סימן מסחר 345678

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני כב' סגן רשם הפטנטים נח שלו שלומובי

בקשות מתחרות לרישום סימני מסחר מס' 197103 ו- 198634,

מבקשת 1: אנטיפוד השקעות בע"מ עייי בייכ עוייד גיררד בנישו

מבקשת 2: יקבי ירושלים אגודה חקלאית שיתופית בע"מ

עייי בייכ עוייד אברהס אלבו

בפני בקשות מתחרות לרישום סימני מסחר. הבקשות מושתתות על השם יקב ירושלים באנגלית. המבקשת 1 עתרה לרישומו של סימן מסחר מס' 197103, ץ םע 107058161 (לא מעוצב), בסוג 33 עבור 'משקאות כהלייסיי. המבקשת 2 היא בעלת הבקשות לרישום סימני מסחר מס' 198634 ו-198635. סימן מס' 198634 הוגש לרישום בסוג 32 עבור 'משקאות לא אלכוהוליים לרבות מיצי פירות ומיצי ענבים הכלליים כולל בסוג 32י, וסימן מס' 198634 הוגש לרישום בסוג 33 עבור 'יינות, משקאות בסיס ענבים, תוצר לוואי של הליך ייצור יינות ומשקאות על בסיס ענבים, ליקרים ומשקאות אלכוהוליים הכלולים כולל בסוג 33, וזו דמות שני הסימניס:

יצוין כי המבקשת 1 עתרה לרישום סימני מסחר דומיס עוד בשנת 2001, על אף שפורסמו הסימניס לרישום בהיותם סימניס המושתתים על ציון גיאוגרפי - המילה ירושלים.

כלל הוא כי בהליך תחרות בין סימני מסחר, לא נבחנת כשירות לרישום אלא דווקא הוכחת המוקנית לכל אחד מן המתחריסם בסימנו, באופן בו בעל הזכות העדיפה, או וסימןו נרשם. על אף כבר נקבע לא אחת כי הרשום אינו רשאי להתעלס משיקולים הנובעים

מכשירותו של סימן לרישום, שעה שאלה משפיעים על הזכות האמורה, וגם באופן בו יווצר מצב לפיו אחד המבקשים יקבע כעדיף, על אף סימנו לא ירשם כי אינו כשיר, ואז יוכל חברו לבוא ולרישום את סימנו, למרות שהפסיד בהליך התחרות (ראו בקשות מתחרות מס' 167390 ו-166845 'יכוכב נולדיי דנינו נ' שידורי קשת, מיוס 26.12.05, פסקאות -59 0).

הוכחת המוקנית לכל צד נבחנת על פי שלושה מבחנים. הראשון שהוא הפחות בחשיבותו, הוא מבחן מועד הרישום. אין ספק כי בעניין זה קיים יתרון למבקשת 1. שכן לה בקשותיה הן הראשונות שהוגשו לרישום. כאמור מבחן זה הוא שולי מבין המבחנים, על אף אני סבור כי בהנתן העובדה כי בקשות המבקשת הוגשו לראשונה לרישום כבר בשנת 2001, דהיינו לפני כעשור, הרי שעל אף שהן נדחו לרישום, יש לעובדה זו השפעה המגדילה בצורה ניכרת את השפעתו של מבחן מועד הגשת הבקשות.

שני המבחנים האחרים הם מבחן תוס הלב ומבחן היקף השימוש ומידתו. על אף בטרס אפנה לבדוק מבחנים אלה, סבור אני, כי קיים עניין ראשוני העוסק בכשירות הבקשות לרישום, ואשר יש בו השפעה על ההכרעה בהליך תחרות זו, הן כשהוא לעצמו והן באופן בו הוא משפיע על תוצאות מבחני תוס הלב והיקף השימוש - עניין והוא שאלת היותו של

הסימן 1677 1615816 סימן שהוא בעל אופי תיאורי בהיותו מבוסס על ציון גיאוגרפי.

צירוף המילה יקב לציון גיאוגרפי, נקבע לא אחת כצירוף שהוא מתאר, וככזה חסר אופי מבחין ואינו ראוי לרישום כסימן מסחר (ראו למשל החלטה בבקשה לרישום סימן מסחר מס' 162606 יקבי עמק האלהיי (לא מעוצב) יקבי עמק האלה (עדולם) בע"מ, מיוס 6. והנה, טוענת המבקשת 2 כי יש לה עדיפות לרישום הסימן משוס שיקבה הוא בירושלים, ועל כו שמה מהווה תיאור אמת, בעוד שהמבקשת 1 אין לה יקב בירושלים ועל כן תיאורה אינו תיאור אמת.

עוד זקוקה המבקשת 2 לפקודת סימני סחורות הקובעת הסדרים למוחדיס לשימוש בשס ירושלים בסימון סחורות.

