סימן מסחר 345678

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני כב' סגן רשם הפטנטים נח שלו שלומוביץ

התנגדות לבקשת פטנט מס' 126864 התנגדות לבקשת פטנט מס' 125755

המבקשת: [DATA CORRECTION REQUIRED]

ע"י ב"כ סנפורד ט.קולב ושות',

המתנגדת: אלביט מערכות בע "מ, חיפה ישראל ע"י ב"כ בורוכוב קורח ושות', עורכי דין ועורכי פטנטיס

1. בפני שתי התנגדויות לבקשת פטנט. בשתיהן אותה המבקשת, בשתיהן אותה המתנגדת, העדים אותס העדיס והאמצאות שונות במהותן אך בעלות אפליקציות המשתייכות לאותו תחום. הדיון בתיקים אלה לא אוחד, והצדדים עמדו על שמיעתם בנפרד, ע"י זאת מצאתי לנכון לאחד את שתי ההחלטות לכדי מסמך אחד, ואת מטעמי נוחות, ומבלי לפגוע בעצמאותה ובייחודה של כל אחת מהן.

2 התנגדות לבקשה לפטנט מס' 126864 (להלן "בקשה 1"). בקשה 1 הוגשה בישראל כשלב לאומי של בקשה בינלאומית לפטנט מס" 20:1/11,97/00146 (להלן "בקשת ה 677 "), והיא תובעת דין קדימה מבקשה לפטנט בארה "ב מספר 60/016,908 (כיוון פטנט אמריקאי מס" 6,335,617, להלן "הפטנט האמריקאי המקביל") שהוגשה ביום 5 במאי 1996 (להלן-"התאריך הקובע" או "תאריך הבכורה").

3 בבקשה שתי תביעות בלתי תלויות 1 ו-17. תביעה 1 תובעת מונופולין על שיטה לכיול של מחולל (גנרטור) שדה מגנטי ושערוך הפרמטרים של מודל המתואר על ידי המלומד [REFERENCE NUMBER], המודל הידוע של השפעת הליבה, באמצעות שיטת השערוך הידועה, בהתאם לתוצאות דגימת השדה המגנטי בסביבת המחולל. תביעה 17 מתארת התקן לכיול מחולל של שדה מגנטי. התקן זה כולל חיישנים לשדה מגנטי (סלילים המייצרים אות חשמלי בתגובה לשדה מגנטי) אורתוגונליים ולה, התקן להזזה החיישנים (בציר התנועה המקביל לציר הנוצר על ידי שני סלילים לפחות), ומחשב. הסלילים מקובעים להתקן ההזזה בסידור ליניארי על פאות של קוביה. המחשב מכייל את המחולל על ידי השוואה

בין האותות שנקלטו בסלילים ובין המודל התיאורטי. הווה אומר, תביעה 17 תובעת מונופולין על התקן להזוזת החיישנים במרחב, מהקובעים לפאות של קוביה. כמו כן כוללת הבקשה תביעות תלויות נוספות, תביעות 2-16.

התנגדות לבקשה לפטנט מס' 125755 (להלן "בקשה 2"). בקשה 2 תובעת דין קדימה משתי בקשות [פטנטים אמריקאיות שמספרין: 60/011723 ו- 60/017635, אשר

הוגשו בתאריכיסם 15 בפברואר 1996 (להלן: "המועד הקובע 2" או "תאריך הבכורה 2") ו- 7 למאי 1996, בהתאמה.

בבקשה זו ארבע תביעות בלתי תלויות, תביעות 1, 16, 18 ו-21. בתביעה 1 נתבע מונופולין על

שיטה לכיול גשש, פטנט, המיועד להחדרה לגוף (להלן "קתטר") - קביעת נתוני כיול להתקן המייצר אותות בעזרתם קובעים את מיקום הקתטר בגוף (להלן "חיישן המיקום") מצוי בחלקו הרחוק של הקתטר - ושמירת נתוני כיול אלה ברכיב הזיכרון המצוי בקתטר ("ז1670611001 6[סהותות8עקסזק א"). בתביעה 16 נתבע מונופולין על שמירת מועד התפוגה של קתטר הזהה לקתטר שבתביעה 1, ברכיב זיכרון המצוי בקתטר. בתביעה 18 נתבע מונופולין על שיטה לשמירת מספר השימושים בקתטר (הזהה לקתטר שבתביעה 1) ומעקב אחריהם, באמצעות רכיב זיכרון המצוי בקתטר. בתביעה 21 נתבע מונופוליו על שמירת משך שימוש המותר בקתטר (הזהה לקתטר בתביעה 1) ברשומה בזיכרון, הפחתת נתון עם כל שימוש בקתטר, ומניעת המשך השימוש בקתטר כאשר הרשומה מגיעה לערך מינימאלי שנשמר בזיכרון מראש. כמו כן כוללת הבקשה תביעות תלויות נוספות, תביעות 2-16.

עיקר טענות המתנגדת בבקשה 1:

המבקשת מודה שבמועד הקובע היה קיים מודל מתמטי ידוע המתאר את השפעת הליבה על השדה התיאורטי, כגון המודל המתואר על ידי המלומד [REFERENCE NUMBER] (להלן "המודל הידוע של השפעת הליבה"). כמו כן, הודתה המבקשת כי במועד הקובע הייתה קיימת שיטה ידועה למציאת ערכי הפרמטרים של מודלים מתמטיים המתארים תופעות פיזיקאליות, דהיינו, שערוך פרמטרים אלו, שיתאימו למדידות מדגמיות של תופעות אלו (להלן "שיטת השערוך הידועה"). כלומר, שערוך פרמטרים של מודל ידוע של השפעת הליבה על שדה מגנטי, באמצעות שיטת שערוך ידועה אף היא, בהתאם לתוצאות דגימת השדה המגנטי בסביבת המחולל, היה ידוע ומובן מאליו במועד הקובע, ועל כן תביעה 1 נטולה חידוש המצאתי ודינה להידחות.

האמצאה הנתבעת בתביעה 1 תוארה במלואה בפרסום [30], אשר עניינו מערכת עקיבה מגנטית לטורפדו ה"רודף" אחר אוניה, והמתאר אף הוא שערוך פרמטרים של מודל מתמטי של השפעת גוף מתכתי על שדה מגנטי באמצעות שיטת שערוך ידועה, בהתאם לתוצאות דגימת השדה המגנטי בסביבת הגוף המתכתי. כל רכיבי תביעה 1 מתוארים

בפרסום [30] בשלב בו הטורפדו מצוי במרחק של 150-500 מ' מהאונייה, כלומר פרסום [30] שולל חידוש מתביעה 1, או לחלופין, התקדמות המצאתית. נכונותו המדעית של פרסום [30] אינה רלוונטית כלל לענייננו, והשאלה היחידה הרלוונטית היא אם הוא מתאר את האמצאה שבבקשה והאם הפרסום נכון, והתשובה לשתי אלה היא חיובית.

