סימן מסחר 345678

ההחלטה:

כון מחקר דוחף. הסקר נערך בקרב נשים בגילאי 18 עד 75. לעניין זה אומר כבר כאן כי דוחה אני את טענת המבקשת לפיה הסקר נערך בקרב קהל יעד שאינו רלוונטי, שהרי המבקשת עצמה טענה כי קהל היעד של מוצריה הוא נשים צעירות ומבוגרות. הנשאלות בסקר נשאלו בתחילה שאלה פתוחה כדלקמן: "על אילו שמות של יצרני בגדי נשים או שמות שהיצרנים משתמשים בהם על התוויות שעל בגדי נשים שמעת? ציין את כל השמות ששמעת עליהם...על איה עוד שמעת ... ועל איה עוד...?" (כלומר - הסוקר ניסה לעודד את הנשאלות לחשוב על שמות נוספים). בתשובה לשאלה זו, אף לא מרואיינות אחת שמעה על השם "211511", אך הן שמעו על שמות אחרים ואלה צוינו על ידן. המרואיינות נשאלו גם שאלה סגורה כדלקמן: "מה שמעת על יצרן או על מוצרים שנקראים תחת הסימן "פוש"?". אלו שהשיבו בחיוב נשאלו גם "איה סוג של מוצרים נמכר תחת הסימן פוש"?". רק שני אחוזים שמעו את השם ויידעו אילו מוצרים הוא מייצג, ואילו 9 אחוזים מאלה שהשיבו כי הם מכירים את השם "פוש" היו סבורים כי תחת סימן זה נמכרות חזיות, דבר אשר מצביע בעליל על כך כי אותן הנשאלות לא הכירו את הסימן כסימן המופיע על בגדי נשים, אלא שהמילה "211571" הזכירה להן סוג של חזיות. עוד עולה מן הסקר כי רק 0.8% מהנשים ששמעו את השם "פוש" העידו על עצמן כי גם קנו בגדי נשים הנושאים את הסימן, ורק 3 מרואיינות, המהוות 0.6% מהנשאלות, רכשו אותן בחנות קטנה או בבוטיק. לאור הממצאים הנ"ל, אשר לא נסתרו בחקירה נגדית, עלי להסכים עם מסקנות הסקר כי למותג הנשים "211511" אין מוניטין בקרב ציבור הלקוחות הרלוונטי.

לאור כל האמור לעיל מוצא אני לנכון לקבוע כי על פי הראיות שבפני, לא הוכח שלמבקשת קיימים מוניטין בסימן "211571" בישראל ולכן יש לדחות את כל טענותיה אשר מבוססות על קיומם של מוניטין. משכך קבעתי, מובן כי התשובה לטענה כי הסימן "211511" הוא

סימן מוכר היטב בישראל (טענה אשר ממילא נזנחה בסיכומים) היא ברורה: אין הסימן בבחינת סימן מוכר היטב וכל מילה נוספת בנושא זה מיותרת.

כאמור, שאלת היעדר תוס לב ברישום הסימנים נטענה במספר מישורים. אתייחס תחילה למישור היחסיס שבין המבקשת לבעלת הסימן. בהקשר זה טענה המבקשת, כזכור, כי בעלת הסימן הכירה, עת החלה בהליכי הרישום, את המבקשת וידעה כי זו

האחרונה משווקת בגדי נשים תחת המותג "ד 5זק".

טענתה של המבקשת אומנם מופיעה בתצהירו של מר אבגי, אולם היא נטענה בעלמא, ללא פירוט והסבר על מה מבוססת ידיעתה של המבקשת על כך שבעלת הסימן הכירה את המבקשת ואת פעילותה ועברה לרישום הסימן. לעומת זאת, עדותה של העדה מטעס בעלת הסימנים גב' יעל אמסלם, לפיה בעלת הסימן לא ידעה על פעילותה של המבקשת, לא נסתרה בחקירה נגדית.

ברצותה להוביל למסקנה כי בעלת הסימן הכירה את המבקשת ואת פעילותה העסקית עם הסימן "211511", מציינת המבקשת את המוניטין שהיה לה בסימן "5זק" ואת העובדה ששמה הופיע במדריך "דפי ואהב". עסקים רבים מופיעים במדריך הטלפוניס "דפי והב" ועצם הופעתם שם, אין משמעותה כי הציבור מכיר את אותם העסקים, אלא אס כן נלוות לכך ראיות נוספות שיש בהן כדי להצביע על היכרות הציבור עם העסק הנדון. במקרה דנן, נמנעה המבקשת מלהציג ראיות ממשיות על עסקה ופעילותה בתחום הבגדי נשים

הנושאים את הסימן "11511פ", היא לא הוכיחה כי בנתה למוצריה הנושאים את הסימן

מוניטין כלשהו. לאור זאת, לא אוכל להסיק מרישום שמה של המבקשת במדריך הטלפונים "דפי וּהב" כי בעלת הסימן הכירה את המבקשת ואת פעילותה.

למעלה מן הצורך ולמען הסר ספק אציין, כי לעיתים יודע מבקש הרישום של סימן מסחר על שימוש של מתחרה עסקי שלו בסימן אותו הוא מבקש לרשום, אך נסיבות העניין אינן מקימות חובה להודיע על פעילותו של המתחרה לרשום סימני המסחר. הדבר אמור בעיקר באותם המקרים בהם סבור מבקש הרישום כי הוא הבעלים של הסימן ולא מתחרהו. ראה לעניין זה החלטתי מיוס 29 במרץ 2004 בבקשה לביטול ולמחיקת סימן מסחר מס' 69909 שלמה עיני נ. אקטרינה גוטמן.

אדון עתה בטענת היעדר תוס לב במערכת היחסים שבין בעלת הסימן לבין הבעלים של הסימן באיטליה. למקרא טענותיה של המבקשת בנושא זה מגיע אני למסקנה כי המבקשת נתפסה לטעות באשר למשמעות של רישום סימן מסחר בישראל ותחולתו הטריטוריאלית.

טענתה של המבקשת היא שבעלת הסימן גזלה למעשה את סימן המסחר מהבעלים שלו באיטליה (ויהיו הבעלים שלו אשר יהיו, החברה האיטלקית "211511" או אדס פרטי

המנהל את החברה) ורשמה אותו בישראל ללא נטילת רשות מהבעלים האיטלקיים. עלי לדחות טענה זו בשל כל אחת משתי הסיבות הבאות: האחת - היא לא הוכחה עובדתית

ונראה שדווקא היפוכה הוכח. השנייה - לא הייתה קיימת, בנסיבות העניין, חובה לקבל

אישור מהבעלים של הסימן "211511" באיטליה.

אשר לפן העובדתי: גם טענה זו של המבקשת נטענה בעלמא, בבחינת הסקת מסקנה ותו לא. המבקשת בקשה להסיק מכך שבמכתב החברה האיטלקית לא נאמר מפורשות כי בעלת הסימן רשאית לרשום בבעלותה את הסימן "211571", את המסקנה כי בעלת הסימן לא הייתה רשאית לעשות כן. אולם, באותו המכתב אכן דובר על זכות בלעדית לשווק מוצרי החברה האיטלקית בישראל, אך גב' אמסלם העידה בנוסף, כי בעלת הסימן קבלה אישור בעל פה לרשום את הסימן על שמה בישראל, באשר אין החברה האיטלקית מעוניינת בבעלות על הסימן כאן. עדות זו לא נסתרה בעדות ישירה אחרת או בצורה כלשהי בחקירה נגדית. כאן המקום להעיר כי על פי עדותו של מר אבגי, המצהיר מטעס המבקשת, שותפו נסע במיוחד לאיטליה על מנת לברר את מערכת היחסים בין החברה האיטלקית לבין בעלת הסימנים. את תוצאות הבירור אין אנו יודעים, שכן המבקשת נמנעה, מסיבות השמורות עמה בלבד, מלהעיד את השותף אשר היה ביכולתו להאיר את עינינו בסוגיה זו. המבקשת נמנעה מלהעיד את אותו השותף גם מזמנה לעשות כן על ידי בא כוח בעלת הסימנים, בדיון שהתקיים בפני, למרות שהשותף היה נוכח בדיון.

מסקנתי הינה, אם כן, כי בעלת הסימן קבלה אישור (אשר לא הייתה וקוקה לו) מן

הבעלים של הסימן באיטליה, לרישום הסימן "211511" על שמה בישראל.

עוד מנסה המבקשת ללמוד על היעדר תוס לב מצד בעלת הסימניס מכך, שבהסכם שבין בעלת הסימן לחברה האיטלקית נרשם שכל הבגדי נשים שישווקו לבעלת הסימנים יהיו

תוצרת איטליה, ואילו בעלת הסימן משווקת בגדים הנושאים את הסימן "511ק", אשר מוצאם בסין. בכך פעלה בעלת הסימן בחוסר תוס לב, נטען.

כאן אולי המקום לומר מספר מילים לגבי נסיבות בחירת הסימן "211511" על ידי בעלת הסימן. ראינו כבר שלא הוכח שבעלת הסימן הכירה את המבקשת ואת שימושה בסימן הנדון לפני שהגישה את הבקשות לרישום הסימנים. מחומר הראיות עולה בבירור

כי בחירתה של בעלת הסימן בסימן "211511" מקורה בהסכם שהיה לה עם החברה האיטלקית "211511", בו התחייבה החברה האיטלקית למכור לבעלת הסימן

בגדי נשים מתוצרת איטליה בלבד. בהסכם האמור, שהוא למעשה התחייבות מצד החברה האיטלקית, נתנה לה האחרונה לבעלת הסימן את זכות ההפצה הבלעדית של המוצרים

בישראל. כן קיימות שם התחייבויות שונות שאינן רלוונטיות לענייננו.

בהתאם לטענתה של בעלת הסימנים, הנתמכת בעדותה של גב' אמסלם אשר לא נסתרה, בחרה בעלת הסימן את הסימן "211571" בעקבות מערכת היחסים שלה עם החברה האיטלקית ומשזו הבהירה לה שאין לה התנגדות לרישום הסימן בישראל על שמה של בעלת הסימנים. משכך פני הדברים, הרי טענתה של המבקשת בדבר העדר תוס לב בשל מכירת מוצרים מסין הנושאים את הסימן אינה רלוונטית כלל. ההתחייבות הייתה של החברה האיטלקית לספק לבעלת הסימן בגדי נשים תוצרת איטליה בלבד, אולם משזכאית בעלת הסימן לרשום על שמה את הסימן "211511" בישראל, הרי לא קיימת כל התחייבות של בעלת הסימן כלפי החברה האיטלקית כי בגדי נשים הנושאים את הסימן יהיו תוצרת איטליה בלבד. נראה שנתהפכו לה היוצרות אצל המבקשת, בנסותה ללמוד על התחייבות כזאת יש מאין.

עד כאן הפן העובדתי של טענת היעדר תוס לב במישור היחסים שבין החברה האיטלקית לבין בעלת הסימנים. כאמור, גם מן הבחינה המשפטית דינה של הטענה להידחות, שכן במקרה דנן, בעלת הסימן כלל לא הייתה וקוקה לאישורו של הבעלים של הסימן באיטליה כדי לרשום על שמה את הסימן "211511" בישראל. לא היה כל צורך להראות כי נעשתה העברת בעלות בסימן, לא במערכת היחסים שבין החברה האיטלקית לבין הבעלים של הסימן שם, שהוא אדס פרטי, ולא במערכת היחסים שבין מי מהס באיטליה לבין בעלת הסימנים דנן.

הגנה של סימן מסחר היא הגנה טריטוריאלית. משמעות הדבר היא כי אם נרשום סימן במדינה מסוימת, ההגנה הקניינית הנובעת מהרישום תינתן רק באותה מדינה. חריגה לכך היא ההגנה הניתנת לסימן מסחר מוכר היטב, גם אם אינו סימן רשום, אך במקרה דנו הוברר, כי אין הסימן "21151" בגדר סימן מוכר היטב בישראל. אופייה של ההגנה הטריטוריאלית על סימן מסחר רשום, משמעותה כי המבקש לרשום לעצמו סימן מסחר במדינה מסוימת, לא יהיה מנוע מעשות כן רק מהסיבה שסימן דומה או והה, שאינו מוכר היטב, רשום על שם אחריס במדינה אחרת. אולם יתכנו מקריס בהס רישום סימן כאמור בישראל יהיה בו משוס התנהגות שלא בתוס לב הנוגדת את תקנת הציבור (ראה למשל

החלטתי מיוס 6 במאי 2004 בהתנגדות לרישום סימן מסחר מס' 150380 "0.2 35 צם"

ניר כהן נ. "6ח1 6230 116'"), אולם ברור כי אין המקרה שבפני. בעלת הסימניס נתנה הסבר ראוי לאופן בחירת הסימן על ידה וברור כי הסימניס לא נבחרו ונרשמו מתוך כוונת טעייה או כחלק משיטת חיקוי מוצרים של אחרים. כאן אציין גם את עדותה של גב' אמסלם מטעס בעלת הסימנים, לפיה לא היה בכוונת החברה האיטלקית לרשום על שמה סימן מסחר בישראל.

אם כן, עלי להסיק כי במישור היחסים שבין בעלת הסימן לבין החברה האיטלקית, לא הוכח היעדר של תוס לב, ואין רישום הסימניס פגום מבחינה זו.

אשר למישור היחסים שבין בעלת הסימן לרשום סימני המסחר, הרי ראינו כי בעלת הסימן נהגה בתוס לב בבחירת הסימן וכי היא לא ידעה כלל על קיומה של המבקשת

ושימושה בסימן "211571". לגבי מישור יחסים זה מוסיפה המבקשת וטוענת כי בעלת

הסימנים נהגה שלא בתוס לב, בכך שלא קיימה את הוראות תקנה 21א' לתקנות סימני המסחר.

תקנה 21א' קובעת כדלקמן:

"21א. (א) המבקש לרשום סימן מסחר הדשום כסימן מסחר בארץ מוצאו בהתאם להוראות סעיף 11א' לפקודה *ודיע על כך בטופס הבקשה, וימציא לדשום, עם מתן ההודעה כאמור העתק מתעודת דישום סימן מסחר בארץ המוצא כשהיא מאושרת בידי הדשות המתאימה באותה מדינה, ואת תרגומה המאושר לשפה רשמית אם היא עדוכה בשפה אחרת.

(ב) מותר להגיש בקשה לפי תקנה זו בכל עת לפני קבלת הסימן לדישום."

התקנה מחייבת את מי שמבקש לרשום סימן מסחר בישראל בהסתמך על סימן הרשום על שמו בחו"ל, להמציא לרשום העתק מתעודת הרישום של הסימן בחו"ל. לשונה של התקנה פשוטה ואין היא מחייבת, כפי שמנסה המבקשת לשכנע, הגשת תעודת רישום מחו"ל כל ימת שמבקשים לרשום בישראל סימן הרשום בחו"ל, בין על שס מבקש הרישום בישראל ובין על שס אחריס. התקנה אינה מנותקת מהחוק, והיא קובעת פרוצדורה רק עבור מי שמבקש להסתמך על סימן הרשום על שמו בחו"ל, כדי להקל על הליכי הבחינה והרישום לפי סעיף 16 לפקודה (לשעבר סעיף 11 א' המוזכר בתקנה 21א).

סעיף 16 לפקודה בא לצמצם את סמכותו של רשם סימני המסחר לסרב לרישום סימן הרשום בחו"ל, מקוס שמבקש הרישום אף להסתמך על סימנו שבחו"ל בהליכי הרישום כאן. כך למשל, דרישת קיומו של אופי מבחין הינה "רכה יותר". תקנה 21א' רלוונטית רק במקרה בו מבקשים להסתמך על רישום סימן בחו"ל לצורך רישום סימן בארץ. לא זה המקרה שבפנינו ולכן דינה של טענה זו להידחות.

לסיכום שאלת תוס הלב - המבקש לא הוכיח כי הסימנים נבחרו על ידי בעלת הסימנים או נרשמו על שמה בחוסר תוס לב.

היעדר שימוש בתוס לב

כפי שציינתי כבר לעיל, טענה זו נטענה על ידי המבקשת לראשונה בסיכומים, מבלי שניתנה לבעלת הסימניס הזדמנות להתמודד עמה כראוי, להציג ראיות ולטעון טענות כנגדה. מסיבה זו, הטענה נדחית. יחד עם זאת לא למותר להוסיף ולציין כי לגבי בגדי נשים, הוכח שימוש בסימן על ידי בעלת הסימנים. הדבר עולה אף מעדותו של המצהיר

מטעס המבקשת עצמה, אשר העיד כי 10% מבגדי הנשים בחנויות בעלת הסימנים נושאים את הסימן הנדון. המבקשת מנסה ללמוד מכך על היעדר שימוש בסימן באשר לבגדי נשים, אולם טענה זו דינה להידחות: אין כל חובה שכל בגדי הנשים של בעלת הסימניס ישאו את הסימן, כדי שזו תעמוד בדרישת השימוש בסימן מסחר. דרישה כזאת היא חסרת הגיון לחלוטין, שאם לא כן, כל יצרן או סוחר העושה שימוש ביותר מסימן מסחר אחד במוצריו, צפוי לביטול סימני המסחר שלו בשל היעדר שימוש. נדמה לי שאין צורך עוד להוסיף ולהסביר את חוסר הגיונה של תוצאה זו.

סוף דבר

שלא כמו בהליכי התנגדות לרישום סימן מסחר, נטל השכנוע בהליכי מחיקה וביטול מוטל על כתפיו של המבקש את מחיקת הסימן או את ביטולו. משלא עלה בידי המבקשת

להוכיח קיומם של מוניטין בסימן "211511" בבעלותה בישראל, ומשלא הראתה כי בחירת הסימניס על ידי בעלת הסימניס ורישומס נגועים בחוסר תוס לב - דין בקשת המחיקה להידחות.

אני מחייב את המבקשת לשלם את הוצאות ההליך ושכ"ט בעלת הסימנים בסכום כולל של 15,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. קבעי את סכום ההוצאות הבאתי בחשבון כי בעלת הסימניס חרגה מההוראות שבהחלטתי בדבר מתכונת הסיכומיס.