סימן מסחר 345678

ההחלטה:

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר התנגדות למתן פטנט עפ"י הבקשה מס' 8, ביטול ההתנגדות והפעלת סעיף 38 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-107

המבקשת: [שם המבקשת] באמצעות ה זליגסון ואל גבריאלי, עו"ד צ": עו"ד ארנן גבריאלי

1. בקשת הפטנט מס' 55142 (להלן - הבקשה) הוגשה בישראל ביום 17 ביול: על-ידי החברת האמר יקאית (להלן - המבקשת) תוך תביעת דין קדימה בהסתמך על הבקשות לפטנט מס' 816,558 ו-835, 878 שהוגשו בארה"ב ביוס 28 ביולי 1977 ו-17 בפברואר 1978, בהתאמה.

2. הבקשה קובלה בהתאם לסעיף 7 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 (להלן - החוק) ופורסמה כדין ברשומות "יומן הפטנטים והמדגמים" מס' 6/81 עפ": הוראות סעיף 26 לחוק.

3. ביום 16 בספטמבר 1981 הוגשה התנגדות למתן פטנט עפ"י הבקשה על: אגן, יצרני כימיקלים בע"מ (להלן - המתנגדת).

כתבי הטענות וראיות הוגשו מטעם שני הצדדים וביום 13 באפריל 1983 התקיים בירור לגופו של ענין בפני קודמי המלומד (היום כב' השופט ואל צור).

5. ביוס 18 ביולי 1983 הגישה המבקשת בקשה לתיקון פירוט הבקשה לפי סעיפים 10, 1, 29 ו-66 לחוק ובתאריך 27 במרץ 1988 הוגשה בקשה נוספת לתיקון לפי סעיפי החוק הנ"ל.

התיקונים לפירוט הבקשה המוזכרים לעיון אושרו וקובלו על ידי קודמי ביום 1 בפברואר 1985 והבקשה בגינם פורסמה ברטומות "יומן הפטנטים והמדגמים" ביום 30 באפריל 1985 לפי סעיף 66 לחוק.

ביום 26 ביולי 1985 הגישה המתנגדת התנגדות לבקשה לתיקון פירוט הבקשה האמורה. כתבי הטענות הוגשו מטעם שני הצדדים כדין.

בהודעותיה בכתב מיום 25 באוגוסט 1986 ומיום 28 באוגוסט 1986 הודעה המתנגדת על ביטול התנגדותה למתן פטנט עפ"י הבקשה ועל ביטול התנגדותה לתיקונים המוזכרים לעיל,

א. ביוס 3 ביולי 1987 החליט קודמי המלומד להשתמש בסמכות הניתנת לרשם עפ"י סעיף 34 לחוק ולסרב את הפטנט בגין הבקשה מחמת החוסר התקדמות המצאתית. ההחלטה ההיא היוותה הודעה לתקנה 7(א) לתסנה הפטנטים (נוהל הלשכה, סדרי דין, מסמכים ואגרות), התשכ"ח-1968 (להלן - התקנות).

ב. תקנה 7(ב) לתקנות קובעת כי "המבקשת רשאי תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו הודעה כאמור להשיב עליה ולהראות טעם בכתב מנומק מדוע לא ישתמש הרשם בסמכותו..."

המבקשת, באמצעות בא-כוחה, השיבה על ההודעה הנ"ל ביום 3 בפברואר 1988 בהתאם להוראות תקנה 7(ב) לתקנות, לאחר מתן ארכות.

להלן עיקר הטענות שנטענו מטעם המבקשת כפי שהן נוגעות לענין שבפני והערותי עליהן:

א. סעיף 38 לחוק קובע כדלקמן: "הוגשה התנגדות כדין לפי סעיף 30 ובוטלה לאחר מכן, רשאי הרשם שלא לתת את הפטנט המבוקש, אם אגב ההתנגדות נתגלה לו חומר שלפיו לא היה מקום לקבל את הבקשה".

נטען כי הסמכות הנ"ל הניתנת לרשם עפ"י סעיף 38 לחוק היא מקומית מיוחדת במינה ויוצאת דופן הן מבחינה נוהלית והן מבחינה מהותית. טענה זו מקובלת עלי,

נטען שמוטל על הרשם להשתמש בסמכותו לפי סעיף 38 לחוק "בזדירות מי וחדת". טענה זו אף היא מקובלת עלי.

