סימן מסחר 345678

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר בפני כב' רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, ד'/ר מאיר נועס

תת הארכת תוקף כינוי מקור

מט' 1 'ייפויי, 'ייפאיי, יייפאסיי, '/18110יי, ''פ13110יי

המבקשת: המועצה לשיווק פרי הדר ע''י ב''כ שמוליק קסוטו, עו'יד

א. פתח דבר

1 עניינה של החלטה זו בכינוי מקור 'ייפויי - 'י18180יי לפרי הדר שמקורו בשטחי ארצ ישראל. מאחר ומדובר ב- כימ? מק/ד, מן הראוי לפתוח את ההחלטה בפנייה אל ה- מקודות על-מנת לבדוק כיצד שימשה המילה יייפויי במובאות מקראיות.

2 נמלה של יפו, הוא הנמל הפעיל העתיק ביותר בעולס. מקדמת דנא נחשב נמל יפו כשער הכניסה והיציאה מישראל. כך כתב חירם מלך צור אל שלמה המלך בחוזה שנכרת ביניהס לשס אספקת חומרי גלס לבניית בית המקדש השנל:

2 , / / 0 נאַנחנו גר ת עעים מִדהלְבנו] כְכֶלְצֶרְכָךָ וביאם ל רפס דות עַלדיֶם יָפַו וְאַתְּה/ת עָלָה אתֶם יִרְוּשל ם:/ (דברי חימים ב, פרק בי, פסי טייו)

ובאותו הקשר נאמר בספר עזרא :

ינול סף לח עָבִים וְלְחַ רשים ומ אָכָּ וּמִטְקָה וְשָמָן לצ ד נִים ולצ רים ‏ לְקָבִיא ‏ עָצִי אֶרְזִים מלְהַלָכָנון. אֶלדְיֶם. יפוא רש ורש מ לְדֶפֶָּס שָלָיק?/ (עורא, פרק ג', פסי ז)

3 כך גס תוארה בריחתו של יונה הנביא מהאר> ומפני הנבואה שהטיל עליו האל:

ב מבוא

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

ננקם יונָה בר ח תְרֶשישָה מלפני יְהוָה ַרֶד יפו נימעא איה באה תרשיש יפ שכָָהּ נָרָד ה

לכוא עִמְהֶם תִרְשישָה מלפנִי יָהן הג// (יונה, פרק אי, פסי גי)

יפו מוזכרת לראשונה בתנייך בספר יהושע בהקשר חלוקת הארא לנחלות השבטים, תוך כדי תיאור נחלתו של שבט דן.

ומי הירקון וְהָ רקון ע מרְהגְבוּל מוּל יפו (יהושע, פרק יייט, פס' מייו)

משנוכחנו לדעת את חשיבותה של יפו כעיר נמל מרכזית ולמעשה, כשער היבוא והיצוא הראשי של אר ישראל, אפנה לבחון את הסוגיה שבפניי.

השאלה העומדת לפתחי היא האס להאריך אס לאו את תוקפו של כינוי מקור מסי 1, הרשום בפנקס כינויי המקור הישראלי. תחת כינוי המקור רשומות חמילים : יייפויי, יייפאיי, יייפאסיי, '/ש131יי, ''181195יי (להלן : ייכינוי המקוריי או '/1816יי או י'גיאפהיי). זאת, בתוקף סמכותי כרשם סימני המסחר ובהתאם להוראות סעיף 1 - סעיף הגדרות וסעיף 13(ב) לחוק הגנת כינויי מקור וציונים גיאוגרפיים, התשכייח-1965 (בשמו הקודס - חוק הגנת כינויי מקור) (להלן: ייהחוקיי). אציין, כי מתוך חמשת השמות בהס נרשם כינוי המקור, הכינוי שתפס מעמד, יוקרה ומוניטין בקרב הציבור ברחבי

תבל, הוא הכינוי '/18180יי, והוא אשר עליו ניטשת המחלוקת נשוא החלטתי זו.

מקורו של ההליך שבפני הינו בהוראות סעיף 13 לחוק, שכותרתו: ייתקופת תוקף הרישוס והארכתויי. בעלת הזכות הרשומה של כינוי המקור הינה המועצה לשיווק פרי הדר (להלן: ייהמועצהי'י), והיא זו שחייתה אמורה לחדשו ולא עשתה כן. לפיכך, כינוי המקור אנו בתוקף, זה כ- שלוש שניס. תקפה של החלטה על הארכת כינוי מקור יכולה להיות רטרואקטיבית ותחול בענייננו, במידה ותינתן, החל מן היוס בו תס תוקף כינוי המקור - 7 בדצמבר 2000. החלטה שלא לחדש את כינוי מקור משמעח, וניחתו והסרתו מפנקט כינויי המקור הישראלי והבינלאומי לאלתר.

בשולי פתיח דבריי אבקש לציין, כי כינוי המקור ''18118יי, העומד להכרעה, אינו עוד ייסתסיי כינוי או שם. מדובר בכינוי המקור הישראלי הראשון וחיתיד - כמספרו הסידורי (1), הרשום בפנקס כינויי המקור הישראליים, אשר אין חולק, כי הפך

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

ברבות השנים לנכס צאן ברזל ולסמל מרכזי ויוקרתי של הייצוא הישראלי בכלל וייצוא פרי ההדר, בפרט. יתר על כן, כינוי המקור *'18109יי היה הכינוי שעם רישומו דחף את היוזמה לחקיקת חוק הגנת כינויי מקור בישראל.

בעודי כותב החלטה זּו, לא נסתר ממני המוניטין הרב שיצא לפרי ההדר הישראלי המסומן בכינוי י/1818יי ברחבי תבל, מוניטין אשר נקנה בשעתו ולאורך שניס רבות, בוכות ולא בחסד. לפיכך וחרף כי אין זה מן המקובלות, נתתי דעתי אף להשלכות הלבר משפטיות העשויות להיות להחלטה שמשמעותה הטרת כינוי המקור *''18489יי מפנקט כינויי המקור ובכלל זה, לפגיעה אפשרית במותג כסמל לאומי ביצוא הישראלי ובמטען הרגשי שנושא עימו סימן זה בקרב רביס שליוו את התפתחות הייצוא הישראלי שבראשו, ענף ייצוא ההדרים, למן שנותיה הראשונות של המדינה.

ג. רקע עובדתי

.0

.1

.2

ראשית דבר, ברצוני להדגיש, כי אין מחלוקת בכל הנוגע לעובדות המצויות בתשתית החלטתי זו. השאלה העומדת לפתחי אינה כורכת בחובה כל הכרעה עובדתית, אלא משפטית גרידא. להלן מסכת העובדות.

ביוס 7 בדצמבר 1966 הגישה המועצה לשיווק פרי הדר בקשה לרשם סימני המסחר הישראלי לרישוס כינוי המקור בפנקס כינויי המקור הישראלי (להלן: ייבקשת הרישוסיי). בקשת המועצה נסתמכה על תקנה 17 לתקנות לפיקות על יצוא הצמח ומוצריו (יצוא פרי הדר, התשייך-1960) (כיום - תקנות לפיקוח על יצוא הצמח ומוצריו (יצוא פרי הדר), התשלייה-1975). תקנה 17 לתקנות האמורות קבעה קריטריוניס

לסימון וּני פרי- הדר במילה '/14189יי ובין היתר הגדירה את אזורי גידול החדרים

שיסומנו בסימן '/18189יי. בקליפת האגוז, דובר בזניס חגדליס באזורי ארץ ישראל, בין ראש הניקרה בצפון ועד ליד-מרדכי בדרוס (למעשה, מרבית אזורי מישור החוף) ולגבי חלק מהזנים, אף בכאלה הגדלים באזור עמק יזרעאל המערבי, עמק בית שאן, עמק החולה, אזור הנגב צפונח מקו העובר דרך ניר-יצחק, צאליס ואשל-הנשיא.

בקשת המועצה, כפי שהוגשה בזמנו, נתמכה בתצהירו של האגרונוס, מר ישראל כהן, מנהל המחלקה התקלאית של המועצה. מר כהן טען בסעיף 3 לתצחירו, כי:

*פדי תהדר מהזנים המפורטים בתקנה 17 המייק ומקורו באזורים המפורטים בתוספת הנ'ל מתבלטים בטעמם המשובה, צכעם הנאה,

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

עסיסיותם היתרה, ניחותם וניקיונס מפגמיסם שונים./

וממשיך מר כהן:

**סנולות אלה 1..] הסנות בפלי מאותס הזנים שמקולו מחוץ לאזולים האמוליס * (ההדגשה אינה במקור- מ.נ.)

בפסקה השנייה של סעיף 3 לתצהירו, מציין מר כחן, כי:

*פרי הדר זה, שוהגים לסמנו בכינוי *יפוי או *יפא'י או "יפאסיי, ובאנגלית 100/27 או

/*10//05:/, רכש לעצמו מוניטין מינחד הולות לתכונותיו המלוחדות שיש ליתסן בעיקר לסביבה הגיאוגלפית שבו גדל ולטבעה </

(ההדגשה אינה במקור- מ.נ.)

ביוס 22 בנובמבר 1967, שלח רשם סימני המסחר הודעה בדבר קיבול כינוי המקור לרישוס (בהתאס לסעיף 7 לחוק). בתודש שלאחר הודעת הקיבול, התנהלה תחלופת מסרים בנוגע למודעה שתפורסם בעיתונות בדבר הקיבול. לעניין זה יצוין מכתבו של בא-כח המועצה, עוייד כוגן, מיוס 12 בדצמבר 1967 :

*נראה לי כי יש חשיבות דבה להצמדת תכינוי אע האזוריס המפודטים בתוספת על-5י סעיף 17 של התקנות על יצוא הצמת ומוצריו. לפיכך הייתי מציע לא להשמיט בפרסוס ביומן מתוך תיאול המוצרים, את זיקת גידוכס באזודים המפורטים בתוספת לתקנות הנל2,/

(ההדגשה אינה במקור- מ.נ.)

בתאריך 5 בנובמבר 1968, הוענק ונרשם כינוי המקור בפנקס כינויי המקור הישראליסם. תעודת רישום הכינוי הוענקה לאחר שלא נתקבלה כל התנגדות לרישומו בפנקס. בתעודת הרישוס צוין, כי המוצר שכינוי המקור בא לציין הינו: ייתפוחי והב שמוטי, תפוחי זהב אפילים, אשכוליות מזן משנח מרש חסר גרעינים, לימוניס חמוציסי'י, זאת כדרישת סעיף 3 לחוק.

ביוס 30 באוגוסט 1969, הגישה המועצה בקשה לרשוס את כינוי המקור בפנקס כינויי המקור הבינלאומי. בתאריך 16 במרץ 1970, נרשם כינוי המקור בפנקס כינויי המקור הבינלאומי בהתאם להסדר ליסבון-1958, שמו המלא של הסדר ליסבון: ייהסדר ליסבון בדבר הגנת כינויי מקור ורישומס הבין- לאומייי (כתבי אמנה מסי 314) (להלן: 'יהסדר ליסבון").

.6

.7

.8

9

.0

בתאריך 7 בדצמבר 1976, חודש לראשונה רישום כינוי המקור, וביוס 7 לדצמבר 0, חודש הרישום בפעם השנייה. יצוין, לחידוש רישוס כינוי המקור בפעמיים אלה, לא קדמה כל התדיינות, שכן לא הוגשה לרשם כל התנגדות לחידוש רישום כינוי המקור בפנקס. ביוס 7 בדצמבר 2000, פג תוקפו של כינוי המקור, וביום 24 באוקטובר 2002, הגישה המועצה בקשה לחידוש כינוי המקור לתקופה נוספת של 10 שניס החל מיוס פקיעת התוקף.

ביוס 5 בנובמבר 2002 שלחה הגברת נורית מעוז, מנהלת מחלקת טימני מסחר, מכתב תגובה למועצה, בו התבקשה זו האחרונה להזיס טענות שונות שעלו במסגרת כתבות עיתונאיות, לפיהן נחתמו לכאורה הסכמים, במסגרתם העניקה המועצה לשלוש חברות פרי הדר בדרוס אפריקה זיכיון לשיווק תפוזיס ואשכוליות בבריטניה בחודשי

הקיץ, תחת הכינוי '/1818יי. במקביל, פרסם רשס סימני המסחר את דבר בקשת המועצה להארכת תוקף כינוי המקור ביומן של חודש נובמבר 2002, בעמוד 569.

בעקבות פרסוס ההודעה בדבר בקשת המועצה להארכת תוקף רישום כינוי המקור, הוגש לרשס סימני המסחר ביוס 30 בינואר 2003 חומר שנטען כי יש בו כדי להראות, בין היתר, כי כינוי המקור שהארכתו נתבקשה על-ידי המועצה, חדל לשמש ככינוי מקור. החומר הוגש בהתאם לתקנה 36 לתקנות כינויי מקור (סדר רישום של כינויי מקור שארא מקורס היא ישראל), התשכייו-1966, על-ידי עוייד טל בנד, אשר הגיש את החומר מטעמו באופן אישי. אומר כבר עתח כי מניעיו של עוייד טל בנד או כל מתנגד אחר להארכת תוקף כינוי המקור אינס מענייני, שכן בתור מי שאחראי ומופקד על טוהר פנקס כינויי המקור על-פי הוראות החוק והתקנות, עליי לקבל, לבחון לעומק ולחקור כל חומר שמובא בפני ושעניינו כי הכינוי אינו עומד עוד בדרישות החוק על- מנת להירשם ככינוי מקור.

ביוס 30 בספטמבר 2003, הגישה המועצה את תגובתה לשאלות שהועלו הן על-ידי מנחלת מחלקת סימני מסחר, והן על-ידי עוייד טל בנד. בתאריך 23 באוקטובר 2003, הוגשה תגובת עוייד בנד לטענות המועצה שהועלו במכתב מיוס 30 בספטמבר 2003, וביוס 15 במרץ 2004, התקייס בפניי דיון בטענות שהועלו בנוגע לחידוש כינוי המקור, במעמד עוייד טל בנד ובמעמד נציג המועצה ובאי כוחח.

בעקבות הדיון שנערך, הגישה המועצה לרשסם סימני המסחר שני מסמכי הבהרה. הראשון, מסמך מיוס 23 במאי 2004 המפרט, בין היתר, את היקפי שיווק פרי ההדר, ששיווקה המועצה תחת המותג ''18189'יי מדרום אפריקה לאנגליה. על-פי סעיף 1.1 ו- 2 למסמך האמור, בין השניס 2002-2004 שיווקה המועצה כ- 640,000 תיבות של

רשם הפטנטים, המדגמים וטימני המסחר

פרי הדר הנושאות את השס ''181198י' מדרום אפריקה לאנגליה. המסמך השני, מיוס 9 באפריל 2004, הינו מסמך המפרט את ההבדלים הקיימים בין תוצרת פרי הדר שמקורה בישראל לבין זו שמקורה בדרוס אפריקה. ממסמך זה ניתן ללמוד, כי

ההדרים הגדלים בדרוס אפריקה שונים בטעמס מאלו הגדליס בארא, בשל מספר גורמיס :

*הכנות עליהם מגודלים פידות ההדר שומס בשתי המדימות [..] ההבד2 בין הכמת מביא להבללים בטעמים של תוצרת עצי התדל. אחוז החומציות בקרקע עליה גדלים עצי ההדר בדרום אפריקה נמוך מאחוז החומציות בקדקע בישראל באופן זה, פרי הדר הגדל בישראל *ותד חמוץ/פהות מתוק מפרי הדר הגדל בדוום אפליקה./

(סעיף 1 למכתב המועצה מיוס 19 באפריל 2004, ההדגשה אינה במקור- מ.נ.)

עוד נטען בסעיף 2.1 למסמך מיוס 19 באפריל 2004, כי:

בנוסך לזנים לגביהם נרשס כינוי המקוד, פותחו במהלך השניס זני ההדר הבאים לגביהס נעשה שימוש בכינוי המקורנ...,*

עוד אבקש לציין בהקשר זה את מכתבה של המועצה מיוס 31 במרץ 2004, אשר נשלת כתגובה למכתבה של הגבי נורית מעוז, מנהלת מחלקת סימני מסחר מיום 17 במר\ 2004. סעיף 1 למכתבה של הגבי מעוז מציין בי: *,כפי שהובהר לכם בדיון נושא ההתקשרות לשי:ווק פרי הדר מדרוס אפריקה המסומן בכינוי המקור, *כול להוות שיקול חשוב בהחלטה את כינוי המקור. לפיכך, הנכם מתבקשים להודיע האס בכוונתכס לסייס לאלתר /!/ את התקשדות הש:ווק עס דרום אפדיקת.<

המועצה השיבה בסעיף 1 למכתבה מיום 31 במרץ 2004, כדלקמן:

זז...] נוכת עמדתה של מרשתי כי אין בעובדת שיווק פרי הדר הנושא את השס 1417174 מדרום אפריקת לאנגליה בכדי לפגוע בתוקף כינוי המקור שבנדון, היא אינה מתכוונת בשלב זה לסיים את ההסכס במסגרתו מיתן היתר לשיווק פוי ה77 המושא את השם 1477/41 מלדוסם אפליקת לאנגלית [.../

ד. ייחודו של המותג /'/131/9/

ד

.1

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

מקורו של השס והמותג:

גידול התפוזים בארץ ישראל מתחיל ככל הנראה במאה התשיעית לספירה כשהערבים נטעו באדמותיה את זן התפוזים המריר. במאות ה-11 וה-12, כבר מוזכרים פרדסים רחבי ידיים הנטועים בסביבות קיסריה ויפו. בימי נפוליאון, בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, פיארו תפוזי יפו את שולחנות מלכי אירופה ושועיה. באמצע המאה ה-19 ניטע וגודל באר\ ישראל זן חדש של תפוזיסם: השמוטי. תפוזי השמוטי העסיסיים, הטעימיס והנוחים לקילוף, חפכו עד מהרה לענף הייצוא העיקרי של ארץ ישראל לאירופה. התפוזים נעטפו בנייר אחד-אחד ונארזו בארגזי עץ שנשאו את שם נמל הבית 'י18119יי, הוא שמה הלועזי של העיר יייפויי. באירופה, דבק

בתפוזיס הללו הכינוי ייתפוזי יפויי או בקיצור '/18189יי. הפרי לא ממש גדל ביפו עצמה. הפרדסיט ישבו על שטחים נרחבים שבין תל אביב לראשון לציון. ואכן, עד תחילת המאח ה-20 לא היה זיהוי בין התפוזים לבין השס 'י18190יי. על ארגזי הפרי של חברת

ייפרדסיי היה איור של גמלים. על ארגזי הפרי של חברת ייפולנייי היה איור של עץ. כל חברה ארזה את הפרי שלה תחת מותג אחר.

העדויות הראשונות ליצוא פרי הדר מארץ ישראל תחת המותג ''18118י' הן מהשניס 5, מאותר יותר, עס קוס חמדינה ננטשו פרדסים ערביים רביס. חקלאים ישראלים מיהרו לאמץ את הפרדסים המוזנחיס, שיקמו אותס והמשיכו לטפחם, ועל המותג ''18180יי, שנולד כ-30 שנה קודם לכן הס לא וויתרו. כשהמועצה לשיווק פרי הדר, שהוקמה ב-1940 מכוח חוק מנדטורי, הבינה שמזהים את המותג עס התפוז הישראלי האיכותי, היא החלה לשווק את כל פרי ההדר הארצ ישראלי תחת השם '/18110יי. אולס, שני משבריס עיקרייס שתקפו את ענף הפרדסנות הביאו לירידה במעמדו של המותג '/13189יי. הראשון, נגע לפיחות בערך הלישייט, וזאת מכיוון שרוב פירות ההדר הישראליים יוצאו עד סוף שנות ה- 70 לאנגליה, והדבר היווה בעיה קשה. המשבר השני ארע בענף בסוף שנות ה-90 עם קיצוץ של כ-50% במכסות המים לחקלאיס שנבע משלוש שניס שחונות. כל אלה, הובילו את ראשי ענף ההדריס

בישראל לערוך סקריס בשווקי העולס בנוגע להכרה במותג '/18119י.

הסתבר כי מכיוון שתלק גדול מן חייצוא חיה לבריטניה, בריטים רבים קראו לתפוז,

'י18110יי ולא ''86ב3ע2)יי. בעקבות החשש לאבד את אחד המותגיס החזקיס של ישראל, החליטו בענף ההדרים, לאפשר גם למגדליס ממדינות אחרות להשתמש בו -

ד

7

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

תמורת תשלום. שני מגדלים זרים, אחד מספרד והאחר מדרום אפריקה, רכשו את הזכויות לשימוש במותג 'י18180יי, וחס מעביריס למועצה לשיווק פרי חדר, תמלוגיס על כל פרי שנמכר תחת המותג.

(חמידע בסעיף זה נלקת מספרו של ש. אביצור י'פירות יפו: מטעי פרי הדר באר'י, תל-אביב 1997, ומספרו של נחוס קרלינסקי ''פריחת ההדר'' - יזמות פרטית ביישוב 9, הוצאת ספרים עייש יייל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים- תשסייא).

ייחודה של תנובת הקרקע הארצישראלית :

דייר א. ריפנברג בספרו ''קרקע ארץ ישראל''- ידיעת תקרקע, חלק שני, ספרית מס למדע פופולרי, 1938, עומד על החשיבות שבהרכב המיוחד מאוד של הקרקע הארצישראלית לגידול פרי ההדר, והדבריס מדבריס בעד עצמס (ההדגשות אינן במקור- מ.נ.):

/כבר הזכרנו, שהמרכז העיקרי ש2 גידוכ ההדרים מקומו במישוד התוף. ואין זה מקרת שכן, מלבד האקלים ותנאי ההשקאה הנוחים בדרך כלל הרי קלקעות החול תאדומות מהוות מצע אידיאלי למטעיס אלה. הקרקעות מחזיקות בקירוב 80-90 אחוז חול עמוק ועל ידי כך מובטח לשורשים גידות יפה. תנועת המים היא מצוינת, לידי הוסר תמצן בשורשים אין הדברים מגיעים. יהד עם זה הקדקעות מחזיקות כמויות מועטות של טיט מפוזר יפה המאפשר את ספיחת חומרי תמזון הנחוציס ומונע הלחול מיס מהיר מל?./ (עמוד 76)

+ חשיבות מרובה נודעת לעובדה שבמישור התוף נמצא בעומק מועט אופק אפור של חול וטיט [...] הוא משמש מצע אי- חדיר שעליו נקוים עיקר מימי התהום במישור התוף ומכאן הס זודמים הימה. בזכות קיומה ש2 שכבה זו מצליח גידו התדריס במחוזות אלה * (עמוד 10)

*עמק 'זרעאל במי בעיקרו שככת סתף עכה שהתהוותה כדוכה בהתפוררות הדי הסיד באדץ שומרון והרי הבזלת ...= יחד עם זה נראה, שגם גדול פילות ההדלים (אשכוליות) יש לו סיכויים טוביס במקומות המאפשרים השקאה ושקדקעם אינה כבדה בילותר.* (עמודים 12-13)

בניגוד למימי אירופה הרי לא רק מי- הנהרות שבארץ ישראל אלא אף מי מעימותיה ותהומה עשידים מאוד במלחים מסיסים, וזהו בתלקו תוצאה משחינות האקלים [.] מימ המיס הנאותים ביותר להשקאה הם אלקת [..= ושחקה

.3

.4

או

רשם הפטנטיםמדגמים וסימני המסחר

לנו ההצלחה שרלוב המיס באזור ההדרים הס ממין זה (עמוד 15)

/אולס בכל מקוס שאבן הסיד נתדוחתה עמוק עמוק והפכה קרקע חול אדומה שם לפנו מצע אידיאלי למטעי-הדר. (אמנם בתחומים אלה אנו מוצאים את מרכז תרבות ההדרים ש2 ישלאק. התהוותה של קרקע זו קשורה קשר נכר בתנאי- האזוד שהס טחובים *ותר [...] מבתינה תקלאית קדקעות אלו ה( כאמור כבר, מצע משובת בהכשדו לגדול פירות הדר. מציאות שיעור טיט מועט כשלעצמו ואפיו הקולואידי מקנים לקרוקע זו, שהיא כמעט אדמת חול טהודרה, הולכת מיסם מעולת.* (עמוד 44)

שני גורמים עיקרייסם קבעו את מיקוס הפרדס הארצישראלי בשלהי המאה התשע עשרה: זמינות מי התהוס והקרבה לנמל. חשיבות זמינותס של מי התהום נבעה מן הצורך להשקות את עצי הפרדס באורח תדיר במשך שישה עד שבעה חודשיס בכל שנה. עץ ההדר וקוק לכמות מיס גדולה במשך כל חודשי השנה כדי לקיים את התחהליכיס המרכזיים בו, כגון קליטת מינרליס מן הקרקע, קליטת גזים מן האוויר, יצירת פחמימות והעברתס ממקום למקום. בשבעת החודשים השתוניס של השנה הושקו רוב פרדסי ארץ ישראל במי באר. באותה עת טרס נכנס מיכון הבאר לפרדסנות המקומית, ועל כן ומינותס של מי תהוס בעומק של לא יותר מעשרה עד שניס עשר מטריס הייתה הכרחית לתפעול שוטף ולא יקר של הבאר בפרדס. לפיכך נתרכזה רוב הפרדסנות הארצישראלית בשלהי המאה התשע עשרה במישור החוף, ובעיקר באזור יפו, לא רק משוס הקרבה לנמל היצוא אלא גס עקב ההכרח להימצא קרוב לשכבת מי התהום הקרובה לפני הקרקע.

פרי עץ ההדר הוא, למעשה, הגידול הסובטרופי הנפוץ ביותר בעולם, בעיקר בגלל עמידותו לתנאי מזג אוויר קשים ומעברי טמפרטורות קיצוניים. עצי ההדר גדלים לא מעבר לקווי הרוחב "40 צפון ודרוס. איכות הפרי מושפעת משני תנאים עיקריים: 1. הפרשי טמפרטורות בין יוס ללילה לקביעת צבע הפרי. 2. הפרשי טמפרטורות בין קיצ לחורף לקביעת יחסי הסוכר-תומצה בפרי. תנאיס אלה הס אופטימאלייס באזוריס שבין קווי הרוחב "20 ו-40%. בין קווי הרותב *20 ו-30% נמצאיס אזורי הגידול העיקריים של הדריס כתומיס וצהובים, המאופיינים במיציות רבה ולכן מיועדיס בעיקר למיצים. בין קווי הרוחב "30 ו-40% נמצאים אזורי הגידול של פרי כתוס וצהוב המיועדיס למאכל, לאזור ה משתייכת גם מדינת ישראל. מיקומה הגיאוגרפי של ישראל מבטיח לה תנאים אופטימאליים לגידול פרי למאכל. הבדלי הטמפרטורות בין יוס ולילה משמעותיים, אך לא קיצוניים מידי וכך גס בין עונות השנה. כל זה, בנוסף לסוגי האדמה מתאימים, מבטיח לפרי הישראלי רמת איכות ומתיקות גבוהה (יחס

.5

.6

4

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

חומצה סוכר מעולה) וצבע עמוק ואטרקטיבי. נדמה כי יתרונות אלה, הס שזיכו את פרי ההדר הישראלי במוניטין בינלאומי והפכו את ארצ ישראל לאחת החלוצות המובילות בגידול ובסחר הבינלאומי של פרי הדר.

שמואל אביצור בספרו ''פירות יפו: מטעי פרי הדר באר'י, בעמוד 9 קובע:

*ברור למדי, מדוע כמעט כל גלוע2 ההדוים התרכז סביב יפו, ומהי סיבת הצלהתם: קלקע מתאימת מורכבת מחול- חמדה, הקלות שבת ניתן להגיע למי תהום סמוכים לפני הקרקע ונוחים לשאיבה לצרכי השקיה, ואיכות המיס. הַאַקליס הממוזג במישור התוף התאיס להדרים, שהס רגישים לתנאי מזג- אויר קיצוניים [...] תפוזי ארץ ישדאל שנודעו במתיקותס ובמיהוחם, עלו על שולחנות מלכים ודוזנים באילופת./

(ההדגשות אינן במקור- מ.נ.)

באופן דומה קובע נחוס קרלינסקי בספרו ''פריחת ההדר'י, בעמוד 191 :

*מה היו הגורמים שהעמידו את הפלדסנות האלצישראלית על ז( אחד בלבד, השמוטי? ניתן לומד, כי הגורס העיקרי לכך היה :יחודו ואיכותו של השמוטי מול שאר מיניס וזניסם של ההדרים שבשוק ייחוד זה הוא שאפשר לשמוטי להתמודד בהצלהה מדובה עם שאר מיני ההצלר בשוקי אידופה. השמוטי ניחן בתכונות מצוינות של טעם, ריח, צודה נאה, הסימת בפני טלטולי הלד7 ועמידות בפני מזיקים (מחלות. זאת ועוד, תנאי האקליס והאדמה בארץ ישראל *צרו צילוף נסיבות 'יהודי שמנע את העתקתו לאלצות אחלות. בכך כשמר המונופולין של אלץ ישראל על ייצור השמוטי, לא :יפלא אפוא כי בפללסנות היהולית שבארץ ישראל נעשה מאמץ לשמוד 259 מלכזיותו שק המוצר תייתודי ש!יצר הענף.</ (ההדגשה אינה במקור- מ.נ.)

לא אוכל לסיים דבריי אלה בנוגע לאיכות תנובת ארץ ישראל בלא לציין מובאה מן התנייך הרווי בתיאורי הלל ושבת לאיכויותיה של ארץ ישראל ובפרט, לאיכות הקרקע והתנובה בה:

יפי יְנָה אֶל הי מב יא אֶלאָרֶץ טוה אָרֶץ חל מָים עָיַת וּתֶה' מ ת י צָאִים בַּבַקְעָה וּבָהָ ר: ח/ אֶרֶץ חטָל ושעכה וגְפו וּתְאַנָה. ורמון א רד"נית. שמ וְּבָש: ט אֶרֶץ אֶשֶר ל א בַמִסכְנַת אכל כָהּ לְהָם

10

ל איְתָחַקֶר כ ל בה אָרֶץ אֶשר אִבָנִיהָ תקצב נְחִ' שֶת:/ (דברים, פרק חי, פסוקיס ז'-יי)

ה. עיקר המחלוקת

.7

ה.1.

ה.1.1

.8

.9

כאמור, התשתית העובדתית כפי שתוארה לעיל, אינה מצויה במחלוקת. השאלה המרכזית העומדת להכרעה היא האם העובדה שהמועצה מגדלת תפוזים בדרוס

אפריקה ומשווקת אותסם לאנגליה תחת הכינוי ''18189יי, אינה משנה את המעמד

המשפטי של כינוי המקור 'י1816י' כך שאינו עומד עוד בדרישות החוק ואין להאריך תוקפו.

הטענות כנגד הארכת תוקפו של בינוי המקור הן כדלסמן:

מכירת זיכיונות לשימוש בשם ''ג/131/' לפרי הדר שמקורו אינו בישראל:

בבסיס הטענות כנגד הארכת תוקף רישומו של כינוי המקור בפנקס כינויי המקור, עומדת העובדה שבשנת 2002 או בסמוך לכך, התקשרה המועצה בהסכם עס חברות זרות בדרוס אפריקה. במסגרת ההסכם עמן, העניקה המועצה לחברות אלה זיכיונות,

תמורת תמלוגים, לשימוש בשס 'י18188יי עבור פרי הדר שגדל בדרוס אפריקה.

עובדת מכירת הזיכיונות, נתגלתה לראשונה לרשם סימני המסחר עס פרסומה

בעיתונות של כתבה בנושא ומאוחר יותר בפרסומים נוספים, הן בעיתונות והן באתר

האינטרנט של המועצה, פרסומיס אשר אושרו בידי המועצה. אביא להלן מספר

מצומצס של דוגמאות להמחשת הטענה :

1 ביום 3 בנובמבר 2002, פורסמה כתבה במדור הצרכנות של עיתון ייידיעות אחרונותיי, שכותרתה: "המועצה לשיווק פרי הדר במסע לקיצלוסם תהמותג (יאפת'. בגוף הכתבה נכתב: "מנכי2 המועצה לשנווק פרי הדר, מנה דודזון, מסר שהמועצה קיבלה החלטה עקרונית להרחיב את השימוש במותג ג'אפה למדינות נוספות ולענפי חקלאות אחלים [...] בקיץ האחדון התירה המועצת לשיווק פרי הדר למלינות דרום אפריקה לשווק פירות הדר באירופה תחת המותג ג'אפה, בתודשים בתסם אין פרי ישראלי בשווקים./

2 ביום 4 בנובמבר 2002, פורסמה כתבה בעיתון ייגלובסיי, שכותרתה: "*המועצת לשיווק פרי הדר במועים למכידת זיכיונות למותג (יאפתי. בגוף הכתבה נכתב: *לפני כחצי שנה נחתם הסכם בין המועצה לבין חברות מדדום-

11

.0

.1

ה.1.2.

.2

.3

1

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

אפריקה, שבמסגרתו מייצאות אותן חבלות תפוזים ואשכוליות לרשת טסקו הבדיטית תחת השם גיאפה, תמודת תמלוגיס למועצה./

3 ביום 5 בנובמבר 2002 התפרסם מאמר מטעם המועצה, שכותרתו: ?/אפה היי- טק מדלוס אפליקת. כותרת המשנה של המאמר הינה: *ללאשונה חתמה המועצה לשיווק פרי הדר על הסכס ליצוא פרי הדר מדרום אפריקה לבריטניה תחת המותג /ג'אפתי. התפוזים והאשכוליות מדרוסם אפליקה *מכדו בחודשי הקיץ- כשאין פרי ישראלי בשווקים./

כאמור בפרק בי לעיל, בגיו כתבות אלה שהגיעו לידיעתה של מנהלת מחלקת סימני מסחר בסמוך להגשת הבקשה להארכת תוקף כינוי המקור מטעם המועצה, שלחה מנהלת מחלקת סימני מסחר דרישה למועצה, ליתן הסבריס בדבר הטענה של גידול ושיווק פרי הדר תחת המותג ייג'אפהיי מדרוס אפריקה.

עוד נטען בעניין זה, כי השימוש במותג 'י18189יי נעשה על-ידי המועצה במודע, תוך

שהיא מודה, כי מסחור במותג 'י181/9'י שלא לפרי הדר שמקור גידולו בישראל, הפך

את המותג במקומות מסוימים לציון סוג, באופן שאינו עומד עוד בדרישות החוק להגנה ככינוי מקור.

מיהול המותג ''ג'אפה'י

עוד עלו טענות כנגד המועצה כי פעלח למיהול המותג ייג'אפהיי, באופן בו נתנה הרשאה לשימוש בכינוי המקור ''141/8יי עבור טובין אחריס שאינם פרי הדר, כגון משקאות קלים, ושאינם נכללים בהגדרת ייהמוצר שכינוי המקור בא לצייייי ולפיכך, מוצרים אלה אינס עומדיס בדרישות החוק. נטען, כי בין המוצריס שנמהלו בכינוי המקור, מוצרי חלב, גלידות, קוסמטיקה ואופנה.

בעניין אה הופנה רשם סימני המסחר לעיין בכתבה שהופיעה בעיתון *ידיעות אחרונותי' ביוס 16 בדצמבר 2001, שכותרתה: ''סין מעוניינת לרכוש מישראל מותג פרי ההדר ג'אפה'י. בגוף הכתבה נאמר:

*בעבר נתנה המועצה אישולים לשימוש בשס המותג ג'אפת ללא אישור להשתמש בו עבור פלי חברה איטלקית וחברה הולמלית קיבלו אישור להשתמש במותג גיאפה עבור :וגולטים שהן מייצלות. במסן, התברה היפנית לוטת משתמשת במותג לצורך קידום משקאות קלים, פודינגים (מסטיקים ‏ 1..] כמו כן התכלות מתחייבות שציור התפוז או פרי אחר וכן השם

12

.4

.5

ה.2.3.

.6

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

ג'אפה יתנוסס על המוצרים וכך מסייעות לקדם את מכידת מוצרי ההדרים מישלאל,/ (ההדגשות אינן במקור- מ.נ.)

באופן דומה, הופנה רשס סימני המסחר לכתבה שפורסמה בעיתון ייגלובסיי ביוסם 21 בנובמבר 2001, שכותרתה: ‏ 'קונצרן הולנדי ישווק יוגורטים תחת שם המותג הישראלי ''ג'אפת'ייי. בגוף הכתבה נאמר:

+המועצה לשיווק פרי הדר חתמה על הסכס עס הקונצרן ההולנדי פרש-פלך, המייצר מוצרי חלב, לפיו| ישתמש הקונצון במותג ?ג'אפה? ביוגורטיס, המכילים תפוזים ישראלייס [..1 המועצה לשיווק פרי הדר השקיעה בשמם האחלונות עשרות אלפי דולרים כדי לדשוס את המותג ולהגן עליו במדינות רדבות בעולם, בקטגודיות שונות כדי שתוכל להמשיך ולמכור אותו- ולא רק בהקשר של שיווק מוצר מזון אלא גם מוצרים בתחומים אחלים כמו קוסמטיקה (אופנה./

(ההדגשה אינה במקור- מ.נ.)

הטענה שהועלתה הייתה, כי המהלך שנקטה המועצה במתן הרשאות לשימוש במותג

'/18110יי ומסחור בו גס עבור טובין שאינם פרי הדר, ובייחוד העובדה כי הרשאות אלה ניתנו לחברות מחוץצ לישראל, התאפשר באופן מוצלח לאור העובדה, כי המותג לא זוהה עוד עם תוצרת ישראלית בעקבות שימוש במותג באמצעות חברות זרות. נטען בפני, כי שימוש חברות זרות במותג, מרוקן מכל תוכן את הזיקה הגיאוגרפית הנדרשת להמשך רישום כינוי המקור ככזה. טענה זו עלתה בעקבות הפרסוס מטעם המועצה מיוס 5 בנובמבר 2002, שכותרתו: ''ג'אפה היי- טק מדרום אפריקה'י. שס טענה המועצה: ''במהלך השניס השקיעו המועצה וגורמים אחרים מאות מליוני שקליס בקידום ופרסום המותג. כתוצאה מכך, בחלק מהמקומות הפך ''ג'אפת'י למילה נרדפת לתפוז (במו ''ארטיק'י \''פריז'ידר'י)יי.

הרחבת השימוש בשם '/ג/131'' לזני הדריס ולאזורי גידול שאינס נכללים בתעודת כינוי המקור:

הבקשה לרישוס כינוי המקור כפי שהוגשה 7 בדצמבר 1966, הסתמכה כאמור על תקנה 17 לתקנות לפיקוח על יצוא הצמח ומוצריו (יצוא פרי הדר), התשייך-1960. תקנה 17 קובעת את האזוריס אשר תוצרת ההדרים מהסם תסומן במילה 'י14110יי. התקנה מתולקת לשני טוריס, כאשר בטור אי מוגדריס הזנים ואזורי הגידול (עס הפניה לתוספת), ובטור בי מתוארות המיליס שתציינה את אותס וּניס שגדליס באותס אזורי גידול. וני ההדר המופיעיס בטור אי הינס: יישמוטייי מאזור אי,

3

.7

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

'יתפוזיסם אפיליסיי מאזור בי, ייאשכוליות מזן משנה- מרש- חסר גרעיניסיי מאזור גי ויילימוניס חמוציסיי מאזור גי. על-מנת שאוכל להידרש כראוי לטענה זו, אביא כאן את התוספת הרלוונטית לתקנה 17 במלואה. התוספת היא המתארת בהרחבה את

אזורי הגידול: 2 תוספת חלק אי (תקנה 17(א)(1))

האזור הכלול בשפלת החוף הישראלית המשתרע מראש הנקרה בצפון ועד ליד- מרדכי בדרוס לאורך שפת הים ועד ל- 25 ק''מ לעומק היבשה, לרבות השטח מערבה מכביש טעד מיד מרדבי ועד לנחל עוז.

חלק בי (תקנה 17(א)(2))

1. האזור המתואר בתוספת הראשונת; 2. עמק יזרעאל המערבי;

חלק גי

(תקנה 17 (א) (3) 1- (4))

1 האזור המתואר בתוספת הראשונה בצירוף אזור הנגב צפונה מקו העובר דרך ניר יצחק, צאלים ואשל הנשיא; עמק יזרעאל; עמק בית שאן; עמק הירדן; עמק החולה; הגליל. ''

₪ 2 תו כ

ואולם, תקנות לפיקוח על יצוא הצמח ומוצריו תוקנו בשנת 1975. על-פי התיקון, הזניס אשר נכללים בכינוי המקור הינם: יישמוטייי מאזור אי, ייטבורייי מאזור בי, 'יתפוחי זהב אביבייםיי או י'אפיליסיי מאזור בי, י*אשכוליותיי מאזור בי, יילימוניס חמוציםיי מאזור בי, ייקלמנטינותיי, ייסטסומהיי, ייוילקינגיי, ייטנגירינות'י, יימנדרינות' והכלאותיהן מאזור בי, 'יפומלות'י. אביא כאן את הנוסח המתוקן של התוספת לתקנה 0 (הוא המחליף את תקנה 17 שבנוסת התקנות המקורל)'י:

0 תוספת ן (תקנה 20)

חלק אי

האזור הכלול בשפלת החוף הישראלית המשתרע מראש הנקרה בצפון

ועד יד- מרדכי בדרום לאורך שפת הים ועד ל- 30 ק''מ לעומק היבשה,

לרבות השטח הגובל בכביש בארי- כרם- שלום עד ניר- יצחק ועד בכלל ומזרחח ממנו.

חלק ב'

3 האזור המתואר בחלק א';

. עמק יזרעאל;

עמק בית שאן;

. עמק הירדן;

+,

4 5 6

4

.8

ה.1.4.

.9

.10

.1

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

7. עמק החולה; 8 הגליל,''י

הטענה שהובאה בפניי על-ידי עוייד טל בנד, היא כי השינוי בתקנות שנעשה מאז נרשס כעוי המקור, הרחיב הן את זּני ההדרים שניתן לסמנם בשס ''1819יי והן את אזורי הגידול של זנים אלה מעבר לזני ההדרים ומעבר לאזורי הגידול ביחס אליהס נרשם כינוי המקור בתחילה. כך, למשל, בהתאם לתקנות בנוסתן החדש ניתן לסמן בשס '/18110יי גם קלמנטינות, מנדרינות, פומלות, ועוד, וכן 'יתפוזים אפיליסיי שגודלו בגליל ובעמק החולה, בעוד שהרישום המקורי היה לגבי ייתפוזים אפיליםיי הגדלים בשפלת החוף או עמק יורעאל המערבי. דחיינו, בתנאי אקליס וקרקע שוניס.

השם ''ג/131'' לא היה כשיר להירשס מלכתחילה ככינוי מקור:

נטען בפניי, כי חשם 'י1818₪'' לא שימש בעבר ואינו משמש כיום כשמם הגיאוגרפי של אזורי גידול החדריס שתוצרתס מסומנת בשס 'י18189י' בהתאס לתקנות לפיקוח על ייצוא הצמח ומוצריו, ואינו מעיד על מקורה של התוצרת. שכן, האזוריס המצוינים בתקנות האמורות (הן באלה משנת 1960 והן בנוסחן המתוקן משנת 1975), מצוייס בחבלי ארץ שוניס הפזורים בשפלת החוף, עמק יזרעאל המערבי, הנגב הצפוני, הגליל והעמקים, בעוד השס ייג141יי, כך נטען, שימש מאז ומעולס כשמה של עיר הנמל יפו בלבד. לפיכך, נטען כי השס ''18188י' אינו עולה כדי דרישת החוק, שכן כינוי מקור מוגדר בחוק כ: ''השם הגיאוגרפי של ארצ, אזור או מקום, הכלול בשמו של מוצר ובא ללמד שמקווו שם ושאיכותו או תכונותיו הן, ביקון, פרי אותה סביבה גיאוגרפית [...]."* בנסיבות אלה, נטען, לא ניתן לכנות את האזורים הגיאוגרפיים ביחס אליחם נרשם כינוי המקור, אשר מחוויס חלקיס ניכרים של מדינת ישראל בשס 'י18118יי, שכן השם אינו מעיד על מקור פרי ההדר המסומן בו.

לפיכך, נטען בפניי, כי מלכתחילה לא הייתה כל הצדקה לרישוס כינוי המקור בשל חוסר התאמה בין איזור הגידול לבין השם הגיאוגרפי. עוד נטען בפניי בהקשר זה, כי אץ זה סביר לכנות זנים שוניס הגדלים באזורים שוניס שאינס בעלי רצף טריטוריאלי, בשס אזור אחד ולומר בכך, כי אותם זנים, אף אלה הגדלים במרחק רב מן האזור את שמו הם נושאים, חינס בעלי איכויות זהות וכי תכונותיהם שוות לאלה של הזניס הגדליס באותו אזור גיאוגרפי.

לסיכום, הטענות שהובאו בפניי עניינן בכך ששינוי הנסיבות כפי שתואר, מחייב כי תיערך בדיקה מדוקדקת האם כינוי המקור עודנו כשיר לשמש כינוי מקור, שכן

ה.1.5.

.2

ה.2.

.3

7

.5

.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

הרתבת האזורים בהס מגודליסם זני הדרים שניתן לכנותם ''18119י', מהווה לכאורה הודאה בכך שהתכונות והאיכויות של זני ההדרים אינן תלויות כלל באזור הגידול, ולמצער, כי אזור הגידול אינו הגורס המכריע לקביעת איכות הפרי.

למועצה לא ייגרם נזקי הטענות, הובאה בפני על-ידי עורך דין טל בנד טענה, לפיה לא ייגרם למועצה נזק חמור באי הארכת תוקף כינוי המקור והסרתו מפנקס כינויי המקור חישראלי, שכן כחלק מן המהלך הכולל שנקטה המועצה למסחור השם '18119יי', רשמה המועצה את השם כסימן מסחר במדינות רבות, לרבות בתלק מן המדינות החברות בהסדר ליסבון (ובכלל זה בישראל). בנסיבות אלה, נטען כי אי הארכת תוקף כינוי המקור לא תגרע מהמוניטין ומההגנה שקנויה לשם ממילא כסימן מסחר. מה גם שכאמור, הפעולות שנעשו למסחור השם '18119יי' גם לטובין שאינם פרי הדר ו/או גם לפרי הדר שלא גדל בישראל, לא רק שמתיישבות יותר עם היותו של השם כסימן מסחר ולא כינוי מקור, אלא שהן גרמו להגדלת רווחי המועצה בגין השם '18119יי' באופן משמעותי, כך שהמועצה נשכרת מהעובדה שהשם '18119יי' הפך למותג בינלאומי. עיסרי טענות המועצה להארכת תוקף כינוי המקור:

המועצה הגיבה במכתבה מיוס 1 באוקטובר 2003, הן על הטענות שהופנו אליה על-ידי מנהלת מחלקת סימני מסחר והן על הטענות שהועלו במכתבו של עוייד טל בנד מיוס 30 לינואר 2003, כפי שפורטו לעיל. עיקר תגובתה של המועצה תכנה בתקיפת תוקפו של מכתבו של עוייד טל בנד. מעט מטענותיה של המועצה עוסקות במהות ובתוכן הטענות שהועלו כנגד הארכת כינוי המקור. אדון הן באלה והן באלה.

למעשה, טוענת המועצה כי בהליך זה, פועל עוייד טל בנד בחוסר תום לב ומתוך שיקולים זרים. לטענת המועצה, יש לדחות את התנגדותו של עוייד טל בנד על הסף, משום שכל מטרתו בניסיונו לגרוס לאי הארכת תוקף כינוי המקור '181/9יי' הינה, להביא לביטולו של חוק הגנת כינויי מקור, וכך לגרום להוצאת מדינת ישראל מחברותה בהסדר ליסבון, וזאת ייבחוסר תום לב משווע ומשיקולים זרים', כלשונה של המועצה בסעיף 1 למכתב טענותיה.

לגופם של דברים, אביא בראשונה את הסברה של המועצה לטענות שהועלו בדבר מכירת זכויות השימוש בשם '18119יי' לפרי הדר שמקורו בדרוס אפריקה. בסעיף 48

למכתבה, טוענת המועצה, כי במהלך שנת 2002, אכן אפשרה לתברות דרוס אפריקאיות לייצא פרי הדר שמקורו בדרוס אפריקה לאנגליה תחת השם '181/9יי', ואולם צוין, כי ההיתר ניתן לזמן מוגבל בלבד. עוד טוענת המועצה, כי התנאי המרכזי למתן ההיתר לחברות הדרוס אפריקאיות היה עמידתו של פרי ההדר שגודל בדרוס אפריקה ושווק משם לאנגליה, בתנאי איכות קפדניים ביותר ובסטנדרטיס בינלאומיים וישראל ייס מחמירים. בסעיף 56 למכתבה טוענת המועצה, כי עוד בטרס מכירת השם '18119יי' לחברות מסוימות בדרוס אפריקה, התקשרה המועצה בעסקאות בהן מכרה לגורמי שונים בדרום אפריקה שתילים של פרי הדר וידע מקצועי. בכך, לטענת המועצה, הבטיחה היא כי התכונות הייחודיות שבפרי ההדר הישראלי יישמרו גם בגידול בדרום אפריקה.

בעניין זה טוענת המועצה, כי מאחר ודרוס אפריקה ואנגליה אינן חברות בהסדר ליסבון, הרי השם '18119יי' אינו מוגן בהן ככינוי מקור אלא כסימן מסחר בלבד, ולפיכך אין כל מניעה לעשות שימוש במדינות אלה במותג '18119יי' לפרי הדר שמקורו אינו בישראל.

זאת ועוד, טוענת המועצה, כי מכוח פקודת סימני סחורות, אין לבטל את כינוי המקור אלא בחקיקה ראשית של הכנסת. המועצה משתיתה טענתה זו על סעיף 2א לפקודת סימני סחורות, כפי שתוקן בתיקון תשכייט (25 במרץ 1969). לטענת המועצה, הפירוש שיש לתת לסעיף 2א לפקודת סימני סחורות חינו כי כינויי המקור 'יייפויי', 'יייפאיי', 'יייפאסיי', '/14180יי או '/8105יי הינם כינויי מקור הרשומים בישראל על-פי חוק הגנת כינויי מקור, וכי הרישום הינו בגדר חזקה עובדתית חלוטה לפי חקיקה ראשית של הכנסת.

עוד טוענת המועצה, כי גם בעלותה שלה בכינויי המקור אף היא מוגנת באמצעות חוק הגנת כינויי מקור, וכי שינוי עובדה זו (שינוי הבעלות בכינוי המקור), אף הוא יכול להיעשות רק בדרך של חקיקה ראשית באמצעות תיקון פקודת סימני סחורות. בעניין זה טוענת המועצה, כי פקודת סימני סחורות הינה חקיקה ספציפית אל מול חוק הגנת כינויי מקור, ועל-כן הוראות פקודת סימני סחורות בכל הנוגע לכינוי המקור, גוברות על הוראות חוק הגנת כינויי מקור, ואין למנוע את הארכת תוקף כינוי המקור אלא בחקיקה ראשית.

לטענות בדבר מיהול המותג '18119יי', המועצה למעשה אינה מכחישה את העובדה כי עשתה שימוש בשם '18119יי' לטובין שאינם פרי הדר מחוץ לישראל. המועצה תומכת את מעשיה אלה מחוץ לישראל בכך שפקודת סימני סחורות חלה בישראל בלבד, ולפיכך, אין כל איסור על מיהול המותג '18119יי' בכל הנוגע לשימוש מחוץ לישראל. בסעיף 59 למכתבה, מודה המועצה כי היא אכן התירה לחברה מהולנד לעשות שימוש בשם '/18148יי' לגבי יוגורטים. אך טוענת שמאחר והיוגורטים מיוצרים מפירות הדר שמקורם בישראל, לגביהם חל כינוי המקור, אין ברישיונות אלה כדי לפגוע בתוקפו של כינוי המקור ולחלופין, כי מאחר והולנד אינה חברה בהסדר ליסבון, חרי שלא חלים עליה כללי ההסדר ושיווק המותג שם גם לטובין שאינם פרי הדר, מותר. לעומת זאת, מכתיבה המועצה בסעיף 65 למכתבה את הטענה כאילו התירה לחברת לוטה חיפנית לעשות שימוש בשם '18119יי' בנוגע למוצרי שאינם פרי הדר.

בהמשך טוענת המועצה כי ככלל, מטרתו של חוק הגנת כינויי מקור הינו הגנה על בעל כינוי המקור ולפיכך, אין למנוע מבעל כינוי המקור לעשות שימוש אחר במותג שנרשם ככינוי מקור. כמו כן טוענת המועצה, כי אין כל הוראה המונעת מבעל כינוי מקור לעשות שימוש בכינוי המקור בטובין השונים מן הטובין אשר ביחס אליהם נרשום כינוי המקור. ולפיכך, זכות קנויה למועצה לעשות שימוש בשם '18119יי' גם בטובין שאינם פרי הדר.

עוד טוענת המועצה כי כינוי המקור נרשום ביחס לפרי הדר שמגודל באזורים נרחבים בישראל, כפי שמפורט בתוספת לתקנה 17 לתקנות לפיקוח על יצוא הצמח ומוצריו (יצוא פרי חדר), התשל"960 (ראה נוסח התקנה בסעיף 36 לעיל). לפיכך, טוענת המועצה כי אין בעובדה שהיא מתירה שימוש בפרי הדר תחת המותג '18119יי' לפרי ההדר שלא גדל ביפו כדי לסתור את חוק הגנת כינויי מקור. בנוגע לרישום כינוי המקור לגבי אזורי גידול נרחבים מלכתחילה, טוענת המועצה כי כשמדובר בארץ ישראל ששטחה קטן יחסית והאקלים בה דומה מאזור לאזור, הרי התכונות אשר מעניקות לפרי ההדר הישראלי את ייחודו, מצויות במרבית שטחה של המדינה. בין היתר, טוענת המועצה, מדובר בתנאי אקלים מיוחדיים השוררים בישראל ומאפשרים גידול זני חדר מאיכות מעולה וכן בטבע של האנשים בישראל חידועיים בנטייתם למחקר ופיתוח המדע הגנטי. לטענת המועצה, תכונות אלה אינן ייחודיות לאזור גיאוגרפי כזה או אחר בישראל, אלא זהות בכל חלקי המדינה, בייחוד כאשר מדובר במדינה קטנה. מה גם שלטענת המועצה, השם '13189י' נתפס בעיני הציבור בארץ ובעולס כמציין את מדינת ישראל כולה ולא את העיר יפו בלבד. לעניין זה טוענת המועצה כי כיוון קיים השתק מלטעון טענות כנגד רישום כינוי המקור מלכתחילה שכן מדובר בכינוי מקור שנרשם לפני כ-35 שנה וניתנו כבר מספר הזדמנויות בעבר לטעון טענות הנוגעות לעצם רישום כינוי המקור.

בנוסף, טוענת המועצה כי על-פי סעיף 13 לחוק ועל- פי תקנה 38 לתקנות, בדיון בבקשה להארכת כינוי מקור, אין לבחון האם כינוי המקור היה כשיר להירשם מלכתחילה ככינוי מקור, אלא רק האם כינוי המקור עודו משמש ככינוי מקור.

לטענה כאילו הפך עם השנים השם '131/9יי' לשם סוג, טוענת המועצה כי לא הובאו כל ראיות לכך שהשם '18119יי' אכן הפך לשם סוג. עוד טוענת המועצה בהקשר זה, כי

לאור סעיף 6 להסדר ליסבון, הרי לא ניתן לראות בשם '18119יי' כשם סוג כל עוד מוענקת לו הגנה בישראל ככינוי מקור. לשונו של סעיף 6 להסדר ליסבון, הינו:

*כינוי שנתקבל להגנה באחת מאלצות האיגול המיוחד, לפי המוהל שנקבע בסעיף 5, אי אפשר לדאו באותה ארץ כאילו נעשה שם סוג כל עוד הוא מוגן בכינוי מקור באדץ המקול.

יתירה מכך, טוענת המועצה כי אף אם המועצה מסחרה בשם '18119יי' ומכרה זכות שימוש בו לגורמים שלישיים, אין בכך כדי לבסס טענה כאילו הפך השם '14119יי' לשם סוג.

המועצה מסיימת את טיעונה בכך שעלול להיגרם לה נזק רב מאי-הארכת תוקפו של כינוי המקור '18119יי'. לטענת המועצה, אי הארכת תוקפו של כינוי המקור, לא רק שיפגע ביכולת של מגדלי ויצואני ההדרים לשווק את תוצרתם ברחבי העולם, אלא גם יפגע בציבור הישראלי בכללותו במיליוני שקלים.

ו מהות ההליך המשפטי- החלטה מנהלית

ההליך שבפניי נוגע להארכת תוקף כינוי המקור והינו הליך מנהלי במהותו ולא שיפוטי. שכן, בדיון בשאלת הארכת תוקף כינוי המקור כרשם סימני המסחר, הנני, פועל כאחראי על תקינות ועל טוהר המרשם בפנקס כינויי המקור בהתאם להוראות החוק והתקנות. כארשם, האמון על הרישום בפנקס כינויי המקור הישראלי, הנני מוסמך על-פי דין להזמין כל אדם להוכיח לו כל חומר שיש בו כדי להראות שהכינוי נשוא הבקשה אינו ראוי לשמש כינוי מקור (תקנה 36 לתקנות).

בהליך מסוג ההליך המנהלי, לא נדרשת הכרעה בין שני צדדים ניצבים לסכסוך כבחילית שיפוטי. על ההבדל בין שני סוגי החליכים עמד פרופי ברוך ברכה בספרו 'משפט מנהלי' הוצאה לאור בעיימ, 1997 כרך ראשון, עמוד 66:

*הסמן החשוב ביותר לעניין זה הוא קיומו של סכסוך ביני צדדיים ניצבים (69זק זטוווז 8₪, המובא להכרעתה של הרשות המוסמכת [...] נקודת אופיינית אחרת היא, שתיוזמה לפתיחת ההליכים במסגרת הסכסוך מסורה למתליינים ולא לרשות הפוסקת בלינם.

כך, בדיון בבקשת המועצה להארכת תוקף כינוי המקור, איני משמש כערכאה שיפוטית שתפקידה ליישב סכסוך בין פרטים (כגון, בהתנגדות להענקת סימן מסחר או פטנט). תפקידי כארשם במקרה זה הינו תפקיד מנהלי בו אני נדרש להחליט על-פי החוק והתקנות וכן על- פי ידיעות אודות כינוי המקור שנמצאות ברשותי ו/או באמצעות ראיות שמובאות בפניי על-ידי כל אדם, עליי להאריך תוקף כינוי המקור אם לאו.

לסיום, אביא דבריו של דייר יצחק זמיר בספרו 'השפיטה בעניינים מנהליים' המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי עייש הרי סאקר, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשמ"ח- 1987, בעמוד 178 :

*כמובן, אין זה סתסם מקרה שדוב העניינים המנהליים, בישראל ובמדינות אחרות, נלונים לפי סדר דין מיוחד. אף אין זה מקרה שהמחוקק בישראל נוהג, לעיתים קרובות, לעקוף את בתי המשפט הכלליים ולמסור את ההכרעה בעניינים מנהליים בידי בתי-דין מיוחדים. בתי המשפט הכלליים, כפי שהס בנוייס ופועלים כיום, אינם נחשבים ערכאה מוצלחת ביותר לדיון בעניינים מנהליים. הם פותתו ושוכללו במשך תקופה ארוכה לצורך דיון בעניינים פרטניים ופליליים, סדר הדין בעניין פרטי מתאים להתדינות בין שני צדדים העומדים ע2 אותו מישוד ומכוון לגלות את האמת ולעשות צדק ביניהם במסגרת הדין. בענין מנהלי התמונה שונתה לגמרי.

שאלת הארכת תוקף כינוי המקור '18119יי' העומדת בפניי מכילה מניפת שיקולים נרחבת וחוצה את מעגל האינטרסים הפנימיים של הצדדים שבאו בפניי. כך, בחנתי את הראיות שהובאו בפניי באספקלריה כללית של שמירה על הוראות החוק והתקנות הנוגעות להסדרת רישום כינויי המקור הישראליים ובייחוד עמדתי בפני חשיבות טוהר פנקס כינויי המקור המשמש נר לרגליי בכתיבת החלטתי זו.

הגשת חומר הראיות בהתנגדות להארכת כינוי המקור:

בפתח הדיון, הנני נדרש לשאלת הגשת חומר ראיות על-ידי עוייד טל בנד. כאמור, בסמוך לאחר פרסוס הבקשה להארכת תוקף כינוי המקור, שלח עוייד טל בנד חומר ראיות אל רשם סימני המסחר, אשר היה בו להראות כי לכאורה, אין להאריך את תוקף כינוי מקור '18119יי'. חומר הראיות הוגש במסגרת הליך בחינת כינוי המקור בהתאם לסעיף 13(ב) לחוק, ועל-פי דרישת תקנה 36 לתקנות שקובעים, כי במידה והוגשה בקשה להארכת תוקף רישום, יפרסם הרשם את דבר הגשת הבקשה ויזמין כל אדם להמציא לו כל חומר שיש בו כדי להראות שהכינוי חדל לשמש כינוי מקור.

בעניין זה קובעים דברי ההסבר להצעת חוק כינוי מקור (הצעות חוק 635, אי בטבת תשכייה, 6 בדצמבר 1964), כי בעניין בחינת כינוי מקור:

*יהיה רשאי (הרשם- מ.) לדרוש כל חומר וידיעה הנחוצים לו לבחינה ולהתייעץ עם מי שיידאה לו ולקבל ממנו ככ חומר וידיעה הדרושים לו לצורך הבתינת.

מטרת החוק היא לשמור על טוהר הפנקס ולפיכך נקבע כי על הרשם להיעזר בכל חומר ראייתי המובא בפניו מכל מקור שהוא על-מנת לעמוד על טיבו של הכינוי אשר נדרש לרשום, או להאריך תוקפו. על החשיבות שבשמירת טוהר הפנקס, עמד בית המשפט העליון בבג''צ 476/82 אורלוגד בע"ימ נ. רשם הפטנטים, פייד לט(2) 148 מפי כבוד השופט י. וייסי:

*לאחר הכל, וכפי שמציין בצדק בא-כות המשיבה, מכריע רשם סימני המסחר ובעקבותיו בית משפט זה, לא רק במחלוקת הנושה בין הצדדים היריבים, אלא מוטלת עליהס גם האחריות לתקינות דשוס סימני המסחר וחובת השמירה על מסחר הוגן ומניעת הטעית הציבור.

נושא חשיבות טוהר הרישום בפנקסים ודיוק המרשם, עמד אף במרכזה של הכרעת בית המשפט העליון בפסק-דין עייא 217/86 מרדכי שכטר נ. אבמא בע"ימ ואח', פייד מייד (2) 846 (להלן: 'פסק הדין בעניין שכטר'). פסק-הדין בעניו שכטר אמנס דן בטוהר הרישום בפנקס הפטנטים ואולס, הרציונל שעומד בבסיס טוהר הרישום או שונח כמובן, מעניין לעניין. כך קבעה כבוד השופטת נתניהו (בעמודים 857-858):

*לשם שמירה על האינטרס הציבורי לתזה, של טוהר הפנקס מאמצאות שאינן כשירות לרשום, מעודד המחוקק הן פניות ציבוריות (של כל אדם) בדרך של בקשות ביטול והן פניות פרטיות בדרך של תקיפה עקיפה על די הגנה בפני תביעת הפרה. אלה כאלה משרדתות אינטרס ציבורי [...1 עיננו הרואות- המדיניות של המחוקק היא להישען על הציבור (גם על הפרט המעוניין, ?ותד מאשר על בדיקתו של הרשם, בכל תנוגע לצעדים המביאים לטיהור הפנקס. התנגדויות, בקשות ביטול ותקיפות עקיפות של הפטנט על- :ד המתגונן בפני תביעת הפרה, ה( חלק מהמנגנון של השטח.

פסקי- הדין הנייל, בעניין שכטר ובעניין אורלוגד דניס אמנס בעניין פנקס הפטנטים ופנקס סימני המסחר ואולס, ברי כי אין ליתן פרשנות שונה לדרישת הטוהר לגבי פנקס כינויי המקור מזו שניתנה בפסקי- הדין הנייל לגבי טוהר פנקס הפטנטים ופנקס סימני המסחר. יתר על כן, דווקא בשל העובדה שמדינת ישראל חברה בהסדר ליסבון אשר קובע למעשה כי כל כינוי מקור אשר נרשם בפנקס הישראלי, מועבר אל הפנקס הבינלאומי ומוגן בכל אחת מן המדינות החברות בהסדר וזאת, בניגוד להגנה על פטנט שהיא טריטוריאלית ויכולה להשתנות ממדינה למדינה, יש ליתן משקל יתר ולדרוש הקפדה גבוהה ביותר בכל הנוגע לטוהר ולדיוק שבפנקס כינויי המקור הישראלי.

עוד מוסיפה כבוד השופטת נתניהו בפסק הדין בעניין שכטר בעמודים 864-865 :

*כבר עמלתי לעיל על התפיסה שביסוד שיטת הפטנטים ועל העניין הציבורי שיש. לשיטה בשמידה על טוהר פנקס הפטנטים. התעכבתי גם על כך שעקב יכולת הבדיקה המגבלת של הרשם את תוקיות הפטנט וכשילותו, סומכת השיטה בעניין זה על פניות מהצבור ומעודדת הגשתן. אך היעילה מכל היא פנייתו של אדם מעוניין, בין שענינו הוא מטענה שהוא בעל ההמצאה ובין שענימו הוא בניצולה של אמצאה שלדעתו אינה כשירה להגנת הפטנט, ובין שהוא תוקף את הפטנט בתקיפה ישירה ובין בתקיפה עקיפה - כמתגונן נגד תביעת הפרה. איש לא ישקיע את המאמץ ולא יוציא את ההוצאה הליטור יסודי של השאלות המתעוררות, לעתים בעיות קשות (סבוכות המצליכות עדויות מומחים, כפי שיעשה זאת אדם שיש לו אינטרס כלכלי בהמצאה.

מכאן המדיניות של חוק הפטנטיס לחשוף את הפטנט ולעודד את תקיפתו. החוק עושה זאת בדלרכיס שונות;

א) בהודראה כי בחינת הבקשה (ע'י הרשם -..]% (סעיף 37).

ב) ברשות הניתנת לכל אדם להתנגד למתן הפטנט תוך שלשה חדשים מפרסום קיבולה של הבקשה [...]

ג) ברשות הניתנת לכל אדם לבקש בטול של פטנט שכבר נתן, מאותן עילות (סעיף 73).

ד) באפשרות המיתנת לנתבע בתביעת הפלה של הפטנט להתגונן באותן עילות (סעיף 182)./

חשיבות השמירה על טוהר הפנקס הודגשה בפסיקה גם שעה שמדובר בפנקס סימני המסחר. כבוד השופט ויתקון קבע בבגייצ 67/71 ''פרמו'' בע'ימ ג. ד'יר אי ו-לי שמידגל, פייד כה(1), 802, בעמוד 811-812 :

*סעיף 22 מיועד, בראש ובראשונה לא רק, לטיהור הפנקס מסימני מסחר, שאין כוונה להשתמש בהם או שלא השתמשו בהס בפועל. זהו, קודס כל, ענינה של המדינה שלא יכבידו על פנקסיה רישומיים תיאורטיים גלידא. לא בכדי עמד המחוקק על הצורך בכמונה בתוס-לב להשתמש בסימן לאחר שהושג רישומו./

טעיף 22(א) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש), התשלייב-1972, קובע כדלקמן:

*לא מילא המבקש אתר זדישת הרשם תוך המועד שקבע ונתן הרשם למבקש הודעה בכתב בטופס שנקבע, ועבלו שלושה חדשים מיוס מתן אותה הודעת ולא מילא המבקש אחר הדלישתה - רשאי הרשם לראות את הבקשה כבטלה./

עניינו של פסק- דין ייפרמויי בערעור על החלטת רשם סימני המסחר שלא למחוק. סימן מסחר על פי סעיף 22 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשלייב-1972 בעילת העדר שימוש. כבוד השופט ויתקון מדגיש בפסק- הדין ייפרמויי כי ייתכן ומניעיה של המבקשת לביטול סימן המסחר אינס מניעיס טהורים (המבקשת ביקשה לרשום לעצמה סימן מסחר זהה לזה שהיא מבקשת את ביטולו). ואולם, משמונח אינטרס טוהר הפנקס והדיוק שבמרשם על כף המאזניים, אין להידרש כלל למניעיה של מבקשת הביטול סימן המסחר במסגרת הליך ביטול סימן המסחר מחמת העדר שימוש. זאת ועוד, נראה כי הרציונאל של עדיפות שמירת טוהר הפנקס על- פני מניעי המבקש היה בא לידי ביטוי ביתר שאת שעה שמדובר בסימן מסחר או כעי מקור שייתכן שאינס כשיריס עוד לרישום.

אף כאן יש להקביל כמובן את הוראות חוק הגנת כינויי מקור לחוק הפטנטיס. שכן, אף חוק הגנת כינויי מקור שיווה לנגד עיניו את שמירת טוהר הפנקס וקבע ארבע אבני

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

דרך לתקיפת כינוי מקור; הראשונה, עס בקשת הרישום בדרך של הבאת ראיות הנדשות למטרת בחינת הבקשה וזאת, מכל מי שייראה לרשם לנכון להיוועצ בו (סעיף 6 לחוק); השנייה, לאחר פרסום הבקשה בדרך של התנגדות של כל אדם (סעיף

9 לחוק); השלישית, כל זמן תוקפו של כינוי המקור בדרך של בקשה למחיקה, על- ידי בקשת אדם מעוניין או מיוזמת הרשם (סעיף 14 לחוק); הרביעית, עס תוס תוקף כינוי המקור ולקראת הארכה נוספת, על הרשם לבחון את כינוי המקור וזאת באמצעות כל חומר מכל אדם (סעיף 13 לחוק ותקנה 36 לתקנות כינויי מקור). זהו הכלי באמצעותו שומר הרשם על טוהר פנקס כינויי המקור אף לאחר שהכינוי נרשם ועס תוס תוקפו לאחר 10 שנים מיוס הרישום.

סעיף 13 לחוק הגנת כינויי מקור, אשר מכוחו הוגשה הבקשה להארכת תוקף כינוי המקור ''18189יי, קובע כדלקמן:

/13. תקופת תוקף הדישום והארכתו

(א) ישוס לפי פרק זה תקפו עשר שנים מיום הגשת הבקשה, ואולם ניתן להאדיכו לתקופות נוספות של עשר שנים כל אחת, על פי בקשת בעל זכות שתוגש לרשם במועד ובדרך שנקבעו.

(ב) לפני שיאריך הרשם את תקפו של הדישום, יבחן אס הכינוי עודו משמש ככינוי מקור, וכן יפרסם בדשומות את דבר הבקשה להארכה./

מטרת ההוראות האמורות בחוק הגנת כינויי מקור הינה להביא לחשיפת המצב העובדתי האמיתי והעדכני אודות כינוי המקור הנבחן וזאת, באמצעות כל אדם המחזיק בחומר ראייתי שיכול להעיד על מחות כינוי המקור, דרך השימוש בו, האס חדל לשמש כינוי מקור וכיובי. ודוק, החוק אינו מבחין בין אדם בעל עניין בכינוי המקור לבין אדם ללא עניין. מטרת החוק הייתה לאפשר לרשם חשיפה מלאה לכל מידע המצוי בידי כל אדם וזאת כאמור, לאור עקרון שמירת טוהר הפנקס. מטבע הדברים ובהעדר משאביסם, יכולת הבדיקה של הרשם הינה מוגבלת. לפיכך, משמש הציבור כעיניים וכגששים ומביא בפניו ראיות לאי כשרות לכאורה של פטנט, סימן מסחר, מדגם או כינוי מקור.

לשאלה זו נדרש אף המלומד דניאל פריימן בספרו 'פטנטים' (1979) בעמודים 8-9 :

*כדי להגשים את העניין הציבורי שבהענקת פטנטיס בדי-תוקף עד כמה שניתן, נהוגה שיטת בחינה על ידי רשם הפטנטים. אך כלוע, מגבלותיה רבות, וניתן לומר שוב הפטנטיסם

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

הפטנטיס הנס מהוסוי תוקף מלכתחילה - כך באנגליה, ויש להמית שגם בישראל[...]

מכאן בלודר, שהאינטרס הציבורי שבמתן לק פטנטים ברי-תוקף רחוק מלתיות מובטת בשיטה הקיימת, והשאלה נשאלת למעשה פתותה על להכרעה שיפוטית בגורל הפטנט, לאחד הענקתו, במסגרת תביעת ביטול או תביעת ההפדה כתוצאה מהתדיינות פרטית ביני צדדים לסכסוך בקשד אליו.

צד כזה לתביעה מסוגל ומעוניין להקדיש מאמץ בבדיקה (חיפוש חומר בקשר לתקפות הפטנט פי כמה וכמת יותר משיכול משדר הפטנטיס לעשות ל

על חשיבות טוהר הפנקס עמד לאחרונה בית- המשפט העליון ברעייא 2826/04 רשם הפטנטים נ. 1.1111000 0מג]10 11606070811, ניתן ביוס 28.10.04, טרס פורסס (להלן: 'פסק- הדין בעניין רקורדטייי). עניינו של פסק- הדין בעניין רקורדטי בשאלה האס נכון להתיר להגיש בקשה להארכת מועד למתן צו הארכת תוקף פטנט בדיעבד- למעלה מחמש שנים לאחר המועד הסטטוטורי. שס קובעת כבי השופטת נאור, כלי:

*בית המשפט עמד על מדיניות ליברלית שהונהגת בהיעתרות לבקשות הארכת מועד על ידי צד המתנגד לרישום הפטנט. צד המתנגד לרישום פטנט עונה, בעצם הגשת התנגלדותו, לא רק על האינטרס העצמי שלו, כי אם גם על אינטרס הציבור בשמירת טוהר הפנקסים,?/

באופן דומה נקבע בפטק- דין דיינ 376/90 פםדג08קת60אז נ'אזאפסע זאפסאגא, פייד מו(4), 843 ,עמ' 853-854.

*אפילו נאמר כך, עדיין מדיניות שיפוטית נכונה צריכה לתת ביטוי לאיזון הנדרש בין מתן תוקף להסכס בינלאומי, שבו נקשדה המדינה, לבין אינטרסים נוספים, חשובים לא פחות למדינה, כגון הקפדה על טוהר הפנקסים והגינות מסחרית./

עיננו הרואות, כי ההגנה הניתנת לאינטרס הציבורי בכל הנוגע לראיות המובאות בפני רשם הפטנטים במסגרת הליך שבפניו, רחבה היא עד למאוד ופשוט הדבר, כי בבואנו לדון בגורלו של רישום בפנקס כינויי המקור אשר כאמור, יש לו השפעה אקס- טריטוריאלית עוד חל אף ביתר המדינות החברות בהסדר ליסבון, עלינו לשים לנגד עיננו את טוהר הפנקס וכך, לקבל ולבחון כל ראיה הבאה בפנינו במסגרת בקשת להארכת תוקף הרישום, שכן האינטרס הציבורי גובר על אינטרסיס אחריס מתנגשים.

לפיכך, משקבעתי כי לטוהר הרישום בפנקס יש ליתן משקל יתר בהיותו אינטרס ציבורי עליון, ומשבאתי לידי מסקנה, כי היה עליי לבחון כל חומר וכל ראיה שהובאו לידיעתי על ידי כל גורם, וזאת תוך בחינה שקולה וזהירה של כל עדות, איני מוצא לנכון להיכנס ולדון כלל ועיקר בטענות המועצה בנוגע למניעיו של עוייד טל בנד במכתבו אל לשכת הרשם. מניעים אלה, כאמור, אינס מעניינו של הרשם בבואו לבחון כשרות רישום ולהגן על טוהר הפנקס. לפיכך, טענתה של המועצה בכל הנוגע למניעים שהביאו את עוייד בנד להגיש את החומר שהובא בפני הרשם, נדחית.

מכירת זיביונות על ידי המועצה לשימוש בשט ''ג/131'' לפרי הדר שמקורו אינו בישראל:

על מנת לבחון האס פרי הדר שמקורו אינו בישראל ומשווק על ידי המועצה תחת הכינוי '/18180יי, עומד בתנאי הס החוקיים הנדרשים על מנת לקבל הגנה של ייכינוי מקוריי, אדרש להוראות הסדר ליסבון וכן לחוק הגנת כינויי מקור והתקנות.

הסדר ליסבון:

ביוס 31 באוקטובר 1958, נחתם הסדר הידוע בשם: '' (מסותספ תג הו זט 5+ 6םןקס'כ 8ת6[1800קקג 1265 270000002 18 ת8נתסקתס)

ובתרגום השס לעברית, ייהסדר ליסבון בדבר הגנת כינויי מקור ורישומם הבינלאומי (כתבי אמנה מס' 314). הסדר ליסבון הינו הסדר בינלאומי מיוחד שנועד להגן על זכויות קניין רוחני שעניינן בכינויי מקור, החשובים למדינה ביחסי המסחר הבינלאומיים שהיא מעורבת בהם, גם במישרין וגם ע"י גופים כלכליים הפועלים בתוכה.

2 מדינות בלבד הצטרפו עד היוס להסדר ליסבון. החברות בהסדר הן כדלקמן (לפי

סדר א-ב): איטליה מולדובה אלגריה מקסיקו בולגריה סלובקיה בורקינה פאסו סרביה ומונטנגרו גבון פורטוגל גרוזיה צ'כיה האיטי צרפת הונגריה קובה

טוגו קונגו טוניסיה קוסטה ריקה ישראל קוריאה

עיון בשמות המדינות החברות בהסדר ליסבון ובמספרן, מלמד שהסדר ליסבון אינו הסדר רוותח במובן זה שכינויי מקור הרשומים במשרד הבינלאומי להגנת הקניין התעשייתי מוגנים בצורה רחבה. מרבית המדינות החברות בהסדר ליסבון, למעט בודדות, אינן מהמדינות המובילות בסחר הבינלאומי, ואינן בעלות השפעה על הכלכלה העולמית. יש לזכר, כי מדינה שלא הצטרפה להסדר ליסבון ומשכך, לא החילה על עצמה את ההוראות הקבועות בהסדר בחקיקה פנימית, אינה מגינה למעשה על כינויי מקור באופן בו הסדר ליסבון מגן עליהם. בהשוואה להסדרים או לאמנות והסכמים בין- לאומיים אחרים, אין ספק שהסדר ליסבון לא הותיר חותם נרחב בכל הנוגע להגנה בינלאומית על זכויות בקניין רוחני. להשוואה, לאמנת פריס להגנת הקניין התעשייתי, הצטרפו 168 חברות; לאמנה בדבר שיתוף פעולה בענייני

פטנטים, 206?1, הצטרפו עד כה 124 מדינות ועוד היד נטויה; לפרוטוקול והסכם מדריד בנוגע לסימני מסחר בינלאומיים, הצטרפו עד כה 77 מדינות ומדינות נוספות מצטרפות כל העת. ויודגש, אמנת ה- 26?1, כמו גם פרוטוקול מדריד הינס הסדריס בינלאומיים חדשים באופן יחסי להסדר ליסבון. נדמה כי חוסר ההצלחה של הסדר ליסבון נעוץ בעיקר בעובדה, כי ניתן להגן על כינויי מקור בדרכים משפטיות נוספות, כגון ציון גיאוגרפי או סימן מסחר מוכר היטב, בהס אדון בהמשך.

7 | *ודגש כי במספר מדינות מתוך המדינות החברות בהסדר ליסבון, רשמה המועצה את הסימן '/18189'י גס כסימן מסחר מן השורה ולא הסתפקה ברישומו שם ככינוי מקור.

כך עולה גס מדברי עוייד שמוליק קסוטו, בא- כוח המועצה, בדבריו בישיבת וועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת מיוס 12 באוקטובר 2000, פרוטוקול מס' 59 בעמי 12.

8. עניינו של הסדר ליסבון הינו בהתחייבות אשר קיבלו על עצמן המדינות השותפות לו, לפיה, על המדינות החברות להגן בשטתן על כינויי מקור של מוצרים של מדינות השותפות באיגוד, ובלבד שכינויי מקור אלה מוכרים ומוגנים בארץ המקור ורשומיים במשרד הבינלאומי להגנת הקניין התעשייתי.

9. סעיף 1(2) להסדר ליסבון מגדיר את המונת ייכינוי מקוריי כדלקמן:

*השם הג'יאוגרפי של ארץ, אזור או מקום, המשמש לכינוי מוצר שמקורו משם, ואשר איכותו או תכונותיו נובעות לתלוטין, או בעיקר, מן

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

הסביבה הגיאוגרפית, לרבות גודמים טבעיים וגעודמיס אנושיים./*

ההסדר ממשיך וקובע, כי כינוי שנתקבל להגנה באחת מארצות האיגוד, אי אפשר לראותו באותה ארצ כאילו נעשה שם לסוג של מוצרים כל עוד הוא מוגן ככינוי מקור באר המקור (סעיף 6 להסדר ליסבון). הרישום הבינלאומי ממשיך לעמוד בתוקפו ללא צורך בחידוש, כל עוד כינוי המקור מוגן בארץ המקור (סעיף 1(7) להסדר ליסבון).

לעניינו חשוב להדגיש את הקבוע בסעיף 8 להסדר ליסבון, לפיו:

*ההליכים המשפטיים הזוושים להבטהת הגנת של כינויי מקור, מותר לנקוט בהם, בכע אחת מאדצות האיגוד המיוחד, בהתאם לתחיקה הארצית: 1. ביוזמת המינהל המוסמך או לפי דוישת התביעה הכללית; 2. בטזמת ככ צד מעוניין, חיד או אישיות משפטית, בין ציבורית (ביפרטית./

חיטיב לתאר את הסיבה בעטיה הצטרפה מדינת ישראל להסדר ליסבון ואת החשיבות שראתה המדינה בו, בהסדר וּה, כב' השופט דב לוין בדייג 376/90

"מה שבולט לעין, כעיקר העיקריסם שבהסדר, הוא הרצון לפלוש מסך של הגנה דחבה, בינלאומית, על כימי מסהדי, שמדינה פלונית, ההבלה להסדר, רואה בו כינוי מקור:יחודי ומאפיין למדינת או אנשית, וכן שהחבלות האחלות להסדר יכבדו את זכויות הקניין השמורות לה או לגוף מסחרי הפועל בתוכה ובלבד שזכות קניין זו הוכרת על ידי אותה מדינה (נרשמת כלין,

מדינת ישראל הייתה מעוניינת בהסדר זה ביותר משום שביקשה להגן בתיקף בינלאומי על כינוי תמקור היוקרתי 'פטני לתפוזים הגללים בת

(ההדגשה אינה במקור- מ.נ.)

ואולס, הסדר ליסבון לא קס יייש מאיןי' בבחינת הגנח על זכויות שטרס זכו להגנה בטרס נוצר ההסדר. ישנם מספר הסדריס בינלאומייס קודמיס להסדר ליסבון

המגנים על ציוני מוצא או כינויי מקור:

1 אמנת פאריס להגנת הקניין התעשייתי מיוס 20 במרץ 1883 (כתבי אמנה מס' 312), קובעת בסעיף 2(1) בה כי הגנת הקניין התעשייתי:

*מקיפה פטנטים, דגמי תועלת, מלגמים תעשייתיים, סימני מסחר, סימני שירות, שמות מסחריים (ציוני מוצא או כינוי מקור ומניעת התחבלות בלתי הוגנת./

בנוסף, מאפשר סעיף 10 לאמנת פריס להגיש תביעה מקום שהשימוש בציון המוצא, במהלך המסחר, עשוי להטעות את הציבור בנוגע לטיבה, לאופו ייצורה, לתכונותיה, לכושר שימושה או לכמותה של הסחורה. אין אמנה זו מאפשרת הגשת תביעה במקוס שהשימוש בציון המוצא אין בו כדי להטעות. 2 הקססכם מדריד מיוס 14 באפריל 1891 (כתבי אמנה מס' 313) אף הוא קובע הסדרים בנוגע לציוני מוצא וסוגים מסוימים של כינויי מקור ומאפשר בסעיף 1 בו, החרמה או נקיטה באמצעי ענישה מקוס שציון המוצא או כינוי

המקור מטעה (12600061/6) או מזויף (8156/), כשס שהוראות הסדר ליסבון מצאו דרכס לתקיקה הפניס ארצית הישראלית בחוק הגנת כינויי מקור. כך, הוראות הסכס מדריד באות לידי ביטוי הלכה למעשה בחקיקה הישראלית דרך פקודת סימני סחורות.