אני סבור כי טעות נפלה בידי המבקשת 2, ראשית במחשבה כי סימן מתאר מותר הוא לרישום, שעה שהוא אמיתי. לא כך הסדרים בפני הדין כפי שיפורט להלן. מעבר לכך, פנייתה אל הפקודה לסימון סחורות אינה ממין העניין והטענה אינה רלוונטית בכל הקשר לרישום סימן מסחר, וודאי לא בשאלת העדיפות לגביו. פקודת סימני מסחר והפקודה לסימון סחורות, למרות שמן הדומה, עוסקות הן בעניינים שונים לחלוטין. בעוד שהראשונה עניינה בדיני המוניטין, ובאופן סימן סחורה בסימן שקניין רוחני ואשר יש בקניין לסמל את מקור הסחורה, דהיינו היצרן או המשווק שלה, הרי שהשניה, עניינה בדיני הגנת הצרכן ובאופן בו מועבר מידע על גבי מוצרים. הראשונה כוללת סנקציות אזרחיות ומקנה וכויות קנייניות לבעלי סימנים, ואילו השניה היא בעלת אופי פלילי ועניינה שמירת הצרכן מפני טעות.

9. הטענה העוברת כחוט השני לאורך סיכומי המבקשת 2 היא כזו שלפיה הסימן שלה מתאר, ומשמעות ההדרים היא כי אם הסימן יקב ירושלים הוא סימן מתאר הרי שאין נפקא מינה לשאלה אם הוא אמיתי או לא - סימן גיאוגרפי מתאר הוא סימן פסול לרישום.

0. אכן פעמים השימוש במילה יקב לצד תיאור גיאוגרפי נרשמה בפנקס סימני המסחר, על אף הכלל הוא כי שעה שציון גיאוגרפי כאמור הוא מתאר הרי שהרישום אסור. וכך נקבע בהחלטה בעניין יקבי עמק האלהיי (סעיף 18):

*המבקשת ביקשה להפנות את תשומת ליבי למספר סימני מסחר בעלי אופי דומה לשלה אשר נרשמו בפנקס סימני המסחר, דוגמת הסימן 8 לגולן/ אשד נרשם עבור *ין בסוג 33 על ידי יקבי רמת הגולן. אין חולק כי אכן סימן זה וסימנים אחרים המודכבים משם גיאוגרפי זכו להירשום בעבר. ואולס, עם כל החשיבות של עיקרון השוויון, סימן שאינו כשיר לא יידשם גם משום העובדה שסימן אחד הדומה לו נדשם בעבר. אף מסה קריטית של סימנים נדשמים *כולה להצביע על מדיניות מסוימת שהונהגה בעבר, כאשר הדרש בא לפסוק בנוגע לכשידות סימן לרישום, עליו להסתמך על החלטות ופסקי-דין מנומקים. והוא אינו יכול להשתית את פסיקתו על פנקס סימני המסחר המשקף תוצאה מנהלית, ולא הליך שיפוטי מנומק ומבודר.

בידוע הוא שסימן מסחר, יכול להירשום לתקופה שאינה מוגבלת, ממילא אך *ובן כי הפנקס על דישומיו השונים ישקף את התמורות שחלו בדין, בנוהג, במסחר הרלבנטי, ובתפיסת הציבור את הסימנים והמושגים המשמשים בכל ענף וענף שבמסחר, זאת לצד שינויי מדיניות המושפעים מכל הפרמטרים האמולים ובתורם אף משפיעים עליהם.

אמור מעתה, שדווקא בשם עיקרון השוויון, מצווה הרשום לאפשר תחרות הוגנת, ולשכלל את התחרות שבשוק על ידי הותרת סימן תיאורי כ'יקבי עמק האלה פתוח לשימוש גם למתחריה של המבקשת./

1. בהחלטה בבקשה לרישום סימני מסחר 171632 עין גדי קוסמטיקס (22.4.09), נקבע:

הסיבה לאי כשרותם של הסימנים לרישום עניינה רובה ככולה בהיותם מבוססים על שם גיאוגרפי, אשר לא השתכנעתי כי הוא ממין האסוציאטיבי אלא דווקא כי הוא מתאר. לעניין זה, דווקא מציאותם של משתמשים רבייס בסימן מעיד על כך שיש בסימן משום תיאור ולא משום אסוציאציה בלבד. הביאה בפני המבקשת דוגמאות לסימנים אסוציאטיביים, כפי שהופיעו בספרו של המלומד זליגסון (דימי סימן מסחר ודינים הקרובים אליהס הוצאת שוקן תשליג בעמי 42) והם כוללים

מקומות שאינם משמשים כציון מקום אלא כמילת שבח ביניהם זחווס]ז

סט 306 זחסו, או הקוטב הצפוני. אינני סבור כי השם עין גדי דומה הוא לשמות אלה. שמות מקומות המעודרים אסוציאציה מופשטת של איכות, שיא הטיב או הישגיות אינס דומיסם לשס מקום ספציפי אשד לא שוכנעתי כי אינו קשור ישירות לטובין הנכלים. (גם אס תאמד המבקשת כי הקשר אינו ישיר כי אסוציאטיבי, הרי אין זו אסוציאציה הנוגעת לאיכות כללית כמו בדוגמאות שהביאה, אלא שזו אסוציאציה הנוגעת למהות של הטובין. השמות עין גדי וים המלח גם אס אקבל את טענתה שאינם כאלה המלמדים על מקור או תוצרת טובין ואיכותם הרי שהם מדמזים ישירות לאיכות מסוימת הקשודה דווקא למוצרי קוסמטיקה, טיפוח ובריאות המיוצרים באזורס או לפחות מכילים חומדים הקשורים לאותו האזור.

כאשר מקום מסוים משויך בתודעה הציבורית לאיכות הנוגעות לתחום מסחר או תעשייה מסוים, דוגמת הקשר שבין ים המלח על אזוליו השכנים, ובפרט עין גדי על מעינותיו ואתרי הספא שבו, הדי שסש מקום כזה, אינו שס אסוציאטיבי, אלא הוא שס מתאר, וככזה ראוי אולי להירשם ככינוי מקור, אך ודאי שאינו כשיר להירשום כסימן מסחרי. נקבע בהחלטה האמורה, בעניין יקבי עמק האלה:

יאין ספק כי השימוש בשם הגיאוגרפי ייעמק האלהיי לגבי יין הימו שימוש תיאורי או משבח. עיון בראיות המבקשת מגלה כי היא עצמה מאפיינת, במסגרת חומר פרסומי, את מוצריה כיין אשר גדל בתנאים המיוחדים השוררים בעמק האלה. כך עולה גם מדברי העד מטעס המבקשת, מר ולירו, במהלך הדיון שנערך בפני. ואולם, אין בורך להסתמך על דברים אלו על מנת לקבוע כי השם ייעמק האלהיי הינו תיאורי לגבי הטובין המבוקשים. מן המפורסמות הוא כי יצרני :ין מאפיינים את תוצרתם לפי מיקום של הכרמים המשמשים להכנת היין. אף המחוקק מודע לחשיבות הצרכנית של המקור הגיאוגרפי של מוצרי יין, כפי שניתן ללמוד מסעיף 12/11) לפקודה, האוסר על רישום סימן המטעה לגבי המקור הגיאוגרפי של *ין ומשקאות אלכוהוליים אחרים.

המהג המושרש של אפיון יין במקורו הגיאוגרפי מבטיח כי הסימן המבוקש תיאורי לגבי יין, אף אם אין לעמק האלה כל מוניטין בתחום זה, שכן קהל הצרכמים ממילא יזהה שימוש זה כאפיון גיאוגרפי של היין :// /

2. אולם פעמים דווקא ניתן לרשום סימן מסחר המורכב מצירוף של המילה יקב לצד ציון גיאוגרפי. כך נקבע למשל בהחלטה בהתנגדויות הדדיות לרישום סימני מסחר מס' 157792 ו-146938 יקב הגליל יוסף גולד ובניו נ' יקב הרי הגליל, מיוס 13.8.08:

*בין מבקשת הסימן לבין אזור הגליל ישנו קשר מסוים - המבקשת, במקורה, הייתה בגליל, וחלק מחומרי הגלם מובאים מן הגליל. עובדות אלה בצירוף לנסיבות לפיהן המשקאות אותה מוכרת יקב הגליל הן כאלה שאינס מאופיינים על פי אזור גיאוגרפי כזה או אחד מביאים בהכרהח למסקנה כי, אין בשימוש בשס הגיאוגרפי ייגלילי משוס הטעיה,יח כי לא חמדה את סימן המבקשת 1 שהיה בשימוש שני רבות לפניה.

ג. המבקשת 1 עשתה שימוש ארוך שני רבות בסימן, כסימןו שאינו תיאורי, בעוד המבקשת 2 עשתה שימוש שהוא קצר הרבה יותר, ואשר כנראה על פי תפיסתה עצמה הוא שימוש בסימן מתאר שאינו ראוי לרישום.

תוצאת דבריה היא כי תיקי הבקשות של המבקשת 2 יסגרו (198634, 198635), ואילו תימשך בחינתו של סימן המסחר המבוקש ממאת מבקשת 1 (197103), לשם קביעה, בין היתר, בשאלה אם סימנו הוא סימון גיאוגרפי מתאר, וככזו כוזב, או תיאור ארביטררי מותר, וכן שאלות אחרות שעשויות לעלות במהלך בחינה זו.

נח שלומובי, פוסק קניין רוחני סגן רשם הפטנטיס

ניתן בירושלים ביום 8 אפריל, 2011

כ״יד ניסן תשע״א