טענה נוספת שנטענה היא שבעת הפעלת סמכותו עפ"י סעיף 38 לחוק חייב הרשם לזכור: (א) כי בקשת הפטנט כבר נבחנה על פי הוראות החוק וקובלה; (ב) כי המתנגד חזר בו מן התנגדות; (ג) אף על פי שבדרך כלל אין הרשם יודע מה הוא המניע להחלטתו של המתנגד לחזור בו מהתנגדותו, אחד המניעים האפשריים תמיד הוא חששו של המתנגד כי לא יצליח בהתנגדות.

(א) לא מקובל על שהשיקול השלישי המוזכר לעיל יכול להיות חשוב ושמוטל על הרשם להביאו בהשבון בואו לשקול אם להפעיל את סמכותו לפי סעיף 38 לחוק אם לאו. כמו כן, אינני סבור ששני השיקולים הראשונים הנ"ל נוגעים לענין שבפני. עלי גם להצביע על דבר נוסף שלא הוזכר על ידי ב"כ המבקשת ושלדעתי מהווה ענין חשוב יותר מאשר שלושת השיקולים שצויינו לעיל,

(ב) במילוי תפקידיו כפקיד ציבור: הרשם יהיה להתחשב בטובת הכלל האוסר ממנו מלרשום פטנט ולקיים רישומו של פסנט שניתן בגין אמצאה שאינה ממלאת אחר דרישות החוק, כגון מחמת חוסר חידוש (סעיף 4) ו/או חוסר התקדמות המצאתית (סעיף 5). מסיבה זו המחוקק ראה לנכון להסמיך את הרשם לדון שוב בכשירות הפטנטית של בקשה, או של פטנט שנרשם, למרות ביטול ההתנגדות מטעמו ובהתחשב בחומר החדש שנתגלה לו במהלך הליכי ההתנגדות. ברור שהחומר הנוסף הנ"ל לא היה

בפני הרשם בעת קבלת האמצאה כאמצאה כשירת פטנט לפי סעיף 17 לחוק. לכן, אין רלבנטיות לעובדה, כפי שנטען על ידי ב"כ המבקשת, כי בקשת הפטנט כבר נבחנה על פי הוראות החוק וקובלה. קיבול כזה לעולם אינו מהווה דבר מוחלט - דבר שניתן לראות מהוראות החוק בגין התנגדות למתן פטנט, וביטול רישומו של פטנט.

(ג) זאת ועוד, הסיבה על פיה החליט המתנגד לבטל את התנגדותו, אף היא אינה נוגעת לענין שבפני הרשם. מלבד העובדה שבדרך כלל סיבת ביטול התנגדות, כפי שבעצם צויין על-ידי ב"כ המבקשת, אינה ניתנת לרשם, הרי שאם בכל זאת היה הרשם יודע בוודאות שהחלטת המתנגד באשר לביטול התנגדותו מבוססת על חשש שהוא לא יצליח בהתנגדותו, אין דבר זה נוגע לענין וזאת משתי סיבות פשוטות:

ראשית, אין בביטול התנגדות למתן פטנט כדי להכשיר אמצאה שאינה כשירת פטנט עפ"י החוק, המתנגד בוודאות: אינו רשאי לקבוע על כשירות האמצאה עקב ומחמת ביטולה של ההתנגדות. לאור הוראות סעיף 38 לחוק, הרשם אף הוא אינו מוסמך לראות את בקשת הפטנט ככשירה אך ורק על סמך ביטול ההתנגדות;

שנית, החוק מחייב את הרשם לעיין בחומר שנתגלה לו אגב הליכי ההתנגדות ולהחליט על בסיס החומר הזה אם להפעיל את סמכותו עפ"י סעיף 38 לחוק אם לאו. בנוגע לזה, השיקולים על פיהם החליט המתנגד לחזור בו מהתנגדותו אינם רלבנטיים כלל וכלל.

