סימן מסחר 345678

ההחלטה:

רשס הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני סגן רשם הפטנטים

התנגדות לבקשה לפטנט מס' 110241 - בקשה לפסיקת הוצאות בעקבות חזרתן של המתנגדות מהתנגדותן

מבקשת: ינירש טכנולוגיות בע"מ

המתנגדת

ע"י ב"כ עו"ד ברצ, גילת, בר נתן ושות', עו"ד 1. תמי (איימי) מכון למחקר ופיתוח בע"מ 2 מפעלי ים המלח בע"מ

שתיהן ע"י ב"כ ריינהולד כהן, עו"פ

ביום 7 ביולי 1994 הוגשה ע"י מבקשת הפטנט (להלן: המבקשת) בקשה לפטנט שעינינה דשניס בעלי שחרור מבוקר.

הבקשה קובלה ודבר הקיבול פורסם ביומן הפטנטים. ביוס 28 בינואר 1999 הוגשה ע"י המתנגדות הודעת התנגדות.

ביוס 16 באפריל 1999 הוגש כתב הטענות מטעמ המתנגדות.

לאחר מספר ארכות שקבלה המבקשת, הוגש ביוס 12 בינואר 2000, כתב טענות בתשובה.

למתנגדות ניתנו מספר ארכות להגשת ראיותיהן אולם ביוס 13 באוגוסט 2000 הודיעו הן ללשכת הרשם על ביטול ההתנגדות. בהודעה הנ"ל טענו המתנגדות כי לאור העובדה שהליכי ההתנגדות בתחילת דרכם, אין מקום לפסיקת הוצאות. במכתב מיום 18 באוגוסט 2000 הבהיר ב"כ המתנגדות כי ההתנגדות נזנחה ע"י שתי המתנגדות.

במכתב מיוס 23 באוגוסט 2000 ללשכת הפטנטים פנתה המבקשת ובקשה להעניק לה הפטנט ולפסוק הוצאותיה בהליך ההתנגדות.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר במכתבה זה טענה המבקשת, בתמצית, כי ההתנגדות היתה חסרת בסיס, כי הליכי

ההתנגדות לא היו אותה עת בתחילתם אלא בסופם, כי המשא ומתן נוהל ע"י המתנגדות שלא בתוס לב. המבקשת ציינה באותה פנייה ללשכה כי תגיש בהמשך פירוט ההוצאות. במכתבו מיוס 7 בספטמבר 2000 השיב ב"כ המתנגדות לטענות המבקשת בדבר וכותה להוצאות. בתמצית טוען הוא: אין לקחת בחשבון את המשא ומתן בין הצדדים לצורך קביעת הוצאות אלא רק את ההליכים שבפני הרשם; משא ומתן בין צדדים במהלך הליכי התנגדות הינו מהלך שיגרתי. ההחלטה לבטל את ההתנגדות היתה עקב שינוי נסיבות אצל המתנגדות, ואולם להתנגדות היה סיכוי רב להתקבל; הליכים בפני הרשם הסתיימו בשלב מוקדם ולכן אין מקום לפסוק הוצאות.

למכתב ומטעם ב"כ המתנגדות השיב ב"כ המבקשת במכתב מיוס 28 בספטמבר 2000 בו נטעו: הנסיבות אצל המתנגדות אולי השתנו אבל לא אצל המבקשת, לה נגרם נזק כספי בעקבות הליכי ההתנגדות; לא הוגשו הוכחות על גניבת טכנולוגיה; המתנגדת לא התנצלה על האשמות שווא; המתנגדת מתייחסת בקלות להליך ההתנגדות אשר יכול היה להביא לתוצאות הרסניות אצל המבקשת. במכתב זה שוב בקשה ב"כ המבקשת לפסוק הוצאות לאחר שיוגש לרשם חשבון הוצאות.

על מנת לאס קצ לחילופי הטענות וההתכתבות בנושא ההוצאות, הודעתי לצדדים ביוס 2 באוקטובר 2000 כי על המבקשת להגיש בקשה מנומקת להוצאות תוך 14 יוס וכי המתנגדות תשבנה תוך 14 יוס נוספים.

בעקבות פנייתי הנ"ל , הגיש ב"כ המבקשת ביוס 16 באוקטובר 2000 פירוט ההוצאות הישירות בלבד (כך נרשם במכתבו). באותו מכתב הפנה ב"כ המבקשת לנימוקים שבהתכתבות הקודמת.

ביוס 29 באוקטובר הוגשה תגובת המתנגדות, ועיקר טענותיהן: אין נימוק לבקשה להוצאות (לשאלה מדוע ההתנגדות חסרת בסיס); הפניה לסעיפים שונים בכתב הטענות מטעם המתנגדת; הוגשה התנגדות גם במשרד האירופי דבר שמצביע על כך כי אין ההתנגדות חסרת בסיס; להתנגדות בסיס איתן ואילו המשיכו המתנגדות בהליך ההתנגדות, היו זוכות בו; העובדה כי נטענות טענות כנגד הטענות בכתב ההתנגדות אין בה חידוש - והו טבע של הליכי משפטיים ; דרישת הוצאות ד"ר יניב הינה עודת מצח שכן הוא מנכ"ל המתנגדות; הוצאות ד"ר הרמולין - והותו לא ידועה ולא ידוע כיצד קשור הוא להתנגדות; גם דרישת הוצאות הקשורות לאנשים ספציפיים מטילה צל כבד על הדרישה להוצאות; אין פירוט לגבי חשבונות משרדי עורכי הפטנטים; בכל התנגדות קייס נזק חומרי עקיף, אך המחוקק בחר ליתן את זכות ההתנגדות על מנת לשמור על טוהר פנקס הפטנטים; ההתנגדות הוסרה בשלב מוקדם של ההליכים ולכן אין לפסוק הוצאות ולחילופין - יש לפסוק סכום נמוך.

ביוס 14 בנובמבר פנה ללשכה ב"כ המבקשת, משרד ירמיהו בן דוד, וציין במכתבו כי מרשתו הביעה חוסר שביעות רצון מתגובת ב"כ המתנגדות לבקשה לפסיקת הוצאות, ולכן הוא מבקש להגיב לאותו מכתב.

בהחלטתי מיוס 19 בנובמבר 2000 החלטתי לדחות את בקשת המבקשת להגשת מסמך נוסף בקשר עם הבקשה להוצאות באשר בין הצדדים הוחלפו מסמכים די והותר.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר המבקשת, אשר לא הייתה שבעת רצון מהחלטתי מיוס 19 בנובמבר, בקשה פעס נוספת,

הפעס באמצעות עורכת דין ד"ר הילה פאר ממשרד ברצ, גילת, בר-נתן ושות', להתיר

למבקשת להגיש מסמך נוסף ובו טיעונים מפורטים ומנומקים בקשר עם הבקשה לפסיקת הוצאות. יחד עם הבקשה וכחלק הימנה, הוגשו הנימוקים והטיעונים עצמס.

נימוקי ב"כ המבקשת לבקשתה להמציא מסמך נוסף, בתמצית:

- רשם הפטנטים ממלא תפקיד מעין שיפוטי אשר הוענקו לו סמכויות שיפוטיות לכל דבר ועיניין.

- רשות שיפוטית מחויבת ליתן זכות טיעון לפרט, שכן אנו מושכל יסוד ובמסגרת כללי הצדק הטבעי.

- סעיף 159 לחוק הפטנטים, התשכ"ג - 1967 (להלן: החוק) קובע כי "הרשם ישתמש בסמכות שניתנה לו לפי חוק זה לאחר שנתן הזדמנות לכל אדם העלול, לדעתו של הרשם, להפגע מהחלטתו, להשמיע את טענותיו בפניו".

- כללי הצדק הטבעי אין כללים נוקשים ומטרתו לאפשר שמיעה הוגנת של הצדדים.

- יש לאפשר למבקשת להגיב לתגובת ב"כ המתנגדות בדבר פירוט ההוצאות.

הואיל והוגשה בקשה חדשה ומנומקת לאפשר הגשת מסמך נוסף, הרי כמצוות סעיף

9 לחוק ניתנה על ידי מלכת המתנגדות, במכתבי מיוס 29 בנובמבר 2000, המתנגדות להגיב

לאותה בקשה חדשה.

המתנגדות, באמצעות בא כוחן, אכן הגיבו לאותה בקשה להגיש מסמך נוסף, וזאת

במכתב מיוס 7 בדצמבר 2000, למרות שהמבקשת לא מצאה לנכון למסור להן העתק

הבקשה. על קיומה הבקשה מד ב"כ המתנגדות ממכתבי מיוס 29 בנובמבר.

אציין כאן כי בפנייתי מיוס 29 בנובמבר לב"כ המבקשת הערתי כי לא ברור אם נמסר

לב"כ המתנגדות העתק הבקשה מיוס 19 בנובמבר להגשת מסמך נוסף.

ב"כ המבקשת, במכתבה מיוס 5 בדצמבר 2000 הגיבה וטענה כי העתק בקשתה להגיש

מסמך נוסף לא נמסר לב"כ המתנגדות "מן הטעם שמדובר בתשובה לתגובה של

המתנגדות, אשר לאחריה אין למתנגדות זכות להגיב". עוד הוסיפה ב"כ המבקשת כי

לדעתה אין כל בסיס שבדין לקבלת תגובת ב"כ המתנגדות לתגובתה, בתרס הדיון

בהגשת מסמך נוסף.

עוד טענת ב"כ המבקשת כי החלטתי לאפשר למתנגדות להגיש תגובה לתגובת המבקשת

תמוהה, לאור החלטתי מיום 19/11/00 לפיה בין הצדדים הוחלפו מסמכים די והותר). על

הנאמר בפסקה 4 למכתב ב"כ המבקשת מיוס 5 בדצמבר ועל סגנונה יהיה עלי לעמוד,

בהמשך החלטתי זו).

אכריע תחילה בבקשתה של המבקשת להגיש תגובה לתגובת המתנגדות לבקשת

המבקשת לפסוק הוצאות (להלן: "תגובה לתגובה").

א. למעשה, החלטה בבקשה להגיש תגובה לתגובה ניתנה עוד ביוס 19 בנובמבר 2000, בעקבות בקשתו של ב"כ המבקשת, מר בן דוד, מיום 14 בנובמבר 2000.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר בכך אמורה היתה להסתייע שאלת הגשת תגובה לתגובה, אולם המבקשת לא

הסתפקה בכך והגישה, באמצעות באי כוחה החדשים, בקשה חדשה, מיוס 26 בנובמבר 2000.

הואיל והוגשה בקשה חדשה, מן הדין היה להעביר העתק הימנה לצד שכנגד וליתן למתנגדות את זכות התשובה לבקשה זו - וכך נעשה בפנייתי מיוס 29 בנובמבר 2000.

יש לדחות מכל וכל את טענת המבקשת כי אין ב"כ המתנגדות זכאי לקבל העתק מבקשתה:

ראשית - המדובר הוא לא רק בתגובה לתגובה אלא גם בבקשה חדשה להגיש מסמך נוסף. זכות הטיעון הקיימת בסעיף 159 לחוק, כמו גם כללי הצדק הטבעי, מחייבים ליתן לצד השני זכות טיעון ותשובה.

ראה לעניין וה חוזר רשם הפטנטים מס" מג'' 6 מיוס 21 בינואר 1999 הקובע, בסעיף 1, כדלקמן: "1. בעל דין המגיש בקשה לרשם במסגרת הליך, יעביר בו זמנית עותק של הבקשה אל בעל הדין שכנגד".

שנית - לא יעלה על הדעת כי צד להליך לא יהיה וכאי לקבל העתק מסמך שהגיש הצד האחר לרשם (או لرשות שיפוטית כלשהי), גם אם אותו מסמך אמור להיות המסמך האחרון עליו אין זכות תשובה. יעלה על הדעת, על דרך משל, כי צד להליך משפטי לא יהיה וכאי לקבל סיכומים מטעם הצד שכנגד באשר אילו הסיכום האחרון המוגש באותו התיק?

לאור האמור לעיל, אין ספק בדבר כי ב"כ המתנגדות זכאי לקבל העתק מכל מסמך המוגש ע"י ב"כ המבקשת. כמו כן, אין ספק כי וכוכו של ב"כ המתנגדות להגיב לבקשה להגשת מסמך נוסף, כפי שאכן עשה הוא במכתבו מיוס 7 בדצמבר 2000, למרות שלא קבל, למעשה עד היוס, העתק מן הבקשה (ו"התגובה לתגובה" הכלולה בתוכה).

אני דוחה את בקשת המבקשת להגיש התגובה לתגובה.

ראשית, החלטה בבקשה להגיש תגובה לתגובה ניתנה עוד ביוס 19 בנובמבר ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

מעבר לכך - מאז הודיעה המבקשת ביוס 23 באוגוסט 2000 כי מבקשת היא הוצאות, הגישה היא שלשה מסמכים המתייחסים לנימוקיה לבקשה להוצאות, ואין ספק כי די בכך כדי להעניק לה את זכות הטיעון להיא אכן זכאית על פי הדין. דהיינו - למבקשת ניתנו מספר הזדמנויות, אף מעבר לסביר ומקובל, להביא את דברה בפני הרשם, בכל הנוגע לבקשתה להוצאות.

בהודעת המתנגדות על חזרתן מהתנגדותן לא נמסר כל נימוק למהלך זה. גם בשאר המסמכים שהוגשו מטעם המתנגדות לא מצאנו כל נימוק לחזרתן מההתנגדות, מלבד אמירה כללית כי הדבר נעשה בשל שינוי נסיבות אצל המתנגדות.

יחד עם זאת, יש צדק בדברי ב"כ המתנגדות, כי הליכי ההתנגדות הינן בשלב ראשוניים: טרם הוגשו ראיות מטעם הצדדים וכל שהוגש הוא כתבי טענות מטעם המתנגדות וכתבי טענות בתשובה מטעם המבקשת. מבחינה זו יש לקחת בחשבון כי

המתנגדות מצאו לנכון, עוד לפני שהגישו ראיות מטעמן, לחזור בהן כבר בשלב זה מהתנגדותן. מן הצד האחר, לא ניתן להתעלם מכך כי גם ההתייחסות לטענות המתנגדות והכנת כתב תשובה מטעם המבקשת כרוכה בהוצאות ובהקדשת זמן לכך מטעם המבקשת ובאי כוחה.

למקרא הטענות שבכתב הטענות מטעם המתנגדות לא ניתן לומר כי כתב הטענות, על פיו, כולל טענות חסרות בסיס. הרשם הוא, למקרא טענות הצדדים, הן בכתבי טענותיהם והן בטיעוניהם לעינין פסיקת ההוצאות, כי על מנת לברר אם יש בסיס לטענות המתנגדות אם לאו, יש לשמוע הראיות וההליך עד תום. דהיינו - לא ניתן לקבוע, בשלב אליו הגיעו הליכי ההתנגדות, כי טענות המתנגדות הינן חסרות בסיס, כנטעו ע"י המבקשת. לאור זאת לא ניתן לקבל את טענת המבקשת כי טענות גניבת הטכנולוגיה לא הוכחו - שהרי ברור כי לשלב הוכחתן לא הגיעו הצדדים במקרה דנן.

לא התרשמתי כי במקרה זה גרמו המתנגדות להימשכות ההליכים שלא לצורך: כתב הטענות מטעמן הוגש בתוך כשלושה חדשים מהודעת ההתנגדות. ההודעה על הסתלקותן של המתנגדות מהתנגדותן הוגשה בתוס ארבעה חודשים מהמועד אשר היה עליהן להגיש ראיותיהן (מועד שהוארך ע"י לשכת הרשם). כלומר: אין וה מסוג המקריס בהם נקט צד להליך במהלכים מכוונים להימשכות ההליכים בתיק, תוך ניצול הליכיים בפני הרשם. טוענת המבקשת כי המתנגדות נהגו שלא בתוס לב בהליכי המשא ומתן שהתנהלו בין הצדדים ויש להתחשב בכך לעניין פסיקת ההוצאות. לא אוכל לקבל טענה זו - הליכי משא ומתן אותו מנהלים הצדדים מרצונם החופשי, אינו יכול להוות שיקול לעניין קביעת הוצאות משפט וגובהן, גם אם טוען אחד הצדדים כי המשא ומתן נוהל שלא בתוס לב ע"י הצד שכנגד. אין הרשם נכנס לבדיקת מהלכי המשא ומתן ותוס הלב של הצדדים בניהולו.

מקבל אני את טענת ב"כ המתנגדות כי בבואו לפסוק הוצאות, כל מה שיש בפני הרשם הוא ההליכים שהתנהלו בפניו ותו לא.

למכתבו מיוס 16 באוקטובר 2000 צרף ב"כ המבקשת פירוט לגבי ההוצאות בהן נשאה המבקשת, כטענתה, ומסמכים שונים בתמיכה לאותו הפירוט.

סכום ההוצאות שפורטו, מגיע לסך של כ - 120,000 ש"ח.

אין ספק בליבי כי המדובר הוא בסכום חריג, במיוחד כאשר מביאי בחשבון כי הליכי ההתנגדות אף לא הגיעו לשלב הגשת הראיות, וכל שהוגש בתיק הוא כתבי הטענות מטעמי הצדדים.

בנוסף - סכום ההוצאות הח