סימן מסחר 345678

ההחלטה:

ואר 18 מבוצעת הספקת חשמל לפיצריה בבן יהודה 221 (פינת ירמיהו 20) ע"ש "ארוך משה - פיצה דומינו". עותק נאמן למקור של חשבון החשמל הנ"ל לחודשים פברואר, ומרץ צורף כנספח. אישור חברת החשמל מיוס 31 במר 1992 צורף כנספח לתצהיר.

ביוס 16 באוגוסט 1992 נערך דיון שלישי במספר בפני במהלכו הוסדרו מספר עניינים מהותיים בנוגע להגשת תצהירים נוספים כראיות וחקירות עדיס. כמו כן, נחקר שנית המבקש מס' 1.

חקירתו הנגדית של המבקש מס' 1 וכן חקירתו התוזרת נמשכו גם לדיון הרביעי שנערך בפני ביום 17 באוגוסט 1992.

דיון חמישי במספר נערך בפני ביוס 18 באוגוסט 1992. במהלכו העלו שני הצדדים את טענותיהם בענין גילוי תיקים (סימן מסחר רשום מס' 8 ובקשה מס' 70873) וכן בענין קבלת תצהירו הנוסף של המבקש מס' 3.

הכרעתי בענינים אלה בו ביום כדלקמן:

"לאחר שמיעת הטיעונים בעל-פה מטעס באי כוח מבקשי המחיקה ובאלי הסימן אני מחליט כדלקמן:

1. מבקשי המחיקה ובאלי כוח שלהס רשאים ‏ לעיין בתיק סימן המסחר מס' 61408 ובכל המסמכים הנמצאים בו.

2. בעלת הסימן ובאלי כוחה רשאים לעיין בתיק הבקשה לרישום סימן המסתחר מס' 70873 ובכל המסמכים הנמצאים בו.

3. מבקשי המחיקה רשאים להגיש את תצהירו של מר איתן זהבי שנתן ביוס 29 ביולי 1992 כתצהיר שהוגש כדין.

4. בעלת הסימן תהיה רשאית להגיש תצהיר בתשובה על התצהיר המוזכר לעיל תוך שישיס יום מתאריך החלטתי זו.

5. באשר להוצאות אני משההח את מתן ההתלטתי עד לסוף הדיון לגופו של ענין.

6. החלטה מנומקת תינתן על ידי במועד מאותר יותר.

במהלך הדיון באותו היוס הנ"ל החלה גם הקירתו של המבקש מס' 3. חקירתו של חלה נמשכה גם בדיון השישי והשביעי שהתקיימו בימים 11 ו-1 בנובמבר 1992.

המצהיר מר עופר ארז נחקר על תצהירו במהלך הדיון השמיני והתשיעי שנערכו בפני בימיס 16 ו-17 בנובמבר 1992.

(1) ביוס 30 בנובמבר 1992 נתקבל תצהירו של מר ט0ת5818[8 .6 ת108 (להלן מר סאלאג'נו) שהחליף את מר דויד רובין אשר שינה את תפקידו בפרק הומן שעבר בין מועד נתינת תצהירו ‏ לבין מועד: חדיוניס. נאמר ‏ ע"י ב"כ בעלת הסימן כי נוסף התצהיר נשאר ללא כל שינוי כלשהו.

(2) המצהיר סאלאג'נו נחקר על תצהירו בדיונים שנערכו בפני בימים 1 ו-2 בדצמבר 1992. עוד עלי לציין כי מר סאלאג'נו החינו היועץ המשפטי של בעלת הסימן.

תצהיר ‏ נוסף מטעמו של מר סאלאג'נו הוגש ביום 4 בינואר 1993 ובו בעיקר התייחסות להוצאות הפרסום שהוצאו לשס קידום מכירות של הטובין נושאי הסימן.

סיכומי מבקשי המחיקה נתקבלו בלשכה ‏ ביום ‏ 9 במאי 1993 בעוד שסיכומי בעלת הסימן נתקבלו יוס אחד לאחר המועד הנ"ל.

ביוס 24 במאי 1993 התבקשתי להתיר הגשת ראיות נוספות בשלב הסיכומים ע"י מבקשי המחיקה שעניינם מצבם הבריאותי הקלוקל של מר אריה פישר ומר שרגא גרוס שניהם ממייסדי סניפי פיצה זומינו. הוסבר ‏ כי הראיות הנוספות מוגשות בשלב מאותר זה היות ובעלת ‏ הסימן העלתה בסיכומיה טענות ותמיהות אשר מהן ‏ נגזרות לדעתה מסקנות לענין העדרותס של השנייס וכי מבקשי הביטול מבקשיםס להוכית באמצעות הראיות הנוספות כי אכן מצב הבריאות של השניים הנ"ל אינו שפיר וזו הסיבה ואין בילתה לחוסר העדתם של מר פישר ומר גרוס.

