סימן מסחר 345678

ההחלטה:

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בענין בקשה לביטול

בעלת הסימן: א002054110 0א1תט1סהתטאהא 8 טסא1פגתץד 5בהמפתמטס באמצעות ד"ר ריינהולד כהן ושות', עו"פ

מבקשת הביטול: אייר תעשיות ספורט בע"מ

באמצעות ד"ר שלמה כהן ושות', עו"ד

1. זוהי בקשה למתן הוצאות שהוגשה על ידי לחברות אייר תעשיות ספורט בע"מ (להלן - מבקשת הביטול) נוכח ביטול רישום סימן המסחר ע"* חברת 6032031108 0א1תטנסהעטאגא 8 0אדכגתד פהמפתמעס (להלן - בעלת הסימן).

2. ביום 55.11.1987 נרשם בפנקס סימני המסחר סימן המסחר מס' 58066 (להלן - הסימן) בסוג 25, בגין דברי הנעלה, הנכללים בסוג 25. הסימן כלל גם ציור וגם את המילה = ו בתעודת הרישום מופיע סייג הקובע כי

"רישום סימן מסחר זה לא יתן זכות לשימוש ייחודי במילה עסשסק". 3. ביום 8.10.92 הגישה מבקשת הביטול בקשה לביטול הסימן. 8. עילות בקשת הביטול היו כדלקמן: (1) מבקשת הביטול היא חברה הרשומה בישראל ועוסקת בייצור, שיווק ומכירה של נעלי ספורט, החברה מייצרת עשרות אלפ* זוגות נעל: ספורט, אשר נמכרות תחת השם "ע6שסק" בכ-500 חנויות ספורט ורשתות

שיווק בישראל.

(2) נעלי עסשסק מיוצרות, משווקות ומפורסמות בישראל מאז 1986.

(3) מבקשת הביטול הגישה בקשה מס' 73889 לרישום הסימן עששסק בסוג 25.

(8) לאחרונה נודע למבקשת הביטול כי בעלת הסימן רשמה את הסימן בישראל.

(5) לא נעשה כל שימוש בסימן בישראל על ידי בעלת הסימן בשנתיים שקדמו להגשת בקשה הביטול.

(6) מעולם לא היתה לבעלת הסימן כוונה של ממש לעשות שימוש בסימן בישראל.

5. ביום 18.2.1993 הודעת* לב"כ מבקשת הביטול כי בעלת הסימן לא הגישה את כתב טענותיה שכנגד בהתאם לתקנה 70 לתקנות סימני המסחר ‏ 9840 (להלן ‏ - התקנות). לפיכך התבקשה בעלת הסימן להגיש את ראיותיה תוך חודשיים בהתאם להוראות תקנה 71(א) לתקנות.

6. ביום 7.3.1993 הגישה מבקשת הביטול את ראיותיה בצורת תצהיר שניתן על

ידי מר אליקום גור. להלן עיקר טענותיו שהועלו על ידו:

(1) מר גור משמש, בין השאר, כמנכ"ל מבקשת הביטול. הוא עוסק בייצור ושיווק נעלים מאז 1988.

(2) מבקשת הביטול עוסקת בייצור, שיווק ומכירה של נעלי ספורט. ומייצרת לפחות כעשרת אלפים זוגות נעלי ספורט לחודש, אשר נמכרות

תחת השם עפשסק בכ-500 חנויות ספורט ורשתות שיווק בישראל.

(3) נעלי עפשסק מיוצרות, משווקות ומפורסמות בישראל משנת 1986, עד לשנת | 1989 על ידי בעלת הסימן הקודמים של הזכויות בשם, ומאז על

ידי מבקשת הביטול, בערך כולל השווה לכ-1.5 מיליון דולר ארה"ב.

(8) מאז 1989, פרסמה מבקשת הביטול את המוצרים הנושאים את הסימן עסשסק באורח נרחב ומקיף, והשקיעה בפרסום המוצרים מאות אלפי דולר. פרסומת זו נעשתה בעתונות, בכתבות צרכנות, ‏ על גבי שלט:

חוצות, ועל ידי הפצת קטלוגים בחנויות קמעונאיות.

(5) ב-12 באוקטובר 1989 הגישה מבקשת הביטול בקשה מס' 73889 לרישום

סימן מסחר עששסק, בסוג 29, עבור נעלי ספור ו/או התעמלות.

במהלך בחינת הבקשה מס' 73889, הודיע רשם סימני המסחר ‏ כי הסימן המבוקש ‏ אינו ניתן לרישום לאור הוראות סעיף 9(11) לפקודת ס:מנ: המסחר, (נוסח חדש) התשל"ב-1972 (להלן - הפקודה) שכן לגבי אותם

הטובין רשום הסימן.

לפי מיטב ידיעתו של מר גור, ומתוך הכרתו היסודית את ענף ההנעלה בכלל ונעלי הספורט במיוחד, לא נעשה מעולם שימוש מכל סוג שהוא בסימן או בשם עפשסק, בין על ידי בעלת הסימן ובין על אחרים, ולא היתה כל כוונה לעשות שימוש כזה.

בכל מקרה, לפי מיטב ידיעתו של מ גור, הסימן לא היה בשימוש בישראל לפחות במשך השנתיים שקדמו למועד הגשת הבקשה לביטול רישומו של הסימן, דהיינו 8 באוקטובר 1992.

ביום 28.3.1993 נקבעת ה-2,5,1992 לבירור בקשת הביטול.

ביום 7.8.1993 הודיעו בעלת הסימן כי בעלת הסימן מסכימה לביטול הס:ימן.

ביום 18.84.1993 הגישו ב"כ מבקשת הביטול בקשה לפסוק ‏ לה הוצאות. להלן

העילות שהועלו על דם:

(1)

(2)

(3)

בעלת הסימן רשמה את הסימן אך ככל הנראה, מעולם לא עשתה כל שימוש

בו, לא באר ולא מחוצה לה.

בעלת הסימן לא הגיבה על בקשת הביטול במשך שלושת החודשים שהוקצבו לו לשם כך.

בעלת הסימן לא הגיבה לבקשת הביטול למרות התזכורת שנשלחה לה, על ידי רשם סימני המסחר.

במהלך השיחה הטלפונית שהתקיימה ביום 25.3.93 בין הלשכה ‏ עם ב"כ בעלת הסימן הרשום, נודע ללשכה כי ב"כ בעלת הפטנט לא עו למועד שייקבע לשמעית בקשת הביטול בפני הרשם. אף בשיחה ‏ זו לא נאמר דבר באשר לאפשרות שבעלת הסימן תוותר אפילו על סימנו.

רק ביום 7 באפריל 1993, נודע ללשכה כי בעלת הסימן מוותרת על סימנו.

במהלך ששה החודשים האמורים הוציאה מבקשת הביטול הוצאות רבות בגין הליך הביטול: הכנת וניסוהח בקשת הביטול, אסוף חומר, ניסוח והגשת תצהיר בתמיכה לבקשת הביטול, והתדיינויות עם הרשם בקשר לתהליך האמור. מרביתן של הוצאות אלה היתה נהסכת ממנה לו היתה בעלת הסימן הרשום מודיעה קודם לכן על נטישת סימנו.

מעבר להוצאות מבקשת הביטול בקשר ישיר עם בקשת הביטול כמפורט לעיל, נזקקה מבקשת הביטול, לצורך הכנת תשקיף, חוות דעת משפטית בשאלת זכויותיה בסימן וסיכוייה לזכות בהליך הביטול. גם הוצאות אלה היו נהסכות במלואן לולא טרחה בעלת הסימן להגיב לבקשת הביטול.

3 הגישו ב"כ בעלת הסימן את תשובתכם לבקשה לפסוק הוצאות

למבקשת הביטול, להלן תשובתם:

(1)

(5)

בקשת הביטול התקבלה בלשכה ביום 8 באוקטובר 1992 (הבקשה עצמה לא נושאת תאריך) ולא קדמה לה כל התראה.

מן הראוי, היה שלפני שתוגש בקשת הביטול, תעשה פניה ע":* מבקשת הביטול לבעלת הסימן על מנת לתת לה הזדמנות לבטל את הסימן מרצונה בהתאם להוראות הקבועות סעיף 5(36) לפקודה, לו כך היתה נוהגת מבקשת הביטול היו נחסכות טרחה והוצאות מיותרות.

כל הפעולות שבהן נקט ב"כ המבקשת הביטול לאחר בקשתו, באו לו משום המחדל הנ"ל ואין לו אלא להלי ן על עצמו.

במכתב ב"כ בעלת הסימן מיום 7 באפריל 1993 נאמר במפורש כי בעלת הסימן מסכימה לביטול הסימן.

בנסיבות אלה ב"כ בעלת הסימן גורסים שלמבקשת הביטול לא מגיעים כל

הוצאות או לחילופין, אך ורק הוצאות סמליות בלבד.

כתגובה על טענות ב"כ בעלת הסימן, הגישו ב"כ מבקשת הביטול במפתח אשר בו נטען כדלקמן:

(1)

(3)

במכתב ב"כ בעלת הסימן נטען כאילו היתה מבקשת הביטול פונה לבעלת הסימן בטרם הגישה את בקשת הביטול, היו נחסכות טרחה והוצאות מיותרות.

הטענה הנ"ל איננה מתיישבת עם שתיקת בעלת הסימן או בחוסר כלשהו תגובה מצידה במשך ששה חודשים לאחר הגשת הבקשה לביטול הסימן. כתוצאה ממחדל זה מטעם בעלת הסימן נאלצה מבקשת הביטול להגיש תצהיר מפורט בתמיכה לבקשת הביטול. טרחה מיותרת זו היתה נחסכת לו

היתה בעלת הסימן מגיבה מיד לגשת הבקשה לביטול הסימן.

יתר על כן, שתיקת בעלת הסימן במשך שישה חודשים לאחר הגשת הבקשה לביטול, מלמדת גם שאפילו היתה מבקשת הביטול פונה אליה לפני הגשת

הבקשה לביטול - המצב היה נשאר כפי שתואר לעיל.

בנסיבות אלה זכאית מבקשת הביטול להוצאות על הטרחה וההוצאות

המשפטיות שנגרמו לה בהליך האמור.

סעיף 69 לפקודה קובע כי "בכל דיון לפני הרשם רשאי הוא לפסוק לבעל

דין הוצאות הנראות לו סבירות".

(1)

(2)

השאלה הראשונה שיש להשיב עליה היא, האם יש מקום במקרה דנן לפסוק

הוצאות ואם כן על מי להטילן.

עלי לציין מיד כי הכלל המוכר היטב הוא שהצד המפסיד בדינו חייב לשלם את הוצאות הצד שזכה בדינו, אך יש שבית המשפט או בית הדין

יחרוג מכלל זה והם מוסמכים לעשות כן באחת משלוש הנסיבות הללו:

א. אם נערך הסכם פשרה בין הצדדים אשר בו הוסכם שכל צד שא

בהוצאותיו הוא. ברור הוא שזה אינו המקרה בענין שבפנינו.

ב. ‏ אם הצד שזכה בדינו התרשל בניהול הדיון, ובשל דרך ניהול הדיון מטעמו גרם להוצאות שלא לצורך. אומר מיד כי לא הוגשה ראיה או אפילו טענה המצביעה על כך שהצד שכנגד התרשל בניהול הדיון במקרה דנן, אין לראות בחוסר התרעה בטרם הגשת הליכים

משפטיים, כרשלנות.

ג. (א). אם קיימת סיבה אחרת המצדיקה שהצד שזכה בדינו שא בהוצאותיו או חלק מהן. בהקשר זה יש להזכיר כאן את הוראות התקנה 846 לתקנות סימני המסחר, 1980 (להלן - התקנות) הקובעת כדלקמן:

"אם אין המבקשת חולק על התנגדות, הרשם להחליט אם לפסוק הוצאות המשפט לזכות המתנגד, עליו לעיין בשאלה אם אפשר היה למנוע בעד המשפט אילו מסר המתנגד למבקש הודעה מספקת לפני הגשת ההתנגדות".

(ב). כפי שנטען ע"י ב"כ מהבקשת הביטול, בעלת הסימן לא הודיעה למבקשת הביטול על כוונתו להסכים לביטול הסימן. עם זאת, נטען על ידי בעלת הסימן, שלוו היתה מבקשת הב:טול מודיעה לה מראש על כוונתה להגיש בקשה לביטול לרישום הס:ימן, אזי בעלת הסימן היתה מסכימה מרצונה לביטול הרישום וזאת מבלי שמבקשת הביטול היתה נדרשת לכל פעולה נוספת. בהתחשב בסחבת במתן הסכמתה של בעלת הסימן באשר לביטול הסימון, קשה לי להאמין בכל הכבוד, שבעלת הסימן היתה מסכימה לביטול

הסימן מיד לאחר קבלת התראה בכתב מאת מבקשת הביטול.

(ג). אם כי במידה מסויימת נשאר אולי ספק קטן באשר לענין זה, קשה לי להסיק את המסקנה שבמסגרת הוראות התקנה ₪46 לתקנות סימני המסחר, יש לחרוג מהכלל המוזכר בסעיף 6(ב) דלעיל. לפיכך, אין לי אלא לקבוע שעל בעלת הסימן לשלם את הוצאותיה של מבקשת הביטול. עם זאת, עלי להביא בחשבון שחוסר וודאות ביחס לאי-מתן התראה כאמור על ד: מבקשת הביטול לגבי כוונתה להגיש בקשה לביטול אכן חייבת להשפיע על

קביעת גובה ההוצאות.

מוטל עלי אפוא להתייחס עתה לשאלה הנוגעת לגובה ההוצאות. כפי שנאמר קודם, סעיף 69 לפקודת סימני המסחר מסמיך את הרשם לצוות על תשלום "הוצאות הנראות לו סבירות". אולם, המחוקק לא פירש באשר

למשמעות המילה "סבירות" ולמעשה הותיר זאת לשיקול דעתו של הרשם.

(2) ב"כ מבקשת הביטול לא הגישו תצהיר ממנו היה ניתן ללמוד את גובה הוצאות. הם הפנה את תשומת לבי (במכתבם שהוגש ביום 18 באפריל) לטענות שיש להביא בחשבון בבואי לקבוע את הוצאות הדיון. באשר לטענות הלל עלי לומר כי הטענה האחרונה בסעיף 7(9) לא התבססה על ראיות כלשהן, בהעדר ראיות כאלו הרשם אינו מוסמך

להסיק את המסקנות שהוא התבקש להסיק על ידי ב"כ מבקשת הביטול.

(1) כלי העזר ששימשו עד כה כמכשיר לקביעת הוצאות "סבירות" היו כלל: לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי) התשל"ז-1977 (כפי שהם תוקנו). הבסיס לשימוש בכלי עזר זה היה השוואת הליך שבפני הרשם להליך אזרחי אשר לגביו נקבעו נוהלים בתקנה 511(א) ו-(ב) לתקנות

סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-198%4.

(2) משמעות המילים "הוצאות סבירות" פורשה בעבר כהוצאות כיס, שכר התייצבות ושכר טרחת עורך דין, היינו הוצאות שמגמתן למנוע חסרון כיס.

בנוסף לנאמר לעיל יש לציין כי בבואי לדון בגובה ההוצאות עלי להביא

בחשבון גם את הדברים הבאים: (א) טיב ההליכים ועד כמה הם מסובכים; (ב) השלב אליו הגיעו ההליכים;

(ג) העבודה, המחקר והטירחה שהוטלו על הצד שזכה בהליכים לשם הכנת

ההליכים ומסמכים בגינם והגשתם.

לאור כל האמור דלעיל ובהביאי בחשבון את כל השיקולים שהוזכרו קודם לכן בהחלטתי זו ולאחר הת:יחסותי לגובה ההוצאות שנפסקו במקרים הדומים לענין זה, הנני לקבוע כי בעלת הסימן תשלם למבקשת הביטול את הוצאותיה

בסכום כולל של -.1,500 ש"ת.

את הסכום הנ"ל יש לשלם תוך שלושים יום מתריך החלטתי זו, שאם לא כן,

הוא ישא ריבית כדין והצמדה, החל מיום החלטה זה ועד ליום התשלום בפועל.

בתמוז התשנ"ג 6 ביולי 1993

בירושלים היום,

מיכאל אופיר רשם הפטנטים, המדגמים

וסימני המסחר

משרד המשפטים מסמך זה הינו העתק שנסרק בשלמותו ביום ובשעה המצוינים ,

בסריקה ממוחשבת מהימנה מהמסמך המצוי בתיק, בהתאם לנוהל הבדיקות במשרד המשפטים.

על החתום משרד המשפטים (חתימה מוסדית).