סימן מסחר 345678

ההחלטה:

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

פקודת סימני המסחר (נוסח חדש), התשל"ב-1972

בענין התנגדות

סש לבקשה לרישום ס:ימן

המבקשת: חברת ש. ריזל מוצרים כימיים בע"מ באמצעות ה"ה ד"ר ריינהולד כהן ושות', עו"פ

על ידי ד"ר מיכאל כהן, עו"פ

המתנגדת: עתפ8קמס 50100 פעסעא16601-8עם באמצעות ה"ה ד"ר שלמה כהן ושות', עו"ד

ע"י ד"ר שלמה כהן, עו"ד

המתנגדת) נוכח ביטול הבקשה לרישום סימן מסחר ע"* חברת ש. ריזל מוצרים | כימיים בע"מ (להלן - המבקשת).

2 א. ביום 30 במרץ 1987 הגישה המבקשת בקשה לרישום הסימן "סינופר:ל" (" ,311ק0א51") מס' 659948 (להלן - הסימן) בסוג 5 בגין "תכשיר".

1. זוהי בקשה למתן הוצאות ל-צַת00₪08 500150 פעסעא-18001ע2 (להלן - תרופתי להורדת לחץ דם".

ב. הבקשה הנ"ל קובלה והיא פורסמה ברשומות "יומן סימני המסחר" מס' 0 מיום 1990.

ביום 30 באוקטובר 1990 הגישה המתנגדת הודעת התנגדות לבקשה לרישום הסימן וכן הגישה את כתב טענותיה.

עילות ההתנגדות של המתנגדת היו:

א. המתנגדת פיתחה תכשיר תרופתי להורדת לחץ דם אשר נרשם ו/או הוגש לרישום כפטנט במדינות רבות בעולם.

ב. ה-א8פטם, וכן ארגון הבריאות העולמי קבעו בשנת 1986 לתכשיר הנ"ל את השם הגנרי "02810א051ק".

ג. עפ"י ההסדר עם הארגון הבריאות העולמי הנ"ל מיועד השם הגנר: האמור לשימוש אך ורק עם התכשיר שהוא נשוא הפטנט.

ד. הסימן המבוקש ("31ק0א51") דומה עד כדי להטעות לשם "00811א051ק" הנ"ל, והוא מתייחס לאותם הטובין עצמם שלהם מתייחס השם האמור. לפיכך, השימוש בוו על ידי המבקשת עלול לגרום להטעיית הציבור, לערבוביה ולתחרות בלתי הוגנת.

ה. רישומו של הסימן המבוקש עשוי לסכל ולפגוע בזכותה של המתנגדת ואחרים להשתמש בשם הגנרי האמור למוצרה המכונה בשם זה.

כתב טענות שכנגד מטעם המבקשת לא הוגש וביום 12 בדצמבר 1990 הגישו ב"כ המבקשת הודעה על ביטול הבקשה לרישום הסימן, באותה הודעה נטען כי אין מקום לפסיקת הוצאות כלשהן, שכן ההתנגדות הוגשה ללא הודעה מוקדמת למבקשת והביטול נעשה "מיד" עם הגשת ההתנגדות. למעשה הודעת הביטול הוגשה כחודש וחצי לאחר שהוגשה הודעת ההתנגדות ע"י המתנגדת.

ביום 184 בינואר 1991 הגישו ב"כ המתנגדת מכתב שבוּ התבקש הרשם לפסוק למתנגדת הוצאות משפט, מן הטעמים הבאים:-

א. כמפורט בהודעת ההתנגדות, הסימן דומה מאוד לשם הגנרי שנקבע ע":

ארגון הבריאות העולמי לתרופה של המתנגדת.

דמיון זה, לא יכול שיהא מקרי, יש להניח שהסימן נבחר דווקא משום שהוא דומה לשם הגנרי האמור.

אשר על כן לא נותרה למתנגדת כל ברירה, אלא להגיש את ההתנגדות.

ביטול הבקשה על ידי המבקשת מעיד על כי הבינה שהנסיון שעשתה לא יצלח, ואשר על כן ביטלה את הבקשה לרישום הסימן.

אין הצדקה לכך שהמתנגדת תצא בחסרון כיס כתוצאה מנסיונה של המבקשת, והיא זכאית לתוצאות על הטרחה וההוצאות המשפטיות שנגרמו לה לצורך הגשת ההתנגדות.

כתגובה על טענות ב"כ המתנגדת המפורטות לעיל הגישו ב"כ המבקשת ביום 16 בינואר 1991 מכתב אשר בו נטען כדלהלן:

א. הדברים שנטענו בהתנגדות, ואשר לא הוכחו, לא הגיעו לכלל הכרעה ומכאן שהם אינם רלוונטיים לענין ההוצאות.

ב. עובדה היא שהמתנגדת לא הודיעה למבקשת מראש על כוונתה להתנגד.

ג. כמו כן עובדה היא שהמבקשת ביטלה את בקשתה בעקבות קבלת ההתנגדות מבלי שהמתנגדת נדרשה לכל פעולה נוספת.

ד. אשר על כן אין כל מקום לפסיקת הוצאות.

סעיף 69 לפקודת סימני המסחר (נוסח חדש), התשל"ב-1972 (להלן - פקודת סימני המסחר) קובע כי "בכל דיון לפני הרשם רשאי הוא לפסוק לבעל דין הוצאות הנראות לו סבירות".

השאלה הראשונה שיש להשיב עליה היא, האם יש מקום במקרה דנן לפסוק הוצאות ואם כן על מי יש להטילן.

