⚖️ החלטה שיפוטית

סימן מסחר 345678

החלטות שיפוטיות

ערכאה: בית הדין של רשות הפטנטים

הצדדים

צד א'

claimant

  • שם: [שם מלא או ראשי תיבות]
  • בא כח: [שם עו"ד/משרד]
צד ב'

defendant

  • שם: [שם מלא או ראשי תיבות]
  • בא כח: [שם עו"ד/משרד]

ההחלטה:

ותו שיוך חד ערכי. והסימן יעורר מחשבה, מה מקורס של טובין אלה.

לצד הנזק שנגרס לסימן ולערכו, קיימת במצב דבריס וה גס התעשרות של בעל הסימן החדש על חשבונו של בעל הסימן המוכר. שהלא, גס אס יודע הצרכן להבדיל ולהבתין כי המוצר אותו הוא רוכש אינו זה המוכר היטב, הרי שהיכרותו הקודמת עס הסימן, והחוויה הטובה שמשויכת להיכרות זו, יפעלו בעמקי תודעתו כמקדמים לקניית המוצר החדש, אף שעה שמודע הוא למקורו השונה.

ובהתאם, אס המוצר החדש נחות הוא, הרי שמלבד הדילול הרגיל לפיו סימן אחד משויך כעת ליותר מיצרן אחד, הרי שערך הסימן בעמקי תודעת הצרכן ירד אף הוא, דבר שיתבטא גם כשיפגוש שוב את המוצר הישן והטוב אותו הכיר תמיד.

בבואי להחליט, האס הסימן המבוקש לרישוס בענייננו, מקיס חשש לבלבול, חשש לשיוך או חשש לדילול, שומא עלי לערוך את כלל המבחן המשולש.

באשר למבחן הצליל, אין לו משקל רב בענייננו, משוס שהסימן המוכר היטב של המתנגדת, אשר מהווה את העוגן העיקרי להתנגדותה הוא סימן דמות ואינו סימן מילולי.

באשר למבחן העין, כבר עמדנו על כך, כי סימו המבקשת מכיל בתוכו דמות חתול מזנק, הדומה דמיון רב מאד, עד כדי והות בעיני המתבונן, לסימן המתנגדת, וכולל הוא את המילה טיגריס, הנבדלת ומבדלת אותו בצורה ניכרת מסימן המתנגדת.

כמו כן הוכח בפני כי איכות המוצריס וקהל הלקוחות אליהן מכוונת המבקשת נבדליס הס מאלה של המתנגדת, עם זאת סוג הסחורות הוא חופף במידה רבה, ובמושגיס הנהוגיס בעולס רישוס סימני המסחר ניתן לומר כי קיימת זהות לגבי סוג הסחורות.

באשר לשאר נסיבות העניין, הרי בתוך אלה יש לקחת בחשבון מספר גורמיס. ראשון וחשוב מכל הוא דרך השימוש בסימן. במסגרת ראיות הצדדיס הובאו בפני מספר רב של דוגמאות לדרך בה משתמשת המבקשת בסימן.

דומני כי הדבר הבולט ביותר בדרך השימוש בסימן נוגע לנטייה המאפיינת את שוק האופנה הספורטיבית בכללותו. נטייה ו ההולכת וגוברת, עס התתזקותס של מותגיס ושל תרבות צריכת המותגים, היא למקס את סימן המסחר במקוס בולט על פני הבגד, ובצבעיס וגודל מובלטים, באופן בו מהווה הסימן חלק מעיצובו וממראו של הבגד.

הסימן אינו מסמן את הבגד לשם קנייתו בלבד, אלא שהופך הוא מעין תעודת זהות לבגד. תעודה המכריזה מהו הבגד ומה מקורו. מן המפורסמות היא העובדה כי בגד שבוחר לו אדס מהווה חלק מהזהות אותה חפ הוא להציג, ושיקול נשיאת סימן המסחר, אינו נפרד מזהות זו.

משכך שוב, מהותו של הסימן אינה כמכשיר המסייסם את תפקידו ברגע הקניה, אלא שהוא ממשיך בסימון זה, לאורך כל חיי הבגד, וכולל הוא לא רק את הצרכן שקנה אותו, אלא גס את כל מי שרואה אותו אחריו.

בעניין אה, העיד מר גואל, מטעס המבקשת מפורשות כי האלמנט האסתטי וההתאמה לבגד, מהוויס שיקול מרכזי בבחירת סימני המסחר שלו והצמדתס למוצר זה או אחר.

אס נסתכל על אותסם מוצגיס שהובאו בפני ואשר בהס מופיע דמות החתול של המבקשת בצירוף המילה טיגריס, באופן הכלול בתפיסתו הרחבה של הסימן כפי שהוצג לרישוס, נגלה כי רובס ככולס מוצגיס באופן בו בולטת דמות החתול בצורה ניכרת עד כי נדמה שהיא נבדלת מהמילה טיגריס אשר לעיתיס ניתן להבחין בה רק במבט שני, או לאחר התקרבות אל הבגד.

לעיתים צבועה היא בצבע מנוגד לצבע הבגד, בעוד המילה טיגריס צבועה בצבע המשתלב יותר ברקע. לעיתיס גדולה היא עד כי לא ניתן להימנע ממנה, ולעיתים קטנה באופן יחסי למילה עד כי הקורא אינו משייך אותה למילה אלא שהוא קורא את המילה ככיתוב על הבגד, בעוד דמות החתול בולטת לעינו מפינת הבגד.

