סימן מסחר 345678

ההחלטה:

בפני רשם הפטנטים, המדגמים, וסימני המסחר

בענין בקשה לביטול פטנט מס' 78676

מבקש הביטול: פסח זיידל באמצעות ה"ה וולף, ברגמן וגולר, עו"פ ע"י מר צבי ברגמן, עו"פ |

| :על הפטנט: ציון אבני באמצעות וע"י ד"ר מאיר נועס, עו"ד ועו"פ

1. זוהי התלטה בענין בקשה לביטול פטנט מס' 78676 (להלן ‎ -‏ "הפטנט") שבבעלותו של מר ציון אבני (להלן - "בעל הפטנט"). הבקשה לביטול הוגשה ‏ ע"י מר פסח זיידל (להלן - "מבקש הביטול") ביוס 10 ביוני 1990 ועילות הבקשה לביטול מושתתות על הסעיפים

3 ,8 ,9 ,13 ו-23 לתוק הפטנטים, התשכ"ו-1967 (להלן ‎ -‏ "חוק הפטנטים").

הפטנט מתייחס למערכת חימום סולארית תרמו-סיפונית והמצאה המפורטת בפטנט הוגדרה בתביעה 1 כדלקמן (מספרי הסימון הוספו על ידי: מ.א.).

4 ;8018 10תסתק1פסתעסת> ת"

0187 בַת1פנעקתסס ‏ ,ע68%6ת

הָנטהת ,(3) ע001180%02 מ8018%10: 6 80 (2) 16%ת1 1106018 0016 8 46 05 8 6ת8 6ת 6‏ עפשאס1 | הב ,פס+ 6תס ‏ 86ב (8) 16%סטס 8 סס 60%80תת00 ע1860גוגו800 במ , 16%טס ססס ע001160%0 % ת6810ע2 ק0ס> 8גס סטם1 ש[ת16801 88 ,(14) 68% 6שַבהעסטפ5 110018 ב | (17) עסססט6תסס | 110018 0010 - ב 8 05% תסטספסטס מסע+ ש[ת16801 004 5 ס+ ‏ א%ת68 | 002876 011600 ס+ (2) 118% 110010 0 8 68 טהתט ם1 1206ע80606ע4ת0 / 8 8%ע12+ 10688סת 1‏ מס6בנגותטססב / (13) ת95600010 | 06ת0₪1םת66א0 בס \ 8 ותסנ+ 8 טסס 68 ₪ 0% 811 6ת% בסטסקת> סט 6ת 8600‏ 8 בַתה (14) אתה 86 ((18) 5606102 ש0ת01ת6%00 סף קט 158ת 2680‏ (14) אתהס 6שםת6 ו צְלסעפתט ‏ ,+90ע662 8268 קס> 6תש סנתסתק 1פסה-נסת+ ס+ תסתט 830%108016:ק 15 מת13%10ו0120 . פטס ,%סםת ‏ 18 (3) ע1180060סס 6ת> ב סנתסת1פסו-:0ת+ סט תסגט 6600ת6ט26ק ‏ 18 ת01200118%10

001100608 )3( 18 018".

4. מבקש הביטול הגיש שני תצהירים של מבקש הביטול, ותצהירים של ה"ה פיטר ניטש, יצחק יהודיוף, יוסי שיינפלד, דוד דיאר וצבי תבור. בעל הפטנט הגיש לעומתו תצהיריס של בעל הפטנט, לוי, וה"ה אברהם שלמה עדרי ועו"ד לנדא. כל המצהירים הנ"ל נחקרו במשך הדיון שהתקיים בפני.

5. להלן השתלשלות העניינים:

אוד ו

)1(

)2(

)3(

)4(

)5(

)6(

)7(

ביוס 4 למאי 1986 הגיש בעל הפטנט, באמצעות עו"ד לנדא את הבקשה לפטנט מס' 78676 (להלן - גירסה ג). |

ביוס 6 לאפריל 1987 הגיש בעל הפטנט פירוט ושרטוטים חהחדשים (להלן הגירסה ם) שבאה לההתליף את הגירסה ג.

ביוס ‏ 13 באוגוסט 1987 הגיש אבני דברי הסבר לגבי ההבדלים שבין אמצאתו לבין הפטנט תישראלי מס' 56843 שצוטט ע": הבוחנת בהודעה על ליקויים מיום 20 לאפריל 1987.

ביוס ‏ 19 באוגוסט 1987 הגיש ‏ עו"ד לנדא גס הוא תשובה על ההודעה הנ"ל של הבותנת.

ביוס 14 לדצמבר 1987 הציעה הבוחנת לקבל את בעל הפטנט לשיחה לצורך הבהרות נוספות.

בפגישתה מיוס 24 לינואר 1988 בין הבותנת לבין בעל הפטנט, "סוכם עם הממציא להגיש תביעה 1 מתוקנת ברות הדברים, התידוש על פי ההסבריס מדף 4 (3.1) ממכתבו הקודם". | הובהר גם כן לבעל הפטנט שכדי "לטפל לבד בתיק, צריך לבטל את יפוי הכה של עו"ד לנדא".

במכתב ‏ הכתוב בכתב ‏ יד, הנושא את התאריך 4 לאוגוסט 1988, כותב עו"ד לנדא כדלקמן:

"רצ"ב העתק התומר שהעברתי לך לאחר הפגישה שקיימנו, ואשר לתדהמתי ‏ טוען הקליינט שלא הגיע אליך".

למכתב הנ"ל צורף נוסח מתוקן של התביעות (להלן - "גירסה 6") יהד עס מכתב לוואי של עו"ד לנדא מיוס 25 במרס 8,,. שתגיע ללשכה ‏ ביוס ‏ 11 לאוגוסט 1988; על מכתב הלוואי הנ"ל נרשם בכתב יד "העתק".

7

)8(

)9(

)10(

ביוס 26 לאוקטובר 1988 הגיש ‏ עו"ד ‏ לנדא ‏ "תיקון בתביעות" (להלן ‎ -‏ "גירסה כפ"), עמוד 9 של הפירוט מתוקן וכן שרטוט "המסביר את התיקון בתביעה 2".

הבקשה לפטנט קובלה ודבר הקיבול עפ"י סעיף 26 לחוק הפטנטים פורסם ברשומות ‏ "יומן הפטנטיס והמדגמים" מס' 6/89 מיוס 31 ביולי 1989.

מאתר ולא הוגשה התנגדות במשך התקופה שנקבעה בסעיף 0 לחוק הפטנטים, ניתן הפטנט ב-1 לנובמבר 1989.

מבקש הביטול טוען כאמור שיש לבטל את הפטנט בהסתמך על העילות

הבאות:

(1)) האמצאה אינה מועילה לפי סעיף 3 לחוק הפטנטים.

(2) אין חידוש בפטנט לפי סעיף 4 לחוק הפטנטים.

(3) האמצאה שבגירסה הסופית של הפטנט (גירסה ‏ 2) שונה מהאמצאה שבגירסה ‏ 8 ומהגירסה המקורית (גירסה ג) לפי סעיף 8 לחוק הפטנטים.

(4) התביעות אינן נובעות באופן סביר מהפירוט לפי סעיף 13 להוק הפטנטים.

(5) יש לדחות את התאריך של הגרסה ‏ 0 ושל הגירסה כ ליום 11 באוגוסט 1988 (עילה לפי סעיף 23 לחוק הפטנטים). |

(6) האמצאה אינה כשירת הפטנט לאור קיומה של הבקשה לפטנט מס'

7, שתוגשה ביום ‏ 15 ביולי 1988 ע"י מבקש הביטול לפני התאריך 11 באוגוסט 1988 של הגירסה הסופית כ של הפטנט (עילה לפי סעיפים 9 ו-19 לתוק הפטנטים).

אין מתלוקת בין הצדדים שבהליכים אלה של בקשה לביטול פטנט, ‏ נטל

השכנוע מוטל כולו על מבקש הביטול.

ד"ר ‏ מאיר ‏ נגועם, ב"כ בעל הפטנט, קבל על כך שהבוחנת שבחנה את הבקשה היתה נוכחת בדיון רק בישיבה הראשונה מתוך ארבע הישיבות שבהן נחקרו המצהירים. לדעתו ‏ נעשה כאן ‏ נסיון פסול להרתחיק את הבוחנת מהדיונים בפני הרשם ‏ בניגוד גמור לנוהל המקובל, ‏ לפיו הבוחן שבדק את התיק נמצא לאורך כל הדיונים בפני הרשם.

עלי לציין שסירבתי להרתחיק את הבוהנת מהדיונים בפני ושהבוהנת היתה אכן נוכחת בישיבה הראשונה; לצערי לא נכחה הבוחנת בשלושת הישיבות האחרונות בגלל יציאתה לחופשה.

אינני רואה בכך שום פגם, וזאת מאחר והממונה על הבותנים היה נוכתח בשלושת ‏ הישיבות האחרונות ושלא מוטלת חובה כלשהי על חבוהן שבדק את התיק להיות נוכח לאורך כל הדיונים בפני, אם כי רצוי חדבר.

מהימנות המצהירים |

שני הצדדים טענו בסיכומיהם בכתב שהמצהירים של הצד ‏ שכנגד אינם אמינים.

לאחר שעיינתי בכובד ראש בטענותיהם הנני לקבוע, לאור התרשמות: מהמצהירים במשך הקריאתם, שאין ממש בטענותיהם של שני הצדדים בענין זה ושכל המצהירים שהעידו בפני במהלך הדיונים היו אמינים בעיני ועשו עלי רושם טוב.

תאריך שבו הוגשה הגירסה 6

(1) שני הצדדים חלוקים בענין התאריך שיש לתת לגירסה 0 שהוגשת כאמור בפסקה 7(5) דלעיל יתד עם מכתבו של עו"ד לנדא מיוס ‏ 4 באוגוסט 1988 ושהתקבל בלשכה ביום 11 באוגוסט 1988.

(2) בעל הפטנט טען שיש לתת לגירסה 6 שהיתה מצורפת להעתק מכתבו של עו"ד לנדא מיוס 25 במרס 1988 את תאריך היום שבו היה מתקבל מכתב רגיל הנשלח בדואר, דהיינו מספר ימים לאחהר שנשלח; לטענתו מכתבו המקורי של עו"ד לנדא מיום ‏ 25 במרס 8 אבד כנראה בדואר, יחד עם הגירסה 6 שהיתה מצורפת אליו.

וו

)3(

)4(

)5(

)6(

לעומתו, טען מבקש הביטול שאין שום הוכחה שמכתבו של עו"ד לנדא אכן נשלח, ושרק ההעתק שלו התקבל בלשכה ביום ‏ 11 לאוגוסט 1988, ושיש לקבוע שתאריך התאריך זה הוא תאריך הגשת הגירסה 6. |

בעל הפטנט טען שיש להאמין לתוכן תצהירו של עו"ד לנדא, לפיו שלח עו"ד לנדא ביוס 25 למרס 1988 ללשכת הפטנטים מכתב שאליו צורפה הגירסה 6. העתק מהמכתב הנ"ל ומגירסה 0 נשלה שוב על ידו ללשכה ‏ ביום ‏ 4 באוגוסט 1988 לאתר שהסתבר לו לתדהמתו שהחומר ששלח ביום 25 למרס ‏ 1988 אינו מצוי בתיק הלשכה. לטענתו, ‏ עמד ‏ עו"ד לנדא בהצלחה בהקירה ארוכה ומפורטת ולכן יש להאמין לו.

מבקש הביטול טען מצידו שגם אס מאמינים לעו"ד לנדא, התבררו מתוך הקירתו העובדות הבאות:

א. עו"ד ‏ לנדא לא שלח בעצמו את המכתב מיום 25 למרס 1988, אלא רק חתם עליו, ‏ ומסר ‏ אותו למזכירתו לשס מסירתו (עמוד 35 לפרוטוקול מיוס 16 במרס 1995).

ב. עו"ד לנדא טען שמזכירתו הכינה את המעטפה למשלות ללשכת הפטנטים, ‏ ביילה אותה, ‏ הכניסה את המכתב הנ"ל למעטפת ומסרה אותה לדואר.

לכן, טען מבקש תביטול, שעו"ד לנדא אינו יכול כלל להעיד על הפעולות שעשתה או לא עשתה מזכירתו בקשר למכתב הנ"ל, כי הוא לא טרח לבדוק שאכן נעשו כל הפעולות תנ"ל. לטענת מבקש הביטול ‏ אין שום הוכחה שהמכתב הנ"ל נשלח למעשה לשס הוכהה כזו, שכן היה צריך ב"כ בעל הפטנט להגיש תצהיר של אותה מזכירה, דבר שלא נעשה.

