סימן מסחר 345678

ההחלטה:

הועדה לענייני פיצויים ותמלוגים בהתאם לסעיפים 109 ו-134 לחוק הפטנטים תשכ"ז - 1967

בקשה לפסיקת תמלוגים בעד אמצאות שירות (טענות מקדמיות)

המבקשי גדעון ברזני

ע"י ב"כ גלסברג אפלבאוס ושות', עו"ד

המשיבה: ישקר בע"מ

ע"י ב"כ ש.הורוביצ ושות', עו"ד

רקע דיוני

ביום 23.12.2010 הגיש המבקש בקשה לפסיקת תמורה בעד אמצאת שירות לפי סעיף 134 לחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הפטנטים" או "החוק"). ביום 22.3.2012 הוגשה תשובת המשיבה לבקשה. תגובות נוספות מטעמ המבקש ומטעמ המשיבה הוגשו ביום 12 וביום 3.1.2013, בהתאמה. במסגרת תגובת המשיבה הועלו טענות מקדמיות שונות.

נוסף על אלה הגישה המשיבה ביום 14.12.2011 בקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות של הבקשה לפסיקת תמורה. המבקש השיב לבקשת הסילוק על הסף ביום 27.2.2011 והמשיבה הגיבה ביום 31.5.2012.

ביום 29.1.2013 נערך בפני הועדה דיון מקדים במעמד הצדדים ובאי כוחות. בהחלטתנו מיום זה קבענו הסדר דיוני כדי לייעל את ההליך, ולפיכך תרצה הועדה להכרעה בבקשה לפסיקת תמורה גופא, יידונו תחילה שאלות הויתור, השיהוי וההתיישנות.

ביום 11.4.2013 נערך דיון נוסף על עניי השאלות המקדמיות האמורות בו נחקרו המבקש וכן עדויות מטעמ המשיבה, מר | , מנהל משאבי אנוש במשיבה ומר | , מנהל חטיבת הפיתוח במשיבה אשר שהיה הממונה הישיר על המבקש בחלק מתקופת העסקתו אצל המשיבה. לאחר הדיון הוגשו סיכומי מטעמ המשיבה ביום 30.6.2013, סיכומי המבקש הוגשו ביום 29.9.2013, וסיכומים במענה לסיכומי המבקש הוגשו מטעמ המשיבה ביום 3

הועדה לענייני פיצויים ותמלוגים בהתאם לסעיפים 109 ו-134 לחוק הפטנטים תשכ"ז - 1967

עיקר העובדות

.10

המבקש שהינו מהנדס מכונות, עבד כמתכנן ומפתח כלי לעיבוד שבבי במחלקת המחקר והפיתוח של המשיבה.

המשיבה היא חברה פרטית שעוסקת בייצור כלי חיתוך לשימוש בתעשיות עיבוד שבבי. כלי אלה משמשים בתעשיות בהן נדרש עיבוד של מוצרי מתכת ומאפשרים לעבד חומר גלם מתכתי ברמת דיוק גבוהה.

המבקש החל את עבודתו במשיבה ביום 19.1.1992 והועסק בה עד ליום 28.12.1995 (להלן: "תקופת ההעסקה הראשונה").

לדברי המבקש, במהלך תקופת ההעסקה הראשונה היה מעורב בהמצאתן של שתי אמצאות אשר לימים נרשמו כפטנטים בישראל: פטנט | ופטנט | . בעקבות פטנטים אלה נרשמו פטנטים מקבילים בנוסף במדינות נוספות.

לפני תחילת עבודתו במשיבה, חתם המבקש ביום 24.9.1991 על מסמך הנושא כותרת 'הצהרת סודיות' (להלן: "הצהרת הסודיות מ-91'"). בסעיף 6 למסמך וה נאמר מפי המבקש כי:

"...כל פיתוח, חידוש, המצאה או שיפור במוצרים, חומרים, מכונות, ציוד, תהליכים או שיטות ייצור, אשר הייתי שותף להם בתקופת העסקתי בישקר או הגיעו לידיעתי עקב העסקתי בישקר, הינן קניין ישקר ואין לי ולא יהיו לי כל זכויות בהם".

עם סיום תקופת עבודתו או במשיבה חתם המבקש ביום 18.12.1995 על מסמך נוסף, הנושא כותרת 'הצהרת סודיות' (להלן: "הצהרת הסודיות מ-95'"), שבו סעיף 4 מנוסח בלשון דומה

לסעיף 6 של הצהרת הסודיות מ-91'. באותו היום חתם המבקש על מסמך נוסף הנושא כותרת 'הצהרה'" לפיו:

"אני הח"מ, ברזני גדעון, מצהיר בזאת, עם התפטרותי מישקר בע"מ ועם קבלת שיחרור מישקר בע"מ למוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ - " |" ולקופת תגמולים מרכזית ליד בנק דיסקונט לישראל בע"מ - = ", לקבלת הכספים אשר הופקדו על ידי ישקר בע"מ כנגד פיצויי פיטורין עבורי, כי אין לי ולא יהיו לי תביעות כספיות, בין תביעות בנזיקין ובין כל תביעה אחרת. " (להלן: "מסמך סיום ההעסקה מ- 95'")

ביום 1.4.1997 חזר המבקש לעבוד אצל המשיבה עד לסיוס העסקתו ביום 15.3.2001 עקב התפטרותו (להלן: "תקופת ההעסקה השנייה").

. לדברי המבקש, במהלך תקופת ההעסקה השנייה היה מעורב בהמצאתן של ארבע אמצאות שירות שילמש נרשמו כפטנטים בישראל: פטנט ‎ -‏ , פטנט - , פטנט ‏ , ופטנט = = -גם בעקבות פטנטים אלה נרשמו פטנטים מקבילים במדינות נוספות.

. עם סיום העסקתו השנייה חתם המבקש ביום 11.3.2001 על מסמך הנושא כותרת 'הצהרה' לפיו:

"אני הח"מ מצהיר ומתחייב בזאת כי עם התפטרותי מרצוני מישקר ועם קבלה לידי מישקו כתב שחווור ל" " ו/או לקופת התגמולים " "

שליד בנק דיסקונט (להלן: "קופה"ג"), מכוחם אוכל לקבל את כל הכספים שהופקדו ע"י ישקר לקופה"ג, לרבות כספי פיצויים, אין לי ולא תהיינה לי כלפי ישקר כל טענה ו/או תביעה מכל מין וסוג שהוא, לרבות בנושא שכר ובכל עניין הקשור בהעסקתי בשורותיה ו/או מטעמה בכל עת.

הנני מאשר בזאת כי קיבלתי את כל התשלומים המגיעים לי עד סיוס העסקתי.

ידוע לי והנני מאשר בזאת כי הסכמתה של ישקר לביצוע תשלומים שונים וביצועם בפועל, הכוללים בין היתר שחרור כספי פיצויים, ומסירתם לידי של המסמכים הנזכרים לעיל מאת ישקר, מתבצעים כולם לפנים משורת הדין ובהתחשב בנסיבותיי האישיות בעת סיום העסקתי, ומבלי שישקר מוותרת על כל טענה השמורה עמה לגבי ביצוע האמור ו/או העסקתי בשורותיה בכל עת. " (להלן: "מסמך סיום ההעסקה מ- 2001").

. בנוסף, כחלק מהנספחים לתשובת המשיבה הוגשו מסמכי המחאת זכויות (1ח1[16ח45516) לטובת המשיבה לפטנטים שנרשמו בארה"ב לגבי שש האמצאות המוזכרות לעיל (על-גבי המסמך הראשון לא צוין תאריך ועל היתר צוינו הימים 28.8.1995, 6.8.1996, 5.10.1999, 0, 28.7.2002, בהתאמה). ככלל, בכתבי העברה אלה לשון דומה לפיה:

(יצוין כי בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לחתימתו של המבקש על כתב ההמחאה לגבי ההמצאה השישית).

כפי שעלה בחקירתו הנגדית של המבקש במהלך הדיון ביום 11.4.2013, המבקש עזב את המשיבה מרצונו החופשי לאחר תקופת ההעסקה הראשונה. כמו כן חזרתו לתקופת ההעסקה השנייה ועזיבתו בתום, נעשו גם מרצונו החופשי.

בין הצדדים לא נחתמו הסכמי העסקה. עם זאת, בתחילת שתי תקופות העסקתו של המבקש אצל המשיבה, סוכמו תנאי העסקתו הכספיים במסמכים פנימיים (מסמך מיום 20.1.1992, שהוגש במהלך הדיון ביום 29.1.2013; ומסמך מיום 1.4.צויים/תמלוגים היא זכות אישית הצומחת לעובד כלפי מעבידו ולא זכות קניינית. אין אפוא מקום להעבירה למעביד, גם בהנחה שהיא בכלל ניתנת להעברה."

על רקע זה היה דרוש כי הויתור על זכות אישית ייעשה במפורש במסמך שנדון. מן האמור עולה כי אין ללמוד מדברינו בעניו אילני, כי בכל מקרה של ויתור על הזכות הקבועה בסעיף 134 יש להפנות אליה במפורש. הסכם ויתור יכול להתגבש כמו כל חוזה רגיל אחר בכתב, בעל-פה או בהתנהגות בהתאם לסעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"). ראו ד' פרידמן, נ' כהן, חוזים, כרך א (תשנ"א), 811.19, במיוחד הערה 126; כן ראו ג' שלו, דיני חוזים - החלק הכללי (2005), עמ' 378-377. מכאן, השאלה המרכזית בענייננו היא פרשנותן של נוסח ההסכמות. פרשנות זו מתבצעת על פי הכללים שנקבעו בהוראת סעיף 25 לחוק החוזים. לעניין זה נשוב בהמשך דברינו.

ברוח זו נאמר על ידינו בעניין אילני:

"... שכן גם אם עובד רשאי להתנות על זכותו לקבל תמלוגים בעד אמצאת שירות, הרי שיש לבדוק האם במקרה הספציפי אכן ויתר העובד על זכותו זו תוך בחינת נוסח החוזה בינו לבין מעבידו".

קיום הויתור בנסיבות העניין הנדון

המשיבה מסתמכת על שלושה סוגים של מסמכים לשס ביסוס טענתה בדבר ויתור המבקש על זכות התמורה בעד אמצאת שירות. הסוג הראשון הם המסמכים שכינינו "הצהרות סודיות" משנות 1991 ו-1995. במסמכים אלה הצהיר המבקש בין היתר כי כל המצאה וכדומה שהיה שותף להסכם בתקופת העסקתו בישקר "הינן קניין ישקר ואין לי ולא יהיו לי כל זכויות בתם ". (לעיל סעיפים 9 ו-10). הסוג השני הם המסמכים שכינינו "מסמכי סיום העסקה" מהשניס 1995 ו- 1 (לעיל סעיפים 10 ו- 13). במסמך משנת 1995 הצהיר המבקש כי עם השיחרור מצד ישקר לקבלת הכספים מ"אין לי ולא יהיו לי תביעות כספיות, בין תביעות בנזיקין ובין כל תביעה אחרת". במסמך משנת 2001 הצהיר המבקש כי עם קבלת הכספים אלה "אין לי ולא תהיינה לי כלפי ישקר כל טענה ו/או תביעה מכל מין וסוג שהוא, לרבות בנושא שכר ובכל עניין הקשור בהעסקתי בשורותיה ו/או מטעמה בכל עת". הסוג השלישי הם

מסמכי המחאת הזכויות בפטנטים השניס (מסמכי הסבה) (לעיל סעיף 14). במסמכים אלה הצהיר המבקש כי תמורת דולר אחד הוא מהחה את כל זכויותיו בפטנט לנמחה.

באשר לסוגים הראשון והשלישי של המסמכים נעיר מיד כי על פי גישתנו, כפי שבאה לידי ביטוי בעניין אילני, המס נוגע באופן בלעדי לזכויות הקנייניות בפטנט ואין בהם ויתור כלשהו בנוגע לזכותו האישית של העובד לתמורה בעד אמצאת השירות. נמצא כי שאלת הויתור מתרכזת בסוג השני של המסמכים, מסמכי סיום ההעסקה. ודוק, האמור בעניין אילני לגבי וויתור מפורש על הזכויות לפי סעיף 134 לחוק לא התייחס למסמכי סיום העסקה, מאחר שכוונתו לא נדונה שס.

מסקנה זו מביאה אותנו לשאלת פרשנות של המסמכים הנזכרים. השאלה הקונקרטית היא האם יש בהם ויתור מצד המבקש על זכותו לתמורה בעד אמצאת השירות. מאחר שמדובר בפרשנות חוזית, ההוראה הקובעת מצויה בסעיף 25 (א) לחוק החוזים, שבו נאמר כיס, לאחר תיקון מס' 2 משנת 2011:

"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו."

והנה, על משמעות ההוראה המתוקנת הזאת ביחס למצב המשפטי לפי נוסח החוק הקודס, כפי שנתפרש בפסיקתו של בית המשפט העליון, נתגלעו חילוקי דעות בין שופטי בית המשפט העליון. יש הגורסים כי אין בהוראה החדשה משום חידוש מהותי, באשר היא אינה אלא גיבוש חקיקתי של הלכת אפרופים, (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזוס בע"מ, פ"ד מט(2) 265 (1995)), כפי שנתפרשה בבית המשפט העליון בפרשת ע"א 2553/01 ארגון מגדלי ירקות - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5) 481 (2006); אחרים בדעה כי יש בה חידוש מהותי, בכך שהיא מדגישה את מכריחיותה של לשון החוזה בהפכה לבעלת משקל מכריע, ואינה מסתפקת עוד בראותה כבעלת משקל משמעותי גרידא. על מחלוקת ראו רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ בשם מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 26.2.2012); השוו גם את חילוקי הדעות בפרשת ע"א 3894/11 דלק - חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' בן שלום (פורסם בנבו, 3 (להלן: "פרשת דלק").

בהנחה כי יש חידוש מהותי בתיקון מס' 2 הנזכר של חוק החוזים, אזי מתעוררת שאלה של תחולה רטרואקטיבית על חוזים שנכרתו לפני התיקון. שאלה זו הוזכרה בפרשת דלק הנזכרת. לא, נוכח מסקנתנו בדבר אומד דעתם של הצדדים העולה הן מלשון החוזים והן מנסיבות העניין, אין לנו צורך להכניס את ראשנו במחלוקת בין שופטי בית המשפט העליון בדבר משמעות תיקון מס' 2 של חוק החוזים. כלומר, גם לשון החוזים וגם נסיבות העניין מצביעות על תכלית סובייקטיבית זהה, כך שמסקנתנו תואמת לכל הדעות הן את המצב המשפטי הקיים והן את המצב המשפטי לפי התיקון. מכאן, שאין גם שאלה של החלת חוק למפרע.

לשון מסמכי סיום ההעסקה היא ברורה וחד-משמעית: למבקש אין ולא יהיו לו תביעות כלשהן. לשון זו היא כללית ואין לפרשה כמוציאה ממנה תביעה לתמורה בעד אמצאת שירות. הרקע להסכם זה הוא סיום היחסים בין הצדדים שבמסגרתו מתחייב המעביד לשחרר כספים מסוימים לטובת העובד. רקע זה תומך בכוונתם המשותפת של הצדדים כי עם סיום יחסיו העובד יוותר על כל תביעה אפשרית כלפי המעביד במידה והייתה לו כזאת.

המשיבה מכנה מכלול הבנות גו כ'עסקת חבילה" שאינה מצריכה ידיעה של העובד על זכות קונקרטית עליה מוותר ואף לא כי הזכות עליה מוותר העובד תצוין במפורש. המבקש סבור שלא ניתן לראות בדבריה "עסקת חבילה" כמשמעות מונח זה בדיני העבודה. איננו מוצאים שבאבחנה זו יש כדי לשנות מהשאלות הנדונות בפני הוועדה. על הוועדה לבחון את כוונת הצדדים במסגרת המערכת ההסכמית הקונקרטית הכוללת שבפניה - כאשר כוונתם של הצדדים היתה לסיים את היחסים ולמנוע התדיינות משפטית אפשרית עתידית, יש ליתן תוקף להסכמתם. המבקש טוען כי הצדדים לא היו מודעים לזכות העובד לתמורה לפי סעיף 134 לחוק הפטנטים, ולכן הויתור הכללי במסמכים הנזכרים אינו יכול לחול על זכות זו. טענה זו אין לקבלה. הצהרת הויתור היא כללית ביותר וצופה גם אל פני העתיד "לא יהיו לי", "לא תהיינה לי". נמצא כי גם תביעה שאינה קיימת עדיין - ולכן אין מודעות ספציפית לגביה - נתפסת על ידי הויתור הכללי. דבר זה נכון גם לגבי הזכות לתמורה מאחר שהיא עשויה להתגבש רק בעתיד.

לאור מסקנתנו בדבר מהות של מסמכי סיום ההעסקה, אין לנו צורך להכריע בשאלה, השנויה במחלוקת בין הצדדים, בדבר מודעותו של המבקש בנוגע לזכות התמורה בעד מצאתו. במהלך הדיון שנערך בפנינו ביוס 11.4.2013 עלה, כי ביוס 8.1.1997 פנה המבקש למשיבה בבקשה לתשלום תמורה בעבור אמצאותיו וכי אף התייעץ קודם לכן עם עו"ד לגבי שאלות הנוגעות להמצאות (יעיר כי אמנם בחקירתו עמד המבקש על כך כי ייעוץ ולא נגע לעניין התמורה, אך הדבר לא לובין במלואו בחקירה). לטענת המבקש הוא לא פנה על יסוד מודעות לזכות חוקית, אלא מתוך תחושה של אי-צדק ועל סמך השכל הישר. גם אם נניח כי פנייתו בשנת 1997 לקבלת תגמול מן המשיבה הייתה מבוססת לא על הוראת חוק, אלא כדבריו, על תחושתו לכוונת מוסרית בעת רישום הפטנטים לטובת המשיבה, הרי פנייתו כעת על פי סעיף 134 לחוק הפטנטים נתפסת, כאמור, על ידי ויתורו הכללי שבמסמכי סיום ההעסקה.

טענה נוספת של המבקש היא כי גם יש בהסכמים משום ויתור על זכותו לתמורה, ויתור זה הוא בבחינת תנאי מקפח בחוזה אחיד לפי חוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים"), שדינו להתבטל לפי סעיף 3 לחוק זה. המשיבה טוענת לעומת זאת כי לוועדה זו אין סמ