סימן מסחר 345678

ההחלטה:

בקשה מס' 69827

"מ: עדן"

( ] המבקשות: ‏ 1. מעיינות עדין בע"מ 2. תשלובת תבורי בע"מ באמצעות לוט ושות', עו"ד ע"י עו"ד ריצ'רד לוט: 1. זוהי בקשה לרישומו של הסימן "מי עדן" - ודמות של קשת "אמפם" (להלן - (הסימן) כסימן מסחר.

2. להלן הנתונים העיקריים אודות הבקשה לרישום הנ"ל:

א.

ביום 12 ביולי 1988 הוגשה בקשה מס' 69827 (להלן - בקשת הרישום) לרישום הסימן בסוג 32 לגבי "משקאות קלים, תוססים, ממותקים, מים מינרליים טבעיים, מים מינרליים תוססים".

בקשת הרישום הוגשה על ידי מעיינות עדן בע"מ באמצעות עו"ד זליגמן.

ביום 26 בינואר 1989 התקבל מכתב מאת עו"ד ריצ'רד לוט בו נאמר שהמשך הטיפול באשר לבקשת הרישום הועבר אליו, באותו מכתב עו"ד לוטי (להלן - ב"כ המבקשות) ביקש לתקן את הסימן וע"י השמטת המילים "מים מינרליים לשתיה" וע"י הוספת חברת תשלובת תבורי בע"מ כבעלים נוסף בסימן.

בהשגטניה אשר בה ניתן לרשום סימן מסחר משותף בהתאם לסעיף 93 לחוק הבריטי: משנת 1938.

2. מטרתן של התקנות 11 ו-12 לתקנות סימני המסחר היא אך ורק לקבוע הוראות פרוצידורליות באשר להגשת בקשה לרישום סימן מסחר. אין בתקנות הללו הכרזה כלשהי - דבר שמובן מאליו לאור העובדה שאין בתקנה כוח היכול לשלול הוראה הנמצאת בחוק עצמו.

הערות הרשם:

הטענות הנ"ל מקובלות עלי.

טז.

1. אשר לבעלות, המקור התחיקתי נמצאות בסעיף 17 לפקודה שם נקבע כדלקמן:

"הטוען לבעלות על סימן מסחר שבשימושו או המיועד לשימושו ורוצה לרשום את הסימן, יגיש לרשם בקשה בכתב על כך בדרך שנקבעה".

2. הסעיף הנ"ל אינו קובע שהטיעון לבעלות חייב להיות על:די אדם אחד, או על ידי תאגיד או שותפות. למרות זאת הרשם רשא: לרשום תאגיד ושותפות.

3 אין כל הוראה בפקודה השוללת רישום כנ"ל.

הערות הרשם:

כל הטענות הנ"ל הינן נכונות. עם זאת השאלה שיש להשיב עליה בענין שבפנינו היא, לא האם הפקודה שוללת רישום סימן מסחר על ידי שני תאגידים או יותר, אלא אם הפקודה מאפשרת זאת.

העובדה שהמחוקק לא קבע תקנות מיוחדות לגבי הטיפול בבקשה לרישום סימן מסחר כאשר היא מוגשת על ידי בעלים משותפים, איננה מוכיחה שאיננה קיימת האפשרות לרשום את הסימן על שמם של שני בעלים או יותר. תקנה 12 לתקנות סימני המסחר עוסקת בבעיות מינהליות מיוחדות, אך הוראותיה אינן מהוות את המקור התחיקתי הקובע מה ניתן לרשום ומה לא.

הערות הרשם:

הטענות הנ"ל מקובלות עלי.

בדומה לבריטניה (ראה סעיף 8 ס.ק. ו' ו-ז' דלעיל) הרשם באר אינו רשאי לרשום סימן מסחר על שמו של אדם אחד אם ידוע לו שהמבקש אינו בעל הסימן או הבעל היחיד של הסימן, לדוגמא, אם מוגשת בקשה לרישום סימן מסחר על ידי אדם אחד, בעת שהרשם מודע כי הרישום צריך להיות על שמה של שותפות או על שמו של איגוד, אסור לו לרשום את הסימן על שמו של האדם היחיד.

הערות הרשם:

הטענה הנ"ל אינה מקובלת עלי וזאת מחמת העובדה שלא ניתן להשוות את סמכויות הרשם הכללי הבריטי עם הסמכויות הניתנות לרשם סימני המסחר על ידי הפקודה, אנ מסופק אם הרשם רשאי לרשום בעלים הונים מהבעלים המקוריים שהגישו את הבקשה. לרישום בהתאם לסעיף 17 לפקודה במקרה שמתעורר ריב משפטי בי הצדדים. סעיף 18 לפקודה קובע כי "בכפוף להוראות פקודה זו רשאי הרשם לדחות בקשה או לקבל אותה כמ שהיא או בתנאים, בתיקונים או בשינויים, או בהגבלות שימצא לנכון להטיל לגבי דרך השימוש או מקום השימוש או לגבי ענין אחר" (הדגשה שלי: מ.א.). אינני בטוח (אם כי אין בכוונתי להכריע בדבר בהחלטתי זו) שסעיף 18 הנ"ל (למרות הסמכויות שהודגשו לעיל) מסמיך את הרשם להפעיל את שיקול דעתו באשר לבעלות בסימן ורישומה במידה ויש סכסוך בנושא. כמו כן, סבורני שאפילו סעיף 28 לפקודה (המתעסק בהתנגדות לרישום סימן מסחר) אינו מאפשר לרשם להפעיל שיקול דעת כזה. אשר לבקשה לרישום או תיקון בה המוגש על דעת ובהסכמתם של כל הצדדים, אחזור לזה בהמשך.

1. החוק הבריטי משנת 1905 לא קבע הוראות כלשהן בדבר רישום סימן מסחר על שמם של בעלים משותפים. הגוסה של סעיף 1(12) לחוק הבריטי הנ"ל הדומה מאוד לנוסה של סעיף 17 לפקודת סימני המסחר, קובע כדלקמן:

2. בבריטניה נקבע במספר פסקי דין והחלטות, הן על ידי בתי המשפט והן על ידי הרשם הכללי, כי כאשר היחסים בין הצדדים מעידים על כוונה ליצור בעלות משותפת, בעלי סימן מסחר צריכים להירשם כבעלים משותפים.

3 בפסק דין "66118מ8ע18" (ראה סעיף 8 ס.ק. ו לעיל) נאמר ע": השופט המלומד (שם בעמ' 58%4):

מהציטוט הנ"ל ברור כי בית המשפט הבריטי בחן קודם כל את נסיבות הבעלות בי שני הצדדים לחוזה. בהינה זו נערכה מחו למסגרת של החוק הבריטי משנת 1905. בהתאם לנסיבות החליט בית המשפט הבר:ט: (על בסיס החוזה ודיני חוזים שחלו אז באנגליה) כי סימני המסחר, נשואי ההסכם, הוחזקו בבעלות משותפת.

8. כן נאמר ע"י השופט המלומד (שם, בעמ' 586):

הקטע הזה מצביע על כך שהבעלות המשותפת נרשמה בפנקס סימני המסחר מבליי ברירה של המשיבה (החברה האנגלית), כלומר, זו שהיתה רשומה כבעלים יחידים (החברה האנגלית) לא רצתה שזה יקרה והיא התנגדה לרישום המשותף. אבל מרגע שנתגלה סכסוך בין הצדדים, בית המשפט חייב את קיום המצב הנ"ל וקבע, כביכול "זאת העיסקה הקיימת ביניכם". הערות הרשם: 1. עקרונית, הפירוש הנ"ל מטעם ב"כ המבקשות וכל הטענות המפורטות לעיל מקובלים עלי. 2. יש להוסיף אולי כי למרות השימוש במילים "תספע6ס עתם"

("כל אדם") ע"י המחוקק הבריטי - מילים, שעל פניהן ועד שנחקק החוק הבריטי משנת 1938, הגבילו את הרישום בפנקס סימני המסחר לאדם יהיד - בתי המשפט באנגליה לא מצאו כל קושי לתת פירוש רחב לסעיף 1(12) לחוק הבריטי משנת 5 - פירוש, שבנסיבות שהצדיקו את זה, איפשרו בת: המשפט לכלול ברישום שותפים ואפילו תאגידים משותפים.

3. עם זאת נשארת השאלה , האס רשם סימני מסחר בארף מוסמך לרשום תאגידים כבעלים משותפים? לשאלה זו אחזור בהמשך.

יס. 1. עוד לפני 1938 הכיר המשפט האנגלי לא רק בבעלות משותפת אלא גם ברישום של שני בעלים משותפים בסימן מסחר וזאת אפילו בהעדר הוראות מפורשות בענין בחוק הבריטי משנת 1905.

2. השופטים המלומדים בפסקי הדין שצוטטו לעיל היו בדעה, כנראה, שהם לא היו זקוקים להוראות מיוחדות בחוק ובעצם ראו את עצמם כחייבים לצוות על רישום הבעלות המשותפת. ברגע שהשופטים סיקו את המסקנה שהבעלות היתה משותפת לא היתה להם ברירה אלא להבטיח שפנקס סימני המסחר ישקף את המציאות בהתאם למסקנתם.

הערות הרשם: סבורני כי הפירוש הנ"ל הינו הגיוני והוא מקובל עלי אפוא.

כ. 1. סעיף 63 לחוק הבריטי משנת 1938 קובע כדלהלן:

2. הסעיף הנ"ל הינו הצהרתי בלבד שבעצם מתיר על מצב משפטי שממילא היה קיים קודם לכן.

3. בספרם של 718000 ת1פסת 6ת8 0156 ססת218 .7.2 (1986) מהדורה 12, נאמר בעמ' 20 (סעיף 2-22) כדלהלן:

הערות הרשם

1. אינני מקבל את הטענה שסעיף 63 הנ"ל הינו בעל ישות עצמאית לגמרי. כמו כן, הטענה שהסעיף הזה הוא אך ורק הצהרתי, אף היא אינה מקובלת עלי, למעשה, סעיף 63 מהווה שילוב בין יסודות סובסטנטיביים ובין יסודות הצהרתיים, העקרון באשר לרישום בעלות משותפת הוא הצהרת* וזאת מחמת העובדה שבת: המשפט באנגליה הכירו ברישום כזה עוד לפני שנחקק החוק הבריטי משנת 1938. לעומת זאת, בתי המשפט באנגליה הגבילו רישום משותף למקרים אשר לגביהם כל הסחורה הנושאת הסימן היתה בטיפול על ידי כל הצדדים. במידה בה החוק הבריטי משנת 8 הרחיב את היקף העקרון שנקבע קודם לכן על ידי בתי המשפט הבריטיים, הוראות סעיף 63 מהוות שינוי מהותי שלא

יכול להיחשב כענין הצהרתי בלבד.

2. יש לציין שוב כי אחת מהשאלות העיקריות העומדות בפנינו היא האם הרשם מוסמך לאמ את פסקי-דין הבריטיים שהוזכרו לעיל לפתור את הבעיה בענין זה, לשאלה המרכזית הזאת אחזור

בהמשך.

כא. 1. הפקודה מאפשרת במפורש לרישום מספר אנשים כבעלים נפרדים של סימני מסחר זהים. דבר זה (ניתן ללמוד מסעיף 30(א) הקובע כדלקמן:

"ראה הרשם שהיה שימוש מקביל בתום לב, או שהיוו נסיבות מיוחדות אחרות המצדיקות לדעתו רישומם של סימני מסחר זהים א דומים, לגבי אותם

טובין או אותו הגדר טובין,

על שמם של בעלים אחדים, רשא: הוא להרשות רישום כאמור בתנאים ובהגבלות

שיראה לנכון או בלעדיהם".

ייתכן שהסעיף הנ"ל מהווה את המקור לרישום בעלים משותפים. התאוריה הניתנת ליישום למציאות היא שמעצם העובדה שבהתאם לפקודה הרשם מוסמך לרשום אנשים שונים, הוא רשאי לרשום גם (כפי שמשתמע) אנשים המשתתפים פעולה זה עם זה ולאו דווקא אנשים שביניהם קיים ריב משפטי. במילים אחרות, במקרה שקיים סכסוך בין צדדים במסגרת סעיף 29 לפקודה (הקובע על בקשות מתחרות לסימנים זהים) או במסגרת סעיף 1(30) המוזכר לעיל, יוכל להתעורר מצב על פיו סימני מסחר זהים או דומים לגב: אותם טובין או הגדר טובין, יהיו רשומים על שמם של בעלים שונים. אם בהתאם להוראות הפקודה ניתן לרשום בעלי סימנים אשר ביניהם עלו הליכי על ריב, יש לשאול מדוע עלינו לפרש את הפקודה כמכשול העומד בפני רישום חבר של אנשים כבעלים

משותפים כאשר ריב משפטי כנ"ל אינו קיים? הערות הרשם:

אינני סבור כי סעיפים 29 ו-1(30) לפקודה יכולים לשמש כאסמכתא לטענות ב"כ המבקשות. סעיף 29 קובע: "הגישו אנשים שונים בקשות נפרדות להירשם כבעלי סימני מסחר זהים או דומים, לגבי אותם טובין או הגדר טובין, רשאי הרשם שלא לרשום אף אחד מהם עד שנקבעו זכויותיהם בהסכמה שבא עליה אישור הרשם, ובאין הסכמה כאמור יעביר את הסכטוך לבית המשפט העליון".

לדעתי, לא ניתן להשוות את הנסיבות אשר בסעיף 29 לפקודה לנסיבות הקיימות בענין שבפנינו. עפ"י סעיף 29 הרשם רשאי לרשום אחד מהצדדים, שניהם, או אף לא אחד מהם. לחילופין, הרשם רשאי לאשר את הסכם שנערך בין הצדדים או, בהעדר הסכם כזה, להעביר את הענין להכרעה ע"י בית המשפט העליון. ישנן כמה אפשרויות העומדות בפני הרשם במסגרת סעיף 29 לעומת בעלות הנמצאת בשותפות המחייבת את הרשם לרשום אותה בהתאם להוראות הנקבעות בתקנה 1(12) לתקנות סימני המסחר. למרות קיומה של עיסקה משותפת בין צדדים מסויימים אין ללמוד מסעיף

9 במקרה כזה שעל הרשם לרשום את אותם צדדים כבעלים לגב: סימן המתייחס לסחורה מסויימת, בהעדר קיום שותפות ביניהם. להסיק מסקנה אחרת היה מזמין פירוש לפקודה שלדעתי המחוקק לא התכוון.

3 כמו כן, אינני חושב שהוראות סעיף 1(30) לפקודה יכולות לעזור לנו באשר לסוגיה הנמצאת בפנינו. הסעיף הזה מדבר על "טשימוש מקביל בתום לב, או נסיבות מיוחדות אחרות המצדיקות רישומם של סימני מסחר זהים או דומים לגבי אותם טובין או אותו הגדר טובין". בנסיבות המקרה שכלפיו מורה סעיף 1(30) לפקודה אין כל קשר או שותפות, מסחרית או אחרת, בין הצדדים. אני סבור כי אסור ללמוד מהנסיבות המיוחדות הנ"ל "קל וחומר" הקובע כי אם אכן קיים קשר מסחרי בין הצדדים יהיה הרשם חייב

לרשום את סימן המסחר המשותף על בעלות משותפת.

8. מסיבות המפורטות לעיל טענת ב"כ המבקשות, כפי שהיא מתייחסת לסעיפים 29 ו-1(30) לפקודה, אינה מקובלת עלי.

עד כאן הטיעונים העיקריים שהוצגו בפני על ידי ב"כ המבקשת.