בנוסף ‏ לכך, קיימת לדברי מבקש הביטול הוכתה עקיפה שהמכתב הנ"ל לא נשלח, מאחר ולא חזר כלל לשולת. בענין זה, טען ב"כ בעל הפטנט שהמכתב הנ"ל אבד כנראה בדואר ולכן לא תזר לעו"ד לנדא.

)7(

)8(

)9(

מבקש חביטול טען עוד שאפילו לעו"ד לנדא קייס ספק אם אכן נשלח המכתב הנ"ל, דבר שעולה מדבריו בעמוד 40 לפרוטוקול מיוםס 6 למרס 1995: "אני לא זוכר את האקט של משלות המכתב הזה"

מבקש הביטול הוסיף וטען שמתיק הלשכה ניתן ללמוד שהמכתבים של עו"ד לנדא לא נשלתים סמוך למועד הדפסתם:

א. מכתבו של עו"ד לנדא מיום 16 באוגוסט 1986 הגיע ‏ ללשכה רק ביום 1 לספטמבר 1986.

ב. מכתבו של עו"ד לנדא מיום 18 ליוני 1987 הגיע ללשכה רק ביום 19 לאוגוסט 1987, באיחור של חודשיים.

בחקירתו ‏ הודה ‏ עו"ד ‏ לנדא שהוא "מניח" ששני המכתבים הנ"ל נשלחו סמוך לתאריך הדפסתם ‏ (עמודים ‏ 112 ו-117 לפרוטוקול מיוס 6 למרס 1995).

מבקש הביטול טען שיש להסיק מכך שפרוצדורת שליתת המכתבים, בתקופה הרלבנטית, במשרדו של עו"ד לנדא היתה כושלת ולכן סביר שהמכתב מיום 23 למרס 1988 לא נשלח כלל. ב"כ בעל הפטנט בהר שלא להשיב כלל על טענה זו.

מבקש ‏ הביטול טען ‏ ג כך שב"כ בעל הפטנט לא עמד בתנאים הקבועים בחוק בענין המצאת מסמכים באמצעות הדואר.

א. תקנה 14 לתקנות הפטנטים (נוהלי הלשכה, סדרי דין, מסמכיס ‏ ואגרות), התשכ"ח-1968 (להלן - "תקנות הפטנטים") קובעת:

"כל דבר שלפי החוק או התקנות יש חובה או רשות להגישו, להמציאו או למסרו ללשכה, מותר לשלתו בדואר".

ב. אין בחוק הפטנטים ובתקנותיו הוראות נוספות לגבי דרך האמצאה ‏ באמצעות הדואר ולכן, כפי שנקבע לא אחת, מותר

לפנות בענין הפרטים הדרושים לתוקים אתרים. ניתן למצוא פרטים כאלה בסעיף 57(ג) לפקודת הראיות (נוסה חדש) התשל"א-1971:

"57(ג). מקוס שחיקוק מתיר או

מחייב להמציא מסמך על ידי הדואר,

בין שהוא נוקט לשון "אמצאה" ובין | שהוא נוקט לשון ‏ "נתינה" או "שליחה" או לשון אתרת, רואים את | האמצאה ‎ -‏ אם אין הוראה אתרת

משתמעת כמבוצעת -

(1) אם דוור מכתב המכיל את | המסמך והמען על המכתב היה כשורה | ודמי המשלות שולמו מראש או

שהמכתב היה פטור מתשלום דמי דואר

או נושא עליו סימן המעיד כ הוא

נשטלת בשירות המדינת;

(2) במועד ‏ שבו ‏ חיה המכתב מגיע

לתעודתו בדרך הרגילה של הדואר,

אם לא הוכח היפוכו של דבר".

ברור ‏ איפוא שכדי ליהנות מהתזקה שהמכתב מיום 25 למרס 8 הגיע ללשכה "במועד שבו היה המכתב ‏ מגיע. לתעודתו בדרך הרגילה של הדואר", היה בעל הפטנט צריך להוכית, בין היתר, שנתקיימו התנאים הבאיסם:

(1) שהמכתב נמסר לדואר

(2) שתמען על המעטפה היה כשורה.

(3) שהמכתב בוייל כדין.

