סימן מסחר 345678

ההחלטה:

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

התנגדות למתן פטנט עפ"י הבקשה מס' 93696

המבקשת: ארפל אלומיניום בע"מ

באמצעות ה"ה סנפורד ט. קולב ושות', עו"ד ע"י מר אהרון לוין, עו"ד.

המתנגדת: קליל תעשיות בע"מ

באמצעות ה"ה זליגסון את גבריאלי, עו"ד, ע"י מר ארנן גבריאלי, עו"ד.

הוצאות בעקבות ביטול הבקשה לפטנט - סעיף 2 לחוק הפטנטים - התש"כז-1967 - כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי),

התשל"ז-1977.

זוהי החלטה בגין הוצאות וזאת בעקבות ביטול בקשת הפטנט מס' 93696

(להלן "בקשת הפטנט") ע"י ארפל אלומיניום בע"מ (להלן - "המבקשת").

להלן השתלשלות הענינים:

)1(

)2(

)3(

)4(

)5(

)6(

)7(

)8(

)9(

בקשת הפטנט, שנושאה הוא "קיר לוילון ומערך להרכבת תומך מאוזן השימושי לכך", הוגשה ביום 9 במר 1990.

דבר הקיבול של בקשת הפטנט פורסם ברשומות "יומן הפטנטים והמדגמים" מס' 10/92 מיוסם 14 בינואר 1993 בהתאם לסעיף 26 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 (להלן - "חוק הפטנטים").

ביום 1 באפריל 1993 הגישה חברת קליל תעשיות בע"מ (להלן - "המתנגדת") הודעת התנגדות למתן פטנט עפ"י בקשת הפטנט, וזאת בהתאם להוראות סעיף 30 לחוק הפטנטים.

ביום 30 ביוני 1993 הגישה המתנגדת את כתב טענותיה בתתאם לתקנה 58(א) לתקנות הפטנטים (נוהלי הלשכה, סדר: דין, הפטנטים") מסמכים ואגרות), התשכ"ח-1968 (להלן - "תקנות וזאת לאחר שניתנה לה הארכת מועד בת חודשיים לשם כך.

ביוס 26 באוגוסט 1993 הגישה המבקשת את כתב טענותיה שכנגד בהתאם לתקנה 59(א) לתקנות הפטנטים.

ביום 12 במאי 1994 הגישה המתנגדת את ראיותיה בהתאם לתקנה לתקנות הפטנטים וזאת לאחר שניתנה לה הארכות מועד בנות שישה חודשים לשם כך.

המועד להגשת ראיות שכנגד מטעם המבקשת בהתאם לתקנה 61 לתקנות הפטנטים נקבע ליום 12 באוגוסט 1994.

בקשת הפטנט הוגשה ע"י המבקשת ביום 9 הודעה על ביטול באוקטובר 4, ואחרים, להימנע מהתדיינות משפטית" על אף שלא מצאה המתנגדת כי יש בהן כדי למנוע מתן פטנט על פי בקשת הפטנט.

אשר הסבירה שהחליטה "מטעמ:ים ביוס 12 באוקטובר 4 הגישה המתנגדת בקשה להטיל על המבקשת הוצאות בגין ההתנגדות.

3. טענות המתנגדת להטיל על המבקשת את ההוצאות בגין ההתנגדות נכללו במכתבה מיום 10 באוקטובר 1994 כדלקמן:

(1) מכתב טענותיה של המתנגדת יכלה המבקשת ללמוד בנקל, כי המתנגדת ביססה את התנגדותה בעיקר על ניצול קודם של האמצאה בגרמניה.

אילו ביקשה המבקשת, באופן בלתי פורמלי, היא היתה עושה זאת ובכך היה ניתן לחסוך את הצורך בהכנת ובהגשת שלושה תצהירים, שניים מגרמניה ואחד כי המתנגדת תספק לה נתונים בענין זה מהולנד.

(2) אם מקבליסם את האמור במכתבו של ב"כ המבקשת מיום 6 באוקטובר ((בו הם הודיעו על ביטול בקשת הפטנט) ככתבו וכלשונו, מסתבר כי לא חומר הראיות הוא שהשפיע על המבקשת לבטל את בקשתה לפטנט, אלא "טעמים כלכליים ואתרים".

אין שוס סיבה להנית שטעמים אלה נולדו רק בשלב מאותר זה. לא חיכתה המבקשת עד לאחר שהמתנגדת השקיעה ברור לפיכך, מדוע מאמצים ומשאבים בהגשת ראיותיה בקשתה מן הטעמים הנ"ל.