(ד) התוצאה מהנאמר לעיל היא שיש לראות שהחוק מטיל על הרשם תפקידים באשר לסעיף 34: הראשון הוא לעיין בחומר שנתגלה לו אגב ההתנגדות שבוטלה. זו, לדעתי, חובה מוחלטת ולא ניתן לרשם להתעלם ממנה, אפילו אם ידוע לו בוודאות שהמתנגד חזר בהתנגדותו מחמת חשש שהוא לא יצליח לשכנע את הרשם בדבר אי-כשירות של האמצאה, התפקיד שנ הוא תפקיד המוטל על הרשם להחליט אם החומר שנתגלה לו אגב ההתנגדות מראה, באופן חד משמעי, שלמרות קיבול הבקשה לפי סעיף 17 לחוק, האמצאה אינה כשירת פטנט בשל חוסר חידוש ו/או חוסר התקדמות המצאתית או בשל כל סיבה תחקיקתית אחרת. אני מסכים כי בעת החלטה זו חייב הרשם להפעיל את סמכותו בזהירות רבה ולהביא בחשבון את גוון השכנוע שהיה מוטל על המתנגד בטרם ביטול התנגדותו. גם לאחרי ביטול ההתנגדות הנטל הזה ייפה כלפי הרשם עצמו (שיעמוד, כביכול, בנעלי המתנגד) וזאת מאחר והוא צריך להשתכנע מעבר לכל תקופת שהחומר שנתגלה לו אגב ההתנגדות מצביע באופן חד משמעי על אי-כשירותה של האמצאה, הטענה מטעם ב"כ המבקשת שנטענה בהקשר לזה מקובלת עלי:

אפוא. (1) נטען כי החומר שנתגלה לרשם אגב ההתנגדות בענין שבפנינו ועל פיו מטל עליו להכריע האם בעצם הפרסומים שהוגשו ביחד עם תצהירי המצהירים משני הצדדים, מצביעים על חוסר התקדמות המצאתית. יש לציין כי כל אחד מן המצהירים הנ"ל, ד"ר אייזמבר מטעם מבקשת הפטנט וד"ר גאבה מטעם המתנגדת, נתן פירוש שונה למסמכים שהוצגו,

(2) לאחר עיון בתצהיר: המצהירים המוזכרים לעיל נראה לי כי הטענה הנ"ל נכונה,

(1) נטען בהמשך כי אף אחד מהמצהירים לא נחקרו על תצהירו, מוחזקות גירסאות שניהם כנכונות ואין מקום להעדיף את גירסתו של האחד על פני האחר.

(2) טענה גם אף חיא מקובלת עלי,

(3) יתר על כן, אני סבור שלאור הפירוט השונה שהוזכר לעיל ומחמת העובדה שאף אחד מן המצהירים לא נחקר על תצהירו, עולה ספק אם החומר שנתגלה אגב ההתנגדות בענין שבפני מראה חוסר התקדמות המצאתית באופן חד-משמעי. כאן המקום לציין את הכלל המקובל שאם יש ספק מסוג זה החייב הרשם לפרשו לטובת מבקש הפטנט. מהסיבות שצויינו לעיל ברור לחלוטין כי יש ספק אם החומר שנתגלה בענין אה מראה חוסר התקדמות המצאתית (לא התעוררה שאלה באשר לחידוש). בשעת הבחינה של הבקשה הוחלט שיש התקדמות המצאתית ולכן קובלה הבקשה. החומר שנתגלה אגב ההתנגדות מראה שיש ספק, אך בנסיבות הענין שכבר פורטו הוא אינו מראה יותר מזה. לפיכך, בהתאם לנוהל הלשכה, מן הצדק לפרש את הספק האמור לטובת המבקשת ולהעניק לה הפטנט כמבוקש,

מאחר ויש לפרש ספק בענין שבפני לטובת המבקשת אין מקום, לדעתי, לעיין בענין לגופו ז.א. בנימוק: קודמי המלומד על פי שהתבססה החלטתו מיום 3 ביולי 1987 או בטענות שנטענו מטעם המבקשת בתשובתה מיום 3 בפברואר 8. די בכך שיש ספק בדבר החומר שנתגלה אגב ההתנגדות, דחיינו תצהירי המצהירים והפרסומים שצורפו אליהם, סבורני: שאין כל צורך לברר אם

החומר הזה עוקר את קיומו של התקדמות המצאתית ממקומה.

3. סוף דבר, ובהתחשב בכל הנסיבות שפורטו לעיל אני מחליט לתת את הפטנט המבוקש ומורה בה שתעודת הפטנט תינתן ללא דחוי.

ניתן היום, יד סיון התשנ"ג 3 ביוני 1993

מיכאל אופיר רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר