סימן מסחר 345678

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני כב' סגן רשם הפטנטים נח שלו שלומוביץ התנגדות לפטנט מס' 118619

המבקשת: רפא"ל - רשות פיתוח אמצעי לחימה בע "מ ע"י ב"כ ד"ר מרק פרידמן, עו"פ המתנגדת: אלביט תעשיות אלקטרו-אופטיקה אלאופ בע "מ

ע"י ב"כ בורוכוב קורח ושות, עורכי דין ועורכי פטנטים

1. בפני בקשה לפטנט והתנגדות לה. עניינה של הבקשה במערכת מעקב, המושתתת על שני חיישנים, ואשר מטרתה לזהות ולעקוב אחר אירועי ירי (כפי שיפורט ויוגדר להלן) בתא שטח נתון.

2 בטרס אפנה לתאר את ההמצאה, את מסקנותי העובדתיות לגבי תחומיה ועיקרה, ובעיקר היחס שבינה ובין הידע הקודם שנפרש בפני, אקדמי מספר מילים.

3 ראשית דבר מצאתי את הצדדים חלוקים בשאלת הגדרתו של עיקר ההמצאה. כאשר סיכומי המתנגדת, כמו גם טענותיה מושתתים על פרשנות מסוימת, ואילו פרשנות שונה ניתנת להמצאה על ידי המבקשת. שני דברים צריכים להיאמר בהקשר זה.

4 הראשון: בניגוד לפרוצדורה האמריקאית בדיני הפרת פטנט, לפיה ראשית מפורש הפטנט ואחר כך נידונות הטענות לגביו, לא קיים הליך מקביל בישראל, ואף לא פרוצדורה או נוהג, להפריד את הדיון בפרשנות הפירוט מהדיון העיקרי. אכן, פרשנות הפירוט וקביעת עיקר ההמצאה הן אבני דרך עיקריות הן במתן החלטה הנוגעת לכשירות לפטנט, ממש כשס שהן חשובות לשכל הכרעה בשאלת הפרה, ואולם צעד יעיל יותר הוא לבצע את פעולת ההגדרה והפירוש, בד בבד עס בדיקת שאלות ההתקדמות ההמצאתית והחידוש, כשלצורך כולן, יש להיעזר במכלול הראיות והטענות שהציגו הצדדים במהלך הדיון.

5 השני: בקשות לתיקון פירוט אינן יכולות לשנות את עיקר ההמצאה, זאת על שום שבקשה לתיקון פירוט אינה מותרת שעה שהיא עושה זאת. הביא לצורך כך המלומד ד. פריימן בספרו פטנטים, 1979 (הדפסה שנייה 2008) בעמ' 168, מהחלטה בעניין המרצה 1008/52 American Cyanamid v. Pfaffetti:

"מהו אותו 'שינוי' המהווה חייץ בין תיקון מותר ותיקון אסור? בפסק הדין הבריטי המפורסם בעניין מאי -אנד -בייקר החליטו ברוב דעות, כי יש ליחס את מידת השוני להבדלים שיתבלטו בתחום המונופולין: אם תחום ההגנה החדש נכלל בתחום המקורי

- אין 'שינוי'. באותו העניין ביקשו צמצום היקף מקבוצה בת מיליוני תרכובות, לשתי תרכובות מאותה הקבוצה בלבד; אולם בית המשפט דעה שם כי זהו אכן שינוי - ושינוי מהותי - בהיות תביעת מיליוני התרכובות כה חסרת משמעות ומעודפלת לעומת התביעה הספציפית; ועוד מאמר כי אפשר לבחון את השאלה לאוד נחיצותו של צעד המצאתי נוסף או שונה כפי שאמנס אידרע במקרה ההוא. צמצום בדרך של (ויתור הוא אפוא שינוי מהותי - זו הייתה כאמור דעת הווב. המיעוט סבר כי כאשר תיאור ההמצאה המקורית כלל כבר התייחסות לתחום 'החדש' המצומצם' כך שאין לדבר על צעד המצאתי מסוים במעשה הבחירה מתוך התחום המקורי - אין זה שינוי מהותי והתיקון יאושר". ההצדקה לגישת דעתו היא בכך שמי שבחר מלכתחילה טריטוריה רחבה מדי, ובכך אולי עיכב את התפתחות המחקר והתעשייה מחמת החשש של הציבור להפר את הפטנט, לא יהנה עתה מרשות התיקון, שהיא עניין שבשיקול דעתו של בית המשפט".

אמנס בעת שניתן פסק דין וּה, הייתה בתוקפה פקודת הפטנטים והמדגמים, אשר קובעת מפורשת כי תיקון פירוט לא יורשה אשר יגרום לכך שהפירוט המתוקן יתבע המצאה שונה באופן מהותי, דרישה שלא מופיעה בחוק דנן כהאי לישנא. ואולם החלפת התנאי האמור בארבעה תנאים אחרים שהם הכרחיים לשכל תיקון פירוט, שומרת למעשה על אותו הרעיון לפיו במצוס - כן. סילוק שגיאה - כן. הבהרה - כן. הרחבה או הכנסת דברים שלא היו לתחילה - לא, וממילא שינוי עיקר ההמצאה, ולו על דרך הצמצום - לא.

דברים אלה חשובים על פי האמור בסעיפים 71 ו-72 לחוק. הסיפא לסעיף 71 קובעת כי: "מיום הרישום [של התיקון נ.ש.] דין הפירוט המתוקן כאילו נתקבל כך מלכתחילה". וחשוב הימנו סעיף 72 הקובע: "רישום התיקון הוא ראיה מכרעת לכך כי התיקון מותר לפי סעיף 66 זולת אם הושג בתרמית". משמעות הדברים היא, שמכיוון שאין בפני טענת תרמית, ואף לא ראשית מחשבה לפיה חלילה הייתה כאן תרמית, הרי שבפני ראיה חלוטה לכך שהתיקון נעשה כדין, דהיינו שעיקר ההמצאה לא השתנה בעקבות תיקוני הפירוט שנעשו במסגרת הליך זה שבפני.

לדברי בית המשפט האמיר קיימת חשיבות נוספת, אליה נזוקק בהמשך הדברים. עניינה בכך שפעמים רבות הגדרתה של המצאה באופן שונה או שעיקרה שונה, משפיעה על שאלת ההתקדמות ההמצאתית שבה. רוצה לומר, תיקון שלא יתקבל אף שהוא מצמצם את היקף המונופולין בטענה שהוא משנה את עיקר ההמצאה, יתכן שהיה מקוס להעניק עבורו פטנט לו הוגש כבקשה נפרדת, ואולם ציטוט לגביו הפירוט הלא מתוקן.

עד כאן באשר להגדרת ההמצאה ועיקריה. הערה נוספת בטרס אפנה לדיון ולהכרעה בשאלות השנויות במחלוקת נעוצה באופיו של תיק התנגדות וה. בתיק זה לא קיימות

מחלוקות משפטיות סבוכות, ואף לא מחלוקות עובדתיות מהותיות. המחלוקת היא באשר לתוצאות יישום הדין בדבר בדיקת ידע קודם, חידוש והתקדמות אמצאתית, בכל הנוגע למערך העובדתי הסובב את הבקשה עצמה. בשל כך, אנקוט בגישה המפרטת את קביעותיי העובדתיות באשר לידע הקודם, הפירוט והטענות של ההמצאה דנן, ומידת החידוש וההתקדמות ההמצאתית שבהן, תוך שאני שוזר בדברי, משלבים או דוגמאות, שהם כוללים בעלי אחוה מסוימת במציאות הטכנולוגית הסובבת אותנו, או אף את התחום הרחב בו עוסקת הבקשה, ואולם הס מתקיים בעולמות טכנולוגיים ומשפטיים שהם דמיוניים לחלוטין, ובהכרח גם מפושטים, באופן שיסייע בהדגשת האלמנטים המרכיבים את קביעותיי באשר לשאלות השנויות במחלוקת.

מכאן אפנה לתיאור ההמצאה שבבקשה. התיאור האמור, נכתב לאור האמור בפירוט והנתמך בתביעות כמו גם לאור שלל העדויות והחקירות המצויות בתיק. תיאור וה לא יהיה בעל הדיוק המשפטי המרבי והוא יתמקד לעת עתה בתיאור העובדתי.

עיקר ההמצאה הוא במערכת מעקב, המושתתת על שני חיישנים, והמיועדת לאתר ולעקוב אחר אירועי ירי או שיגור שניס (על מהותו אפרט בהמשך) המצויס בתוך תא שטח נתון.

הבעיה אותה מבקשת ההמצאה לפתור נעוצה בעובדה שחיישן ראייה המאפשר מעקב (למשל מצלמת וידאו), הוא בעל תכונה לפיה ככל שהזווית אותה הוא מכסה היא רחבה יותר כך יורדת איכות התמונה הנלכדת על ידו. תוצאת הדברים היא כי מצלמות או חיישני מעקב דוגמתו, ניחנו בזוית ראייה צרה, זווית שכונתה בדיוניס בפני 'קשית', המאפשרת מבט בעל איכות משביעה רצון, אך מכסה תא שטח קטן.

המטרה הכללית של ההמצאה המתוארת בבקשה היא זיהוי של אירועי ירי או שיגור, ומעקב אחריהם. והפתרון אותו מציעה הבקשה הוא מערכת המורכבת משני חיישנים. החיישן הראשון, הוא בעל שדה ראיה רחב, ואשר יש לו את היכולת לאתר, ואף לאפיין את מיקומו של אירוע ירי או שיגור, באמצעות ההבזק שהם יוצרים. החיישן מסוגל, על ידי חיבור למערכת, לכוון את אמצעי המעקב דהיינו חיישן הראייה, אל הנקודה בה התרחש האירוע. החיישן הראשון, אשר מאתר את האירוע הוא כמובן בעל זוית רחבה יותר מזו

של חיישן הראיה, והוא ניחן גם בתכונות הבאות: הוא מזהה טווחי גלים שמעל /נז ומתחת לא1 (דהיינו משני הקצוות שהם נראה בחיישן הביולוגי של האדם המכונה עין). וכמו כן הוא יודע למקס את האירוע. כמו כן נדרש ממנו שיוכל לזהות גם אירוע מסוג ירי ארטילרי (על משמעות זו נעמוד להלן, ואולם לפחות על פי בקשת הפטנט אין לה פירוט), או שניתן יהיה לכוונו או להתאימו לזיהוי ירי ארטילרי כאמור. תכונה נוספת רצויה בחיישן המאתר היא כי יהיה אדיש לאור שמש, אדישות המשפרת את יכולתו לעבוד באור יום.

בטרס אמשיך, אציין כי אין מחלוקת בפני כי חיישנים כאמור בבקשה שהם לבדס מצויסים היו כמוצרי מדף במועד הקובע, או לפחות מצויים היו באופן בו כל בעל מקצוע

נקודה זו היא בעלת חשיבות מכרעת בהכרעה בתיק, כפי שיוסבר להקן.

אם כן הפעולה שבפני היא אכן פעולה סינרגטית. היא לוקחת חיישן ידוע המאתר אירוע ירי ומשלבת אותו עם חיישן ידוע המסוגל לבצע מעקב באיכות ראיה טובה, באופן שבו החיישן המאתר אירוע תורס לסינרגיה את הזווית הרחבה שלו, ואת יכולתו למקס את האירוע בתוכה, ואילו החיישן השני מגייס את יכולת המעקב ואיכות התמונה (או כל קלט וואלי אחר) שהוא לוכד.

שלושה הס העניינים אותם לא פרטתי בתיאורי האמור. האחד מהו אירוע ירי או שיגור. השני הקשור אליו הוא אירוע הבזק ארטילרי. ואילו השלישי עוסק בהצבת חיישן במצב בוהה (50916), או במצב סורק (ם568), באשר לעניין והשלישי אומר רק כי בעוד שבפירוט שתי האופציות מופיעות כחלק מההמצאה, התביעות שבפני (לכל הפחות תביעה 1) עוסקות אך ורק בחיישן בוהה. עד כאן תיאור ההמצאה כפי שהוא בפירוט ובתביעה 1. כל האמור מכוון לשימוש, (כדוגמא עיקרית על פי הפירוט), על פלטפורמה של מל"ט. בהתאם לכך מנוסחת תביעה 5.

אומר כבר עתה: בתאריך הקובע לא הייתה ידועה מערכת מעקב המבוססת על שני חיישנים, האחד מהם בעל שטח כיסוי רחב המאופיין ביכולת זיהוי אירוע הבזק של ירי או שיגור הכולל ארטילריה, ואילו השני חיישן ראייה ששטח הכיסוי שלו קטן משמעותית משל החיישן הראשון. ודאי שלא הייתה מערכת כזו המיועדת להתקנה על פלטפורמה של מל"ט או מזל"ט.

כפי שהקדמתי בראשית החלטה זו, נחלקו הצדדים שבפני בשאלת מהותה של עיקר ההמצאה. שאלה זו יש לה כמובן משמעות רבה לשאלת החידוש. כל כך למה? שלא אם תתקבל טענת המתנגדת לעניין אה, לפיה עיקר ההמצאה עניינה מספר רכיבים מועט יותר מאלה שמניתי לעיל, הרי שעיקר ההמצאה, לטענתה, מופיע בחלק ממסמכי הידע הקודם והנה נמצא שההמצאה אינה חדשה. הקדמתי עוד והוספתי כי אין אני מוצא צורך להגדיר את עיקר ההמצאה מראש ובטרס אדון בשאלות הכשירות, וכעת אטעים.

על אף שלא תמיד אלו הס פני הדברים, הרי המקרה שבפני הוא אחד המקרים, שבהס הפשטת ההמצאה מחלק מהאלמנטים שבה על מנת להתמקד באחרים המהווים עיקריה, אינו למעשה אלא חתירה אחר שאלת ההתקדמות ההמצאתית במסווה סמנטי של בדיקת החידוש. שלא כיצד בודקים אנו התקדמות המצאתית, ראשית מבדלים אנו את ההמצאה הנידונה מהידע הקודם כפי שהוכח, ואחר כך בודקים אנו במה אס בכלל הוסיפה ההמצאה החדשה על פני הידע הקודם. למעשה תוספת זו, היא ההמצאה שאותה אנו בודקים האס מובנתעת פריצות

מכסה תא שטח קבוע, אולס היא מכוונת לגלות כניסת אדם, ולא אירועי הבוגק. המערכת

דנן, מכסה אף היא תא שטח קבוע, אולס באחת האפליקציות שלה, ואולי אף המועדפת, היא נישאת על ידי מל"ט.

כאן אולי המקום להדגיש כי איני סבור כי התמקדות התביעות במצלמה בוהה, בניגוד למצלמה סורקת מהווה הבדל כלשהו שיש לתת עליו את הדעת. מצלמה סורקת היא מצלמה הנעה במסלול קבוע, לעיתים הלוך ותזור לעיתים במעגל, ומצלמה בוהה היא סטאטית. בפועל חשוב לזכור כי ההבדל בין שני הפרסומיס הראשוניס לבין השימוש במל"ט כפי שמופיע בבקשה דנן, הוא בכך שבפרסומיס הראשוניסם מקבע המטוס הוא הקובע את השטח מפניו צריך להגן. במקרה המל"ט דומיס הדברים דווקא למערכת המגנה מפריצה. דהיינו השטח לגביו מתבצע המעקב, מוגדר מראש, והמל"ט אינו אלא דרך למקס את המערכת באופן שתוכל לבצע את המעקב.

בנוסף לאמור חשוב לזכור כי ההבדל בין חיישן בוהה וחיישן סורק, משפיעה ומושפעת אך במעט, אם בכלל, מסוג החיישן, אלא שעניינו בהתקן מכני המסיט את החיישן במסלולו, בניגוד להתקן קבוע המשאיר אותו מיוצב. לענייננו, כפי שעמדה על כך המתנגדת יתכן וניתן להתיחס למל"ט המטיס את המערכת כאילו היה הוא עצמו התקן סריקה אליו מחובר החיישן. במצב דבר זה, ניתן לומר כי חיישן בוהה הממוקם על מל"ט כמוהו כחיישן סורק, או שההפך הוא הנכון - שחיישן סורק לא נועד אלא לפצות על החסרון שבתזוזת המל"ט, והוא מייצב אותה והופך את החיישן למעין בוהה, או לחלופה שלישית לפיה בשעה שתנועת הסריקה היא בניצב לכיוון הטיסה, יש בחיישן הסורק בכדי להצטרף אל סריקת המל"ט ולהגדיל וירטואלית את השטח הנסרק. כל אלה כאמור אינם חלק מהותי מהבקשה שהם תלויים בתנאים הספציפיים ובתוצאות הרצויות מהמערכת. ומכל מקום אין בהס כדי לשנות בעניין שאלת ההתקדמות ההמצאתית.

טענה שנשמעה מפי המבקשת היא כי ריבוי של מסמכי ידע קודם, מעיד על התקדמות המצאתית שככל שריבוי המסמכים אלה יש לשלב, כך מסובך הדבר יותר ואינו מובן מאליו. ניתן לצרף לכלל זה גם את הכלל לפיו מקום בו קיימת תעשייה צפופה של פטנטים, דהיינו חידושים רבים מופיעים לטכנולוגיה דומה, יש לתת משקל רב יותר לכל חידוש, אפילו קטן. שניהם כללים נקובים ונקבעים. אולס גם לגבי שניהם נכונה האמירה בה נקטתי לעיל, שיש להפעיל בהתאם למהותם ולא לטעות בהם. ולשס הבהרת הדברים אמשול משל נוסף.

גם המשל תחילתו של המשל בשילוב סינרגטי בין חיישן טכנולוגי וחיישן ביולוגי. שוטר מצויד בכלב המאומן להריח חומרי נפץ סובב לו בבית הנתיבות של נמל תעופה. כלב מטבעו, יכול להריח חומר נפץ ולאתר רק ממרחק של מספר מטרים. ברור כי אין אפשרות למלא את בית הנתיבות כולו בשוטרים המלוויס בכלבים. משם יושב אדס בחדר בקרה ובו מסכיס המחובריס למצלמות, ובראותו אדס החשוד בעיניו, קורא במכשיר קשר לשוטר המלווה בכלב ומפנה אותו אל אותו האדס.

התפתחותו של המשל היא בפיתוחו של חיישן אלקטרוני, המזהה ריח. ואשר ניתן לכיולו, ולהתאיס אותו כך שיתריע כאשר הוא חש בריח של סמים, או של חומרי נפץ. כעת השוטר שוב אינו מצויד בכלב, אלא בחיישן אלקטרוני. השוטר שמאחורי המסך עוקב ומדווח על אנשים חשודים, ואילו חברו המצויד בחיישן ניגש ומקרב את החיישן אליו.

מכאן מתפצל הסיפור. האחד הוא פשוט. אותו חיישן המזהה ריח, נלקח לשמש במערכת חדשה, מערכת שנועדה לזהות על פי ריח, תבשיל שנשרף בסיר מסוים. היא משולבת עם גלאי עשן, המאתר עשן היוצא מסיר, וממקד אליו את חיישן הריח שיודע לאתר עם העשן הוא בעל ריח טוב של מזון מעושן או שרוף ויש לכבות את הלהבה תחתיו.

בהמשך מנוצל הרעיון בשילוב עם מצלמה ועם גלאי עשן כמערכת לאיתור מוקדי שריפות במבנים גדולים.

חציו השני של המשל עוסק בפיתוחו של החיישן. החיישן מפותח באופן שהוא מסוגל כעת לקלוט ריח גס מרחוק על, אולס הוא מכסה שטח צר. ניתן להתקין אותו בנקודה אסטרטגית בעל בית הנתיבות, ומקום לשלוח את השוטר אל האדס החשוד, ניתן לכוון אליו את החיישן.

פיתוח נוסף של החיישן מאפשר לו גם הרחה מרחוק, וגם כיסוי שטח רחב, ואיתור הנקודה בה הוא מריח חומר עם. כעת ניתן לחבר למערכת וזו מצלמה אחת טובה בלבד, וחיישן הריח הופך להיות חיישן איתור המפנה חיישן ראיה לנקודה בה זיהה חומר עם.

שתי דוגמאות אלה האחרונות יכולות לנגוע במישרין לבקשה שבפנינו. חיישן הריח צר הכיסוי, יוצב על מל"ט בסמוך לחיישן ראיה רחב כיסוי. חיישן הראיה יוהה תנועת רכביס או בני אדם, ויפנה את חיישן הריח אליו על מנת לאבחן עם הנושא חומר נפץ עם. הדוגמה השנייה היא כי חיישן הריח רחב הכיסוי ישמש כחיישן איתור (סורק או בוהה) וכשיוהה ריח של חומר נפץ, וידע לקבוע את מיקומו, יפנה בתורו חיישן ראיה בעל שטח כיסוי צר יותר אך ראות טובה יותר אל כיוון חומר הנפץ.

אמור מעתה, כי כל התקדמות משלבי ההתקדמות בתכונות חיישן הריח, הן כאלה שהן בעלות צעד אמצאתי. פעמים לצריך לצרף יחד הרבה מסמכי ידע קודם כדי להפוך חיישן כה מצר זוית לרחב זוית, מבעל טווח קצר לבעל טווח ארוך. יתכנו צירופים של מסמכים מתחום הפיקסליזציה, ومتחום ההגברה, ومتחום הסינון הריחות שבדרך והתעלמות מהם. ויתכן שלב נוסף. שלב שבו תתוסף לחיישן היכולת להתאים לו כך שיוכל

להריח לא רק חומר נפץ פלסטי או אחר, אלא אף אבק שריפה וזאת אף בכמויות מזעריות, עד כי יוכל להיות כדור בודד של נשק קל. כל אלה כאמור הן בעלות אופי אמצאתי ואינן מובנות מאליהן.

אולס עם נשווה בעינינו כי כל ההתקדמות והפיתוחים הללו, קיימים כבר וגם בהישג ידו של בעל מקצוע ממוצע. וכל השאלה היא מציאת הרכיבים המתאימים למטרה ש הוא מציב לעצמו.

במצב דבר מעין וּה, שני עם הפרמטרים הנקבעים. הראשון עד כמה השתמשו בעבר באותו רעיון סינרגטי לגבי מגוון נושאים שינס, והשני הוא עד כמה קרוב נושאים אלה ואופי המעקב המבוצע עם תוך אותו מבצעת ההמצאה. במצב דבר מעין זה, לא רק שריבוי מסמכי ידע קודם אינו מעיד על צעד המצאתי אלא נהפוך הוא. ככל שרעיון סיס מאומץ לאפליקציות שונות יותר, ומקבל מגוון רחב יותר של אמצעים - קיימים בשוק - המכוונים בו של השגת מטרות ספציפיות שונות, כך יישומו למטרה הבאה תוך ביצוע שינוי נוסף הופך למובן יותר ויותר. מה שנתיים לנו נתיבות, חיישן בקרת בישול, ומערכת לגילוי מוקד שריפות, ייחשב כחוכמה שבדיעבד, עשוי להפוך לחוכמה שלעת תחילה שמןצל החיישן לאתר ולמקם חומרי נפ.