לבקשה להתרת הגשת ‏ ראיות נוספות צורף תצהירו של המבקש מס' 1 שאישר את דבר חולייס של מר פישר ומר גרוס וכן צורפו מספר מסמכים המאשריס זאת.

סיכומיס בתשובה הוגשו ע"י מבקשי המחיקה ביוס 31 במאי 1993 בעוד שבעלת הסימן הגישה את סיכומיס בתשובה ביום 4 ביוני 1993.

בעלת הסימן התנגדה, כמובן, להגשת הראיות הנוספות בשלב הסיכומים ופירטה את סעיפי התנגדותה במכתבה מיום 26 ביוני 1993.

בהתלטתי מיוס 25 באוקטובר 1993 קבעתי כי אינני מאשר את הגשת התצהיר חנוסף על נספחיו של המבקש מס' 1 כפי שהתבקש. בנוסף, נתתי אפשרות לבעלת הסימן להגיש טענות מנומקות לענין השאלה אם הגשת ראיות מטעם מר גרוס ומר פישר חיתה נחוצה אם לאו.

למצער, לא ניצלה בעלת הסימן את זכותה הנ"ל, בנימוק שכבר התייחסה לסוגיה זו בסיכומיה.

אפנה כעת למתן החלטתי תוך התייחסות לטענות השונות שהועלו ע": שני הצדדים.

בקשת המחיקה עניינה בסעיפים 38 ו-39 לפקודה. סעיף 38(א) לפקודה קובע כדלקמן:

"בכפוף להוראות פקודה ‏ זו, מי שנפגע ‏ על ידי שתרשומת פלונית לא נרשמה בפנקס או נשמטה ממנו, או נרשמה ‏ בו בלי סיבה מספקת, או נשארה בו שלא כדין, ‏ או חלן בה טעות ‏ או פגם, רשאי להגיש בקשת תיקון, בדרך שנקבעה, לבית המשפט העליון, או תחילה לרשם, לפי בחירת המבקש".

סעיף 39(א) לפקודה קובע כך:

"בקשה לפי סעיף 38 למחיקת סימן מסחר מהפנקס מחמת שהסימן ‏ אינו כשר ‏ לרישום לפי סעיפים 7 עד 11 לפקודה, או מחמת שרישום הסימן יוצר תחרות בלתי הוגנת לגבי זכויותיו של המבקש בישראל, תוגש תוך חמש שניס מיוס מתן תעודת הרישום לפי סעיף 28".

נטען ע"י מבקשי המחיקה כי ההליך עפ"י סעיף 29 לפקודה שהוחל בין הבקשות מס' 61408 ו-70873 לא הוצה עד תוס. זאת, כמובן, בהתחשב ‏ בכך כי הבקשה מס' 70873 הוזנחה מאחר שמכתבי מחלקת סימני המסתר לא זכו למענה מהמבקש מס' 3 ו/או מבא כוהו דאז. על כן טוענים מבקשי המחיקה כי ההליכים על ריב לא הושלמו כנדרש ‏ ומשו כך הסימן נרשם בטעות, או שלא כדין או ללא כל סיבה מספקת. טענח זו אינני מקבל, שכן, אכן ההליך עפ"י סעיף 9 לפקודה לא הוצה אולם ואת אך ורק מחמת הסיבה שהמבקש מטי 3 ו/או בָא כוחו לא השיבו לפניות מחלקת סימני המסחר שנשלתו כדין ובמועד, כך שבמחדלםס ורשלנותם של הנ"ל הס גרמו לכך שהבקשה תבוטל.

לבוא היוס ולבקש "פרס" בגין מחדל נראה לי כלא ענייני.

ראוי ‏ וידע כל מבקש רישומה של בקשה כי אין די בהגשת הבקשה לרישום שכן מוטל על מבקש הרישום הנטל לשכנע את הרשם בדבר כשרות רישומה של הבקשה. נטל שכנוע וה כולל בחובו גס את

הנטל להשיב למכתבי מחלקת סימני המסחר ‏ תוך המועד הקבוע.

בפקודה או בתקנותיה.

נראה לענין וה את הוראות הפקודה ותקנותיה.

סעיף 22(א) לפקודה קובע כדלקמן:

"לא מילא המבקש אחר דרישת הרשם תוך המועד שקבע ונתן הרשם למבקש הודעה ‏ בכתב בטופס שנקבע, ועברו

שלושה חודשיסם ‏ מיוס מתן אותה ההודעה ולא מילא המבקש אחר הדרישה - | רשאי הרשם לראות את הבקשה כבטלה".

תקנה 7 לתקנות סימני המסחר קובעת כדלקמן:

"(1) כל בקשה, הודעה, מודעה, ‏ או מסמך אחר שדרוש או שמותר להניחם, לערכם או לתיתם במשרד או אצל הרשם או אצל ‏ כל אדס אחר מותר לשלחס בדואר וכל מסמך שנשלח כך, רואים אותו כאילו נמסר ‏ בזמן שהמכתב המכיל אותו היה נמסר אגב מהלך הדואר חרגיל.

(2) מכתב הערוך לבעל רשום של סימן מסחרי ‏ לפי כתובתו- או לפי הכתובת שלו למסירת מסמכים, כפי שהיא רשומה בפנקס, או מכתב הערוך לכל אדס המבקש רישום סימן מסחרי, או לכל אדם המתנגד לרישום כזה, לפי הכתובת המופיעה בבקשה או בהודעת ההתנגדות או לפי הכתובת שניתנה לצרכי מסירה ‏ כפי שנקבע בתקנה ‏ 9, רואים אותו כמכתב הנושא כתובת מספקת".

אסכס ‏ ואומר ‏ כי מחלקת ‏ סימני המסחר נהגה כראוי בשלחה את דו"ח הבחינה של בקשה מס' 70873 לב"כ המבקש מס' 3 דאז - עו"ד אוסטרליצ - וכי בהעדר תגובה ממנו ו/או מהמבקש מס' 3 החליט הרשם ‏ לבטל ‏ את הבקשה. וזהו התוק ואלה הוראותיו. הסימן על כן נרשם כדין.

(1) כידוע נתבקשה החתחוזרת הבקשה מס' 70873 לתוקף ובעקבות הסבריו של ב"כ מבקשי הביטול תוך צירוף תצהיריהם של עו"ד אוסטרלי% ששימש ‏ אז כב"כ המבקש מס' 3 ותצהירו של המבקש מס' 3 עצמו: הוחלט להיענות לבקשה ולהתויר את בקשה מס' 70873 לתוקפה.

(2) יחד עם זאת צויין במפורש במכתב הלשכה מיוס 29 ביוני 1990 כי בעת בחינתה של הבקשה הנ"ל יופעל סעיף 9(11) לפקודה. שעל פי הסימן המבוקש איננו כשר לרישום היות והוא זהה לסימן השייך לבעל אחר ורשום בפנקס. כוונת הלשכה היתה, כמובן, לסימן רשום מס' 61408 - 122ע פ5'סאז1אסס.

אינני מוצא כל פסול בדרך שבה נהגה מחלקת סימני המסחר בענין זה. אכן, אם אמנס כמוסבר בתצהירים לא נתקבלו פניות מחלקת סימני המסחר, מסיבה זו או אחרת, אצל המבקש מס' 3 ו/או ב"כ דאז, הרי ראוי שתותזר הבקשה לתוקפה.

יחד עם זאת החזרת הבקשה לתוקף איננה משיבה את הגלגל לאחור באופן מוחלט שכן המבקש ממשיך ליהנות מתאריך הגשת הבקשה המקורית אך בתחינת הבקשה נערכת מחדש תוך התחשבות במצב הקיים בעת הבחינה המחודשת ולא במצב שהיה בתאריך הבחינה המקורי. זהו ההגיונס של דברים וכך נוהגת הלשכה מאז ומתמיד.

אין זה הגיוני כלל ועיקר לומר - כטענת ב"כ מבקשי הביטול ‏ - שמרגע החזרת הבקשה לתוקף צריך להמשיך ולחול סעיף 29 לפקודה שכוכור הוחל בעת הבתינה המקורית, שכן, היות והבקשה מס' 70873 בוטלה, נרשמה בקשה מס' 61408 כסימן מסחרי לכל דבר ועיקר כך שבמועד התזרת תוקף הבקשה מס' 70873 כבר לא ניתן להחיל את סעיף 29 לפקודה, מכיוון שסעיף זה חל רק בין שתי בקשות ולא בין בקשה וסימן רשום.

ואומר ‏ יתרה מזאת, ‏ נראה ‏ לי כי המבקש מס' 3 ובא כותו דאז התרשלו בכך שלא השיבו לפניות מחלקת סימני המסחר ‏ ואם אכן פניות אלה לא הגיעו ליעדן עדיין ראוי היה ויפנו השניים הנ"ל למחלקת סימני המסחר ביוומתם מדי תקופה לברר מה עלה בגורל בקשתם.

התנהגותם הרשלנית הנוכרת אינה יכולה להעניק להם "פרס" במובן וה שיוכלו לבוא ולפגוע בזכויות אותס רכשו כדין צדדים שלישיים.

אשר על כן, אני בדעה שאין ולא ניתן להתחיל ‏ את סעיף ‏ 29 לפקודה על בקשה מס' 70873 ועל סימן מסחר מס' 61408.

טענה נוספת של מבקשי הביטול היא כי בעת בחינתה של בקשה מס' 8 התעלמה מחלקת סימני המסחר מבקשה מס' 70219 ולא החילה את סעיף 29 לפקודה כפי שהיה עליה לעשות.

כידוע קובע סעיף 29 כך:

"הגישו אנשים שוניס בקשות נפרדות להירשם כבעלי סימני מסחר זהים או דומים, ‏ לגבי אותס טובין או הגדר טובין, רשאי הרשם שלא לרשום אף אחד ‏ מהם ‏ עד שנקבעו ‏ זכויותיהם בהסכמה שבא עליה אישור הרשם, ובאין הסכמה כאמור ‏ יעביר את הסכסוך לבית המשפט העליון".

אני בדעה כי בהתחשב בכלל הנסיבות פעלה מחלקת סימני המסחר כדין כאשר לא התילה את סעיף 29 לפקודה. הפעלת סעיף 29 הינה בשיקול דעתו של הרשם כאשר הסעיף לרוב מופעל במקרה שבו קיימות שתי בקשות ‏ גפרדות של סימנים זהים או דומים וכאשר המדובר באותם הטובין.

במקרה שבפני, בקשה מס' 61408 עניינה כידוע פיצות המסווגות בסוג 30 והסימן הינו ג122ע פ5'סאזאסם בעוד שבקשה מס' 70219 סיווגה הוא בסוג 42 ועניינה מכירה קמעונית של דברי מאפה, כאשר הסימן הינו קוביית הדומינו.

הסיבה העיקרית שבעטיה לא הופעל סעיף 29 לפקודה היא ההבדל בין הטובין והגדרס שכן כנזכר בקשה אחת עניינה מכירת פיצות ואתחרת מגדירה כאמור שירות שעניינו מכירת דברי מאפה ככלל.

אציין כבר עתה ולא אכתחיש כי כיום בדיעבד התברר שיש דמיון מה בין הסימנים, הטובין ויתר הנסיבות אך לכך אדרש בהמשך. אין באמירתי האתרונה בכדי לשנות במאום מקביעתי כי מחלקת סימני המסחר פעלה כראוי.

נטען בנוסף ע"י מבקשי המחיקה כי בעת בחינת בקשה מס' 61408 (כיום הסימן) התעלם הרשם מקיומה של שותפות רשומה מס' 54- 9-)]' פיצה דומינו, הרשומה כדין החל מיוס 12 באפריל.

סעיף 12 לפקודה קובע כך:

"הרשם רשאי לסרב לבקשת רישומו של סימן מסחר הזהה עס שמו של אדס אחר או של עסקו או הדומה לאותו שס, ‏ לרבות שם עסקו, או המכיל שס זוהה או דומח כאמור, אם יש בסימן כדי להטעות את הציבור או לגרוס התחרות בלתי הוגנת".

סעיף זה, עפ"י לשונו, מעניק סמכות שבשיקול דעת לסרב לרישום סימן הדומה או והה לשס עסקו של אחר.

יחד עם זאת, אציין שהוראות הפקודה אינן מחייבות את הרשם בעת בחינת בקשות לערוך חיפוש בלשכת רשם החברות והשותפויות לצורך מציאת שמות עסק דומים או וזהים לסימנים המבוקשים.

עפ"י הנוהל שהשתרש במשך השנים, השימוש שנעשה בסעיף ‏ 12 לפקודה ראשיתו ‏ בפנייה של צד מן הצדדים בעת קיום הליכי על ריב בטענה שנעשה שימוש בשס עסקו.

הייתי בוודאי מביא בחשבון טענה בדבר שימוש בסימן הוהה לשס עסק | של אדסם אחר, אם היתה נשמעת כדין בעת קיום ההליך עפ"י סעיף 29 לפקודה או אס היתה מוגשת התנגדות לרישומו של סימן המסחר ‏ מס' 61408. שניים אלה כידוע לא נעשו בשל מחהדלם של המבקש מס' 3 ובא כוחו דאז.

עוד אבקש לציין כי בהבדל מפקודת סימני המסחר ‏ אשר ‏ איננה אוסרת באופן החלטי רישום סימן מסחר המהווה שם עסק של אחר, פקודת החברות (נוסה הדש) התשמ"ג- 1983‏ מאידך אוסרת ‏ רישום חברה בשס הרשום כסימן מסחר, אם הטובין נושאי הסימן דומיס או והיס למטרות החברה המבקשת להירשם. אפנה את תשומת הלב

לסעיף 46) לפקודת החברות הנ"ל הקובע: "36(א) לא תירשם חברה -

(2) בשםס חכלול.י בסימן מסחר כשמעותו בפקודת סימני המסחר [נוסתח הדש] התשל"ב-1972, או דומה לו עד כדי להטעות, אם הסימן רשום בישראל ‏ לגבי טובין שעוסקים בהס למטרות הדומות למטרות החברה המבקשת להירשם".