ד. הוראת חוק נוספת בנדון נמצאת בתקנות 475 ו-495 לתקנות סדר הדין האזרתי התשמ"ד-1984, הקובעות כדלקמן:

"475. כתב בית דין יומצא באחתת

הדרכיס האלה:

(1) על ידי פקיד בית המשפט, על

ידי עורך ‏ דין, פקידו או שלית

מטעמו, ‏ או על ידי אדם אחר שבית

המשפט או מנהל בתי המשפט הסמיכו

לכך בכתב, או על ידי שליח מטעמו | של אדם שהוסמך כאמור (לכל אחד | מאלה ייקרא שליח בית דין)

(2) על ידי מוסד כאמור בסימן ב';

(3) בדואר כאמור בסימן ג'.

5. (א) המצאת כתבי בית דין בדואר ‏ תהיה בדואר רשום עס אישור מסירה"

לענייננו הוגדר "כתב בית דין" בסעיף 1 לתקנות כדלקמן:

| "כל מסמך שניתן למסרו או להמציאו על פי תקנות אלה, ‏ לרבות התלטה, פסיקתה, הודעה, דרישה והזמנת בעל דין או עד".

אין ספק לדעת ב"כ מבקש הביטול שהנוסח המתוקן של התביעות (גירסה 6) שהיה מצורף למכתב הנ"ל הינו מסמך מהותי המשנה זכויות קנייניות של בעלי דין וככזה, ניתן לייחס לו את חהוראות התקנות בענין המצאת כתבי בית ‏ דין. לכן עו"ד לנדא היה צריך לשלות את המכתב הנ"ל בדואר רשום עם אישור מסירת, דבר שלא נעשה, כפי שהתברר בהקירתו (עמוד 34 לפרוטוקול מיוס

6 למסרס 1995).

(10) מבקש הביטול טען שנטל השכנוע בענין המצאת מסמכים באמצעות הדואר מוטל כולו על בעל הפטנט. | בענין ע"א 203/84 יעיש נ. אהרון, פ.ד. מ' (1) 327, בעמוד 5 נקבע על ידי כב' הנשיא שמגר כדלקמן:

"השאלה הראשונה מתייחסת לשאלה, על מי הנטל להוכיתח מסירתו של המסמך. תקנה 463 (כיום תקנה 495) (3) 05ס1160%6סס ב28018%10 68 8% (2) 18%ת1 110016 18סס - 8 1% 11001₪ טסב 8 בת8 ,תסט6>סם בהפגוסעתס | %ספעפת% קסל 66 38% (8) ונפ צס 68%606בת 1166016 תס1תט התנאה> פפפססעק 16תסתק1פסתמפתס (3) 0011600028 66 תנ 6 1 8 ספת 5ס1+ שסססט6תסס | 110818 תסנ1שב[וגותטססב ססס 8םס ‏ סס ‏ םת1 שתנתססס (18) אתה%8 ‎ 8%028066‏ 8816 - 05 26110 טהת6 ת1 110680106 6תס צַפפעפתשט (14) צעהעטסתסס 8 פססגו6ס2ק 5ס>3נ1נוחטוססב ת1 5% בסנתשט שעפשסס בב 8מ1סתסטסצס % 0120018610 10מסתק1פסתסת4 ע001100%0 | 6תס 68% 6186 8 תסטם סנה תנפעפת> | 110016 6ת 8‏ (3)

ת 1‏ 130016 עס6ת6%ס תבפת0 | 0016462

48פתתסס ‏ 18 תסנבתשט 8ם8 , שס%הסת 4 0ת01ת66א6 תש;80 8 תשטסעת> 8 +ס קסס 68 סס (13) עספססטהתסס 48 0016 8 ם1%ש אתהס 5502806 84 ססם 8 6ת8 800%86 16%ת1 (14) %מ%8 88106 ‎ 9800%86%,‏ 01616% פה 16081 8806 646 86 511186084 03 8 ,(3) ע 001189000‏ 8818 114 ת0++66תתסס 118 החסע+ קט 8ת186801 (17) עסססטסתסס אתל 8002866 6ת6 +0 החסשטסס 6תט ב 5 1 סתה88 6תס ‏ 60

4 ₪ 05% שתנדסק 65%ת14ת

1160%602סס 6+ + 6 גו 4גו11 8 ס6 | ת8690%10 8 (12) שסשסנותסס

1 שפת6 86 0ת81ת66א6 +0ס6מס2> שתנסתה18הם 8 סס ‏ 8ת16801 בחב סט 8₪%0095886 (9) עסשססטהבתסס 18צגו110 1 תס קת תפ 6 (3) ע11860%0סס 566 5ב פתס1ט1בתסס 18%ת1 110016 6ב6% ס> 60₪את11 בתה8 פגות+ ,02ס01160%ס ס (2) סנתסתק 6:051ת+ 8 טָת1סגוססיס 1:4 85816 צְססתעסתט תס18%1גסת:1ס ת280618%10 50182 צָ5 68060ם ‏ 18 848 056ע000ע סַת%1תסטסצק פטס צם1עעטססס 06620186 מ0ס0120₪18%1 8 ת1 68ע5002 110016 טסםת תפתשט ת1 110038 תהפת> עפתעהשט 18 (ת513%66

."(3) ע01160%0ס 66

הגרסה 6 לעומת זאת, הוגדרה במצאתה בתביעה 1 כדלקמן (מספרי הסימון הוספו על ידי: מ.א.):

)7(

46 50188 10תסת0ק1פסתעפת+ | בת"

ע018 - 8 %ת151:קהסס , צס6הסת שתנטהת ‏ (3) 001160602 בס28818%1 6 86 ,(2) 186%6ת1 110016 0016 8 4 ססם 8 6םת 8‏ 0םת8 שפשס1 תא ,קסס 8ם 6‏ 8% (8) 616%וס ס> תס 80 [נותגוס 8 8 (8) 06166 קס> ע1160%0%סס % 26602 קס6ף 6ת% ססם1 6[ת16861 סט ,(14) את8ס 8%02866 1100104 8 סט (2) 166ת1 110018 0018 58186 ת1 66כ2במספסבעהתס ;(3) 001160605 שס6ב נגוותנוסס ה 68 6 8% 651% בח60 בה 1298%+ 008ט1סת1 חסע+ 186סב6ספתתסס ‏ (13) ת0ס%1ס6פ 86 05 11הש סם> תשטסתת> 5108סטס במססספ 8 בתה (14) %ת08 | 5%02806 (18) ת560610 7 סגו 8תנתסבּסת (14) את8ס 6ב6 188פת1 ,+ המהסעהב 600 8פםס ‏ סס ‏ סט סנתסתס1פסתעפסת> | 826ש02ס+ צַס26סתח מפסבשט 108016טסהק 18 ת12018%10ס טטם ,%סם 198 (3) ע116000סס 6ת6 6 מסתק נפסותנסת+ 41 תפחט 6%66תפטסתק ‏ 15 ת0ס18%1גו0120

."018 18 (3) 608ס1160סס

מבקש הביטול טען שיש לקבל את תצהירו של ד"ר תבור שהצביע על ההבדלים המהותיים הקיימים בין גירסה 0 לבין גירסה 8:

א. בגירסה 0 חסר צינור האיזון (9) שבתביעה 1 של גירסה 8, המהווה מרכיב חשוב, מאתחריו והוא מיועד לבטל את הסחרור

לאחור של הקולט (3), כאשר האתרון מתקרר בלילה.

ב. הסיפון (17) אינו עולה מתחתית הדוד (14) כלפי מעלה

(8)

בגירסה 6, בניגוד לגירסה 8.

ג. בגירסה 0 חסרה ההגדרה שהדוד (14) נמצא במפלס זהה למפלס של הקולט (3).

לטענת מבקש הביטול גם זיידל בסעיפים 15 עד 20 לתצהירו השני הגיע למסקנה דומה.

בעל הפטנט טען לעומתו שמבקש הביטול הטעה את ד"ר תבור בכך שנתן לו להאמין שיש הבדלים מהותיים בין הגירסאות ם ו-0 ע"י כך שמנע ממנו ולא סיפק לו את השרטוטים של הגירסה 6 וכתוצאה מכך ד"ר תבור לא ידע שהשרטוטים של גירסה 6 זהים לשרטוטים של גירסה 5 (עמוד 49 לפרוטוקול מיום 15 לינואר 1995).

במשך חקירתו הודה ד"ר תבור (בעמוד 64 לפרוטוקול מיוס 15 לינואר 1995) שהוא טעה ושהיה צריך לבקש את השרטוטים של גירסה 6 לצורך מתן תצהירו.

