סימן מסחר 345678

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני כב' הפוסק בקניין רוחני נח שלו שלומוביץ

התנגדות לרישום סימן שירות מס' 148458 "אחלה" (מעוצב) (בקשה לאיחוד הליך התנגדות והליך לפי סעיף 29 לפקודה ובקשה להשלמת ראיות)

המבקשת: אחלה יואב בע"מ ע"י ב"כ עוה "ד יגאל לונגו

המתנגדת: שטראוס סלטים בע"מ ע"י ב"כ דן להט ושות'

ה ח ל ט ה

א. רקע עובדתי וטענות הצדדים

בקשה זו, לרישום סימן השירות מס' 148458, "אחלה" (מעוצב), לגבי מסעדה והספקת מזון ומשקה בסגנונות אתניים שונים, בסוג 43 (להלן: "הסימן המבוקש"), על ידי 'אחלה יואב בע"מ' הוגשה ביוס 15 באפריל 2001. ביוס 31 ביולי 2002 קבל הסימן לרישום, תוך שליחת הודעה למתנגדת, על דבר הקיבול. ביוס 29 באוקטובר 2002, הגישה חברת "שטראוס סלטים בע"מ", התנגדות לרישום הסימן המבוקש. המתנגדת היא בעלת סימן מסחר רשום 115036 "אחלה" (מעוצב) בסוג 29 לגבי סלטים וירקות מעובדים (להלן: "סימן המתנגדת") והתנגדותה לרישום הסימן המבוקש, נעשתה בין השאר בהסתמך על סימנה.

כתבי טענות וראיות הוגשו מטעמי הצדדים והתיק נקבע לדיון הוכחות. טרם קיום הדיון, ביוס 22 בספטמבר 2005, הגישה המתנגדת הודעה "על הגשת בקשה לרישום סימן שירות "אחלה" על שמה, ובקשה מטעמי המתנגדת למתן הוראות בקשר עם אופן וסדר הדיון בהתנגדות זו, נוכח הגשת הבקשה לרישום סימן השירות מצידה". סימן שירות מס' 6 "אחלה" (מעוצב) הוגש לרישום על ידי המתנגדת ביוס 22 בספטמבר 2005 בסוג 3 לגבי מסעדה, חומוסיות, שירותי מזון הכוללים גם אספקת חומוס וסלטים נוספים מסדרת "אחלה" (להלן: "הסימן המבוקש של המתנגדת")

בבקשה זו טוענת המתנגדת, כי הואיל וכעת קיימות שתי בקשות דומות עד כדי להטעות, לרישום סימני שירות, לגבי אותו טובין, יש להכריע בשאלת עדיפות בין מגישי הבקשות

על פי הוראת סעיף 29 לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש] התשל"ב - 1972 (להלן: "הפקודה"). על כן, לטענת המתנגדת, הואיל והיא בעלת סימן מסחר רשום וכן בעלת בקשה לרישום סימן מסחר, במקרה זה יש לבחון את כשירות הסימן המבוקש על פי מבחני סעיף 29 לפקודה לצד המבחנים לעיל במסגרת ההתנגדות. מטעמי ייעול, מבקשת המתנגדת להכריע בשתי השאלות במסגרת אותו ההליך.

בקשה נוספת שהוגשה באותו היום, על ידי המתנגדת, היא, כי הוספת תצהיר משלים לתצהיר, אשר הוגש במסגרת ראיותיה קודם לכן, ובו מוצהר על פתיחת מסעדות בבעלות המתנגדת, חומוסיות. הסיבה להגשת הראיה המשלימה רק במועד זה היא, כי במועד הבאת הראיות, עדיין לא נפתחו המסעדות הנ"ל. הראיה המשלימה, לטענת המתנגדת, תבהיר ותחזק את טענותיה שהועלו עוד קודם, כי האבחנה שמבקשת המבקשת לעשות בין "מוצר" ל"שירות", במקרה זה, בנוגע למכירת חומוס וסלטים, היא מלאכותית לגמרי.

מאידך טוענת המבקשת, בתגובתה לבקשה זו, לשני עניינים. ראשית, בנוגע לבקשת המתנגדת לאיחוד ההליכים, הרי שכל עניינה של המבקשת, כעת משהגיע ההליך לשלב הדיון, הוא בסדר הליכיים, וכי המוקדם הקצר טרם הדיון, שבו הוגשה הבקשה, אינו מאפשר למבקשת להיערך בהתאם לדיון בשאלת הפעלת סעיף 29.

