סימן מסחר 345678

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני כב' הפוסק בקניין רוחני נח שלו שלומוביץ

התנגדות לרישום פטנט מס 9 (בקשת ביניים)

לקוח מתוך פרוטוקול ישיבה מיום 15.9.2009

המבקשת: .:)\/ 115העסצ1 ע"י ב"כ לוצאטו את לוצאטו

המתנגדת: טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ ע"י ב"כ ש. הורוביץ ושות'

החלטה

החלטה 1:

כפי שהתבטאתי בתחילת הדיון, נטיית הלב שלי היא להשאיר מסמכים, במיוחד מסמכים שבאיס להעיד לגבי שאלות שהן בלב השאלות ששנויות במחלוקת, באופן בו מירב הראיות יעמדו לנגד עיני בבואי להחליט. לצורך עניין זה, איני מתייחס לשאלת ה- )81106 0060/ והאם הוא חלק מההמצאה אודותיה התבקש פטנט, כי באמת אני חושב שהמקוס להכריע בשאלה זו הוא בהחלטה הסופית ולגבי מידת הרלוונטיות שלו, אל"ף, בהנחה שה- 811660 1000 היא טענה רלוונטית וודאי שלא הטענה היא לא רלוונטית.

עס ואת, בנטיית הלב אין די, ובהיעדר טעס העשוי להכשיר את הראיות שהן ממין עדות שמועה, החלטתי לקבל את הבקשה ולהורות על מחיקת דו"חות הניסוי מחומר הראיות מהנימוקים כדלהלן:

דוחות הניסוי, כמו גס הניסוייס עצמס לא נערכו על ידי העדים שהגישו אותם, ואף לא פורסמו כחומר מקצועי, אלא שהם ניתנו לעדים, הן העד המומחה והן העד מטעמ המבקשת, כפי שהס.

במצב וּה, הרי הס עדות שמועה ובהיעדר טעם, מפי המבקשת שוב אין קביליס כראיות.

עמדו בפני מספר טיעונים אשר עושים היו להכשיר את הראיות ולא מצאתי ממש ולו באחד מהם כפי שאסקור ואת בקצרה:

לגבי טענת השיהוי. כפי שהתבטאתי בדיון, אינני מקבל את טענת השיהוי משוס שהמועד שאינו קבוע בתקנות להכרזה או להתנגדות להצגת ראיות שאינן קבילות הוא נתון לשיקול דעת ואינני חושב שהמועד הסביר וחלף לו. סביר בעיני, כמה חודשים לפני הדיון להיווקק לה ואינני חושב שחלק מהשיקולים שצריכים להנחות צד כשהוא מתנגד לראיה שאינה קבילה, היא בדיקת ומציאת ראיות אלטרנטיביות לצד שכנגד ואתייחס לכך גס בהמשך.

לגבי הטענה לפיה לא ניתן להעיד את האנשים, אני מקבל את טענת המתנגדת לפיה לא הוגשו תצהירי התומכים בעובדות שמבססות טענה לפיה לא ניתן להעיד את האנשים שערכו את הניסוי ואת הדוחות, וגם לא ננקטו ההליכיים המקבילים שהיו אמורים להינקט מתוך מטרה להתגבר על היעדר ומינות של העדים. כגון, בדיקת האפשרות לזמן את העדים, עד כמה שאפשר, ובמקרה הקיצוני, וכבר היו מקריס כאלה ברשות הפטנטים, לבקש חיקור דין בערכאה זרה, בהנחה שהם לא תושבי הארץ.

לא מוצו ההליכים ולא מוצו האפשרויות בעניין אה, ולכן אני חושב שהטענה לפיה לא ניתן להעיד את האנשים, רחוקה מאוד מאותו חריג ומהתנאים שנקבעו בו לחריג של הרחבת עד נפטר.

