סימן מסחר 345678

ההחלטה:

רישום הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים על פי סעיף 109 לחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967

בקשות פטנט מס' -----ו זזדד- (בקשה לקביעת פיצויים)

המבקש: פלוני ע"י ב"כ וליגסון את גבריאלי, עו"ד

המשיבה: מדינת ישראל ע"י פרקליטות מחוז ירושלים ו/או לוצאטו את לוצאטו - עורכי פטנטיס

1. בפנינו בקשה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לטענת המבקש כתוצאה מהחלטת שר הביטחון להטיל צו חיסיון על בקשותיו לרישום פטנט על אמצאותיו. יצוין כי בין הצדדים אין מחלוקת לעניין היעדר הזכות לתמלוגים, שכן אין חלק כי האמצאה לא נוצלה על ידי המדינה.

רקע עובדתי

2 ביום 10.10.1991 הגיש המבקש לוועדה לענייני פיצויי ותמלוגים (להלן: הוועדה) תביעה על פי סעיף 107 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק הפטנטים), כנגד המשיבה, לפיצויים בסך 22 מיליון דולר ארה"ב. התביעה הוגשה לאור סירוב המשיבה לפצות את המבקש על הפסדים שנגרמו לו, לטענתו, בגין הוצאת צווי לפי סעיף 94 לחוק הפטנטים (להלן: צווי שר הביטחון), לגבי שתי בקשות שהגיש לרישום פטנטים -.... (להלן: אמצאה מס' 1), שהוגשה ביום 30.6.1985 .... (להלן : אמצאה מס" 2), שהוגשה ביוס 13.10.1985 (להלן: הבקשות).

לבקשות פטנט אלה קדמה בקשת פטנט נוספת, שמספרה ...., שהוגשה ביוס 19.6.1983, והיוותה את הבסיס לבקשה מל' ..... בקשה זו אושרה לקיבול ביוס 23.4.1985, ולמבקש נמסרה הודעה כי עליו לשלם את אגרת הרישום עבור הקיבול. בקשת פטנט זו אושרה על ידי משרד הביטחון ביוס 17.6.1986, אך עקב אי תשלום האגרה מצד המבקש, בוטלה על פי ס' 21 לחוק הפטנטים ביוס 6.4.1987. בקשה וו (להלן: הבקשה שנזנחה) אינה עומדת לדיון בפנינו, אך הצדדים התייחסו אליה בסיכומיהם.

צווי שר הביטחון הוצאו בחודש ינואר 1986, ובהסדר הוראה לרשום הפטנטיס להימנע מעשיית כל פעולה שהוא חייב או רהוכרה בקשת הפטנט כזכות בלתי בשלה הינו פסק הדין בעניין [citation details]. זכות בלתי-בשלה הוכרה גם במשפט הישראלי, בעיקר בתחום דיני העבודה. ראו, למשל, דיון מח/120-3 (ארצי) אל על נ' יהודית און, פד"ע כ 493, בפסקה 11ד' לפסק הדין.

המסקנה העולה מן האמור לעיל היא, אפוא, כי מכיוון שהאמצאות לא נרשמו כפטנט, לא הוכח כי הייתה פגיעה בזכות קניין של המבקש. לפיכך, לא ניתן להעניק למבקש פיצוי על פגיעה בקניין. ראו, לעניין זה, גגס את מאמרו של מ6א11305, המובא להלקן.

הזכות לפיצוי מכוח אחריות מוחלטת עקב הוצאת הצו מהי, אס כן, מהות הפיצוי המבוקש? השאלה משיבה אותנו אל נוסחו של סעיף 107, הקובע, כזכור, כי "ניתן צו[...] ישלס אוצר המדינה לבעל האמצאה פיצוי[...]". נדון, אס כן, בשאלה אם הסעיף עצמו מקס למבקש זכות לפיצוי.

מהו פיצוי? מילון אבן-שושן המרוכו (2004) מגדיר:

1) ריצוי ופיוס, קומפנסציה, גרימת הטבה לבעל התביעה.

60) פיצוי מסוים שמשלמים לאדם שנגרם לו נזק או שפוטר מעבודה וכדומה.

[OCR NOISE REMOVED] ומילון ספיר מרוכז (הד ארצי, איתאב 1997) מגדיר באופן דומה:

1) פיצוי שמשלם לאחר על נזק שנגרם לו; 2) השלמת חיסרון כלשהו ביתרון שווה ערך;

3 ריצוי ופיוס.