באשר לבקשתה השנייה של המתנגדת, להוספת תצהיר משלים, הרי ששלב הגשת הראיות בהליך דנו הסתיים כבר, ואין להתיר למתנגדת להגיש כעת ראיות נוספות, ובודאי שאין לקבלן מבלי לאפשר למבקשת להגיש ראיות נגדיות מטעמה. נוסף על כך, המבקשת טוענת, כי החומוסיות נפתחו עוד בתחילת שנת 2005, ואולם המתנגדת בחרה שלא להגיש את הראיה המשלימה קודם לכן, אלא רק להגשה ערב הדיון. לבסוף, מציינת המבקשת, כי לא יהיה בראיה גו כדי לתרום או להבהיר את הסוגיה העומדת למחלוקת, משום שמסעדות המבקשת פועלות כבר כ- 10 שנים, שזוהי תקופה ארוכה יחסית לפרק הזמן הקצר בו פועלות מסעדות המתנגדת.

ב. איחוד הליכי התנגדות והליכים לפי סעיף 29

הראשונה מבין בקשותיה של המתנגדת היא, לאחד את הליכי ההתנגדות המתנהלים בעת זו כנגד רישום הסימן המבוקש, עם הליכים לפי סעיף 29, לאור הגשת הבקשה לרישום סימן השירות שלה. בקשה זו של המתנגדת יש לחלק לשתי בקשות נפרדות. ראשית, מבקשת המתנגדת לפתוח בהליכים לפי סעיף 29 בין הסימן המבוקש, לבין הסימן המבוקש על ידה, ולאחר מכן, מבקשת היא לאחד בין שני ההליכים, ולדון בכלל העילות הנובעות מהליכים אלו יחדיו.

וזו לשונו של סעיף 29 לפקודה, העוסק בבקשות מתחרות לסימנים זהים:

"הגישו אנשים שונים בקשות נפדדות להידשם כבעלי סימני מסחד זהים או דומים עד כדי להטעות, לגבי אותס טובין או

הגדר טובין והבקשה המאוחדת הוגשה לפני שקובלה הבקשה המוקדמת, רשאי הרשם שלא לקבל את הבקשות עד שייקבעו זכויותיהם בהסכמה שבא עליה אישור הרשם, ובאין הסכמה או אישור כאמור, יחלט הדשם, מנימוקים שיירשמו, לגבי איזו

בקשה יימשכו ההליכים לפי פקודה זו." [ההדגשה אינה במקור, נ.ש.]

כעולה מלשון סעיף 29 לפקודה, שני תנאים מצטברים נדרשים להתקיים, על מנת שיבואו בקשות שונות במסגרת הסעיף:

א. אנשים שונים הגישו בקשות נפרדות לרישום סימני מסחר (או שירות) זהים או דומים עד כדי להטעות, לגבי אותס טובין או הגדר טובין.

ב. הבקשה המאוחרת הוגשה לרישום לפני שקובלה הבקשה המוקדמת.

קיום שני התנאים הללו יחדיו מאפשר שיקול דעת לרשם, לדחות את בחינת הסימנים ולהפעיל הליך מיוחד של תחרות בו תבחן שאלת עדיפותה של בקשה זו או אחרת. אין ספק כי במקרה דנן לא מתקיים התנאי השני. על פי רצף האירועים שתואר לעיל, הסימן המבוקש קבל ופורסם להתנגדויות קודם להגשת הבקשה לרישום סימן השירות על ידי המתנגדת.

לא ניתן לציין כי גם טרם תיקון של סעיף 29 האמור, התעוררו שאלות מעין אלו שבפני, והפרקטיקה שהונהגה והוסדרה, בין היתר על ידי חוזר רשם (כגון חוזר מ.ג. 11 מיוס 6 ביולי 1999) הייתה זהה, ולפיה הוגבל משך הפעלתו של סעיף 29 בין הגבלה בזמן ובין הגבלה עד למועד קבלו של הסימן הראשון. (והשווה גם החלטת רשם מיוס 15 במרצ 1 בעניין הורים וילדים מוציאים לאור בע"מ, בקשה לרישום סימן מסחר מס' 113663, וכן החלטה מיוס 30 דצמבר 2001 בעניין סנו מפעלי ברונוס בע"מ, סימן מסחר מס'

משמעות הדברים היא כי סעיף 29 אינו חל בענייננו, וממילא אין מקום לשקול הפעלת הליך תחרות בין הסימן נשוא תיק זה ובין בקשתה של המתנגדת.

זאת ועוד, היעדר הליכי תחרות אין בו כשלעצמו בכדי לפגוע בזכויותיה של המתנגדת, ומאידך יגרום לו לעיכוב ולסרבול הדיון בסימן המבוקש, ויפגע בכך פגיעה נוספת במבקשת. וראה לעניין וה בג"צ 460/87 .060 6:]א 601065 זט זע נ' רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, פ"ד מב(1) בעמ' 494-495:

"בא כוח המלומד של המערערת ניסה לשכנענו כי, על ידי דיון בהתנגדות בלבד (להבדיל מדיון על פי סעיף 29) מצרינו את מגוון הטענות שמדשתו מבקשת לטעון.

לי נדאה, בכל הכבוד, שזהו חשש בעלמא אך לא מעבר לזה. שכן די לעיין באפשרויות שהעמיד המחוקק (סעיפים 23 -25) על מנת לראות ולהוכיח שאפשר לפרוס בפני הרשם, על פי סוד סעיפים את כל טענותיה של המערעדת ש הושמעו לפנינו.

יתרה על כן דין בהתנגדות לא יגרע, במלוא הנימה, מזכויותיה של המערערת. שכן קיימות, במקרה זה, שתי אפשרויות: או שההתנגדות תתקבל או שהיא תידחה. במקרה הראשון נפתחת בפני המערערת הדרך להכרעה בבקשתה המקורית, על פי הסדר שקבע המחוקק. במקרה השני - דחיית ההתנגדות, ניתן להכריע במחלוקת שבין הצדדים על כל המשתמע מתוצאה זו. אמור, אם כן, הדיון בהתנגדות לא יגרע מזכות מהותית כלשהי שיש למערערת."

בקשה להוספת ראיה משלימה

בקשתה השנייה של המתנגדת נגעה להוספת תצהיר משלים לראיותיה. המתנגדת, אשר הגישה בקשתה קודם להוספת התצהיר, פרטה את הנימוקים להגשה המאוחרת, וכן את תוכן התצהיר והסבירה, כי הסיבה לצירוף המאוחר של התצהיר, היא שהעובדות עליהן מוצהר בתצהיר, לא היו ידועות במועד הגשת הראיות. כמו כן ציינה בבקשתה המתנגדת את החשיבות לדעתה בהוספת התצהיר לחומר הראיות.

המבקשת מצידה מתנגדת להוספת תצהיר משלושה נימוקים עיקריים: בראש ובראשונה, שלב הראיות בהליך הסתיים, ואין להתיר למתנגדת להוסיף ראיות נוספות על הקיימות, ובפרט מבלי להתיר למבקשת להגיב לראיות אלו. שנית, המתנגדת השתהתה בהגשת ראיות אלו, הואיל ויכלה להגישן בעת הקמת החומוסיות, שלטענת המתנגדת הייתה בתחילת שנת 2005. לבסוף, ראיה זו לא תורמת להבהרת המחלוקת.

דין בקשתה זו של המתנגדת להידחות אף היא. הראיה, אותה מבקשת להגיש המתנגדת, עוסקת בעובדות שהתרחשו לאחר קבל הסימן, לאחר הגשת ההתנגדות ולטענתה, אף לאחר שלב הגשת הראיות בתיק. משכך, הרי שלא בראיות הבאות להוכיח טענות עובדתיות עסקינן, אלא בטענות עובדתיות חדשות, אשר לא נכללו בכתב הטענות הגודר את תחומי ההתנגדות. משלא הוגשה בקשה לתיקון כתב הטענות, אין שום ערך בהגשת ראיות לעובדות שלא נטענו ושאינן נכללות במסגרת הדיון. ר' לעניין זה י. זוסמן סדרי

"לעולם לא יתן בית המשפט לתובע פסק דין על סמך עילה שונה מזו אשר נטענה בכתב התביעה, אלא אם גילה הנתבע בפירוש או מכללו של דבר, את הסכמתו לכך."

במקרה דנן, מצויה בפני התנגדותה המפורשת של המבקשת להגשת הראיה, ואס זו עמדתו, מבלי שהוזכר דבר שינוי החזית בבקשה, על אחת כמה וכמה שאין לומר כי המבקשת הסכימה לדיון בעילות חדשות שאינן מואכרות בכתב הטענות.

מוסיף וסמן וקובע (שס בעמ' 332):

"הכלל: כאשר שוכנע בית המשפט, שהצדדים הסכימו במפורש או מכללא, לנהל את המשפט שלא בהתאם לכתבי הטענות, בין שהתעלמו מטענה שנטענה ובין שהתדיינו על טענה שלא נטענה בהם, במקרה כזה לא ישמש הנימוק הפורמלי של סטייה מכתבי הטענות עילה לפסילת הדיון, אך ראיה שהוגשה והיא

חולגת מגדר הטעות, אינה מעידה, כשהיא לעצמה, על הסכם כזה, אפילו נתולה בה טענה שאחד מבעלי הדין עשוי היה להשמיע,"

תקנות 38 ו-41 לתקנות סימני המסחר 1940 (להלן: "התקנות") עוסקות בראיות המתנגדת ובראיה נוספת (בהתאם) וקובעות כדלקמן:

"38. לא יהיה לה'זוק התנגדות

על המתנגד להניח במשך תוך חודשיים מיום מסירת ההעתק מההודעה -שכנגד את כל אותה הראיה שיאבה להגיש, בצורת צהדות בשבועה, לחיזוק התנגדותו, ועליו למסור למבקש

העתקים מאותה ראיה ."

"41. לא יהיה נוספת

שוס צד לא יניח דאיה נוספת, אולם בכל משפט בפני הרשם, לשאול הרשם בכל זמן שהוא, אם ימצא זאת לנכון, ליתן למבקש או למתנגדשות להגיש כל ראיה בתנאים אשר יישרו בעיניו,

בין בענין ההוצאות ובין בענין אחר."

גם אילו הוגשה הראיה הנוספת על פי תקנה 38, ומצויה הייתה בתיק ההתנגדות, הרי שאין הדבר מכשיר את הטענה העובדתית החדשה שבבסיסה, על אחת כמה וכמה משמדובר בראיות שלא הוגשו, ושהגשתן מתבקשת באופן החורג מסדרי הדין הרגילים. ודוק, תקנה 1, אף שמקנה היא לרשם סמכות לקבל ראיות נוספות, מדגישה היא את הכלל לפיו

לא יוגשו ראיות נוספות, אלא משהתקיימו נסיבות מיוחדות (והשווה: נ' גוטקס

מודלס בע"מ, התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 127648 "1 /* (מעוצב) (בקשה להגיש ראיות נוספות) החלטת כב' הפוסק (כתוארו או) אקסלרד מיוס 3 בדצמבר 2003, עמ' 2, ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' צפורה בןנון, פ"ד מו(3), 738 ,עמ" 742-743, צ.ם זה אסזדג את דא 0687 1160055 נ' חברת אופנת בוגרת בע "מ, התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 100608 (בקשה להגשת תצהיר כראיה נוספת, בקשה לוימון מצהיריס ובקשה לתיקון כתב התנגדות), החלטה מיוס 10 בספטמבר 2001, עמ' 3). בנסיבות שבענייננו אך יובן, כי אין אני מוצא לנכון להתיר הגשת ראיות שאינן יכולות להשפיע על תוצאות הדיון, ושאין להתחשב בהן בעת מתן החלטה.

דבריס אלה מקבלים משנה תוקף גם מתוכן של הראיות. הטענה אותה טוענת המתנגדת היא, כי לאחר קבל סימן המבקשת, ובמהלך הדיון בהתנגדות היא החלה לעשות שימוש בסימן הדומה לסימן המבוקש עד כדי להטעות וכל זאת באותו סוג עסק שבו משתמשת המבקשת בסימנה. טענה מעין זו אינה עילה שלא לרשום סימן מסחר. שאס לא כך, יבוא מעתה כל מתנגד ובמקביל להתנגדותו יחל לעשות שימוש בסימן המסחר בבית עסק דומה.

זכאותה, אס בכל