לגבי העניין של רשומה מוסדית. ראשית, העניין, החריג של רשומה מוסדית באמת הועלה על- ידי כאן והוא לא עלה כחלק מהטענות שהובאו על ידי המבקשת, אבל גס אס אני בודק אותו לגופו של עניין ומנסה, ואכן ניסיתי, כי כפי שאמרתי זו הייתה ונשארה נטיית לבי מלכתחילה, למצוא את הדרך להכשיר את הראיה על-ידי שהיא תוגש כרשומה מוסדית, לא הצלחתי להשתכנע כי התמלאו התנאים שנקבעו בפקודה להגשת רשומה מוסדית, ואפרט לעניין זה לפחות את העובדה שחלק מהניסויים נעשו לא כחלק מהניסויים הרגיל של המבקשת כחברה מייצרת תרופות, אלא לצורך הליכיים משפטיים ולצורך הוכחת יעילות בין בהליכים שנמצאים כאן ובין בהליכים בבקשות מקבילות שנמצאות לפני ערכאות אחרות או רשויות פטנטיס אחרות.

לא שאני חלילה אומר שזה לא חלק מהלך הניסוי הרגיל שעושה החברה, אני פשוט לא

נוקט עמדה ואומר שלא יכולתי למצוא כל ראיה פוזיטיבית שהיא לפיה התנאי הראשוני

והבסיסי להכרה ברשומה מוסדית, דהיינו היות הפעולה במהלך הרגיל של פעילות המוסד, אכן מתקיים בעניינו.

מכיוון שהוכחת התנאים כפי שצוטט בדיון מפי המלומד קדמי היא חלק בלתי נפרד מקבלת רשומה כחריג של רשומה מוסדית, והתנאים האלה לא הוכחו בפניי והמצב שאין לי ידיעה לגביהם, (איך נעשו הניסויים, מתי נעשו, מתי מקובל לרשום אותם, האם נרשמו כפי שמקובל לרשום אותם) אין אני יכול לנקוט אף בדרך זו כדי להכשיר את עדות השמיעה שבפני. לעניין הסתמכות של חוות-דעת מומחה. כפי שהתבטאתי גס בדיון, השאלה שאותה מבקשים להוכיח או העובדה שאותה מבקשים להוכיח באמצעות מספר ניסויים, היא העובדה כמו שהתייחסנו אליה, ה- 11601 000 או כל עובדה אחרת, היא עובדה תוצאתית. חוות-הדעת של המומחה יכולה להתייחס למה דעתו לגבי שינויים מסוימים שנעשו בהמצאה, והאם הוסף פותר את הבעיה הזאת או לא פותר את הבעיה הזאת, שכמו שאמרתי איני עוסק כעת בשאלה האם היא חלק מחזית המחלוקת בכלל.

ההסתמכות על זה שתוצאה מסוימת אכן תואמת את חוות-דעתו ואת ניסיונו בשטח, היא לא בדיקת עזר במובן המקובל, כגון שטכנאי המכשירים שבאמצעותם ביצעו את בדיקות הדס כייל אותם או לא כייל אותם, אין כאן עובדות שיכולות להיחשב כבדיקת עזר, שעל בסיסה ניתנת חוות דעת של מומחה. בדיקת עזר היא כאשר מישהו ששקל את החומר, או פציינטים שעברו את הניסיון, אינס מגיעיס להעיד זו בדיקת עזר.

כלומר, במקרה שבפני, התוצאות עצמן הן לא בדיקת עזר של חוות-הדעת אלא העובדות שאותן רוצים להוכיח. דהיינו, העד מבקש להוכיח כי ניסוי קליני מספר הפיק תוצאה מסוימת ולשם כך הוא מציג את התוצאות עצמן שאותן הוא מבקש להוכיח. אכן התוצאות עצמן הן לא כל-כך חיוניות לשם קבלת חוות-דעתו של המומחה, אדרבה, גס לא חיוני שהן יהיו כעדות עובדתית לפניי שהן אכן התקבלו, ולכן גס את השיקול, את הטענה של חוות-דעת מומחה אינני יכול לקבל כחריג לקבלת עדות שמיעה.

מאז והחלטתי כך, עמדה בפניי השאלה הנוספת, האם להתיר עכשיו הגשת ראיות נוספות או לנסות לתקן באיזו שהיא דרך את חוות-הדעת על-ידי מציאת עד כעת או העדותו או כל דרך אחרת.