עתה עלי להחליט, האם במסגרת הפקודה ניתן להעתר לבקשת המבקשות ולרשום אותן כבעלים משותפים, לפני שאעשה זאת רצוי, לדעתי, להעיר מספר הערות מוקדמות:

בהתאם להוראות סעיף 7 לפקודה ולתקנה 12 לתקנות סימני המסחר, הרשם מוסמך לרשום סימן מסחר ע"ש אדם, שותפות, חברה או תאגיד אחר. השאלה המתעוררת בענין זה היא, האם ניתן לרשום שתי חברות או יותר כבעלים משותפים, כאשר אחת מהן מיצרת את הסחורה הנושאת את הסימן והשניה משווקת את הסחורה הזו? שאלה זו אינה קלה מאחר והפקודה לא קבעה הוראות מפורשות בענין, בניגוד לחוק הברטי משנת 1938.

אנ סבור, כי אין שמף של ספק שהדין הישראלי הכללי מכיר בבעלות משותפת שלמעשה נוצרת מחוץ לפקודה, יתר על כן, בעלות משותפת, הן לגבי נכס מוחשי והן לגבי קנין רוחני, מוכרת על ידי המחוקק הישראלי כגון חוק המטלטלין, חוק הפטנטים, התשכ"ז-1967, פקודת הפטנטים והמדגמים, פקודת זכות היוצרים וחוק זכות היוצרים. אם כי

היא לא עושה זאת במישרין, הפקודה אף היא מכירה בבעלות משותפת

מאחר ותקנה 1(12), על פי רוח ההוראות הקבועות בה, מסמיכה את

הרשם לרשום סימן מסחר על שם חבר בני אדם הנמצאים בשותפות. דבר ידוע הוא שהפקודה מבוססת על החוק הבריטי משנת 1905. ניתן לומר שהפקודה לא רק מבוססת על החוק הבריטי אלא מהווה גם תולדה

של המחוקק הבריטי מאחר והוא למעשה חקק את הפקודה.

החוק הבריטי משנת 1905 לא קבע הוראות מפורשות באשר לרישום בעלות משותפת בסימן מסויים.

ניתן ללמוד מהפסיקה הישראלית שהוזכרה בסעיף 8ג' להחלטת זו שהזכות בסימן מסחר טרם רישומו מהווה זכות קנינית. זכות זו ניתנת

להיות בבעלות משותפת.

פסק דין האנגל: "0118 מפפדי" לימד, בין היתר, שעפ": החוק הבריטי משנת 1905 ניתן היה לרשום שני תאגידים כבעלים משותפים עבור סימן אחד, נשוא סחורה מסויימת שיוצרה על ידי אחת מהחברות ושווקה על ידי השניה. הכלל הנ"ל ניתן ללמוד גם מהחלטת הרשם הכללי בענין הבקשה לרישום סימן המסחר "781" שהוזכרה בסעיף וָז' להחלטתי זו.

הבעלות בזכות קנינית מסויימת חייבת להקדים את רישומה.

למרות העובדה שסעיף 17 לפקודה מזכיר "אדם" בלבד, ברור מעל כל ספק כי הרשם מוסמך לרשום שותפים, חברות ותאגידים דבר שמתברר מתקנה 12 לתקנות סימני המסחר המוזכרת לעיל.

5. ניתן לראות כי הטענה שאותה פקודה המכירה בבעלות משותפת ומאפשרת לרישומה באשר לחבר בני אדם, חייבת גם (לפי ההגיון ובהעדר הוראה נגדית מפורשת) להסמיך את הרשם לרשום חברות ותאגידים אחרים כבעלים משותפים לגבי סיָמן הנמצא בבעלות (או אגידים אחרים כו ו ו), משותפת עבור סחורה מיוחדת. כעקרון טענה זו מקובלת עלי.

6. כן מקובלת עלי הטענה שעצם העובדה שהמחוקק לא ראה לנכון לקבוע הוראות תחיקתיות מיוחדות או תקנות מיוחדות כיצד לטפל בבקשה לרישום המוגשת על ידי בעלים משותפים, איננו מוכיח שלא קיימת האפשרות לרשום סימן מסחר עם בעלים משותפים.

ב. 1. אין זו הפעם הראשונה שהרשם נתקל בבעיה מסויימת שהחוק העומד בפניו והתקנות על פיו אינם נותנים מענה מפורש לנושא שבדיון. מן ההחלטות שניתנו על יד קודמי המלומדים ניתן ללמוד כי הם היו בדעה כי לרשם יש סמכות טבועה (אינהרנטית) לנהוג בנושאים מסויימים, לגביהם אין תקדים או אסמכתא אחרת בפסיקה הישראלית, בהתחשב בפסיקה הקיימת בחו"ל. גישה זו מקובלת עלי. לכן, ועל אף העובדה שהרשם לא הוסמך מפורשות לנהוג כך על פי הוראות הפקודה, אני סבור כי בענין שבפנינו (אם כי הרשם לא כפוף, כמובן, לפסיקה הבריטית) דבר לגיטימי הוא בכל זאת, שהרשם יביא בחשבון את המצב המשפטי באנגליה בטרם שנחקק שם החוק הבריטי משנת 1938.

ברוח זו יש לציין שוב כי לא רק שהפקודה מבוססת על החוק הבריטי הנ"ל אלא שהוא גם מהווה תולדה של המחוקק הבריט'.

למרות הוראות החוק הבריטי משנת 1905 (הדומות עד זהות להוראות הפקודה) השופטים והרשם הכללי באנגליה לא מצאו כל קושי משפטי או מינהלי שעמד בפני רישום שתי חברות או תאגידים אחרים כבעלים משותפים. ההיפך הוא הנכון. הבעיות המשפטיות שהתעוררו באנגליה נבעו מסכסוך בין גורמים מסויימים, והשאלה בדיון שם היתה, אם להשאיר אחד מהצדדים כבעל היחיד של הסימן הרשום, או להחלייף אותו על יד רישום של הגורם השני או לרשום את שני הגורמים. אולם, הזכות כשלעצמה מטעם הרשם הכללי, לרשום שני תאגידים או יותר כבעלים משותפים היתה מלכתחילה מובנת מאליה.

העיקרון המתואר לעיל גם מקובל עלי מכל הבחינות.

בנוסף עלי להביא בחשבון את הוראות חוק הפרשנות, התשמ"א- 1. סעיף 8 לחוק זה קובע כי "מקום שמדובר באדם - אף חבר בני אדם במשמע, בין שהוא תאגיד ובין שאינו תאגיד" בהתחשב בהוראות סעיף זה היה ניתן לרשום חברה או תאגיד אחר כבעל סימן אפילו בהעדר האסמכתא הנמצאת בתקנה 2(12) לתקנות סימני המסחר. זאת ועוד, סעיף 5 לחוק הפרשנות הנ"ל קובע כי: "האמור בלשון יחיד - אף לשון רבים במשמע, וכן להיפך".

מהשילוב של שני הסעיפים הנ"ל ניתן ללמוד מיד כי "הטוען" בסעיף 17 לפקודה לא רק מתייחס לטוען אחד בלבד אלא גם טוענים ברבים, אם הם בני אדם או, כמו בענין שבפנינו, אם הם מהווים גופים משפטיים כגון חברות או תאגידים אחרים.

7. א. לאור כל האמור ובהתחשב בכל הנסיבות והשיקולים המוזכרים לעיל, אני מחליט כי בענין זה ניתן להעתר לבקשת המבקשות ולרשום אותן כבעלים משותפים בפנקס סימני המסחר בהתאם להוראות הפקודה.

ב. לצורך הרישום הנ"ל אני מקבל גם את בקשת המבקשות לתקן את בקשת הרישום עפ"י ההוראות הקבועות בסעיף 20 לפקודה.

8 כתנאי מוקדם לרישום המבקשות וכדי להוכיה שהם אמנם מהווים בעלים משותפים, עליה להגיש ראיות המצביעות על מערכת היחסים המסחריים המשותפים הקיימים ביניהן בנוגע למוצר נשוא הסימן שבנדון. הראיות הנ"ל תוגשנה תוך שלושים יום מתאריך החלטתי זו בצורת תצהיר מטעם המבקשות עצמן או על ידי בא כוח שלהן.