמה, אשר מתפרשות על פני 360 עמודים דבר המעיד על ההשקעה בהכנתן. ואת בעוד שהמשיבה כלל לא התכוונה להגיש ראיות מטעמה בהליך או למצער להודיע על כך לבא כח המבקשת. עוד נטען כי יש להתחשב בכך שלהליך חשיבות רבה בעיני המבקשת, שכן הסימן 26:41 עמד בלב המחלוקת, והינו סימן מסחר המוכר היטב עס המבקשת, כך לטענת בא כוחה. ב"כ המבקשת טוען עוד כי מקוס מושבה של מרשתו בחו"ל והתקשורת עמה אף בעידן הטכנולוגי אינו חף מקשייס ויש להתחשב בכך בחישוב הוצאות שיפסקו לטובתה. עוד לטענתו, בפסיקת הוצאות מרשתו יש להתחשב בעיתוי זניחת הבקשה מטעס המשיבה, היינו יוס אחד טרס המועד שנקבע להגשת ראיות הצדדיס בהליך.

לטענת בא כח המשיבה, התנהלותה מאופיינת בתוס לב לאורך כל ההליך ועד סופו. עוד נטען כי ההליך בישראל הינו חלק ממחלוקת בינלאומית אשר מנוהלת על ידי הצדדיס וכי בתחילת דרכס ניהלו הצדדיס משא ומתן לפשרה ולפיכך הוגשו בקשות להארכת מועד לצורך הגשת ראיותיהס. יחד עס זאת, לטענתה הגישה המבקשת הודעה חד צדדית לרשות הפטנטים מיוס 5 לפיה הצדדים לא הגיעו להסכמות. לטענתה, שני הצדדיס להליך התעכבו בהכנת ראיותיהס בשל המגעיס לחתימת הסכם וכי במועד בו הבינה כי אלה לא יצלחו, בחרה לזנוח בקשתה לרישוס הסימן בישראל.

עוד נטען כי ההוצאות המבוקשות מטעס המבקשת אינן מידתיות, סבירות או הכרחיות ביחס להתנהלותה בהליך. לטענתה, על ניהול התיק הופקד עורך הדין הבכיר ביותר במשרד בא כח המבקשת, דבר שאינו סביר ומידתי. עוד נטען כי המבקשת לא עשתה ככל שאל ידה להקטין

את הוצאותיה בהליך זה. בנוסף נטען כי בחשבוניות המבקשת נכללו הוצאות שאין להשיתן על המשיבה.

עוד לגישתה, אחת מהחשבוניות שצורפו מטעם המבקשת לבקשתה לפסיקת הוצאותיה, הונפקה למעשה לאחר מועד וניחת הבקשה לרישוס סימנה המסחרי של המשיבה. לבסוף נטען כי לא צורף כל אישור בגין תשלוס בפועל של הוצאות המבקשת.

דיו

הכלל אשר נקבע בפסיקה הוא זה לפיו בעל דין שזכה בדינו אכאי להחזר ההוצאות הריאליות, היינו אלה להן התחייב או נדרש לשלס בפועל. יחד עס זּאת נקבע כי הערכאה השיפוטית אינה מחויבת לפסוק את הוצאותיו הריאליות של הזוכה בדין, שכן עליה להתחשב בנסיבות המקרה, כמו גם בשיקולי מדיניות שיפוטית (ראו: רע"א 6793/08 לואר בע"מ נ' משולם לוינשטיין הנדסה וקבלנות בע "מ (פורסם בנבו, 28.6.2009).

ההלכה קובעת עוד כי על המבקש כי יפסקו הוצאות לטובתו, לעמוד בנטל להוכחת היותן סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך וזאת בהתחשב בכלל נסיבות העניין (ראו: בג"צ 5 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ ואח' נ' הרשות המוסמכת למתן רישיונות יבוא- משרד התמ"ת ואח', פ"ד ס(1) 600, 615 (פורסם בנבו, 5) (להלן: "עניין תנובה")). בבחינת "כלל נסיבות העניין", יש להתחשב בין היתר, בהיקף העבודה שהושקעה בניהול ההליך ובהכנת כתבי בית הדין, המורכבות המשפטית ועובדתית של ההליך, השלב אליו הגיע ההליך, התנהלות הצדדים מול רשות הפטנטיס ומול בעל הדין שכנגד, תוס לבס של הצדדים ועוד.

כידוע, מגבלה זו לעניין סבירות ההוצאות, הכרחיותן והיותן מידתיות, מטרתה היא "למנוע מצב בו ההוצאות שיוטלו יהיו גבוהות יתר על המידה תוך הרתעת יתר של בעלי הדין, יצירת

חוסר שוויון, ייקור מיותר של ההליכים המשפטיים ופגיעה בזכות הגישה לערכאות" (ע"א מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נגד הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נצרת עלית, פ"ד ס(1) 600, (2005)) בפסקה 20).

בבואה לקבוע האס סבירות הן הוצאותיו של בעל דין, תתחשב הערכאה השיפוטית בכך שככל שהעניין המצוי במוקד ההליך הינו בעל חשיבות גבוהה לבעל הדין שזכה, טבעי הוא שיחפוצ להשקיע יותר משאביס בהתדיינות והשקעתו עשויה להיחשב סבירה (פסק הדין בעניין תנובה, עמ' 15, סעיף 24).

יודגש עוד כי לא כל השקעה הינה ברת החזר (החלטה בהתנגדות לבקשת פטנט מס' 113433 (500) 6020207800 ג[2660 6תו[14ת)ונמ5 נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (פורסמה באתר רשות הפטנטים, 30.5.05) (להלן: "עניין טבע")).

ודוק. הוצאותיו בפועל של בעל דין הן בבחינת נקודת מוצא בלבד וכי על המבקש את פסיקתן לטובתו רובץ הנטל להוכחתן ולפירוט שיעורן בפועל. עמד בעל דין בנטל וה, ינדוד הנטל לבעל הדיןו שכנגד. כך נקבע בפסק הדין בעניין תנובה (בעמוד 15, סעיף 25) כדלקמן:

"אכן ההכרה בפסיקת הוצאות "ריאליות" כנקודת מוצא משמעה בי הטוען להוצאות הוא שצריך להוכיח את שיעורן בפועל [...]. משהוכחו ופורטו ההוצאות בפועל, עובר הנטל לצד שכנגד- שהפסיד במשפטו- להראות מדוע אין לפסוק הסכום המבוקש[..ם "

לבסוף יוזכר כי ככל שסכוס הבקשה לפסיקת הוצאות חריג בהיקפו, כך יעלה רף הפירוט וההסבר הנדרש מן העותר להן (ראו: החלטה בעניין התנגדות לבקשת פטנט מס' 153109 אוניפארם נ' .6:01 6מוו[120 8 כןזהּו[5 16% (בקשה לפסיקת הוצאות ומתן צו מגן) (פורסמה באתר רשות הפטנטיס 29.3.2011; בעניין וה ראו גס החלטה בעניין טבע, בסעיף 10).

לגופו של עניין

בענייננו, עותרת המבקשת לסך 27,352.38 ₪ עבור הוצאותיה בגין הליך שטרס הבשיל לכדי דיוו הוכחות ולפיכך אף לא הוגשו בו סיכומיס. אכן ניכר כי חלק ממאמצי הצדדיס בהליך באו לידי ביטוי במגעיס שניהלו האחד מול השני, בניהול משא ומתן לחתימה על הסכס פשרה שיהיה בו כדי ליתר את ההליך דנן. בנסיבות אלו, שעה שסך ההוצאות הנטען גבוה במיוחד ביחס לשלב בו הופסק ההליך, איןו אלא לצפות מהמבקשת לעמוד ברף פירוט והוכחה גבוהיס יחסית בעניין הוצאותיה הנטענות.

מעיון בתיק ההליך עולה כי המבקשת עמדה ברף הוכחה זה בהתחשב באופי הליך התחרות המתנהל בפני רשס סימני המסחר. כאמור לעיל, המדובר בהליך בקשות מתחרות, ולפיכך אין מוגשיס במסגרתו כתבי טענות כי אס ראיות בלבד. על בסיס זה ניתן להבין את החשיבות (ומכאן את היקף העבודה שהושקעה) בעיני המבקשת בהגשת ראיות ממצות, מפורטות ומקיפות. כלל החשבוניות שצרפה המבקשת מפרטות את מספר השעות שהושקע בניהול ההליך, את שכר הטרחה המוסכס עבור שעה, ואת טיב הפעולה שהתבצעה.

אף על פי כן איני סבורה כי הוצאות המבקשת, אשר אמנס פורטו והוכחו כדבעי, עומדות במבחני הסבירות, המידתיות וההכרתיות כנדרש בפסיקה. ראשית, המבקשת עותרת להוצאות שאין 1את מן הראוי להשיתן על המשיבה. הוצאות אלו כוללות למשל את פעולותיה

בגין ניהול משא ומתן מול המשיבה, עדכון המבקשת בתוצאות המשא ומתן וכן אגרות ששולמו מטעס המבקשת לבית הדין ברשות הפטנטיס בגין הארכות מועד לצורך הגשת ראיות הצדדיס ועל מנת להוסיף ולנהל משא ומתן לקראת הסכם. הנה כי כן, יש לנכות מסך ההוצאות הנתבעות מטעס המבקשת את הסכומיס שאין להשיתס על המשיבה. בנוסף, לאחר עיוון בחומר הראיות שהגישה המבקשת, ספק בלבי באשר לסבירות היקף העבודה שנדרשה כנטען להכנת ראיות המבקשת כמו גם לצורך הכנת הבקשה לפסיקת הוצאותיה. הנה כי כן, נחה דעתי כי במקרה שבפני יש לפסוק את הוצאות שכר טרחת באי כח המשיבה על דרך האומדנה. ואת בעוד שהוצאות המשיבה בגין תרגוס התצהיר ואימותו, יושבו לה במלואן.

בהקשר זה אין בידי לקבל את טענת המשיבה הנוגעת להעדר סבירות ההוצאות בעטיה של זהות עורך הדין הבכיר לכאורה ממשרדי בא כוחה המבקשת, אשר הופקד על ניהול ההליך. המבקשת היא זו הנושאת בתשלוס עבור השירותיסם המשפטיים הניתניס לה, ומשכך באפשרותה לבחור את עורך הדין שלדעתה ינהל באופן מיטבי את ענייניה.

עוד נדחית טענת המשיבה לפיה אין להתייחס לחשבונית לתשלוס אשר הופקה מטעס בא כח המבקשת לאחר שנזנחה הבקשה לרישוס סימן מסחר על ידי המשיבה. אין נפקות למועד בו הופקה החשבונית לתשלוס, שכן המבקשת כבר נשאה בהוצאות המפורטות במסגרת חשבונית זו, או לפחות התחייבה לשאת בהן ודי בכך כאמור בפס"ד בעניין תנובה.

בבחינת אומדן ההוצאות שעל המשיבה לשאת בהן, יש לדעתי להתחשב בהתנהלות המשיבה, אשר ונחה את בקשתה לרישוס סימן המסחר בעיתוי מאוחר יחסית, היינו, יוס לפני שהיה עליה להגיש את ראיותיה בהליך. בהתנהלותה זו, גרמה למשיבה להידרש למשאביס רביס לצורך הכנת ראיותיה, אשר אף הוגשו מטעמה במועד. אין ספק בעיני כי הוצאות אלו מתייתרות כלל ועיקר לו הייתה המשיבה מודיעה במועד למבקשת על כוונתה לזנוח את הבקשה לרישוס סימן המסחר. מאידך, לא ניתןו להתעלס מכך שעצם זניחת הבקשה לרישוס סימן המסחר מטעס המשיבה, גרמה לחסכון במשאבי המבקשת כמו גס במשאביס שיפוטייס. בכך היטיבה עס המבקשת ועס הציבור בכללותו.

עוד יש להתחשב לטעמי בכך שהליך בקשות מתחרות לפי סעיף 29 לפקודה, אינו הליך אשר נפתח ביוזמת בעל דין, אלא ביוזמת רשס סימני המסחר. פתיחת הליך אה מתרחשת מכח הודעת הרשם, מקוס בו הוגשו לרישוס סימני מסחר שהינס זהים או דומיס עד כדי הטעייה. משכך, בשונה מהליך משפטי רגיל, בהליך בקשות מתחרות קיים קושי לראות במי מבעלי הבקשות המתחרות כמי שיזס הליך משפטי כנגד רעהו.

סעיף 29 זה אף קובע כי על הצדדיס לנסות ולהגיע להסכמה באשר לזכויותיהס בסימני המסחר המבוקשים, וכך נהגו הצדדים אף במקרה שבפני. על מנת לעודד צדדיס מתחריס להליך לפי סעיף 29 לנסות ולהגיע להסכמות ביניהס כמצוות הסעיף הנ"ל, אין לדעתי לקנוס

צד מתחרה אשר החליט לזנוח את בקשתו לרישוס סימן מסחר. יחד עס וזאת, יש להתייחס בכובד ראש לשלב בהליך בו החליט אותו צד מתחרה להודיע לבית הדין ברשות על זניחת סימן המסחר המבוקש. לו הייתה המשיבה מודיעה על זניחת בקשתה במועד מוקדם יותר, או לחילופיו עותרת להארכת מועד לצורך הגשת ראיות הצדדים לבית הדין - ובכך הייתה מונעת או מקטינה את המשאביס שהשקיעה המבקשת בהכנת ראיותיה - יש להניח כי לא הייתה מחויבת בהוצאות להן נדרשה המבקשת.

סוף דבר, מכח סמכותי לפי סעיף 69 לפקודה, ובהתחשב בכלל השיקוליס הקבועיס בפסיקה לקביעת הוצאות בעל דין שוכה בהליך, ובין אלו השלב בו נגדע ההליך, מורכבות ההליך וחשיבותו לבעל הדין שזכה בו, התנהלות הצדדיס האחד מול השני ומול בית הדין ברשות הפטנטים, כמו גס בהתחשב במדיניות הראויה לפסיקת הוצאות בהליך לפי סעיף 29, הריני קובעת כדלקמן:

המשיבה תשלם את הוצאות שכר טרחת באי כח המבקשת בגין הכנת ראיות המבקשת וכן בקשה וו לפסיקת הוצאותיה, בניכוי ההוצאות שאין על המשיבה לשאת בהן, בסך 5,000 ₪ (לא כולל מע"מ). בנוסף, תישא המשיבה בהוצאות המבקשת בגין תרגוס הראיות ואימותן בסך 1,182.60 ₪ בלבד (כולל מע"מ).

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 1 יוס מהיוס, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

יערה שושני כספי פוסקת בקניין רוחני

ניתן בירושליס ביוס ב' סיוון תשע"ו

8 יוני 2016