סימן מסחר 345678

ההחלטה:

בפני רשם הפטנטים, המדגמים המבקשות: בעלת כינויי המקור: וסימני המסחר

9.8.

ב4009%

בענין כינויי מקור רשומיס מס'(49 ,50 ,51 ו-52 ובע בקשה להורות על הליכי בתינה ורישום מחדש ובקשה מנוגדת לדחית או למחיקה על הסף.

באמצעות ה"ה ש. הורובי ושות', עו"ד על ידי עו"ד טל בנד.

מבשלת שיכר לאומית בע"מ טמפו תעשיות בירה בע"מ באמצעות ה"ה זליגסון את גבריאלי, עו"ד על ידי עו"ד ארנן גבריאלי

באמצעות ה"ה ד"ר שלמה כהן ושות', עו"ד על ידי ד"ר שלמה כהן, עו"ד

1. זוהי החלטה בגין שתי בקשות נוגדות: האחת בקשה מטעס הברת 066ה28סקתססת1 בספגום-:0פגוסמתת ,

מבשלת שיכר לאומית בע"מ וטמפו תעשיות בירה בע"מ (להלן - "פת"), שהוגשה ביוס 2 בנובמבר 1995 לפיה התבקשתי להורות על הליכי בתינה ורישום מחדש של כינויי המקור הרשומיס שמספריהם 49 ,50 ,51 ו-52 הכוללים כולל את המילה ‏ "א158טחפסטם" (בווריאציות שונות) ביחס לבירה, (להלן - "כינויי המקור").

כנגד זאת עומדת הבקשה מטעם חברת 1ב60כ2אא , צהט6טם צא10%טסך[6בגם א%אנתססע, בעלת כינויי המקור, (להלן "פפ") שהתקבלה ביום 7 בפברואר לפיכך, לא ניתנת לרשם הסמכות לדון הבקשה או חליך או מקור בחוק או בדין אחר ועל כן יש לדתות או למחוק אותה על הסף.

להלן עיקרי הטענות שנטענו על ידי פת:

(1) נטען כי בתודש יוני 1992 נערך שינוי ביחס לבעלות בכינויי המקור ברישום הבינלאומי, שהוקם על פי הסדר ‏ ליסבון, בדבר הגנת ‏ כינויי המקור ורישומס הבינלאומי (להלן ‏ - "הפנקס הבינלאומי" ו-"הסדר ליסבון" בהתאמה). שינוי זה, ‏ כך נטען, נודע ל-28 בסוף חודש מאי 1995, בעוד שלפני השינוי, נרשמו כינויי המקור בפנקס הבינלאומי על שמה של 58 בלבד. בעקבות השינוי נרשמו בפנקס "הארגונים אשר באיזור העוסקים בייצור המוצריס האמורים" כבעלי הזכות בכינויי המקור. ראוי לציין כי כל הרישומים שנעשו בארגון העולמי לקנין רותני (להלן ‏ -- "סעפח") מופיעים בשפה הצרפתית בלבד, כך שהרישום המקורי הינו:

8 606 6ת0000700ס'8 ,ת20010 18 פת868 ,001 פםתס158%1םת8שע2ס 65"

. " פס6תתס1+תסה 168ט6סעק 8468 תבס%1סו6ס+ס

(2) לטענת פת, על פי כלל 4(5) לכללי הסדר ליסבון, שינוי בנוגע לבעלי הזכות מצריך רישום בינלאומי חדש של כינוי המקור. בניגוד להוראות כלל 6 לכללי הסדר ליסבון, הודעה על השינוי לא נמסרה באופן ישיר לרשם סימני המסחר בישראל ולא נעשתה כל פעולה על ידו בקשר לשינויים האמורים בישראל.

(3) עפ"י טענת התה מחוק ‏ כינויי המקור התשכ"ת-1965 (להלן - "החוק משנת 1965") ומהתקנות שהותקנו. על פיו, אשר נחקקו והותקנו ‏ על מנת ליישם את הסדר ליסבון בחקיקה הישראלית,

עולה כי רישום כינוי מקור בישראל הוא שכפול של הרישוס בפנקס הבינלאומי. לכן, שינוי בפנקס הבינלאומי באחד חעניינים המנוייס בכלל 4(5) לכללי הסדר ליסבון מצריך רישוס חדש גם בישראל, דבר שלא נעשה עד כה.

נטען כי לדעת ה-120ח, כפי שמתבטא בנספתחים "א1" ו-"א2" לבקשת מת, פירושו ויישומו של כלל 4(5) לכללי הסדר ליסבון הוא עניין להכרעה על ידי הרשויות המוסמכות במדינות החברות להסדר ליסבון. במקרה דנן הוראות הסדר ליסבון לא נתמלאו בישראל.

עוד נטען ‏ כי המדינות החברות להסדר ליסבון מוסמכות לדון בעניינים הקשורים לאי-מילוי הוראות הסדר ליסבון והן קובעות את עיקריו, אך אין בזה כדי לשלול את סמכות הרשם לדון בענייניס האמורים. הסדר ‏ ליסבון, כפי שנקבע על ידי בית המשפט העליון, הוא המקור המשפטי הנאות לפרש את החוק משנת 5 והלכה ‏ זו תומכת בעמדתה של פה (ר' ד"נ 376/90, תהטשטת צָאס1טסך[866ט0 (נ. .0סםת1 תספום-לס6פטסתתה עהטבטם, ‏ פ5.ד. מ"ו (4) 843 בעמ' 856).

בהחלטתי ‏ מיום 23 במרץ 1997 נתתי ל-מת רשות לתקן את בקשתה ע"י הוספת הטענה הנוגעת לשינויים שבוצעו ברישום כינויי המקור ב-₪120 בדבר והות מדינת המקור בעקבות פיצול מדינת צ'כוסלובקיה לשתי מדינות חדשות: הרפובליקה הצ'כית והרפובליקה הסלובקית. נטען כי כעת ארץ המקור של כינויי המקור הינה הרפובליקה הצ'כית ולא מדינת צ'כוסלובקיה שחדלה להתקיים. לטענת מג, בהסתמך על ההוק משנת 1965 ועל הסדר ליסבון וכלליו, שינויים אלה מצריכים רישום ובחינה מחדש ביחס לכינויי המקור. נטען כי מרגע שמדינת המקור, דהיינו צ'כוסלובקיה בענייננו, חדלה להתקיים, חדלו להתקיים גם כינויי המקור הרשומיס על שמה של פּם.

ביוס 2 בינואר 1996 נשלחה לב"כ 58 הודעה על ידי מחלקת סימני המסחר לפיה התבקשה 88 להגיש תגובה לבקשתה של מת.

התגובה הראשית מטעם 28 התקבלה ב-7 בפברואר 1996 בצורת התבקשתי למחוק על הסף את בקשת הת מחמת החוסר עילה וחוסר של הרשם לדו בבקשה זו. בשלב מאוחר יותר התבקשתי גס הדיון ולדון קודס בשאלת סמכות הרשם בלבד.

ביוס 25 בספטמבר 1996 החלטתי שאין מקוסם לפצל את הדיון החלטתי זו התקבלה ‏ ע"י ועדת הערר ובית המשפט העליון.

ביוס 29 בדצמבר 1996 הגישה 88 את תגובתה לבקשה המקורית וביוס 20 באפריל 1997 הגישה 88 את תגובתה לטענתה הנוספת

להלן עיקרי תגובתה של פַּ5:

(1) 58 עומדת על בקשתה לדהחות או למחוק על הסף את בקשת חוסר סמכותו של הרשם לדון בה ו/או חוסר עילה.

מטעס מה של מת.

8 מחמת

(2) נטען כי הרישומים של כינויי המקור הינו סופייס ולאקאות 2 ו- 3) ישנם שני דברים הנוגעים לענייינו: ראשית, ניתן ללמוד שאיכותם או תכונותיהם של מוצרי תספת58 נובעות, בעיקר, מאותה סביבה גיאוגרפית של 8פם. שנית, לפי הדין הצ'כי כינוי מקור, לעומת סימן מסחר, אינו מסוגל להוות זכות בלעדית לאף יצרן אלא פתוח הוא לכל יצרנים באותו אזור שמייצרים בו מוצרים שאיכותס או תכונתס נובעת, בעיקר, מאותה סביבה גיאוגרפית. מסתבר, אפוא, כי העובדה שבצ'כיהח מרבית הכינויים רשומים על שמה של 88 בלבד, ‏ אינה יכולה לבוא כדי להוכיח את יכולתה של 88 למנוע מאחרים, הראויים להצטרף כבעלי זכות שימוש באותם כינוייס, מלעשות שימוש בכינוייס האמורים.

(6) נטען כי פיצולה של מדינת צ'כוסלובקיה לשתי רפובליקות חדשות, התרחש שינוי בפנקס הבינלאומי ביחס לארץ מוצאם של כינויי המקור בנדון, כך שמאז חודש ינואר 1995 הכינוייס הינס רשומיס ביחס לרפובליקה הצ'כית במקום מדינת צ'כוסלובקיה. הודעה על כך פורסמה בעיתון הרשמי של ה-סענש "ס6ת141ת8'0 פת6118%10סקת פפע" בינואר 1995 (ראה נספת "נ"). לדעת ד"ר אולגרט, כמומחח בדיני כינויי המקור, ברגע שמדינת צ'כוסלובקיה חדלה להתקיים, תוקפם של הכינויים הבינלאומיים חדל אף הוא להתקיים.

ראוי לציין כבר עתה כי הודעה דומה לזו שהוזכרה לעיל פורסמה ‏ גס בארץ ברשומות "יומן סימני המסחר" מס' 05/95 מיום 31 במאי 1995, ללא כותרת וללא התייחסות לאף סעיף בחוק. לדעתי, הודעה זו עומדת בפני עצמה ולא ניתן לראות אותה כפרסום לשס הגשת התנגדות לרישום על פי תקנות 3 ו-4 לתקנות כינויי המקור (סדרי רישום של כינויי המקור שאר מקורם היא ארץ חו), התשכ"ז-1967 (להלן - "תקנות כינויי המקור").

(7) לדעת ד"ר אולגרט, שני השינויים הנ"ל בפנקס הבינלאומי מחווים שינוייסם מהותיים שמשקפים שינויים לגבי קיומם של הרישומים והבעלות בדבר וזכות השימוש בכינויים, כך ש-28 חהדלה להתזיק לעצמה ‏ וכויות בלעדיות בהס. השינויים מצביעים על שינוי מהותי בנוגע לקיומם של כינויי המקור והיקף הזכויות הבלעדיות בהם, אך לא על סתם "הערה" כפי שנטען ע"י פם בתגובתה.

(8) לדברי ד"ר אולגרט, השינויים בנוגע לבעלות ולארץ המקור כאמור מצריכים את הפעלת כלל 4(5) לכללי ליסבון (ר' נספתים "11" - "12"). נטען על ידי ד"ר אולגרט כי הסדר ‏ ליסבון וה-90ע₪1 אינם מוסמכים לפרש את המונח "ת41+108%10סח" כפי שוא מופיע בכלל 4(5). פירושם ויישומם של המונחים נשאר בידי הרשות המוסמכת המקומית בכל אחת מהמדינות החברות להסדר ליסבון.

מחקירתו ‏ הנגדית של ד"ר אולגרט, שנערכה ביוס 28 באוקטובר 1997, עולה הדברים הבאים:

(1) ד"ר אולגרט אינו עד מומחה לדין הצ'כי. המומחיות שלו מוגבלת לדיני כינויי המקור הגרמניים ולהסדר ליסבון באופן כללי.

(2) ד"ר אולגרט מייצג את פת בגרמניה.

(3) בצ'כיה כל הכינויים בנדון עדיין רשומים על שמה של 88 בלבד, פרט לרישום מס' 53 שהוא מקביל לרישוםסם הישראלי שמספרו ‏ 52 אשר ‏ לגביו נרשם בישראל בעל זכות שימוש נוסף בשנת 1993 על שמה של פט.

(4) מרבית עדותו של ד"ר אולגרט, לטענת 28, מבוססת על מידע שוא קיבל מ-ה-120 ומידע שהתקבל על ידי 58 עצמה. עדותו כזו מהווה עדות שמיעה שאינה קבילה או לכל היותר מהווח ראיה קלושה.

אציין כי סמכות הרשם בגביית ראיות על פי התחוק משנת 1965 היא רחבה ולאור זאת הנני לקבל את תצהירו של ד"ר אולגרט בשלמותו. עצם זאת, נראה לי כי עדותו של ד"ר אולגרט אינה אובייקטיבית ושד"ר אולגרט עצמו אינו עד מומחה לגבי הדין הצ'כי. ברור, אפוא, שלא מוטל עלי כרשם לקבל את תגובתו של ד"ר אולגרט למסמכים המצורפים לתצהירו. בכל הכבוד אני מופתע על כך ש-28 ראה לנכון להיות דמותו של ד"ר אולגרט ולא במומחה לדין הצ'כי כדי להעיד על המצב המשפטי בצ'כיה ועל ההליכים המשפטיים המתנהלים שם בין 28, תספח58 ואחרים.

אשר לתעודת עובד הציבור המוזכרת לעיל ברצוני להעיר את הערותי הבאות:

(1) מאחר ותעודה ‏ זו קצרה ועניינית ונוגעת לרקע החיסטורי לרישום של ארבעת כינויי המקור בישראל, רואה אני לנכון לצטט אותה בשלמותה:

"1. ביוס 8 קיבל רשם סימני המסחר הודעות מאת המשרד הבינלאומי, כמשמעותו בסעיף ‏ 17 לחוק הגנת כינויי מקור, תשכ"ה- 5 ((להלן: "החוק"), שעל פיהן כינויי המקור מס' 49 ,50 ,51 ו- 2 של צ'כוסלובקית (להלן: "כינויים") נרשמו בפנקס הבינלאומי.

2. בעקבות קבלת הודעות אלה בדקת לשכת סימני המסחר אם רשום סימן מסחר זהה או דומה לאחד מן הכינויים.

3 לאחר שנמצא, כי לא רשום בפנקס סימני המסחר ‏ סימן זהה או דומה לאף אחד מן הכינויים, פורסם דבר קיבול של הכינויים לרישום על פי סעיף ‏ 17 ו-8 לחוק. הפרסום נעשה ביומן סימני המסחר ‏ מס' 11/68 מיוס 27.11.68 (ע"ע 61-60). לא הוגשה התנגדות לרישום הכינויים או אחד מהם ולפיכך הם נרשמו כדין בפנקס, כמשמעותו בסעיף 17 לתוק, והודיעו על כך למשרד חבינלאומי. העתקי רישומי הכינויים, כפי שהס מופיעים בפנקס ‏ כינויי המקור, מצורפים לתעודה זו.

4. לא נערכה כל בדיקה | של הכינויים או כל אחד מהם, מעבר לאמור בסעיף 2 לעיל".

(2) אמירותיה של מצהירת התעודה הנ"ל (גב' א. נדל) נראות בעיני אמינות ומתיישבות גם עם הידע האישי שלי כרשם לשכת סימני המסחר.

8 לא הגישה ראיות מטעמה וטענה ‏ כי היא מסתמכת ‏ על רישומי הכינויים בישראל. ואכן, בטיעון הפתיחה של ב"כ 28 מיוס 28 לאוקטובר 1997 (ר' עמ' 23 לפרוטוקול הדיון) נאמר: "לכן לא ראינו צורך להביא כאן ראיות. אנתנו חושבים שהמצב המשפטי כל כך ברור, לגבי כינויי המקור, אנחנוו חושבים שגילינו את מח שהצטווינו לגלות, המסמכים שהתבקשנו לגלות ושנמצא איס ברשותנו גילינו, פרטים נוספים כפי שהתבקשנו לגלות גילינו".

תצהיר ‏ גילוי מסמכים מיום 26 בספטמבר 1997 חתוסם ע"י מר אקססם, מנהל 8פ, ותצהיר וה, שהוגש ביוס 22 באוקטובר 1997, כולל תגובות קצרות לבקשת גילוי המסמכים מטעם ג בצירוף שני מסמכים.

להלן הרקע הכללי כפי שהוא נוגע לענייננו:

(1) רוב הניתנים הנוגעים לעניין שבפנינו אינם שנויים במחלוקת, אך לא כן לגבי התוצאות המשפטיות הנובעות מהם.

(2) 88 הינה הברה צ'כית העוסקת בייצור ושיווק בירה. היא נמצאת בעיר 20606[00106 ,008%6 ועיר זו ידועה בשס הגרמני פ1שטבגטם וממנה נגזר הכינוי "ל6180א6טפ5". הכינויים בנדון רשומים על שמה של 58 בפנקס כינויי המקור בארץ ובצ'כיה. לעומת זאת, בפנקס כינויי המקור הבינלאומי, המאורגן על ידי ה-סעז1א, כינויים אלו אינם רשומים עוד על שמה של 88 אלא על שס "הארגונים אשר באיזור העוסקים בייצור המוצרים האמורים".

(3) חברת 028%66ק2ססםת1 מספט2-עפטסחתת (המבקשת מס' 1), הרשומה בארח"ב, ‏ עוסקת שם, וברחבי העולם, מעל מאה שנח, בין היתר, בייצור ושיווק בירה תחת השס "615605טא6גם" בכמויות אדירות. סימן המסחר: "ת186סש6טם" הוא מין הידועים בעולם בתחום הבירה, אבל אינו רשום בישראל.

(4) חברת מבשלת שיכרות לאומית בע"מ ותחברת טמפו תעשיות בירה

בע"מ, הינן חברות ישראליות המתעסקות בייצור ושיווק בירה והן בעלות רישוי מטעם המבקשת מס' 1.

א. כינויי המקור מס' 49 ,50 ,51 ו-52 המגנים על כינוי המקור ‏ "ע18602סא6טם" (בווריאציות שונות) ביחס לבירה, נרשמו בישראל החל מ-1 במרץ 1969 בפנקס כינויי המקור. הרישום בפנקס הישראלי נעשה בעקבות הרישום שנעשה במשרדי ה-סענשט וזאת מכוח הסדר ליסבון שאושרר על ידי ממשלת ישראל ‏ ביוס 30 ביולי 1969 (ר' כתבי אמנה 738, כרך 21). הודעה על כך נתפרסמה ברשומות "יומן סימני המסחר" מס' 11/68 מיום ‏ 27 בנובמבר 1968 בהתאם לפרק ג' לתוק משנת 1965.

ב. פנקס כינויי המקור הישראלי מסודר בצורה שכוללת תעודות המתקבלות מה-120 והוא מחולק לפי ארצות. בתעודות המתייחסות לענייננו זכות השימוש רשומה על שס 5ם, וצ'כוסלובקיה עדיין רשומה כארץ מקורם של כינויי המקור. ברם, החל משנת 1995, לאחר קבלת הודעה מה-120א בנוגע לחלוקת צ'כוסלובקיה ולגבי כינויי המקור שנרשמו בה, נמצאות התעודות האלו בחלקה של צ'כיה בהתאם להסכם בין צ'כיה וסלובקיה כפי שנזכר ופורסם ברשומות "יומן סימני המסחר" מס' 05/95 מיוס 31 במאי ‏ 1995. במיליס אחרות מאז קבלת ההודעה הנ"ל מה-120א בחודש אפריל 5, מחלקת סימני המסחר הישראלית נוהגת בפועל להתייחס לכל כינויי המקור שהיו בעבר רשומים ביחס לצ'כוסלובקיה בהתאם לרצונן של שתי הרפובליקות החדשות כפי שעולה בהסכם החלוקה שלהם. נוסף לכך, באותה עת (בסביבות חודש אפריל 1995 לא התבקש הרשם ולא נקט צעד כלשהו מיוזמתו להפעלת סמכותו בנוגע

לשינויים לפי סעיף 21(א) לחוק משנת 1965 או על סמך כל דין אחר.