פרסוס [23], עניינו במערכת למציאת מיקום וכיוון של אובייקט במרחב, המבוססת על מחולל שדה אלקטרומגנטי, שבו שלושה סלילים אורתוגונליים. מתוארת בו שיטה לכיול שדה מגנטי, ובה משערכיס פרמטר מסוים, אשר הינו ללא ספק, אחד הפרמטרים במודל המתאר את השדה המגנטי. כלומר, גם פרסוס [23] שולל חידוש מתביעה 1, ולחלופין- ההתקדמות המצאתית.

"בעל המקצוע הממוצע" מחזיק תחת ידו את הידע האנושי המצטבר בתחום, ובפרט הידע הקייים בפרסומים [23] ו[30] ולא היה נמנע מלפנות לפרסומים אלה, מאחר ופרסומים אלה עוסקים בתחום בו עוסקת האמצאה, הבקשות והפרסומים בעלי אותם סיווגים בינלאומיים ראשיים, ופרסומים אלה מכילים מילות מפתח רלוונטיות שעל פיהן בעל המקצוע הממוצע בתחום המתמודד עם הבעיה שבבקשה היה מגיע אליה בוודאות.

לחלופין, אין בתביעה 1 התקדמות המצאתית שכן נתבעת שיטה המשלבת אלמנטים מוכרים וידועים המניבים תוצאה צפויה; יתירה מזו, השילוב כאמור מובן מאליו, בבחינת מושכלות יסוד מתמטיים בני מאות שנים. כמו כן, הצירוף של פרסום [30] עם [23], שולל התקדמות המצאתית מתביעה 1. כלומר בעל המקצוע הממוצע היה בוודאי משלב ומיישם את שני הפרסומים הנ"ל, כדבר שבשגרה.

המבקשת אף לא ניסתה לשאת בעול ההוכחה הרוב על כתפיה בענין זה באף לא אחד ממבחני העזר המוכרים מימיס ימימה (מבחן "החסך המתמשך", מבחן ההצלחה המסחרית, רצון של מתחרים בענף להעתיק את האמצאה, האמצאה תורמת תרומה ממשית למאגר הידע הקיימים בתחום ומבחן התגובה לאמצאה בענף).

בנוסף, תביעה 1 אינה מגדירה את האמצאה ואינה נובעת באופן סביר מהמתואר בפירוט, בניגוד להוראות סעיף 13 לחוק הפטנטיס תשכ"ו-1967 (להלן "החוק"). המבקשת אינה עומדת בתנאים הקבועים בסעיף 30 לחוק, ובעקבותיו תקנה 20(א) לתקנות הפטנטים (נהלי הלשכה, סדרי הדין ואגרות), התשכ"ח-1968 (להלן "התקנות"). ברישא של התביעה נתבעת "שיטה" לכיול מחולל שדה מגנטי, בעוד שגוף התביעה (כמו גם התיאור שבבקשה), אינו מגלה מהי אותה שיטה נעלמה, וכיצד מיישמים שיטה זו בפועל.

דיו תביעה 17 להידחות שכן אין בה התקדמות המצאתית, על רקע הפרסומים הקודמים: התקן להזזה של חיישנים של שדה מגנטי במרחב לצורך כיול היה ידוע במועד הקובע בפרסום [29] המופיע בסעיף 31 לחו"ד המתנגדת; קיבוע כל זוג סלילים על זוג פאות נגדיות, כך שכל זוג סלילים חש את השדה המגנטי בציר הנוצר בין זוג הסלילים, היה ידוע עוד לפני המועד הקובע, למשל בפרסום [25]; מחשב (מעבד) שמשווה בין האותות שנקלטו בסלילים ובין המודל התיאורטי הינו טריוויאלי ומובן מאליו כפי שהעיד המומחה מטעס

המתנגדת בע"מ 100 לפרוטוקול. ודוק: בפרסום [29] החיישנים מחברים למחשב הקובע את ערכי השדה, בדיוק כמו בתביעה 17.

במועד הקובע היה זה מובן מאליו לבעל המקצוע הממוצע לתכנן את ההתקן הנתבע בתביעה 17 בהסתמך על פרסום [29] ופרסום [25]. בעל המקצוע הממוצע לא היה נמנע מלפנות לפרסומים [29] ו[25].

גם מבחני העזר המוכרים, המפורטים לעיל, מלמדים על היעדר התקדמות המצאתית בתביעה 17.

גם דינן של כל אחת מהתביעות התלויות שבבקשה, תביעות 2-16, להידחות- בחלקן אין חידוש (וממילא אין גם התקדמות המצאתית), ובחלקן אין התקדמות המצאתית.

לאור כל האמור לעיל יש לדחות את בקשה 1 על כל תביעותיה ולחייב את המבקשת בהוצאות המתנגדת.

עיקר טענות המתנגדת בבקשה 2:

דין תביעה 1 להידחות מהטעמים כי אין בה התקדמות המצאתית. קתטר שבו רכיב זיכרון אשר נשמרים בו נתוני כיול, היה במועד הקובע, ידוע ומובן מאליו לבעל המקצוע הממוצע. "בחדשנות" הנטענת אין ולא כלום- מדובר בשיטת כיול, פעולה המובנת מאליה לכל אדם, ובוודאי- לבעל מקצוע בתחום. כמו כן, מובן מאליו לשמור את נתוני הכיול המתקבלים משיטת הכיול בזיכרון. מכאן, שבתביעה 1 אין כל התקדמות המצאתית והמבקשת לא עמדה בחובתה להוכיח כי במועד הקובע, תביעה 1 לא הייתה מובנת מאליה לבעל המקצוע הממוצע.

קתטר הכולל רכיב זיכרון שבו נשמרים נתוני כיול, היה ידוע במועד הקובע, כפי שעולה מפרסומים [15] ו[13] ו[18]. על כן, תביעה 1, במועד הקובע, הייתה ידועה ומובנת מאליה לבעל המקצוע הממוצע.

כיול הקצה הרחוק של התקן טיפולי ביחס לחיישן המיקום שבהתקן מתאר פעולה טריוויאלית- מדידת מרחק בין שתי נקודות במרחב והיה ידוע במועד הקובע מפרסום [9], שצורף לחו"ד בתשובה. וטענה זו לא נסתרה על ידי המבקשת.

כיול הקצה הרחוק של קתטר ביחס לחיישן המיקום ושמירת ערכי הכיול בזיכרון שבקתטר אינו מהווה אלא שילוב של אלמנטים מוכרים וידועים המניבים תוצאה צפויה, על כן תביעה 1 הייתה, במועד הקובע, מובנת מאליה לבעל המקצוע הממוצע. בעל המקצוע הממוצע לא היה נמנע מלהגיע, במועד הקובע, לכל אחד מהפרסומים [9], [13], [15] ו- [18].

גם מבחני העזר המוכרים מלמדים על היעדר התקדמות המצאתית והמבקשת אף לא ניסתה לשאת בעול הנטל על כתפיה גם בעניין זה, באף לא אחד מהמבחנים. כלומר המבקשת כשלה מלשאת בנטל ההוכחה כי בתביעה זו יש התקדמות המצאתית.