לאחר שהובררו לו הדברים הנ"ל בחקירתו, חזר בו ד"ר תבור מקביעתו בענין השוני בין הגירסאות 5 ו-6 וקבע כדלקמן (עמוד 6 לפרוטוקול מיום 15 בינואר 1995): |

"אם זה אותו השרטוט אז זה אותו הפטנט אני לא יכול להתווכח על זאת".

ובהמשך חקירתו, הודר בו שוב ד"ר תבור (עמוד מיום 15 לינואר 1995):

"ש. כלומר, אם הייתי מראה לך, שיש לך אותה דיאגרמה, וזה רק שינוי בנוסח היית מגיע למסקנה אתרת?

ת. נכון.

ש. ואז, מסקנה אחרת היא ש-8,0 וכל מה שמעבר ל-8 כשהשרטוט לא משתנה היא אותה אמצאה.

)9(

)10(

)11(

)12(

)13(

ת. אים זה מופיע בשרטוט זה נכון".

בעל הפטנט הוסיף וטען שכל ההבדל בין הגירסה 6 לגירסה 8 מתבטא בתביעות בלבד וכפי שעולה מחקירתו של עו"ד: לנדא (עמודים 28 ו-29 לפרוטוקול מיוס 16 למרס 1995) התביעה 1 בגירסה 6 תוקנה בהתאם בהערות של הבותנת ובאינטרסיס של בעל הפטנט במטרה לנסה תביעה ראשית רחבה ככל האפשר ומבלי להגביל את הפטנט מעבר למינימום הדרוש.

נראה לי שטענותיו של בעל הפטנט משכנעות יותר מטענותיו של מבקש הביטול, שכן למרות העובדה שחסרים בגירסה 6 מרכיבים מסויימים שהוגדרו בתביעה 1 של גירסה 8, לא כל הרחבה של התביעות נחשבת לתיקון בעל אופי מהותי, במיוחד לאור הודאתו של ד"ר תבור שהוטעה בומן מתן תצהירו ושהוא חוזר בו ממסקנתו בתצהירו בנוגע להבדל בין גירסה 0 לבין גירסה 8. |

שני הצדדים היו תלוקים בענין תאריך הפגישה שהתקיימה בין מבקש הביטול לבין בעל הפטנט ולוי. בעל הפטנט הצהיר שהפגישה הנ"ל התקיימה ביום 21 ביולי 1987 בעוד שמבקש הביטול הצהיר שהיא התקיימה ביום 21 ליולי 1988. נראה ל: שמבקש הביטול ניסה להוכית בכך שבעל הפטנט קיבל ממנו את הרעיון הגלום בגירסה 6, שהגיש כאמור ביום 11 לאוגוסט 8, לאתר מועד אותה פגישה, לטענתו של מבקש הפטנט. עם זאת, מאהר ומבקש הביטול לא חזר בסיכומיו בכתב על טענה זו בענין הפגישה הנ"ל, אין להתייחס אליה, כי הוא נתן אותה.

לסיכום, הנני לקבוע שלענין סעיפים 5,4 ו-9 לחוק הפטנטים, התאריך של הגירסה 0 זהה לתאריך של הגירסה 5, דהיינו 6 באפריל 1987, ומאתחריו אין שינוי מהותי בין שתי גירסאות אלה.

בגירסה ע, שהיא הגירסה הסופית שקובלה עפ"י סעיף 26 לחוק הפטנטים, אין שינוי מהותי, אלא רק שינויי נוסח קלים ולא מהותיים, לעומת הגירסה 6, ולכן הנני לקבוע שלענין סעיפים 4 ,5 ו-9 לחוק הפטנטים, התאריך של הגירסה ע, ולמעשה של הפטנט כולו, הוא 6 באפריל 1987.

העילה לפי סעיפים 9 ו-19 לתוק הפטנט

מבקש הביטול טען שלא היה מקום לתת את הפטנט לאור קיומה של הבקשה הקודמת (לטענתו) מס' 87117 שהוגשה ביום 15 ליולי 8, ולאור הוראות הסעיפים 9 ו-19 לחוק הפטנטים.

סעיף 9 לחוק הפטנטים קובע כדלקמן:

"נתבקש פטנט על אמצאה אחת על ידי יותר ממבקש אוד יינתן הפטנט עליה למי שביקש אותו קודם כדין".

סעיף 19 לחוק הפטנטים קובע:

"לא נמצאה האמצאה, כולה או מקצתה, כשירה לפטנט, בשל קיומה של בקשה קודמת שעדיין לא פורסמה לפי סעיף 26, רשאים הרשם או הבוחן וחייבים הם אם נתבקשו לעשות כן על ידי המבקש שבקשתו לא נמצאה כשירה כאמור - להורות כי בחינת הבקשה המתארת תדחה עד לאחר פרסום הבקשה הקודמת".

במקרה שלנו הבקשה מס' 87117 טרם פורסמה לפי סעיף 26 לחוק הפטנטים.

כל העילה הנ"ל מבוטסת על ההנחה של מבקש הביטול שתאריך הפטנט יידחה ליום 11 לאוגוסט 1988, ובכך תתהפוך הבקשה מס' 7 "לבקשה קודמת" כנדרש בסעיף 19 לחוק הפטנטים.

אולם הנחה זו לא התאמתה לאור קביעה שונה בעיקרה מפרשנותו של כל מסמך אחר, ולכן יחולו כללי הפרשנות הרגיליס התלים לגבי מסמכים. עם זאת, מתחי יבת זהירות פרשנית לאור אופיו וכוחו המיוהדים של הפטנט כמקנה מעין מונופולין בשוק. הכלל פרשנות בסיסי הוא כי את הפטנט יש לקרוא כמסמך שלם, על מנת שיהית ניתן לעמוד על כוונת הממציא, כפי שזו באה לידי ביטוי במסמך, כלשון השופט אשר בת.א. (ת"א) 2051/69 (אינטקו נ. ספשה, פס"מ ע"ט 240, 3), "לא ייתכן לומר שיש להפריד את התביעות מכל האמור קודס לכן, כאילו נולדו מן האוויר". לכן אין לקרוא את תביעות הפטנט במנותק מהנאמר בתיאור ומן המתואר בשרטוטים".

לכן טען בעל הפטנט, יש לבדוק מה היתה שבאה לידי ביטוי בתיאור, בתביעות ובהסבריו לבוהנת.

כפי כוונתו של הממציא,

אומר מיד כי הנני מקבל טענה זו של בעל פטנט.

לכן, יש לבדוק מה היתה כוונתו של הממציא. בעל הפטנט הציע כאמור לברר זאת, בין היתר, על פי ההסברים שנתן בעל הפטנט לבוהנת ביום 13 לאוגוסט 1987, לפיהם יש במערכת שלושת מרכיבים חיוניים:

א. צובר בצורת ט (13 ,18). ב. סיפון (17) העולה מתתתית הדוד. ג. צינור איזון (9).

ומאת בדיקת התביעה 1 של הפטנט מגלה שמתוך שלושת המרכיבים החיוניים הנ"ל של המצאה, החסרים המרכיבים ב' ו-ג'.

המסקנה הבלתי נמנעת היא שבתביעה - 1 אין ביטוי לכוונתו האמיתית של הממציא.

מסקנתי זו מתחזקת לאור הכתוב בעמוד 9, פסקה שניה של הפירוט, בה שוב המצאה מתבטאת בשלושת המרכיבים הנ"ל.

וגם בפרקי הפתיחה של הפירוט, מדגיש שוב הממציא שאמצאתו כוללת את שלושת המרכיבים החיוניים הנ"ל (בתחתית עמוד 3 وبפסקה הראשונה בעמוד 4).

לאור הנ"ל הנני לקבוע שהתביעה 1 של הפטנט אינה נובעת באופן סביר מהמתואר בפירוט, כנדרש בסעיף 13 לחוק הפטנטים.

המסקנות אליהן הגעתי בענין הסעיפים 4,3 ו-13 לחוק הפטנטים, לקבל את בקשת הביטול ולהורות על ביטול הפטנט עפ"י הוראות סעיף 73 לחוק הפטנטים.

8. אדון בשאלת ההוצאות אם תוגש לו תוך 60 יום מתארך החלטתי ו בקשה מאת מבקש הביטול לפסוק הוצאות לטובתו. בעל הפטנט יהיה ראי להגיב על הבקשה כאמור תוך 60 יום מתאריך הגשתה.

ניתן בירושלים היו, טז' באדר א' התשנ"ז 3 בפברואר 1997 , מיכאל אופיר ראש הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר