מעביד
- שם: מדינת ישראל - משטרת ישראל
- בא כח: [שם עו"ד/משרד]
החלטות שיפוטיות
רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר בדלתיים סגורות
בפני כב' רשם הפטנטים המדגמים וסימני המסחר דייר מאיר נועם
בקשה לרישום פטנט מספר
(הכרעה בשאלת אמצאת שירות)
המעבידה: מדינת ישראל - משטרת ישראל
עייי בייכ עוייד גילת-ברקת ושותי ועל ידי עוייד אורית קוטב, פרקליטות המדינה
מבקש הפטנט: רונן הראל (חממל)
עייי בייכ עוייד אייל פרייס
ה ח ל ט ה
1 בפני בקשה להכריע בשאלה האם האמצאה המתוארת בבקשת פטנט מס' 50065 (להלן: ייהאמצאה) שהוגשה ביוס 29.11.2004 על ידי מר רונן הראל (חממי) (להלן בהתאמה: ייבקשת הפטנט) וייבקש הפטנט) הינה 'אמצאת שירות', המוגדרת בסעיף 2 לחוק הפטנטים, תשכ"ו - 1967 (להלן: ייהחוק), וזאת על פי הסמכות המוקנית לרשם בסעיף 133 לחוק.
2 בקשת הפטנט הוגשה ביוס 29.11.04. לאחר ששר הבטחון הטיל צו חסיון על הבקשה ביוס 23.11.2005, מכוח סמכותו לפי סעיף 94 לחוק, מבקש הפטנט הגיש תביעה לקביעת תמלוגים לועדה לענייני פיצויים ותמלוגים על פי סעיפים 107 - 109 לחוק נגד ארבעה נתבעים (מדינת ישראל, שר הבטחון, המשרד לבטחון פנים, משטרת ישראל).
3 ביוס 28 ביולי 2009 הוגשה לרשם הפטנטים בקשה מטעמ הנתבעים להכריע במחלוקת בדבר יאמצאת שירות, בהתאם להוראות סעיף 133 לחוק. לפיכך החליטה הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים לעכב את הדיון בפני הוועדה עד להכרעה במחלוקת זו. אין
רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר בדלתיים סגורות
מחלוקת כי מדינת ישראל-משטרת ישראל הינה מעבידתו של מבקש הפטנט ועל כן היא בעלת הדין הנכונה בהליך זה (להלן: 'יהמדינה' או ייהמעבידה").
האמצאה
כותרת האמצאה הינה יי ש₪₪88₪8]". אין מחלוקת כי האמצאה עוסקת בתחום החבלה ובאופן
עיקר טענות המדינה
מדינת ישראל - משטרת ישראל (להלן: היימדינה) טוענת כי האמצאה המתוארת בבקשת הפטנט הינה אמצאת שירות, שכן נעשתה בזמן שירותו ועקב שירותו של התובע כחבלן במערך החבלה של משטרת ישראל.
לטענת המדינה, מערך החבלה עוסק גס בפיתוח מתקנים ואמצעים חדשים ופיתוח זה הינו חלק מתפקידו היומיומי של חבלן ביחידות שטח. עניין זה אף מעוגן בנהלי היחידה ומבקש הפטנט אף הודה בכך שהפיתוח הוא חלק מעבודתו.
המדינה ממשיכה וטוענת, כי הפיתוח הינו חלק מן המרכיבים בהערכת עבודתו של החבלן. בנוסף, החבלנים עוברים מסלול הכשרה שמטרתו, בין היתר, להקנות להם יכולות טכניות. מכיוון שכך, אין החבלנים מצפים לתמורה כספית בגין עבודות הפיתוח, ייווס והעלאת הרעיונות בתחוס עבודתו.
המדינה טוענת, כי החבלנים עושים חלק מעבודתם גס בביתם, בין היתר, כתב מבקש הפטנט מסמכים הקשורים לעבודתו בביתו. לפיכך, לטענת המדינה, כל פעילות בתחוס החבלה, ללא הבחנה היכן נעשתה ובאילו שעות, היא במסגרת תפקידו של החבלן במערך החבלה של משטרת ישראל.
לטענת המדינה, עבודה פרטית של חבלן טעונה היתר. לפיכך גם אם תתקבל הטענה שהפיתוח חורג ממסגרת תפקידו של החבלן, הרי שפעילות שכזו תהיה טעונה היתר, בהיותה עבודה פרטית. יתר על כן, פיתוח מתקן בתחוס החבלה באופן פרטי תוך שיתוף גורמים אזרחיים בסודות מבצעיים למטרות מסחריות עשויה להוות גם עבירה פלילית.
לטענת המדינה, על פי החומר שהוגש במסגרת ההליך, נתבקש מבקש הפטנט במפורש על ידי מפקדו לשפר את ההיבט של הצעת רעיונות לשיפור בביצוע תפקידו. פרויקט פיתוח אף הוטל על מבקש הפטנט לצורך קידומו, והפרויקט שהגיש וכה אף לשבחיו ולפרס. יתר על כן, מבקש הפטנט היה החבלן המוביל במשטרת ישראל בתחום ש₪8₪868] והשתתף בפיתוח האמצעים ממ₪]. כלל הידע בתחום זה הגיע אליו מתוקף תפקידו כחבלן והוא אף נעזר במהלך הדברים ברעיונות ובעצות של עובדי מדינה אחרים ויש בכך כדי להצביע בבירור כי האמצאה הינה אמצאת שירות.
2 4951681 143\2\א
.1
.2
.3
.4
.5
.6
7
.8
רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר בדלתיים סגורות
לטענת המדינה, בשלב כלשהו, בשניס 1995-1996 או בסמוך לכך, החל מבקש הפטנט להשתתף גס בפיתוח האמצעים במתקן ש₪₪₪], וזאת בהתאם להנחיות הממונים עליו והשתתפות זו היא שהובילו אותו לפיתוח האמצאה המתוארת בבקשת הפטנט.
לעניין הפרשנות של הוראות החוק הנוגעות לאמצאת שירות, מפנה המדינה להיסטוריה החקיקתית שלהן, ממנה עולה כי מטרת החוק לעגן את חובת הנאמנות של העובד למעביד, מניעת ניגוד אינטרסים ביניהם, אי תחרות והתפיסה כי הפיתוח הוא בדרך כלל תוצאה של עבודת צוות. גם במקרה דנן, טוענת המדינה כי הפיתוח נעשה במסגרת קבוצתית ולא ניתן לשייך רעיון או אמצאה מסוימים לעובד כזה או אחר.
לטענת המדינה, גישת הפסיקה כלפי אמצאת השירות הינה גישה מרחיבה כפי היא באה לידי ביטוי בהחלטת כב' רשם הפטנטים (כתוארו אז) בעניין בקשת פטנט מס' 50065 יישום נ' בננסון.
עוד טוענת המדינה, כי התנהגות הצדדים לאחר פיתוח האמצאה, הנוהג במערך החבלה והוראות התקשיייר תומכיס במסקנה כי האמצאה הינה בבעלות המדינה. כן טוענת המדינה כי כל מידע שכפוף לחובת הסודיות המוטלת על חבלן, שייך למשטרה, הגיע לחבלן עקב שירותו, והפרת חובת הסודיות מהווה עבירה פלילית ומשמעתית.
המדינה ממשיכה וטוענת כי התנהגותו של מבקש הפטנט מונעת מפניו לטעון כי הוא בעל האמצאה. לעניין זה מפנה המדינה להשתתפותו בפיתוח אמצעים ומתקנים אחהר:ס8₪8₪8], אז מעולם לא טבע כל בעלות על האמצאות. גם בקשר לאמצאה נושא הליך זה, לא העלה מבקש הפטנט, כך טוענת המדינה, כל טענה בקשר לבעלות באמצאה זו, גם כאשר הופסק תהליך הפיתוח בשנת 1997. עוד טוענת המדינה כי הפרת החובה למסור הודעה על האמצאה למדינה מחייבת דחיית טענתו בדבר בעלות באמצאה.
יתר על כן, מוסיפה וטוענת המדינה כי אין האמצאה המתוארת בבקשת הפטנט כשירת פטנט משוס שהיא נעדרת חידוש והתקדמות המצאתית.
לבסוף טוענת המדינה להעדר מהימנות בגרסאות שהציג מבקש הפטנט בתצהיריו ובדיוניס שבפניי.
עיקר טענות מבקש הפטנט
מבקש הפטנט טוען כי האמצאה הינה בבעלותו ואינה בבעלות המדינה, שכן אין בינה לבין שירותו כחבלן במשטרה כל קשר. לטענתו, כחבלן במשטרה עבד בטיפול בחפצים חשודים ונטרול מטעני חבלה. מבקש הפטנט לא הועסק כמהנדס פיתוח או כממציא ופיתוח אמצאות לא היה חלק מתפקידו.
5 4951681 143\2\א
.9
.0
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
.8
רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר בדלתיים סגורות
המבקש טוען כי פיתח את האמצאה בשנת 1996 והיא מאפשרת לראשונה ₪8₪868]. מבקש הפטנט מצביע על חיתרונות הגלום באמצאתו.
המבקש ממשיך וטוען כי מכוח סעיף 76 לחוק הפטנטים חזקה כי הוא הבעלים של האמצאה שהוגשה לרישום כפטנט על ידיו והנטל להוכיח כי המבקש תרס חלק בלבד לפרויקט במסגרת תפקידו רובצ על המדינה. מפקדו של רונן העיד כי האמצאה הייתה יוזמה של מבקש הפטנט בלבד.
המבקש טוען עוד כי פיתח את האמצאה במרפסת ביתו ששימשה לו כמשרד ביתי. במסגרת הפיתוח, פנה המבקש להתייעצות לגורמים פרטיים, ואף הוכנו עבורו סקיצות והצעות מחיר.
מבקש הפטנט היה מוכן בכל אותה עת להעמיד את האמצאה לרשות המשטרה וזאת בניגוד לטענת המדינה. מבקש הפטנט הציג את האמצאה בפני המשטרה, העמיד אותה לשימוש המדינה ללא כל תנאי וללא דרישת תמורה כלשהי. לטענתו, אין בכך כדי לסתור את טענתו שהאמצאה הינה בבעלותו והוא ראה חובה מוסרית בהעמדת האמצאה לשימוש המדינה.
עוד טוען מבקש הפטנט כי העדים שהובאו מטעמ המדינה כלל לא שוחחו עימו על אמצאתו, למעט מפקדו הישיר שהודה כי האמצאה הינה פרי פיתוחו של מבקש הפטנט. אותו עובד מדינה שבשמו ננקב כשותף לאמצאה אף לא הצליח להצביע במהלך חקירתו על חלקו באמצאה.
לטענת המבקש, במהלך שנת 1997 הוקס צוות במטרה ליישם את האמצאה ופה מבקש צורף כתב לצוות. המבקש טוען כי השתלשלות העניינים ועדי המדינה שהובאו מוכיחים את טענתו כי הוא הממציא של האמצאה ולא הצוות שהוקס.
ממשיך וטוען המבקש כי פרויקט הפיתוח של אמצאתו הוקפא ב- 1997-1998 עד שנמצא מימון לפרויקט בשנת 2003. בשלב זה שב המבקש ללוות את הפרויקט לתקופה קצרה בלב...
המבקש טוען כי בניגוד לטענת המדינה, אמצאתו הינה חדשה ואינה מבוססת על פיתוחים קודמים של המשטרה או של מערכת הבטחון. כמו כן היא שונה מהפיתוח בו היה מעורב המבקשמותת
עוד מציין המבקש כי תפקיד הפיתוח הינו בידי מדור פיתוח ולא בידי החבלנים. הפיתוח אינו נמצא בהגדרות התפקיד של החבלן המשטרתי ולא בהוראות ובהנחיות שניתנו למבקש.
המבקש מציין עוד כי על פי החיבטים העובדתיים של האמצאה יש לקבוע כי האמצאה אינה אמצאת שירות:
א. האמצאה פותחה שלא בשעות העבודה. ב. פיתוח האמצאה היה על חשבון המבקש ולא על חשבון המשטרה ולא מכספה;
ג. המבקש לא שירת בתפקיד פיתוח במשטרה;
4 4951681 143\2\א
.9
.0
ה.
ח.
ט.
יא.
יב.
רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר בדלתיים סגורות פיתוח האמצעים אינו מהווה חלק מהגדרת התפקיד שלו;
בנוהל הדן בהצעות יעוליי של חבלני שטח כחלק מעבודתו אין הוכחה שפיתוח אמצאות הוא חלק מעבודת החבלן והמשטרה אף לא פעלה על פי מקרה של המבקש;
אין בסיס לטענת המדינה כי מדור פיתוח משתף חבלנים בתהליכי הפיתוח שכן במקרה הנדון החבלן צורף לצוות הפיתוח לאחר הפיתוח.