תביעה 1 אינה מגדירה את האמצאה ואינה נובעת באופן סביר מהמתואר בפירוט, בניגוד להוראות סעיף 13 לחוק. תביעה 1 מנוסחת באופן כושל ואינה "תמציתית וברורה".

בנוסף, גם דין תביעה 16 להידחות, מאחר ואין בה חידוש והתקדמות המצאתית. במועד הקובע, שמירת מועד תפוגת הקתטר ברכיב זיכרון שבקתטר הייתה ידועה, ותוארה במלואה בפרסום יחיד, פרסום [18] המופיע בסעיף 23 לחו"ד המתנגדת. על כן, אין בתביעה 16 חידוש. לחלופין, אין בתביעה 16 התקדמות המצאתית, בין אם על רקע [18] לבדו, ובין אם על רקע צירופים מובנים מאליה של פרסומים קודמים. תביעה 16 היא טריוויאלית.

דין תביעה 18 להידחות מאחר ואין בה חידוש ואין התקדמות המצאתית. המבקשת הודתה, בפירוט שבבקשה, ששמירת מספר השימושים בזיכרון הנמצא בקתטר ידוע ומובן מאליו, ומעקב אחריהם לרבות תכנות מספר הפעמים בהן מותר להשתמש בקתטר, תוארו במלואם בפרסום יחיד [15]. על כן, לאור האמור לעיל, אין בתביעה 18 חידוש. לחלופין אין בתביעה 18 התקדמות המצאתית בין אם על רקע פרסום [15] לבדו, ובין אם על רקע צירופים מובנים מאליה של פרסומים קודמים.

תביעה 18 אינה מגדירה את האמצאה ואינה נובעת באופן סביר מהמתואר בפירוט, בניגוד להוראות סעיף 13 לחוק. בנוסף המבקשת אינה מגדירה בתביעה כיצד מיישמים את השיטה הנתבעת שם.

דין תביעה 21 להידחות מאחר ואין בה התקדמות המצאתית. תביעה 21 מובנת מאליה מהמתואר בפרסום [15]. אין ולא יכולה להיות, התקדמות המצאתית במעבר מפיקוח על מספר השימושים, לפיקוח על משך השימוש הכולל. מעבר לכך, אין משמעות לשאלה אם לצורך מעקב אחרי השימוש משתמשים בערך מינימאלי או בערך מקסימאלי.

תביעה 21 אינה מגדירה את האמצאה ואינה נובעת באופן סביר מהמתואר בפירוט, בניגוד להוראות סעיף 13 לחוק. המבקשת אינה מגדירה בתביעה כיצד מיישמים את השיטה הנתבעת שם.

ביחס לכל אחת מהתביעות התלויות שבבקשה- תביעות 2-15, בחלקן אין חידוש (וממילא אין גם התקדמות המצאתית), ובחלקן אין התקדמות המצאתית.

לאור כל האמור לעיל יש לדחות את בקשה 2 על כל תביעותיה, ולחייב את המבקשת בהוצאות המתנגדת.

עיקר טענות המבקשת בבקשה 1:

הוכח על ידי המבקשת, כי תביעות בקשת הפטנט נובעות מהפירוט, וכי הן ברורות לבעל המקצוע הממוצע העוסק בתחום. בעל המקצוע הממוצע יכול לבצע את האמצאה בהתאם לתביעות ולפירוט שבבקשת הפטנט.

ריבוי הפרסומים שהביאה המתנגדת רק העידו על קלישות טענותיה: המתנגדת לא שללה את כשירות הבקשה לרישום כפטנט. דבריה אלה הוכחו הן באמצעות חקירה הנגדית של "המומחה" מטעס המתנגדת, והן באמצעות חוות הדעת האובייקטיבית שהוגשה מטעס מבקשת הפטנט, ואשר תוכנה הלא נסתרה.

יש לקבל כראיה שלא נסתרה את חוות הדעת של פרופ' שטיינברג בכל הנושאים עליה הוא לא נחקר בחקירה נגדית, זאת מאחר והמתנגדת נמנעה מחקירת העד המומחה בכל יתר הנושאים ובכך הסכימה על כל יתר האמור בחוות דעתו של פרופ' שטיינברג. לעומת זאת, הוכח כי לד"ר סטוקר, "המומחה המגויס" מטעס המתנגדת, אין מומחיות בתחום הרלוונטי וכי במסגרת עבודתו בחברת אלביט הוא כלל לא עוסק בתחום. העד דבק בפרשנותו השגויה והמגמתית, ולמרות היעדר של מרכיביס מהותיים בפרסום ברייסון, המשיך וטעס שהפרסום שולל את החידוש מהאמצאה. אף בחקירתו הודה ד"ר סטוקר כי אינו מבין כלל את משמעות הדברים שהושמו בפיו, ואשר עליהם הסכים לחתום, על כן יש לקבל את חוות דעתו של פרופ' שטיינברג ולדחות את ההתנגדות.

המבקשת מתנגדת בתוקף לכל שינוי או הרחבת חזית בסיכומיס ומבקשת למחוק את סעיפי פרק ד' סעיפים 34-35 לסיכומי המתנגדת וסעיף 22 לסיכומי המתנגדת, בשל הרחבת חזית אסורה, זאת מאחר וטענות המתנגדת הועלו לראשונה רק בסיכומיה ולא הביאה אותן קודם לכן בכתב טענותיה או בתצהירו של ד"ר סטוקר. עד למועד הגשת הסיכומיס לא טענה המתנגדת כנגד החידוש או ההתקדמות ההמצאתית בתביעות התלויות. מובן כי אין לאפשר למתנגדת לגלגל עתה- בשלב הסיכומיס- את הגלגל לאחור, ולהביא לראשונה טענות אלו שמקומן היה בשלב קודם בהרבה מאחר והדבר יהווה פגיעה אנושה בזכויותיה של המבקשת, אשר לא ניתנה לה האפשרות להגיב עליהן. משנטענה העילה שעניינה התביעות התלויות בלשון רפה, בלא פירוט כלשהו, ותוך שהעד היחיד של המתנגדת מבהיר כי אין הוא מביא ראיות כלשהן כנגד התביעות התלויות, ומשהוכחשה הטענה כנגד התביעות התלויות על ידי המבקשת, לא עבר נטל הראיות אל כתפי המבקשת, והמתנגדת לא הצליחה להריס את הנטל שעל כתפיה.

לאור שינוי החזית הנעשה על ידי המתנגדת בסוף ההליך, יש למחוק את פרק ד' מסיכומי המתנגדת, לדחות את ההתנגדות ככל שהיא עוסקת בכל התביעות התלויות אשר בבקשת הפטנט, ולהורות על רישום פטנט וזאת לכל הפחות על כל התביעות התלויות.

אס בכל זאת ידונו בטענות כנגד התביעות התלויות- הרי שהמתנגדת לא הביאה כל ראיה וכל אסמכתא המבססת איזו מבין טענותיה כנגד התביעות התלויות. המתנגדת הסתפקה בהפרכה של טענות בעלמא נגד התביעות התלויות, ללא כל ביסוס ובלא הפניה לפרסומים ספציפיים.

