⚖️ החלטה שיפוטית

סימן מסחר 345678

החלטות שיפוטיות

ערכאה: בית הדין של רשות הפטנטים

הצדדים

צד א'

המבקשת

  • שם: ץז (1.02()) 8186615 קַתם1ט5מס:) ]ה
  • בא כח: עו"ד ריינהולד כהן ושות'
צד ב'

הנתבע/המשיב

  • שם: [שם מלא או ראשי תיבות]
  • בא כח: [שם עו"ד/משרד]

ההחלטה:

רשס הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני סגן רשס הפטנטים

בקשה לפטנט מס' 141480 בקשה להארכת מועד לכניסה לשלב לאומי (בקשת מספר 7 )

המבקשת ץז (1.02()) 8186615 קַתם1ט5מס:) ]ה ע"י ב"כ ריינהולד כהן ושות', עו"פ

1. בפני בקשה להארכת מועד לכניסה לשלב הלאומי בישראל של בקשה שהוגשה ע"י המבקשת למשרד ה - 26:1 באוסטרליה ביוס 12 במאי 1999. 2 הבקשה בישראל דורשת דין קדימה מבקשת אוסטרלית מס' 3477 2 מיוס 12 במאי 1998.

המבקשת בחרה לפעול לפי הפרק השני של אמנת ה - 26-1 (עז11768 6002678108 זתסזהק )כך שעליה היה להגיש בקשה לאומית (כניסה לשלב הלאומי) תוך 30 חודש מתאריך בקשת דין הקדימה, דהיינו, עד ליוס 12 בנובמבר 2000.

3. הבקשה בשלב הלאומי הוגשה למשרד הפטנטיס באר> ביוס 16 בפברואר 2001, דהיינו באיחור של שלושה חדשיס וארבעה ימיס.

4. בהחלטתי מיוס 14 במאי 2001, בבקשה לפטנט מס' 137480 בעניין המבקשת שד .א ,5185 צ5 עמדתי על הוראות אמנת ה - 0-1 בנוגע להארכת מועדים וכן על הוראות

חוק הפטנטים, התשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק הפטנטים") בעניין זה. תוך התייחסות לסעיף 164 (א) (1) לחוק הפטנטים קבעתי כי על המבקש להאריך את המועד לכניסה לשלב הלאומי לשכנע את הרשם כי האיחור היה בשל סיבות שלמבקש ולבא כוחו לא היתה שליטה עליהן ושלא ניתן היה למנען.

5. למקרא תצהירו של מר א1//צ11/ 455 / 45/א171 מיוס 24 במאי 2001 עולה המסקנה כי אין המדובר במקרה דנן במקרה של איחור בכניסה לשלב הלאומי בשל סיבות שלמבקש ולבא

כוחו לא היתה שליטה עליהן ולא ניתן היה למנען. מהתצהיר עולות העובדות הבאות :

א. המצהיר הצהיר כי הינו מנהל בחברה המבקשת והאחראי בלעדית לכל הקשור בבקשת ה- 067 נשוא הבקשה.

ב. המצהיר קיבל ביוס 17 באוקטובר 2000 מכתב תזכורת מעורכי - הפטנטים שלו המודיעים לו כי המועד האחרון להגשת הבקשות הלאומיות הוא 12 בנובמבר 2000, דהיינו, פחות מחודש ממועד התזכורת. המצהיר לא נקט בצעד כלשהו ושס את מכתב התזכורת במגרה, מבלי שיראה לנכון לרשוס את התאריך למעקב באופן כלשהו.

ג. ביוס 29 באוקטובר 2000, עוד לפני שחלף המועד לכניסה לשלב הלאומי, הודיע עורך הפטנטים של המבקשת למצהיר כי המועד האחרון להגשת רב הבקשות הלאומיות הוא 12 נובמבר , ואף טרח לפרט כי לגבי המדינות אותן ציין (וכמובן ישראל לא ביניהן) המועד הוא חודש לאחר מכן. עוד הזכיר עורך הפטנטים כי ישנן מדינות אשר מאפשרות הגשה באיחור של בקשה לאומית, כפוף לתשלום מיוחד. המצהיר הורה לעורך הפטנטיס שלו להגיש בקשות לאומיות במספר מדינות, כולל מדינות אשר מועד ההגשה הוא לאחר 31 חודש מתאריך דין הקדימה, אך ישראל לא היתה ביניהן. המצהיר לא טרח לבדוק באותו שלב מהו המועד לכניסה לשלב הלאומי בישראל, ואס ישראל היא בין אותן מדינות אשר מאפשרות הגשה מאוחרת כפוף לתשלוס אגרת איחור.

ד. המצהיר הניח, מבלי שבדק את הדבר עס עורך הפטנטיס שלו, כי ניתן להגיש הבקשה בישראל באיחור, תוך תשלוס אגרת איחור.

ה. לא הובא כל נימוק מדוע החליט המצהיר שלא להגיש באותו השלב הבקשה בישראל.

ו. בחודש דצמבר 2000 הנחה המצהיר את עורך הפטנטיס שלו להגיש בקשות לאומיות נוספות. גס הפעס נשמטה ישראל מרשימת אותן מדינות, עקב טעות, כדבריו, של המצהיר.

ז. בחודשיס נובמבר - דצמבר היתה המבקשת עמוסה בעבודה, והמצהיר היה עסוק באותס חודשיס בסידוריס הקשוריס בעבודת החברה.

ח. בתחילת חודש ינואר 2000 גילה המצהיר כי לא הוגשה בקשה לאומית בישראל. ביוס 10 בינואר 2001 הודיע עורך הפטנטיס למצהיר כי ניתן להגיש הבקשה בישראל, כפוף לכך כי הבקשה להארכת מועד שתוגש תיענה בחיוב. המצהיר הורה מיידית לעשות כן.

ט. הבקשה בישראל הוגשה ביוס 16 בפברואר 2001, למעלה מחודש לאחר שניתנה ההוראה להגישה. לא מצאנו בתצהיר כל נימוק לאיחור נוסף זה.

6. מן התצהיר עולה כי המבקשת לא נקטה באמצעי זהירות כלשהם על מנת שהבקשה הלאומית בישראל תוגש במועד. דבר הגשת הבקשה הלאומית בישראל נשמט לאורך כל הדרך מהנחיות הגשת הבקשות שנתן המצהיר לעורך הפטנטיס של המבקשת, והרושם שמתקבל הוא כי הגשת הבקשה בישראל לא היתה בראש מעיניה של המבקשת. נראה בעיני כי הגשת הבקשה באיחור נובעת מסיבות אשר, בטרחה שאינה גדולה במיוחד, ניתן היה למנעו. למצהיר שהינו מנהל המבקשת, היתה שליטה מלאה על תהליכי הגשת הבקשות

הלאומיות. מתקבל הרושם כי הינו מתמצא בתהליכי ה - 6:1 וכי שקל היטב כל הנחיה לכניסה לשלב הלאומי. 7. בנוסף - גס לאחר שהחליטה המבקשת להגיש הבקשה בישראל, הדבר נעשה לאחר למעלה

מחודש, מבלי שניתן כל נימוק לאיחור נוסף זה.

8. אוסיף עוד כי נסיבות ההגשה באיחור של הבקשה הלאומית במקרה וה, כפי שתוארו ע"י המצהיר, אינן מצדיקות שימוש בסמכות הנתונה לרשס הפטנטיס להאריך המועד מסיבות נוספות על אלה הקבועות בדיןו הלאומי, על - פי סעיף 48 (2) (ע) של אמנת ה - 67ק.

9. לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה להארכת מועד לכניסה לשלב הלאומי.

ישראל אקסלרד סגן רשס הפטנטיס

ניתן בירושליס ביוס כ"ו תמוז, תשס"א