מכאן, ניתן ללמוד את החשיבות והנחיצות שבהסדר ליסבון, אשר העניק הגנה לכינויי מקור, בין היתר:

+ גסם אס צוין מקורו תאמיתי של המוצר, או אס הכינוי מופיע בצורדת מתורגמת או מלווה ביטויים כגון 'מין, אטיפוס?, ?סוג?, 'חיקו"י, או ביטוייס כיוצא באלה< (סעיף 3 להסדר ליסבון)

בכך בא הסדר ליסבון להבטיח הגנה על כינויי מקור מפני חיקוי או גזילה בלא כל קשר לאופי המטעה של הכינוי. על פי הסדר ליסבון, שימוש בכינוי מקור שלא כדין הינו הפרת זכות, אפילו צוין על יד כינוי המקור, מקורה האמיתי של הסחורה, כך שלמעשה אין הטעיה, והצרכן יודע כי מקור הסחורה שונה מן המקור אותו בא לציין כינוי המקור.

מעבר להרחבה זו, מקנח הסדר ליסבון הגנה נרחבת ביותר ולמעשה כמעט מוחלטת על כינויי מקור חוץ, חיינו הגנח במדינה שאינה מדינת מקור. זאת במידה וכינוי המקור של מדינת החוץ הוכר ככזה בלשכה הבין- לאומית ונרשם כדין באר המוצא. ואולס, לאור העובדה שאין מדובר בעניין הנדון בפרשה שפנינו, לא אדרש לפרטי ההגנה שנותן הסדר ליסבון לעניין זה.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

חוק הגנת כינויי מקור:

דיון בשאלת תקיפת כשרות רישום כעי המקור שלא במסגרת הליך התנגדות :

כאמור, חוק הגנת כינויי מקור, התשכייה-1965 נחקק על מנת ליצוק תוקף חוקי, פנים מדינתי, להתחייבויות מדינת ישראל כחברה בהסדר ליסבון. אין כל ספק, כי הכינוי הנדון בפניי: '/ג/181יי, עמד בפני המחוקק בעת עשיית מעשה החקיקה, ואין זה

תימה, שהרי מדובר חיה בכינוי המקור הישראלי הידוע. ואולס יש לזכור, כי לעת היא דובר בכינוי מקור כשר לכל הדעות.

על מנת להתתקות אחר כוונת המחוקק עס חקיקת החוק, אפנה לדברי ההסבר לחוק (במתכונתו המקורית) כפי שפורסמו בהייח 635, א' בטבת, תשכייה- 6 בדבמבר 1964. בפתיח דברי ההסבר הוא שס גיאוגרפי של ארץ, אזור או מקוס הבא לציין מוצר שמקולו משם, ושגס איכותו או תכומתיו נובעות לתלוטין, או בעיקר, מן הסביבה המאוגרפית לדבות גולמיס טבעייסם (גורמים אישיים. לדוגמא, הכינוי *יפוי לתפוזי שמוטי הגדלים בשפלת החוף של ישראל, הכינוי לקוניאקיי ליין שדף שמוצאו באזור קוניאק בצדפת [...]./

(ההדגשה אינה במקור- מ.נ.)

כוונת המתוקק הייתה להגן על מוצר שתכונותיו ייחודיות הודות לעובדה שמקורו באזור גיאוגרפי מסויס בארצנו. כך, הדגיש המחוקק במפורש בהצעת החוק את הכינוי י*יפויי בו עסקינן, המתייחס לתפוזי שמוטי חגדלים בשפלת החוף של ישראל. המחוקק ביקש להדגיש בדברי ההסבר לחוק, כי יש להגן על הכינוי יייפויי, על- מנת שניתן יהא לזחות יבול מסויס של תפוזים - ה הגדלים בשפלת החוף של ישראל, עם איכויות גידול האופייניות דווקא לשפלת החוף של ישראל.

סעיף 1 לחוק, מגדיר את המונח 'כינוי מקור', וקובע כדלקמן:

+ כינוי מקור'*- השם הגיאוגרפי של ארץ, אזור, או מקוס, הכלול בשמו של מוצר ובא ל2מד שמקולו שם. (שאיכותו ואו תכומותיו הן, בעיקרן, פלי אותה סביבה גיאוגדפית, טבעה ואנשית.*

(ההדגשה אינה במקור- מ.נ.)

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בשנת 2000 תוקן חוק הגנת כינויי מקור במסגרת הצעת חוק לתיקון דיני הקניין הרוחני- התאמה להוראות הסכס הטריפס, התשנייט-1999 (הייח 2819) (להלן: 'הצעת החוק המתקן'). מטרתו של התיקון הינה להתאים את דיני הקניין הרוחני הפנים ארצייס לדרישות הסכס ארגון הסחר העולמי בדבר היבטים הקשורים לזכויות בקניין רוחני.

פרק ב' לחוק הגנת כינויי מקור דן בכינויי מקור ישראליים וקובע, כי רשם סימני המטחתר יהיה אחראי לנהל פנקס כינויי מקור (סעיף 2 לחוק), וכי כל המעוניין ברישוס כינוי מקור ישראלי לפי החוק, יפנה לרשס בבקשה לרישום הכינוי בפנקס כינויי המקור (סעיף 3 לתוק). בבחינת הבקשה, רשאי הרשס לדרוש מכל אדס כל חומר וידיעה הנוגעיס לבחינה (סעיף 6 לחוק). במידה ונוכח הרשם לדעת כי כינוי המקור עונה על הוראות סעיף 4 לחוק שקובע כי כינויו של חמוצר הוא כינוי מקור ולא ציון מוצא או סוג בלבד, מקבל הרשם את הבקשה ומפרסמה ברשומות למשך שלושה חודשים בהס רשאי כל אדס להתנגד לרישום כינוי המקור בפנקס (סעיף 9 לחוק).

החוק קובע שתי עילות התנגדות לקיבול הכינוי:

1. כי הכינוי שרישומו נתבקש אינו כינוי מקור אלא ציון מוצא או סוג בלבד (סעיף 0) לחוק).

2 כי זה הטוען לבעלות על זכות בכינוי המקור אינו זכאי להשתמש בו (סעיף 2(10) לחוק).

במידה ולא מוגשת התנגדות, או במידה ומוגשת התנגדות והיא נדחית, נרשם כינוי המקור בפנקס כינויי המקור, ומוענקת למבקש תעודה המעידה על הרישום (טעיף 12 לחוק).

תוקף הרישום בפנקס הינו לעשר שנים מיוס הגשת הבקשה, אולס ניתן להאריכו לתקופות נוספות של עשר שנים על- פי בקשת בעל הזכות. בקשה להארכת תוקף תיבתן על- ידי הרשס שיבדוק אם הכינוי עודו משמש ככינוי מקור ואף יפרסם את דבר הבקשה (סעיף 13 לתוק). עוד דן החוק במחיקת רישום וקובע, כי רישום כינוי מקור ישראלי ניתן למחיקה על- פי בקשת אדם מעוניין או מיוזמת הרשסם, אס הכינוי הפך להיות שס סוג או ציון מוצא בלבד, או אס התנאים ששימשו יסוד לרישום חדלו להתקיים, במקרה כזה מדובר למעשה בדיון בדבר התנגדות לרישום (סעיף 14). מי שרואה עצמו נפגע מהחלטת הרשם, רשאי לערור עליה בפני וועדת ערר של שלושה אשר בראשה עומד שופט (סעיף 30 לחוק).

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

משנרשם כינוי מקור, הרי ששימוש שלא כדין בכינוי המקור הוא הפרת זכות כינוי מקור 'אפילו ציין המקור האמיתי של הסחורה על יד כינוי המקוריי (סעיף 22 לחוק). שימוש שלא כדין בכינוי מקור דינו כדין שימוש בתיאור מסחרי כוזב כהגדרתו בפקודת סימני סחורות ומהווה עבירה פלילית (סעיף 3 לפקודה). במידה ונוכת בית - המשפט כי הופרה זכות בכינוי מקור רשוס, יטיל צו מניעה על הפרת הזכות (טעיף 3).

כאמור, חחוק קובע למעשה שלוש תקופות בחייו של כינוי מקור בהן ניתן לבדוק את תוקפו ובהתאם, עילות שונות באמצעותן ניתן לתקוף את תוקף הכינוי בכל אחת משלוש התקופות:

1 הראשונה, עס פרסוס הבקשה. אז, ניתן להתנגד לרישום כינוי המקור בפנקס תוך שלושה חודשים מיוס הפרסוס בשתי עילות: האחת, כי כינוי המקור שנתבקש הינו ציון מוצא או סוג בלבד, והשני, כי הטוען שהוא הבעלים בכינוי, אינו וכאי להשתמש בכינוי.

2 המועד השני - כל זמן שכינוי המקור בתוקף, כאשר על- פי סעיף 14 ניתן לבקש מחיקתו של רישום על- פי בקשת כל אדם מעוניין או ביוזמת הרשס בשתי עילות: האחת, אם הכינוי הפך להיות שם סוג או ציון מוצא בלבד. השנייה, אם התנאים ששימשו יסוד לרישוס חדלו להתקיים.

3 המועד השלישי - עם תוס תוקף כינוי המקור, כל עשר שנים, לפני שמאריך הרשס את תוקפו של הכינוי, יבחן האם הכינוי עודו משמש ככינוי מקור. לא קיימת הוראה דומה לעניין זה בהסדר ליסבון ולמעשה, על- פי הסדר ליסבון תוקפו של כינוי מקור תלוי בארץ המוצא, כאשר במידה ובארץ המוצא פקע תוקפו ולא חודש, יפקע תוקפו אוטומאטית אף במדינות ההסדר האחרות.

תקנות כינויי מקור (סדר רישום של כינויי מקור שארץ מקורס היא ישראל), התשכייו-1966 (להלן : התקנות) קובעות הוראות נוספות ביחס לרישוס, מתיקה והארכת תוקף כינוי מקור. כך, נקבע כי בבחינת בקשה להארכת תוקף כינוי מקור, מוסמך הרשס להזמין כל אדס:

ז...] להגיש חומד שיש בו כדי להראות שכינוי מקול שהארכתו נתבקשה הלל לשמש כימי מקול (הוא משמש לציון מוצא או סוג ב2בד." (תקנה 37 לתקנות)

(ההדגשה אינה במקור- מ.נ.)

תקנה 38 קובעת כי לעניין בחינת חידוש תוקף רישום, יחולו הוראות סעיף 6 לחוק ותקנה 7 לתקנות (שעניינס בבחינת בקשה חדשה לרישוס) ולמעשה, יבחן הרשםס את

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

הבקשה לחידוש תוקף רישום כאילו הייתה זו בקשה לרישום כינוי מקור. לשונה של תקנה 38 היא:

*סמוך ככל האפשר לאחד קבלת הבקשה לפי תקנה 5 יצווה הרשם לבחון אס תכינוי, שהארכת תוקף רישומו נתבקשה, עדיין משמש כינוי מקור ורשאי הוא לעניין הבחינה כאמור להשתמש בסמכויותיו לפי סעיף 6 לחוק, ועל דרישה כאמוד תחול תקנה 7 כאילו הייתה בפמיו בקשת לרישום כינוי מקור./

תקנה 45(א) לתקנות קובעת:

'על אף האמוד בתקנה 39 רשאי הרשם, אס ללעתו מן הדין לעשות כן, שלא לדון בתומד שהוגש לו לפי תקנה 36 אם, לדעתו, ראוי לדון בעניין כבקשת למחיקה./

מכאן, בבקשה לחידוש תוסף רישום של כינוי מקור ישראלי, לא די בבחינת העילה המוזכרת בסעיף 13 לחוק- האם הכינוי עודו משמש כינוי מקור, אלא יש לבחון אף האם הכינוי שהארכתו נתבקשה הוא כינוי מקור ולא ציון מוצא או שס סוג בלבד, היינו- בחינה חדשה של כינוי המקור, כאילו כינוי המקור הנבדק בא לבחינה בפעס הראשונה.

לא זו אף זו, הרשם מוסמך אף לדון בבקשה להארכת תוקף כינוי המקור כבקשת למחיקה (תקנה 45 לתקנות) ובכך לעשות שימוש בעילות הקבועות בסעיף 14 לחוק, אם הכינוי הפך להיות שסם סוג או ציון מוצא, או אם התנאיס ששימשו יסוד לרישוס חדלו להתקיים.

בנקודה זו יש להזכיר, כי מאחר ותקנות כינויי מקור דנות רק בכינוייס שמקורס בישראל, הרי שההרתבות הקבועות בהן חלות אך ורק ביחס לכינוי מקור ישראלי.

בשאלת תקיפת כשרותו של כינוי מקור שלא בעת הרישום דן בית - המשפט בדיינ באדוויזר, שם נקבע, כי לא ניתן לתקוף בבית משפט ישראלי תוקפו של כינוי מקור חוץ, אלא בזמן רישומו של הכינוי בישראל במטגרת הליך של התנגדות. תקיפה שבדיעבד ולא במעמד הרישום, קבע בית - המשפט העליון, ניתן לבצע רק במדינת המקור. בית - המשפט הגיע למסקנתו זו תוך שהוא מפרש את הסדר ליסבון בעניין. קביעתו וו של בית - המשפט העליון בהלכת באדוויזר היא קבלה והסכמה לדבריו של כבוד השופט (כתוארו אז) אהרון ברק בעי'א 784/88 ז6%ש2 שא16%צ06[0. נ'.

"דעתי הינה, כי במסגרת תקיפה ישירה בפני הרשםס בשלב השני של בחינת תוקפו של כינוי המקור, אין אפשדות להעלות טענות הקשודות בשלב הראשון שלבחינת התוקף של כינוי המקול כך הוא הדין לעניין כינוי מקור ישראלי, וכך הוא הדין לעניי(כינוי- מקור-תוץ [..]

מה די (תקיפה ישירת (בפני הרשסם) של כינוי-חוץ? ]..] בשלב השני כינוי החוץ כבר רשוס. עם זאת, אף בשלב זה ממיתן לבקש מהרשס את מחיקתו של כינוי החוץ *משום שאינו מוגן בארץ המקור, או שתדל להיות מוגן בת'י. היקפה של עילת התנגדות זו אינו בדור די צרכו. עקרונית, הוא בא להשוות את תוקפו של כינוי החוץ לתקפו בארץ המקור. בכך בא 5די ביטוי עקוון היסוד של הסדר ל'יסבן, לו משנדשם כמינוי חוץ ,אי אפשר ללאותו באותה אלץ כאילו נעשת שס סוג כל עוד הוא מוגן ככינוי מקו בארץ תמקוריי (סעיף 6 להסדר ליסבון). עקרון זת מופיע במפורש בחוק כינויי מקור, הקובע כי 'תקפו של וישום כיוי מקור שנעשה על פי הולעה שנתקבלה לפי סעייף 17 הוא כתוקפו בארץ המקול?. מכאן, שאס באדץ המקוד הדין הוא - כפי הדין בישראל - כי לאחר רישום אין לתקוף את כינוי המקור בעילה שרישומו מראש לא היה כדין שכן הכינמוי אינו כימנוי מקור אלא ציון מוצא או סוג בלבד - הרי גס בישראל אין עוד כל אפשרדות לתקוף את כינוי המקור בעילה זו [...] תוצאה זו מתבקשת מהמדימות העומדת ביסוד חוק כינויי מקוד והסדר ליסבון./

(ההדגשה אינה במקור- מ.נ.)

כאמור, הסדר ליסבון פורש על - ידי בית - המשפט העליון בהלכת באדוויזר ככזה שאינו מאפשר תקיפת תוקף רישום של כינוי מקור שלא במעמד הרישום כשאין מדובר בארץ המקור. ואולס, הסדר ליסבון אינו חד - משמעי בעניין זה. ואכן, בתי - משפט באיטליה ובפורטוגל (השייכות כאמור להסדר ליסבון), התירו שמיעת טענות בנוגע לתוקף רישום של כינוי מקור חוץ. כך למעשה, אף כינוי המקור :1818יי, אינו מוגן באיטליה ובפורטוגל מתקיפה של עצס כשרות הרישוס.

בבואי לדון ולהכריע בשאלה האס ניתן לתקוף כיום את כשרות רישוס כינוי המקור יי18119יי, הרי שמחד, עומדת בפני הכרעת בית - המשפט העליון בהלכת באדוויזר, ומאידך, עומד בפני הסדר לסבון אשר למעשה, לא נותן תשובה ברורה בעניין זה. ואולס, נראה כי בענייננו ההכרעה פשוטה מזו שעמדה בזמנו בפני בית - המשפט בעניין באדוויזר. יש לזכור, כי הלכת באדוויזר עניינה בכינוי מקור חוץ, וההוראות לגביו מוסדרות בהסדר ליסבון ובחוק הגנת כינויי מקור בלבד. הדבר שונה כשמדובר בכינוי המקור '18188יי, שכן, מאחר ומדובר בכינוי מקור ישראלי ולא בכינוי מקור חוץ, יש להידרש אף להוראות תקנות כינויי מקור החלות על כינויי מקור ישראלייס

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

הקובעות כאמור, כי בבחינת בקשה להארכת תוקף רישום, יש להידרש אף לשאלה

האס הרישוס היה כשר מלכתחילה, וכי ניתן אף לדון במחיקת הרישום (תקנות 38 ו- 5.

כך למעשה באתי לידי הכרעה, כי גס אס בצדק קבע בית - המשפט העליוו בהלכת באדוויזר שאין לדון בכשרות הרישום של כינוי מקור חוץ שלא כחלק מחליך התנגדות, הרי שבנקל ניתן לאבחןו את המקרה שבפניי ולקבוע, כי לאור העובדה שכינוי המקור '/14189יי הינו כינוי מקור ישראלי אשר חלות עליו הוראות תקנות כינויי מקור, יש באפשרותי לדון בכשרות הרישוס של כינוי המקור כיום, אף שמדובר

בבקשה להארכת תוקף כינוי המקור ולא בהליך התנגדות לרישום, ואף שחלף זמן רב ממועד רישום כינוי המקור במרשם.

לסיוס דבריי בסוגיה תקיפת רישוס כינוי המקור וחרף שכבר הכרעתי בדבר, אבקש להתייחס להוראת סעיף 33ב לחוק, שכותרתו: 'טענת הגנה בפני הרשם ובית המשפט'י, אשר תוקן אף הוא בחוק המתקן- התאמה להסכם הטריפס. טעיף 33ב לחוק קובע כדלקמן:

/בכל הליך בפני הרשס או בית המשפט, שבו מעלה בעל דין טענה שהוא בעל זכות בכינוי מקוד לשוס או בציון גיאוגרפי, רשאי בעל הדין שכנגד לטעון כי כימןי המקור או הציון הגיאוגדפי אינו כינוי מקור או ציון גיאוגדפי/

כוונת המחוקק בראשונה הייתה, לשנות את החוק בתגובה להלכת באדוויזר ולהורות באופן מפורש, כי ניתן יחיה לתקוף לעניין עצס רישום אף כינוי מקור חוץ. על כוונתו זו של המחוקק ניתן ללמוד מדברי ההסבר להצעת החוק לתיקון סעיף 33ב (במסגרת תיקון החוק בהתאמה להוראות הסכס טריפס, הייח 2819). בדברי ההסבר נאמר:

*מוצע לאפשר לבעל כינוי מקור ישראלי או כימי מקור של ארץ חוץ לטעון בפמ הדשם כי בשע דישומו של כינוי מקור יש לבטל רישום של סימן מסחר, לדחות בקשה לדישומו או להגביל את השימוש בו. *חד עם זאת מוצע לאפשר לבעל סימן המסחר או למי שמבקש רישוס סימן מסחד לטעון, בכל עת, כטענת הגנה לפני הרשם כי הכינוי שנלשם אינו כינוי מקור ובמקדה כזה תהא לרשם סמכות למחוק את כינוי המקורד מהפנקס./

לאור מספר התנגדויות שנשמעו בקרב הנוכחים בישיבת וועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת מיוס 12 באוקטובר 2000 (פרוטוקול מס' 59) שדנה בהצעת החוק, הגיעה הכנסת לפשרה, לפיה בהתאס לסעיף 33ב לחוק, יהיה הרשם מוסמך לדון בטענת

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

כשרות הרישוס במקרה בו הטענה עלתה כטענת הגנה מפני תקיפת סימן מסחר בשל כינוי מקור רשום. מובן כי הוראת סעיף 33ב רלוונטית בעיקר בכל הנוגע לכינוי מקור חוץ, שהרי תקנות כינויי מקור מסדירות את תקיפת כשרות רישוס של כינוי המקור בכל הנוגע לכינוי מקור ישראלי. ואולם, מחקיקת סעיף 33ב יש ללמוד על העיגון החוקי שביקש המחוקק להעניק לתוקף טענה בדבר כשרות רישוס שלא כחלק מהליך התנגדות, ללא אבתנה בין כינוי מקור ישראלי לבין כינוי מקור חוץ, אפילו שעה שמדובר בכינוי מקור חוצ, לא כל שכן בכינוי מקור ישראלי.

לפיכך, הגעתי למסקנה, כי מאחר ויש לאבחן את הלכת באדוויזר מן המקרה הנדון לפניי, הרי שכל אימת שמדובר בכינוי מקור ישראלי, יש לעשות שימוש בהוראות חוק הגנת כינויי מקור בצוותא עם הוראות תקנות כינויי מקור ולבחון הארכת תוקף כינוי מקור על- פי כל אחת מן העילות המשמשות גם בבחינת רישום כינוי מקור ומחיקת כינוי מקור.

כך למעשה באתי לידי מסקנה, כי יש לדחות אף את טענת המועצה האמורה בסעיפים לכתב הטענות מיוס 1 באוקטובר 2003 לפיה, לאור העובדה שחלף זמן רב מאז רישוס כינוי המקור 'יי18189'י, ולאור העובדה שהיו כבר הודמנויות קודמות להעלות טענות בדבר רישום כינוי המקור, קייס השתק בכל הנוגע לשאלת רישוס כינוי המקור, ויש לבחון שאלת הארכת תוקף הרישום בעילה הקבועה בסעיף 13 לחוק בלבד. כאמור, אין לחלוף הזמן מעת רישוס כינוי המקור כמו גםס להזדמנויות קודמות שחיו להעלאת טענות בדבר הרישוס, כל עניין לשאלת העילות בהן תיבחן הבקשה להארכת תוקף הרישום. בדונו בבקשה להארכת תוקף כינוי מקור ישראלי, מוסמך הרשס להיוקק לכל אחת מן העילות המופיעות בחוק, ובין היתר, אף להתייחס לשאלה אם היה מוצדק מלכתחילה לרשוסם את כינוי המקור בפנקס.

עוד עליי לדחות את טענת המועצה האמורה בסעיף 44 לכתב הטענות מטעמה, כאילו תעודת רישום כינוי המקור שניתנה לה עם רישוס כינוי המקור יי18189'י מהווה ראייה חלוטה כי הרישוס נעשה כדין. לא ברור מניין שואבת המועצה טענתח זו, שכן חוק הגנת כינויי מקור אינו קובע כל חזקה עס רישום הכינוי, וודאי לא חזקה לגבי הזכות בכינוי המקור. להיפך, החוק קובע, כי חלה חובה לבדוק האם הכינוי עומד בדרישות הדין במספר נקודת זמן שונות- לפני הרישום, עם הרישוס- בהליך התנגדות, בבקשה הארכת תוקף ואף בבקשת מחיקה. גם אס מבקשת המועצה להקיש בעניין זה מן ההוראות בדבר רישומי פטנטים וסימני מסחר הקובעות חזקות עם רישומם, הרי שבעוד חוק הפטנטים, תשכייז-1967, פקודת הפטנטים והמדגמים ופקודת סימני מסתר [נוסח חדש]), תשלייב-1972 מעגניס בתוכס באופןאת חזקת הרישום (סעיף 76 לחוק הפטנטים, סעיף 30 לפקודת הפטנטים והמדגמים וסעיף 64 לפקודת

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

טימני מסחר), הרי שבחוק הגנת כינויי מקור אין הוראה מקבילה ואין זאת בכדי. לאור העובדה, כי עם רישום כינוי מקור בפנקס כינויי המקור ישראלי, מקבל כינוי המקור הגנה רוחבית מכלל המדינות החברות בהסדר ליסבון ללא צורך ברישום נוסף, הרי שיש צורך בדיוק מחמיר של הרישומים בפנקס כינויי המקור. לפיכך, לא יצר המחוקק חזקות רישומיות על מנת שלא לאפשר מתן ההגנה הנרחבת תחת חוק כינויי מקור אלא לאותם כינויי מקור הכשרים לרישום בפנקס בהתאם לחוק ולתקנות.

מעיון בפרוטוקול ישיבת מליאת הכנסת מיום 7 בנובמבר 2000 אשר דנה בהצעת החוק המתקן לקריאה שנייה ושלישית, ניתן ללמוד, כי הרציונל האמור עמד אף לנגד עיניהם של מתקני החוק. יפים לעניין ה דבריו של חייכ, פרופי אמנון רובינשטיין, יועץ ועדת חוקה, חוק ומשפט, באותה ישיבת מליאה:

אני רוצה לציין שכאן הכוונה היא, שכשישנו כינוי מקור, כינוי גיאוגרפי, מישהו בעל הציון הגיאוגרפי, זאת לא תיתיה הגנה מוחלטת, אלא מית( יתיה לטעון בכל עת כטענת ההגנה, כי הכינוי שנרשם אינו כינוי מקור או ציון גיאוגרפי.

לאור האמור, באתי לכלל מסקנה, כי יש לדחות את טענת המועצה לתזכרה ראייתית של רישום כינוי המקור בפנקס כינויי המקור. כאמור, חוק הגנת כינויי מקור לא רק שאינו קובע חזקה שכזו, אלא מכיל הוראות בחינה הנוגדות לחלוטין כל רציונל של חזקת רישום.

טענת המועצה להגנה על כינוי המקור מכוח פקודת סימני סחורות

המועצה טענה בפניי, כי סעיף 2א(א) לפקודת סימני סחורות (להלן: 'פקודה') קובעת כביכול שתי חזקות עובדתיות בנוגע לכינוי המקור *//181''. האחת, כי המועצה היא הבעלים של כינוי המקור ''18189יי והשנייה, כי כל שינוי במעמד

המשפטי של כינוי המקור ''14148יי חייב להיעשות בדרך של חקיקה ראשית ולא בהליך בפני רשם סימני המסחר.

עס כל הכבוד, איני מקבל את טענת המועצה האמורה. סעיף 2א(א) לפקודת סימני סחורות אשר תוקן במסגרת תיקון תשכ"ייט-1969, קובע כדלקמן:

/2א. ציונה של סחורה שאינה פרי הדר בכינוי מקור של פרי הדר [תיקון: תשכ/ט]

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

(א) ציונה של סחורה שאינה פרי הדר בכינוי יפו, יפא,

יפאס, 411/44 או 141:17/48, שהוא כינוי מקור הרשום בישראל לפי חוק הגנת כינויי מקור, תשכייה- 5 לככינוי מקור הנועד לציון פרי הדר, או בכינוי הכולל כינוי כאמור או המשתמע כמוהו (בסעיף זה - כינוי מוגן) יראו אותו כתיאור מסחרי כוזב כמשמעותו בסעיף 2./

כאמור בכותרת סעיף 2א, מטרתה של ההוראה היא להגן על הצרכנים מפני ציון פרי הדר שמקורו אינו בישראל ומפני ציון סחורה שאינה פרי הדר בכינוי מקור של פרי הדר שמקורו בישראל. דברי ההסבר להצעת החוק במסגרתה תוקן סעיף 2א לפקודת סימני סחורות, קובעים:

*לפרי ההדר הישראלי יצא מוניטין בעולס בכינויים

8% ו- "1//05/". בשמיסם האחדוות החלו בשווקים שונים בחוץ, לאדץ להשתמש בכינוייסם אלה גם לגבי סחולות פרי הדר שאינן ממלינת ישראלית, דבר שהוא התתלות בלתי הוגנת ופגיעה במוניטין. מצד אחר קרו גס מקרים של שימוש בכינויים אלה לגבי סחולות ישראליות שאינן פרי הדר. שתי תופעות אלה נזקן חמור למשק ההדרים ולמשק הישראלי בכלל.

מוסיפים וקובעים דברי ההסבר, כי הצעת החוק הינה פרי המלצות ועדה שמינה שר החקלאות כדי לדון בדרכים להקמת תריס בפני ההתפתחויות האמורות. בכלל הצעות הועדה הומלצ על שתי פעולות. השנייה מביניהן:

*ב, שהשימוש בכינויים שיירשמו כאמור ייאסר על פי פקודת סימני סחורות לא רק ביהס לפרי הדר שאימו ישראלי- דבר שמבטה ממילא על־ :ל הרישום, אלא גם ביחס לסחולות שאינן פרי הדר, ואף אס מקולן בישראל.

תיקון פקודת סימני סחורות, במסגרתו הוסף לפקודה סעיף 2א האמור, נעשה כשנה לאחר רישום כינוי המקור ''13189יי אשר עמד אל מול עיניו של המחוקק בעת מעשה החקיקה, ברי כי התיקון נעשה בהסתמך על הרישום שנעשה כשנה לפני התיקון ובנסיבות אשר עמדו אל מול עיני המחוקק אז. המחוקק מדגיש, כי מטרת התיקון לפקודת סימני סחורות הינה למנוע שימוש בכינוי המקור לגבי סחורה שמקורה אינו בישראל, ואת גס אס מדובר בסחורה שהיא פרי הדר. המחוקק אינו מבחתין לעניין הפרת הוראות סעיף 2א לפקודת סימני סחורות בזהותו של מפר כינוי המקור, ואולס ניתן בנקל להניח, כי שנה לאחר רישום כינוי המקור '/18189יי, לא שער בנפשו

ואולס, אף אם היה כן, לא היה בכך מלשנות מהוראות סעיף 2א לפקודה. מטרתה של הוראה הינה כאמור, למנוע תיאור מסחרי כוזב בכינויי המקור המוזכרים בהוראה,

ובכללם 'יג1811יי, הן בטובין שהינם פרי הדר ומקורס אינו בישראל והן בטובין שאינס פרי הדר כלל, ללא אבחנה לעניין מוצאס.

הטענה לפיה מאחר והמועצה מוזכרת כבעלת הזכויות בכינוי המקור בגוף הוראת סעיף 2א ולפיכך נקבעות חזקות עובדתיות שונות, מופרכת היא מיסודה. סעיף 2א לפקודת סימני סחורות, אין בו כדי לעגן חזקה עובדתית כלשהי, וודאי שאין בו כדי לקבוע בחקיקה את זכותה של המועצה בכינוי המקור ''/18149י', או אף לקבוע כי על־

מנת לשנות את מצבו המשפטי של כינוי המקור ''י1418י יש לפעול בחקיקה ראשית, וממילא, כאמור, לא נרמזת כל כוונה לעשות כן בדברי ההסבר לסעיף. בנסיבות האמורות, אין לי אלא לקבוע, כי מטרתה היחידה של הוראת סעיף 2א הינה למנוע שיווק פרי הדר שמקורו אינו בישראל תחת השם '18119 ולמנוע הפצת טובין אחרים תחת כינוי המקור. הכל, מתוך ההנחה, שהייתה נכונה ביום חקיקת הסעיף, כי כינוי

המקור ''18108יי אמנס רשום כדין בפנקס כינוי המקור. מדובר למעשה באותס המעשיס שבשלם בדיוק מתנהל תיק זה בפניי.

יתר על כן, קבלת טענת המועצה לחזקה עובדתית כלשהי הנובעת מסעיף 2א לפקודת סימני סחורות מהווה ריקון מכל תוכן של חוק הגנת כינויי מקור. כאמור, דנתי לעיל בתקופות השונות בחייו של כינוי מקור אשר בכל אחת מהן, נתון כינוי המקור לבחינה חוזרת ונשנית על ידי רשם סימני המסחר; התנגדות על פי סעיף 11 לחוק: "הרשם רשאי לקבל את ההתנגדות, כולה או מקצתה, לדחותה או לקבלה בתנאים י, בהארכת תוקף רישום (ההליך העומד בפניי) סעיף 13(ב) לחוק: 'לפמי ש:אַלי1 הדשם את תקפו של הרישום, *בחן [...]'י, במחיקת רישום- סעיף 14 לחוק: 'לישוס לפי פרק זה ניתן למחיקה על פי בקשת אדם מעוניין או מיזמת הרשם [...] דין בקשה למחיקת רישום כדין התנגדות ויחוקו עלית הוראות פרק זה בדבר הדיון בהתנגדות. 'י (ההדגשות אינן במקור- מ.נ.). זאת ועוד, חוק הגנת כינויי מקור קובע בסעיף 30, כי מי שרואה עצמו נפגע מהחלטת הרשם רשאי לערור עליה בפני ועדת ערר של שלושה. עיננו הרואות, כי חוק הגנת כינויי מקור, שהוא החוק הספציפי הדן בכינויי מקור ולפיכך גובר על פקודת סימני סחורות שהיא חוק כללי, קבע כי הערכאה המוסמכת לדון בטענות בדבר כינויי המקור הינו רשם סימני המסחר כערכאה ראשונה, וועדת ערר בכל הנוגע לערר על החלטת הרשם. סעיף 2א לפקודת סימני סחורות וודאי אינו מתיימר לגרוע מהחובה המוטלת על הרשם לבחון את הכינוי עודו משמש כינוי מקור (סעיף 13 לחוק הגנת כינויי מקור). לו קיבלתי את טענת המועצה, כי יש לבצע

שינוי חקיקה על מנת לשנות את מצבו המשפטי של כינוי המקור ''18189יי, הרי

שהייתי הופך את חוק הגנת כינויי מקור לאות מתה. זו וודאי לא הייתה כוונת המחוקק בפקודת סימני סחורות.

פרשנות כפי או שמבקשת המועצה לצקת אל תוך הוראות סעיף 2א לפקודת סימני סחורות אינה עולה בקנה אחד עם תכלית חזקת הפרשנות בדבר הרמוניה חקיקתית. על החזקה כי חוקים אינס סותרים זה את זה עמד כבוד הנשיא אהרון ברק בספרו 'פרשנות במשפט', כרך שני- פרשנות החקיקה, נבו הוצאה לאור, ירושלים, 1993- תשנייג, עמוד 333:

*ההנחה היא כי תכליתם של התיקוקים השונים היא לגלות להם הרמוניה פנימית, ולמנוע מצב דברים בו יש התנגשות 'הזיתית אשר תיב את ביטלו (המשתמע) של אחד מהם. אכן נקודת המוצא הינה כי בהעדר הוראה מפודשת, שתי הודאות חוק המצויות בדמה נודרמטיבית זהה אינן סותרות זו את זו, אלא משלימות זו את זו

באופן דומה קבע כבוד השופט גולדברג בעייא 624/88 מיכאל ניחה גולד נ. פנחס מעוז ו-3 אח', פייד מד(1), 497 ,עמי 502-503.

**דוצה לומר, עלינו להעדיף את הפירוש המביא לשילוב ולצור הרמונית בין החוקים, על פני הפירוש המעלה ניגוד ביניהם.**

באופן פרטני יותר, קבע בית המשפט בפסיקה שניתנה לאחר תיקון סעיף 2א לפקודת סימני סחורות, כי על הרשם מוטלת חובה לבחון אם כינוי מקור חדל לשמש כינוי מקור עובר להארכת תוקף רישומו. בית המשפט לא הוציא מכלל הוראתו

זאת את כינוי המקור '/1818יי. כך נקבע בפסק דין באדוויזר בעמודים 539-540:

/בטרם 'וארך הרישום על הרשם לבחון אם הכינוי עודו משמש ככינוי מקור (סעיף 13 (ב))./

וכן בדיון נוסף באדוויזר בעמודים 861-862:

*משנרשם כינוי מקור, והוא כאמור סופי ומחייב, תוקפו ל-10 שנים אולם ניתן להאריכו לתקופות זהות מספות (סעיף 13), אולם אין האדכת התוקף אוטומטית, שכן גם בטרם יואלך התוקף יידרש הרשם. לשוב (לבתון מחדש את המצב העובדתי על מנת להוכיח שכינוי המקור עדיין מוסיף ומשמש את ייעודו./

בנסיבות אלה, הגעתי למסקנה, כי יש לדחות את טענת המועצה לתזכרה עובדתית הנובעת מסעיף 2א לפקודת סימני סחורות. יש להניח, כי לו היה בכוונת המחוקק לקבוע חזקה כטענת המועצה, הייתה מוצאת חקיקה כזו את מקומה בחוק הנוגע ישירות לכינויי מקור- חוק הגנת כינויי מקור. משלא עשה כן המחוקק, הרי שגילה דעתו בכך שעל הרשם לשוב ולבדוק תקפו של כינוי המקור כל אימת שטענות כנגד תוקפו באות לפניו, ואין לרשם כל צורך בשינוי חקיקתי על מנת להכריע בשאלת תוקף כינוי מקור.

הראיות שהובאו בפניי והשלכתן לעניי כשרות רישום כינוי המקור יי18100יי:

כאמור, לא עלתה לפניי כל מחלוקת עובדתית, ולא הייתי צריך להכריע בשאלה אם שיווקה המועצה לאנגליה פרי הדר שמקורו בדרום אפריקה תחת השם '141)9'י. הדבר היה ברור, והמועצה הודתה מפורשות פעמיים מספר כי עשתה כן. טענתה העיקרית של המועצה הינה, כי גידול פרי ההדר בדרום אפריקה ושיווקו לאנגליה תחת השם 'י818[יי אינו פוסל את כינוי המקור :19189 מלהמשיך ולהתקיים. המועצה העלתה טענה, כי מאחר ודרום אפריקה- המדינה בה גודל וממנה יוצא פרי ההדר שסומן בשם '181/9יי , ואנגליה- המדינה שייבאה את פרי ההדר, אינן חברות בהסדר ליסבון, הרי שלא חלים עליהן כללי הגנת כינוי המקור. במדינות אלה, הדגישה המועצה, ישנו סימן מסחר רשום '181/9'י שאינו מונע ממנה לסחור בפרי

הדר תחת השם י18119יי, אף שמקורו אינו בישראל.

מטרתו של חוק הגנת כינויי מקור הינה להגן כאמור על מוצר אשר נושא תכונות מיוחדות של ארץ, אזור או מקום הכלולים בשם המוצר, כגון אקלים וטיב קרקע, ואשר ייחודו של המוצר נובענויי מקור מעבר להגנות אשר ניתנו לכינויי המקור בהסדרים הבינלאומיים הקודמים- אמנת פריס והסכם מדריד, וזוהי חשיבותו של הסדר ליסבון על - פני ההסדרים הקודמים. סעיף 3 להסדר ליסבון מטרתו להבטחת הגנה על כינויי מקור מפני חיקוי או גזילה בלא כל קשר לאופי המטעה של הכינוי. על - פי הסדר ליסבון, שימוש בכינוי מקור שלא כדין הינו הפרת זכות, אפילו ציון על יד כינוי המקור, את מקורה האמיתי של הסחורה, כך שלמעשה אין הטעיה, והצרכן יודע כי מקור הסחורה שונה מן המקור אותו בא לציין כינוי המקור. ודוק, עוד הצורך בציון העובדה כי אין מדובר בפרי הדר שמקורו בישראל, בא ללמד על העובדה שהמועצה נתקלה בקשיים עת התחילה לשווק באנגליה את פרי

ההדר שמקורו בדרוס אפריקה תחת השם ייג!81[יי. במהלך הדיון שנערך בפני, טען בא - כוח המועצה :

"ז...] אני יכול להגיד לך שאחרי שאנחנו התלוננו את הפרויקט הזה, בפירוש קיבלנו שאלות [..1 מכמוון שאנשיס ואו שמופיע להס על הפוי מדבקה עם הודעה [...] שברור שזה פרי שמגיע ממקוס אחר, אז שאלו מה זת [..]<

כך, המועצה עצמה מודה, כי עוד השימוש בשם ''18189יי לפרי הדר שמקורו אינו בישראל, יצר בלבול קשה בקרב הלקוחות. אין ספק בלבד, כי עוד הבלבול יצר טעות לגבי מקורו האמיתי של פרי ההדר ואף לגבי טיבו, והרי בלבול שכזה נוגד לחלוטין את אינטרס ההגנה שניתן לכינוי מקור שתפקידו ליצור וודאות בנוגע לטיב ומקור מוצר שמוגן בכינוי מקור.

זאת ועוד, אתייחס בקצרה לטענות המועצה על פי דבריו של בא - כוחה מן הדיון שנערך ביום 5 בינואר 2000 ועדת התוקה, חוק ומשפט של הכנסת, הוצאו על - ידי עו"ד בנד מהקשרם. על - מנת להידרש בקצרה לסוגיה האמורה, אביא את הדברים המיוחסים לבאַ - כוחה של המועצה מן הדיון האמור ככתבס וכלשונס:

לעויד אדנן גבריאלי; מה יהיה אס מישהו *וכיח שהתפוז או הקלמנטינה לא מיפו מה תעשו במקרה כזה?

היו/ד אמנו( רובינשטיין: אס יגיש תביעה בישראל, בארץ המקור.

עויד שמואל קסוטו; אז ימחקו כ2מ, אבל למה אנחנו צריכים להכניס לעצמנו גול עצמי? אגב, גם כינוי המקור 1411/44 לא מוגדר

רק כיפו, אלא מוגדר על תחום הרבה יותר רחב. ליתר

דיוק, הוא מוגדר מראש הנקדה עד :ד מדדכי./

אכן, הדגיש עורך - הדין קסוטו, כי כינוי המקור נרשם ביחס לאזוריס נרתבים במדינת, ואולס לא בכך עוסק הדיון שבפניי, שהלא השאלה העיקרית שניצבה בפניי היא לגבי השיווק של פרי הדר שלא מישראל, אלא מדרוס אפריקה תחת השס ''/18119יי. כך, אף לטענת עורך - הדין קסוטו עצמו, כשאין מדובר בפרי ההגדל בארצ ישראל, יש למחוק את כינוי המקור. ויתרה מכך, גם אס חייתי מקבל את טענתה של המועצה כי דברים של עורך - הדין קסוטו הוצאו מהקשרם, הרי שרוח הדברים ברורה היא. ולפיה, ככל שמדובר בשיווק פרי הדר שמקורו לא בישראל תחת השס ''14118יי, הדבר סותר את הוראות חוק הגנת כינויי מקור.

בהערת אגב ארשע למכתב ההבהרה מיוס 23 במאי 2004 שנשלח מאת בא - כוחה של המועצה אל לשכת הרשם לאחר הדיון שנערך בפניי. ממכתב ההבהרה עולה, כי המועצה שיווקה כמויות נכבדות של פרי הדר מדרוס אפריקה לאנגליה החל משנת 2 ועושה כן אף כיום. בשנים 2003-2004 לבדן שיווקה המועצה כמות של כ-

תיבות של פרי הדר הנושא את השס *:י1819יי מדרוס אפריקה. איני מוכן

לקבל את הטענה, כי מדובר בכמות זניחה של תיבות (במקרה כזה הייתי אולי מוכן לקבל כי מדובר במעשה חד - פעמי שאינו עתיד לשוב על עצמו). יתירה מזאת, עוד מעשיה של המועצה בכך שהמשיכה לשווק פרי הדר מדרום אפריקה תחת השס 'י18110'י אף לאחר קבלת מכתב ההתנגדות של עוייד בנד ואף לאחר עיון בטענות שהופנו אל המועצה על - ידי מנהלת מחלקת סימני מסחר, גילתה המועצה את דעתה כי היא וויתרה זה מכבר על ההגנה של השם '18180יי ככינוי מקור, כי לקחה סיכון מחושב בשיווק הכמות הנכבדה של תיבות פרי הדר באופן המנוגד להוראות החוק, ובכך בלבד יש להגיע למסקנה, כי המועצה זנחה את רצונה בהגנה על כינוי המקור

'י13119יי ואינה מתכוונת עוד לפעול לשמירה על כינוי המקור בהתאם להוראות החוק והתקנות.

כל אלה הובילו לי למסקנה חד - משמעית, כי איני יכול להיענות לבקשת המועצה

להאריך את תוקפו של כינוי המקור י'/1418יי בשל העובדה כי כינוי המקור ''18188יי

אינו עומד כבסיס בדרישות חוק הגנת כינויי מקור ותקנות כינויי מקור, ומן הטעמים להלן;

1 מקורו של פרי ההדר ששווק מדרוס אפריקה תחת הכינוי '14109יי אינו באזור עליו בא ללמד השם;

2 איכות פרי ההדר ששווקה מדרוס אפריקה תחת השם '18148יי אינה פרי הסביבה הגיאוגרפית שבשמו של כינוי המקור;

3 שיווק פרי הדר שמקורו אינו בישראל תחת השם */18189י' מסכל את מטרותיה של חוק הגנת כינויי מקור והסדר ליסבון בדבר הקשר ההכרתי בין הטובין לבין שס המקור שבשמס;

4 לאור טענות המועצה, כי הפרי ששווק מדרוס אפריקה לאנגליה עומד למעשה בסטנדרטים דומים מאוד לאלה בהם עומד פרי ההדר הארצי ישראלי, חרי שאין לי אלא להסיק, כי הפרי המשווק מדרוס אפריקה אינו שונה מהותית מן הפרי המשווק מאר ישראל, ולפיכך הפרי הישראלי אינו נושא עוד תכונות ייחודיות הנדרשות על - מנת ליתן לו הגנה של כינוי מקור, ולמצער, כי ניתן לגדל פרי באיכות דומה לזו של הפרי ההגדל באר ישראל גם בארצות אחרות ובתנאים אקלימיס שונים;

5 אין כל חזקה עובדתית בדבר תוקף כינוי המקור ''י18118יי. על - מנת לבטל ו/או לא להאריך את כינוי המקור יי0ש181'י איני נדרש לכל שינוי חקיקתי. אי

הארכת כינוי המקור עומדת לשיקול דעת הרשם על - פי הראיות המצויות בפניו, והוא שתייב לדון בשאלת הארכת תוקף של כינוי המקור ולהכריע בה.

ח. טענות נוספות

1. מספר טענות נוספות באו בפניי כנגד הארכת תוקף כינוי המקור 'י/9ש181י, ביניהן : 1 הרחבת שימוש בשס 'י18118יי עבור טובין שאינס פרי הדר; 2 הרחתבת השימוש בשס ''18119יי עבוד זני הדרים ואזורי גידול שאינס נכלליס בכינוי המקור שנרשם; 3 השם */181יי לא היה כשיר לרישום מלכתחילה ככינוי מקור- השס 'י181/9יי אעו השס הגיאוגרפי של מקום גידול פרי ההדר נשוא כינוי המקור;

4 למועצה לא ייגרס נזק חמור בשל אי הארכת תוקף כינוי המקור.

חרף שהגעתי לכלל מסקנה, כי כאמור, אין להאריך את כינוי המקור 18169יי מן הטעמים שלעיל, הרי שפטור בלא כלום אף לגבי הטענות הנוספות שעלו בפניי אי אפשר, ולפיכך אדרש אליהן בקצרה.

ח.1. = מכירת טובין שאינס פרי הדר תחת כינוי המקור ''18009יי והרחבת זני פרי ההדר

המשווקים תחת כינוי המקור 141807 :

2. מהותה של הטענה חינה כי המועצה מיהלה את כינוי המקור *י18189יי כאשר אפשרה לעשות שימוש בשס '181/9יי, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, בטובין שאינס פרי

הדר. כך, כינוי המקור '/1818'י אינו משמש עוד לתיאור סחורה מסוג פרי הדר בלבד כפי שנרשם בתעודת כינוי המקור, אלא אף לתיאור מוצרים אתריס.

3. מספר ראיות הובאו בפניי מן העיתונות להוצת טענת מיהול השס 14119 :

1 כתבה מיום 5 בנובמבר 2002, אשר פורסמה בעיתון ייהארציי. בין היתר נכתב בכתבה: *בסקר שעשתה מועצת ההדרים נמצא כי 50% מהצרכנים אינם מזתיס כלל את מותג ג'אפה עם תוצרת ישראלית [..] לכן החליטה המועצתה להרחיב את השימוש במותג יאפה למדינות מוספות ולענפי חקלאות אחליס./

2 כתבה מיום 16 בדצמבר 2001, אשר פורסמה באתר המקוון של העיתון ייידיעות אחרונותיי. בין היתר נכתב בכתבה: /*חבלה איטלקית (חברה הולנדית קיבלו אישור להשתמש במותג ('אפה עבור *וגורטים שהן מייצרות. בנוסף, החברה היפנית לוטה משתמשת במותג לצורך קידום משקאות קלים, פודינגים ומסטיקים./

3 כתבה מיוס 19 בינואר 2003, אשר פורסמה באתר המקוון של העיתון ייגלובסיי. בין היתר נכתב בכתבה: * המועצה לש:ווק פלי קדר התמה על הסכס עס הקונצרן ההולנדי פדש- פלך, המייצר מוצרי חלב, לפיו ישתמש הקונצרן במותג ,ג'אפה? ביוגודטים המכילים תפוזים ישראליים./

יודגש, כנן של הקור גאווה, סמל של ייהצלתת ייצוא ישראליתיי וללא ספק במשך שנים רבות מופת לאיכות ולמצוינות הייצוא הישראלית, בטל ונמחק מפנקס כינויי המקור הישראלי. עס זאת, איכותה של תנובת הקרקע הארצישראלית הידועה מדורי דורות, תמשיך ותעמוד. אסיים דבריי בשיבה אל המקורות, כך במדרש אגדה (בובר) לספר ויקרא, פרק יייט, פסוק כייג, דייה :

"וְכידתַכאוּ אֶלהאָריץ ונְטַעְתֶם קל"עיץ סְאָכָל [...]

אומר שס מדרש האגדה:

"וחילק הקביה לאומות העולם שדות וכרמים [..= ונת] לבנו פרדם, זה ארץ ישראל, שהיא טובו של

הודעה מתאימה תישלח אל הלשכה הבינלאומית לכינויי מקור.

דייר מאיר נועס רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר ניתן בח ירושלים ביום כ"ח טבת תשסייה, 9 בינואר 2005

משרד המשפטים מסמך זה הינו העתק שנסרק בשלמותו ביום ובשעה המצוינים , בסריקה ממוחשבת מהימנה מהמסמך המצוי בתיק, בהתאם לנוהל הבדיקות במשרד המשפטים.

על החתום משרד המשפטים (חתימה מוסדית).