סימן מסחר 345678

ההחלטה:

מבקשי הביטול/מחיקה (המבקשים):

בעלי הסימנים (המשיבים):

מחיקה /ביטול/תיקון הפנקט 222206 (בקשה לתרגום ראיות מערבית לעברית)

1. שפיק אזחימאן

2. מאזן אזחימאן ע"י ב"כ מיכאל שטיינר, עו"ד

1 001166 ההּנחוו[12 01 510165 תוב 6

ות 0

2. מוחמד מוסא כאליד זמאן ע"י ב"כ דר' אייל ברסלר, עו"פ

ה ח ל ט ה

1. עסקינן בהליך בקשה לביטול או מחיקה של הסימניס הרשומיס שמספריהם: 234877 ו -

6. בשפני בקשה שהוגשה מטעם מבקשי הביטול /המחיקה (להלן: "המבקשים") להורות על הגשת תרגום מאומת כדין לעברית של ראיות מבקשי תצהיר הראיות אשר הוגש מטעמ המשיבים.

לטענת המבקשים, בא כוחו אינו קורא או דובר עברית ויש להניח כי גם ב"כ המשיבים אינו בקיא בשפה זו. כמו כן, נטען כי בהגשת ראיות ערוכות בשפה הערבית, כוונת ב"כ המשיבים היא לסכל את האפשרות לניהול הליך ענייני ותקין בבקשה לביטול/מחיקה של סימני המסחר הרשומים.

ב"כ המשיבים, הגיש את תגובתה של המשיבה 1 בלבד. לטענתו אין לחייב את מרשתו בעלויות תרגום מאומת כדין של ראיותיה לעברית שכן ערבית הינה שפה בעלת מעמד רשמי בישראל מתוקף סימן 82 לדבר המלך במועצתו 1922. עוד נטענו כי במסגרת שתי הצעות חוק שהוגשו (ה"ח השפות הרשמיות התשס"ח 2008 וה"ח הצעת חוק השפה התשע"ב 2012) נשמר מעמדה של השפה הערבית. לבסוף, נטען כי ביהמ"ש העליון קבע

כי לשפה הערבית מעמד רשמי, כפי שמשתקף מפסק הדין בבג"צ 4112/99 עדאלה נ' עיריית ת"א -יפו פ"ד נ"ו 395 (להלן: "בג"ץ 4112/99").

4. בתגובה טענו המבקשים כי בבג" 792/02 עדאלה נ' מנהל בתי המשפט בישראל ואח' (פורסם בנבו, 26.6.2003) חזרה בה העותרת מעתירתה ולפיכך נדחתה העתירה.

דיון והכרעה

5. נכונה היא טענת המבקשים לפיה הוראת סימן 82 לדבר המלך במועצתו 1922 קובעת כי מעמדה של השפה הערבית נקבע כשפה רשמית. לשון ההוראה הנ"ל הינה כדלקמן:

"כל הפקודות, המודעות הרשמיות והטפסים הרשמיים של הממשלה וכל המודעות הרשמיות של רשויות מקומיות ועיריות באזורים שייקבעו על פי צו מאת הנציב העליון יפורסמו באנגלית, בערבית ובעברית. בהתחשב עם כל תקנות שיתקין הנציב העליון, אפשר להשתמש בשלוש השפות במשרדי הממשלה ובבתי המשפט."

6. על כן, קבעה הפסיקה כי רשאים האזרחים בשערי הערכאות השיפוטיות בישראל, לעשות שימוש בשפה הערבית (ראה: ת"א(ב"ש) 5206/08 אבו ורדה מחמוד נ' קיבוץ נחל עוז ואח' (פורסם בנבו, 3.01.10)). עמדה זו אף הובעה בבג"ץ 4112/99 שהובא מטעמ המשיבים, שם נקבע:

"סימן 82 לדבר המלך במועצה 1922 - בעקבות סעיף22 של כתב המנדט על ארץ-ישראל - קובע כי עברית וערבית הן שפות רשמיות. הוא מוסיף וקובע כי חובה היא לפרסם את כל הפקודות, המודעות הרשמיות והטפסים הרשמיים של הממשלה בערבית ובעברית. כן נקבע כי זכותו של אדם היא להשתמש באחת משתי השפות הללו במשרדי הממשלה ובבתי-המשפט (ראו א' רובינשטיין המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל (כוך א) [59], בעמ' 98)[...]

הייחוד של השפה הערבית הוא כפול: ראשית, הערבית היא שפתו של המיעוט הגדול ביותר בישראל, החי בישראל מימים ימימה. זוהי שפה הקשורה למאפיינים תרבותיים, היסטוריים ודתיים של קבוצת המיעוט הערבית בישואל. זוהי שפתם של אזרחים אשר חרף הסכסוך הערבי- ישראלי מבקשים לחיות בישראל כאזרחים נאמנים ושווי זכויות תוך כיבוד לשונם ותרבותם [...]

הערבית הינה שפה רשמית בישראל (ראו פיסקה 12 לעיל). רבות הן השפות שמדברים הישראלים, אך רק ערבית - בצד העברית - היא שפה רשמית בישראל. לערבית ניתן אפוא מעמד מיוחד בישראל... "

יחד עם זאת, הואיל וערכאה זו אינה דוברת או קוראת את השפה הערבית באופו אשר יאפשר ניהול הליך תקין, הרי שנזקקת היא לסיוע בתרגום המסמכים המוגשים בשפה הערבית. שאחרת, לא ניתן יהא להבין במלואן את טענות הצדדים הנסמכות על ראיותיהם ולא תתאפשר הכרעה עניינית במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים.

נשאלת השאלה האם בנסיבות אלו הוגן וצודק הוא כי המבקשים (המצויסים בחזקת תובעים) יישאו בהוצאות התרגום מערבית לעברית. בהקשר זה יצוין כי לא קיים כיוס בעניין וההסדר חוקי בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. ואת, בשונה מהסדרת הנושא במסגרת ההליך הפלילי. לעניין זה ראה סעיפים 140-142 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב 1982) הקובעות כי המדינה היא זו שתישא בהוצאות התרגום כדלקמן:

"140. הוברר לבית המשפט שהנאשם אינו יודע עברית, ימנה לו מתרגם או יתרגם לו בעצמו.

1. ראיה הנמסרת ברשות בית המשפט לא בעברית, או לא בלשון אחרת השגורה בפי בית המשפט ובעלי הדין, תתורגם בידי מתרגם, ועדות שנמסרה כאמור תירשם בפרוטוקול תוך תרגומה לעברית, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת; רישום התרגום בפרוטוקול ישמש ראיה לכאורה לדברים שתורגמו.

2. שכרו של מתרגם ישולם מאוצר המדינה, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת."

יוחס כי במספר פסקי דין העוסקים בתביעות אזרחיות בין בעלי דין נקבע כי הנהלת בתי המשפט היא זו שתישא בעלויות התרגום מן הצד שבית המשפט הוא זה הנזקק לשירותי התרגום, אפילו המדובר בתרגום מהשפה הערבית שהיא כאמור שפה רשמית (ראה: ת.א. 2636/09 מוסטפא נ' עלי (פורסם בנבו, 24.6.2012), ע"מ (חי') 47292- 0 מוגרבי בע"מ נ' מע"מ חיפה (פורסם בנבו 5.7.2010).

בשלב זה, לדאבוני אין בידה של ערכאה זו, ליתן הוראה דומה בשל העדר השתייכות פורמאלית להנהלת בתי המשפט. מכל מקום אפילו ניתן היה להורות כאמור, שהרי יתכן כי במסגרת ההחלטה הסופית בהליך היו מושתות הוצאות התרגום על מי מהצדדים. לעניין זה ראה את פסק הדין שניתן בתא"מ (רמ') 3316-09-12 מוחמד טאהה עואדה נ' איברהים אלצאנע (פורסם בנבו 14.5.2015), שם נקבע כי על אף שהנהלת בתי המשפט תשלס את הוצאות התרגום מערבית לעברית כשלב ביניים, אין מניעה כי בסופו ההליך יוטלו אלו על מי מבעלי הדין (עמ'5).

1. בנסיבות אלו שתוארו לעיל, רצוי כי בעלי דין יסייעו זה לזה, כמו גם לערכאה זו, באמצעות הגשת תרגימים לעברית של המסמכים המוגשים על ידם ואת על מנת לאפשר קיומו של הליך תקין וממצה.

2. לאור אלו, הריני להורות על הגשת תרגום מאומת כדין של ראיות המשיבים עד ליום 5. בראיות המשיבים תוגשנה תוך חודשים מן המועד בו יוגש התרגום המאומת כאמור.

3. בשלב זה, איני עושה צו להוצאות.

4. מזכירות בית הדין תשלח החלטה זו לצדדים.

יערה שושני כסיפי פוסקת בקניין רוחני

ניתן בירושליס ביוס | *' אב תשע"ה 6 יולי 2015