אני חושב שבניגוד לטענת השיהוי עליה עמדתי לעיל, טענה שנתונה לשיקול הדעת ולסבירות,

מועדי הגשת הראיות הסדרים שקובעים בתקנות, בכפוף להארכות שניתנות מדי פעס, יש בהם סדר הגיוני שמגבש את הסדרים ואני חושב שיהיה זה לא ראוי להטיל עכשיו נטל של לימוד ראיות חדשות על המתנגדת, במיוחד שעה שהמשמעות של הגשת ראיות חדשות, או מציאת פתרון אחר בשלב זה, היא כמובן דחייה מאוד מאוד ארוכה של הדיון. מדובר בדיון שנקבע בדי עמל, ושנועד להתקיים על פני שלושה שבועות, ובו עדים האמורים להתייצב מחו"ל. בשלב כזה שעה שעומדים אנו פחות מחודש מהדיון איני חושב כי צודק יהיה ונכוו לפתוח מחדש את שלב הגשת הראיות ולאפשר הגשת ראיות חדשות. בניגוד לטענת המבקשת אני סבור שהמתנגדת רשאית להיבנות על זה שהוגשו ראיות שלא בהתאם לדיני הראיות ולהסתמך על זה שהיא תגיש עכשיו בקשה למחוק אותן ולא תאלא להסתפק בפתיחה מחדש של כל חזית הראיות.

אמנס, העדיפות הגדולה היא כן שיהיה את מירב החומר בפניי בעת שאני נותן את ההחלטה, אבל גס לזה יש גבולות ונפסק לא אחת שצריך למצוא את הגבולות. נכון, דיני הפרוצדורה הם לא מיטת סדום, אבל הם חשובים, ובלעדיהם לא ניתן יהיה לקיים דיון יעיל ומשמעותי. אי- אפשר לפרוץ אותס ללא גבולות ובמיוחד בתיק כמו התיק הזה, בו היינו עדים למשך הזמן שנדרש על מנת להצליח לשמר את שלושה שבועות שבהם נוכל לשמוע את התיק הנידון ברציפות, מבלי להטריח את העדים, במיוחד אלה שמקומם בחו"ל, אס זה לא כולם, להגיע הלוך ושוב, ואת כולנו ללמוד את התיק ושוב לשכוח אותו ושוב ללמוד אותו ושוב לשכוח אותו, למצוא מחדש ימי דיון כאלה ולדחות את כל המועד בתיק, זה יהיה לא הגון, מה גס שאני לא רואה שבאמת יש איזה שהיא זכות קנויה למבקשת לעשות את זה, אחרי שהיא כשלה בהבאת אותה עדות שמועה. הדאגה להבאת ראיות קבילות במועד היא נטל המוטל על כתפי המבקשת, ולא המתנגדת היא זו שצריכה לשאת בנטל ה, או בתוצאות מחדלה של המבקשת לעמוד בו.

לאור האמור, כפי שאמרתי בתחילת ההחלטה, אני מקבל את הבקשה למחוק את חוות- הדעת.

לגבי הסעיפים בתצהיר שעוסקים בחוות- הדעת, אני לא מורה למחוק אותם כעת, הם יישארו בתצהיר והשאלה האם יימחקו או לא, תידון בהחלטה העיקרית, בהתאם לחקירות הנגדיות

ככל שאלה תתייחסנה אליהם.

החלטה 2:

מכיוון שאני לא משתכנע שאם ניתן היו רשות ערעור, והיה קיצר במשהו את כל ההליכים, כולל בקשה דחופה, לא הייתי רוצה להימצא במצב שבו אני כופה על ערכאת הערעור.

דעתי היא שכן צריך להישמע הערעור בעניין אה, כי באמת מדובר בשאלה מאוד מאוד רצינית של הוצאת מסמכים שהמבקשת חשבה שהם צריכים להיות בתיק ואני החלטתי להוציא אותס. זו שאלה שאני חושב שראוי לברר אותה וזו נטיית לבי.

אבל אני אומר שוב, אני לא רוצה למצוא את עצמי מרשה על חשבון כב' בית-המשפט המחוזי,

בלי שהשגתי בזה שום תועלת דיונית או קיצור זמניס.

סגן הרשם נח שלו שלומוביץ

פוסק קניין רוחני

ניתנו בירושלים יוס 15.9.09

כ"ו אלול תשס"ט