המדינה לא הטילה על המבקש לפתח את האמצאה הנדונה וזאת בניגוד לפיתוחיס אחרים א8₪8₪8], שס הוצא לרונן כתב מינוי מסודר.
הפיתוח לא היה בהנחיות המפקדים של המבקש או בהתאם לדרישתם.
בניגוד לעמדת המדינה, פיתוח אמצאות אינו תנאי להתקדמות של חבלנים במשטרה. התנאים הינו קידום פרוייקטים שיכול להיות בתחומי שונים, בכלל ה בתחום תורת הלחימה.
המבקש לא היה אחראי על הפיתוח במתקן ש₪₪] אלא היה אחראי לתחזוקת עממ₪ והתפעולו. האמצאה של רונן יושמה על ידי המדינה למתקן מש עליו כלל לא היה אחראי המבקש במועד הרלוונט. וו
חובת הנאמנות החלה על החבלן אינה כוללת גם שיעבוד רוחו וכישורי האמצאה שלו לטובת מעבידו, אלא אם הוא עובד במחלקת הפיתוח של אותו גוף או שהדבר הוטל עליו במפורש על ידי מפקדיו.
המדינה לא הגישה את דוווחות העיסוק של המבקש בשנים 1995-1996 לביסוס טענתה כי פיתוח אמצעים היה חלק מתפקידו.
המבקש ממשיך וטוען כי על פי הפסיקה הרלוונטית, האמצאה היא אמצאת שירות רק כאשר המעביד שכר את כישורי העובד ואת זמנו לצורך פיתוח (ת.א. 17670/00 רוני כהן ני צאג). בנוסף צריכים להתקיים שני תנאים מצטברים - המעביד מעמיד לעובד את התנאים לפיתוח והמעביד מימן את הפיתוח. בנוסף, שעה שהאמצאה פותחה שלא לפי הנחיות מפורשות של המעביד, אין
בכך אמצאת שירות. יתר על כן, לטענת המבקש, הפסיקה קובעת כי עצם העובדה שהטריגר לאמצאה היה בעבודתו של המבקש אינה הופכת אותה לאמצאת שירות.
המבקש טוען כי פרשנות המדינה לפיה די בקשר רופף בין האמצאה לבין עבודתו של המבקש אינה
חוקתית.
5 4951681 143\2\א
.1
.2
.3
.4
.5
.6
רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר בדלתיים סגורות
ראיות הצדדים המדינה הגישה ארבעה תצהירים לתמיכה בעובדות הנטענות על ידיה: א. תצהירו של רפייק אמנון הופמן, מהנדס במדור הפיתוח של מחלקת החבלה במשטרת ישראל;
ב. תצהירו של סגן ניצב דניאל ניסים, סגן ראש מחלקת החבלה במשטרת ישראל ומי שאחראי על הצוות הדן בהצעות ייעול של חבלני המחלקה;
ג. תצהירו של ניצב משנה ניסיס לוי, ראש מחלקת החבלה ומי שהיה מפקדו של מבקש הפטנט בתחילת דרכו במחלקת החבלה;
ד. תצהירו של ניצב (בדימוס) אריק יקואל, ראש מחלקת החבלה בשנים 1989-1997.
כל העדים מטעמ המדינה הצהירו בתצהיריהם כי פיתוח אמצעים לנטרול מטענים שונים, או שיטות עבודה הקשורות אליהם, הש חלק מובהק מתפקידו של חבלן במערך החבלה של משטרת ישראל. ניצב משנה לוי, וניצב אריק יקואל הצהירו כי לא ידוע להם על האמצאה נושא הדיון שבפניי, שהוצגה בפני המשטרה בשנת 1996, כטענת מבקש הפטנט. רפייק הופמן הצהיר כי ריכז את נושא החל משנת 1993. כן העיד רפייק הופמן כי מבקש הפטנט פנה אליו בבקשה לברר את הפוטנציאל והאפשרות לרשום פטנט בגין אמצאתו, אך הובהר לו כי הידע שייך למשטרה.
מבקש הפטנט הגיש תצהיר לתמיכה בטענותיו העובדתיות. המבקש מתאר את עבודתו כחבלן במשטרת ישראל במשך 20 שנה ויותר, בין היתר, בזירות פיגועי ההתאבדות שפקדו את מדינתנו בשנות ה-90 ובשנות האלפיים. המבקש מתאר את אמצאה ואת נסיבותיה. עוד הצהיר המבקש כי הגיש את הבקשה לפטנט ורק יותר משנה לאחר מכן הוצא צו החסיון של משרד הבטחון באופן שמנע מהמבקש להגיש בקשות לפטנט בחו"ל בגין אמצאתו. אציין כי טענה אחרונה זו של מבקש הפטנט אין מקומה בדיון שבפניי כי בפני ועדת הפיצויים והתמלוגים.
כל העדים נחקרו בפניי במשך ארבעה ימי דיונים. דיו העובדות
אין ספק, כי האמצאה הנדונה בפניי הומצאה בתקופת שירותו של המבקש במשטרת ישראל בשעה ששירת כחבלן משטרה. האמצאה הומצאה בשנת 1996 לערך וזאת לאחר שבמסגרת עבודתו סייע המבקש בפיתוח, פיתוח שבגינו הוצא למבקש כתב מינוי מסודר.
האמצאה הנדונה הינה ש₪8]. יצוין, כי מידת הדמיון בין ₪889 לבין האמצאה הנדונה שנויה במחלוקת בין הצדדים.
6 4951681 143\2\א
.7
.8
.9
.0
.1
.2
רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר בדלתיים סגורות
במסגרת פיתוח האמצאה ביקש וקיבל המבקש הצעות מחיר מגוף פרטי. ההצעה משנת 6 הופנתה למשטרה. על גביה נכתב שיידי רונן חממני. לטענת המבקש ההצעה הופנתה בטעות למשטרה ולא אליו בלבד בשל הצעה קודמת שהעביר אותו ספק אזרחי (נספח 7 לתצהירו של המבקש). כמו כן הכין הספק האזרחי סקיצה של המתקן (נספח 5 לתצהירו של המבקש).
המדינה טוענת כי למעט הצעת מחיר זו שאינה זהה לאמצאה שהוגשה לבסוף כבקשת פטנט, לא הגיש המבקש כל שרטוט או תיאור מילולי של האמצאה המוכיחים כי אכן הגה אותה בשנת 6. לנוכח העובדה שהמבקש קיבל הצעת מחיר לידיו בהתאם למפרט כלשהו שהגיש לספק האזרחי, ניתן לקבוע כי התגבש במוחו של המבקש רעיון האמצאה באותה עת.
אין חולק, כי במהלך שנת 1997 הוקס צוות פיתוח שהמבקש היה חבר בו וזאת כדי ליישם את האמצאה. הצוות כלל, בין היתר, שני מהנדסים שלא הובאו לעדות. הצדדים חלוקים בשאלה האם יוזס האמצאה היה המבקש או שהוא היה רק שותף לאמצאה במסגרת אותו צוות.
על פי העדויות והמסמכים שהובאו בפניי הנני קובע כי עצם הנושא של המערכת עמד על סדר יום המשטרה כבר משנת 1993 ומעיד על כך נספח כגי של המדינה המופנה לועדת המכרזיים ועניינו בקשה לפטור ממכרז עבור ₪ על פי האמור באותו מסמך '"התקנת המערכת תעשה על חבלנים בס:וע מש מדוד פיתות בתכלה'. ולמכר וה צורף מפרט של מתקן שאינו והה למתקן שהציע מבקש הפטנט בבקשת הפטנט מ- 2004.
בשנת 1998 הופסקה עבודת צוות הפיתוח בשל העדר תקציבים. בשנת 2003 חודשה העבודה ומבקש ליווה את עבודת הצוות במשך תקופה קצרה. נסיבות עזיבתו של המבקש את עבודת הצוות שנויות במהלוקת בין הצדדים.
יצוין כי גם המבקש הודה בחקירתו כי חלק מן הרכיבים של המערכת פותחו רק בשנת 2003, כגון עמש (עמ' 99 לפרוטוקול מיום 17.5.10):
*ש: בנספחים 5 ו- 6 לתצהיר שלך, האם הוזכר קיומו מ
ת: לא.
ש: לא?
ת: זה לא גם רעיון שבא לי מאוחד *ותל.
ש: (גם בדמיצ של 97 אני לא ראית: 88]. הפעם הדאשונה שאני יאה 0 במסמכים, זה בדמי/צ של 2003, שזה נספח ל/ז.
ת: נכון.
ש: זאת הפעם הדאשונה,
ת: בא 2* איפה שהוא, לא זוכר תאריך, אבל ברגע שעלה לי הדעיון הזה, אני הצפתי אותו באחד הפורומים שהיה לי עם אמנון, וזה
7 4951681 143\2\א
.3
.44
.5
.6
.7
.8
.9
רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר בדלתיים סגורות
מהס 15.3.2010, פורסם באתר נבו).
בספרס של מץ1,16%61 6 מ18הוס) ' קויזשקסיול1 01ש16110011מ1'י, .306 ב11 ,6[1עוא8]/\! 6 5606
(2003), בעמ' 267 מסכמיס המחבריס את הדין האנגלי כפי שחוקק בשנת 1977 כך:
6 וד "ז0ו6111 ₪000 זשוזטר (1) הזסוות6ע 176 ₪805 זסעסוקמזס 6די ₪58 ע16011]ז560 זו זט ]₪תדוסוד 5 66ע10ק 6 ]0 0086 06 00507001 ]וד ודסזומד6ע וד חש וו ה06ועסזק ,ווה ₪ 105 60ק10קז 16 שזסווטר (2) 6 קוזס מזשון 60 הזסיו, צ'זסץ10קווס 16 ]0 166518 106 סו[ 0 הס שווקס [610סק5 6 6 66 8 ]0 6זווסת 116 ]0 600056ע" סמו
"1105 5 0 ודוד 1100 תדסיד ופ 65 קדס קיד ןוויז
לדידי, המצב העובדתי שתואר בעדויות שהובאו בפניי מתאים לשני המצבים שתוארו בחוק האנגלי. ₪8 היה במסגרת תפקידי החבלן. איני קובע כי היה זה עיסוקו העיקרי של החבלן, אך הייתה ציפיה מן החבלן כי במהלך העבודה השוטפת יעלו במוחו של החבלן רעיונות כיצד לשפר את עבודת מערך ההגנה. יתר על כן, חבלן שמסכן את חייו כדי לנטרל מטעניים יחד עם חבריו.
רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר בדלתיים סגורות
ליחידה, יש לו חובה מיוחדת לקדם את האינטרסים של מערך ההגנה שכן הפיתוחים יכולים להציל את חייו וחיי אחריס במהלך עבודתם השוטפת.
לפני סיום פרק זה אתייחס לאותן אינדיקציות שהעלה המבקש בסיכומיו לכך שההמצאה אינה אמצאת שירות, לטענתו:
א.
ההמצאה פותחה שלא בשעות העבודה - כפי שעלה מעדותו של המבקש, והדברים אף פורטו לעיל, פיתוח ההמצאה היה תהליך שארך כמעט 10 שנים. גם אותן חלקים, שפותחו על ידי המבקש במרפסת ביתו בשעות הערב, כטענתו, אין דין שונה, שכן המבקש נהג, על פי עדותו, לכתוב מסמכים ולפתח מתקנים הקשורים לעבודתו גם בשעות הערב בביתו.
פיתוח ההמצאה היה על חשבון המבקש ולא על חשבון המשטרה ולא מכספה - למעט הצעת המחיר מהגורם הפרטי שהוצגה בפניי, לא הובאו בפניי ראיות להוצאות שהוציא המבקש בקשר להמצאה. יתר על כן, הצעת המחיר הועברה למשטרה על מנת שזו תחליט על רכישת החלקים. כמו כן הוצגו מסמכים הקשורים לפטור ממכרז בקשר להמצאה.
המבקש לא שירת בתפקיד פיתוח במשטרה ופיתוח האמצעים אינו מהווה חלק מהגדרת התפקיד שלו - אכן אין מחלוקת כי המבקש לא שירת בתפקיד פיתוח במשטרה אלא כחבלן. יחד עם זאת, בפועל, הפיתוח של מתקנים הקשורים ליחידה הוטלה לעתים עליו. כמו כן הוא השתתף בצוותי פיתוח. יתר על כן, הייתה ציפייה מן החבלן להעלות הצעות ייעול, והדברים הובאו לעיל.
בנוהל הדן בניהצעות על של חבלי שטח כחלק מעבודתם אין הוכחה שפיתוח המצאות הוא חלק מעבודת החבלן והמשטרה אף לא פעלה על פיו במקרה של המבקש - נוהל הצעות ייעול של מחלקת החבלן הובא על מנת להוכיח את טענת המדינה כי פיתוח אמצעים היה חלק מתפקידו של החבלן. לנוכח העדויות שנשמעו בקשר לנוהל זה, ניתן לקבוע כי הפיתוח היה משולב בעבודת החבלן והנוהל בא לתת מענה לפיתוחיו של החבלן מהשטח, על מנת שההצעות יקודמו וינוצלו לרווחת המשטרה.
אין בסיס לטענת המדינה כי מדור פיתוח משתף חבלנים בתהליכי הפיתוח שכן במקרה הנדון החבלן צורף לצוות הפיתוח לאחר הפיתוח - אני דוחה טענה זו של מבקש הפטנט שכן הוכח בפניי שתהליך הפיתוח של ההמצאה לא הסתיים בשנת 6 אלא היה בעיצומו במועד וְה.
המדינה לא הטילה על המבקש לפתח את ההמצאה הנדונה וזאת בניגוד לפיתוחים אחרי כן, מעולם הוצא לרונן כתב מינוי מסודר. אכן המדינה הציגה
כתב מינוי מסודר של המבקש באשר לפיתוח. כתב מינוי כזה לא הוצא בגין פיתוח. המדינה הבהירה כי מבקש הפטנט היה החבלן האחראי על וממ ולפיכך לא היה צורך בכתב מינוי מסודר לעניין זה. עמדה זו נתמכה על ידי העדויות שהובאו. יתר על כן, גם המשטרה לא פעלה בצורה מסודרת בעניין זה, אין ספק כי צירופו של מבקש הפטנט לצוות שעסק בפיתוח בשנת 1997 נעשה בצורה הרשמית והמקובלת במשטרה. יתר על כן, גם מש/1, מכתב התודה, שכתב ראייד פיתוח, יש בו כדי להצביע כי המדינה ראתה במבקש הפטנט כמי שממונה על הפרויקט ואף מנהל אותו.
הפיתוח לא היה בהנחיות המפקדים של המבקש או בהתאם לדרישתם - פיתוח המקן האמצעים לא נעשה כהנחיה ישירה של המפקדים, אך נבע ישירות ובאופן טבעי מעבודתו של מבקש הפטנט על פיתוחיו קודמים. נראה כי מעת שהדבר עלה בשנת 3 כצורך מבצעי של המשטרה, היה צירופו של מבקש הפטנט לפרויקט זה עניין ברור, לנוכח כישוריו.
בניגוד לעמדת המדינה, פיתוח המצאות אינו תנאי להתקדמות של חבלן במשטרה.
התנאים הימו קידום פרוייקטים שיכולים להיות בתחומים שונים, בכלל זה בתחום תורת הלחימה - אכן פיתוחים יכולים להיות בתחומיים שונים ואין זה תנאי להתקדמות החבלן במשטרה, אך פיתוח יכול לסייע לחבלן להתקדם והדברים אף פורטו לעיל.
המבקש היה אחראי על תחזוקת מתק, וישנו שומ רב בין מתקן לא היה באר המוח. אין מחלוקת כי המתקן כולו לא היה באחריותו של מבקש הפטנט, אך הדבר כלל לא רלוונטי. הוכח בפניי שתהליך פיתוח ההמצאה, הידע שייושס בפיתוח זה, קשורים בקשר ההדוק לתחו עבודתו היומיומית של המבקש.
חובת הנאמנות החלה על החבלן אינה כוללת גם שיעבוד רוחו וכישורי המצאה שלו לטובת מעבידו, אלא אם הוא עובד במחלקת הפיתוח של אותו גוף או שהדבר הוטל עליו במפורש על ידי מפקדיו - הנני דוחה טענה זו של מבקש הפטנט, שכן קבלתה מובילה למסקנה כי אמצאות שירות שייכות למעביד רק אם העובד הוא עובד בתחום הפיתוח ולא כך היא. גם עובדים שאינם מועסקים ברגיל בתחום הפיתוח, מפתחי המצאות הקשורות לעבודתו והקשר הסיבתי בין הפיתוח לבין העבודה הוא המוקד.
המדינה לא הגישה את דוחות העיסוק של המבקש בשנים 1295-12% לביסוס טענתה כי פיתוח אמצעים היה חלק מתפקידו - נושא דוחות העיסוק של מבקש הפטנט עלה רק בסיכומיו ולא נדון בפניי לפני כן. המדינה מתנגדת להרחבת החצית
לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את טענת המדינה וקובע כי ההמצאה הינה אמצאת שירות כמשמעותה בסעיף 132 לחוק.
אי מתן הודעה למדינה לסיכום, אתייחס בקצרה לטענת המדינה כי מחדלו של המבקש להודיע למדינה במועד על ההמצאה מחייבת דחיית טענתו על בעלותו בהמצאה. סעיף 131 לחוק קובע את חובת העובד להודיע בכתב למעבידו על ממצאתו. זהו סעיף 'אדמיניסטרטיבייי בעיקרו ואינו סעיף יימהותייי כסעיף 132. סעיף 137 לחוק קובע את חובתו של השוטר להודיע על ההמצאה לנציב שירות המדינה.
מבלי לחוות דעה בשאלה זו אני מציין כי סעיף 193 לחוק קובע כי אי מתן הודעה לפי סעיף 137 מהווה עבירה פלילית ואף קובע בגינה סנקציה חמורה. אין החוק קובע סנקציות 'יקנייניותיי בגין אי מתן ההודעה, שכן השאלה אם ההמצאה הינה אמצאת שירות אם לאו הינה שאלה שבעובדה המתייחסת לנסיבות ההמצאה ולא לפעולות מאוחרות שעשה העובד. דברים ברוח זו נאמרו גם בהחלטת בית המשפט בבקשה לדחייה על סף בעניין ת.א. 07-42265 דייר שץ נ' עמינח, שאוזכרה לעיל, בעמי 3 להחלטה:
+התובעת טוענת כי מקום עבודתה גם ידע על אודות ההמצאה, שכן הבקשה לניסוי קליני הוגשה לוועדת הלסינקי של בית החולים ביזמתה, ובלאו הכי לא נשמעה מצדה מעולם טענה נגדה בכל הנוגע להמצאה. אף- על--פי-כן, אינני סבורה שהתובעת הייתה פטורה מחובת ההודעה, ולא די בכך כדי להביא למסקנה שעמדה בחובת ההודעה למעביד. עם זאת, אפילו הפרה התובעת את חובת ההודעה לא היה ניתן לדאות בכך נדבך משמעותי בהוכחת הטענה לפיתוח ההמצאה ולבעלות עליה./
לנוכח האמור אני דוחה את טענת המדינה כי די באי ההודעה כדי להעביר את ההמצאה לקניין המדינה.
סוף דבר
לנוכח כל האמור לעיל הנני מקבל את טענת המדינה כי ההמצאה המתוארת בבקשת פטנט מסי עממש₪₪ הינה אמצאת שירות. החלטתי זו תועבר לועדה לפיצויים ותמלוגיס שדנה בתביעת המבקש לפיצויים לפי סעיף 107 לחוק.
המדינה ביקשה בסיכומיה להביא ראיות בשאלת ההוצאות לאחר מתן החלטתי. לא מצאתי לנכון לאפשר לטעון בשאלת ההוצאות בנפרד (ראה לעניין וה חוזר רשס מ.נ. 80). הצדדיס השקיעו מאמציה רביס בתיק זה, כל אחד להוכחת עמדתו וטענותיו. עס זאת, איני יכול להתעלם מן העובדה שהמבקש עומד מול מדינת ישראל, ואין משאביו כמשאביה מבחינת יכולתו לשאת בהוצאותיה. עוד עליי לקחת בחשבון את העובדה כי הצדדיס הרחיבו בסיכומיהם המתפרסמים על פני עשרות רבות של עמודים, לדידי, הרבה מעבר לנדרש. כן איני יכול להתעלם מכך שגם אם ההמצאה קמה על פי החלטתי, לקניין המדינה, תרומתו של מבקש הפטנט למדינה בפיתוח המתקן נושא ההמצאה הינה רבה.
לפיכך אני פוסק למדינה הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 12,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדיו. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיוס ועד תשלומו בפועל.
דייר מאיר נועס, רשם הפטנטים המדגמים, וסימני המסחר ניתן בירושלים ביוס 8 דצמבר 2010 אי טבת תשעייא