הרקע ההיסטורי לרישוםם של הכינויים המפורט בתעודת עובד הציבור שניתנה על ידי גב' נדל המוזכרת לעיל, נראה לי אמין ובעצם מדבר בעד עצמו. מסתבר, ‏ כי הכינויים נרשמו בישראל בשנת 1969 ובשעתו לא הוגשה התנגדות לרישוםם.

כבל הנראה ‏ הכינויים מוגנים כיוס בצ'כיה וקודם חיו מוגנים

בצ'כוסלובקיה ברציפות מאז רישומם. מסתבר ‏ כי מאז ‏ 1969 הכינויים לא חדלו להיות מוגנים בארץ מקורם. אשר לשאלות המשפטיות הנובעות מהמצב הנ"ל אדון בהמשך.

א. בספטמבר 1992 התפרסמה הודעה בעיתון הרשמי של ה-0פ1א, "ס6ת8'02101 ת0ס6118%1סקת 65ע", תחת הכותרת "ת0ס61+108%1ס60ת". לפי ההודעה הנ"ל ‏ הל שינוי בפנקס הבינלאומי ברישום הנוגע לבעלי ‏ זכות השימוש בכינויי המקור בארץ מוצאם וזאת מאחר וזכות השימוש נרשמה על שסם "הארגונים אשר באיזור העוסקיס בייצור המוצרים האמורים".

בשפה המקורית:

8 פת68 1גו) פת158%10ת08ע02ס | 698" 18 6 טשתסקטססס'ם , ת060+10ע רו 153 ת610סגוס:ס

. " 65תתס1+תסת

ב. העובדה כי הרישומים אשר בפנקס כינויי המקור חישראלי, משקפים את מרבית הרישומים המקבילים בצ'כיה, ‏ לא שנויה במחלוקת. אף על פי כן, ובהתחשב בראיות שהוגשו ובטענות שנטענו על ידי שני הצדדים, אינני משוכנע כי חל בישראל כל שינוי ברישומים בנדון. בצ'כיה לא חלו שינויים בכינויי המקור ‏ והם עדיין רשומים על שמה של 58 בלבד, פרט לרישום מס' ‏ 52 שהוא מקביל לרישום הצ'כי שמספרו 53, ושם נרשם בעל זכות שימוש נוסף בשנת 1993 שהוא "106טס[6בטם, "68%6ססתסט 6 8.85 ,צַהעסט1ס (העתק מהרישום מצורף כנספה א' לתגובתה של 58 ואושרח ע"י ד"ר אולגרט).

ג. הרישומיס המקבילים ב-מ-ה-120א אינס משקפים את הרישומיס המקבילים בצ'כיה או בישראל. בלשון אחרת, הרישומיס אשר בפנקס הישראלי הינס שוניסם בדבר בעלי זכות השימוש, ואולי גם בדבר ארץ המקור, מאלה המופיעים בפנקס הבינלאומי. ברור שהתוצאות המשפטיות הנובעות מזה מהוות את העוגן המרכזי של המחלוקת בענייינו.

לנקודה זו אתייחס שוב בהמשך.

א. נראהח לי סביר כי השינוי בפנקס הבינלאומי ביחס לבעלות זכויות השימוש בכינויי המקור התרחש על רקע השינויים שנעשו אותו עת במנגנון הפוליטי והכלכלי לאחר נפילת השלטון הקומוניסטי. תמיכה למסקנה זו נמצאת בתגובתה של 88 ובראיותיו של ד"ר אולגרט (ר' סעיפים 8-6 לתצהירו). נוסף לכך מסתבר מנספת ע לתצהירו של ד"ר אולגרט כי בצ'כיה כינוי מקור אינו דבר שיכול להשתייך ליתד באופן בלעדי אלא לכל אחד שמתאים את עצמו לדרישותיו של כינוי המקור. נאמר בנספח ע ע"י סגן רשם סימני המסחר בצ'כיה בעמוד 5 כדלקמן:

פ5'עסתס%161סק 6+ ס פג"" 6 צת1תססתסס 1000108 סס 8 10 ,101182164 6נ1ַסַהפגו+תסס תב % 50806 00 צל6958%ס6ת 8 11%6תג ,ת1ש1עס +0ס מס06118%1ק8 6 ססתם 6068 ,2800082%> צעסטם .%ת17ע 6 ת8ּ 0 ה 8 ת1 שתנסגוהסעק תספעסקם 1 10 665ט6סעס ב6010ע 8 0600786 צ08 8060215%6108ת8ת0 + ב20118%10קק8 8886 6ם% +0 עספט

. "ת161נס

ב. לדעתי, לפי הסדר ליסבון וכן בהתאם להחוק משנת 1965 (כפי שאפרט בהמשך) כינוי מקור כמושג משפטי אינו יכול להשתייך לשום גורם באופן בלעדי; הוא נשאר תמיד פתוח למצטרפים פוטנציאליים עתידיים באיזור פלוני.

א. סביר להני שהשינוי בפנקס הבינלאומי יוזם על ידי משרד התעשיה והמזון הצ'כי אך לא על ידי 28. מקובל ‏ עלי, כפי שנטען ‏ ע"י םת, כי השינוי ביחס לבעל וזכות השימוש נדרש כדי לאפשר את הרחבת מעגל המשתמשים בכינויי המקור.

מסקנתי זו מתבססת על כמה גורמים:

(א) השינוי שחל בפנקס הבינלאומי ביוזמת צ'כיה, אשר לכאורת מרחיב ‏ את מספר בעלי זכות השימוש, דהיינו הרחבה מ-88 בלבד לכל ארגוני היצרנים באזור המקור.

(ב) העובדה שבצ'כיה מתנהל משפט בין 88 לבין גורמים אחרים הנוגע, בין היתר, לזכויות בכינויי המקור;

(ג) העובדה ש- 58 לא הגישה ראיות כדי לסתור את עמדת מםת. לכן, ולמרות ראיותיה הקלושות של פת, נראה ‏ לי הגיוני וסביר ‏ כי השינוי הנ"ל מצביע על התחלת התהליך ההכרתי לקראת הרחבת מעגל המשתמשים בכינויי המקור.

אני משוכנע כי חלו שינויים בפנקס הבינלאומי. בעוד שלפני 2 כינויי המקור היו רשומים על שמה של 88 בלבד, לאחר שבוצעו השינויים בחודש ספטמבר 1992, שם בעל זכות השימוש הותלף והכינויים נרשמו על שם "הארגוניםס אשר באיזור העוסקים בייצור המוצרים האמוריס".

א. מסתבר גם שבעבר היו מקרים בהם רשויות לאומיות נהגו לבקש רישומים נוספים בעקבות שינויים בבעלי זכות השימוש או בעקבות | הוספת בעלי זכות השימוש, לדוגמא כינוי מקור צ'כוסלובקי "א1778ם תמפהפפתתתא" מס' 514 למשקאות חריפים. בקשר ‏ לוה התקבלה ביום ‏ 11 באוקטובר 1970 הודעה במחלקת סימני המסחר הישראלית בהתאם לסעיף 2(5) להסדר ליסבון. מחלקת סימני המסחר טיפלה בהודעה זו בהתאם לסעיף 17 לחוק משנת 1965 ופרסמה מודעה בהתאם לכך ‏ ברשומות ‏ "יומן סימני המסחר" ‏ מיום 31 במרץ 1971. הכינוי נרשום ביוסם 1 ביולי 1971 על שס בעל זכות השימוש כדלקמן:

"ת1126ע ,א1%תבסק 1ת6סת8ת , צַתעהטע20תס?% 8 צַעהאטסת11 7828800058%6"

ב. ביוס ‏ 11 בפברואר 1980 התקבלה במחלקת סימני המטחר הישראלית הודעה בדבר רישומו של כינוי מקור מס' 670 מצ'כוסלובקיה דרך ה-120א בהתאם לכלל 4(5) לכללי ליסבון

בנוגע לכינוי המקור הנ"ל, שרישומו התבקש ‏ גס בישראל. כנראה בקשח זו מעולם לא פורסמה ברשומות "יומן סימני המסחר" וזאת כתוצאה מטעות משרדית.

ג. ההבדל היתיד בין כינוי המקור מס' 514 לבין כינוי המקור מס' 670 הוא ביתבקשה זו ולאחד אותה עם הבקשה לגבי איתוד ההליכים. למרות העובדה שקיימת חפיפה בין הסוגיה המתייחסת לסמכות הרשם לבין הענין לגופו הלטתי, לשם בהירות, לדון בשני הנושאים הנ"ל בנפרד.

להלן עיקרי הטענות מטעם 88 באשר לבקשה לדחייה או למחיקה על הסף:

(1) לדברי 58 ניתנת לרשם סימני המסחר הסמכות לפי החוק משנת 5 והתקנות שהותקנו לפיו, לפגוע בכינוי מקור תו הרשום בישראל למעלה משנה, אך ורק על סמך העילה העולה מכח סעיף 1 לחוק הנ"ל המדובר בכינוי מקור שאינו מוגן עוד בארצ מקורו. אציין כי טענה כזו לא הועלתה במקרה דנן. בהקשר לזה נטען כי, למעשה, הבקשה מטעמו לבחינה ורישום מחדש מהווה נסיון לתקוף את כינויי המקור הרשומים בארץ על שמת של 82 ולהביאם למחיקה.

(2) נטען כי בקשת פּג מתבססת על שתי טענות: ראשית, ששינוי כלשהו בתיאור בעלי זכות השימוש בפנקס הבינלאומי מצריך רישום מחדש בישראל של כינויי המקור , ושנית, מאחר ‏ ובענייננו מדינת המקור, שהיתה צ'כוסלובקיה, חדלה להתקיים, ‏ אין עוד ארץ מקור. לכן, כך נטען ע"י פג, כינויי המקור חדלו להיות מוגנים באר מקורס. מסקנת 58 הינה, אפוא, כי, בקשת פה מהווה דרך עקיפה כדי למחוק רשימת כינויי המקור ‏ - דבר שבניגוד לסעיף 21 הנ"ל ולהלכה הפסוקה (ראה ע"א 784/88 וד"נ 0).. לאור האמור לעיל נטען כי בקשת 28 אינח נמצאת בסמכותו של הרשם ואינה מחווה עילה מוכרת בתוק.

21

על דעת 28 אין לרשום הסמכות הטבועה במקרים בהס הסמכות נשללה במפורש. עפ"י סעיף 21 לתוק משנת 1965, ניתנת לרשם סמכות ברורה ומוגבלת לפגוע בכינויי חוף וזאת בהתאם לתנאים מסויימים שאינס נטענים כאן ואינם קיימים כלל בענייננו.

נטען כי לרשם לא ניתנת הסמכות להסתמך ‏ על הסדר ליסבון וכלליו, כל עוד שלא קיים חלל ריק בדין הישראלי. לדעת מם טענותיה של פת בנויות על פירוש לא נכון של כללי ליסבון ובעיקר ‏ כלל ‏ 4(5). אפילו אם מתעוררת השלכה מסויימת מהפנקס הבינלאומי כלפי הפנקס הלאומי, כללי ליסבון אינם חלים על ישראל משום שהם מעולסם לא אושררו ולא נחקקו על ידי מדינת ישראל, וככאלה אין הם חלק מן הדין הישראלי.

אפילו על פי כלל 4(5) לא היה צורך במקרה ‏ דנן לבצע רישום בינלאומי חדש משום שמדובר בתיקונים טכניים ולא בשינויים מהותיים, ואכן, כפי שנאמר קודם, בעיתון הרשמי של ה-ספדש מופיע השינוי בבעלות תחת הכותרת "ת0ס61+108%1ס6ת" (בשפה הצרפתית) ולא תחת הכותרת "ת61+108%10ס אשר בו מהרגע שמוכיח יצרן מסויים שיש לו כינוי מקור כשיר, כל יצרן אתר הנמצא באותו אזור אך שאינו תחת פיקוח של בעל זכות הרשום, לא יהיה היכולת להוכיח שמוצריו אף גם עומדים בפני יסודיו של כינוי מקור הכשיר לרישום. לפיכך, כך נטען, מוטל על הרשם לשמור על טיהור הפנקס ובהקשר לזה מוטעה הוא לבחון מחדש כל כינוי רשום שבו חלו שינויים בבעלותו. נטען על ידי פתג כי העובדה שהחוק משנת 1965 אינו מאפשר העברת בעלות מצביעה על כך שהתוק האמור דורש מכל

משתמש לפקת על עצמו ואם הוא לא יעשה זאת, לשאת באחריות בהתאם.

נטען כי בענין כפי שהוא מתייחס לארץ המקור יש חשיבות משתי סיבות: האחת היא כי כינוי חוץ אינו זכאי ליהנות מהחוק הישראלי אלא אם ארץ מקורו היא חברה להסדר ליסבון; שנית, ארץ המקור חיא אחת מהיסודות לעצם קיומו של כינוי מקור. לכן כאשר חל על כינוי מקור פלוני שינוי בארץ מקורו אזי מוטל על כל אחד ממשרדי סימני המסחר בארצות שהן חברות בהסדר ליסבון לבחון מחדש את אותו כינוי על מנת להבטיח שהוא אמנם כשיר לרישום.

עפ"י טענת פצ'כיה לא ביקשה מה-WIPO להגיש בקשות חדשות בנוגע לשינויים שם שבוצעו בכינויי המקור וזאת על מנת להתחמק מהאפשרות שמדינות ההברות בהסדר ליסבון יבחנו את כינוייהן מחדש למרות העובדה שהסדר ליסבון מאפשר שינויים ברישום בפנקס הבינלאומי בתנאי ששינויים כאלה מתבצעים בהתאם לכלל 4(5). לדוגמא, מספר מדינות נהגו בעבר בהתאם לכללי ליסבון והודיעו לישראל על רצונ לשנות פרטים מסוימים בכינוי המקור הרשומים שלהן. דבר וה נעשה באמצעות הגשת בקשות חדשות ל-WIPO. במקרים אלה הודיע ה-WIPO למדינות התברות בהסדר ליסבון על רישום מחדש לפי כלל 4(5). כך, בעצם נעשה לגבי השינויים שחלו על שלושת כינויי המקור הבאים:

א. כינוי המקור ההונגרי פאמתטפא מס' 495 ביחס לפורצלן. הודעה על רישומו מחדש של הכינוי לפי כלל 4(5) להסדר ליסבון, בעקבות שינוי בבעלות (בצרפתית - 18126ג51%), התקבלה בישראל ביום 14 לאוקטובר 1996. הכינוי נרשם מחדש ככינוי מקור בינלאומי מס' 737. הודעה לפי תקנות 3 ו-4 לתקנות כינויי המקור פורסם ברשומות "יומן סימני המסחר" מס' 11/96 מיום 29 לנובמבר 1996.

ב. כינוי המקור הצ'כוסלובקי תמץצזם תתסתםתפעתהא מס' 514 למשקאות חריפים. הודעה על רישומו מחדש לפי כלל 4(5) להסדר ליסבון בעקבות שינוי בבעלות, התקבלה בישראל ביום 11 באפריל 1995. הכינוי נרשם מחדש ככינוי מקור בינלאומי מס' 0.

ג. כינוי המקור הבולגרי ה?תעהג5 תאפטתאטס מס' 643 לסלטי ירקות משומרים. הודעה על רישומו מחדש של כינוי המקור הנ"ל לפי כלל 4(5) להסדר ליסבון התקבלה בישראל ביום 18 ליוני 1997 בעקבות שינוי הכינוי ל-15את6תטפ-תעתעת5 תאפטתגאטע. הכינוי נרשם מחדש כמספר 671.

חודעות בדבר שלושת המקרים הנ"ל התקבלו על ידי מחלקת סימני המסחר מה-WIPO בהתאם לכלל 4(5) להסדר ליסבון. לאחר קבלת ההודעות נערכה בתינה על ידי הרשם בהתאם להוראות סעיף 17 ופרק ב' לחוק משנת 1965. בעצם, כפי שנטען, הפעלת תהליך זה אינה בהכרח מצריכה בקשה מה-WIPO. בהעדר בקשה כזו די בקבלת הודעה בפועל בדבר העניינים המפורטים בכלל 4(5) להסדר ליסבון, או באמצעות העיתון הרשמי של WIPO או בדרך אחרת. כל גישה אחרת עלולה לעורר ניצול לרעה של המנגנון הבינלאומי והתחמקות באשר לבחינות ורישומים לאומיים מחדש.

נטען כי ההודעות בדבר השינויים שהגיעו לרשם באמצעות הפרסום בעיתון הרשמי של WIPO מחודש ספטמבר 1992 (בנוגע לשינוי בבעלות) ומחודש ינואר 1995 (בנוגע לשינוי בארץ המקור), מהוות בקשות המצריכות טיפול בהתאם להוראות סעיף 17 ופרק ב' לחוק משנת 1965. לדברי [מספר] המועד להגשת ההתנגדות לשינויים הנ"ל לא תתייחס לרועד עד לפרסום הודעה על כך ברשומות "יומן סימני המסחר" בהתאם להוראות פרק ב' ולסעיפי 8 לתוק הנ"ל. לפיכך, טוענת בת, על הרשם במקרה דנן לפרסם הודעה לגבי שני השינויים שהוזכרו לעיל ולהורות על

עיקרי הטענות העולות מסיכומי פם:

נטען כי בקשת פתג, לפיה מתבקש הרשם להורות על הליכי בחינה ורישום מחדש בעקבות השינויים ביחס לבעלי זכות חשימוש וביחס לארץ המקור של כינויי המקור, היא בעצם ניסיון פסול לגרום למחיקת הכינויים האמורים. לדברי [מספר] רישומו חדש או נוסף של כינויי המקור יגרום למחיקת רישומם של הכינויים הקיימים או יגרום להחלפתם ברישומים חדשים. כלל משפטי הוא שכינוי מקור תו הרשום בארץ הוא חלוט ולא ניתן לתקוף אותו אלא בהוכחה שהוא אינו מוגן בארץ מקורו (ראה ע"א 784/88 וד"נ 0). יתר על כן, כך נטען, אפילו בדיני סימני מסחר, שהינם קרובים לדיני כינויי המקור, רישומו של סימן מסחר גם הוא הופך חלוט לאחר 5 שנים מיוס רישומו ולא ניתן לאחר מכן למחוק את רישומו בעילת אי-כשירות.

לדברי [מספר] אין בדין הישראלי הליך "בחינה מחדש" של כינוי מקור אף רשום והתוק משנת 1965 שולל פרשנות כזו. הוראות סעיף 17 לחוק האמור שוללות מהרשם את האפשרות להורות על הליכי בחינה של כינויי חוץ אלא אם כן שהתקבלה בקשה מפורשת לכך באמצעות ה-WIPOא. העובדה שצ'כיה לא ביקשה מה-WIPO והעובדה שצ'כיה לא ביקשה מה-WIPO אף בקשה לרשום דבר בנוגע לשינויים שחלו, מצביעה על כך שלא חל שינוי מהותי כלשהו בצ'כיה ביחס לכינויי המקור ולפיכך אין מקום להפעיל סעיף 17 לחוק משנת 1965 במקרה דנן.

נטען, לחילופין, כי אין מקום לפרש את החוק משנת 1965 בהתייחסות לכללי ליסבון וזאת מאחר שכללי ליסבון אינם מהווים חלק מן הדין הישראלי והם מעולם לא אושררו על ידי ממשלת ישראל (ראה בענין ד"נ מס' 376/90 בעמוד 855 מול האות ז'; ד"ר ש. שטרית, "תפקיד הכנת בכריתת אמנות "הפרקליט" ל"ו 9, 351, ובע"א 25/55, האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ. עמרה ואת', פ"ד י' 1825, 9). יתר על כן, כללי ליסבון מתייחסים אך ורק לניהול הפנקס הבינלאומי ואין בהם כל

השלכה על הפנקסים הלאומיים.

עפ"י טענת [מספר] השינוי ברישום הבינלאומי לא היה שינוי בעלות בכינויי המקור אלא הערה בלבד שמטרתה היתה להצהיר על המצב לפי הדין הצ'כי, כך שכל גוף משפטי, שבאיזור אליו מתייחסים כינויי המקור, המייצר את המוצרים המוגנים בכינויי המקור יהא זכאי להשתמש בהם. לפיכך, השינוי אינו מתייחס לזכויות מהותיות ואינו מהווה שינוי במשמעות המונה "א162710ע1פסא" עפ"י כלל 4(5) לכללי ליסבון. שינוי וה, כך נטען, הינו בגדר של שינוי טכני או "א0:?ג10ת1לסמת". יתר על כן, כלל 4(5) הנ"ל מתייחס לרישום בינלאומי חדש אך לא לרישום חדש בארצה היעד. לכן הואברות בהסדר ליסבון אלא אך ורק כאשר שינוי זה נרשם בפנקס הבינלאומי והודעה מפורשת בהתאם ניתנה לארצות אחרות. בדומה לכך, אס התתלף בעל זכות השימוש באר המקור בבעל זכות אחר דבר זה מהווה שינוי מהותי בבעלות המצריך בתינה מחדש של הרישום המקביל בישראל וזאת כדי לקיים את הוראות סעיף 20 לחוק משנת 1965 מהן נובעת ההגנה על כינוי חו+ "כתוקפו" בארץ מקורו. במקרה דנן, השינוי שחל בפנקס הבינלאומי בהעדר ראיות סותרות משוכנעות, נעשה, לכל הנראה על פי בקשת ‏ גורם ממשלתי ‏ בצ'כיה. שינוי וה אכן מצביע, לכאורה, על שינוי "בבעלות". עס ואת יישומו של הכלל הנ"ל דורש פירוש של המונח "הבעליםס" במסגרת הדינים המתייחסים לכינוי מקור.

"בעלות", בדרך כלל, מצביעה על "סל" של זכויות משפטיות בלעדיות המותזקות על ידי גוף משפטי מסויים. הזכויות הללו, הניתנות לנצל ולהעביר, הכל לפי רצונם של הבעלים אך לפעמים בכפוף לחוקיס אחריס (כגון: האיסור להעביר את הבעלות בסימן מסחר רשום ללא רשותו של הרשם ‏ - סעיף 50 לפקודת סימני מסחר (נוסה הדש), התשל"ב-1972) (להלן - "פקודת סימני המסתר"). לבעל פטנט רשום מוענקת על ידי המדינה הזכות הבלעדית למנוע מכל אתד אחר מלנצל את אמצאתו. בדומה לכך ניתנת לבעל סימן הזכות הבלעדית להשתמש בסימנו שרישומו חינו בתוקף, וישנן הוראות דומות לגבי בעל מדגם רשום.

בניגוד לנאמר לעיל הגדרת המונה "בעלות" בדיני כינויי מקור נעשה ביחס להגדרה של המונהת "כינוי מקור" עצמו. בהקשר לזת הדרישות הרלבנטיות מוגדרות בסעיף 2 להסדר ליסבון ובסעיף 1 לחוק משנת 1965 הקובע כי "כינוי מקור - השס הגיאוגרפי של ארץ, איזור או מקוס, הכלול בשמו של מוצר ובא ללמד שמקורו שם ושאיכותו או תכונותי הן, בעיקרן, פרי אותה סביבה גיאוגרפית, טבעה ואנשיה."

לדעתי, ניתן להגדיר ‏ "בעלות" גסם ביחס להיקף הזכויות הבלעדיות הנובעות מרישום כינויי מקור. סעיף 22 לחוק משנת קובע כי "שימוש שלא כדין בכינוי מקור רשוס הוא הפרת זכות כינוי מקור...".

בעצם כינוי מקור רשום אינו מעניק זכויות בלעדיות לאף אחד, אלא מחווה מן סוג מסויים של רשיון לא יתודי המאפשר לכל אחד הנמצא באיזור גיאוגרפי מסויים, לקרוא למוצריו בשמו של אותו איזור ‏ גיאוגרפי ולמנוע מאחרים מחו> לאיזור לעשות כן. תיזת זו מקובלת עלי בכפוף לראיה משוכנעת הבאה ‏ כדי להוכית כי איכות או תכונות מוצר נושא הכינוי, היא בעיקרה, פרי אותה סביבה גיאוגרפית. אפשר לומר כי, במידה מסויימת, הבעלות בכינוי מקור שייכת למדינה השולטת על המקום בו נמצא השס הגיאוגרפי הכלול בכינוי המקור. עם זאת, ‏ על המשטר המקומי לתת ‏ "רשיון לא יחודי" לכל אדם שמוצריו ממלאים את הדרישות הנובעות מהמונחתח "כינוי מקור".

בספרו של המלומד 8 תמסעטסס5, התה "פאעה8ת800ת2ץ , פ6ת%6בע "פ%ת10ת 8618%06 מתייחס הוא למושג "בעלות" בכינוי מקור ושסם נאמר בסעיף 861:

חובתו של בעל זכות השימוש כלפי הציבור חוא פיקוח מתמשך הבא כדי לאשר שמוצריו נושאי הכינוי הם, בעיקרם, פרי סביבה גיאוגרפית מסויימת. זאת בעצם המדינה שמעניקה לבעל הכינוי: את חזכות למנוע מאחרים שאינם ממלאיס תנאים אלה, מלהשתמש בכינוי פלוני.

בנוסף לכך שימוש בכינוי מקור מסויים עלול להיות כפוף להוראות החקיקה המקומית. בישראל, ‏ לדוגמא, שימוש בכינוי מקור "יפו" עלול להיות כפוף להוראות ממשלתיות בדבר יצוא.

כמו ‏ כן בצרפת, שאף חיא חברה בהסדר ליסבון, שימוש בכינוי מקור לגבי יינות עלול להיות כפוף להוראות משרד התקלאות. יש לציין כאן כי נטען מטעם 88 כי בעצם השימוש בכינויי המקור בענייננו הינו בכפוף להוראות משרד התקלאות הצ'כי או הוראות האדמיניסטרטיביות.

סבורני, כי הדין הקרוב ביותר לדיני כינויי מקור חוא זה הנוגע ל"סימן מאשר". ואכן, באנגליה ובארה"ב, שאינן חברות בהסדר ליסבון, מגינים על כינוי מקור, בין היתר, במסגרתו של סימן מאשר. בישראל, המונח ‏ "סימן מאשר" מוגדר בסעיף ‏ 1 לפקודת סימני המסהחר כדלקמן:

"סימן המיועד לשמש ‏ בידי אדם, שאינו מנהל עסק, לאישור מקור של טובין פלונים שיש לו ענין בהסדר, מרכיביהם, ‏ דרכיי יצורם, איכותו או תכונה אחרת מתכונותיהם או לאישור טיבו איכותו או סוגו של שירות פלוני שיש לו ענין בו".

סימן מאשר הינו כשר לרשוס בתנאי שהרשם משוכנע שיש ביכולתו של בעל הסימן לקיים את התכונות שאותו סימן מיועד לסמן ובכל מקרה ‏ סימן, רשוס כזה אינו ניתן להעברה ללא אישורו של הרשס (ר' סעיף 14 לפקודת סימני המסהר).

ההבדלים הבולטים בין "סימן מאשר" לבין "כינוי מקור" הינס כדלקמן:

א. סימן מאשר מבטית התאמה ‏ עם נורמות של בעל הסימן האוסרות לו להתעסק באותו ‏ טובין, בעוד שכינוי מקור מבטית התאמה בנורמות של טבע או תרבות של מקוס מסויס על ידי גוף משפטי הרוצה לסתור במוצרים כאלה.

ב. ההבדל השני הוא בנוגע למי צריך לשאת באחריות בדבר הפיקות על שימוש מתמשך בסימן מאשר או כינוי פלוני כדי להבטיה לציבור וליתר המשתמשים, מוניטין ביחס לאיכות או טיב הטובין או השירות נושאי החסימן, ‏ כגון ‏ "בד"צ" ביחס לאוכל כשר, או ביחס למוצר מסויים הנושא את הכינוי. לגבי סימן מאשר, הבעלות שייכת לגוף שקובע תקנים אחידיס והוא חייב, בכפוף לתקנון שלו, להעניק רשיון לא ייתודי לכל אדם שימלא את התנאים המוטלים עליו. מי שיפסיק לייצר או לשרת את התנאים המוטלים עליו. מי שיפסיק לייצר או לשרת לפי התקן, ‏ יאבד את זכותו להמשיך להתשמש בסימן המאשר. לעומת זאת, לגבי כינוי מקור "הסימן" (הכינוי) בעצס שייך למקוס גיאוגרפי מסוים ומובטח לציבור וליתר המשתמשיס שבעל הכינוי מקבל על עצמו פיקות מתמשך בדבר השימוש בכינו:י מקור פלוני.

ניתן ללמוד את הדין וחגישה הנ"ל מהמצב המוסבר לעיל לגבי כינויי המקור 11788 תמקתמפתתהת ו-פאמתתמן. בפנקס הישראלי קיימים שני רישומיס נפרדים לגבי כינויי המקור האלה שכל אחד מהם מוחזק על ידי בעל שונה ונפרד. עם זאת, ברור שהיה על הבעלים האמורים לעמוד בשעתו בפני הליכי בתינה ורישום על פי הוראות סעיף 17 לחוק משנת 1965.

דיני כינויי מקור באיס כדי ללמד אותנו (בין היתר) מה: ההגדרה של כינוי מקור. סעיף 6 לחוק משנת 1965 קובע כי זכות ‏ השימוש צריכה להישאר פתוחה לכל אדם הנמצא באיזור מסויים. עפ"י חוראות סעיף 14(א) לתוק הנ"ל האתריות בדבר שימוש מתמשך ‏ ותקין בכינוי מקור ישראלי הוטלה על כל בעל זכות שימוש, באופן נפרד. לכן, ההחובה ביחס לכשירות מתמשכת ‏ לגבי כינוי מקור שאר מקורו חיא ישראל ניתנת למחתיקה בכל עת אס התנאים ששימשו יסוד לרישוסם חדלו להתקייס.

לעומת זאת, בחינת כינוי תוץ נעשית על ידי רשסם סימני המסחר ו עוזריו רק פעס אחת וזאת כאשר רישומו מתבקש מטעס בעל זכות השימוש. לאחר רישומו של כינוי מקור. פלוני לא ניתן לבקש את

מחיקת רישומו מהפנקס הישראלי על יסוד העילה שהכינוי הדל למלא את התנאים היסודיים המיועדים לכינויי מקור. עם זאת, כן ניתן למתוק רישומו בישראל על כינוי מקור חו אם הוא אינו מוגן או חדל להיות מוגן בארץ מקורו (סעיף 21 לחוק הנ"ל). לדעתי, המילים אשר בסעיף 21 לתוק הנ"ל ("שנרשם לפ: פרק זה") מתייחסות, בין היתר, למילה "כתוקפו" אשר בסעיף 0.

נראח לי כי כינוי מקור ובעלות זכויות השימוש בו, הינם מושגים נפרדים כך שהמשך קיומו של כינוי מקור מסויים אינו בהכרת תלוי בהמשך קיומו של בעל זכות שימוש מסויים. לדוגמא, אם רישומו של כינוי החו מס' 514 לגבי תמעץלנם תמסתםתתהת נמחק ‏ בצ'כיה לא נראה לי כי מתיקה זו תשפיע על כינוי תוצ מס' 670 שאף הוא ‏ נוגע לאותו ‏ כינוי. סביר להנית, אפוא, שניתן למחוק את רישומו של כינוי המקור מס' 514 הנ"ל מהפנקס חישראלי עפ"י הוראות סעיף ‏ 21 לחוק משנת 1965 וזאת ללא השפעה על רישומו של כינוי המקור מס' 670 הנ"ל.

א. סבורני כי קיומו של כינוי מקור נובע משילוב של שס גיאוגרפי עס מוצר שהופק מאותו מקום גיאוגרפי, בתנאי שמוצר זה הינו מתאים להגדרתו של כינוי המקור, וקיומו אינו תלוי כלל בבעלות. כן ‏ ניתן ללמוד, למשל, מהכינויים פאמפתטחא ו- אמעצזזם תמפהפפעתהא כי הוספת בעלי זכות שימוש אינה פוגעת בהכרת בקיומס של רישומים קודמים לגבי אותם כינויי מקור הנרשם על שם בעלי זכות שונים. ברס, בקשה מפורשת להוספת בעלי וכות שימוש נוספים המגיעה לישראל מה-₪120 בהתאם לכלל 4) לכללי ליסבון מצריכה הליכי בתינה ורישום על פי סעיף 7 לתוק משנת 1965.

ב. כדוגמא היפותטית רואה | אני לנכון להתי י חס למיס המינראלייסם הישראליים המשווקים תחת הכינוי "עין גדי" שכעת אינס רשומים ככינוי מקור. ייתכן שבגלל תכונותיהסם המים האלת ממלאיס את הדרישות הקבועות לגבי כינוי מקור. ויכול להיות, אפוא, שהציבור הרחב מכיר במי "עין גדי" בתור כינןי מקור ומייחס להס מוניטין וזאת אפילו בהעדר "סיוע" של החוק

אף על פיי כן, עד לרישומו כינוי האמור אין לבעליו זכויות שימוש בלעדי במסגרת הוראות החוק משנת 1965. מסתבר, אפוא, כי זכות שימוש בלעדיות בכינוי מקור אינח נובעת מקיוס כינוי מקור ‏ גרידא, ‏ אלא משילוב של כינוי מקור עס הגוף המשפטי המתעסק בו והטוען לגביו זכויות מסויימות בהתאם לחוק הנ"ל. נובע מזה כי שכינוי מקור (בדומה לסימן מסחר לא רשום) אכן מתקייס כל עוד שמשתמשים בו או שקיים לגביו מוניטין בעיני הקהל. עם ‏ זאת, ‏ כינוי מקור בר תוקף מתקיים אך ורק אס הוא מוכר ומוגן בארץ מקור בתור שכזה.

א. לדעתי, המושג "בעלות" במסגרת דיני כינויי מקור מהווה יסוד חשוב בקיוס רישוס על שם פלוני והזכויות הנובעות מהחרישום וזאת מאחר והליכי הבתינה מתייחסים הן למוצר מסוייס והן ליכולת מתמשכת של בעל המוצר לייצר אותו, ‏ כך שאיכותו ו/או תכונותיו הן פרי סביבה גיאוגרפית מסויימת. יתר על כן, כאשר מדברים על מוצרים שאינם פרי של תהליך תעשייתי, כגון מים מינרליים, היכולת לעמוד בפני יסודות כינוי המקור היא קלה יחסית ומצריכה פתות פיקות לעומת מוצרים תעשיתיים, כגון בירה, המהווה שילוב של גורמים טבעיים וגורמים אחרים.

ב. האינטרס הציבורי וטיהור הפנקס דורשים רישומם של כינויים תקינים בלבד. לפיכך ולאור ההגבלות המוזכרות בסעיף 21 לחוק משנת 1965, כאשר מדברים על כינויי מקור חו+ץ, חייב רשס סימני המסחר להתייחס בכובד ראש לכל השינויים בבעלות שחלו על כינוי מקור מסויים לגביו נמסרה לו הודעה מטעס ה-0ק12ח. בעצם מוטל על הרשם לברר א יש צורך להביא בחשבון את הוראות סעיף 17 לחוק הנ"ל.

ג. לאור האמור לעיל, אני סבור כי הליך בתינה לגבי כינוי מסוייס ורישומו מחדש על כל השלכותיו נובעים מסעיף 17 לחוק האמור ‏ - דבר שמוצדק והכרתחי כדי להשיג את מטרות התוק כאשר חלה החלפה מעשית באשר לבעל וכות השימוש באר המקור.

א. במקרה דנן כוכור קיבל הרשם בחודש ספטמבר ‏ 1992 הודעה באמצעות העיתון הרשמי של ה-ע שעל פני הדברים נוגע לשינויים בבעלות לגבי הכינויים בנדון ‏ - שינויים שלכאורה מצביעים על החלפת ע"י בעלים אחרים. עם זאת ובהסתמך על הראיות שהוגשו ועל הטענות שנטענו השתכנעתי שבצ'כיה לא חל כל שינוי בכינויי המקור בנוגע לבעלי זכות השימוש. הכינויים האמורים עדיין רשומים שם על שמה של בלבד, פרט לרישוסם מס' 52 שהוא מקביל לרישום הצ'כי מס' 53 לגביו נרשם בעל זכות ‏ שימוש נוסף בשנת 1993 שחוא "6סנטס66[0טם, 68 .8.85 , צַהעסט10ק 068%6ססת1" (ראה נספת א' לתגובת מת).

ב. לעומת זאת, אני משוכנע שתלו שינוייס בפנקס הבינלאומי. בעוד שלפני השנה 2 כינויי המקור היו רשומים בפנקס הנ"ל על שמה של בלבד, מאז חודש ספטמבר 1992 הוחלף שס בעל וזכות השימוש ‏ ב"הארגונים אשר באיזור העוסקים בייצור המוצרים האמוריס". אולם אינני משוכנע ש-בלבד הוחלפה בגורס אחר ‏ בצ'כיה. זאת ‏ ועוד, ועל פי הראיות שהובאו בפני, אינני משוכנע שצ'כיה ו/או בלבד ניסו לבצע תיקוניםס בפנקס הבינלאומי או בפנקסים הלאומיים המקבילים, כדי להרחיב את חוג המשתמשים באופן העוקף את הוראות הסדר ליסבון או התוק משנת 1965.

נראח ‏ לי כי מקור אי הסדר הנ"ל נגרם על ידי גורמי חוץ. אילו צ'כיה היתה רוצה להרתיב את חוג המשתמשים ברשומים בארצות אתרות להסדר ליסבון בכלל ובישראל בפרט, והיתה נוקטת צעדיס לקראת התלפת בלבד בארגונים המוזכרים לעיל, ‏ הייתי יכול לראות את וה, אולי,, כבקשה להשיג רישום חדש עפ"י הוראות סעיף 17 לתוק הנ"ל, שאם לא כן היו יצרנים נוספים יכוליס ליהנות מהרישוס של בל בישראל ולעקוף את הליך הבחינה בישראל וזאת מבלי לאשר שגם ה יכולים לייצר את מוצריהם באופן תקין.

יתרה מזו, אילו היו רוצים יצרנים נוספים בצ'כיה להירשס כבעלי ‏ זכות שימוש בכינויי המקור, זכותם היתה להגיש בקשה חדשה בהתאם לכלל 4(5) לכללי ליסבון ועפ"י הוראות סעיף ‏ 17 לחוק משנת 1965, וזאת ללא השפעה על הרישומים הקיימים של פם (בדומה למקרים של פאפתסתסת ו-אשעצ11ם פמספתמפתתתת שהוזכרו לעיל).

(22) א. אני סובר שבמקרה ש- בלבד או צ'כיה היו מעוניינים להרתיב את מספר בעלי זכות השימוש היה צריך לעשות כן, לפתות כלפי ישראל, על ידי הגשת בקשה חדשה ע"ש ‏ גורםס אחר בדומה למה שנעשה לגבי תמעע1ם תמסתפפעתתא ו- פאמתתטעא. במקרה כזה אפילו אס בעלי ‏ זכות השימוש "החדשים" לא היו עומדיס בפני בחינת בקשתס בגלל אי יכולתם לשכנע את הרשם שהבירה שלהם הינה מוצר שראוי לרישום, אזי לאור סעיף 21 לחוק משנת 1965, הרישומים הקיימים של בלבד לא היו נפגעים על ידי כך. מאידך, אם בארצות אחרות להסדר ליסבון לא היו קיימות הוראות מקבילות לסעיף 21 לחוק הנ"ל, הייתי נוטה לקבל את גירסתה של מת. אולםס על פי הראיות שבפני, אינני משוכנע שצ'כיה ו/או בלבד משתדלות לעקוף את החוק האמור או את העקרונות אשר בהסדר ליסבון.

ב. לאור העובדה שכינויי המקור אכן קיימיסם בצ'כיה בתור כינוי מקור, ושהם מוכרים ומוגנים שס, ובהתחשב בעובדה ש-מבלבד עדיין רשומה שס כבעלת זכות השימוש, אינני יכול להסיק את המסקנה שהשינוי המופיע בפנקס הבינלאומי מצביע על התלפת פם בבעלת זכות השימוש האחר בארץ המקור.

ג. אילו חייתי משוכנע ש-בלבד הותלפה בצ'כיה בגורס אחר, היה מקום, אולי להורות על מחיקת החרישום באר או, לתילופין, בחינה ורישוס מחדש.דעתי זו נובעת מכך שהן בחוק משנת 1965 והחן בהסדר ליסבון הרישוס הלאומי תלוי ברישוס באר המקור, וזאת למרות העובדה שהסדר ליסבון מרמז על תלות בין הפנקס הבינלאומי לבין הרישומים הלאומיים.

ד. נראה לי, בכל הכבוד, שבמידה מסויימת חל אי סדר במנגנון של הסדר ‏ ליסבון. אציין, במאמר מוסגר, כי, לדעתי, אי סדר כאמור עלול לגרוס לסכסוכים משפטיים אין סופייים, אלא אס כן המצב ‏ יסודר על ידי הבהרה בנוגע להסדר ליסבון ובנוגע לחוק משנת 1965. לאחר עיון רב בכל הטענות שנטענו והראיות שהוגשו אני סבור כי התשובה לשאלה שפורטה לעיל בסעיף 5(20) להחלטתי ‏ זו, משתקפת בס.ק. א'. לאור זה ולאור כל האמור

לעיל אין לי אלא לדחות את בקשת מפת בנוגע לטענתה ‏ על שינוי בבעלות.

1. אשר לטענת פת בנוגע לשינוי בארץ המקור - סעיף 21 לחוק משנת (1) לגבי הטענה המתייחסת לשינוי בארץ המקור של כינויי המקור נטענו בעצס שתי עילות: האחת ‏ - שיש לבטל ‏ את רישומם של כינויי המקור כייווןן שהם תדלו להיות מוגנים באר מקוום, צ'כוסלובקיה וזאת מאחר והיא הפסיקה להתקייס כמדינה ביום 31 בדצמבר 1992; והשניה - ששינוי בארך המקור מצריך בחינה ורישוסם מחדש.

אדון בשתי הטענות הנ"ל בנפרד.

(2) על פי סעיף 21 להחוק משנת 1965, של ארץ חוץ אם הוא אינו מוגן בארץ מקורו, או שצריכה להיות מוגן בה, ורשאי הרשם לעשות זאת מדיומתו (ראה ע"א 784/88 וד"נ מס' 0)). סעיף 21 לתוק הנ"ל, המבוסס על סעיף 6 להסדר ליסבון, קובע הוראות מעבר להוראות המינימליות הנקבעות בהסדר. לפי הסדר ליסבון כל התברות בו מסכימות לחסון כינוי מקור חוץ כלפי טענה שהוא הפך להיות סוג באותה חברה להסדר. נקבע בסעיף 6 להסדר כדלקמן:

"כינוי שנתקבל להגנה | באחת מארצות האיגוד המיוחד, לפי הנוהל שנקבע בסעיף ‏ 5, אי אפשר לראותו באותה ארץ כאילו נעשה שם סוג כל עוד הוא מוגן בכינוי מקור בארצ המקור".

לעומת זאת ראה לנכון המחוקק הישראלי לקבוע הגנה מעבר לזו הנקבעת בהסדר ליסבון ובכך מחסן כינוי מקור חוץ כלפי כל סוגי טענות זולת טענה אחת, דהיינו הטענה שהכינוי אינו מוגן

(3) (4) (5) בארץ מקורו. אם כי לא ברור לי אם חברות אחרות בהסדר ליסבון אף הן חקקו הוראות יתר כאמור, ההלכה בישראל הינה ברורה וקובעת שכינוי מקור חו רשום ניתן למחיקה אך ורק אם הכינוי אינו מוגן או חדל להיות מוגן בארץ מקורו.

לא הובאו בפני ראיות כלשהן שכינויי המקור חדלו להיות מוגנים בארץ מקורו. תשומת לבי הופנתה לכך | שארץ המקור הראשונה, צ'כוסלובקיה התפצלה לשתי מדינות חדשות בינואר 3 ומאותה עת שתי המדינות (צ'כיה וסלובקיה) היו חברות להסדר ליסבון. כשנה לאתר מכן, ביוס 7 לאוקטובר 1993, נחתם הסכם בין צ'כיה ובין סלובקיה שהסדיר ביניהן את כינויי המקור שקודם נרשמו בצ'כוסלובקיה. הודעה על כך פורסמה בעיתון הרשמי של ה-120ח בגליון מס' 23 מתודש ינואר 1995. ביוס 30 באפריל 1995 קיבלה מחלקת סימני המסחר מאת ה-ספנש הודעה המהווה העתק של החלק הרלבנטי מהעיתון הנ"ל והיא פורסמה רשומות "יומן סימני המסחר" מס' 4/95 מיוס 31 במאי 5. כיום נרשמים כינויי המקור בישראל בהתאם להסכם המוזכר לעיל.

נטען על ידי 88 כי קיימת רציפות משפטית מלאה בין צ'כוסלובקיה ובין צ'כיה. בתמיכה לטענה זו, שלא הוכחשה או התקבלה על ידי פּג, הופנתה תשומת ליבי לחוק הצ'כוסלובקי מס' 2 (נספת 20 של פם).

א. בהתחשב בראיות שהובאו בפני, ובטענות שנטענו על ידי הצדדים להליכים אלה, אינני משוכנע שכינויי המקור בנדון חדלו להיות מוגנים וזאת על אף התקופה "האפורה" בין כניסתה של צ'כיה לריבונות בינואר 1993 לבין חתימת ההסכם מיום 7 באוקטובר 1993 המוזכר לעיל. לפי חוק תוקתי מס' 542/92 צ'כוסלובקיה חדלה להתקיים כמדינה ריבונית בסוף יום 31 בדצמבר 1992 (ר' 1 261018ג). צ'כיה הלה להתקיים כמדינה ריבונית ביום 1 בינואר 1993 וזאת בכפוף להסכם מס מתוכנניס אשר מטרתם היתה לשמור על רציפות משפטית בין הממשל הקודם ולבין הממשל החדש (ר' 2 1016ס6סת).

ב. החל מיום 1 בינואר 1993 רשאיות שתי המדינות החדשות (צ'כיה וסלובקיה) לקבל על עצמן כלפי ארצות אחרות את התחייבותה של צ'כוסלובקיה בנוגע לאמנות בינלאומיות (ר' 8 22>1016). עולה מהמסמכים הרשמיים שהתקבלו על ידי מחלקת סימני המסחר מאת ה-120 כי צ'כיה הצטרפה להסדר ליסבון ביוס 1 בינואר 1993.

ג. אציין כי אפילו אם ניתן לאפיין את המעבר בשלטון כשינוי בארץ המקור, ואינני משוכנע שזה אמנם משקף את המצב הלכה למעשה, שני המשטריסם האמורים השולטים באיזור 6185חבגם הינם (והיו תמיד מאז כניסתס לריבונות) חברים להסדר ליסבון במשך התקופה הרלבנטית ומגנים על הכינויים בנדון. במאמר מוסגר הייתי אומר כי אילו צ'כיה היתה מהליטה לא להצטרף להסדר ליסבון אזי היה מקום, אולי, לקבוע אחרת.

לאור האמור לעיל אין מקום, לדעתי, למחוק את רישומו של כינויי המקור על פי סעיף 21 לחוק משנת 1965.

אשר לטענה בדבר השינוי בארץ מקורו אני סבור כי כינוי מקור בר תוקף במסגרת הסדר ליסבון והחוק משנת 1965 הינו יצירה סטטוטורית לתלוטין אשר קיומו תלוי במילוי תנאיים סטטוטוריים. מילוי התנאים האלה נובע משילוב של מספר מרכיבים הכרחיים שכוללים לפתות:

א. ציון שם של האיזור הגיאוגרפי.

ב. קיוסם מוצר שאיכותו או תכונותיה הן, בעיקר, פרי אותו איזור גיאוגרפי.

ג. קיוס אדס או גוף ממשלתי או משפטי המשלב את שני האלמנטים הנ"ל, ומפקת על המוצר וטוען לזכויות בו בתור כינוי מקור.

ד. קיומה של ארץ המקור שהיא חברה בהסדר ליסבון ובאמצעות דיניה ניתן לפקח על יצירת ואחזקת כינוי מקור כשיר באותה המדינה.

(2) הדין המקומי אינו בהכרת והה בכל ארצות ההסדר. עם זאת כינוי מקור שזוכה להגנה בארץ מקורו בהתאם לדין המקומ ניתן לחימסר ליתר ארצות ההסדר תוך בקשה לרשום את הכינוי גם בהן בתנאי, כמובן, שהכינוי הינו כשיר להירשם לפי הדין המקומי: בארץ היעד. בדומה לבעל סימן מאשר, תפקידה של ארץ המקור הוא לקבוע את הקריטריונים המשמשים כיסודות לכינוי המקור באותה ארץ, בעוד שתפקידו של בעל זכות השימוש הינו לבצע את הקריטריונים הנ"ל בהתאם לתוק המקומי.

(3) לפי הסדר ליסבון וכלליו, שינוי שחל בארץ המקור מצריך הדבר רישום בינלאומי חדש. הודעה על כך מה-EU אמנס נתקבלה במחלקת סימני המסחר ביוס 30 באפריל 1995 ופורסמה ברשומות "יומן סימני המסחר" מס' 44/95 מיוס 31 במאי 1995, וזאת בנוגע לכל 17 כינויי המקור שחיו רשומיס ביחס לצ'כוסלובקיה. כפי שצויין לעיל לא נעשה הפרסום הנ"ל בדרך מפורטת.

(4) חשיבות הבדינה בארץ היעד בנוגע לארץ המקור נובעת מכך שכינוי מקור חוץ מהווה יצירה של הדין המקומי, ולכן הוא וכאי לחגנה בארצות אחרות להסדר ליסבון בתנאי שתכינוי נחשב ככשיר לפי החקיקה והדינים החלים בהן. למשל, כינוי חו תקין לפי הדין המקומי בארץ מקורו לא ניתן לרשום בישראל אם כינוי זה נחשב כציון מוצא או סוג בלבד או אם הכינוי אינו ממלא אחרי הדרישות החלות על כינוי מקור תקין לפי הדין הישראלי (ר' סעיפים 4 ,7 עד 10 ו-17 לחוק משנת 1965).

(5) א. תפקידה של מחלקת סימני המסחר בכלל ותפקידו של רשם סימני המסחר בפרט, הינו לברר אם כינוי חוץ או ישראלי הינו כשיר לרישום לפי הדין הישראלי. אציין כי החוק הישראלי אינו מתייחס בכלל למקרים בהם ארץ המקור חוזרת בח מחברותה בהסדר ליסבון או כאשר חלו שינויים בגבולות הבינלאומיים, וכתוצאה מזה מקום גיאוגרפי, ממנו חופק כינוי המקור, נמצא במדינה

אחרת.

ב. מצד אתד נראה לי מוזר שישראל חייבת להמשיך להגן על כינויי חוץ לגביו ארץ המקור חזרה בה מחברותה בהסדר ליסבון, שכן לפי ההיגיון אם ישראל היתה תוזרת בה מחברותה בהסדר ליסבון, הייתי מצפה כי חברים אחרים להסדר לא יתייבו להגן בארצות על כינוי ישראלי. מאידך, החוק משנת 1965 ומאפשר מחיקת כינוי חוץ רק על יסוד שהוא אינו מוגן, או חדל להיות מוגן, בארץ המקור, אך בלי כל התייחסות לשאלה האם ארץ המקור עדיין חברה בהסדר ליסבון. לפיכך, ובנוגע לנקודה זו אין לי ספק שקייס הלל ריק (8מתט180) בחקיקה הישראלית. אם כי הדבר

אינו נמצא בפני דיון נראה לי כי הדרך הטובה ביותר להשלים את החוק במקרה הנ"ל היא עפ"י התייחסות להסדר ליסבון וכלליו ועפ"י פרשנות מתאימה של סעיף 17 לחוק משנת 1965.

(6) בנוגע לכשירות, מאחר ואין בהכרה אתידות משפטית מלאה בין כל הארצות החברות בהסדר ליסבון משאיר הסדר לכל חבריו את האפשרות לבחון ולהחליט האם, להעניק הגנה לכינוי מקור או לאו (מושג זה מוצא ביטוי בישראל בסעיף 19 לחוק משנת 1965). לכן, בנוגע לכינוי מקור יש להתחשב באינטרס הציבור בישראל רק פעם אחת וזאת בעת הליכי בחינה ופרסום לאחר קבלת הודעה מאת ה-EU בדבר רישום בינלאומי חדש. רק אז ניתנת לרשם סימני המסחר ולמתנגדים פוטנציאליים ההזדמנות לוודא האם כינוי חוץ מסוייס אכן כשיר להירשם עפ"י הדין הישראלי. יש לזכור כי כינוי מקור תקין מבטיח לצרכן הישראלי איכות וציפיות מסויימות ועבורן הוא עלול לשלם יותר. לכן, כינוי מקור בר תוקף לפי הדין המקומי כאשר ארץ מקור נהפכה לארץ מקור חדשה עלול להיות כפוף לקריטריון אחר העולה מהדין המקומי. אומר מיד כי דבר זה לא הוכת בענין שבפנינו.

(7) לאחר קבלת כינוי חוץ ופרסומו ברשומות "יומן סימני המסחר" ישנה תקופה בת שלושה חודשים לשם הגשת התנגדות לרישום. (ר' סעיף 9 לחוק משנת 1965). לא הוגשה התנגדות במועד הקבוע יירשם כינוי המקור בפנקס הישראלי. (סעיף 12 לחוק הנ"ל). במקרה דנן התפרסמה ביום 31 במאי 1995 הודעה לגבי שינוי בארץ המקור ברשומות "יומן סימני המסחר", ללא כותרת נלווית. הבקשה הנוכתית מטעס פאת הוגשה ביוס 2 בנובמבר 5, קרי, כחמישה הודשים לאחר תאריך הפרסום המוזכר לעיל.

(8) על פי סעיף 19 לחוק משנת 1965 אם נוכח הרשם שאין כינוי מקור שנרשם בפנקס הבינלאומי שראוי להגנה בישראל בגלל אי כשירות או בגלל הליכי התנגדות שטרם נסתיימו, חייב הוא לשלוח למשרד הבינלאומי, תוך שנה אחת מיום קבלת ההודעה מה- EU, הודעה מנומקת על אי-יכולתו להבטיח את ההגנה לכינוי המקור בישראל. התחייבות זו נובעת מסעיף 3(5) להסדר ליסבון,

2 במקרה דנן ההודעה מה-EU התקבלה במחלקת סימני מסחר ביוס 0 באפריל 1995, אך לגביה לא נשלחה ל-EU מטעס הרשם הודעה כלשהי בנוגע לאי-יכולתו להבטיח את ההגנה לכינויי המקור הנדונים בישראל.

3. (1) לדעתי השאלה המרכזית הדורשת הכרעה בפרק זה הינה: האם, לפי נסיבות הענין, חייב הרשם לבצע פעולה כלשהיא לאור ההודעה שהתקבלה מאת ה-EU לגבי השינוי שנרשם בפנקס הבינלאומי ביחס לכל 107 כינויים שהיו רשומים ומיוחסים לצ'כוסלובקיה לשעבר?

נדמה לי שקיימות שלוש אפשרויות:

א. להתאים את הפנקס הישראלי לפנקס הבינלאומי מבלי לאפשר הגשת התנגדות לתיקונים אלה.

ב. לפרסם מחדש הודעה על שינוי ארץ המקור אך הפעס בהתאם לתקנות 3 ו-4 לתקנות כינויי המקור, וזאת לאור קבלת הודעה בדבר הרישום החדשיס בפנקס הבינלאומי.

ג. לראות את הפרסום מיום 31 במאי 1995 כפרסום לשם הגשת התנגדות.

האפשרות הראשונה אינה מתיישבת יפה עם האינטרס הציבורי או

עם טיהור הפנקס. האפשרות השנייה עלולה לגרום סתירה באשר להתחייבותו של הרשם עפ"י סעיף 19 לחוק משנת 1965 ובאשר למטרת הסדר ליסבון בדבר יצירת וודאות מסחרית תוך שנה. האפשרות השלישית עלולה לאשר אי הבנה מצד מחלקת סימני:י המסחר בנוגע לביצוע החוק ולא לתת לציבור חודעה תקינה.

(4) סבורני, כי אף על פי שארץ המקור מהווה חלק אינטגרלי מעצם קיומו של כינוי מקור הוא כשיר לרישום, אינני משוכנע שבנסיבות אשר בענין שבפנינו, יש לראות בהעברת כינויי המקור מצ'כוסלובקיה לצ'כיה כשינוי מהותי בארץ המקור המצריך שלכי בחינה ורישום מחדש. השינוי האמור הינו פוליטי. לא הובאו בפני ראיות משכנעות או ראיות המצביעות על כך שעקב השינוי הפוליטי הנ"ל החל גם שינוי באשר למהות ההגנה המשפטית הניתנת לכינויי המקור על ידי צ'כיה לעומת צ'כוסלובקיה.

לכן ולאור כל האמור לעיל אני קובע כי הבחירה הכי מאוזנת ומוצדקת היא בסעיף קטן (2) א' לעיל לפיו יש להתאים את הפנקס הישראלי לפנקס הבינלאומי מבלי לאפשר הגשת התנגדות לשינוי זה.

בקשת פּת נדחית אפוא, גם במסגרת הטענה בדבר השינוי בארץ מקורו של כינויי המקור.

סוף דבר, בהסתמך על כל הטענות שנטענו בפני על ידי שני הצדדים, על הראיות שהוגשו ועל העדות שניתנה בפני לא השתכנעתי שיש נימוק סביר המצדיק מתן צו על ידי הרשם לפיו מצווה על בחינה ורישום מחדש של כינויי המקור. אין לי, אפוא, אלא לדחות את בקשת מפתח בענין זה.

סבורני כי עניין זה נגזר מאי וודאות בהוק הגנת משנת 1965. הובאו בפני סוגיות חדשניות שמעולם לא נדונו ושהצביעו על חללים ריקיס בחקיקה. במידה מסוימת התפתחות הדין הישראלי תלויה בהתדיינות במקרים כאלה וכאן הצדדים דנו באופן סביר ומקצועי בשאלות כבדות בהעדר הלכה פסוקה שהיתה (אם היא היתה מתקיימת) להנחות אותם. כמו כן היו בפני שתי בקשות נוגדות כש-פג זכתה בראשונה ו-88

ניתן

בשניה. לאור האמור לעיל ובהתחשב בנסיבות המיוחדות בעניין זה אינני רואה כל הצדקה להטיל הוצאות על אף צד מן הצדדים וקובע, אפוא, שכל צד ישא בהוצאותיו.

התקופה לשם הגשת ערעור על החלטתי זו תיחשב מיום מסירתה לצדדים להליך זה.

בירושלים היום, כג' בניסן התשנ"ת 9 באפריל 1998

מיכאל אופיר

שס הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

משרד המשפטים מסמך זה הינו העתק שנסרק בשלמותו ביום ובשעה המצוינים ,

בסריקה ממוחשבת מהימנה מהמסמך המצוי בתיק, בהתאם לנוהל הבדיקות במשרד המשפטים.

על החתום משרד המשפטים (חתימה מוסדית).