סימן מסחר 345678

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני כב' הפוסק בקניין רוחני נח שלו שלומוביץ

פטנט 141466 (בקשה להעברת בעלות)

בעל הפטנט: ]1\ הַ1בּה3ּ11 עס עב צ\

המבקשים: 1. 1101/0116 16361

2. 111 205011511811 005 1261611100 1616810 כולם ע"י ב"כ פרל כהן צדק לצר

ה ח ל ט ה

1. מונחת בפניי בקשה להעביר בעלות בפטנט מספר 141466 (להלן: "הפטנט") מבעלותו של ]א כזה תה התצגזו (להלן: "בעל הפטנט") למר 1611אתת.11 ,תה וממנו ל- 5 1.5177[ 5-)5נ)צ ו זז 0₪דה.)תי]א המבקשיס בבקשה זו (להלן: "המבקשים").

2 המבקשים הגישו את הבקשה ביוס 22 לספטמבר 2004. לבקשה צורף מסמך אשר לגביו נטענ כי הוא החלטה של בית המשפט בגרמניה "על העברת הבעלות" והוא מאשר את שתי העברות הבעלות.

3 כיוון שמדובר בהחלטה שיפוטית גרמנית שאינה מסמך שנערך בין הצדדים, קיבלו המבקשים הודעה ביוס 11 באפריל 2005, לפיה אין רשם הפטנטים מוסמך להכיר בפסקי חוץ וכי אס ברצונס לבצע את ההעברה, יש להעביר לרשות הפטנטים מסמך שנערך בין הצדדיס או החלטה של בית משפט ישראלי המאשרת את החלטת בית המשפט הגרמני.

4. בתגובה לכך, הגישו המבקשיסם מכתב ביוס 9 באוגוסט 2005 המפרט מדוע אין צורך בהליך של הכרה בפסק חוץ. להלן עיקר טענותיהסם:

א. הליך אכיפת פסק חוץ נדרש כאשר אחד הצדדיס להליך הוא תושב או אזרח ישראלי בעוד שהצד השני להליך שהתקייס מחוץ לישראל אינו אזרח ישראלי.

על פי האמור בתקנה 147 לתקנות הפטנטים (נוחלי הלשכה, סדרי דין, מסמכים ואגרות), התשכ"ח-1968, (להלן תקנות הפטנטים), לשם רישום זכות קניין, די בתשלום האגרה ובהגשת בקשה בשני עותקיס בצירוף המסמך שבו נעשתה ההעברה חתומה בידי מקבל ההעברה, וכך אכן נעשה.

על פי האמור בסעיף 2(29) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, פסק הדין הגרמני המעביר את הבעלות בפטנט הינו תעודה ציבורית. על כן די בהגשת המקור בצירוף אישור נוטריוני על מנת שהתעודה תשמש ראיה לאמיתות תוכנה.

הצדדים לא חולקים על תוקפו של פסק החוץ ועל היותו פסק דין סופי וחלוט, פסק הדין אף שימש לשינוי בעלות בגרמניה ובארצות הברית.

העברת הזכויות על פי פסק הדין הייתה לאור פשיטת רגל של בעל הזכויות המקורי ועל כן החוק לאכיפת פסקי חוץ והתקנות שהותקנו על פיו לא חלות במקרה וה. על פי סעיף 4(4) לתקנות אכיפת פסקי חוץ (אמנה עם הרפובליקה הפדראלית של גרמניה), התשמ"א-1981, האמנה לא תחול על החלטות שניתנו בפשיטת רגל ולכן הליך של הכרה בפסק הדין אינו אפשרי.

שאי רשם הפטנטים להעביר בעלות על פטנט מכוח פסק דין? בהחלטה שניתנה במסגרת תיק פטנט מס' 120087, דנתי בשאלה דומה, ואביא כאן את עיקרי הדברים בשינוייס המחוייביס.

לעניין מעמדס של פסקי דין שניתנו בחוץ לאר> קבע כב' השופט חשין בע"א 970/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' איריס אגם, פ"ד מט(1) (להלן: 'פרשת אגם'). בעמ' 570 :

"פסק -דין שניתן במדינה חוצה -לישראל אינו בן-פועל בתוככי ישראל משל היה פסק-דין שנתן בית-משפט בישראל. רשויות ההוצאה - לפועל לא תאכופנה אותו ודשס המקרקעין לא יכיר בו ולא ירשוס אותו במירשם המקרקעין. לעשותו בן-פועל בישראל, שומה על המעוניין בדבר להריק אותו פסק -דין מכלי -אל -כלי, משיטת המשפט הזדה אל משפט ישראל, ועל דרך זה לעשותו אבר במשפט ישראל. ההדקה מכלי -אל -כלי עושים אותה בתי-המשפט, ולעניין זה משמש אותנו חוק אכיפת פסקי -חוץ, התשי"ח -1958."

