סימן מסחר 345678

ההחלטה:

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר בענין התנגדות לרישום סימן מסחר( מס' 8862 ובענין בקשה למחיקה על הסף.

המבקשת:

באמצעות ה"ה סנפורד ט. קולב ושות', עו"ד ועו"פ על ידי עו"ד איתן שאולסקי.

אחיס שטראוכלר, כדאיון בע"מ באמצעות הח"ה ישראלי בלושטיין קוגן ושות', עו"ד על ידי עו"ד גדיאל בלושטיין.

ביוס 25 בינואר 1991 הוגשה על ידי חברת אחיס שטראוכלר, כדאיון בע"מ (להלן - "המבקשת") בקשה לרישום סימן מסחר מס' -- 2 "ספתתאסתע" - בעיצוב מיוחד (להלן - "הסימן") בסוג 11 לגבי "מאוררים, מזגנים, תנורי חימום, רדיאטורים" הנכללים כולל בסוג 11.

הבקשה הנ"ל נבחנה, התקבלה לרישום על ידי מחלקת סימני המסחר ופורסמה כדין ברשומות "יומן סימני המסחר" מס' 4/95 מיום 30 באפריל 1995.

הודעת התנגדות לרישום הסימן הוגשה ביום 28 ביולי 1995 על ידי

חברת א0082082110 5א70סא תהתתפאמ6 (להלן - "המתנגדת") וזאת עפ"י סעיף 24 לפקודת סימני המסחר (נוסת הדש), התשל"ב-1972 (להלן ‏ - "הפקודה").

לאחר 13 מתן ארכות למתנגדת לשם הגשת כתב טענותיה (וזאת בהסכמת המבקשת) הוגש ביוס 22 במאי 1997 כתב הטענות של המתנגדת.

ביוס 8 ביוני 1997 הגישה המבקשת בקשה לפיה התבקשתי להורות על מחיקה על הסף של כתב הטענות מטעמי המתנגדת מהנימוקים הבאים:

(1) כתב טענותיה של המתנגדת שהגיע למשרד ב"כ המבקשת כתוב כולו בשפה האנגלית ולא נחתם על ידי המתנגדת או על ידי באי-כוחה.

(2) תקנה 43 לתקנות סימני המסחר, 1940 (להלן ‎ -‏ "תקנות סימני המסחר") קובעת שכאשר מסמך המוזכר בהודעת ההתנגדות או בראיות אינו כתוב עברית או ערבית, יש לתרגמו.

(3) למתנגדת ניתנו שלוש עשרה ארכות לשם הגשת כתב טענותיה כדין, נראה, כך נטען, "כי היא לא השכילה לנצל ארכות אלו והגיע המועד בו יש למצות את ההליך נגדה".

הוחלט לא אחת, כי כאשר מתברר שיש חלל ריק בפקודה או בתקנות סימני המסחר ניתנת לרשם סימני המסחר הסמכות לעיין בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.(להלן ‎ -‏ "התקנות") ולפי הצורך לאמצה אותן לעניינים הנמצאים בפניו.

על מנת לאפשר לי להתלבט אם יש מקום והצדקה לאמץ את תקנה 100 לתקנות ראוי, קודם כל, שאבדוק את מהות התקנה הנ"ל, את הפסיקה ואת הפרשנות שניתנה לה.

(1) תקנה 100 לתקנות קובעת כדלהלן:

(2)

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולל או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה:

(א) אין הכתב מראה עילת תביעה;

(ב) נראה לבית המשפט או לרשם מתוך הכתב שהתביעה היא טרדנית או קנטרנית;

(ג) נושאו של נושא התובענה נישוס בחסר והתובע לא תיקן את הכתב תוך הזמן שנקבע לכך;

(ד) שולמה אגרה בלתי מספקת והתובע לא שילם את האגרה הנדרשת תוך הזמן שנקבע לכך".

אומר מיד כי, על פני הדברים, כתב טענותיה של המתנגדת אכן מראה עילות תביעה. יתרה מזו, לא הובאה בפני טענה או ראיה כלשהי שבהסתמך על כתב הטענות הנ"ל מעידה על כך שהתביעה הינה טרדנית או קנטרנית. ברור, אפוא, שסעיפי משנה (א) ו- (ב) לתקנה 100 אינם נוגעים לענין שבפני.

סעיף משנה (ד) לתקנה 100, המתייחס לתשלום אגרות, אף הוא אינו רלוונטי לנושא שבדיון.

עלי לבדוק, אפוא, רק אם הוראות סעיף משנה (ג) לתקנה 100 חלות על הענין הנוכחי.

דברי המלומד כב' הנשיא לשעבר, ד"ר אליהו וינוגרד, בספרו

"תקנות סדרי הדין":

(1) אשר לתיקון פגמים בעמוד 201 -

"... ובית המשפט - אינו מזדרז להיענות לבקשות מחיקה על הסף כל עוד ניתן לתקן את הפגמים בכתב התביעה..."

(ר' המ' (ת"א) ,5127/85 פס"מ התשמ"ט (א), 309).

ובמשך -

בעמ' 202-201 -

"... העדר עילת תביעה הינו יסוד למחיקת התביעה על הסף, וכל לקויים או פגמים אין ס למחיקת התביעה על הסף... אין באי-בהירות פרשת התביעה משום נימוק המצדיק מחיקה, כל עוד ניתן הדבר לתיקון". (ר' המ' י-ם 6, פס"מ כ' 41).

(2) אשר להפעלת כוחו של בית המשפט

בעמ' 204 -

"בית המשפט יהיה זהיר מאוד בשיקול דעתו למחוק תביעה לפ: תקנות 100 ו- ,101 ורק במקרים רלוונטיים וברורים ישתמש בכוחו זה".

(ר' המ' ת"א 849/47, המשפט 17; ע"א ,1/62 פ.ד. ט"ז 1199; ע"א 3, פ5.ד. י"ז 1344).

ובמשך - בעמוד 207 -

"... ולכן פסקו... גם בתי המשפט בארץ כי אמצעי חמור זה יש להפעילו בוזהירות רבה ורק במקרים בהם ברור כי בשום אופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות שבתביעתו, את הסעד שהוא מבקש... בין אם התובע יכול להציל תביעתו ובין אם לאו, כל עוד מגלה כתב התביעה עילה - לא יימחק".

(3) הצלת תביעה על ידי תיקון

בעמ' 213 -

"לא תימחק תביעה ולא תידחה על סף הדיון כאשר אפשר להציל את פרשת התביעה על ידי תיקון מתאים... (ר' המ' ת"א 256/55 פס"מ י"ב (1) 3).

על רקע הדברים המוכרים לעיל אינני סבור כי חוסר חתימה על כתב הטענות מהווה יסוד למחיקה על הסף של תביעת המתנגדת. אם עקב טעות אנוש לא נחתם אחד מהעתקי כתב טענותיה של המתנגדת ניתן עפ"י בקשת המבקשת לתקן את הליקוי בקלות. לא מדובר כאן בהעדר עילת תביעה אלא אך ורק בליקוי פורמלי שעל בסיס הכללים המפורטים לעיל אינו מהווה יסוד למחיקה על הסף של ההליך כולו.

אשר למתן ארכות לשם הגשת כתב טענותיה של המתנגדת, זה בכלל לא ענין עליו של הוראות תקנה 100 לתקנות.

יתרה מזו, ברור הוא מעל כל צל של ספק כי הארכות ניתנו למתנגדת לא רק בשל מו"מ שהתנהל בין הצדדים אלא גם בהסכמת המבקשת.

לאור האמור לעיל אינני רואה בבקשה למחיקה על הסף יסוד עובד:

ומשפטי עליו יכולה המבקשת לבסס את בקשתה למחיקה על הסף כפי שהיא נוגעת למתן ארכות כאמור.

(1)

(2)

(3)

(4)

עלי לבדוק עתה את השאלה שהועלתה על ידי המבקשת לגבי מסמך בשפה האנגלית.

בתוספת מס' 2 לעתון הרשמי גליון 984 מיום 8 בפברואר, 1940 (פקודת סימני המסחר, 1938) שאושר ביוס 27 בינואר, 1940, נקבע כדלהלן:

"43. כשמזכירין בהודעה או בהצהרה שאינו כתוב באנגלית, ערבית או עברית, צריך להמציא תרגום מאושר של אותו מסמך בשתי העתקות". (הדגשה הוספה: מ.א.).

ההוראות הנ"ל (שעדיין בתוקף) מהוות תרגום נאמן של התקנה מס' 43 המקורית הרשמית המנוסחת בשפה האנגלית.

יש לציין כי התקנה הנ"ל מעולם לא תוקנה ומעולם לא הוצאה בנוסח חדש.

תקנות סימני המסחר הותקנו והוטלו על ארץ ישראל לפני הקמת המדינה ולפיכך הנוסח האנגלי מחייב, וכן הנוסח העברי המקורי אף הוא מחייב.

עד כאן העניין כפי שהוא מתייחס לתקנה 43 לתקנות סימני המסחר - תקנה שממילא נוגעת אך ורק לדבר שמוזכר בהודעה או בהצהרה, כגון נספח המצורף לכתב הטענות או לתצהיר בהליכי התנגדות. ברור מהאמור לעיל שבענייננו אין כל חובה על המתנגדת לתרגם לשפה העברית (או ערבית) את הנספחים המצורפים לכתב טענותיה של המתנגדת.

אדון עתה בשאלה האם ניתן להגיש את כתב הטענות בשפה האנגלית.

ראשית כל אציין כי בחליכים משפטיים המתנהלים בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר נהוג מזה שנים רבות להתיר הגשת כתבי טענות המנוסחים בשפה האנגלית, ובעיקר כשר הצד המגיש אותם נמצא בחו"ל.

בנוסף לנוהל המקובל הנ"ל יש להביא בחשבון את סעיף 5) לפקודת סדרי שלטון ומשפט, התש"ח-1948 על פירושיו.

הסעיף הנ"ל קובע כדלקמן:

"כל הוראה בחוק הדורשת את השימוש בשפה האנגלית, בטלה".

(הדגשה הוספה: מ.א.).

סבור כי משמעותו של סעיף 15(ב) לפקודה הנ"ל היא שמיום חקיקתה ואילך, כל הוראות חוק שבה מופיע דרישה לשימוש בשפה האנגלית, בטלה. אולם, ברור כי סעיף 15(ב) האמור לא בא כדי לבטל את האפשרות להגיש מסמכים בשפה האנגלית במהלך הליכים משפטיים.

הדבר אמנם פורש על ידי פרופ' אמנון רובינשטיין בספרו "המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל, התשל"ד, עמ' 8, שנאמר כדלהלן:

"אשר למעמדה של השפה האנגלית: סעיף 15(ב) לפקודת סדרי השלטון והמשפט ביטל, כאמור, כל הוראות חוק הדורשת את השימוש באנגלית. הוראה זו לא שללה כליל את מעמדה הרשמי של השפה האנגלית. היא ביטלה את חובת הרשויות להיענות לה, אך לא ביטלה את רשות האזרח להשתמש בה בכל משרד ממשלתי ובבתי המשפט ואת החובה המקבי