איני נדרש להכריע בשאלה האס עושה כן המבקשת מתוך כוונה להדמות למתנגדת אס לאו. שהלא גם אס לא תחפוצ המתנגדת לעשות כן, הלא כבר נאמר לעיל לא אחת, דמות החתול שלה דומה עד מאד לדמות החתול המזנק של המתנגדת, ודמות חתול זו מעצס היותוה מוכרת מזנקת היא אל כל מבט חטוף וקונה לה שביתה במוחו של המתבונן.

עולס האופנה, נאבק קשות במוצריס מזויפים בעלי איכות נמוכה ומחיר זול. מוצריס המציפיםס את השוק. חיקוי זול מושך הוא את הלקוח ובעולס זה, לא כל אדס ידע להבדיל לגבי כל מוצר האס שייך הוא באמת למתנגדת אס לאו. במציאות מעין זו, על אף שמוכן אני להניח שאין מטרת המבקשת לחקות ואף לא להטעות, אינני סבור כי הבדלי האיכות ומקומות השיווק עשוייס למנוע טעות. נהפוך הוא. דווקא היותו של הסימן מוכר היטב, מביא אותי למסקנה כי הוא מפורסס היטב גס בעיני אנשיס שמעולס לא רכשו אותו. או אחריס אשר לא נזקקיס להשוואה איכותית, בין סוגי בד, חומרי גלס ואיכות תפירה.

איני חושב שניתן לומר בוודאות כי אין כאן חשש לבלבול, או לפחות חשש לשיוך, דהיינו מחשבה לפיה פומה יצרנית הבגדיס היקריס יצאה גס בקו זול. או אפילו טעות לפיה יצאה היא בקו וול המכונה טיגריס.

אולס גס אס לא היה קייס אותו חשש. הרי שברור מעל לכל ספק כי גס אס כל הצרכניס ידעו מעל לכל ספק כי מוצרי המבקשת אינס שייכים ואינס קשוריס למתנגדת, הרי שיש כאן דילול של סימן החתול המזנק של המבקשת. החתול המזנק המוכר היטב, חודל מללהיות מזוהה חד ערכית עס המבקשת והופך להיות סימן שאינו ייחודי לה. החתול המזנק חודל מלבשר למציצ בו על בגד יוקרתי ויקר, והופך להיות סימן ההקיים על כל רמות האיכות של בגדי ספורט.

זאת ועוד, מלבד הדילול האמור הרי שהסימן מעודד תחרות בלתי הוגנת, משוס שכאמור, חלק מבחירתו של מוצר בשוק זּה, נעשית על מנת להוות חלק מהצהרתו האישית של לובש הבגד. ּאת, בצירוף העובדה כי במבט חטוף שאינו כולל חיפוש ומישוש בולטת לעין דווקא דמות החתול המזנק, מהווה תחרות בלתי הוגנת במתנגדת. אס עד היוס מי שרצה להתהדר בחתול וה על בגדו נדרש לקנות מוצר יקר של המתנגדת, הלא עתה יכול הוא לבוא על סיפוקו בקניית מוצר זול המשתמש באותה דמות. וזאת תוך פגיעה בערך סימנה של המתנגדת.

לאור האמור סבור אני כי יש לקבל את ההתנגדות ולדחות הבקשה לרישוס הסימן.

לא אוכל, עס את לסייס החלטה זו מבלי להתייחס לעניין אחד שעלה בסיכומי הצדדים, כמו גס בעדויות שנשמעו בפני בית המשפט המחוזי.

טענה המבקשת, באשר להסכם סודי שבין המתנגדת ובין יצרנית הרכב יגואר, לפיה רשאית יגואר להשתמש בדמות היגואר המזנק שלה גס בתחוס הביגוד. עוד רמזה היא בכך לנטייה הקיימת בשווקיס שוניס מצד יצרניות גדולות להוציא מן השוק מתחריס קטנים ולהגיע להסדריס בינן לבין עצמן.

ראשית אומר, כי הנטייה האמורה אכן קיימת, וכי על מערכת המשפט כמו גס רשס סימני המסחר, להלחס בה. עס ואת, לא רק שלא הוכח בפני כי זה המקרה, אלא שנוכחתי לחלוטין כי לא וה מנהגה של המתנגדת בפני.

המתנגדת לא התנגדה לכל דמות חתול שהיא. לא מצד המבקשת ולא מצד אחרים. המתנגדת לא ביקשה בעלות וזכות ייחודית בדמות חתול כשלעצמו. כל התנגדותה הצטמצמה והתרכזה בחתול המקפפצ, וכאמור לעיל התנגדותה זה נמצאה מוצדקת.

באשר ליגואר. ראשית אומר כי בעיני סימן היגואר המקפצ אינו דומה לסימן הפומה באותה המידה בה דומה לו סימןו המבקשת. אולס יתר על כן. הדעת נותנת כי הרצון להגיע להסכמה עס יגואר נובע מהעובדה כי יגואר לא רק שהיא חברה מוכרת היטב אשר אינה זקוקה למוניטין של המתנגדת, וברור כי יש לה אינטרס מובהק לבדל את עצמה מהמתנגדת, הרי שכפי שהצביעה על כך בייכ המתנגדת, יגואר היא יצרנית מכוניות. היא משווקת חולצות ועליהן דמות היגואר שלה, מתוך מהלך שיווקי ורצון למכור מכוניות ולחזק את מעמד המותג שלה. חוקה עליה שלא תשקיע כספים במוצרי מכירות אלא אס