פיצוי נועד, אס כן, מעצם טבעו לפצות על חסר או נזק. אף בענייננו, דרישת בעל אמצאה לפיצוי על פי סעיף 107 צריכה להסתמך על חסר או נזק שנגרם לו בעטיו של הצו - לא במובן הנזיקי, שבו הנזק נגרם כתוצאה מעוולה, אלא במובן המילולי, שעל פיו צו שהוטל כדין ומתוך הסמכה שבחוק נגרם בכל זאת לנזק.

למה הדבר דומה? לפיצויים התובע בעל מקרקעין בגין פגיעה במקרקעיו על ידי תכנית, על פי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965. הפגיעה במקרקעין היא כדיו; יחד עם זאת, הנפגע זכאי לפיצוי. אס כי, להבדיל מענייננו, הפיצוי לפגיעה במקרקעין על ידי תכנית ניתן רק ל"בעל המקרקעין או בעל זכות בהם" (כנוסח סעיף 197 הנ"ל).

כך, ברור כי אמצאה אשר בסופו של תהליך מתברר כי אינה ניתנת לניצול או כי אינה בעלת פוטנציאל מסחרי, אף אס היא כשירה לרישום כפטנט, ולפיכך אין בהטלת צו החיסיון עליה מסיבת פגיעה כלכלית בבעל האמצאה, לא תזכה את בעליה בפיצוי מעצם הטלת הצו. כל פירוש אחר של החוק, ובייחוד הפירוש המוצע על ידי המבקש, היה מביא להגשת בקשות סרק לרישום פטנטים ביטחוניים בלתי ישימיים וחסרי ערך מסחרי, וזאת אך לשס תביעות פיצוי בלתי-מוצדקות במידה והיו מוטלים עליהן צווי חיסיון.

למען העניין גם כי נוסח הסעיף, בשילוב של שתיקת החוק בנוגע לאמות המידה לפיצוי בגין הטלת הצו, אכן היה עלול להביא את הנושא לוועדת הפיצויים והתמלוגים, כמו גם בוועדות עתידיות, למסקנות שגויות, כגון, קיומה של חובת פיצוי אוטומטית במקרים שבהם לא ניתן כלל לנצל את האמצאה. לפיכך, יודגש שוב, למען הסר ספק, כי הוועדה אינה סבורה כי חובת הפיצוי קיימת בכל מקרה שבו הוטל צו; הסעיף אינו מעניק פיצוי ללא הוכחת נזק. בהיעדר הבהרה מתאימה בחוק, יש להפעיל את השכל הישר בעניין זה.

באופן התואם הבנה זו של הסעיף, קבעה הוועדה בהחלטתה מיוס 21.5.2001 כדלקמן:

"הזכות לפיצוי קמה עקב הפגיעה הכלכלית שנגרמה לממציא כתוצאה מצו מנהלי שמנע ממנו לנצל את אמצאתו או הגביל את ניצולה. לעניין זה, אין נפקא מינא אם האמצאה כשירה לרישום לפטנט, אם לאו" (סעיף 15 להחלטה; ההדגשות הוספו).

משמעות ההחלטה הינה כי כאשר, ורק כאשר, ישנה פגיעה כלכלית כתוצאה מהטלת צו החיסיון על ידי שר הביטחון, או כאשר הצו מונע או מגביל את ניצול האמצאה, קמה לבעל האמצאה זכות לפיצוי; כלומר, פגיעה כלכלית אינה רק מדד לגובה הפיצוי, אלא מהווה תנאי לעצם הזכאות לפיצוי.

לסיכום, אין אנו מקבלים את עמדת המבקש, לפיה "עצם הוצאת הצו על ידי שר הביטחון די בה כדי להקנות למבקש זכות לפיצוי וכדי להטיל על אוצר המדינה את החובה לשלסאת הפיצוי[...] עצם הוצאת הצו היא העילה." (סעיף 41 לסיכומיו העיקריים של המבקש, וסעיף 3 לסיכומיו המשלימים). אין מדובר כאן בפיצוי סטטוטורי הניתן ללא הוכחת נזק, אלא בפיצוי על נזק שהוא תוצר לוואי בלתי נמנע של פעולה שנעשתה כדין.

בהתאם לאמור לעיל, לצורך זכאות לפיצוי על פי סעיף 107, היה על המבקש להוכיח את הפגיעה הכלכלית שנגרמה לו כתוצאה מהטלת הצו, ולהוכיח כי הטלת הצו היא שמנעה ממנו את האפשרות לניצול האמצאה, או הגבילה אותה. נעבור, אס כן, לבחינת התקיימות של תנאים אלה.

קיומו של נזק

גם שהוועדה אינה כפופה לסדר הדין הנהוג במשפט אורח ימי, ובכלל זה לדיני הראיות הנהוגים בו, ברי שאין היא פועלת בחלל ריק, כי אס בתוך מסגרתה של שיטת המשפט אשר נהוגה בישראל. כידוע, שיטת המשפט הנהוגה בישראל היא שיטת משפט אדוורסרית ו"אין לו לדיין אלא מה שרואות עיניו" (בבלי סנהדרין ו' ע"ב). מכאן, שמתפקידם ובאחריותם של בעלי הדין לדאוג להבאתן של הראיות לפתחו של בית המשפט.

הראיות אותן הציג המבקש אינן מרימות את נטל ההוכחה בדבר גודל הנזק ושיעורו. יתרה מזאת, המבקש ויתר על עד מומחה מטעמו, וזאת אף לאחר שהוועדה הציעה לממן את שכרו. בין אם לא עלה בידו של המבקש למצוא עד מומחה, בין אם לא ראה צורך בכך ובין אם נמנע מלעשות כן מחשש שעדות העד לא תחזק את טענתו, הרי שבסיכומו של דבר, ניתן לקבוע כי המבקש לא הריס את נטל ההוכחה המוטל עליו.

על פי המצב המשפטי בארה"ב, לשם השוואה, לא היה המבקש זכאי לפיצוי בגין הצו שהוטל על אמצאותיו, וזאת אף אם היה נרשם פטנט על האמצאות, וזאת בעיקר בשל אופיין הביטחוני, השולל כל פוטנציאל מסחרי לניצולן.

[OCR NOISE REMOVED] (246 ,201 (1988) שש16ש0 1.8 ץזפזו/ 119) "66 5667007 תסנתסטת1 116 ז6סתט, כותב

113056 ..1 817 (להלן : ח05%6ג11), לעניין פיצוי הנובע מהטלת הצו:

[OCR NOISE REMOVED] [OCR NOISE REMOVED]

אף שהמבקש לא הריס את נטל ההוכחה של קיומו של פוטנציאל מסחרי שנפגע כתוצאה מהטלת צווי החיסיון, מצאנו לנכון לשקול שיקולים נוספים לעניין הפגיעה הכלכלית שגרמו לו הצוים. ואף את מסורה בידינו לאור ניסוחו הלקוני של סעיף 107, המותיר שיקול דעת רחב לוועדת הפיצויים והתמלוגים בקביעת הפיצוי.

נסיבות העניין, כפי שיפורטו להלן, הקשו עלינו להכריע בשאלה אם הוכח כי נגרמה פגיעה כלכלית כתוצאה מהטלת הצו, ואם לולא הצו ניתן היה לנצל את האמצאה.

הקושי להעריך את הפגיעה הכלכלית ואת אפשרות הניצול נובע מהעובדה שקיוס הצו מנע מהמבקש לבחון את הפוטנציאל המסחרי של האמצאה; ואף זאת, הודה המבקש עצמו כי לא ערך כל ניסוי מעשי באמצאתו, אשר ימחיש את יישומה, ומעבר לכך, עובדת היותו של האמצאה בעלת אופי ביטחוני מעלה ספקות כבדים באשר ליכולת הניצול המסחרי שלה. כל אלה הופכים את הפוטנציאל המסחרי של האמצאה לספקולטיבי בלבד.

מנגד, קיימות נסיבות מיוחדות נוספות - פרק הזמן הארוך במיוחד שבו היו הצוים בתוקף, שבמהלכו נמנעה מהמבקש האפשרות לגייס משקיעים לצורך פיתוח אמצאתו, או למכור את הזכויות עליה. בסיומו של פרק זמן זה, לא הייתה משמעות מעשית להסרת הצוים, לאור הדינמיות הרבה בתחום פיתוח האמצאות הביטחוניות. התוצאה היא שתקופת החיסיון הארוכה ככל הנראה גרמה למבקש נזק שקשה להעריכו. לא ניתן להעריך כעת את הנזק שנגרם למבקש לפי היקף המכירות של אמצעים דומים לאמצאות, מכיוון שהאמצאות דרשו המשך פיתוח והתאמה ליישומים. כל המשך פיתוח, משמעותו דילול חלקו של המבקש בתגמולים שהיה מקבל, אפילו היה המשך הפיתוח מוצלח וקצר.

הנזק שנגרם למבקש אינו ניתן להערכה באמות מידה של פוטנציאל מסחרי, בשל אופיין הביטחוני של האמצאות, בשל העובדה שישומו לא עמדה במבחן מעשי, ובשל העובדה שהמבקש נמנע בסופו של דבר מרישום פטנטים, אשר יעמידו את האמצאות הן במבחן ההתנגדויות והן במבחן הפוטנציאל המסחרי. מנגד, אפשרות המשך הפיתוח על ידי משקיעים חיצוניים, ואפשרות המסחור של האמצאות החל מזמן היותן כשירות לרישום לא הייתה ניתנת לבחינה, בשל קיוס הצוים.

לאור כל האמור לעיל, לא נוכל לפצות את המבקש פיצוי אשר ימלא את אינטרס הקיוס, בגין הרווח שנמנע ממנו על ידי הטלת הצו, שכן אין בסיס מספק לקיומו של רווח כזה.

[OCR NOISE REMOVED] אולס, מצאנו כי יש הצדקה להעניק למבקש פיצוי אשר ימלא את אינטרס ההסתמכות, ויעמיד אותו במקום שבו היה עומד לולא החל בהליך רישום האמצאות כפטנט. הפיצוי יינתן, אס כן, בגין ההוצאות שהושקעו בפיתוח האמצאות.

המבקש פירט בפנינו, בתצהירו מיוס 19.3.2009, ובחקירתו מיוס 15.7.2009, מה כללה השקעתו בפיתוח האמצאות. המבקש העריך השקעה זו ב-1,700 שעות עבודה. המבקש התקשה להעריך מה היה שוויה של כל שעת עבודה שלו בין השנים 1980-1985, בהתאם למעמדו ולניסיונו דאז. בתצהירו ציין המבקש כי בשנים 2005-2006 נהג לגבות סכום של 0 דולר ארה"ב לשעת עבודה, וכי אלו השנים היחידות לגביהן יש בידיו מסמכים מאמתים.

בסיכומיו המשלימים חזר המבקש על הערכה זו.

אנו נוטים לקבל את עדות המבקש ביחס למספר שעות העבודה שהשקיע באמצאות, אך לא נוכל להתעלם מהעובדה כי רוב שעות העבודה שהעריך כי השקיע באמצאה מס' 1 הושקעו למעשה באמצאה נשוא הבקשה שנזנחה, אשר לגביה לא נתבעו פיצויים. לפיכך, הערכנו את השקעת המבקש באמצאה מס' 1 בדרך של אומדן ב-200 שעות עבודה, וקיבלנו את הערכתו כי השקיע באמצאה מס' 2 200 שעות עבודה נוספות.

יחד עם ואת, לא נוכל כמובן להסתמך על שוויה של שעת עבודה של יועץ מנוסה לענייני פטנטים בשנים 2005-2006, לצורך הערכת שוויה של שעת עבודה של דוקטורנט לביופיויקה, ההוגה אמצאות שלא בתחום לימודיו, יותר מעשרים שנה מוקדם יותר.

המבקש לא יכול היה להציג בפנינו נתונים לגבי שוויה של כל שעת עבודה שלו בשנים הרלוונטיות. לפיכך, החלטנו לבסס את חישוב ערכה של שעת העבודה על נתונים סטטיסטיים שהועברו אלינו מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לגבי משכורות בתחומי העיסוק הרלוונטיים בשנים הרלוונטיות. בידי הלמ"ס לא נמצאו נתונים לגבי נתוני השתכרות של עצמאים בשנים אלה, ולפיכך נעשה שימוש בנתונים הקיימים לגבי שכיריים בקטגוריות העיסוק המתאימות. מכיוון שלא נמצאה קטגוריה של "יועץ", התייחסנו לקטגוריות הקרובות ביותר, למיטב הבנתנו, לתחום עיסוקו של המבקש.

בשנת 1985, על פי פס"מ (פרסוס מיוחד) מס' 884 של הלמ"ס, "הכנסות שכירים (פרטים) 5, 1987, 1988", בעמ' 32, השתכרו בעלי מקצועות מדעיים ואקדמאים סך של 6.7 ₪ לשעה בממוצע. יצוין כי מבין הנתונים הסטטיסטיים הקיימים, הערכה זו הינה המיטיבה ביותר עם המבקש.

החישוב שנערך הביא לתוצאות הבאות:

0 שעות א 6.7 ₪ לשעה = 1,340 ₪ נכון ליום 30.6.1985 (יום הגשת בקשת הפטנט עבור אמצאה מס' 1), בתוספת ריבית והצמדה = 40,232 ש"ח נכון ליום