סימן מסחר 345678

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני כב' הפוסק בקניין רוחני נח שלו שלומוביץ

בקשה לפטנט 171674 (בקשה להארכת מועד לכניסה לשלב הלאומי)

המבקשת: .חן ,אוה ע"י ב"כ ש.הורוביץ ושות'

מונחת בפניי בקשה להארכת המועד (שינוי תאריך בקשה) להגשת בקשת פטנט מספר 4 (להלן: "בקשת הפטנט"), במסגרת הכניסה לשלב הלאומי של בקשת פטנט

בינלאומית 0-1/115/2003/026232 (להלן: 'הבקשה הבינלאומית).

ביוס 31 באוקטובר 2005 הגישה חברת 6ה1 א1ח1586/ (להלן: "המבקשת") את בקשת הפטנט בישראל, בהתבסס על בקשת הפטנט הבינלאומית, התובעת דין קדימה מבקשת פטנט אמריקאית שהוגשה ביוס 19 באוגוסט 2002. כלומר הבקשה הוגשה יותר משמונה חודשים לאחר תוס מועד 30 החודשים שעל פי אמנת ה-077ק.

ביוס 18 בינואר 2006 הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד בו פירטה את הסיבות לאיחור בהגשת הבקשה בישראל. לבקשה זו צירפה שני תצהירים.

מהבקשה ומהתצהירים עולה כי בתקופה הרלוונטית, המבקשת העסיקה עורך פטנטיס פנימי אשר טיפל בבקשות פטנטיס דרך משרדי פטנטים חיצונייס. המשרד אשר טיפל בבקשת ה-26:1 הנדונה, שלח מכתב לעורך הפטנטיס ובו ביקש הוראות בנוגע לכניסה לשלב הלאומי, אך כיווו שעורך הפטנטיס עזב את תפקידו, המכתב לא טופל והוגשו בקשות במשרד הפטנטים האירופאי, ארה"ב, יפן, קנדה ואוסטרליה בלבד.

עוד עולה מבקשתה של המבקשת כי הגשת בקשה במסגרת השלב הלאומי בחמשת משרדי פטנטיס אלו בלבד, היא הנוהל הסטנדרטי של המבקשת. במצב הדברים הרגיל לא הייתה למבקשת כל כוונה להגיש בקשת פטנט בישראל. רק עקב חתימת הסכם שיתוף פעולה עס חברה אחרת אשר דרשה להגיש בקשות פטנט לאומיות במדינות רבות, התחייבה המבקשת להגיש בקשה זו גם בישראל.

הבקשה הועברה למנהל מחלקת 1 -26, שהחליט שלא לאשר את הארכת המועד, בנימוק כי המבקשת לא התכוונה כלל להגיש את בקשתה בישראל, כאמור, וכי התצהירים שהגישה לא העידו על נסיבות לאיחור שלא היו בשליטת המבקשת.

ביוס 31 בינואר 2006 ניתנה אפשרות למבקשת להגיש נימוקים נוספים אשר יתמכו בבקשתה. ביוס 18 במאי 2006 הגישה המבקשת השגה על החלטת מנהל מחלקת 077ק. להלן עיקר טענותיה:

א. הסמכות לאשר הארכת מועד לכניסה לשלב הלאומי מצויה בידי כב' רשם הפטנטיס וסגנו בלבד.

ב. על פי האמור בסעיף 2(48) לאמנה בדבר שיתוף פעולה בענייני פטנטים, מחובתה של מדינה מתקשרת, לאשר הארכת מועד כאשר ישנה סיבה מוצדקת לאיחור בהגשת הבקשה. כמו כן רשאית המדינה לאשר הארכת מועד מכל סיבה אחרת. על פי האמור בסעיף 164 לחוק הפטנטים, מספיק טעם סביר על מנת לאשר הארכת מועד. גם חוזר רשם מ.נ 45 נוקט בגישה המקילה.

ג. הצירוף של הגשת בקשת ה-26:1 לפני החתימה על ההסכם שיתוף הפעולה וסיוס עבודתו של עורך הפטנטיס מהווה טעם סביר. החלטת מנהל מחלקת ה-2071 נקטה בגישה מחמירה שלא תואמת את לשון החוק כאשר התחשבה בנוהל הסטנדרטי של המבקשת.

ד. הוגשו בקשות מקבילות בדרס אפריקה, ניו וילנד, סינגפור ואוקראינה, שס הוארכו המועדיס כמבוקש.

ה. הוראות תקנה 49.6 לתקנות ה-206.1 המחייבות את משרד הפטנטים הלאומי קובעות כי 1180166 01 1ח10ת261051910 יאושר על ידי המשרד הלאומי אס העיכוב היה "[1008ת6זת1תט" או אס העיכוב חל " 116 עס 61160 6976 006 01 6ז1ק5 תז

ת6א18% ת66 שתנט8 605ת1518תט6ע61" ובמקרה זה, פעולות המבקשת עומדות בדרישות אלו.

בין כה וכה פורסס חוזר רשם מ.נ 45 המבהיר את הנוהל בבקשה מסוג זה. בחוזר נקבע כי בקשות להארכת מועד להיכנס לשלב הלאומי תובאנה להחלטה מנהלית, שעליה ניתן יהיה להשיג בפני הרשם בכובעו השיפוטי.

עוד מציין החוזר ומבהיר את ההבדל בין הקריטריון להענקת הארכת מועד להגשת בקשה בהסתמך על דין קדימה (אמנת פריו, סע' 10 לחוק), לבין אלו להענקת הארכת מועד לכניסה לשלב הלאומי (אמנת ה-0-1ת, סע' 48ד(ג') לחוק).

בעוד שבמקרה הראשון המבחן הוא מבחן ה"נסיבות שלמבקש לא הייתה שליטה עליהן ושלא הייתה יכולת למנוע", הרי שבמקרה השני המבחן הוא מבחן ה- 608485 מנזכ, דהיינו האס נקט המבקש בפעולות סבירות על מנת להיכנס לשלב הלאומי במועד, ודוק, קריטריון זה אינו תולדה של המושג "טעם סביר" המעטר את הרישא לסע' 164 לחוק, שהלא סבירות כשלעצמה עניין היא לנסיבות. מקורו של קריטריון ה הוא כפי שהצביעה עליו המבקשת דנן, באמנה, אליה מפנה החוק. לפי האמנה ניתן לקבוע קריטריון הדומה לוה הקבוע בחוק כל מדינה ומדינה, או כזה המקל יותר עם המבקשת. ככלל נדרשת כל

מדינה להודיע לארגון העולמי לקניין רוחני ((1;0/\) מהו הקריטריון אותו היא נוהגת. על פי הסדר וה הודיעה ישראל מספר פעמים על הנהגת קריטריון ה- 6485 מטספ.

לאור האמור יובן כבר עתה כי בחינתה של בקשת המבקשת דנן על פי הקריטריון בו היא נבחנה, דהיינו מבחן הנסיבות שאין עליהן שליטה הוא מבחן שהחמיר איתה יתר על המידה. ומשכך אין לי אלא לשוב ולבדוק אם עמדה המבקשת בתנאי המבחן המתאים לבקשתה דהיינו אם נקטה בפעולות הסבירות הנדרשות על מנת שבקשתה תכנס במועד לשלב הלאומי בישראל.

בטרס אדון בשאלה זו מוצא אני לנכוןו להבהיר עוד נושא אחד על טענה המבקשת. המבקשת טענה בהסתמך על החלטת כבוד רשם הפטנטים, אופיר, מיוס 23 ביולי 1997 בענייו בקשה להארכת מועד בבקשת פטנט מספר 120865, כי הסמכות להעניק הארכת מועד לכניסה לשלב הלאומי שמורה היא לרשם הפטנטים עצמו או לסגנו. חוק הפטנטיס אכן נוקט לעיתים לשון מפורשת כאשר הוא מעניק סמכויות לבעלי תפקידים שוניס בלשכת הפטנטים. כך ישנם דברים המוטלים על בוחן, על הממונה על הבוחניס וכמובן דברים מסוימיס שנקבע כי הרשם יעשה אותם, או שבסמכותו לעשותם. אין אני נזקק לשאלה מה מבדיל בין סמכויות שניתנו לרשם בלבד (ולסגנו) ואין בלתם, לבין סמכויות אם יכול הרשם לחלוק עס הבוחנים, עס הסגל המנהלי או עם הפוסקים. די לי בכך שאקבע כי לא כל מקום בו עסק המחוקק בנקיטת פעולה וקבע כי פעולה זו תעשה על ידי הרשם, חייב הרשם לבצע אותה פעולה בעצמו. רשות הפטנטים היא גוף העוסק במספר רב של תיקים ובקשות, ופעולות רבות בין שהן טכניות ובין שהן כאלה הדורשות שיקול דעת והכרעה טבעו שהרשם מבצען באמצעות מעגלי העובדיס השוניס הכפופיס לו. יהא וה בלתי סביר לחשוב כי הרשם בעצמו יבצע את כל הפעולות אותן קובע החוק כמוטלות עליו.

משמעות דברים אלה היא כי גם במקרים בהם ניתנה סמכות ייחודית לרשם לבצע פעולה, גם אם יתקיימו שני תנאים מצטברים. האחד הוא כי גם דורשת הפעולה חתימת קיוס, תהא זו חתימתו של הרשם (ולעיתים סגנו). השני הוא, כי אם צד חש נפגע מהפעלת שיקול דעת על ידי בוחן או בעל תפקיד מינהלי אחר, הרי שבטרס תינתן החלטה סופית בעניינו, תהא לו הזכות להשיג על אותה הכרעה בפני הערכאה השיפוטית שברשות הפטנטיס דהיינו הרשם עצמו, סגנו או מי מהפוסקים. לענייננו, הארכת מועד לכניסה לשלב הלאומי אינה דורשת חתימת קיוס, וקיומה, גם בכלל ייעשה רק גם וכאשר יינתן פטנט בהתאס לבקשה. או גם תבוא על הפטנט חתימתו של הרשם. באשר לתנאי השני, הרי שחוזר

הרשם מסדיר היטב את סמכות ההכרעה הסופית כך שיוכל כל מבקש להביא את בקשתו בפני הרשם, סגנו או הפוסקים.

ומן הכלל אל הפרט. אם עמדה המבקשת דנן בתנאי המאפשר להיענות לבקשתה להארכת המועד?

על פי האמור בתצהירים אם הגישה המבקשת, המבקשת לא נקטה צעד כלשהו על מנת להיכנס לשלב הלאומי בוםן. יתר על כן ניתן לקבוע כי במועד הכניסה לשלב הלאומי המבקשת לא התכוונה להיכנס לשלב הלאומי בישראל או מכל מקום לא נקטה בכל פעולה שהיא על מנת להגיש את בקשתה גם בישראל.

העובדה לפיה המבקשת התחייבה בהסכם להיכנס לשלב הלאומי בישראל אינה מעלה ואינה מורידה לעניין עניין. מבחן ה- 6435 115 אין עניינו בהתחייבות המבקש אלא בסבירות הפעולות הננקטות על ידו, דהיינו אם הוא נקט בפעולות שאדם סביר הרוצה להגיש בקשתו גם בישראל היה נוקט בהן על מנת להבטיח כי בקשתו תוגש, ורק בשל תקלה שאירעה, ושאדם סביר כאמור, לא היה צופה אותה כסבירה, לא הוגשה הבקשה במועד.

העובדה כי במבקשת קייס בעל תפקיד אחד בלבד האחראי על ביצוע הכניסה לשלב הלאומי, וכי תפקיד וה לא היה מאויש בסמוך או בעת הכניסה לשלב הלאומי לא רק שאין הן מוסיפות לטיעונה של המבקשת אלא שהן אף גורעות ממנו. בצורה שגם אילו השתכנעתי כי המבקשת חפצה להגיש בקשתה גם בישראל ואף הייתה נוקטת בפעולות לשם כך, כגון שימוש במערכת ממוחשבת או במערכת תזכורות אחרת, ואף העברת הוראה לאדם המתאים, לבצע את הגשת הבקשה בישראל, אפילו במקרה כזה, הותרת המעשה בידי אדם אחד בלבד, מבלי שיבדק או יפוקח על ידי אדם נוסף, אינה עולה כדי הסבירות הנדרשת, וודאי שלא כאשר התפקיד אינו מאויש ואין איש, אף לא אחד, הטורח לברר או לבצע את הגשת הבקשה בישראל.

כך למשל נקבע על ידי ה- [69קקג/ 01 20810 16621681 של משרד הפטנטיס האירופי, בהליך 012400010 -.1980428601, שס התבקשה הארכת מועד ( 01 46-6518011501601

5 בעניין הגשת מסמכיס הקשוריס בערעור:

1 ]0 זח6וח6יזזווף6יז 116 5011509 0 ,סהז5060 ץ][סיז0ח0)" ]ו 5וזחזז] 6וחזז חז'זסזומסוח זס] הז6ו5ץ5 0 6016 שוגו ו[ ]0 05ח 6 חז מז'זסזומסוח זוחזז! 6חזזו 1606 וס 6חס 605%] 01 6)סזסטזס6חז )8ווחז ]וול הספ'ז6ק 6חס

0]]661106 67055-61160% "

על אחת כמה וכמה משעה שהמבקשת עצמה מודה כי לא נתנה כל הוראה להגשת בקשה בישראל, כי אין גם מנהגה להגיש בקשות בישראל, הודאה שגלוס בה כי המבקשת לא התכוונה, לא חפצה ולא ניסתה להגיש את בקשתה גם בישראל, לפחות ככל שהדברים אמורים במועד 30 החודשים להגשת אותה בקשה.

לאור דברים אלה לא ניתן לקבוע כי המבקשת עמדה בקריטריון המאפשר להאריך לה את המועד באופן בו יוקדס תאריך הגשת בקשתה לפטנט בישראל גם לאמנת ה- 6-7ק. ואשר על כן הבקשה נדחית.

נח שלו שלומוביץ, פוסק קניין רוחני

נח שלו שלומוביצ 54678313-171674] סגן רשם הפטנטיס

ניתן בירושלים ביוס 7 יוני, 2006 י"א סיון, תשס"ו