סימן מסחר 345678

ההחלטה:

רשס הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני רשס הפטנטיסם, המדגמים וסימני המסחר

בקשות לפטנטים מס' 0 ו- 120614 (בקשה להסרה על הסף של חוות דעת מומחה)

א.ר. אופנת אספדריל בע"מ ע"י ב"כ לוצאטו את לוצאטו, עו"פ

המבקשת:

המתנגדת : דור זיו אינטרנשיונל (1990) בע"מ ע"י ב"כ עו"ד בלום, אביטל, דרומי, גור אריה, בלוס גוברין

ואח.

1 מונחת בפני בקשתה של המבקשת "להורות על הסרתו על הסף מתיק ההתנגדות של המסמך אשר כונה "חוות דעת מומחה - פנינה ארד".

2 א. ביוס 3.2.2000 הגישה המתנגדת ראיותיה בתשובה לראיותיה של המבקשת בתיק זה. ב = בין הראיות הוגשה "חוות דעת מומחה - פנינה ארד" (להלן - "חוות הדעת"), היא חוות הדעת אותה מבקשת הפטנט להסיר מתיק ההתנגדות.

3 חוות הדעת ערוכה כדין וקיימיס בה, מלבד חוות הדעת עצמה, זיהוי של העדה, הצהרתה כי ידוע לה שלעניין הוראות החוק הפלילי בדבר עדות שקר, דינה של חוות דעתה כדין עדות בשבועה, פרטי השכלתה של העדה ופרטי ניסיונה.

4 להלן תמצית האמור בחוות הדעת :

גב' ארד הינה רואת חשבון במקצועה, וניסיונה בתחוס נשוא בקשת הפטנט

נובע מהיותה מנכ"לית של המתנגדת במשך שש שניס ואחראית על כל שלבי הפיתוח, עיצוב, ייצור ושיווק של נעליים מסוגים שונים, לרבות נעלי בית, מתוצרת המתנגדת.

לצורך חוות דעתה בדקה את חשבונית המס האמורה בסעיף 3(א) לחוות דעתה, את בקשות הפטנט נשוא ההתנגדות, את נעל הבית נספח ב' לתצהיר מר אדמוני (הנעל עס הסוליה הרכה), את נעל הבית נספח ד' לתצהיר מר אדמוני (הנעל עס הסוליה הקשה), תצהירים של ה"ה אדמוני וגולדשטיין.

גב' ארד ביקשה מעובדיה להחליף בין הסוליות של נעל מסוג נספח ב' לתצהיר מר אדמוני ושל נעל מסוג נספח ד' לתצהיר מר אדמוני (להלן: "הנעליים עם הסוליות המוחלפות"). אציין כי "הנעליים עם הסוליות המוחלפות" לא צורפו לחוות הדעת.

השוואה בין הנעל בנספח לחוות הדעת לנספח ד' לתצהיר מר אדמוני מעלה כי הן זהות לחלוטין. הוא הדין לגבי השוואה בין הנעל נספח לחוות הדעת לבין נספח ב' לתצהיר מר אדמוני. (כאמור - הנעליים ג. ו-8 לא צורפו).

גב' ארד חושדת שהמבקשת יצרה את הנעל נספח ב', לתצהיר מר אדמוני רק לצורך הדיון בפני הרשס שכן:

() לא ידוע לה על נעל בית שנמכרת בישראל עס סוליה רכה כנספח ב' לתצהיר מר אדמוני.

(2) נעל הבית נספח ב' לתצהיר מר אדמוני אינה דומה לנעל הבית נספח ג' לתצהיר מר אדמוני.

(3) לא מתקבל על הדעת, כי עבור נעל הבית נספח ב' לתצהיר מר אדמוני הייתה החנות "נעלי פנצ'ו" משלמת 31 ש"ח בנובמבר 1993.

גב' ארד מתארת כיצד, בהתאס לחוות דעתה, יוצרה נעל הבית נספח ב' לתצהיר מר אדמוני.

אין הבדל בין שיטת ייצור הנעל נספח ב' לתצהיר מר אדמוני לבין שיטת ייצור הנעל נשוא בקשות הפטנט.

גב' ארד מסיקה כי המבקשת ייצרה את נעל הבית נספח ד' לתצהיר מר אדמוני עוד בנובמבר 1993, ומכרה אותן כבר אז ל"נעלי פנצ'ו".

כל בעל מקצוע המתבונן בנעל נספח ד' לתצהיר מר אדמוני היה מזהה בקלות את רכיבי הנעל ואת שיטת הייצור, וזאת באמצעות העין או באמצעות כלי פשוטים ביותר. על פי מידע וה הוא היה יכול לייצר את הנעל נספח ד'.

אין הגיון בטענה כי בעל מפעל להורקת חומרי פלסטיק שייצר את הסוליה שבנעל נספח ד' לתצהיר מר אדמוני, סיפק לאספרדיל, מספטמבר עד דצמבר 4, 60,000 סוליות קשיחות וכי רק בינואר התחילה המבקשת למכור את נעלי הבית נספח ד' לתצהיר אדמוני.

