סימן מסחר 345678

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר התנגדות לבקשות סיימני מסחר (בקשה להגיש כתב טענות באנגלית) המתנגדת: עייי דרי יצחק הס ושות', עו"פ המבקשת: קת 0) 178₪0180 000 +88 90607)פיי עייי ריינהולד כהן ושות', עו"פ

בקל ה ט ה 1 בקשות: סימני מסחר מס' 113753/4/6/7 (להלן: ייהבקשות') לגבי הסימן "510098'י, בסוגים 29 ו-30, הוגשו ביוס 21 יולי, 1997. הבקשות פורסמו ביוס 30 נובמבר, 1998 וביוס 28 פברואר, 1999 הוגשה מטעמי המתנגדת הודעת התנגדות שנכתבה בשפה האנגלית.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

2 ביוס 2 מרץ, 1999 הורתה מנהלת מתלקת סימני המסחר למתנגדת, להגיש את הודעת ההתנגדות בעברית, ולשש כך ניתנה לה ארכה עד ל- 2 אפריל, 1999. ביוס 4 מרץ, 1999 ניתנה ארכה נוספת עד ליוס ה- 28 אפריל, 1999. ביוס 11 מרץ, 1999 הוגשה תגובת המתנגדת, ונטען בה כי על הרשם לקבל, כדבר שבשיגרה, כתבי טענות (ובכלל זה גם כתב התנגדות) בשפה האנגלית. המבקשת לא הביגה לעניין וה כל עמדה.

3 אינני שותף לדעת המתנגדת. כתבי הטענות המוגשים לרשם, בכל עניין ועניין, חייבים להיכתב בעברית או ערבית, למעט מקרים יוצאי דופן בהם מוענקת רשות אד-הוק לנהוג אחרת, לאחר שהמבקש שכנע את הרשם כי יש לכך צידוק מיוחד. שלשה טעמים לכך:

א. האינטרס הציבורי של שמירת השפה העברית ופיתוחה. ב. מניעת הפליה בין בעלי דין. ג. מניעת הפליה בין עורכי דין ועורכי פטנטים, שתוצאתה פגיעה בחופש העיסוק.

א. האינטרס הציבורי בשפה העברית

4. השפה האנגלית נכנסה במשפטינו בעקבות כיבוש ארץ ישראל עייי האנגליס, והחלת המנדט הבריטי על שטחה ותושביה. סימן 82 לדבר המלך, 1922 קבע כי השפות הרשמיות של ארץ ישראל המנדטורית יהיו אנגלית, ערבית ועברית, תוך מתן מעמד בכורח לשפה האנגלית. נקבע בו כדלקמן:

*כל הפקודות, המודעות הרשמיות והטפסים הרשמיים של הממשלה וכל המודעות הרשמיות של רשויות מקומיות ועיריות, באזורים שייקבעו על-פי צו מאת הנציב העליון, יפורסמו באנגלית, בערבית ובעברית בהתאם לכל תקנות שיתקין הנציב העליון, אפשר להשתמש בשלוש השפות במשרדי הממשלה ובבתי המשפט. אם תהא כל סתירה בין הנוסח האנגלי של כל פקודה או מודעה רשמית או טופס רשמי ובין הנוסח הערבי או העברי שלהם, הולכים אחר המוסח האנגלי.

5. עוד בטרס הוסר עול המנדט הבריטי ונתכוננה מדינת ישראל, החייאת השפה העברית נתפשה תושביה כחלק בלתי נפרד ממפעל בניין הארץ וממאבק לעצמאות ממלכתית. עמדו על כך מייסדי המדינה כבר בהכרזה על הקמת מדינת ישראל, התשייח (14.5.1948) עמי 1, המכונה 'מילת העצמאות':

*לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקוה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית.

מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית בנו כפרים וערים, והקימו ישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקידמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית'. (הדגשה הוספה)

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

על גדולתו ומופלאותו של המאבק להחייאת השפה העברית, ועל דבר חיותה ערך רוחני ומעשי רב חשיבות המשותף לכל חלקי האומה, עמד המשנה לנשיא, כבוד השופט אלון, בעייא 594/91 חברת קדישא גחשייא ייקהילת ירושליםיי ני קסטנבאום, פייד מו(?) 464 (להלן: פייד ייחברת קדישאיי) בעיימ 500 :

*התחושה הפנימית כי השימוש בלשון העברית בחיי החברה, הכלכלה והרוח של יוםוס היא כורח לאומי, שבלעדיו אין תחייה לאומית שלמה, היא שהביאה לכך שתהיה העברית ביישוב העברי לא רק ללשון הקודש, אלא ללשון הלאומית, המדוברת והנכתבת, של העם העברי שב לארצו. בשנת תרעייג - 1913, בעת 'מלחמת השפות', נתקבלה ההחלטה הנחושה לטובת השימוש בלשון העברית כשפת ההוראה במוסדות היישוב, ובשנת תרעיט - 1919 הוכרזה הלשון העברית מפי הנציב העליון הרברט טמואל כאחת משלוש הלשונות הרשמיות של ארץ ישראל - ומאז נקשרה לשון זו עם המציאות והחיים. כתוצאה מממעמד מלא של גופים ציבוריים ויחידים קנאיים - ובראשם מחיה הלשון העברית כלשון דיבור, אליעזר בן-יהודה, שלחס על כך ארבעים שנה עד לפטירתו בשנת 1922 - נוצרו ביטויים ומונחים, סגנון ומוסח, שבשיעור ניכר נדלו מן האוצרות הקדומים של הלשון, כשמצד אחד היה בהם כדי להיענות לצרכיס המודרניים, ההולכיים ומתחדשים, של עם מודרני בימינו, ומצד שני - כדי לשמור על המשכיותה ורציפותה של הלשון העברית הקדושה בת אלפי השנים עם הלשון הלאומית שבימינו אנו. תחיית העברית כשפת יוס היא בתיי המעשה הייתה - בתשוואה לנסיונות דומים של החייאת לשון לאומית בעמים אחרים - תופעה שאין לה תקדים בהסטוריה האנושית, והשימוש בלשון העברית היה כבר ערב הקמתה של מדינת ישראל תופעה לאומית ראשונה במעלה. כיום אין ככ אפשרות לתאר את חיי החברה והתרבות של המדינה ללא העברית, וכל הוויכוחים והפקפוקים בדבר אפשרות ביצועה של משימה זו שוב אינס אלא נושא למתאר היסטורי ולמשל בלבד. במשימה גדולה ומופלאה זו של תחיית העברית בחיי המעשה נטלו ונוטלים חלק כל חלקי הציבור העברי שבישראל, הן אלה שאינם שומרי תורה ומצוות, ושרואים בלשון העברית נכס לאומי בלבד, הן אלה שנמניס עס מתנה שומרי התורה והמצוות, שרואים בה גם לשון הקודש. ולא זו בלבד שאין איש המער חוצנו מתחייתה של השפה העברית בימינו, אלא שזכתה העברית, והיתה לאחד הערכים הרוחניים והמעשיים הגדולים המשותפים לכל חלקי האומה, לערך המשלב את האומה כולה להרמוניה אחת ומאוחדת.

לאחר הקמת המדינה הפכה העברית לשפת המדינה. פרופי רובינשטיין מציין בספרו המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל, מהדורה 5 (תשני'ו - 1996) (להלן: יירובינשטייויי) עמי 98:

*העברית היא שפת המדינה בה נחקקים חוקיה ותקנותיה. השינוי שחל במעמדה, ושעשה אותה לשפה הרשמית הראשונה במעלה, לא נבע מהוראות חוק. מעמדה הרשמי נובע עדיין מסימן 82 לדבר המלך.

המציאות החדשה - היא שהעניקה לעברית את מעמדה הבכיר'. אכן, המחוקק לא רומס את העברית מעל האנגלית, במישרין, עייי הוראת חוק מפורשת, אלא הוא עשה כן בעקיפין עייי חקיקת הוראת חוק המורידה את האנגלית מגדולתה: כשפה המשמשת לצרכים רשמיים, בתוקקו את סעי 15(ב) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התשייח - 1948 אשר קובע כדלקמן:

*יכל הוראה בחוק הדורשת את השימוש בשפה האנגלית, בטלה.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

הוראה זו הוספה לספר החוקי של המדינה. היא נישלה את האנגלית מן המעמד שאליו רוממה עייי השלטון המנדטורי והמליכה תחתיה את בנות הארץ, השפות העברית והערבית. היטיב לתאר את חילופי המעמדות כבוד השופט ש.ז. חשין בעייא 1 מיטובה בעיימ נ' זיק קזם, פייד ו(1) 4, 11 :

*משהוקמה המדינה באה גאולה גם ללשון העברית; השפה האנגלית הוסרה מהיות גברית, והשפה העברית שוחררה מכבלי התרגום, בהם שהית נתונה משך כל ימי המנדט, ונעשתה ללשון המקור של החוקים, תקנות וצווים'.