(6) במאמר מוסגר אבקש לציין כי יתכן שיפה השעה להקביל בחקיקה בין הוראות פקודת סימני המסחר והוראות פקודת החברות כך שיאסר רישום סימן מסתר הרשום כשם חברה או עסק ולהיפך.

טענה נוספת של מבקש המחיקה הינה שרישום הסימן יוצר התחרות בלתי הוגנת לגבי זכויותיהם בסימן. אדרש לסוגייה זו בהמשך.

בעלת הסימן טענה כי למבקשי המחיקה אין זכות עמידה בהליך המחיקה מאחר והם אינם צדדים נפגעים כמשמעות הביטוי בסעיף 38 לפקודה.

בנוסף, טענה בעלת הסימן, כי למבקשי המחיקה אין זכות עמידה גסם מהסיבה שהם אינס בעלי הזכויות להן הם טוענים.

שתי טענות אלה אני דוחה על הסף שכן לדעתי למבקשי המחיקה יש ועוד איך זכות עמידה בהליך המחיקה מחמת היותם נפגעים מרישום סימן המסחר נשוא הבקשה למתיקה.

את מידת הפגיעה, היקפה ומשמעותה אקבע ואתייחס מאוחר ‏ יותר. אין בליבי גס ספק כי מבקשי המחיקה לאחר צירופם של המבקשים מס' 4 ו-5 ראוייסם להיות צד בהליך המחיקה ולהתמודד על זכויותיהס בסימן.

גם לזכויותיהם של הצדדים בסימן נשוא הליך וה ובבקשות התלויות ועומדות אדרש בהמשך.

(1) טענה מרכזית של בעלת הסימן היא כי ההחלטה שהתקבלה בהליך לפי סעיף 29 לפקודה שהתנהל בין בקשות מס' 61408 ו-70873

(2) תקנה 101(א) לתקנות סדר הדין האזרתי, התשמ"ד-1984 (להלן "תקנות סדר הדין האורחי") קובעת כדלקמן:

הוחלט המסחר סמכות כך גם

כב' ההנשיא ד"ר

לא אחת כי

"בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה ‏ נגד הנתבעים, ‏ ככבר היה אז ידוע ברבים. הרשם הוסיף ואמר, שעל כל פניס הסתכנה

המערערת ביודעין בבחרה סימן שכבר היה בשימוש ע"י פירמה אחרת..."

ומסקנת כב' השופט לנדוי ז"ל היתה:

"שיקולים אלה של הרשם בדין יסודס ואין אנו מוכניס לסתרס. ברור שעכשיו, אחרי שהמערערת פיתחה את מסחרה בשם זה במשך שניס, יקשה עליה להפסיק את השימוש בו, אבל לאור השתלשלותו העניין מתתחילתו לא נוכל אלא לומר כי היא שהביאה את הצרה הזאת על ראשה".

(2) בג"צ 95/68 מתפרת הדרוס בע"מ נגד 00 266 .םס פ.ד. כב' 2 189. בעמ' 192 קובע כב' השופט לנדוי ז"ל כך:

"אך יתרה מזו, נראית לי גם דעת הרשם שהמערערת לא הוכיחה תוס לב בבחירת הסימן הזה. מדבריו משתמע כי אדרבא, סימן זה נבחר ע"י המערערת מלכתחילה לשם התחרות בלתי הוגנת, כדי לוכות מן המוניטין של סחורת המשיבה, כי אין הסבר אחר לבחירת השס הלועזי הזה דווקא. מצידי אוסיף שאפילו השתמש מר פרטוק באותו סימן עוד בהיותו בטוניס, יש לייחס לו כוונה גם לגבי השימוש ההוא. נסיבות אלה בוודאי אינן מצדיקות רישום מקביל של הסימן בשס המערערת, לפי סעיף 1(18) ואין לה אלא להלין על עצמה, אם תסבול עתה נוק מסוייס עקב הפסקת מסחרה בשם זה".

בג"צ 296/85 סיאה סיאק האו (אנתוני) נגד רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר ואת', לוי נגד רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר ואת'. 5פ.ד. מ' (4) 770.