(3) שלב הגשת הראיות מטעם המתנגדת בתיק זה יכול היה להימנע אילו נהגה המבקשת בתוס לב, והיתה מבטלת את בקשתה לפטנט עם הגשת כתב הטענות על ידי המתנגדת.

(4) הרשם מתבקש להטיל על המבקשת את ההוצאות בהתנגדות, לרבות שכר טרחת עו"ד, ובדיון בכך ילקת בחשבון, כי מדובר בתצהיריס אשר במקור נעשו בשפה הגרמנית והיה צורך לתרגמם לאנגלית וכי היתה טרחה מיוחדת בהשגת התצהירים הללו מגרמניה ומהולנד.

4. בתשובה טענה המבקשת במכתבה מיוס 25 באוקטובר 1994 כדלקמן:

(1) (2)

א. המתנגדת טוענת שהמבקשת ידעה שההתנגדות מבוססת בעיקרה על טענה ניצול קודם והיתה יכולה לחסוך את ההוצאות הכרוכות בהבאת ראיות, אילו היתה מוותרת על בקשת הפטנט במועד מוקדם יותר.

ב. ככל הנראה, הבסיס לטענה זו היא השתכנעותה של המתנגדת שהמבקשת וותרה על בקשת הפטנט עקב "הראיות" שהובאו על ידי המתנגדת אשר כללו שלשה תצהירים המתייחסים לפרופיל מסויים שהוזמן בגרמניה.

ג. דא עקא, כפי שנאמר במכתבה מיום 6 באוקטובר 1994, המבקשת וותרה על בקשת הפטנט לא מאימת "הראיות" שהובאו, אלא משיקולים כלכליים ואתרים שאין להם כל קשר עם "הראיות" שהוגשו. שלושת התצהירים אשר הוגשו מתייחסים לפרופיל מסויים שהוומן, לכאורה, במועד מסויים בגרמניה. אין בתצהירים ראיה של ממש בדבר ניצול בפועל של הפרופיל שהוזמן. יתרה מזו, אין בתצהירים התייחסות כלשהי לאמצאה נשוא הבקשה, ואין למצוא בהם ראיה המוכיתה והות בין אותו הפרופיל שהוומן בגרמניה לבין קיר המסך שהוא האמצאה שנתבעה בבקשת הפטנט.

א. המתנגדת אף טוענת שהמבקשת פעלה שלא בתום-לב, משום שלא ביטלה את בקשת הפטנט במועד מוקדם יותר. טענה זו אינה מבוססת כלל וכלל. המבקשת היתה וכאית להתמודד מול המתנגדת, כל עוד ההתמודדות המשפטית על מתן הפטנט היתה חשובה לה, על פי שיקולים שנראו לה כנכונים. ברגע שהמבקשת הגיעה להחלטה שעדיף לה לוותר על הפטנט מאשר לשאת בהוצאות הכרוכות בהתמודדות משפטית, היא הודיעה לרשם על ביטול הבקשה.

ב. לאור האמור, הרשם מתבקש בזה לא לפסוק הוצאות נגד המבקשת, על פי הבקשה שהוגשה מטעם המתנגדת. לתילופין, הרשם מתבקש להטיל על המבקשת הוצאות סמליות בלבד, ולא להביא בחשבון את ההוצאות שהיו כרוכות בהבאת "הראיות" שהוגשו מטעס המתנגדת.

בתגובה לטענה הנ"ל הגישה המתנגדת את מכתבה מיום 1 בנובמבר 1994 בו נאמר כדלהלן:

השאלה הראשונה שעלי לדון בה היא האם ניתן במקרה דנן נאמר כדלהלן:

א. כתיבת המילה ראיות כשהיא מכותרת במרכאות כפולות אין בה כדי לגרוע מערכן של אותן ראיות. עיון תטוף בראיות המתנגדת מלמד, כי יש בהן ראייה חד משמעית לניצול פומבי של האמצאה נשוא בקשת הפטנט בתאריכים שקדמו למועד הגשת הבקשה לפטנט. הפרופילים, הנראים בשרטוטים שצורפו לתצהירים, הם הם הפרופילים נשוא הבקשה לפטנט ושתי חברות גרמניות ותברה הולנדית ייצרו פרופילים אלה והשתמשו בהם בפומבי, בתאריכים הקודמים לתאריך בקשת הפטנט.

ב. אין אפוא כל ספק, כי אילו הגיעה התנגדות זו לבירור היה גורלה של בקשת הפטנט נתר לשבט ובהתלט מתקבל על הדעת שזו הסיבה האמיתית לכך שהמבקשת להוותר על הבקשה.

ג. אם כך הדבר ברור הוא, שעל המבקשת לשאת בכל הוצאות המתנגדת, לרבות ההוצאות הכרוכות בהשגתן והצגתן של הראיות.

גם אם החליטה המבקשת לוותר על בקשתה לפטנט מטעמים אהרים, שלא בקשר עם הראיות שהוגשו, גם אז תייבת היא בתשלום ההוצאות כאמור.

אכן "המבקשת היתה זכאית להתמודד מול המתנגדת" כפי שאומר ב"כ המבקשת במכתבו. ואולם מהשפסידה המבקשת בהתמודדות הזאת חייבת היא להתזיר למבקשת את כל הוצאותיה. הכלל הוא שהזוכה בהליכים זכאי למלוא הוצאותיו. ברור לחלוטין שויתורה של המבקשת על בקשת הפטנט שלה, ויהיה הנימוק לויתור הזה אשר יהיה, פירושו כי ההתנגדות הצליתה ולפיכך, אף לפי טענה זו, על המבקשת לשלם את מלוא ההוצאות, ואת היא בקשת המתנגדת.

לפסוק הוצאות לטובת המתנגדת. רק לכשאשיב באופן תחיובי על שאלה זו אוכל לדון בגובה ההוצאות שיש להטילן.

(1) (2)

הוחתלט לא אחת כי הכלל הוא שהצד שמפסיד בדינו תייב לשלם את הוצאות הצד שזכה בדינו. בנוגע לכלל זה מתעוררת השאלה האם ניתן לראות את המבקשת בענין שבפנינו כצד שהפסיד בדינו? סבורני כי התשובה לשאלה זו היא תיובית וזאת בהתתשב בעובדה שהמבקשת ביטלה את בקשתה לפטנט במהלך הליכי ההתנגדות שנערכו בפני. יש להנית אפוא שהתלטת המבקשת לבטל את בקשתם לפטנט נעשתה על בסיס סיכויי הצלחתה, או אי-הצלחתה בדינו במקרה שהליכי ההתנגדות היו ממשיכים עד תום. נראה לי כי ביטול בקשת הפטנט על ידי המבקשת נבע במישרין מהליכי ההתנגדות על ידי המתנגדת. אפילו אם הנתה זו אינה נכונה הסיבה איננה רלוונטית אלא העובדה שלאחר הגשת ראיות המתנגדת ביטלה המבקשת את הבקשה לפטנט, די בכך שהמתנגדת היתה צריכה להכין כתב טענות וראיות. לפיכך, יש לראות את המתנגדת כצד שזכה בדינו ואת המבקשת כצד שהפסיד בדינו.

יש לציין כאן שקיימים מקרים אשר לגביהם בית המשפט ובית דין יחרגו מהכלל הנ"ל והם מוסמכים לעשות כן -

א. אם נערך הסכם פשרה בין הצדדים להליכים לפיו הוסכם על מי תחולנה ההוצאות או שבו הוסכם שכל צד ישא בהוצאותיו הוא.

ב. אם הצד שבעצם זכה בדינו התרשל בניהול הדיון ובשל דרך ניהול הדיון מטעמו גרם להוצאות שלא לצורך. במקרה כזת ייקבע על ידי בית המשפט או בית הדין שהצד שזכה בדינו ישא בהוצאותיו הוא, שכן אין זה מן הדין או מן הצדק להטיל את ההוצאות על הצד שכנגד שאינו אחראי להן.

לאור הכלל המוזכר לעיל והערותי בגינו כפי שהן מתייחסות לענין דנן ובהעדר הסכם פשרה שנערך בין הצדדים ובהעדר כל טענה או ראיה המעידה על כך שהמתנגדת התרשלה בניהול הדיון, אני מחליט שבמקרה הנמצא בפנינו יש להטיל על המבקשת את הוצאות המתנגדת.

ברצוני לציין כאן שהמועד להגשת ראיות לתקנות הפטנטים נקבע ליום 12 באוגוסט 1994. תקנה זו קובעת, דהיינו אינה מוטלת חובה כלשהיא ביחס לזה. נובע מכך שאם לא הוגשו ראיות מטעם המבקש עד המועד שנקבע על הרשם להחליט בהתנגדות על הבסיס של הראיות שהוגשו מטעם המתנגד בלבד.

במקרה דנן, המבקשת לא ביקשה ארכת מועד כדי להגיש את ראיותיה ולכן לא היתה רשאית להגיש כל ראיות בשלב שבו הגישה את הודעתה על ביטול בקשת הפטנט.

עלי לדון עתה בגובה ההוצאות שיש להטיל על המבקשת.

(1) אשר להוצאות הקשורות בהליכי על-ריב הנערכים בפני הרשם בהתאם לתוק הפטנטים נקבע בסעיף 162(ב) כדלקמן:

"הרשם רשאי לצוות על תשלוס הוצאות סבירות ולהורות מי מבעלי הדין ישלם את ההוצאות וכיצד ישולמו". (הדגשה הוספה: מ.א.).

לגבי הסיפא לסעיף הנ"ל כבר קבעתי שבמקרה דנן יש להטיל את ההוצאות על המבקשת. אולם אשר לרישא עלי לציין מיד כי לא פירש המחוקק את משמעות המילים "הוצאות סבירות" והותיר ואת לשיקול דעתו של רשם הפטנטים.

(2) כלי העזר ששימשו עד כה כמכשיר לקביעת "הוצאות סבירות" היו כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), התשל"ו-1977 כפי שהם תוקנו.

הבסיס לשימוש בכלי עזר זה היה השוואת הליך על-ריב שבפני רשם הפטנטים להליך אזרחי רגיל.

(3) משמעות המילים "הוצאות סבירות" פורשה בעבר על ידי קודמי כהוצאות כיס, שכר התייצבות ושכר טרחת עורך דין (או עורך פטנטים), התיינוּ הוצאות שמגמתן למנוע "חיסרון כיטש (ראה לדוגמא החלטות הרשם בענין התנגדויות למתן פטנט עפ"י בקשה מס' 46768).

(4) בהחלטת קודמי (כיום כב השופט יואל צור) מיום 28 ביולי 6 בענין התנגדויות למתן פטנט עפ"י הבקשות מס' 53443 ו- 2 נאמר בסעיף 5א' כדלהלן:

"כבר ציינתי לא אחת שמשנפסקות הוצאות בהליכים שבפני רשם הפטנטים המגמה צריכה להיות להגיע למצב שבו לא יהיה חסרון כיס לצד שזכה בדין עד כמה שזה האחרון הוציא הוצאות שהן סבירות".

בנוסף לאמור לעיל יש לציין כי נאמר לא אחת על ידי קודמי: המלומדים שבבוא הרשם לקבוע את ההוצאות הקשורות לדיון, עליו להביא בחשבון את השיקולים הבאים וביחס לזה ברצוני לצטט מהחלטת קודמי בענין התנגדות לבקשת פטנט מס' 66788:

"ראשית, השלב שאליו הגיעו הצדדים בהתדיינותם. כמובן שכתוצאה מכך יהיה צורך להביא בחשבון את טירחתו של הצד שזכה בדינו. לענין זה אין נפקא מינה אם המבקשת שביטלה את בקשתה לפטנט הודתה או לא הודתה בטענות ההתנגדות. די בכך שהמתנגדת במקרה שלפנינו, הוצרכה להכין כתבי טענות והגישה ראיות".

1. לאור האמור דלעיל עלי לתביא בחשבון עקרונות מספר וביניהם -

-

2. (1) הצורך והחשיבות להגיע בדו למצב שבו לא יהיה חסרון כיס לצד שוכה (2) טיב ההליכים שנערכו בפני ועד כמה הס מסובכיס. (3) השלב אליו הגיעו ההליכים. (4) העבודה, המחקר והטירחה שהוטלו על הצד שזכה בדינו. (5) הכנת והגשת המסמכים בגין ההליכים. (6) כללי לשכת עורכי הדין המוזכרים לעיל. (7) סבירות ההוצאות המבוקשות. (8) ההוצאות שנקבעו בענינים דומים. (9) השיקוליס שבמשך השנים הקודמות נוסדו לכללים על ידי קודמי המלומדיס.

בלוקתי בתחשבון את כל הנתונים והשיקולים המוזכרים לעיל, ואת גובה ההוצאות במקרים דומים שנפסקו לאחרונה, ובלוקתי בחשבון שלא התקייס בפני כל דיון לגופו של ענין, הנני לקבוע שעל המבקשת לשלם את הוצאות המתנגדת בסך של 3,500 ש"ח (כולל). במידה וסכום זה לא ישולם תוך 30 יום מתאריך החלטה זו, הוא ישא ריבית כדין והצמדה מיוס החלטה זו ועד לתשלום בפועל.