סימן מסחר 345678

ההחלטה:

רשום הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני רישום הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, ד"ר מאיר נועס

התנגדות לרישוםי במילה מסע אלא בהרכב הסימן". דהיינו, למתנגדת אין כל זכויות במילה "מסע" אלא בשילוב שתי המילים "מסע אחר".

ברע"א 5454/02 טעם טבע (1988) טיבולי בע"מ נ. אמברוזיה סופהרב בע "מ, פ"ד נ";(2) 8 (להלן: "פרשת טעם טבע") לעניין הדימיון בין הסימנים: הסימן הרשום "מגה גלופלקס", והסימן שנגדו נטעו שהוא מפר את הסימן הרשום דנן - "א16ק6 88סוח", נקבע כדלהלן:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

"עניין נוסף עליו יש ליתן את הדעת, הינו הודעת הויתור של המבקשת ביחס לזכות השימוש הייחודי במילה 'מגה'. קבענו, כזכור, כי קיוה חדש שנכנס לשוק אמור להכריע בבחינת בחירת החוזי של כתבי העת, האריזה והפורמט. כך אה נכתב בפרשת משפחה:

"יתר-ע2-כן: בדברנו בעיתון, חשיבות דבה נודעת לעיצובו ולמראהו, עיצוב ומראה הייחודיים לו והמקנים לו צביון מיוחד. כך הם, למשל, מידות העיתון; דרך עיצוב הכותרת (דאו, למשל, הצודה והגופן (פונט) של שמו של עיתון "הארץ"); צבע הדפים; מספד הדפים; ההלוקה למדודים; ועוד כיוצא באלה מאפי:ינים. (דאו;

זקוו5 1111 - שוסיזף16 ;416 7/0010 ".295.

רשס הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

לעניין חוזי דומה של גופניס בשמות עיתוניס "האר>", ו"נכסי הארצ" ראה החלטתי בבקשה לרישוס סימן מסחר מספר 148937 "נכסי הארף", מיוס 8 בדצמבר 2003.

במקרה דנן נראה לי כי הגופניס שבהס מעוצבות אותיות הסימניס "מסע עולמי" ו"מסע אחר" הס שונים. החלוקה הפנימית למדורים שונה היא. הטענות על העתקת החוזי של העיתון נאמרו בעלמא, ולא הובאו לי ראיות לעניין וּה. לכן, יקשה עלי לומר כי מבחינת יתר נסיבות העניין כתבי העת הס דומים, וודאי שהס אינס זהים. לגבי ניתוח הראיות לכאורה על הטעייה בפועל, שהובאו בפני, בהמשך החלטתי.

לאור כל האמור לעיל, על פניו נראה כי שני הסימניס שוניס הס, המילה המשותפת היחידה היא המילה שעליה המתנגדת הסכימה לתת הודעת ויתור, והיא "מסע". ניתוח מרכיבי המבחן המשולש מוכיח בפני, כי סיכויי ההטעיה בין הסימניס הס קטנים. זוהי מסקנה שתצטרך להיבדק לעומקה גס ביחס לראיות הנוספות שהובאו בפני, ועל כך אדון במסגרת עילת סעיף 6(11). חובה עלי להדגיש, כי הבדיקה שנעשתה לעיל לפי סעיף 9(11) לגבי מידת הדמיון בין הסימניס הינה בדיקה סובייקטיבית, שמושפעת מהראיות שהובאו בפני. הפוסק היושב על המדוכה חייב להכריע לפה או לפה, אך ההחלטה לגבי הדמיון איננה החלטה הצבועה בצבעיס של שחור או לבן. לגבי מידת הדמיון בין הסימנים, ככל שהדמיון שיוכח בפני על פי המבחניס המקובליס הוא מועט יותר, הרי שאז הראיות הנוגעות להטעיית הציבור חייבות להיות חזקות וחד משמעיות יותר. ראיות כאלו יכולות להיות ראיות על הטעייה בפועל, סקריס העומדיס בכללי הסקר האובייקטיבי, ראיות על תחרות לא הוגנת, על חוסר תוס לב ועוד.

בהתאם לנאמר לעיל, ולמרות קיוס המילה "מסע" בשני הסימנים, אני קובע כי הסימן המבוקש לרישוס "מסע עולמי" אינו מקים את עילת "סימן הדומה לסימן כאמור עד כדי שיש בו להטעות" שבסעיף 9(11) לפקודה.

עילת סעיף6(11) לפקודה - הטעיית הציבור או תחרות בלתי הוגנת

טענת המתנגדת לפי סעיף 6(11) לפקודה היא, כי המבקשת גורמת לבלבול בפועל, וכי רישוס סימנה יגרוס לתחרות לא הוגנת. ואת לפי סעיף 6(11) לפקודה הקובע כדלקמן:

"11. סימנים שאינם כשרים לרישום [תיקון תש"ס]

(6) סימן שיש בו כדי להטעות את הציבור, סימן המכיל ציון מקור כוזב וסימן המעודד התחדות בלתי הוגנת במסחד;"

המתנגדת הציגה בפני ראיות רבות, שלטענתה מוכיחות את טענת ההטעיה בפועל. השאלה שתישאל במסגרת בחינת אותן הראיות אחת לאחת, היא האס אכן ראיות אלו מעידות על הטעייה. במידה והתשובה לכך תהיה חיובית, עלינו לבדוק מדוע הטעייה זו נגרמת, ומה משמעותה, לעניין כשרות הסימן המבוקש לרישוס "מסע עולמי".

בין הראיות שהוצגו בפני במסכת ראיות המתנגדת ניתן למנות את הראיות הבאות. החלק העיקרי של הראיות שהוצגו בפני הוא כדלקמן:

1א. ראייה שסומנה טו' במסגרת ראיות המתנגדת - כתבה מהשבועון "במחנה" שבו מתפרסם באופן קבוע מדור קבוע בשיתוף מגזין המתנגדת "מסע אחר" שבו נכתב בטעות בעמוד הפנימי של דף הפתיחה "40] מסע עולמי".

1. ראייה שסומנה טז' במסגרת ראיות המתנגדת - מכתב שנתקבל אצל המתנגדת, מסע אחר, מאת אדריכל שעבד עס "מסע צעיר" שהוא מגצין ילדיס שבבעלות המתנגדת. מכתב זה שנשלח למתנגדת מופנה בטעות ל"מסע עולמי - ילדים", במקוס ל"מסע צעיר".

1ג. ראייה שסומנה י28 במסגרת ראיות המתנגדת - תצהיר של עובד בירחון המתנגדת מסע אחר, מר עידו הררי, אחראי תוכן באינטרנט, שמעיד כי נסע במונית שנהגה שאל אותו היכן הוא עובד. בתשובה ענה מר הררי, כי הוא עובד ב"מסע אחר". תגובת הנהג הייתה "אני מכיר... מסע עולמי, אייל פלד, וה כל שבוע במקוס אחר".

1ד. ראייה שסומנה יא3 במסגרת ראיות המתנגדת - תצהיר של גב' כלנית אבירס, מנהלת תיק לקוחות אצל המתנגדת, אשר מצהירה, כי המתינה לקבלת מודעות פרסוס מאת משרד הפרסוס "צרפתי שטרנוס זמיר". התברר לאחר בדיקה פנימית כי משרד הפרסוס שלח את המודעה בטעות למשרדי "מסע עולמי".

1ה. ראייה שסומנה יז48 במסגרת ראיות המתנגדת - תצהיר של גב' נעמי מרדכי, נציגת קשרי לקוחות אצל המתנגדת, אשר מצהירה, כי פנו אליה לקוחות של "מסע עולמי"

וביקשו לעשות מנוי לירחון "מסע עולמי" במבצע של הסתדרות המורים.

1ו. ראייה שסומנה יאפ במסגרת ראיות המתנגדת - תצהיר של מר נדב מאור, נציג שירות לקוחות אצל המתנגדת, אשר מצהיר, כי אנשים שוניס בזמניס שוניס פנו אליו כיוון שהיו

מעונייניס לעשות מנוי על הירחון "מסע עולמי", במחיר של 9.9 שקלים לגיליון, ובמבצע של חברי הסתדרות המוריס.

1ו. ראייה שסומנה *א6 במסגרת ראיות המתנגדת - תצהיר של גב' רחלי פיזיק, שהועסקה כמנהלת תיק לקוחות אצל המתנגדת, אשר מצהירה, כי כאשר היא פונה ומסבירה שהיא נציגת "מסע אחר" גופים ואנשים שוניס מקשריס אותה ואת המגזין שבו היא עובדת עס "אייל פלד", ועם "מסע עולמי". כך למשל מזכירת מנכ"ל אייר קנדה בישראל, מנהל פרסוס בחברת "י.ד עסקים", ומזכירתו של מנהל הפרסוס של "כיתן".

1ח. ראייה שסומנה יח במסגרת ראיות המתנגדת - העתק ידיעה מהמדור הכלכלי בעיתון "ידיעות אחרונות". שס בלבלה, לכאורה, כתבת הידיעה גב' יהודית יהב וכתבה, כי הקבוצה המוציאה לאור את הירחון של המבקשת אס.בי.סי, היא המו"לית של "ירחוניס כמו נשים, מסע אחד ועוד".

1. ראייה שסומנה יט במסגרת ראיות המתנגדת - העתק מעטפה עס כיתוב שגוי, שהייתה ממוענת מהוצאת הספריס "כתר" למתנגדת, שס נכתב בטעות "מסע אחר לידי אייל פלד".

1.. ראייה שסומנה 3 במסגרת ראיות המתנגדת - העתק מכתב מוטעה אשר נשלח במסגרת דואר אלקטרוני לגב' רבקה לרנר, מרכזת מערכת אצל המתנגדת, ובו הוגדר תפקידה של גב' לרנר בטעות, כעורכת "מסע עולמי", והפנייה אליה בוצעה במטרה לארגן טיול עס אייל פלד לילדים נשאי וחולי איידס.

1א. ראייה שסומנה כב במסגרת ראיות המתנגדת - העתק מכתב מוטעה אשר נשלח מאת ד"ר רפאל שפרנגמן-ריבק אשר ביקש להעביר תמונות למתנגדת, ובמכתבו נכתב "לכבוד מסע עולמי", כאשר המכתב נשלח ויועד למערכת "מסע אחר".

1. ראייה שסומנה כב/1 במסגרת ראיות המתנגדת - העתק מכתב מוטעה מאת ד"ר יוסי לשס ששלח את המעטפה ל"מסע אחר" ובטעות כתב כי שם הנמען הוא "מסע עולמי, בית מסע אחר, לבנדה 3 תל אביב...".

החלק השני של הראיות הינו כדלקמן:

2א. ראייה שסומנה יב במסגרת ראיות המתנגדת - הדפסת דף אינטרנט מעמוד הבית של המוציאה לאור של המבקשת, בו נטען, כי המוציאה לאור של מגזין המבקשת

מתבלבלת וכותבת על עצמה "ירחון מסע אחר - 00017 580".

רשס הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

2. ראייה שסומנה יג במסגרת ראיות המתנגדת - העתק כתבה מעיתון גלובס, בו טועה, לטענת המתנגדת, העיתונאית אביבה קרול, ובמסגרת כתבה על "מסע עולמי" ועל חוזק המותג שלו כותבת, כי "את חוזקו של המותג "מסע עולמי" ניתן לראות גם על פי המינוף

שקיבל תאוצה בשנה האחרונה. החל מינואר החל לצאת לאור בשיתוף עס חברת :56 ירחון "מסע אחר" שמופצ ב-10,000 עותקים."

2ג. ראייה שסומנה *צ1 במסגרת ראיות המתנגדת - תצהיר של גב' ּהרה רון העובדת כעורכת בירחון המתנגדת. היא מצהירה, כי כאשר היא ביקשה ממוכרת בחנות "סטימצקי" את הירחון "מסע עולמי", המוכרת הגישה לה בחיוך את הירחון "מסע

אחר .

בניתוח הראיות אחת לאחת ניתן לומר, כי מסכת הראיות על אף היקפה הנרחב, הינה מסכת ראיות חלשה. לא משקלן הפיסי של הראיות וכמות הדפים והתצהיריס הס הקובעים, אלא מהותם. לגבי משקל הראיות שבפני, אדון להלן.

המתנגדת הביאה בפני ראיות "חלשות" ובלתי מספיקות על מנת לעמוד בנטל ההוכחה בהתנגדות זו. רוב העדויות שבפני, האמורות להוכיח לכאורה הטעייה, הן תצהיריס של עובדי המתנגדת, המעידים כי בטיפולס בציבור הלקוחות, אלו התעניינו דווקא בכתב העת של המבקשת. לכאורה, יש בכך כדי לחזק דווקא את המוניטיו של המבקשת ולא של המתנגדת. בכל מקרה, יקשה עלי לתת לתצהיריס אלו של עובדי המתנגדת משקל רב. בספרו של המלומד יעקב קדמי, "על הראיות", בהוצאת דיונון, אוניברסיטת תל אביב, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשנ"ט - 1999, חלק שלישי בעמוד 1048 נאמרו הדבריס הבאים:

"ס"ק (3) עדות אדס המעוניין בתוצאות לטובת בעה"ד שהעידו

א. ככלל, יש להתיחס בזהידות מלובה לעדותו של אדם שיש לו עניין בתוצאות הדיון, אם אזרחי ואם פלילי; ובעיקרון - אין זה משנה מה מקודו של אותו עניין; אם נעוץ הוא בטובתו האישית של העד, או אס נעוץ הוא בלצונו להיטיב עם מי שקדאו להעיד מטעמו. [...=]".

בפסק דין ע"א 391/89 אורית וייסנר נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מו;1), 837 בהקשר של תביעת ביטוח נאמר כל:

"לא מניתי אלא מעט מהרבה עובדות שאם לצו *כלו התובעים להוכיחס ממקולות זלים שאינסם תלויים בהס. אחרי ככלות הכל המחוקק הביע

דעתו בסעיף 54 לפקודת הראיות על משקל עדותם של הנוגעים בדבר. שבעתיים נכונים הדברים נוכח הדשימה הגדולה המעיקה על

התובעים כפי שהבאתי אותה לעיל. בכגון דא ואס היה בלצונם להוכית תום לב הס :כלו לנסות ולפדק חלק גדול מהרשימה. הבל פיהסם בלבד, אינו מספיק",

מערכת האיווניס בתיק זה היא עדינה ומעניינת. העדויות כי קייס בלבול בפועל בקרב הלקוחות הרלוונטיים הגיעו דווקא מעובדי המתנגדת (ראיות שמספרתי 1ג-11). גם אס לא מדובר בעדות אחת ויחידה מפי אדס המעוניין בתוצאות המשפט כלשון סעיף 54 לפקודת הראיות, הרי שכל התצהיריס הללו הינס עדויות של אנשיס המעונייניס בתוצאות המשפט או שברצונס להיטיב עס מי שקראס להעיד מטעמו. עובדי המתנגדת מעידיס על אנשיס ששוחחו עימס והתבלבלו. עדויות אלו במסגרת התצהיריס שהוגשו מטעמם, הינן לקוניות, קצרות מאד, לא מתוארכות בחלקן, כך שקשה מאד להתחשב בהן. ראוי היה להביא את אותו קהל עצמו שעליו מעידיס המצהירים כי התבלבל ולהחתימס על תצהירים, כך שניתן יהיה לחקור אותס במסגרת חקירה נגדית. ייתכן, למשל, כי העדויות הספורדיות הללו על בלבול לכאורה היו נסתרות במסגרת של חקירה נגדית של אותס האנשים. בנוסף, לא מדובר במסה של עדויות על בלבול הנטען, אלא בדוגמאות מעטות, והתחושה היא כי ביחס לנפח העבודה עס לקוחות מדובר בנתח שולי ביותר. בהתאס לזאת, עדויות עובדי המתנגדת הן קבילות מבחינת דיני הראיות, אך יש ליתן להן משקל נמוך.

כעת אתייחס לשאר הראיות שהוצגו על ידי המתנגדת. הראייה המגיעה מן העיתוניס היא אינה בגדר ראייה קבילה שיש להתחשב בה (הראיות שסומנו "1ח", "2א-2ב" הן כתבות מהעיתונות). מדובר בראייה אשר אינה בקרב הקהל הרלוונטי. כתביס המבצעים טעות, או מי מהצוות העיתונאי, הס לאו דווקא הקהל שבקרבו יש לבדוק את טענת ההטעיה. לעניין כתבות עיתונאיות אשר לא משמשות ראייה במשפט ראה דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות בע"מ ואח' נ' קראוס ואת', פ"ד נב(3), עמ' 1. ברור לכל, כי כתבה עיתונאית שהוגשה במסגרת מסכת הראיות לא אמורה להשפיע על החלטתו של השופט.

ראייה שסומנה על ידי באות 1ג, שהיא נספח יג2 בכתבי ראיות המתנגדת, היא תצהיר עובד אצל המתנגדת, אשר מצחיר כי נהג המונית אשר הסיעו, שאל היכן הוא עובד. בתשובה ענה המצהיר כי הוא עובד ב"מסע אחר", והנהג קישר את מקוס עבודתו-"מסע אחר", עס אייל פלד ו"מסע עולמי". ראייה כזו היא אינה בקרב קהל הקוניס הרלוונטי, כיוון שלא בטוח שאותו נהג מונית מתעניין בכתבי עת עבור טיוליס ותיירות, ושהוא קורא פוטנציאלי שלהם. גס אס נניח שכך הדבר, הרי שהמתנגדת הייתה צריכה להביא תצהיר של אותו נהג המונית ולא של העובד מטעמה. האדס שבקרבו אירעה ההטעיה הנטענת היה צריך להצהיר. בהערת אגב, גם אס תצהיר כזה מטעסם הלקוח הרלוונטי היה מוגש, הרי שלכאורה היה בכך להעיד דווקא על מוניטין המבקשת. ואת כיוון שהקישור המיידי במוח

הלקוח הרלוונטי של סימן המתנגדת, עס אייל פלד, וסימן המבקשת מצביעים על עליונות סימן המבקשת על פני סימן המתנגדת.

ראייה שסומנה על ידי באות 2ג, שהיא נספת :11 בכתבי ראיות המתנגדת, היא תצהיר של עובדת אצל המתנגדת אשר מצהירה כי ביקשה את כתב העת מטעס המתנגדת "מסע אחר", וקיבלה לידיה את כתב העת מטעס המבקשת "מסע עולמי" בחנות סטימצקי. ברור לכל, כי מוכרת בחנות סטימצקי אמורה להיות מודעת להבדליס בין המגזיניס כבעלת מקצוע. אין וה ברור שעובדת זו שייכת לקהל הלקוחות הרלוונטי של רוכשי כתבי העת. העובדה שהיא התבלבלה לא הוכחה בפני, שכן ייתכן כי לא שמעה טוב מה ביקשו ממנה, או שהיא הוטעתה וכד'. ייתכן, כי אין לה בחנות כלל "מסע אחר" וכאשר אותה עובדת ביקשה ממנה "מסע אחר" ניסתה היא כמקובל למכור ללקוחה סחורה אחרת מאותו סוג. ברצוני לחזור ולהדגיש, ראייה כזו הייתה צריכה להיות מוגשת באמצעות אותה מוכרת שנטען כי התבלבלה ולאפשר חקירתה בחקירה שכנגד. בהתאס לזאת, גם לראייה או משקל נמוך.

באשר לשאר הראיות שהצגתי ברשימה: כמו מכתב אשר סומן על ידי באות 1י, ואשר סומן על ידי המתנגדת כנספת כ. מכתב זה נשלח לגב' לרנר אשר עובדת אצל המתנגדת, אך כותבו ביקש לארגן לילדיס חולי איידס טיול עס אייל פלד. גס פה היה צורך להחתיס את אותו שולח של המכתב (דואר אלקטרוני במקרה הזה) על תצהיר, ולא את הגב' לרנר. חשוב יותר, ווהי שוב ראייה קלאסית המוכיחה דווקא את המוניטין של המבקשת בסימנה. זאת כיוון שבמסגרת מכתב זּה, השולח חיפש את אייל פלד בחושבו כי מדובר בחברה שבבעלותו "מסע עולמי", כל ואת אצל המתנגדת. שוב, לא מדובר בקהל הרלוונטי, ובכל מקרה, לאור ניתוח הראיות הקודמות, ניתן להבין כי גס ראייה זו, חלשה החינה.

ראייה נוספת שהוגשה מטעם המתנגדת, בנספח ח' לכתב ראיותיה היא סקר 101, המראה אחוזי חשיפה מרשימיס בקרב קהל קוראי כתבי העת עבור סימן המתנגדת "מסע אחר". אחוז החשיפה הכללי באוכלוסיה בשנת 2001 לפי מדגם מייצג זה היה 9.8%, בשנת 2 הוא היה 9.3%, כאשר כתב העת עובר מבחינת אחוזי החשיפה מגאזיניס העוסקיס באותו התחום כגון "נשיונל ג'אוגרפיק" שהראה אחוזי חשיפה של 7.8% בלבד, גליון "טבע הדבריס" הראה אחוזי חשיפה של 3.5%, גליון "אר וטבע" הראה חשיפה של 4.5%. חשוב מאד לציין, כי כתב העת "מסע עולמי" לא מופיע בסקר זה, וראוי היה אילו הסקר היה נערך לאחר כניסת כתב עת המבקשת לשוק, על מנת לקבל תמונת דבריס מלאה והוגנת. ייתכן כי כניסתה של מתחרה נוספת לשוק הייתה משנה את הדומיננטיות של "מסע אחר" בתחוס מגזיני התיירות, הטיוליס והגיאוגרפיה. כמו כן, לנספח זה לא צורפו כמקובל דפי מבוא וסיכוס המפרטיס את מטרות ושיטת הסקר, בקרב מי הוא נערך, האס מדובר במדגס מייצג בקרב הקהל הרלוונטי ועוד ועוד. בהתאם לואת הנני קובע, כי אין

לסקר 1021, כפי שהוצג במסגרת הראיות כדי להראות את הדומיננטיות של המותג "מסע אחר" על פני "מסע עולמי".

המתנגדתספח יא/3 לכתב ראיותיה, מטעס חברת 11%5/טלסקר, "מחקר לבחינת מודעות לכתב עת "מסע עולמי", מדצמבר 1. במסגרת סקר צרכנים זה נשאל באופן טלפוני מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית בארא. חשוב להדגיש, כי סקר זה נעשה בהקשר לסימן המבקשת "מסע עולמי" בתחום כתבי העת, עוד לפני שכתב עת זה נכנס לשוק. במסגרת סקר זה נשאלו שלוש שאלות מחקריות, אשר תוצאותיהן כדלקמן:

א. האם שמעת על כתב עת בשם "מסע עולמי" אשר עוסק בנושא טיולים וגיאוגרפיה? שתי תשובות אפשריות נתקבלו: כן או לא. התוצאות: עבור כן - נתקבלו 64%, עבור לא- נתקבלו 35.6%.

ב. האם שמעת על כתב העת "מסע עולמי" לראשונה לפני למעלה משלושה חודשים? כאן

היו 3 תשובות אפשריות והן: כן, לא, לא יודע/לא זוכר. התוצאות: כן - 74.2%, לא -

%, לא לודע/לא זוכר - 6.6%.

ג. כעת אקריא לך שמות של שני כתבי עת, שרק אחד מבין השניים קיים. איזה מכתבי

העת הבאים קיים? כעת הסוקרים הקריאו 3 תשובות אפשריות : מסע עולמי, מסע אחר,

לא יודע. התשובות שנתקבלו: עבור מסע עולמי - 33.9%, עבור מסע אחר - 48.7%, עבור

לא יודע - 17.4%.

מטרת הסקר הייתה להמחיש את הבלבול בין שני כתבי העת אצל הלקוחות. הסקר לוקה באופן משמעותי בכמה פרמטרים:

א. סוקרי הסקר היו צריכיס לשאול את הקהל הרלוונטי על כתב העת "מסע אחר" ועל כתב העת "מסע עולמי", כאשר כתב העת "מסע עולמי" כבר היה בשוק, על מנת לקבל תשובה הוגנת המשקפת את מצב הדברים התחרותי ביניהן. בסקר כזה יכולתי אני להכריע מי מבלבל, למי המוניטין הרב יותר בכתב העת שלו וכד'. הסקר הנוכחי נערך כאשר "מסע עולמי" לא נמצא בשוק כלל ולטעמי סקר כזה מראה אך ורק כי ניתן לבלבל אנשים כאשר מכניסים תשובות לפיהם. דבר נוסף, ייתכן כי המוניטין של המבקשת בתוכנית הטלוויזיה גרס לאנשים לחשוב כי לאייל פלד יש כתב עת בשוק בשם "מסע עולמי". כיצד הסקר דנן סינו מהתוצאות תשובות של הלקוחות שחושביס כך, לא ברור. ב. הסקר לא עומד בכללי הסקר האובייקטיבי, כיווו ששאלות הסקר הן מוטות משמעותית בהטיות הבאות :

1. הטיית תוקף נראה - השאלות שנשאלו, החל בשאלה הראשונה וכלה בשאלה האחרונה למעשה חושפות לנשאלים מהי מטרת הסקר. מילים כגון: "האם שמעת על כתב עת ...", שנכללו עוד בשאלה הראשונה, הן מיליס אשר למעשה חושפות לנשאליס כי הסיכוי הוא רב כי אחד מכתבי העת לא קייס למעשה. במסגרת הטיה זו הנשאליס יבקשו לרצות/לא לרצות את עורכי המחקר, ובכך תשובותיהם יוטו. השאלה

22

השלישית כבר מסגירה לחלוטין את מטרות עורכי המחקר, ובכך ההטיה דנן אף מתגברת.

2 רצייה חברתית - השאלות שנשאלו מוטות לחלוטין גס מבחינה זו. במסגרת הטיה זו רוב האנשים ירצו להתנהג במסגרת הכלל ולא להיות חריגים. אי לכך, מי לא ירצה לענות כי הוא מכיר את כתב העת הפלוני או האלמוני. כנראה שאף נשאל לא ירצה להשתייך למיעוט שלא מכיר דבר מה זה או אחר, ולהיתפס ב"חולשת חוסר הידיעה".

3. אפקט ההילה - במסגרת הטיה זו הנשאלים מגיביס באופן דומה על שאלות, כאשר ברורה להם, או שנדמה להם כי ברורה להם, מטרת המחקר. בהתאם לזאת, אם עניתי על שאלה א' בחיוב, סביר כי אענה על שאלה ב' שהיא בעצס הרחבה של שאלה א', גם כן בחיוב. ואת כדי לרצות/לא לרצות את שואלי הסקר.

4. הבלטת גורם מסויים בניסוח השאלה - אין ספק, כי במסגרת שתיים משלוש השאלות בסקר הובלט דווקא כתב העת של המבקשת. הבלטה כזו של שם כתב העת של המבקשת מכניסה את התשובה לפיותיהם של הנשאלים, ולא מעודדת חשיבה עצמאית שלהם. ייתכן כי שאלה אובייקטיבית יותר בקרב הקהל הרלוונטי יכלה להיות: על אילו כתבי עת שמעת? והתשובות האפשריות השונות המפרטות כתבי עת הקיימים בשוק באותה עת הן תשובות שמשאירות יותר טווח בחירה אצל הנשאלים, ובהתאם לכך יכולות לשקף בצורה יותר נאמנה את דעתם האמיתית.

להרחבה בעניין הטיות בסקרים ראה החלטתי מיוס 12 ביולי 2004, התנגדות לרישום סימן מסחר מספר 112645 מי-זך מחזירים את הטבע למים, (להלן: "החלטת מי-זך"), שם פורטו הכלליס המנחה לעריכת סקרי צרכנים.

נספח כה', לתצהיר עדות ראשית מטעס המבקשת מכיל חוות דעת מומחה, גב' דפנה גולדברג-ענבי, אשר בחנה את הסקר שהובא בפני מאת המתנגדת. נספח זה מסביר אחת לאחת, כיצד ההטיות שמניתי לעיל באו לידי ביטוי בתשובותיהם של הנשאלים. עולה מחוות דעת זו העובדה הברורה, כי המרואייניס בסקר המתנגדת נדחקו לפינה. ואת מכיוון שלמרואייניס אין זּיקה לנושא הנחקקר (שהרי הסקר הוא בכלל האוכלוסייה, ולא דווקא בקהל הלקוחות הרלוונטי המתעניין בכתבי עת אלו), ומכיוון שבנושא לענות תשובה לשאלה השלישית הם הגיעו אליה מתוך חשיפה אשר הגדירה להם תמונת עולם מטעה שכתב העת "מסע עולמי" קיים. בנוסף להשיב על השאלה השלישית רוב הנחקריס (64%) עמדו במצב מביך כיוון שענו כי למיטב ידיעתם כתב העת הנדון קיים ורוב גדול יותר (74%) אף ענה, כי הוא מכיר אותו מלפני למעלה משלושה חודשים. בהתאם לזאת, חלק ניכר מהמרואייניס החליטו לדבוק בתשובותיהם הראשונה והשנייה, ובתשובתם השלישית החליטו לאשר כי "מסע עולמי" הוא אכן כתב העת שקיים, ולא "מסע אחר". זאת מהסיבה שהם לא היו מעוניינים להעמיד את עצמם במצב מגוחך, או בכך שתפסו אותם כלא יודעיים או לא בקיאים. הסבר נוסף שעולה מחוות דעתה של המומחית הוא, כי ישנה היכרות גדולה יותר עם השם "מסע עולמי" וזאת מהטלוויזיה, מאשר עם השם

23

"מסע אחר", אצל אוכלוסייה שפחות מתעניינת בכתבי העת מן הסוג הזה, ולכן רוב האנשים מעידים כי הם מכירים את "מסע עולמי" על חשבון "מסע אחר".

סקר נגדי שהוגש במסגרת אותה חוות הדעת בנספח כה' לתצהיר עדות ראשית מטעס המבקשת, של חברת 816%/\ ]1/1816 הוכיח, כי הקהל נוהג לשייך ולקשר שני שמות מאותו עולם התוכן. כך למשל 43.6% של המרואייניס בסקר של המבקשת שמעו על כתב העת "פספורט", ו-43% שמעו על כתב העת "למטייל". למותר לציין, שני כתבי העת הללו לא קיימים כלל, ומדובר בתוכנית טלוויזיה נוספת העוסקת בטיולים, ובחנות לציוד ולמידע למטייל, בהתאמה. זהו הסבר נוסף שעולה מחוות דעתה של גב' גולדברג-ענבי, שיכול לשפוך אור נוסף על תוצאות הסקר מטעס המתנגדת. בהתאם לזאת, משקל סקר

5 טלסקר מטעם המתנגדת, המוכיח לכאורה בלבול של הקהל, הוא נמוך.

לגבי מוניטין המבקשת, מר אייל פלד בתצהיר עדות ראשית מצהיר, כי בבעלות החברות שבשליטתו הבלעדית שבע בקשות לרישום סימני מסחר בשם "מסע עולמי" שמספרין 6, 138751, 138753, 138754, 138755, 138756, 138757. הוא מצהיר כי נוצרה זהות מוחלטת בקרב הציבור בין שמו לבין שם התוכנית. מר פלד מצהיר כי הצפייה בתוכנית "מסע עולמי" היא בזמני צפיית שיא, על ידי כ-400,000 צופים מדי שבוע. מר פלד צירף העתק מנתוני רייטינג של התכנית "מסע עולמי" בנספח יו' לתצהירו, וממנו עולה, כי בארבע השניס 1999-2002 שמרה התכנית על אחוזי רייטינג מרשימים מאוד שנעו סביב % צפייה בקרב משקי הבית (למשל בשנת 1999 - 21.4%, ובשנת 2002 - 19.2%). מר פלד מצהיר כי המוניטין שנצבר לו בתכנית הטלוויזיה נוצל על ידו לצרכי מסחור ולפרסומת לקמפיינים פרסומיים של קופת חולים כללית, בזק בינלאומי, האגודה למלחמה בסרטן, ועוד. כמו כן, התכנית "מסע עולמי" והעיתון "מסע עולמי" משמשים פלטפורמה לפרסום חברות רבות אותן מציין מר פלד בתצהירו.

האם לאור הראיות יהיה רישום הסימן משום הטעיית הציבור - סיכום

במקרה דנן שבו נראה לכאורה כי השמות "מסע עולמי" ו"מסע אחר" אינם דומים לאור מבחני ההטעיה המקובלים, לפיכך יש צורך בהבאת ראיות רבות, חותכות, אמינות ואיכותיות על מנת לשכנע, כי הסימן המבוקש אינו ראוי לרישום.

ניתו לומר, כי בהתרשמות כוללת מהיקף ומאיכות הראיות של המתנגדת ושל המבקשת, המוניטין של המבקשת בסימנה בסוג 16 הוא רב.

השאלה הנשאלת היא כיצד הסימן "מסע עולמי" עבור כתבי עת העוסקים בטיולים ובתיירות, צבר לעצמו מוניטין כה רב בשוק כזה צפוף של כתבי עת. התשובה האפשרית

לכך היא, כנראה, קשורה להיקף החשיפה שהסימן "מסע עולמי" זכה לו במסגרת המדיוס הטלוויזיוני. החשיפה הארוכה של כ-10 שנים בטלוויזיה במוני צפיית שיא, להוכת התכנית, היא זו שפיתחה את המוניטין הרב של המבקשת. המדיוס הטלוויזיוני הוכית בדיעבד, ומוכיח גם בימינו אלו, כי כוחו הפרסומי הוא רב עד מאד. כוחו הרב של המדיוס התקשורתי הזה הוא בין השאר כיוון שהצופה הוא פאסיבי, אין צורך להשקיע בקריאת התכנים, או בקנייתם, שכן הוא מקבל את התכנים ישירות לביתו. לעניין זה ראה פסק דינו של כב' הנשיא ברק שניתן אה לא מכבר, המסביר את כוחה של הטלוויזיה, שם בהקשר של פרסומת, פסק דין בג" 226/04 נטו מ.ע. סחר מזון בע"מ נ' הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו ואח' [טרנס פורסם] מיוס 1 בספטמבר 2004 :

"במגוון סוגי הביטוי המסחרי, דומה שקיימת הצדקה מיוחדת להטלת מגבלות על תשדיר הפרסומת בטלוויזיה המשרית. מדובר ב"אמצעי פרסומי רב-עוצמה" (בג"ץ 4520/95 טמפו תעשיות בידה בע"מ נ' הדשות השנייה לטלוויזיה (רדיו (לא פורסם; להלן - "פרשת טמפו"), הנישא על תווך שבבעלות הציבור. זהו כלי זמין לשימוש בידי כל פרסום (ובלבד שימציא את הסכום הנדרש), בעלויות נמוכות יחסית (לעומת מידת החשיפה), ואיכותו נתונה לביקורת עצמית בלבד (להבדיל מש:דורים אחלים, שעוברים מיון וסיווג פרס שיבוץ בלוח השידודים ). הוא נגיש לצפייה בפני ציבור עצום ודב של צרכני העדוצים, אשר לא אחת מהווה "קהל שבוי", הצופה בתכנית מסוימת, ונאלץ להיהשך שלא מבחירתו, גם לפרסומת המפלחת אותה.[...]"

[ההדגשה אינה במקור]

המתנגדת ביקשה להוכית כי לנוכח הזיכרון הבלתי מושלם של הצרכן הצרכנים מוטעיים בפועל, ואף הסיכוי כי יוטעו בעתיד קייס. אולס, כבר הראיתי לעיל, כי גם לפי פסיקת בית המשפט העליון, כאשר מדובר בכתבי עת, הרי שהסיכוי כי הלקוחות הרלוונטיים יוטעו, קטן. ואת כאשר מדובר בשוק צפוף של מגזינים, והלקוחות הינס מתוחכמים יותר בשוק זה.

אחת הטענות המרכזיות של המתנגדת, בהקשר לראיות על הטעייה בפועל, היא כי "הכמות הופכת לאיכות". לדוגמה, לכמות כזו של ראיות שהובאה בפני, רק משמעות אחת, והיא שהלקוחות הרלוונטיים מבולבלים, מוטעים, ולכן הסיכוי הוא שהם גם יוטעו בעתיד. לעניין והחשוב להדגיש, כי במסגרת מכלול הראיות, הראיות על טעויות בפועל הן

רק חלק ממסגרת השיקולים שיש לשקול בתיק. בפסק דין +01!3כ .ט .16 עו א'אזגק

(1986 .זו "9) 1509 ,1508 20./ 782 ,.6ח1 ,1-17 מה אזגע נאמר בהתאם לזאת, כי הראיות על הטעייה בפועל אינן מכריעות בפני עצמן:

בפסק דין (4 אם) כ1.5.2.0.2 13 ;864 815 1 .ככ .0.5 1990 ;1114 20 894,

5 [26031) 12313 .ע 1811160 1 550613105\/ 13011256, נאמר כי:

"ו סיו [[6קש קר ]וס 15101 שיד" 06 ץ[חס 15 חסופוו][מס6 !0600 ]0 ]ססיוט [חזחותדז6ו6 מז 60הקוסטו ₪6 10 "10000 ץ[601]1601ק5 חס הסזפו][חס6 ]0 הססהזו6זן 6 10 5'ז0ז6ם] ]0 151 1 הז 15 6 ה0סווח6וח

" .60151001:60 [ההדגשה אינה במקור]

בהתאם לזאת ולעובדה כי מסכת הראיות על בלבול הייתה דלה, לא הוכח בפני כי רישום הסימן יגביר את הטעיית הציבור. אני מקבל את טענת המתנגדת, כי ראייה על הטעייה בפועל, גם אם היא חלק ממערכת הראיות על הטעייה, והיא נלקחת בחשבון במסגרת כל שאר הראיות והמבחנים, היא הראייה הטובה ביותר של האפשרות לטעות. בפרשת מאיר את בייגל נדון מקרה של חברה ששיווקה מקלות לחס לבן אותס סימן בסימן ובשם "גריסיני". חברה מתחרה, ביקשה להשתמש באותו השם לשיווק מוצרים דומים אך באריזה שונה ובהבלטת שם החברה על האריזה. בית המשפט העליון דחה את בקשת החברה הראשונה למתן רשות לערעור לאחר שקבע, כי לא הובאו בפניו ראיות לחשש של הטעייה. בית המשפט העליון נתן את דעתו לגבי חשיבות הראיות בפועל על הטעיה, ובעמוד 134 לפסק הדין נאמר כי:

"לא הובאה כל ראייה של ממש להוכחת אי פעס טעות כזאת ואדם שביקש לקנות "גריסיני" מתוצלרת המכקשת לקה, בטעות "גריסיני" מתוצרת המשיבה. אמת, אין המבקשת חייבת להוכיח שבפועל ממש הוטעה אדם מן הציבור, דיה אס תוכיה שקיים חשש של הטעייה. אבל טעות שקיתה משמשת, כרגיל בעניינים מסוג זה, הלאיה הטובה ביותר של האפשרות להטעות; דאיה כזו אין לה למבקשת, ודאיה אחת להוכחת שקיימת סכנה של זיהוי הסחורדות, הטעייה עקב דמיון השמות, לא הביאה."

[ההדגשה אינה במקור]

במקרה דנן, הסימנים אינם זהים, הדמיון בין הסימניס הינו מועט ומתמצה במילה "מסע", אשר נמסרה הודעת הסתלקות עליה מאת המתנגדת. הראיות שהובאו בפני לא הצליחו להטות את הכף, ולהראות כי רישום הסימן יהיה משום הטעיית הציבור. במקרה שלנו מסת הראיות התומכות באותו חשש של הטעייה לא הייתה מרשימה, והיא נסתרה על ידי מוניטין הרב של המבקשת בשם בסוג 16. לעניין כמות הראיות הספורדיות אני מקבל את דבריו של מר אייחירתה המקורית של המתנגדת עבור תוכנית טלוויזיה בשם "מסע עולמי", משום ניסיון להיבנות על מוניטין של המתנגדת. מובן מאליו, כי המשך השימוש של המבקשת בסימנה, גם עבור כתבי עת, הוא בגדר שימוש מותר.

ההתנגדות בתיק זה בדין יסודה, ותוצאותיה של ההתנגדות ברורות כעת. לגבי ההבטחה בעל פה הנטענת על ידי המתנגדת, מצד המבקשת, שלא להיכנס בתוך כתבי העת, לא הובאו ראיות בפני ולכן אני דוחה את הטענה על הבטחה כזו. איני צריך לתת את דעתי גס לגבי ההליך המקביל המתנהל בבית המשפט המחוזי מעבר לעובדה, כי סביר שכעת, עס סיוס הליך ההתנגדות, תהיה לכך השפעה כלשהי גס על ההחלטה בבית המשפט המחוזי.

אי לכך, אני קובע כי אין בבחירת השם עבור הסימן "מסע עולמי" משום חוסר תום לב של המבקשת.

לאור כל הנאמר לעיל, הנני קובע כי אין במעשי המבקשת משום תחרות לא הוגנת.

סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את ההתנגדות ומורה כי הסימן המבוקש מספר 138752 ירשם בפנקס לרישום סימני המסחר, בצירוף הודעת הסתלקות מן המילה "מסע" בלשון הבאה: "רישום סימן וה לא ייתן וכות לשימוש ייחודי במילה "מסע" אלא בהרכב הסימן".

6. | אני מורה כי המתנגדת תשלם למבקשת הוצאות ההליך בסך 30,000 שקל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום בפועל.

ד"ר מאיר נועס, רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר ניתן בירושלים ביום יד' שבט תשס"ה 4 בינואר 2005