באשר למבחני העזר, עד לשלב הסיכומיס לא העלתה המתנגדת טענות כלשהן גם לגבי מבחני העזר הנזכרים בסיכומיה ולא ניתן לאפשר לה להעלותן רק עתה. בנוסף, מבחניס אלה- נועדו לעזר בלבד, ובענייננו לא היההיה מעלה בדעתו לגשת לתחום בו עוסק פרסוס [30]. לא זו אף זו- בסיכומי המבקשת פורטו ענייניס רביס אשר היו דווקא מרחיקיס את בעל המקצוע מפרסוס [30], והמבהירים כי פרסוס [30] אינו מוביל אל ההמצאה הנתבעת בבקשה 1.

באשר לפרסום [23], פרסוס זה מתייחס לכיול מערכים ולא לכיול של המחולל עצמו. תהליך הכיול המתבצע בפרסום [23] שונה מבקשה 1. מציאת פרמטר גיאומטרי של המערך, כמתואר בפרסום [23] אינו תהליך של שערוך חכס המשמש לקביעת גורמי כיול לשדה, אלא מציאת פרמטר גיאומטרי בלבד. ולכו מכל האמור לעיל ברור כי פרסום [23] עוסק בבעיה שונה ואינו מתאר את האמור בבקשה 1.

המתנגדת אף לא הוכיחה בראיותיה כי צירופ יחדיו של הפרסומיס הוא צעד הברור לבעל המקצוע הממוצע; המתנגדת לא הוכיחה בראיותיה כי צירופ יחדיו של הפרסומים מוביל להמצאה הנתבעת בבקשה 1; והמתנגדת אף לא הוכיחה כל מניע שהיה גורם לבעל המקצוע הממוצע לצרף פרסוס זה אל פרסוסם [23] ולהגיע באמצעות חיבור שניהס יחדיו אל ההמצאה שבבקשה 1.

.3

44

.5

.6

.7

.8

המבקשת הוכיחה כי בתביעה 1 יש צעד אמצאתי, אפילו בהנחה וקיים ליקוט פרסומיס כנזכר כדי להביא להשלמת הפסיפס, הליקוט עצמו אינו מובן מאליו, ונדרש צעד אמצאתי לכך. ולכן לאור האמור לעיל יש לקבל את תביעה 1.

תביעה 17 מובנת וברורה. לטענות שהעלתה המתנגדת אין אחיוה בבקשה 1, ואין הן אלא פרשנות מגמתית ומסלפת. תביעה 17 חדשה בוודאות מאחר והמתנגדת עצמה תקפה רק את ההתקדמות ההמצאתית שבתביעה 17 ולא את החידוש בה, וכן לא הביאה פרסום קודס המתאר את רכיביה של ההמצאה, כפי שנתבעת בתביעה 17.

מסמך [29] אינו קביל כראיה, ויש להתעלם ממנו לחלוטין, מאחר ולא הוגש בשלב הבאת הראיות, והעתקים ממנו לא הומצאו למבקשת עד לדיון. המתנגדת לא הוכיחה בתצהיר כי פרסומים [26], [27], [28], ו-[29] פורסמו במועד כלשהו אשר קדם למועד הגשת בקשה 1, כיצד, מתי והיכן פורסמו.

בעל המקצוע הממוצע לא היה מצרף את הפרסומים להמצאה הנתבעת בתביעה 17. המתנגדת לא הביאה כל דבר או אזכור בפרסומיס שציטטה, אשר היה מניע את בעל המקצוע לצרף פרסומיס קודמיס במטרה לפתור את הבעיה הספציפית עמה מתמודדת ההמצאה עליה התבקש הפטנט, אף לא הסבירה מדוע היה בעל המקצוע הממוצע בתחום מצרף את המסמכים וכיצד היה מגיע, ללא הפעלת מחשבה המצאתית, אל ההמצאה הנתבעת, אלא פשוט הסתפקה בטענה סתמית כי בעל מקצוע הממוצע "לא היה נמנע" מלצרף את המסמכים.

ליקוט פרסום [25] ומסמך [29] אינו מובן מאליו ונדרש צעד אמצאתי לא רק לשם צירוף הפרסומיס יחדיו, אלא אף כדי להגיע מצירופ הפרסומים אל ההמצאה הנתבעת בבקשה 1. צירופם אינו מביא להמצאה כנתבע בתביעה 17. פרסוס [25] אף אינו מרמז על סידור החיישנים כאמור בבקשה 1. ניסיונה של המתנגדת לערוך "שינוי" בסידור הסליליס שבפרסוס [25], כך שיידמה לסידור המתואר בתביעה 17 לבקשת הפטנט, אינו אלא חוכמה שלאחר מעשה, ופרשנות מסולפת ובדיעבד של פרסוס [25]. ועל כן, ברור כי אין כל בסיס לטענה כי תביעה 17 נעדרת התקדמות המצאתית.

ההמצאה מוגדרת כראוי ונובעת מהמתואר בפירוט. תביעות בקשת הפטנט ברורות לבעל המקצוע הממוצע העוסק בתחום, ואינו נדרש לפרשנות כדי להבין את תביעות בקשת הפטנט, אלא יכול לבצע את ההמצאה בהתאם לפירוט שבבקשה 1. ד"ר סטוקר אף הודה כי מקריאת תביעה 1 על רקע פירוט בקשה 1 ועל רקע הידע הקודם בתחום- תביעת הפטנט ברורה, והוא יודע כיצד לבצע את ההמצאה הנתבעת, ואף הודה כי כדי שלא יוכל לבצע את ההמצאה הנתבעת, עליו להתעלס מהפירוט ומהידע הכללי בתחום. כלומר, מובן כי כאשר העד קורא את התביעה במנותק מהפירוט ומהידע הקודם אין הוא יכול לבצע את ההמצאה. החקירה הנגדית הוכיחה כי לד"ר סטוקר לא היו טענות של ממש כנגד בהירות תביעה 1, אלא טיעוניס סמנטיים זניחים, ותו לא. ד"ר סטוקר הבין היטב את המונח

.9

"מודל תיאורטי" המובהר בפירוט בבקשה 1. מכל האמור לעיל ברור כי ההמצאה הנתבעת בתביעה 1 ברורה, ניתנת לשימוש תעשייתי ונובעת מהאמור בפירוט.

לכן בשל כל האמור לעיל, יש לקבל את בקשה 1, לדחות את ההתנגדות ולהעניק את הפטנט המבוקש, וכמו כן לחייב את המתנגדת בתשלום הוצאות המבקשת בהליך זה.

עיקר טענות המבקשת בבקשה 2:

.0

.1

.2

.3 .4

.55

.6

הוכח כי תביעות בקשת הפטנט נובעות מהפירוט והן ברורות לבעל מקצוע ממוצע העוסק בתחום, היכול לבצע את ההמצאה בהתאם לתביעות ולפירוט שבבקשה 2. החקירה הנגדית של פרופ' שטיינברג הוכיחה אף היא את מקצועיותו ואת מהימנות חוות הדעת.

ריבוי הפרסומיס שהביאה המתנגדת על מנת להוכיח כי ההמצאה אינה ראויה להירשם כפטנט, רק העיד על קלישות הטענות: המתנגדת לא שללה את כשירות בקשה 2.

למרות ניסיונות רביסם לערער את מומחיותו ואת מהימנותו של המומחה מטעסם המבקשת, כשלה המתנגדת בכל ניסיונותיה אלו. טענות בנוגע למומחיות העד חוזרות על האמור בבקשה 1 של המבקשת.

טענות דומות עולות כאמור לעיל בבקשה 1, אודות הרחבת חזצית מצד המתנגדת.

בהמצאה כפי שנתבעה בתביעה 1 יש חידוש והתקדמות המצאתית. אין מחלוקת בדבר היותה של תביעה 1 חדשה, טענה כנגד חידוש תביעה 1 נזנחה בסיכומי המתנגדת אשר הסתפקה רק בטענה להיעדר התקדמות המצאתית.

המתנגדת בסיכומיה טוענת כי בעל מקצוע ממוצע בתחום לא היה נמנע מלצרף פרסומיס אלו, אך על המתנגדת להוכיח זאת. העד מטעם המתנגדת הודה כי בעל המקצוע הממוצע בתחום לא היה מקשר בין התחום בו עוסק פרסום [9] (שעליו מסתמכים כל טיעוני המתנגדת לחוסר צעד המצאתי), לתחום בו עוסקים שאר הפרסומים. בעל המקצוע הממוצע לא היה מצרף את הפרסומיס להמצאה הנתבעת בתביעה 1. המתנגדת לא הביאה כל דבר או כל אזכור בפרסומיס קודמיס אשר היה מניע את בעל המקצוע הממוצע לצרף את הפרסומיס הקודמיס במטרה לפתור את הבעיה הספציפית עמה מתמודדת ההמצאה עליה התבקש הפטנט, ואף לא הביאה כל הסבר הגיוני אחר לסיבה שהייתה מביאה את בעל המקצוע הממוצע בתחום לצרף את הפרסומיס האמורים ולהגיע ללא הפעלת מחשבה המצאתית אל ההמצאה הנתבעת. אפילו העד מטעס המתנגדת הודה כי פרסום [9] אינו מתאר את מה שהמתנגדת התיימרה לטעון שיש בו. אף אחד מהפרסומיס אלו הביאה המתנגדת בראיותיה אינו מתאר ואינו מרמז על אחסון של מידע לכיול חיישן המיקוס, מותקן בקתטר על גבי שבב בר-תכנות המותקן בקתטר עצמו, כפי שנאמר מפורשות בתביעה. לאור האמור לעיל, ברור כי המתנגדת כשלה לחלוטין בטענתה כי ההמצאה הנתבעת בתביעה 1 הייתה ברורה מאליה לבעל המקצוע הממוצע בתחום.

לגבי מבחני העזר- הטענות דומות לאלה שהועלו כאמור בבקשה 1 על ידי המבקשת.

.7

.8

.9

.0

.1

.2

.3

.4

בתביעה 16 יש חידוש והתקדמות המצאתית. המתנגדת למעשה זנחה את טענתה להיעדר חידוש ובסיכומיה התרכזה בהיעדר התקדמות המצאתית. בכתבי טענות המתנגדת ובתצהיר סטוקר הובאו 10 פרסומיס כנגד תביעה 16, אשר מהם לא נותר דבר, מאחר ופרסוס [26] מתאר תאריך כיול ולא תאריך תפוגה ואף העד מטעס המתנגדת הסכים כי מדובר בדברים שונים, ואף באף אחד מהפרסומיס שהובאו לא מצא העד מטעס המתנגדת אזכור לתאריך תפוגה. באשר לפרסוס [18]- פרסוס זה הובא לראשונה בסיכומי המתנגדת ולכן דינו להיפסל. מכל האמור לעיל, המבקשת הוכיחה מעל ומעבר את דרישת החידוש ואת דרישת ההתקדמות ההמצאתית בתביעה 16 ולכן יש לקבלה.

בתביעה 18 יש חידוש והתקדמות המצאתית. גם כאן ונחה המתנגדת את טענתה לחידוש ומתרכזת בסיכומיה בהיעדר התקדמות המצאתית. פרסום [15] אינו שולל חידוש והתקדמות המצאתית והעד מטעס המתנגדת הודה כי אין במערכת זו חיישן מיקוס, כאמור בבקשה 2. בפרסוס [15] קיים מונה של מספר הפעמים של שימוש בפועל בהתקן בלבד, ואין בו מידע בדבר מספר השימושים המרבי המותר ואף לא בדבר משך השימוש המרבי המותר. אין די במונה שכזה ללא השוואתו לערך יחסו הנמצא בתוך הגשש. לכן אין בפרסום [15] כדי לשלול את הכשירות ההמצאתית מתביעה 18.

בתביעה 21 יש חידוש והתקדמות המצאתית. גם לעניין תביעה 21 ונחה המתנגדת את טענתה לחידוש ובסיכומיה מתרכזת בטענה להיעדר התקדמות המצאתית. בהבינה שטענתה נשענת על אדניס רעועים, פונה המתנגדת בסיכומיה לעולס הרכב, אך מובן שלא ניתן ללמוד גוירה שווה מעולס הרכב לעולס הקתטרים. מכל האמור לעיל עולה כי המבקשת הוכיחה כי יש חידוש והתקדמות המצאתית בתביעה 21.

ההמצאה מוגדרת כראוי ונובעת מהמתואר בפירוט. חקירתו הנגדית של ד"ר סטוקר הוכיחה כי טענות המתנגדת לאי-בהירות בקשת הפטנט מופרכות, ואף הודה כי תביעה 1 מנוסחת היטב, והסכים כי אין סתירה פנימית בתביעה עצמה, אלא טען לסתירה בין אופן הבנתו את ההמצאה לאופן בו נתבעה בתביעה 1.

אין להפריד בבקשה 2, בין האמור בתביעות לאמור בפירוט, אלא יש לקרוא את התביעות לאור הפירוט בבקשה 2, בפירוט מוסבר בהרחבה תהליך הכיול הן בתיאור והן בשרטוטים.

מבקשת הפטנט הוכיחה כי בשל כל אחת מהסיבות שפורטו , יש לקבל את בקשה 2, לדחות את ההתנגדות, להעניק את הפטנט המבוקש ולחייב את המתנגדת בתשלום הוצאות המבקשת בהליך זה.

דיון והכרעה

בטרס אדון בכל אחד מתיקי ההתנגדות אלה לגופו, אעיר מספר הערות באשר לראייתי את ההמצאות הנטענות, ולגישה הראויה להמצאות מסוג זה.

ההמצאה הראשונה עניינה בשיטת חישוב, מודל כיול כפי שהיא מכונה. ובמתקן מדידה, התקן לכיול. ההמצאה השנייה עניינה בשיטה לכיול קתטר, קביעת נתוני הכיול לחיישן

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

המצוי בקצה הקטטר, ושמירת נתוניס אלה ברכיב הזיכרון של הקטטר. וכן עוסקת היא בשמירה בזיכרון הקטטר, ובאמצעותה בקרה, על שלושה פרמטרים: מועד התפוגה של הקטטר, מספר השימושים בו ומשך השימוש.

המצאות אלה על רכיביהן אינן אלא תהליכי חישוב ומחשוב של קטטר או מכשיר בדיקה אחרת (גם בבקשה 1, מתייחסת תביעה 1 ל- 6ססזק). האחת שיטה לכיול והתקן המאתר

בהמצא את מיקומו, בשניה שיטה לכיול ושמירת הכיול כמו גס נתוניס נוספיס ברכיב זיכרון, אשר ביחד עס מעבד מהוויס בקרה על הנתונים הנשמרים ונאספים.

באשר לשיטות חישוב ממוחשבות או תוכנות מחשב כשהן לעצמן, נקבע בע"ש (ת"א) 0 רוזנטל שוניה נ' רשם הפטנטים פ"מ תשמ"ץד,(3) 441, נקבע כי אין מקוס להעניק הגנה לתכנת מחשב באמצעות פטנט. בעמוד 449:

"...שכן אמצאה מסוג זה שעיקדה חישובים או תוכנות לא תאושד לפטנט".

וכן בעמוד 454:

"דא עסקינן אין שוסם תיאור של התקן בבקשה והמערער רדק מסתפק באמירה שהחישוב יכול להיעשות על ידי התקן פשוט". בעניין והראה גס דברי המלומדת עו"ד נעמי אסיא (נ. אסיא דיני מחשבים - הלכה

למעשה כרך ראשון מהדורה שלישית הוצאת נ.ד.י.ר מחשביס בע"מ בעמוד 210):

"עקב דמיונה של תוכנת המחשב ותדשימי הזרימה שביסודה לתהליכים מהשבתיים של אדם, בניגוד לאופי הטכני -מכאני של תהליך מוגן פטנט, ואופייה התעשייתי כלכלי של הגנת הפטנט, מקובל בעולם כי תוכנות מחשב אינן כשירות לקבלת פטנט וכי ההגנה המתאימה ביותר עבודן במסגרות הקניין הרוחני הקיימות היא בתור 'יצירה ספרותית' במסגרת דיני זכויות היוצרים".

לשס הבנת הבדל זה בין שתי מערכות הדינים, יש לעמוד על העקרונות וההבדלים שביניהן. הפטנט נועד להעניק זכות מונופולין לאדם בהמצאות שהן מוצר או תהליך טכנולוגי. הזכות אינה מגינה דווקא מפני ההעתקה. אלא שהיא מוחלטת- גם אדם שהמציא מחדש את אותה אמצאה או אמצאה קרובה לה, אינו וכאי להשתמש באמצאתו. הרציונל שבבסיס מערכת דיניס זו הוא מעין הסכס שבין החברה ובין הממציא. הממציא יגלה את סוד אמצאתו לחברה, ובמשך תקופה מוגבלת של עד 20 שנה (ובתרופות לעיתים עד 25) ייהנה מזכות הבלעדיות באמצאה זו. בעוד שבוזכות היוצרים המטרה היא לעודד את היוצר לגלות את יצירתו לצרכניס, בפטנטיס אנו מעודדים את הממציא לגלות את אמצאתו למתחריו. זו גס הסיבה למשך הזכות הקצר יחסית מחד, ולעובדה שהמונופולין הס הוא מונופוליס גורפים מאידך. חשוב להבדיל בעניין אה. מערכת הפטנטיס לא נועדה רק

1

לעודד אנשיס להשקיע באמצאות. היא נועדה לעודד אנשיס לגלות את אמצאותיהם למתחרייהם על מנת שאלה יוכלו להשתמש בהמצאות ולהתחרות בממציאים עצמם. בהתאם לכך הכשירות לפטנט לא נגזרת ממידת ההשקעה שבו, אלא במידת הכדאיות. האם הסוד אותו אתה מגלה לנו הוא חדש? שאם הוא כבר ידוע לחברה מדוע ניתן לממציא זכות יחידים. וחשוב מכך האס הוא מגלס בתוכו התקדמות המצאתית, דהיינו האס מתחריך לא היו מגיעים להמצאתך זו בעצמם, ושוב אין הס זקוקיס לך שתלמד אותס את סודך.

עס התעוררותו של הצורך להגן על תוכנת מחשב מפני העתקה, מצאו שיטות משפט שונות את המזור בתחום זכויות היוצרים. כך גס נקבע בפסיקה בישראל ואף עוגו בחקיקה, עת הוענקה לתוכנת מחשב ההגנה המוענקת ליצירה ספרותית. ממש כפי שמשתמע משמה העברי, תוכנה היא בעיקרה מתחום התוכן, ויפה לה אכסניית זכות היוצרים שבו היא הושמה. יתר על כן טיבה וטבעה הס כאלה שלא ראוי לאפשר למתחריו של היוצר אותה להעתיקה, וזאת אף לתקופה ארוכה של דורות, ומאידך מתאים לאופייה כי לא יוגנו על פיה רעיונות, דברבד וזיכרון מן הסתם) למוצר מסוים יש משום אמצאה טכנולוגית? אכן, לפעמים עצם הרעיון לעשות מעשה מסוים הוא בגדר המצאה חדשנית ובעלת התקדמות. גם האם כך הוא כשעוסקים בשימוש במחשב? יפים לעניין זה דברים שנכתבו לפני מאה שנים ומאז חזרו לפעס בפסיקה:

שס הממז תתתאות ממד אז אסזדאתשאז 85 דסאאג6 מתמזידך* עצתפססמתק 5גקז דוד דא זז סדג סאזסס צתמאז)\/ת 505 פמצזא תפודותם] צזזגשסאגועו מאסם דג 21 .6.ש.ת 26 (1909) פז/1 תמז1זס6 אסוות5 .ץש פזז .00 015 צתאת11 .ץש פד.1 .600 ז4א516 מאזתום 5 ;48-50 תות -6אתבק ;175 דג 149 .6.ש.ת 49 (1932) פז/1 א50 .[128 41 112 .6).ס.ת [1969]פז./1 5א50 6 אסזאתסנזז .ץש .60 8% 501) 60100 15 ,18ח6ו20 ]0 עס 6 60 ,ית ד)

. עמוד 2000(.182 מ00םס.*1 ,611ע\א8]/ן

אם הרעיון לבצע פעולה באמצעות מחשב לא מהווה המצאה. רישום ומעקב של ומני שימוש ותאריך תפוגה יכול להיעשות גם ידנית. או אפילו על גבי מחשב שאינו מחובר לרכיב עצמו. ההמצאה צריכה שיהיה לה גם היבט טכנולוגי עצמאי. נכתב לעניין זה

בע"ש6:0100178110023/94 1660108165 01166 נ' רשם הפטנטים, דיניס מחוזי, כו(8) 729:

"לשיטתי, התהליך צריך שיביא בסופו של דבר לתוצאה מסוימת שיהא בה משום חידוש והתקדמות מבחינה טכנולוגית. אין מקום לדרוש שתוכנת מחשב תשנה את מבנה המחשב אלא די בכך שתוכנת מחשב תשנה את צריכת הדלק - שהיא התוצאה הסופית. כאשר התוכנה מחוברת לרכיבים פיזּיים, מקבלת מהם, מעבדת ופולטת מידע והוראות, וכתוצאה מכך נגרמים שינויים אופטימליים בצריכת הדלק כמו במערכת נשוא הערעור, ניתן

3

(/ל

.8

.9

בהחלט לומר ולקבוע, כי שינויים אלה הם תוצאה של "תהליך" כהגדרתו בסעיף 3 לחוק הפטנטים. "

הנה כן, על אף שחלק מההמצאה בבקשה 2 אינו נופל בגדר זה, ייתכן וההמצאה שבבקשה 1 נופלת גם נופלת. גם בכל הכבוד, חולק אני על גישה זו. גרימה לשינוי

טכנולוגי אינה מספיקה. ממש כמו באמצאה שהיא אוטומטית, לגביה נאמר כבר:

סס ...אא הז דש 480 זשץתת60 חם סד 45זז תאס* פאסזד5עטס אס דאמוע)אשסאסתע ג פבסתת אז מזמגזאתזוע 6אזמזסא ‏ 5 מתמעז" 45 תס 15 תתת תתהדמתוז 055 ה6תם ',אסזדהותסדס מחד אססשס פאמפפס אזחד 1 זפשת צסא

",0 זז 0 6555

[1971]| דאחדגת 000.5 86 זפ זסזותתא סזאז6מז\ 55) (53 41 44 .6.ק. ה

שינוי פעולה או תהליך שבעלי משמעות חומרית, צריכה אפילו להבחן לגופם. מאליו יובן כי שינוי לא חייב לקרות במחשב עצמו, גם גם שינוי טכנולוגי אינו מספיק. אדם שכתב ספר חדש, לגרום לשינוי טכנולוגי בפיזור הדיו על הנייר שיוצא מהמדפסת המחוברת למחשב. אין בכך כל הבדל מהותי מהתוצאה אליה מגיס לעיתים מזומנות, כאשר נלקחים עזרי בקרה ושליטה מחוברים ישירות לפלט מחשב המפעיל אותס. בכך לא די כדי להכשיר את התוכנה העומדת בסיסו. דעה מעין זו השולטת לעתים במשרד הפטנטים האירופי גוררת כל תביעה להיות מנוסחת כשיטה והתקן. השימוש בהתקן, כך מקווים יכשיר את השיטה, הלא היא התוכנה. אלא שעיון פעמים רבות בהתקן המיוחד מגלה שאינו אלא מחשב, מנס יעודי, מנס בעל רכיביו חסרים או עודפים, גם בבסיסו אין הוא אלא מחשב רגיל. לטעמי, הדרך לקבוע פטנטיבליות נגזרת מניטרול רכיב המחשב מהשיטה. דהיינו, האם בוצעה פעולה זו ידנית על ידי אדם ולא באמצעות מחשב האם אז הייתה היא כשירה לפטנט? אם להשתמש בדוגמת יונייטד טכנלוג'יו: האם יכול היה אדם לקודס להצין מספרים ידנית למערכת בקרת הדלק של מסוקים? אם כן- העובדה שתוכנת מחשב עושה ואת אינה מעלה, ואס לא- הרי שהתוכנה אינה מורידה. גם שהדברים אולי לא היו כך בעת שניתן פסק דין יונייטד, גם היום, הרעיון להשתמש במחשב לצורך ביצוע כל פעולה שהיא (בקרה, יצור, מדידה, שליטה או כל דבר אחר) אינה יכולה כשלעצמה להיחשב כאמצאה, ויש לבדוק האם תוצר הפעולה המבוצעת או השיטה נכנס בס בגדר אמצאה, גם ללא רכיב המחשוב.

הדגשתי בדברי את המילה היום, ולא בכדי. מודע אני לעובדה כי דברים הנאמרים היו, לא רק שהם מדברים שנאמרו בעת מתן פסק הדין בעניין יונייטד טכנלוג'יו, אלא שהם מהדברים שהיו נוסח בתאריכים הקובעים לגבי בקשות אלו, דהיינו לפני 13 שנים.

14

.0

1

.2

.3

.4

.5

טענות ממין אלה שנסקרו על ידי למעלה, לא הועלו בפני בהתנגדויות אלו, וודאי שלא הובאו ראיות בגניין ואין לי דרך להכריע בהס כעת, מבלי שיהא הדבר בגדר "חוכמה שלאחר מעשה". אך בעוד שאין אני יכול להיוקק לשאלה האם המצאות שבבקשות אכן אמצאות הן, ועומדות בדרישות סעיף 3 לחוק, יכולני לדון בשאלות דומות שהועלו בפני, הלא הן שאלות בדבר החידוש וההתקדמות ההמצאתית של המצאות הנדונות. וכך אכן אעשה:

באשר לבקשה 126864, שלא נטען דבר באשר לשאלה האם הבקשה מכילה אמצאה טכנולוגית כאמור לעיל, אין לי אלא לשפוט אותה בהתאם לידע הקודס שהוצג, ובעיניו של בעל מקצוע ממוצע.

בדיון עצמו הצגתי שאלה דומה למומחים משני הצדדים, והיא נוגעת לנטייתו של בעל המקצוע הממוצע לפנות לתחומים שכנים ובמיוחד תחום העקיבה והפגיעה בכלי שיט, או בטילים. השתכנעתי מעדותו של המומחה מטעס המבקשת כי על אף שכיוון ובעת הדיון הקבלה שכזו נדמית כמובנת מאליה, באופן בו יצופה מבעל המקצוע הממוצע לפנות אל תחומים אלה בבקשה פתרון לבעיה שבאמתחתו, הרי שלא כך היו הדברים. צד אחד לקביעותי זו, נעוץ בעובדה שלא כל המובן מאליו היוס, או אף בעת הדיון, נכון היה בתאריך הקובע. נגישות המידע שונה הייתה, ואיתה גם הנטייה להיוקק לתחומים שונים. צד שני, דווקא בעל המקצוע מודע להבדלים הקיימים בין מערכות המורכבות ומתפקדות במרחבים גדולים ובין אלה שעניינם קנה מידה זעיר, ועל כן בניגוד לאדם הפשוט, היה נמנע בעל המקצוע הממוצע, שעסק בכך בתאריך הקובע, מלפנות לתחומים רחוקים אלה.

לאור האמור, אני קובע כי המבקשת עמדה בנטל להוכיח את חדשנות אמצאתה, ואת ההתקדמות ההמצאתית שבה. עיקר קביעה זו מבוסס על העובדה כי בפרסום 30 לא מופיעים כל רכיבי המצאה כולם, ובעיקר על כך שהפרסום עניינו במערכת עקיבה לטורפדו הרודף אחרי אניה. תחום שאינו חלק מה-431/ הרלבנטי, שהיה נגיש לבעל המקצוע הממוצע. כאמור לעיל, ההבדלים שהוכחו בפני, בין מערכות עקיבה בקנה מידה גדול ובין אלה שבקנה מידה ועיר (מרחב הפעולה והאובייקט הנעקב) מביאני אותי לקבוע כי עצם הלקיחה של מודל מתחום אחד והעתקתו לשני, על אף שנדמה הוא להיות מובן מאליו, היווה בתאריך הקובע התקדמות המצאתית שאינה מובנת מאליה לבעל המקצוע הממוצע.

באשר לפרסום 23, השתכנעתי מדברי העד, אשר נחקרה מעמיק בנקודה זו, כי הפרסום עוסק במערכת שונה שמטרתה אינה איתור של אובייקט במרחב אלא איתור של מערך אובייקטים ולמעשה מציאת היחס שביניהם. על אף הדמיון הנושאי, איני סבור כי יש בפרסום זה כדי להאפיל על אותה התקדמות המצאתית, באופן שיהפוך ההמצאה למובנת מאליה.

משהצליחה המבקשת לערער את הידע הקודס שצוטט נגדה, באופן בו השתכנעתי כי המצאתה חדשה ואינה מובנת מאליה, שוב אין היא זקוקה למבחני העזר העקיפיים אשר משקלס פחות הוא ממשקל המבטנים הישירים.

15

.6

7 .8

.9

.0

.1

.2

.3

.4

גם באשר לתביעה 17, התביעה להתקן החיישנים, אני מוצא כי היא חדשה ויש בה התקדמות המצאתית. די אס אומר כי המומחה מטעס המבקשת שכנע אותי, בהבדלים שבין האמור בתביעה זו ובין הפרסום הקודס 25, וכמו שקבעתי לעיל, שעה שאין בפני ערעור על היותה של הבקשה אמצאה טכנולוגית, ומשעה שאין בידי ראיות חד משמעיות לגבי הלך רוחו של בעל המקצוע הממוצע בתאריך הקובע, הרי שאיני יכול להניח כי דברים המובנים מאליה היו, ושאולי אף אינס בגדר אמצאה, היו כאלה בתאריך הקובע. השתכנעתי, כי השימוש במערכת המבוססת על חיישני טמפרטורה, אינה מביאה מאליה למסקנה כי חיישנים של שדה מגנטי יעבדו בצורה דומה, גם עיבודו של קלט חישנים שכדי לכדי מודל איתור או עקיבה כנראה שלא היה מובן מאליו בתאריך הקובע.

לאור האמור אני דוחה את ההתנגדות לבקשה 1, ומורה להעניק למבקשת פטנט בגינה.

כאמור, גם לגבי בקשה / לא נטעןו בפני כי היא אינה בגדר אמצאה טכנולוגית , ומשכך אבחן גם אותה במשקפי החידוש וההתקדמות ההמצאתית.

אך דווקא בשלוש התביעות שאינן תלויות ושעניינו בשמירת מידע כגון תאריך תפוגה, משך שימוש ומספר שימושים על רכיב הזיכרון שבקתטר. הוכח בפני כי שמירת תאריכים כמו גם נתוני אחריס על גבי רכיב זיכרון שבקתטר היו ידועים במועד הקובע.

טוענת המבקשת לעניין וכי עיקר אמצאתה מצוי ברגישותו של מנגנון הכיול, ובעובדת היותו מרוחק מקצה הקטטר (דהיינו מוקם במס כלשהו במרכזו). ריחוק זה עשוי להשפיע על יציבות הכיול, ומקנה חשיבות מיוחדת לעקיבה ובקרה אחר פרקי הזמנים הזמנים כמו גם משך השימושים שנעשו בקטטר, כל ואת מתוך מטרה לכיילו מחדש במועד הרצוי.

תיאור צורך ה הוא חלק מהבעיה ולא מפתרונה. ובהינתן הידע הקודס לפיו ניתן לשמור תאריכים ולמדוד אותם על גבי קטטר, מאליו יובן כי הצורך בשמירה על כיול מדויק, יהווה מוטיבציה שתעודד את בעל המקצוע הממוצע לשמור נתוניס אלה על גבי רכיב הזיכרון הידוע.

לאור האמור אני קובע כי אף שההמצאה ברכיביס אלה היא חדשה, אין בה משום התקדמות המצאתית.

עיון מדוקדק בפרסומים שהובאו על ידי המבקשת ובמיוחד פרסומים 13, 15 ו-18, מלמדים כי קטטרים ובהם חיישנים קיימים היו, ולענייננו קיימים היו בהם רכיבי זיכרון בהם ניתן לאחסן מידע ולשמור אותו. השתכנעתי כי גם בנקודה זו, אין בבקשה שבפני משום התקדמות המצאתית.

בעניין זה מקובלים עלי דברי המתנגדת בסיכומיה, לפיה עיקר המוטיבציה שבבסיסי הבקשה שבנדון היא אותו מרחק אמור שבין רכיב האיתור, ובין קצה הקטטר שס ממוקס הרכיב הטיפולי. בכל הכבוד דומני, כי כיולו של מרחק זה אינו יכול להוות התקדמות

16

.5

.6

.7 8 .9

המצאתית, גם אס אכיר בו כאמצאה. מאליו יובן כי כאשר קיים פער בין רכיב המדידה ורכיב הטיפול, ופער זה אינו זניח, הרי שיש להביאו בחשבון הכיול. מאליו גם יובן כי יש לשמור חישוב כיול והשימושים עתידיים, ושאס הכיול הוא רגיש ובעל נטיה להשתנות, יש לעקוב אחר שינויים אלה, או לפחות להגדיר זמנים מסוימים לשם בדיקתו וחידושו.

שמירת כל אלה על רכיב זיכרון שהיה ידוע בתאריך הקובע, אינו מהווה התקדמות המצאתית ואף לא היווה כוּו בתאריך הקובע.

גם שמקבל אני את דברי המבקשת, ככל שהדברים אמורים בהרחבת החצית הנוגעת לתביעות התלויות שבבקשה זו, הרי שחסר התקדמות המצאתית זה, נוגע לאמצאה עצמה כפי שפורטה בפירוט ולא דווקא לתביעות בלתי תלויות כאלה או אחרות.

קראתי היטב את התביעות הבלתי תלויות ולא מצאתי כל דרך להעניק להן משמעות כלשהי, שעה שקבעתי כי עקרונות האמצאה אינם כשירי פטנט.

בהתאם לאמור, אני מקבל את ההתנגדות לבקשה 2.

לאור תוצאות אלה, ישא כל צד בהוצאותיו.

נח שלו שלומובי), פוסק קניין רוחני סגן רשם הפטנטים

ניתן בירושלים ביום = 16 אפריל, 2009

כ"ב ניסן, תשס"ט

17