בעמ' 775 אמר כב' השופט גולדברג כך:

"משהגיע הרשם הנכבד למסקנתו, כי אף לאחד מהמבקשים אין זכויות בסימן, אשר עדיפות על פני אלו של יריבו, שקל את האפשרות, כי שני המבקשים ירשמו כבעלי הסימן, זה בצידו של וה, על פי סעיף 30(א) לפקודה. אלא שסבר כי דרך זו תגרוס ערבוביח והטעיית הציבור כשבנוסף לכך "אין לומר שהשימוש בסימניס על ידי המבקשים שלפנינו היה בתום לב או שהתקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות רישוס הסימן על פני שני המבקשים", כנדרש בסעיף 0 (א) לפקודה. בסיכומם של דבריס קבע הרשם הנכבד, "שלא הוכיח אף אחד מהמבקשים זכות עדיפה על פני זו של רעהו ומאחר ויכולה להגרס הטעיית הציבור אף אחד מהמבקשיס אינו זכאי להירשם כבעל הסימן ויש לדחות את שתי הבקשות".

ככלל לעניין חשיבות השימוש בסימן פלוני בהליכי על ריב אצטט את דבריו של השופט ויתקון בענין בג"צ 90/70 00 86 28082601 נגד רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר ואחרים. 5.ד. כה' )2( 87. בעמ' 91 נאמר כך:

"ומה הםס המבחנים שלפיהם יבדקו הרשם או בית המשפט את זכויות המבקשים חיריבים ומח יניע אותס לייחס לוה עדיפות על זה? מהאסמכתאות שהזכרתי וה עתה עולה שיש משקל לשני דבריס, לתאריכיס שבהסם הוגשו הבקשות ולמידת השימוש שעשה כל מבקש בסימן מסתרי בארצ ערב הגשת בקשתו".

המלומד קרלי בספרו "פפחה8א- 715:806 שחת 72886-082%58 +ס טבם" מחדורה 12 בעמ' 160 קובע כי השיקולים שעל הרשם להביא בחשבון בואו לקבוע דבר קיבולו לרישום של סימן שהשתמשו בו שימוש מקביל בתוס לב לסימן אחר הם כדלקמן:

סחנס ת+ 6פט +ס %ת60א6% פתל' (1)" 5 8208 606 6ת8 צ%1%ת708 הבה )2( 66 6007206 +;62866 6תס הסע+ 6טפת6 %0 צ11%01 תס1פט+הסס 5 606 05 086ת8018ת2698 626 %ת%0א8 18266 - 8 סס ‏ 18 הסנגתט 0% 6תגופ8סת 6תט - 01 8ט₪108%10ת1 8 (3) ;06ת10תסטתססםת1 16נ1סגוס סתסעעטסתסס שתטס 05 צטפסחסםת + 68סת%8פת1 צַת 8‏ מעסתספהש (4) מ66ם ‏ 580% ת1 סטהם תסבפגו+תסס 8 02 (5) 6ת8 ;66טסצק 6 1טסש תס1תשט 16 6 עה | 6ת6 +14 8 +12 00% סופ ץע 48 פתס1%1תסס צֶָת8 ס% צ6065582ת ,צ1סהססעקם ,%סת פטס :5ת168%610ת11 %5פפאטטסס תש0261+ ת1 6+160% 6ת% 48 60 ת1 ת 200618028%10‏ 05 66 0% ת0ס8159020%1 פתץ? .התהסהבשחתג1א התה בכר וי 8 81תטס1ת:>

(1) .8

(2)

17

86 צָ08 ת20019%28%10 >תס6עעטסתסס 6 תסגשט תפטס סננה 5 תסבָפּט+תסס ‏ 0% צל111סהססצס ס+ פ8ת 0856 צָע6ט₪ .516028016תסס תטס ‏ 1068 חס ו 08 בח 85 סו שהנ[טס1ש6צהס

"אוכל אפוא לסכם ולומר בקצרה כי לסוגיית השימוש ניתנת חשיבות מכרעת לגבי זכותו של המשתמש לגבי סימנו. ברור גם כי ככל שהשימוש הינו ארוך שנים וככל שהיקפו רחב יותר כך גוברת זכותו הבלעדית של המשתמש בסימנו.

כאשר נטען ע"י מי מהצדדים להליכי על ריב או כאשר הרשם בדעה מיוומתו שלו, כי יש להפעיל את הוראות סעיף 30 (א) לפקודה בדבר שימוש מקביל, הרשם בוהן את מידת השימוש והיקפו ויתיר את הרישום המקביל אך ורק אם השימוש המקביל נעשה בתוס לב וללא העתקה או אימו של סימן השייך לאחר. כך בדומה יכול הרשם לחתיר רישום מקביל של שני סימניס זהים או דומים אס הוכחו נסיבות מיוחדות במסחר המצדיקות זאת.