אם אימוץ חיישן הריח למערכת איתור דליקות, היה כרוך בצעד אמצאתי גדול בשל השינוי בתפיסה הרי שאמוץ למערכת דוגמת זו שבבקשתנו, היה כבר מובן יותר. ואילו אימוצו של חיישן הריח המאתר, לאחר שנוסה בהצלחה חיישן הריח צר הזוית, היה מובן מאליו אף יותר משניהם. במצב דבר זה, אילו הייתה מוגשת בקשה לפטנט עבור מערכת איתור ריח כאמור, המפנה אל מקור הריח חיישן ראיה, אלא שהייתה דורשת ממנו להריח לא רק חומרי נפץ, אלא גם אבק שריפה וגם בכמות קטנה המאפיינת תחמושת של נשק קל, הרי עם הייתה הבקשה מלמד כיצד לגרום לחיישן לאתר נשק קל ולמקם אותו, יה בה צעד המצאתי. על עם מתייחסת לתכונת זיהויו של נשק קל כאל תכונה שבעל מקצוע יודע כבר כיצד לנצלו באמצעים קיימים הרי שאין בכוחה של הוספת תכונה זו להפוך את ההמצאה לבלתי מובנת מאליה.

ועל לחזור מעולס המשליסם אל הבקשה שבפני, וגם עם את שיטת המבקשת לפיה עיקר ההמצאה הוא באיחוד של שני החיישנים הספציפיים, על כל מרכיביהם, דהיינו היותו מגליס גם אירוע ארטילרי, היותו עירוני לשמש, היותו בטווח תדרי גליס מסוים, וחיבור באופן בוהה למתקן נייח או לכלי טייס לא מאוייש, הרי יש בפנינו של דוגמאות בהן השתמשו בידע הקודם לחיבור בין החיישנים שינס, בריבוי מהס אחד מהס למעקב והשני לאיתור או להתראה, וכן נתון כי בעל מקצוע ממוצע יודע להתאים חיישן איתור כך שיזהה גם ירי ארטילרי (שאם לא יודע היה הרי שהייתה הבקשה דנן נפסלת בהיעדר פירוט מספיק), או אף מסוגל לרכוש חיישן כזה מן המוכן. אין בליבי ספק ولو קל שבכל כי במצב דבר זה, בעל מקצוע שנחשף לכלל הידע הקודם, היה מבין ללא שום

שכבר המצאתי כי עליו להתאים למערכת שלו את החיישנים עם זאת. ועם מטרתו לגלות ירי ארטילרי, יקנה או יתאים חיישן המזהה ירי כזה.

אדגיש שוב את שכתבתי זה עתה: עם לא היה מובן מאליו כיצד לגלות ירי ארטילרי, הרי שהבקשה דנן לוקה בחוסר פירוט, שום שאין היא מלמד דבר על ירי ארטילרי או על ההבדלים ביכולת לזהות הבוקיס שלו. כך עם נסתמך על טענת המבקשת לפיה לא היה בנמצא אמצעי זיהוי כאמור, והוא נחשב כמשבש גילוי של שיגור של טילים כמשתמע מהמסמך הבריטי ומהעדות בדבר הצרכיס שבצה"ל, כך הרי שההמצאה דנן לא יעילה שום שאין היא מלמד את בעל המקצוע לבצע את אשר התביעה מכתיבה לו.

ועל עם לקבל את בקשת הפטנט כלשונה, וכפי שמעידה עליה המבקשת עצמה, הרי שבקשת הפטנט מטילה על בעל המקצוע למצוא ולהתאים חיישן מסוג מסוים ליכולת לגלות ארטילריה מבלי לפגוע ביכולתו לאתר שיגור טילים, ומניחה שהוא יודע