חלפו כיובל שנים ממתן פסק הדין בעניין מיטובה, ומורשת אבות הפכה לנחלת בניס. אומר כבוד השופט מ. חשין בבגייצ 3090/97 עורך דין יוסף פנחס ני הממונה על הדרוס, דינים עליון, נד 49%6, עמי 14.

יפה וראוי לנו כי נעשה שימוש - ושימוש תדיר - בביטויים ובמטבעות-לשון מעברנו. דוברי עברית אנו, שפתנו היא עברית, ונכון יהיה כי נסיר ירוקת שעלתה על ביטויים ומושגים מימי-קדם - ביטויים שלנו ומשלנו - נבריש אותם, נצחצח אותם ונביאס אל ביתנו בבירכת ברוך-הבא'.

הדין הפסוק המתגבש בישראל רואה בחידוש הלשון העברית ובשמירתה כערך בעל חשיבות וכאינטרס ציבורי בעל משקל רב. על שמירת הלשון העברית כערך בעל חשיבות עמד כבוד השופט (כתוארו אז) ברק בפייד חברת קדישא עמי 522 :

*אפתח את הבתינה המשפטית בדבר האיזון בין הערכים המתחרים בערך החברתי בדבר הלשון העברית. ערך זה הוא בעל חשיבות במדינת ישראל המתחדשת. השפה העברית היא שפתה הרשמית של המדינה. היא אחד מנכסיה התרבותיים החשובים של החברה הישראלית (בצד השפה הערבית, שגם היא שפה רשמית ונכס תרבותי חשוב של חברתנו ושפת הדיבור של מיעוט מאזרחנו). המאבק על הלשון העברית היווה נדבך חשוב בגיבוש עצמאותנו המדינית. עם שיבת הבנים לארצם הם יחיו שפת העברית (בלשונה של ההכרזה על הקמת מדינת ישראל). עם הקמת המדינה קמה גסם פריחה לשפה העברית.

בעייא 105/92 ראס מהנדסים קבלנים בעמי ני עיריית נצרת עילית, פייד מא (5) 189 (להלן: ייפייד ראם') מאפיין כבוד השופט (כתוארו אז) ברק, את שמירת הלשון העברית כאינטרס ציבורי הנמנה עס שורה של אינטרסים ציבוריים רמי מעלה, הכוללים את: שלטון החוק, הפרדת הרשויות, הבטחון הציבורי ושלוס הציבור, אמון הציבור ברשויות הציבור, הגשמת זכויות הפרט ושמירת הסובלנות החברתית (עמ' 205):

*הדיבור 'האינטרס הציבורי הוא מקיף, והוא כולל בחובו קשת נרחבת של אינטרסים של ציבור הרחב - ומכאן גם לחברה המאורגנת בדמות המדינה או הרשות המקומית - עניין בהם. על כן כלול בגדר האינטרס הציבורי הבטחון הציבורי ושלום הציבור. כן נכלל בו אמון הציבור ברשויות הציבור, כגון הרשות המחוקקת (וחבריה), הרשות המבצעת (שרריה ופקידיה) והרשות השופטת (על שופטיה ועובדיה). כן כלול בו האינטרס של הציבור כי יוגשמו הזכויות של הפרט וכי תישמר ותקוים הסובלנות בין בני החברה, בינם לבין עצמם ובינם לבין השלטון. שלטון החוק, עצמאות השפיטה והפרדת רשויות - כולל אינטרסים ציבוריים מובהקים. למותר לציין, כי בגדר האינטרס הציבורי נכלל דבר קיומת ופיתוחה של השפה העברית'. (הדגשה הוספה)

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

הסיבות להכרה בשמירת השפה העברית ופיתוחה, כאינטרס ציבורי, מוסברות עייי כבוד השופט ברק בעמי 203 לפייד ראם :

*לשון אינה רק כלי ביטוי אישי. היא כלי ביטוי לאומי. היא נכס תרבותי. היא נכס של האומה כולה. עמדתי על כך באחת הפרשות, בצינ:

'הלשון העברית אינה נחלתם של קבוצה זו או אחרת של יהודים בישראל. הלשון העברית היא נכס של האומה כולה'. (ע/א 294/91 חברת קדישא גתשייא 'יקהילת ירושליםיי נ. קסטנבאום, פייד מו (2) 5, 519)

אכן, לשון מבטאת אחדות לאומית. היא הדבק המחבר בני חברה לעם, לאומה ולמדינה. היא סמל. כך לענין כל לשון. כך בוודאי לעניין הלשון העברית. תחייתה של מדינת ישראל מלווה בתחיית הלשון העברית. *משהוקמה המדינה באה גאולה גם ללשון העברית...* (השופט שי ז] חשין בבגייצ 89/51 מיטובה בעיימ נ. כאום, פיידוי 4, 11). אכן, תקומת המדינה קשורה ושזורה בהתחדשות הלשון העברית. *זכתה העברית, והיתה לאחד הערכים הרוחניים והמעשיים הגדולים המשותפים לכל חלקי האומה, לערך המשלב את האומה כולה להרמוניה אחת ומאוחדת' (מ. אלון, המשפט העברי - תולדותיו, מקורותיו, עקרונותיו (ייל מגנס, מהדורה 3, תשמייח) 1347 טול ממדינת ישראל את הלשון העברית, ונטלת ממנה את נשמתה. המאבק לעצמאות מדינית והמאבק לחידוש פניה של הלשון העברית שזורים וקשורים זה בזה.

מכאן האינטרס הציבורי בקיומה של הלשון העברית, בשמירתה ובפיתוחה.

האס הכרה בשמירת השפה העברית כאינטרס ציבורי חשוב, משמעותו כי לשפה העברית מעמד מונופוליסטי. המקנה לה בלעדיות בכל דבר ועניין. על השאלה, האס מן הראוי לחייב במסגרת כלשהי, שימוש בשפה העברית, יש להשיב לאחר עריכת איזון בין האינטרס הציבורי שבשמירתה ופיתוחה של הלשון העברית לבין אינטרסים מתחרים, כגון חופש הביטוי. לעניין זה עמד כבוד השופט ברק על האבתנה בין פעולות בעלות אופי שלטוני, לבין פעולות בעלות אופי פרטי. לגבי האחרונות התפקיד שממלאות הרשויות הוא תפקיד של גוף המסדיר מבחוץ אך או נוטל בהן חלק. כאשר אופי הפנגדות לבקשה מס' 42229 יקבי תל-ארזה בעיימ ירושלים ני אסותוטסוק

5 (להלן: ייהחלטת - תל ארזּה'') אומר כבוד הרשם צור, עמי 105 : יעניני הקניין הרוחני (פטנטים, מדגמים, סימני מסחר וזכויות יוצרים), דינים אלו יש להם היבטים בינלאומיים רבים, ועל כן טבעי הוא, שבמהלך התנגדות לקבלת סימן מסחר והדין בפטנטים) יוגשו מסמכים בשפות שונות ומארצות שונות".

ואף במספר רב אגף הפטנטים בישראל הוא התחנה הראשונה במסלול ההגנה על המצאה, אשר לאחריה יפנה הממציא לרישום פטנטים במדינות נוספות. סעי 10 לתחוק הפטנטים, התשכייז - 1967 (להלן: 'יחוק הפטנטיס') מאפשר למבקש פטנט להינתן דין קדימה אם הגיש בקשת פטנט מקבילה במדינת איחוד לפי אמנת פריו בדבר ההגנה על קניין תעשייתי (להלן: 'האמנה'). הוראה זו מיטיבה הן עס בעלי המצאות ישראליות שהגישו תחילה בקשות פטנט בחו"ל, ואשר מעוניינים לקבל על פיהן דין קדימה בישראל, והן עם בעלי המצאות זרות המגישים בקשות פטנט בישראל, מתוך כוונה להשקיע בה או לנהל בה פעילות עסקית. מעבר למחויבות שקובעת האמנה, נראה לי כי

= קייס אינטרס ציבורי ברור להקל עס מבקשי דין קדימה ולקבל בקשות פטנט הכתובות באנגלית.

דוגמא נוספת לאופי הבינלאומי של בקשת פטנט היא האפשרות, על פי פרק ג"א לחוק הפטנטיס, להגיש בקשה בינלאומית על פי האמנה בדבר שיתוף פעולה בענייני פטנטים (להלן: ייאמנת ה- 20?1'י). גם מאמנה זו, המקנה אפשרות לרישום פטנטים במספר מדינות באמצעות בקשה אחת, נהניס ממציאים וזר וישראליים רבים המבקשים להגן על המצאותם בחו"ל ובישראל, וגם:כאן מן הראוי לקבל בקשת פטנט הכתובה באנגלית (ראה תקנה 2 (א) לתקנות הפטנטים (יישוס האמנה בדבר שיתוף פעולה בענייני פטנטים), התשנייו - 1996), בין אם היא מוגשת מלכתחילה על פי אמנת ה- 61 ובין אם הממציא מבקש מאוחר יותר להסתמך עליה לצורך זה. היבט בינלאומי נוסף של פטנט נגלה, כאשר הממציא מנהל עסק צדדים שלישיים וייעוד למציאה או למיסחרה. במקריס רבים מנסה הממציא להתקשר עם משקיע זר, ולרוב, בפרט כאשר אין ידו של הממציא משגת לממן רישום פטנט בתחו"ל, הצגת המצאה למשקיע,

.3

.4

.5 רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

ובעקבותיה ההתקשרות עימו, מתבצעת על בסיס בקשת פטנט שהוגשה בישראל או פטנט שנרשם בישראל, שפירוטו כתוב בשפה האנגלית.

על האופי הבינלאומי של פטנט מלמדת גם תקנה 129 לתקנות הפטנטים, (נוהלי הלשכה, סדרי דין, מסמכים ואגרות), התשכייח-1968 (להלן: ייתקנות הפטנטיס) שענינה בחינות ההסמכה למקצוע עריכת הפטנטים, אשר קובעת כדלקמן:

יהבתינה בשפות תהיהאו במסגרת האיזון שבינו לבין אינטרס בעל הדין להגיש כתב טענות באנגלית, יש להביא בחשבון כי היתר להגשת כתבי טענות באנגלית יוצר מצביס של הפליה פסולה. המדובר הן בהפליה בין בעלי הדין והן בהפליה בין בעלי המקצוע המייצגים אותס בפני הרשם, עורכי פטנטים ועורכי דין. בואי להחליט באס להתיר הגשת כתב טענות באנגלית, עלי להציב לנגד עיני לא רק את האינטרס של בעל הדין המבקש זאת, אלא גס את האינטרסים של בעלי הדין האחרים ושל הציבור הרתב. אומר כבוד הנשיא שמגר בבייש 261/87 (עי'א 494/86) הופר נ. החברה הישראלי לביטוח אשראי (ב.א.) בע'ימ, פייד מא (2) 692, 696:

גס כאשר ניתנת הוראה ספציאלית מכוח הסמכות המוענקת בחיקוק,

אין אפשרות לתת משקל בלעדי לאינטרס של בעל הדין המעוניין, כי

שוקלים גם את האינטרס של בעלי הדין האחרים ושל הציבור הרחב'י. ההפליה בין בעלי הדין מתקיימת בשני מישורים. במישור שבין בעלי דין הנהניס מזכות היתר להגיש כתב טענות באנגלית לבין ציבור שאר בעלי הדין. ניתן לכנות הפליה זו 'יהפליה מרתבית'י או ייהפליה, באשר היא מעניקה יתרון לבעלי הדין שיש בידם להגיש כתבי טענות באנגלית, על פני בעלי דין שיש בידס להגיש כתבי טענות בשפות זרות אחרות. כך למשל, ניתן לטעון כלפי הרשם, ובצדק, שלאור נכונותו לקבל כתבי טענות באנגלית חייב הוא לקבל גם כתבי טענות ברוסית, גרמנית, או בכל שפה אחרת. הפליה נוצרת גם בהקשר של העיון בתיקי פטנטים, מדגמיס וסימני מסחר.

כידוע, למידע המצוי בתיקיס הללו ערך רב עבור יריביס ומתחריס. החל משלב מסוייס בהחליך הרישום, התיקים הללו פתוחים לעיון הציבור (ראה תקנה 79 לתקנות סימני המסחר, סעי 168 לחוק הפטנטים וסעי 40 לפקודת הפטנטים והמדגמיס). התרת הגשת כתבי טענות באנגלית, תוך שלילת שפות אחרות, משמעותה הקניית יתרון בלתי מוצדק לאלה שמידע באנגלית הינו ומין עבורס. הקניית יתרון כזה שוללת מימוש שוויוני של הזכויות המוקנות בהוראות המאוזכרות לעיל, לעיון בתיקי הרישום, והיא מונגדת לסעי 1 לחוק חופש המידע, התשנייח - 1998, אשר קובע כדלקמן:

:לכל אזרח ישראלי או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית בהתאם להוראות חוק זה

מצב נוסף של הפליה בין בעלי הדין. ניתן לכנותו 'הפליה חזיתית' או הפליה יים. הכוונה לפגיעה בבעל הדין שכנגד אשר הגיש כתב טענות בעברית, והאנגלית אינה שגורה בפיו. לבעל דין כו קשה להתמודד עם כתב הטענות שהגיש יריבו, בעוד שהאתרון שולט, או מוחזק כשולט, בשפה העברית והוא נהנה מיתרון בהבנת כתבי הטענות שהועלו כלפיו.

רשס הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

הרשם מחוייב לשמור על הזכות המוקנית לבעל הדין שכנגד להבין את האמור בכתב הטענות, גס אס אין האנגלית שגורה בפיו. אומר כבוד השופט ברק בעמי 208 לפייד ראםס:

*מעבר לחשיבותה הלאומית של השפה העברית, חשובה העברית בהיותה שפתם של רוב אזרחי המדינה. בשל כך זכאים דוברי העברית כי בתחומי ביטוי מסוימים עלוני הסברה לתרופות למשל) ישמור השלטון על זכותס להבין את הביטוי.

כמו כן, אינני בטוח כי הגשת כתבי טענות באנגלית מתיישבת עס האמור בסעי 15(ב) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התשייח - 1948, אשר קובע פדלקמן:

*כל הוראה בחוק הדורשת את השימוש בשפה האנגלית, בטלתי.

הוראה זו פורשה בכתבי המלומדים רובינשטיין וזילביגר כאיסור חד כיווני הבא להגביל את הרשות בלבד ולאסור רק עליה לחייב את האזרח לפנות אליה באנגלית. מאידך, כך נאמר (ראה פסקה 20 לעיל), היא אינה מתירה לרשות למנוע אזרח מלפנות אליה באנגלית מרצונו.

אף אס אקבל את גישתם, סבורני כי יש לסייג פרשנות גו למקריס בהם פניה רצונית של אזרת א' לרשות בשפה האנגלית, לא תפגע בזכות אזרח ב' להבין את הפניה, כאשר מוקנית לו זכות כזו.

<< כאשר אזרתח ב' נדרש על כורחו להתמודד עם פנית אזרח א' באנגלית, יש בכך דרישה מצד הרשות כלפי אזרת בי, לשימוש בשפה האנגלית. מה לי אס הדרישה באה ישירות מאת רשות המכתיבה לו להתנסח באנגלית, ומה לי אם היא דרישה עקיפה של רשות המאלצת אותו להתמודד עם מסמך באנגלית שהוגש עייי אזרת אי.

לדעתי, דרישה עקיפה כאמור חוטאת לכוונת המחוקק בחוקקו את הוראת סעי 15 (ב) הנייל, ולכן קבלת כתבי טענות באנגלית פסולה גס לאורה.

הפליה בין בעלי מקצוע שתוצאותיה פגיעה בחופש העיסוק הינה פסולה, ראה:

בגייצ 5277/96 חוד, חברה לתעשיות מוצרי מתכת בעיימ ני שר האוצר, פייד נ(5) 854. אכן, היתר להגשת כתבי טענות באנגלית גורס להפליה שתוצאותיה פגיעה בחופש העיסוק, שכן הוא חוסך לעורכי הפטנטיס ועורכי הדין המייצגים לקוחות דוברי אנגלית, את עלויות תרגום כתבי הטענות לעברית או לאנגלית, ומקנה להס יתרון תחרותי על פני מתחריהס, אשר נאלצים לגלגל על לקוחותיהם, או לספוג בעצמס, את עלויות התרגום לשפת הלקוחות או לעברית.

8. אני מורה, אס כן, למתנגדת להגיש הודעת התנגדות וכתב טענות בעברית בתוך 30 יוס ממתן החלטה זו.

ניתן בירושלים ביוס די אייר, תשנייט 0 0 אפריל, 1999

משה ש. גולדברג

רשס הפטנטים, המדגמיס וסימני המסחר

משרד המשפטים מסמך זה הינו העתק שנסרק בשלמותו ביום ובשעה המצוינים ,

בסריקה ממוחשבת מהימנה מהמסמך המצוי בתיק, בהתאם לנוהל הבדיקות במשרד המשפטים.

על החתום משרד המשפטים (חתימה מוסדית).