חוסר ההגיון הוא בכך שתחילת עונת נעלי הבית היא בספטמבר ואילו סוף העונה הוא ינואר שלאחר מכן. אין וה מתקבל על הדעת שמפעל ייצר 30,000 זוגות נעלי בית עד דצמבר כדי להוציא אותן למכירה בינואר.

לדעתה של גב' ארד, הנעל נספח ב' לתצהיר מר אדמוני שנמכרה ב11/1993- כללה כבר סוליה קשיחה ולא סוליה רכה כטענתו של אדמוני.

עד כאן תמצית הנאמר בחוות דעת המומחה.

בבקשתה "להסרת" חוות הדעת טוענת המבקשת, בתמצית, כדלקמן:

א. ב.

1

חוות הדעת אינה מהווה "ראיה בתשובה".

חוות הדעת אינה קבילה כראיה, באשר מכילה היא טענות חילופיות וסותרות ביניהן.

נותנת חוות הדעת הינה נטולת מומחיות.

נותנת חוות הדעת הינה צד מעונין.

חוות הדעת הוגשה במקום תצהיר של המנהלת הכללית של המתנגדת ומהווה הרחבת חזית.

נספחי חוות הדעת לא הוגשו לעיון המבקשת.

בקשתה של המבקשת להסרת ההתנגדות הוגשה ביוס 6.4.2000.

המתנגדת בחרה שלא להגיב לבקשה בתוך המועד הנקבע בחוזר הרשם מס' .מ.ג.6 מיוס 1 בינואר 1999. תגובתה של המתנגדת לא הוגשה עד היוס, למרות מכתבה של ב"כ המבקשת מיוס (3.7.2000, בה ביקשה היא מסגן הרשס ליתן החלטה לפני מועד הדיון בהתנגדות.

אדון בטענות ב"כ המבקשת אחת לאחת, אם כי לא בסדר שנטענו בבקשתה.

הטענה כי נותנת חוות הדעת הינה נטולת מומחיות כלל ידוע הוא כי לא קיימת חובה שבדין כי עד מומחה יהיה דווקא מומחה אשר רכש את השכלתו במסגרת לימודיס פורמליס במוסד כזה או אחר, כגון: מהנדס, אדריכל, רופא, משפטן. בית המשפט (ואף רשס הפטנטים) רשאי לקבל עדות של אדם אשר קנה לו את מומחיותו כתוצאה מניסיון רב שרכש בתחוס שבמחלוקת, בין בדרך של עיסוק מסחרי וביו בדרך של תחביב - ובלבד שאותו שופט שבפניו עולה השאלה סבור כי די באותה ההכשרה על מנת להקנות לעד מעמד של מומחה לדבר.

ראה לעניין ה בספרו של יעקב קדמי, על הראיות, חלק שני, מהדורה תשנ"ט- 1999 בעמ' 561.

כך קבע בית המשפט העליון בע"א 745/82 שחר ואח' נ. בור ואח', פ"ד מ(2), עמ' 46, מפי כב' השופט ג. בך:

"ישנם "מומחים" במובן הקלאסי של המונח, היינו, אנשים שהתמחו במדע או במקצוע, בעלי תארים ודיפלומות, אשור בתי-משפט נזוקקים לעדותם, כאשד מחווים הס את דעתם בנושא שהוא בתחום מומתלותם הממוחדת. ומאידך גיסא, ישנם אנשים אחרים, אשר בדרך זו או אחרת, אם תוך עיסוק במקצועס או בתור חובבים או בדרך מקרית אחרת, רכשו מידע כללי במשא מסוים, ובית המשפט סבור כי *וכל להפיק תועלת מפרי ניסיונם בבואו להחליט בנושא או בנושאיס העומדים להכרעה לפמו",

(עמ' 50, מול האות ו').

אין שום טעם להעמיד לפני בית המשפט מובלות פורמאליות ונוקשות בעניין זה. הקריטריון היחידי של קבילות ראיה מסוג זה נעוץ במבחנים של דלוואנטיות ושל משקל פוטנציאלי. כך יש להניח, שבית -משפט לא ירשה הבאת עד בתור "עד מומחה", כאשר יתברר לו מראש, כי על סמך ניסיונו וכישוריו של אותו עד לא יוכח הלה בשום אופן לתרום תרומה ממשית לבירור השאלות השנויות במחלוקת".

(עמ' 51, מול האות ה').

לעניין וה ראה גם ע"פ 2703/97 אנגל שמרון נ. מדינת ישראל, דינים עליון נב', 326; ע"פ רבינוביי, נ. מדינת ישראל, פ"ד מג(1) 553.

ולענייננו: איני רואה סיבה לפסול את חוות הדעת ולקבוע כי לא קבילה היא, בשל הטענה דלעיל. אמנם, גב' ארד אינה בעלת השכלה פורמלית בתחוס הנוגע לייצור, עיצוב, או שיווק של נעליים, אולס לא מן הנמנע כי ניסיונה במשך שש שניס בתחוס, אף אס נרכש רק במסגרת עבודה אצל המבקשת, הקנה לה מעמד של "מומחית". לפחות על פני הדברים קייס הפוטנציאל כי מומחית היא לדבר, ואין מקום לפסול את חוות דעתה בשל טענת העדר המומחיות. אין וה המקרה לגביו ניתן לומר כי ברור מראש כי על סמך ניסיונה וכישוריה של העדה, לא תוכל היא בשום אופן לתרום ממשית לבירור השאלות שבמחלוקת.

שאלה נפרדת היא שאלת המשקל שתינתן לאותה חוות דעת, אולס שאלה זו תתברר לאחר שיקבע כי חוות הדעת קבילה היא, ולאחר שתחקר העדה בחקירה נגדית.

נותנת חוות הדעת היא צד מעונין גס טענה זו אין בכוחה להביא לפסילת חוות הדעת, כבלתי קבילה.

אין מניעה, כי צד מעונין, כגון מנהל בחברה בעלת דין או עובד בכיר בה יתן חוות דעת בדבר שבמומחיות.

מובן כי הדבר ילקח בחשבון בוא בית המשפט, או הרשס או סגן, לשקול את משקלה של חוות דעת, וזאת בין יתר השיקולים שישקלו לצורך כך, כגון שאלת מהימנות, החקירה הנגדית, שאלת המומחיות וכד'.

ראה לענין ה בספרו של י. קדמי, שם, עמ' 575:

"מקום שבע"ד - או נאשם בפלילים - מעיד לעצמו כ"מומחה", ככלל רואים את עדותו כעדות- עד-עויין הנגועה בחוסר אובייקטיביות, שהרי ברור כי בכוונתו להגן על עמיינו שלו",

לאור האמור לעיל, דין טענה זו להידחות. הטענה כי חוות הדעת הוגשה במקום תצהיר של המנהלת הכללית של המתנגדת ומהווה הרחבת חזית והטענה כי חוות הדעת אינה מהווה ראיות בתשובה אדון בשתי טענות אלה יחד, באשר קיים בהן פן משותף.

יש לדחות טענות אלה מהנימוקים המפורטים להלן:

אין המדובר כאן בהרחבת חזית, שכן כל הטענות אשר בהתייחס אליהן נטען כי מרחיבות את החזית, קיימות לגביהן עדויות בתצהיריה של המבקשת: המבקשת התייחסה בראיותיה לענין פרסוס קודס של האמצאה. חזית זאת היתה קיימת בכתבי התענות של הצדדים.

בנוסף, משהעידה המבקשת את עדיה בתצהיריהס בנקודה זו, אכאית המתנגדת, בהתאם לתקנה 62 לתקנות הפטנטים (נוהלי הלשכה, סדרי דין, מסמכים ואגרות), התשכ"ח- 8, להגיש ראיות בתשובה, ובכלל גו חוות דעת מומחה "המתייחסות לעובדות שהוכחשו במפורש ע"י המבקש...". - והרי המבקשת עצמה מציינת בבקשתה להסרת חוות הדעת, כי "טענתה של המתנגדת בדבר פרסוס קודס הופרכה מכל וכל במסגרת ראיותיה" (עמ' אחרון לבקשה, בראש העמוד).

לאור ואת, נדחות טענות אלה של המבקשת.

הטענה כי נספחי חוות הדעת לא הוגשו טענה זו נכונה היא, אס כי אין בה כדי להביא לפסילת חוות הדעת. במכתבו מיוס 3.2.2000 הודיע ב"כ המתנגדת כי בידו דוגמא אחת מכל אחת מ"הנעליים עס הסוליות המוחלפות" וכי מוכן הוא להעמיד הדוגמאות לעיון באי כח המבקשת, ובלבד שיוחזרו לו לפני הדיון.

בידי ב"כ המבקשת לעיין בנספחים, אס טרס עשתה כן.

3. הטענה כי חוות הדעת מכילה טענות עובדתיות סותרות אין אני מוצא כי הטענות בסעיפים 12, 13, ו14- לחוות הדעת הינן טענות חילופיות. בסעיף 13 לחוות הדעת אין נטענת טענה חילופית (אם כי מבחינת הניסוח הרושם הראשון הוא כי זו אכן טענה חילופית) אלא נטען שם, כדבר נוסף שבמומחיות, כי בכל מקרה, בין אס הסוליה היתה רכה ובין אס היתה קשה, כללה הנעל שבנספח ב' לתצהיר מר אדמוני את כל הרכיבים שבנעל נשוא הבקשה לפטנט. הוא הדין לגבי סעיף 14 לחוות הדעת.

4. סוף דבר, אני דוחה את הבקשה ל"הסרת" חוות הדעת על הסף, אולס אין בקביעתי בדבר קבילותה של חוות הדעת כדי להכריע בשאלת משקלה של חוות הדעת, שאלה אשר תוכרע לאחר קיוס הדיון לגופו של עניין.

5. הוצאות הבקשה בהתאם לתוצאות בהליך ההתנגדות. ישראל אקסלרד סגן רשס הפטנטים ניתן בירושלים ביוס ו' בתמוז, תש"ס 9 ביולי 2000