כמובן שבעת התרת או איסור רישום מקביל על הרשם להביא בחשבון גם את סכנת ההטעייה והבלבול אשר עלולים לחול בשל הרישום המקביל. ברור איפוא שאם עלולה לצו בעיית בלבול ברמה גבוהה והמדובר במיוחד בטובין מתחוס הרוקתחות והרפואה יחמיר הרשם ובד"כ לא יתיר את הרישום המקביל.

טענה בעלת הסימן כי יש לה כיום ואף בעבר מוניטין רב בסימנה ובעסקה. המוניטין כיום לטענתם הינו חוצה גבולות במובן וה שאף אס הושג במדינה או מדינות אחרות הינו נכלל בגדר מוניטין בינלאומי שראוי כי בעידן התקשורת המפותח דהיום, שתינתן הגנה רחבה לבעלת המוניטין גם במדינות אחרות.

להלן הערתי לעניין זה: אכן ההגיון הצדק והדין מקנים כולס הגנה והכרה לבעל מוניטין בינלאומי בסימנו ובעסקיו.

(3) אולס במקרה דנן לא שוכנעתי כי לבעלת הסימן קיים מוניטין בינלאומי. אמנס אין לי ספק כי לבעלת הסימן יש מוניטין בסימנה ובעסקיה בארה"ב אך אינני משוכנע שכך הוא חמצב בישראל. למיטב הבנתי היות ובעלת הסימן החלה את פעילותה בישראל רק בשנת 1990 היא טרס הצליחה לבסס לעצמה מוניטין בדרגה כז שימנע את השימוש בסימן פיצה דומינו מאחריס משתמשים בסימן מזה שנים ארוכות.

(4) גדולה מזו אומר, אילו היה מדובר במקרה בו מהצד האחד מצוייה חברה בעלת מוניטין מבוסס ומוכח ומהצד האחר אדס או חברה שהחלו להשתמש בסימן הדומה לסימן החברה בעלת המוניטין רק לאחר שהמוניטין של אותה חברה כבר היה קיים, אזי בוודאי ולא הייתי מתיר שימוש כאמור. אולסם, במקרה דנן מבקשי המחיקת החלו להשתמש בסימן פיצה דומינו כבר בשנת 1972 כאשר ברור כי בשנה זו לבעלת הסימן לא היה מוניטין בסימנה, לא בארה"ב ובודאי שלא בישראל בה כידוע החל שימוש בסימן 5'סאזאסס א28לזע רק בשנת 1990.

(5) על כן אני בדעה שבעלת הסימן אינה יכולה להיבנות בישראל מהמוניטין שרכשה רק בארה"ב. סימנה הנ"ל איננו מפורסס עד כדי כך ואיננו חוצה גבולות במידה כזו שיכול הוא למנוע שימוש בסימן דומה ע"י אחרים הקיים במשך 20 שנה ולמעלה מכך.

אין בליבי ספק כי שני הסימנים נשוא ההליך שבפני היינו "5'סאזאסס .77 2 ו-"פיצה דומינו" הינם דומים עד למאוד זה לזה. אולם על אף מידת הדמיון הגבוהה אני בדעה כי קיימיס מספר הבדלים מהותיים, אותס אפרט להלן, בין שתי החרשתות שהינן הצדדים להליך זה. הבדלים מהותיים אלה הס שהניעו אותי למסקנה כי השימוש שעושה בעלת הסימן בסימן איננו גורם - כטענת מבקשי המחיקה - לתחרות בלתי הוגנת במסחר לגבי זכויותיהם בסימן. הבדלים מהותייסם אלה גס מצדיקים לדעתי את רישום שני הסימנים "ג122ע פ5'סא1אסע" ו-"פיצה דומינו" זה לצד זה ואת חיותס ההדדית וכן את השימוש ההדדי בהם, בכפוף לתנאים שיפורטו בהמשך.

ההבדלים הבולטיס שבין שני הסימנים ושתי הקבוצות העושות בהס שימוש כפי שעוליס מחומר הראיות ומהסיור בפועל אותו ערכתי בליווי עוורי במספר סניפים של בעלת הסימן ושל מבקשי המתיקה הינס כדלקמן:

(1) א. חזות סניפי רשת בעלת הסימן הינה אחידה השילוט, בגדי המלצריס, דלפק המכירות הריהוט וכיוצ"ב כולם זהים בכל סניפי הרשת. הנ"ל מצביעים על שיטת עבודה אחידה וספציפית.

ב. הצבע השולט הינו כחול אדוס כאשר המידע מופיע באותיות לבנות על גבי השלטים, ויתר אמצעי הפרסום בהס משתמשת בעלת הסימן.

ג. מאידך חזות סניפי רשת מבקשי המתיקה איננה אחידה. כל סניף מתאפיין בשילוט שונה, צבעים שונים וחסרה אתידות. אדרש לעניין זה בהמשך.

(2) א. רשת בעלת הסימן מתמחה בשליחת הפיצות המוזמנות תוך 30 דקות לבית המזמין. בסניף עצמו לא ניתן לשבת ולהזמין פיצות והרשת עובדת כאמור אך ורק בשיטת "צְאשת-78%6".

ב. לעומת זאת, רשת מבקשי המחיקה הינה כעקרון סניפים שבהם העיקר הוא הישיבה והומנת הפיצות ויתר הטובין אל שולחן המזמין.

ג. אמנס גסם ברשת מבקשי המחיקה ניתן להוזמין טלפונית את הפיצות אך יחד עס זאת העיקר הוא שירות כשל מסעדה דהיינו ישיבה ליד שולחן, תוך קבלת השירות ממלצרים. שולחנות אכילה מצויים למיטב ידיעתי בכל סניפי רשת מבקשי המחיקה.

(3) ברשת בעלת הסימן ניתן להומין אך ורק פיצות ושתייה קלה בעוד שברשת מבקשי המחיקה ניתן להזמין ולקבל גס מוצרים נוספים שאינסם פיצות כגון בין היתר, מרקים, סוגי פסטות דגים ועוד.

מרבית סניפי רשת בעלת הסימן אינם כשריס לעומת סניפי רשת מבקשי המתיקה שרובם אם לא כולס כשריסם - דבר אשר לעניות דעתי יש לו משמעות בישראל לעניין יצירת ההבחנה שבין שתי הרשתות.

קוביית הדומינו בה משתמשת בעלת הסימן מנוקדת בשתי נקודות בחציה האחד ובנקודה בודדת בחציה השני. לעומת זאת קוביית הדומינו בה עושים שימוש מבקשי המחיקה מנוקדת בחמש או ארבעה נקודות בחציה האחד ובשלוש נקודות בתציה השני. דבר זה יוצר לדעתי הבדל קטן נוסף שבין שתי הרשתות.

לעניין וזה אדרש גם בהמשך.

כאמור ההבדלים המהותיים שבין סניפי שתי הרשתות נושאי הסימניס ואשר לדעתי גורמים לכך שלא נוצרת תחרות בלתי הוגנת במסחר.

הגעתי איפוא למסקנה כי עלי להתיר רישום ושימוש מקביל בסימני המסחר "ג122ע פ5'סא1אסע" ו-"פיצה דומינו" בישראל. זאת כיוון שכלל הנסיבות מצביעות על כך שמבקשי המחיקה משתמשים מזה שנים ארוכות בסימן "פיצה דומינו" וכי שימוש ותק מקנה להם את הזכות בסימנס הנ"ל.

הסיכון בהטעיית ציבור הלקוחות נמוך יותר לדעתי מאשר התועלת בהשגת הצדק שמלמד על המשך שימוש מקביל בשני הסימנים.

לדעתי, קהל הלקוחות ילמד מהר מאוד להבחין בין שתי הרשתות הן בשל ההבדלים המהותיים והבולטים שצויינו לעיל והן מכיוון שסניפי רשת בעלת הסימן הינם נקודתיים במובן זה שבשל הצורך לספק את ההזמנות תוך חצי שעה בלבד הסניפים משרתים אך ורק שכונה ספציפית זו או אחרת כך שציבור הלקוחות השכונתי לומד מהר מאוד לזהות בדיוק נמרץ סניף וה או אחר.

סעיף 30 המתיר לרשם את רישום סימניס דומים או זהים מקנה ליכרשס גם את היכולת להתיר את הרישוםס בתנאים או בהגבלות שאמצא לנכון.

על מנת להפתית את מידת הטעיית הציבור העלולה להתעורר מרישום ושימוש מקביל מצאתי לנכון להתיר את הרישום בתנאיסובהגבלות מסויימים, הכל כמפורט בסעיף הבא להחלטתי זו.

אשר על כן אני קובע כדלקמן:

(1) בקשה למחיקת סימן מסחר רשום מס' 61408 נדתית בזה.

אני מתיר את רישומה של בקשה לסימן מסחר מס' 70219 בכפוף לתנאים אם יהיו של מחלקת סימני המסחר.

אני מתיר את רישומה של בקשה לסימן מסחר מס' 70873 אך זאת אך ורק לגבי המילים "פיצה דומינו" בעברית ו-"סאזאסכ ג27זס" באנגלית, או לחילופין לגבי המילים הנ"ל בצירוף לקוביית דומינו מנוקדת בחמש ושלוש נקודות בלבד. הכל לפי בתירת המבקש מספר 3 בכפוף להגבלות - אם תהיינה - של מחלקת סימני