בית המשפט (בדברי כב' השופט גולדברג) בוחן את שתי החלופות שמציע חוק אכיפת פסקי חוץ האמור (להלן גם: 'חוק האכיפה') לגבי פסקי חוץ, חלופת האכיפה וחלופת ההכרה, ומגיע למסקנה, כי צו ירושה בהיותו צו קנייני, וחזסז מז, ולא אישי אינו ניתן לאכיפה אלא לכל היותר להכרה בלבד (עמ' 566):

"לפסק חוץ אין כל כוח משל עצמו בארץ, אף אם כשד הוא מכל הבחינות ובית המשפט שבחו"ל מוסמך היה לתתו. על הפסק הזל לעבור הכיך קליטה על ידי בית המשפט באדץ, אס לצודך אכיפתו, ואס להכרה בו (ע"א 490/89 ד" אנבא בסיליוס - המוטראן הקופטי נ' עדילה ואח', פ"ד מד(404 397 (4, וכן ס' וסרשטיין פסברג "על סופיות בפסקים זרים" משפטים יח (תשמ"ח -מ"ט)52 1.)35..]

משמע, כל כולה של האכיפה לא באה אלא כדי להקנות לפסק החוץ כוח של פסק דין הניתן להוצאה לפועל. מטבע הדברים, פסקי דין המטילים חיובים אישיים (הוזהחספ'זסטן חו) ניתמים להוצאה לפועע, לא כך הוא הדבר לגבי פסקי דין קניינים ומעין קניינים. "ההכרה הישירה היא 'דרך המלך' למתן נפקות לפסקי -חוץ קניינים ולפסקי סטאטוס - פסקים שאינם מטילים חיוב אישי ואינם, לכן, ניתנים לאכיפה כלשהיא" (ש' מנהיים "הכרה ישידה בפסקי-חוץ מכוח החוק" עיוני משפט ז (תשל"ט)704 703; ההדגשה שלי - א.ג).).

דעה זו, כך נראה, מקובלת על הכל. כך גורסת ד"ר וסרשטיין פסבלג, המבהירה כי במצבים בהם פסק הדין איננו מטיל חיוב - פעולת ההכרה היא "הפעולה היחידה האפשרית" (שס, בעמוד 58 העדה 4) '"

ובהמשך (עמוד 567):

"העולה מן המקובץ, כי אין חוק האכיפה מאפשר אכיפתו של פסק חוץ קנייני או מעין קנייני, אלא את אכיפתם של פסקים המטילים חיוב אישי בלבד. וכיוון שצווי ירושה וקיוס צוואה אינם מטילים חיוב אישי, טעה בית המשפט קמא כשקבע כי מיתן לאכוף את פסק החוץ במקדה דנא."

[ההדגשה אינה במקור, נ.ש.]

אמנס בענייננו ניתן לומר כי החלטת בית המשפט הגרמני ניתנה כנגד בעל הפטנט, אולס ככל שהדבריס אמוריס ברישום בפנקס על סמך החלטה זו, הרי שלא מדובר בפסק דין אכיף, אלא בכזה המכוון לכולי עלמא, ממש כדוגמת צו ירושה. ומשכך הרי שכמאמר בית המשפט אין לצו ה כל כוח משל עצמו בישראל ומהבחינה המשפטית הבעלות לא עברה בישראל. ואס הבעלות לא הועברה, ברור שהמבקשיס לא עמדו בנטל המוטל עליהם, להניח את דעתו של הרשם, כמתחייב מהוראות תקנות 146 ו- 147 לתקנות הפטנטיס.

משכך נשאלת השאלה האס מוסמך הרשם "להכיר" בפסק דין שהוגש לו במסגרת בקשה לרישום שינוי הבעלות, כבמקרה דנן. הכרה בפסק חוץ מוסדרת בסעיף 11 לחוק האכיפה, הכולל שתי חלופות. החלופה הראשונה עניינה בפסק דין שניתן במדינה שלישראל יש עמה הסכסם להכרה הדדית בפסקי דין. אוהי הכרה ישירה שמקורה בהסכם. על מנת שיוכר פסק דין על פי חלופה זו הוא חייב לעמוד במספר תנאים. ביניהס התנאי הקבוע בסעיף 11(א) (2) לפיו: "ישדאל התחייבה להכיר בפסק חוץ מאותו סוג". גס המבקש דנן מודה כי לא ניתן להכיר ישירות בפסק הדין שצירף, שהלא עניין לנו בהחלטות שניתנו במסגרת הליכיס לפשיטת רגל. החלטות כאלה הוחרגו בסעיף 4(4) לאמנה עם גרמניה, המופיעה בתוספת לתקנות אכיפת פסקי חוץ (אמנה עם הרפובליקה הפדראלית של גרמניה), התשמ"א-1981.

המסלול השני להכרה בפסק דין שאינו מתאים להכרה ישירה, היא הכרת אגב. מסלול וה מוסדר בסעיף 11(ב) לחוק האכיפה שלשונו:

"אגב דיון בענין הנמצא בסמכותו ולצורך אותו ענין רשאי בית משפט או בית דין בישראל להכיר בפסק -חוץ, אף אס סעיף קטן (א) אינו חל עליו, אם רדאה שמן הדין והצדק לעשות כן."

קבע לעניין וה בית המשפט בפרשת אגם (עמוד 569):

"על כך שסמכות ההכרה בפסק חוץ על פי סעיף 11(ב) קיימת כאשר ההכרה היא "אגב דיון בעניין הנמצא בסמכותו ולצורך אותו ענין", מוצאים אנו גם בע"א 587/85 (שטרק נ' בירנברג ואח', פ"ד מא(230 2 (3)). הכרת אגב זו משמשת בעיקר לשם יצירת השתק פלוגתא בהתדיינות המקומית (ע"א 490/88 הנ"ל, בעמוד 404).

אולס במקדה דנא אין המדובר בהכרת אגב כל עיקר, ושאלת אכיפתו של פסק החוץ או ההכרה בו היא לבדה עמדה לדיון."

מוכן אני להניח כי רשם הפטנטיס בכובעו השיפוטי מוסמך להכיר בפסק חוץ אגב דיון בענייו אחר הנמצא בסמכותו, אולס האס מכך ניתן להסיק כי הרשם מוסמך להכיר בפסק דין שניתו בגרמניה, במסגרת השגה על החלטתו המינהלית שלא לרשום שינוי בעלות מכוח אותו פסק דין? מובן שהתשובה לשאלה זו היא בשלילה.

מבלי להכנס לעומק הדרך שבא יוכל המבקש בתיק וה לקבל את תרופתו, נאמר רק כי תרופתו בפני הרשם תהא באחת משתיים, או בצו או החלטה שיינתנו על ידי בית משפט בישראל, או באכיפת פסק הדין הגרמני על בעל הפטנט הנוכחי, וזאת על פי דיני האכיפה בגרמניה עצמה, באופן בו יוכל להמציא ללשכת הרשם שטר העברה חתום על ידי בעל הפטנט הנוכחי.

בשולי החלטתי זו אוסיף עוד ואומר, המסמך שהוגש אינו נחזה להיות פסק דין או החלטה דומה. עיון בו מלמד שהוא אישור שיצא מאת פקיד שתוארו המתורגס לאנגלית - 5060107 1, לא ברור מהו תפקיד זה והאס הוא תפקיד שיפוטי. תרגוס מילולי של התואר יהיה המוציא לפועל או אולי פקיד בית משפט.

ביו כך ובין כך, תוכן האישור אינו מלמד על הוצאת פטנט מידי בעליו הקודס. כל כולו מתמקד בדיווח על תוצאותיו של הליך מכירה פומבית, באופן בו פטנטיס מסוימיס על כל הקשור בהס נמכרו למבקש 1. כמו כן מופיעה בהס הצהרתו של המבקש 1 לפיה כל הזכויות ב"מסוע אין סופי" (שהוא תרגוס שס ההמצאה שעליה ניתן הפטנט דנן), שנרכשו על ידו מועברות למבקשת 2. לא מוזכר מיהו הבעליס הקודס של אותס פטנטים, וכיצד יצאה מידו הבעלות והועמדה למכירה.

דבריס אלה מודגשיס במיוחד נוכח העובדה כי הפטנט הישראלי נשוא בקשה זו לא מוזכר כלל באותו אישור. העובדה כי פטנט ישראלי ניתן על אמצאה והה לזו שבפטנט המוזכר, ואפילו מסתמכת על אותו דין קדימה או בקשה בינ"ל אין בה כדי לאפשר רישום שינוי בעלות אלא אס הוזכרה מפורשות בצו. הבעלות בפטנט ישראלי אינה תלויה בבעלויות בפטנטים מקבילים ברחבי העולס, ממש כשס שאין קיומו של הפטנט או אף הענקתו תלויה במתן פטנטיס מקביליס בעולס.

יאמר כבר עתה, גם צו שיפוטי של בית משפט ישראלי אינו מאפשר רישום בעלות אם אינו מתייחס לנכס ספציפי בפנקס הפטנטים, קל וחומר שלא יירשם שינוי בעלות על ידי פסק חוץ ואפילו וה הוכר, ובן בנו של קל וחומר שלא תרשס העברת בעלות מכוח אישור של בית משפט שאינו החלטה.

8. לסיכום דברים אני דוחה את הבקשה מכל אחת מסיבות אלה:

א. לא להכיר בהחלטה שיפוטית שניתנה בגרמניה ושלא בא עליה אישור בית משפט ישראלי.

ב. בענייננו אין החלטה שיפוטית הקובעת כי הפטנט יוצא מרשות בעליו הרשם.

ג. גס האישור שהומצא והמעיד על מכירת זכויות בפטנטיס אינו מתייחס לפטנט דנן, ואין בו כדי ללמד על קשר כלשהו לזכויות הקשורות בפטנט זה.

נח שלו שלומובי), פוסק קניין רוחני

נח שלו שלומוביצ 58678313-141466] סגן רשם הפטנטיס

ניתן בירושליס ביוס 3 מאי, 2006 כ"ה אייר, תשס"ו