עלי לציין מיד כי הכלל המוכר היטב הוא שהצד המפסיד בדינו חייב לשלם את הוצאות הצד שזכה בדינו, אך יש שבית המשפט או בית הדין יחרוג מכלל זה והם מוסמכים לעשות כן באחת משלוש הנסיבות הללו:

אם נערך הסכם פשרה בין הצדדים אשר בו הוסכם שכל צד בהוצאותיו הוא. ברור הוא שזה אינו המקרה בענין שבפנינו.

אם הצד שזכה בדינו התרשל בניהול הדיון, ובשל דרך ניהול הדיון מטעמו גרס להוצאות שלא לצורך. אומר מיד כי לא הוגשה ראיה או אפילו טענה המצביעה על כך שהמתנגדת התרשלה בניהול הדיון במקרה דנן.

א. אם קיימת סיבה אחרת המצדיקה שהצד שזכה בדינו ישא בהוצאותיו או חלק מהן. בהקשר זה יש להזכיר כאן את הוראות התקנה 46 לתקנות סימני המסחר, 1940 (להלן - תקנות סימני המסחר) בה נקבע כדלקמן:

"אם אין המבקש חולק על התנגדות, הרי לכשיגש הרשם להחליט אם לפסוק הוצאות המשפט לזכות המתנגד, עליו לעיין בשאלה אם אפשר היה למנוע בעד המשפט אילו מסר המתנגד למבקש הודעה מספקת לפני הגשת ההתנגדות".

ב. כפי שנטען ע"י ב"כ המבקשת, המתנגדת לא הודיעה למבקשת מראש על כוונתה להגיש את התנגדותה. עם זאת לא הוכח ואפילו לא נטען מטעס המבקשת, שלו היתה המתנגדת מודיעה לה מראש על כוונתה להגיש התנגדות לרישום הסימן, אז: המבקשת היתה מבטלת מרצונה את בקשתה לרישום וזאת מבלי שהמתנגדת היתה נדרשה לכל פעולה נוספת. ההיפך הוא הנכון. הודעת הביטול הוגשה לאחר שחלף כחודש וחצי מאז שהוגשה הודעת ההתנגדות, זאת ועוד, לדברי ב"כ המבקשת, המבקשת "ביטלה את בקשתה "בעקבות" קבלת ההתנגדות.

ג. אם כי במידה מסויימת אכן נשאר ספק באשר לענין זה קשה לי להסיק את המסקנה שבמסגרת הוראות התקנה 46 לתקנות סימני המסחר, יש לחרוג מהכלל המוזכר.

בסעיף 9(ב) דלעיל. לפיכך אין לי אלא לקבוע שעל המבקשת לשלם את הוצאותיה של המתנגדת. עם זאת, עלי להביא בחשבון כבר בשלב מוקדם זה שחוסר וודאות ביחס לאי-מתן הודעה מראש על ידי המתנגדת לגבי כוונתה להגיש התנגדות וביחס לביטול המהיר על ידי המבקשת אכן החייבים להשפיע על קביעת גובה ההוצאות.

ועתה לשאלה הנוגעת לגובה ההוצאות. כפי שנאמר קודם, סעיף 69 לפקודת סימני המסחר מסמיך את הרשם לצוות על תשלום "הוצאות הנראות לו סבירות". אולם, המחוקק לא פירש באשר למשמעות המילה "סבירות" ולמעשה הותיר זאת לשיקול דעתו של הרשם.

אמנם ב"כ המתנגדת לא הגישו תצהיר כדי להוכיה את גובה הוצאות מרשה בדיון, אך הפנו את תשומת לבי (במכתבם מיום 14 בינואר 1991 שהוזכר לעיל) לטענות שיש להביא בחשבון בואי לקבוע את הוצאות הדיון. באשר לטענות הללו עלי לומר כי, חוף מהטענה האחרונה, הן לא הוכחו, ולא הוגשו ראיות כלשהן לביסוסן. בהעדר ראיות כאלו הרשם אינו מוסמך להסיק מסקנות כפי שהוא התבקש לעשות על ב"כ המתנגדת.

כלי העזר ששימשו עד כה כמכשיר לקביעת הוצאות "סבירות" היו כלל: לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי) התשל"ז-1977 (כפי שהם תוקנו). הבסיס לשימוש בכלי עזר זה היה השוואת הליך שבפני הרשם להליך אזרחי אשר לגביו נקבעו נוהלים בתקנה 511(א) ו-(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-19884.

משמעות המילים "הוצאות סבירות" פורשה בעבר כהוצאות כיס, שכר התיצבות ושכר טרחת עורך דין, היינו הוצאות שמגמתן למנוע חסרון כיס.

בנוסף לאמור לעיל יש לציין כי בבואי לדון בגובה ההוצאות על:י להביא

בחשבון גם את הנתונים הבאים:

א.

ב.

טיב ההליכים ועד כמה הם מסובכים;

השלב אליו הגיעו ההליכים;

ג. העבודה, המחקר והטירחה שהוטלוה על הצד שזכה בהליכים לשם הכנת ההליכים ומסמכים בגינם והגשתם.

לאור כל האמור דלעיל ובהביאי בחשבון את כל השיקולים שהוזכרו קודם לכן בהחלטת:י זו ולאחר התייחסותי לגובה ההוצאות שנפסקו במקרים הדומים לענין זה, הנני לקבוע כי המבקשת תשלם למתנגדת את הוצאותיה בסכום כולל של .-400 ש"ח.

את הסכום הנ"ל יש לשלם תוך שלושים יום מתאריך החלטתי זו, שאם לא כן, הוא ישא ריבית כדין והצמדה, החל מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.

בירושלים היום, טו'' בשבט התשנ"א 0 בינואר 1991

מיכאל אופיר רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר