סימן מסחר 345678

ההחלטה:

אה ₪ | 0 (3עת | סש = 009414

בפני רשם הפטנטים, המדגמים

וסימני המסחר בנוי

בענין בקשות מתחרות מס'

68297 , 67149, 67148, 9

065 ו-68302 - סעיף 29 לפקודת

סימני המסחר (נוסח חדש), התשל"ב-1972

המבקשת מס' 1: רובי בוס בע"מ (ס.מ. מס' 66919) באמצעות ועל ידי ד"ר יצחק הס, עו"פ

המבקשת מס' 2: 6 5055 ססשע

(ס.מ. 67148, באמצעות משרד א.י. מלפורד, עו"

9 , 68297 על ידי עו"ד צבי הוברס

ו-68302) ועל ידי גב' מיכל תכמי, עו"פ

המבקשת מס' 3: צאתקאסס סאזפטעסתעטאגא 055

(ט.מ. 68248) באמצעות ה"ה וולף, ברגמן וגולר, עו"פ ה ה ל ט ה

1. הבקשות המתחרות המונחות בפני הן כדלקמן:

(1) בקשה מס' ‏ 66919 לרישום הסימן 8055 באותיות

ומעוצבות בתוספת 8055 פס באותיות קטנות ‏ יותר

מעוצבות בסוג 25 לגבי דברי הלבשה למעט דברי הנעלה.

הבקשה הנ"ל הוגשה ‏ ביום 28 ביולי 1987 על ידי מר ראובן

מתתיהו שביום 30 באוגוסט 1990 העביר ‏ את זכויותיו בבקשה לרישום לתחברת רובי בוס בע"מ (להלן - "המבקשת מס' 1").

(2) בקשה מס' 67148 לרישום הסימן 20595 באותיות לועזיות שהוגשה ב־26 באוגוסט 1987 לגבי כל הסתורות הנכללות בסוג 25.

(3) בקשה מס' 67149 לרישום הסימן 8055 8060 באותיות לועזיות שהוגשה ביום 26 באוגוסט 1987 לגבי כל הסתורות הנכללות בסוג 5.

(4) בקשה מס' 68297 לרישום הסימן 2055 60טא באותיות לועזיות שהוגשה ביום 25 בינואר 1988 לגבי "מוצרי עור, תבות ותיקים, מטריות ושמשיות, חגורות עשויות עור".

(5) בקשה מס' 68302 לרישום הסימן 8055 באותיות לועזיות שהוגשה אף היא ביום 25 בינואר 1988 לגבי "מוצרי עור, תבות ותיקים, מטריות ושמשיות, תגורות עשויות עור". ארבעת הבקשות הנ"ל הוגשו על ידי חברת 26 8055 ססשא (להלן - "המבקשת מס' 2").

(6) בקשה ‏ מס' 68248 לרישום הסימן 8055 באותיות לועזיות שהוגשה ב־21 בינואר 1988 על ידי צאתגפאסס 6א1ת0ע6העטאהא 2055 לגבי כפפות וכסיות, הנכללות בסוג 25.

ב־25 בינואר 1990 החילה מחלקת סימני המסחר את הוראות סעיף 29 לפקודת סימני המסחר (נוסח הדין), התשל"ב-1972 (להלן - "הפקודה") על הבקשות הנ"ל.

בשל החלת הוראות סעיף 29 לפקודה בין הבקשות שפורטו ‏ לעיל נדרשו המבקשות להוכיח בראיות את זכותן העדיפה לרישום הסימן.

ראיות המבקשת מס' 1 הוגשו ב־6 בנובמבר 1990 וכללו את תצהירו על נספחיו של מר ראובן מתתיהו, בעל המניות העיקרי ומנהל כללי המבקשת מס' 1.

להלן עיקרי תצהירו:

)1(

)2(

)3(

)4(

)5(

)6(

)7(

השימוש בסימן המבקשת מס' 1 שנעשה על ידי המצהיר ו/או על ידי המבקשת מס' 1 מתתיהו בסוף שנת 1986 או מתתיהו של שנת 1987.

בהתחלה היה שימוש במילה 80595 בלבד ולאחר מכן ‏ בצורת הסימן המופיע בטופס הבקשה לרישום הסימן.

המכירות חיו כדלקמן:

א. 8- 22,006 ש"חת.

ב. 9- 5 ש"ת.

ג. 0 (עד יולי) - 485,866 ש"ת.

נעשתה תעמולה בהיקף רחב, ‏ הן בצורת הודעות והן על :די מדבקות. לתצהיר צורף חומר כנ"ל שלדברי המצהיר מדגים את צורת התעמולה.

הסכומים שהוצאו עבור התעמולה הנ"ל היו כדלהלן:

א. 8- 5 ש"ת.

ב. 39- 9 ש"ת.

ג. 0 (עד יולי) - 17,427 ש"ת.

לגבי הבקשה ‏ לרישום הסימן מס' 68297 של המבקשת מס' 2 הסחורות המפורטות בה שונות מהסחורות הנמכרות תחת סימן

המבקשת מס' 1.

לא היה עד כה שימוש בסימן אשר בבקשות מס' 67149 ו-68297 של המבקשת מס' 2 עבור הסחורות שפורטו בהן.

לאחרונה ראה המצהיר תעמולה עבור הסחורות המפורטות בסימן

)8(

)9(

8 ₪000 אשר בבעלות המבקשת מס' 2. המצהיר אינו מיצר ו/או משווק בשמים ואינו מתכוון לעשות כן. לטענת המצהיר הנאמר לעיל בענין הבקשות מס' ‏ 67149 ו-68297

נכון הוא גס לגבי הבקשות מס' 67148 ו-68302 אשר בבעלות המבקשת מס' 2.

(10) מוסבר על ידי המצהיר כי התאריכים של ארבעת הבקשות אשר

בבעלותה של המבקשת מס' ‏ 2 הינם אחרי תאריך הבקשה לרישום שהוגשה על ידי המבקשת מס' 1.

ב־15 באוגוסט 1991 הגישה המבקשת מס' 2 את ראיותיה שכללו את

תצהירו ‏ על נספתיו של מר דב פולק שהינו יושב ראש חברת סקאי ליין אופנה בע"מ (להלן - "סקאי ליין"). להלן עיקרי תצהירו:

)1(

)2(

)3(

)4(

(כ5)

סקאי ליין קיבלה מאת המבקשת מס' 2 את הזיכיון הלבעדי ליבוא והפצה בישראל של מוצרי הלבשה לגברים הנושאיס את הסימנים 8 ו-850585 ססטשם.

במהלך ‏ עונת חורף ‏ 1990/91 וקיץ 1991 יבאה המבקשת מס' 2 מוצרי הלבשה לגברים המסומנים בסימני המבקשת מס' 2 מעבר ‏ ל- 0 אספ.

המוצרים הנ"ל נמכרים בבית האופנה ינדוס שבכיכר גן העיר בתל אביב כשעליהם מוצמדים תויות סימון מקוריות של המבקשת מס' 2 ותויות מחיר של החנות, ושבהן מופיע הסימן "בוס" בעברית.

המוצרים הנושאים את סימני המבקשת מס' 2 מפורסמים ומשווקיס בדיוור ישיר, על פי קטלוגיםס, בשיטת הדיוור הישיר ממועניס לפי שעה כ- 1,000‏ עד ל- 1,500‏ נמענים. למכתבים הנשלחיס בדיוור הישיר מצורפים קטלוגים.

המבקשת מס' 2 מוציאה סכומי ניכרים על פרסום באמצעי התקשורת

השוניס. בשניס 1990 ו-1991 (עד סוף ‏ יוני) הוציאה המבקשת מס' ‏ 2

0 רורו-57,000 ש"הה עבור פרסומים בעתונות, בקולנוע ובדיוור ישיר.

(6) המוצרים הנושאים את סימני המבקשת מס' 2 זכו לסיקור עיתונאי נרחב.

(7) המבקשת מס' 2 עומדת להרתחיב המכירות הקמעונאיות לחנויות נוספות ברחבי הארץ.

₪0 (8) סימני המבקשת מס' ‏ 2 מפורסמים בעולם כולו, ומהווים ערובה לטיב ולאיכות של המוצרים המיוצרים על ידה, מוכרים גם לקהל הלקוחות בארץ ומזוהיס עס המבקשת מס' 2. הנספתים שצורפו לתצהירו של מר פולק הינם כדלהלן: א. עותקיסם מאושרים של רישומים מקבילים בארצות שונות. ב. עותקיס של מאמריס בעיתונות. ג. עותקים של פרסומות.

ד. קטלוגיס.

- 6. ב־13 בדצמבר 1990 הגישה צאתגפא0סס 6א1תט1סתעטאהא 2055 (להלן - "המבקשת מס' 3") את ראיותיה שכללו את תצהירו על נספתיו של גב' 1118 צְ1שסטסם שהינה מזכירת המבקשת מס' 3.

להלן עיקרי תצהירה: (1) נטען כי בשנת 1901 התתילה המבקשת מס' 3 להשתמש בסימן המסחר 58 לגבי כפפות וכסיות ומתאריך הנ"ל המשיך השימוש הזה ללא

הפסקה.

5 ‏צויין כי המבקשת מס' 3 רשמה את הסימן 5055 בארה"ב ביום‎ )2(

)3(

)4(

)5(

אציין

מט'

בדצמבר 1916. רישום זה הינו בתוקף עד עצס היום הזה.

המצהירה, לדבריה, היתה מעורבת במחלוקת בין המבקשת ‏ מס' ‏ 3 לבין המבקשת מס' 2. לפי העתק של הסכם פשרה שצורף לתצהיר הגיעה מחהלוקת זו לפשרה ב־4 בינואר 1990.

סכום המכירות של כפפות וכסיות הנושאיס את הסימן 8055 שנמכרו על ידי המבקשת מס' 3 בין השנים 1987-1983 היה מעבר ל- 150,000,000 דולרים.

המוצרים הנ"ל נמכרו בארה"ב ובארצות אחרות.

מיד ‏ כי אין בפני ראיה כלשהי המעידה על כך שמוצרי המבקשת

33 נמכרו בעבר, או אפילו נמכרים כיום בישראל ‏ ולא הוגשה ‏ כל

ראיה המצביעה על שימוש בסימן 5055 בישראל מטעס המבקשת מס' 3.

לענין

)1(

)2(

זה אתזור בהמשך.

ב־5 באוגוסט 1992 נערך בפני דיון במהלכו נטענו טענות טרומיות מטעס המבקשות מס' 1 ו-2.

עפ"י התלטתי מיום 6 באוגוסט 1992 נקבע כדלהלן:

א. הפרסומיס העיתונאיים שהוגשו אינס ממלאים ‏ את הדרישות הנקבעות בסעיף 67 לפקודה וזאת מאתר והם הוגשו ללא כל תצהיר.

ב. | אשר לחומר העיתונאי אין כל הצהרה המעידה ‏ על תוכנו, תאריכו, כיצד הוא נאסף ואם ואיך הוא הגיע ארצה.

ג. כל התומר שהוגש, כפי שהוא הוזכר על ידי המבקשת מס' 1, נוגע ‏ לגופו של ענין המתייתס לוכות הצדדים, לענין תוס

הלב ולסיבות שהובילו לצד מן הצדדים לבתור לעצמו ‏ את הסימן אשר במחלוקת.

ד. יש חשיבות רבה ברישומיס המצביעים על כך שסימני המבקשת מס' 2 רשום בארצות רבות. עם זאת תצהיר בענין לא יוסיף דבר.

ה. משיכת התחומר העיתונאי או הרישומים מהתיק אינה מוצדקת מאחר ומשיכה כזו תפגע ביכולתה של המבקשת מס' ‏ 2 לנהל את עניינה ‏ וכן תפגע ביכולת הרשם לעשות דין צדק בין הצדדים.

וב כל החומר שהוגש על ידי המבקשת מס' 2, בין שהוא מתייחהס לתקופה שחלפה ‏ לפני 1967 ובין שהוא נוגע לתקופה שלאחריה, הינו רלבנטי לצורך קביעת וכויות הצדדים.

ז. באשר ‏ לחומר ‏ העיתונאי, על המבקשת מס' 2 להגיש תצהיר שיעיד על תוכן הכלול בחומר, ‏ על תאריכו, ‏ כיצד הוא נאסף, אם הוא הגיע ארצה ואם כן כיצד ומתי. כן מוטל ‏ על המבקשת ‏ מס' ‏ 2 לערוך תרגום רשמי לשפה העברית או לאנגלית של כל החומר שאינו באחת מבין השפות הללו.

ב־5 באוגוסט 1992 נערך בפני דיון שני במהלכו נתקיימו ‏ מר ראובן מתתיהו (להלן - "מר מתתיהו") על תצהירו.

להלן עיקר הדברים העיקריים הונגעים לענייננו שנאמרו על ידו פרט לדבריס שאתייחס אליהם במפורש בהמשך:

(1) מר מתתיהו נמצא בעסקי הטכסטיל החל משנת 1982. (2) החל משנת 1982 בערך התתיל מר מתתיהו למכור תוצרת שנתפרו על

ידו ועל ידי בני משפחתו, וכן לעצב, לגזור ולשנות את התוצרת הואת לשס מכירתה.

(3) מ-1982 ועד ל-1987 היתה המבקשת מס' 1 במגמה עליה.

)4(

)5(

)6(

)7(

)8(

)9(

לא תמיד רשמה המבקשת מס' 1 את שם הפירמה ‏ על גבי התוצרת שלה, ועד לשנת 1987 לא נרשמו בכלל שמות על תוצרת מר מתתיהו וזאת, ‏ לדברי מר מתתיהו, משוס שהתוצרת נמכרה לעמך, לזקניס ולחנויות קטנות.

החל משנת 1987 החשיבה המבקשת מס' 1 את עבודתה כעבודה ברמה גבוהה יחסית והותלט שמן הראוי לסמן את מוצריה על מנת לאפשר לקהל הקונים לזהות מקור המוצרים בכלל ואת יצרני ומשווקי המוצרים במיותד. בכך, לפי טענת מר מתתיהו, רכשה לעצמה המבקשת מס' 1 מוניטין בסחורה שלה.

החל משנת ‏ 1987 עד היום מנהל מר מתתיהו, יחד עם אשתו, עסק שנקרא רוחמה טקסטיל וחברה בשסם הזה אמנס ‏ קיימת. מאותה שנה או אפילו בסוף שנת 1986 השתמש העסק, רותמה טקסטיל, בסימן שהכיל את המילים "8055" או "2055 1פסת" וזאת עוד לפני הגשת הבקשה לרישום הסימן 85055 1פטת 055ם.

לשאלה מדוע מר מתתיהו לא רשם את המילה ‏ "058ם" בלבד בתור סימן מסחר הוא השיב שלא היה ברצונו להכניס את השם שלו בתחילת תקופת השימוש. (1פסת: מ.א.).

מוסבר על ידי מר מתתיהו שאס הוא היה נאלץ ‏ לוותר ‏ על מילה כלשהי ‏ בסימן שרישומו מבוקש על ידי המבקשת מס' 1, הוא היה מוותר על המילה 8055 המופיעה בקטן. (ז.א. המילה הראשונה מתוך 5055 1פטשת 2099: מ.א.) מה שחייב להופיע הוא השילוב 8 עפפסטת ולכן לא היה מוכן ‏ מר מתתיהו לוותר ‏ על המילה "נמטסטת".

למרות העובדה שהשם המלא של מר מתתיהו הינו רובי מתתיהו, הוא טוען שאפילו לפני 1988 הכירו אותו כרובי בוס.

לפי טענת מר מתתיהו לא היה מפריע לו או פוגע בו אם מישהו אחר בארץ היה מוכר מוצרים הדומים למוצרים שלו, או אם אדס אחר היה קורא לעצמו רובי בוס. הלקותות של מר מתתיהו יודעים

0 ₪

מה הוא מוכר ומה הוא אינו מוכר. אציין מיד כי לאור החשיבות שמר מתתיהו נותן לסימן קשה לי מאוד להבין את הטענה הנ"ל.

(10) מר ‏ מתתיהו ‏ לא יכל, או לא היה מוכן, לתת את הוות דעתו אס למעתיק קל יותר להשתמש עבור סחורתו בסימן מפורסם במקוס להשתמש בסימן שלא ידוע, ומדוע קל יותר לעשות זאת.

ב־6 באוגוסט 1992 נערך בפני דיון שלישי במהלכו נתחקר מר דב

פולק (להלן - "מר פולק") על תצהירו. לפני חקירתו הועלו הענייניס הטרומיים הבאים:

(1) יש לתקן את סעיף 2ב' לתצהירו של מר מתתיהו כדלקמן: א. השנה 1987 צריך להיקרא 1988.

ב. השנה 1988 צריך להיקרא 1989 והסכום ליד השנה המתוקנת צריך להיות 331,155 ש"הת.

(2) חברת המבקשת מס' 1 נוסדה ב-1 בינואר 1988.

(3) לב"כ המבקשת ‏ מס' ‏ 1 יש העתק דו"ת על הכנסות לשנים 1986- 7. לא ידוע אפוא נמצא מקור הדו"ת.

להלן הדבריםס העיקרייס הנוגעים לענין שבפנינו העולים מחקירתו של מר פולק חוץ מאלה שאתייחס אליהם בהמשך:

(1) מר ‏ פולק פעיל כ-32 שנה בענף הטקסטיל ואופנה. משפחתו הקימה את חברת פולגת שהפכה ‏ להברה שהעסיקה כ- 6000‏ עובדים, ‏ עם 0 8 יצוא בשנה.

(2) בשנת 1990 פרש מר פולק מחברת פולגת ‏ וייסד כמה חברות המתעסקות בעיקר בהפצת מוצרי אופנה ברמה גבוהה, ‏ עס שמות ידועיס כמו 8055 ₪060 2055.

ו בארצות רבות ובישראל. מעדותו של מר מתתיהו לא ניתן להסיק מסקנה שהוא ו/או המבקשת מס' 1 השתמשו ברצינות בישראל בסימן שרישומו מבוקש. המבקשת מס' 2 מאידך, המציאה בראיותיה ועל ידי עדותו של מר פולק הוכתות חד משמעיות בדבר שימוש בסימנה בישראל. השימוש כולל הן מכירות בפועל תוך הסכם התקשרות להפצה עם הברת מר פולק והן פרסום הסימן והטובין נושאי הסימן בישראל.

המבקשת מס' 2 הוכיתה גם כי מוצריה הינם מוכרים בעולםם כולו ולה המוניטין בסימן ובטובין נושאי הסימן. כמו כן היא השקיעה מאמציס ניכרים בשמירת איכות מוצריה ברמה גבוהה. המבקשת מס' 2 הדגימה את הפרסום הרחב שנעשה בסימנה ואין לי ספק שהמוניטין הבינלאומי בסימן שייך לה.

נאמר על ידי מר פולק כי ההבדל העיקרי בין המתזור לשנת 1992 של המבקשת מס' 1 לבין המתזור לאותה השנה של המבקשת מס' 2 הוא

שהמחזור של המבקשת מס' 2 מבוסס על מכירות מוצריה בעוד שהמחזור של המבקשת מס' 1 לא רק מתייחס למכירות מוצריה אלא כולל סכומים ניכרים לגבי עבודה שנעשתה בשכר עבור אנשים אחרים -- דבר שמר מתתיהו בעצמו אמר במפורש במהלך חקירתו.

סוף דבר, שוכנעתי באמיתות ראיותיה של המבקשת מס' 2 ומעדותו של מר פולק. אשר על כן, אין לי אלא לקבוע כי במסגרת השימוש הוכיחתה המבקשת מס' 2 את זכותה העדיפה לרישום הסימן.

יש לציין כי לא הובאה בפני ראיה כלשהי שמהבקשת מס' 3 אמנס מוכרת את הטובין שלה בישראל או שהיא משתמשת בסימנה בישראל, או, אפילו, שהיא ערכה הכנות ממשיות לכך. לכן, אין לי אלא לקבוע כי למבקשת מס' 3 לא קיימת זכות עדיפה לרישוס הסימן שלה בישראל.

אשר למוניטין עלי לציין את הדברים הבאים הנוספים:

(1) נטען על ידי המבקשת מס' 2, בהסתמך על הראיות שהוגשו על ידה והעדות שניתנה במהלך הדיון על ידי מר פולק, כי המבקשת מס' 2, מאז שהיא נוסדה, שמה דגש על שמה ועל סימנה, ושהיא אחת החברות הגדולות בעולם לייצור ולייצוא בגדים גבריים. המבקשת מס' 2, כך נטען, מוכרת היטב ברחבי העולם, שיש לה מחזור של מיליארד מרק והיא מוכרת גם על ידי הקהל הישראלי. כן מוסבר כי יש קשר הדוק בין הקטלוגים וקטעי העיתונות שהוגשו לבין המבקשת מס' 2.

(2) יש ללמוד מתצחירו של מר פולק כי מוצרי המבקשת מס' 2 נמכרים בבית האופנה בתל אביב כשאליהם מוצמדת תוויות סימון מקוריות של המבקשת מס' 2 והסימן שרישומו מבוקש. בנוסף לכך, מפורסמים ומשווקים מוצרי המבקשת מס' 2 המסומנים בדיוור ישיר, על פי קטלוגים. בשיטת הדוור הישיר ממועניס לפי שעה, כ- 1,000 עד ל- 1,500 נמענים. למכתבים הנשלחים בדיוור הישיר (אשר דוגמאות להם צורפו כנספחים לתצהירו של מר פולק) מצורפים קטלוגים (אשר דוגמה אחת מאלו, מתאריך אביב/קיץ 1991, אף צורפה לתצהירו של מר פולק).

(3) כן ניתן ללמוד מתצהירו של מר פולק כי הסכומים הניכרים

ששולמו על ידי המבקשת מס' 2 עבור פרסום באמצעי התקשורת השונים (עיתונות, קולנוע, דיוור ישיר), מצביעים על כך שסימנה מהווה ערובה לטיב ולאיכות של המוצרים המיוצרים על ידי המבקשת מס' 2, שהסימן מוכר לקהל הלקוחות בישראל ומזוהה עמה.

מוסבר על ידי מר פולק במהלך חקירתו כדלהלן:

א. בסוף שנות ה-70 או התחלת שנות ה-80 התחילה המבקשת מס' 2 לרכוש לעצמה מעמד של חברה מובילה וידועה בתחום האופנה.

ב. עפ"י המאזן שהוגש, מחזור המבקשת מס' 2 הכפיל את עצמו משנת 1986 והגיע לחצי מיליארד מרק.

ג. ככלל יש מודעות רבה בישראל לסימני מסחר ובעיקר בענף הבגדים.

כאשר אנשים רבים נוסעים לחו"ל וכשיש סימן כמו 8055 או 8055 ₪060 המופיע בשדות התעופה רבות, בקטלוגים הנמצאים במטוסי, ובתנויות רבות ברחבי העולם הנמצאות ברחובות הראשיים, ניתן ללמוד שיש מודעות לסימן גם לקהל הישראלי.

לפי עדותו של מר פולק, דווקא הישראלי הממוצע הנוסע רבות לחו"ל לוקח עמו תקציב לקניית בגדים ומוצרי אחריס שלדעתו לא ניתן לרכישה בארץ. אנשים כאלה, לדעת מר פולק, מודעים לסימנים המוכרים היטב כמו 8055. מודעות כזאת קיימת כבר מאמצע שנות ה-80 אם לא לפני זה.

אנשים ממוצעים כאלה שאלו על סימנים מסחריים שונים במהלך התקופה שבה היה מר פולק מנכ"ל חברת פולג, וביניהם היו אנשים שאלו גם על 5055 ו/או 5055 ססשח.

ד. בפתיחת בית האופנה הראשון בישראל בשנת 1990 על ידי מר פולק הוא התפלא, לפי עדותו, על כך שכמה אנשים נכנסו ובקשו מוצרי 8055 8000 - דבר שלדעת מר פולק מעיד על

מודעות תזקה לסימן זה.

ה. כיום, כאשר לקוח מבקש מוצר המיוצר על ידי המבקשת מס' 2 הוא מבקש 8055 אם כי בעבר ביקשו כמה לקוחות מוצרי 5 00.

וב כאשר נשאל מר פולק על מה מתבססת דעתו כי הסימן 5 ו/או 2055 8060 הינו מפורסם ברחבי העולם הוא השיב שהמבקשת מס' 2 מיוצגת בכמויות מהותיות של מוצריה בכ- ארצות. לדעת מר פולק המבקשת מס' 2 הינה חברה בינלאומית המפיצה את מוצריה בכל העולם.

ז. כל הכתבות המופיעות בעיתונים (בהן לא תמיד מוזכרות המילים 8055 8060 8055 אלא לפעמים 8055 לבד ולפעמים 8 0600א) מצביעות על קשר חד וחלק לחברת מר פולק (סקאיליין אופנה בע"מ). בכך ניתן להבין שמודבר ב-8055 5 8060 אפילו אס במקומות מסויימים הכתבה מתייחסת רק ל-8055.

(5) מאידך, נטען על ידי המבקשת מס' 1 כי לא מדובר במקרה הנוכחי בסימני מפורסמים או בסימניםם שמוכרים היטב שרכשו לעצמס מוניטין בארץ ובחו"ל.

בכל הכבוד, אינני מסכים לדעה זו אם כי נכון הוא, כמובן, שהמושג סימן מפורסם א סימן המוכר היטב עדיין לא מופיע בחקיקה הישראלית, הותלט לא אחת כי בהליכים המובאים בפני בתי המשפט ובפני רשם סימני המסחר כי יש להביא בחשבון את הסימן נשא ההליכים מוכר לא רק בישראל אלא גם מחוצה לה וזאת, בין היתר, כדי לקבוע את הסימן רכש לעצמו מוניטין.

(6) כן נטען מטעם המתנגדת מס' 1 כי צד הטוען למוניטין במהלך הליכים משפטיים הנערכים בישראל, עליו להוכיח שהמוניטין קיימים בארץ בתקופה שעד להגשת בקשה לרישום הסימן. במסגרת זו טוענת המבקשת מס' 1 שלא הובא בפני אף תצהיר מלבד זה שניתן על ידי מר פלק, המעיד על סקר שנעשה בארץ לגבי אנשים

יש הקהל המכירים את סימן המבקשת מס' 2 בארץ. הוסף כי בהעדר ניהול עסקיים בישראל אין אפשרות כמעט לבסס את המוניטין כנדרש.

טוענת המבקשת מס' 1 כי לא רק שהמבקשת מס' 2 לא הרימה את נטל ההוכחה באשר למוניטין שלה בארץ אלא אפילו לא הצליחה לעשות זאת לגבי המוניטין בתו"ל.

עס זאת, מוכנה המבקשת מס' 1 לקבל מה שכתוב ברבעון "116א76 8%" מספטמבר 1989:

1% 15 8% סגועת | צְהבסָ" 1% 5 תו

.. . 301100 2נותפות (ראה עמ' 43 לפרוטוקול הדיון מיוס 17 ביולי 1996).

למיטב שיקול דעתי והבנתי אני סבור כי על סמך הראיות שהוגשו, הדברים שנאמרו במהלך חקירת המצהירים וטענות הצדדים, שהמבקשת מס' 2 אכן הוכיחה כי מוצריה מוכרים היטב ברחבי העולם ולהמוניטין בסימנה ובטובין נושאי הסימן הן בארץ והן מתוכה לה. טענות המבקשת מס' 2 מקובלות עלי, אפוא. לעומת זאת, הודה מר מתתיהו (כפי שנאמר קודם) כי כל הזמן הוא שינה את הלוגו של סימן המבקשת מס' 1. זאת ועוד, נובע מעדותו של מר מתתיהו שיש הבדלים בין הסימנים בה השתמשה המבקשת מס' 1 לבין הסימן לגביו הגישה המבקשת מס' 1 בקשה לרישום.

טענות המבקשת מס' 1 נדחות אפוא.

כבר נאמר גם כי לאור העובדה שציבור הלקוחות אינו רואה אותו, או קשה לו לראות אותו, שהסימן נשא הבקשה לרישום משמש למבקשת מס' 1 לשימוש פנימי בלבד.

בנסיבות אלה אינני יכול לקבוע שלמבקשת מס' 1 יש מוניטין בסימנה כפי שזה מוכר בפקודה.

יש להוסיף כי אין בראיות שהוגשו על ידי המבקשת מס' 3 כדי לקבוע שיש לה מוניטין בארץ

נטען על ידי ב"כ המבקשת מס' 1 שעניין תום לב אינו נוגע להליכים אלה. בכל הכבוד לו, טענה זו אינה מקובלת עלי. הוחלט לא אחת כי תום לב מהווה נושא חשוב מאוד בכל ההליכים הנערכים בפני הרשם וזה בוודאי כולל הליך לפי סעיף 29 לפקודה. יתרה מזו, תום הלב נבתן בפני עצמו וללא כל קשר בענייננו לסימן שהמבקשת מס' 2 מבקשת לרשום.

(1) בראש ובראשונה הסכים מר מתתיהו במהלך הקירתו, שיש חשיבות בכך מבחינה מסחרית, ששם או סימן מופיע על טובין המיוצרים על ידי המבקשת מס' 1 ועל כך הוא נתן את הסיבות הבאות:

א. על מנת לאפשר לקהל הלקוחות לזהות את הטובין.

ב. כדי למנוע בלבול בין מוצרי יצרנים שונים.

(2) מקובלת עלי טענת המבקשת מס' 2 כי בבחירת הסימן על ידי המבקשת מס' 1, נטל השכנוע שהיא עשתה זאת בתום לב מוטל על כתפיה. לאחר שמיעת עדותו של מר מתתיהו אינני משוכנע כלל וכלל שמהבקשת מס' 1 עמדה בנטל הזה. להיפך הוא הנכון ולהלן נימוקי:

א. במהלך חקירת מר מתתיהו נאמר כדלהלן (ר' עמ' 51 לפרוטוקול הדיון מיוס 5 באוגוסט 1992):

"ש. עכשיו תגיד לי איך עלה בדעתך לבתור את השס 8055; איך הגעת לשם 8055?

ת. במקרה.

ש. אילו מקרה זה היה?

ת. תמיד שאלו מי הבוס לקוחות שהיו נכנסים - אז יוס אחד והצלצל לי באוזן ואמרתי אני אעשה מזה 8055 ואחר

כך הוספתי את השם שלי.

ש. אז מה ההסבר שזה מהמילה בוס, מה שאנתנו רואיס?

ת. כן, בוס, מנהל, בעל הבית, אני יודע מה זה בוס.

ש. הבנתי, זאת אומרת אתה קראת לעסק שלך בשס בוס, כשבעל הבית והרובי בוס. זה הרעיון מאחורי הדבר הזה? ת. כן.

עלי לומר, לצערי, כי העדות הנ"ל אינה נראית אמינה כבר על פניה ולאחר עיון, אני מוצא כי היא נמצאת מעבר לכל גבולות המתקבל על הדעת ואינה מקובלת עלי, כמובן. אפרט עוד בנושא זה להלן.

נפסק לא אחת, כי מקום בו בוחר מבקש ישראלי לרשום סימן לועזי ואין בפיו הסבר משכנע מדוע בחר דווקא בסימן שיש לו מוניטין בינלאומי או בסימן של אדס אתר, הרי שיש לקבוע כי הסימן נבחר בחוסר תום לב ולשם תחרות בלת: הוגנת. כאן מתעוררת השאלה מדוע המבקשת מס' 1 לא משתמשת בסימנה בעברית אלא רק באנגלית וזאת בהתחשב בטענת מר מתתיהו שהטובין של המבקשת מס' 1 מופנים דווקא לקהל העממי ולצרכניס בשוק הישראלי? לשאלה זו לא ניתנה תשובה.

מר מתתיהו בעצמו העיד על כך ששורת המבקשת מס' 1 אינה יקרה והיא מיועדת לאנשים רגילים בארץ, הקונים את הסחורה בתנויות ספורט והלבשה.

בהתחשב בסוג הלקוחות הייתי מצפה, אפוא, שקל יותר בהרבה להציג אתותו של מקור המוצרים באמצעות סימן הכתוב בעברית (בוס) מאשר סימן שכתוב באותיות לטיניות (8095), אך הדבר לא נעשה כך.

במהלך חקירתו נאמר על ידי מר מתתיהו בנוגע לדמיון בין הסימנים (של המבקשת מס' 1 ושל המבקשת מס' 2) כדלקמן (ר' עמ' 54-52 לפרוטוקול הדיון מיוס 5 באוגוסט 1992):

"ש. אני מראה לעד במקרה זה אני מראה לו את המאזן השנתי של 1991 שעליו יש את הסימן 8055 ₪060 2055 ואני מראה לעד את הבקשה לרישום שהוא הגיש... ב-1987. ואני מבקש שהעד יענה לי אם הסימנים דומים. העד משיב?

ת. כן, הם דומים.

ש. הם דומים מאוד?

ת. חוץ מהשם.

ש. תגיד לי איך ההבדל בין השס 8055 ₪060 5055 לבין 8% 1פטשת 055מ2?

ת. פה כתוב 1פטת ופה ססטת.

ש. בו נתחיל כך. הצורה של שני הסימנים דומה?

ת. אמרתי לך כבר שכן.

ש. העיצוב של האותיות דומה?

ת. זה אותיות ממדפסת זה דומה.

ש. האיוד... הצורה שבה אתה מסדר את האותיות, הצורה שבחרת לסדר את והדווקא.

ת. לא אני סידרתי את זה. זה גרפיקאי סידר.

ש. אבל הסימן הוא שלך נכון.

ת. כן.

ש. ... תוץ מהענין של סס6טא ו-זַפטת אין שום הבדל בין שני הסימנים. אתה מסכים את:י?

ת. אמרתי לך שכן... אני לא רואה כל הבדל.

ש. עכשיו אתה רוצה להגיד לי שזה מקרי לגמרי שהסימן של הבקשה שהגשת דומה לזה.

... כשאתה בחרת את הסימן הזה, בחרת אותו באופן מקר: לחלוטין?

ת. כן.

ש. האם לפי דעתך זה הגיוני שהסימן הוה שאתה ביקשת לרשום אותו והסימן הזה 8055 ₪060 8055 יהיו כל כך דומים רק באופן מקרי. |

ת. והגיוני.

ש. והגיוני?

ת. כן.

די בכך לומר כי אינני יכול לקבל את אמיתות עך שמחד מודה

שהוא ער לחשיבות סימן ומודה גם שהוא בעצמו לא רואה הבדל כמעט בין סימן המבקשת מס' 2 ובין הסימן שהוא מבקש לרשום, ומאידך טוען כי הגיוני הוא, לדעתו, שבחירת סימנו מהווה דבר מקרי לחלוטין. קשה לי להתעלם מהתרשמות שהמבקשת מס' 1 בחרה בסימנה כדי ליהנות מהמוניטין שהמבקשת מס' 2 רכשה לעצמה ברחבי העולם. מוטל עלי להסיק את המסקנה שיש כאן אלמנט של תחרות בלתי הוגנת - דבר שגם משתקף בבתירת סימן זהה לועזי המוכר היטב.

במהלך חקירתו לא הסכים מר מתתיהו שהשימוש בסימן 8055 עזר למבקשת מס' 1 במכירת הסחורות שלה. הוסבר על ידו שהקפיצה הגדולה במכירות המוצרים של המבקשת מס' 1 נבעה מהעובדה שהסחורה שלה הינה טובה הנמכרת במחיר זול, כך שההצלחה בשיווק הטובין מתבססת על איכותם אך לא על מה שכתוב עליהם. אינני משוכנע שלקוחות שרואים את המילה 80958 או אפילו 5055 58 בתנויות המבקשת מס' 1 אינם מושפעים על ידי הסימן 5 המוכר חיטב.

לאור כל האמור לעיל סבור אני שהמבקשת מס' 1 לא הוכיחה תום לב מטעמה בבתירת סימנה. לדעתי כוונת המבקשת מס' 1 היא ליהנות מהמוניטין שהמבקשת מס' 2 רכשה לעצמה בסימן. אימוץ סימן המוכר היטב ללא רשות מעיד, על פניו, על נסיון ליהנות ממוניטין של אתחר שלא כדין.

סבורני אפוא כי המבקשת מס' 1 באה כדי לבקש סעד בידיים לא נקיות ובהעדר תום לב.

אשר על כן אין לי אלא לקבוע כי המבקשת מס' 1 לא הוכיחה בפני כי יש לה זכות כלשהי בסימן בו היא בחרה.

לשם השלמת העניין הזה עלי להתייחס לשאלה שנשאלה על ידי ב"כ המבקשת מס' 1: "כיצד ידע מר מתתיהו על סימנה של המבקשת מס' 2 וזאת בהתחשב בעובדה שהמבקשת מס' 2 לא השתמשה בסימנה בארץ עד לשנת 1990?" לא הובאה בפני התשובה לשאלה זו. עס זאת, חייב אני לומר שוב שאין הגיון בכך שאדס, המודע לחשיבות סימני המסחר, הטוען שבטרס בחירת סימנו לא ראה אי פעם את הסימן 8055 של המבקשת מס' 2, (אפילו לא בתו"ל), בוחר לעצמו בכל ואת סימן שדווקא כולל את המילה 8055 המוכרת היטב וזאת, לדבריו, במקרה לתלוטין!

לא נראה סביר בשום פנים ואופן שאך ורק באופן מקרי נבתר הן השם ,8055 והן כיתובו הלועזי, הן עיצוב האותיות והן מבנה הלוגו, אשר עיצובו כה דומה עד כ העין נוטה לדלג על פרטים, אשר רק בהם יש הבדל ביניהס (1פטת או ססטע באותיות קטנות).

שימוש מקביל

המבקשת מס' 1 טוענת כי רישום מקביל של שני הסימנים לא יגרור להטעיית ציבור הלקוחות ואת מכמה סיבות:

(1) מוצרי הביגוד של שתי המבקשות אינם מיועדים לאותו קהל. מוציימות "נסיבות מיוחדות אחרות" המצדיקות את רישומם של שני הסימנים. לדעתי, ‏ לא רק שלא ‏ קיימות נסיבות מיוחדות כאמור המאפשרות ‏ לי להרשות ‏ רישום עפ"י סעיף 30 לפקודה אלא ההיפך הוא הנכון - ישנן סיבות מיוחדות שלא להרשות רישום של שני הסימנים. ראשית, כאשר ‏ מדובר בטובין באותו הגדר, שני סימנים שבהם ‏ נמצאת ‏ המילה הדומיננטית, ‎ ,5055‏ עלול לגרום להטעיית הציבור ולעודד תחרות בלתי הוגנת במסחר. שנית, שימוש מקביל בסימנים כאשר אחד מהסימנים שייך לטובין הנמכרים במתחירים נמוכים בעוד שהסימן השני,

המוכר היטב ברחבי העולם, מיועד לתלבושת יוקרתית, עלול לגרוס לדילול הערך הכלכלי של הסימן השני.

כאן המקום לזכור ששתי המבקשות בעניינו מתחרות על אותם מוצרים ופונות לאותו ציבור הלקוחות.

ג. כאשר שני סימנים בהליך זה הינם כל כך דומים, רישום של שניהם עלול לגרום לערבוביה מצד הקהל.

ד. חוסר תום לב מטעם המבקשת ‏ מס' ‏ 1 אינו יכול להצדיק הענקת ‏ פרס אליה: האפשרות ליהנות מהמוניטין שהמבקשת

מס' 2 רכשה לעצמה כדין.

למען השלמת העניינים שהובאו בפני עלי להקדיש ‏ כמה מיליס בדבר הבקשה ‏ לרישום סימן מסחר מס' 68248 - 5055 שהוזכרה לעיל.

ראינו כבר כי בקשה ‏ זו, שהוגשה על ידי המבקשת מס' ‏ 3, מתייחסת לכפפות וכסיות בסוג 25.

גסם ‏ על הבקשה הנ"ל התלה מחלקת סימני המסחר את ההוראות לפי סעיף 29 לפקודה. בהתאם לכך הוגשו ראיות מטעם המבקשת מס' 3 שכללו תצהירה של גב' 0111180985 צַ200921 המתייחס ‏ לנושאים באיש:

א. שימוש בסימן 8055 עבור כפות וכסיות על ידי המבקשת מס' 3 החל משנת 1901.

ב. רישום סימנה של המבקשת מס' 3 בשנת 1916 בארה"ב.

ג. הסכסוך ‏ פשרה ‏ בארה"ב בין המבקשת מס' 3 ובין המבקשת מס' 2.

ביוס 6 ביוני 1996 הודיעו ב"כ המבקשת מס' 3 למחלקת ‏ סימני המסחר ‏ כי מרשתם אינהח מתכוונת להופיע לדיון שנקבע ליוס 17 ביולי 1996 והתבקשתי, אפוא, ‏ ליתן את ההחלטתי ‏ לפי החומר הראייתי הנמצא בתיק.

אציין כי מאחר ‏ וג' ₪11118058 לא התייצבה בפני ולא נערכה הקירה על תצהירה.

לאור האמור אני כיום נמצא במצב שאין בפני טיעונים אם כי יש בפני ראיות שאינן מושלמות ואשר לגביהן המצהירה לא נחקרה. יתרה מזה, אין בפני ראיה כלשהי שסימן המבקשת מס' 3 היה או הינו נאמס בשימוש בישראל עבור הטובין של התברה הזאת.

בהתחשב בנסיבות המוכרות לעיל אין לי אלא לדחות את רישום הסימן של המבקשת מס' 3, ומאחר ולא נטען והוכח שימוש מקביל,

ניתן לא ניתן לרשום את סימנה אפילו עפ"י הוראות סעיף 30 לפקודה.

סוף דבר, ולאור כל האמור לעיל, אין לי צל של ספק כי למבקשת מס' 2 זכויות חזקות ביותר בסימניה ועדיפות על המבקשת מס' 1. זכויות אלה הוכחו על ידי שימוש ענף ופרסום רב שנעשו בארצות רבות ובישראל, ‏ ורישום סימנים מקבילים לסימניה של המבקשת מס' 2. בהחלטתי זו היה עלי להביא בחשבון, שהמבקשת מס' 1 לא הוכיחה תוס לב בבתירת סימנה.

אני קובע, ‏ אפוא, ‏ כי דין בקשותיה מס' 68297 ,67149 ,67148 ו- 2 של המבקשת מס' 2 להתקבל, וזאת לאתחרי עמידתה בתנאים ובהשגות - אם תהיינה - של מחלקת סימני המסחר. מאידך, אני מסרב ‏ לרישומה של הבקשה מס' 66919 של המבקשת מס' 1 ואת רישומה של בקשה מס' 8 של המבקשת מס' 3.

אני מצווה על המבקשת מס' 1 לשלם את הוצאותיה של המבקשת ‏ מס' ‏ 2 בהליך ו בסך 20,000 ש"ת כולל מע"מ.

כן אני מצווה על המבקשת מס' 3 לשלם את הוצאותיה של המבקשת מס' 2 בסך 1,500 ש"ת כולל מ.ע.מ.

הסכומים הנ"ל וכל אחד מהם ישולמו למבקשת מס' ‏ 2 תוך 30 יום מתאריך החלטתי ‏ זו, שאם לא כן הם ישאו ריבית והצמדה כדין החל מתאריך החלטתי זו ועד ליום התשלום בפועל.

בירושלים היום, יד' באדר ב' התשנ"ז 3 במרס 1997

מיכאל אופיר רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר