סימן מסחר 345678

ההחלטה:

בפנקסי רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר שיק 29 בקשות מתחרות לרישום סימני מסחר - סעיף 29 לפקודת סימני המסחר (נוסח הדין), התשל"ב-1972

המבקשת מס' 1 בעלת הסימן (מספרים מקוטעים) מס' 58454 (מספרים מקוטעים) באמצעות משרד א.י. מלפורד, עו"פ ע"י גב' מיכל הכמי, עו"פ

המבקשת מט' 2 בעלת הסימן (מספרים מקוטעים) מס' 68363 באמצעות ד"ר ריינהולד כהן ושות', עו"פ ע"י מר ישראל שכטר, עו"פ

1. הצד העובדת!

א. מונחות בפני שתי בקשות לרישום סימני מסחר. הבקשה הראשונה (מס' 4) (להלן - הבקשה מס' 1) הוגשה ביום 2 באפריל 1984 ע"י (פרטי המבקשת/מספרים מקוטעים) (להלן - המבקשת מס' 1). הרישום המבוקש ע"י המבקשת מס' 1 מתייחס לסימן "1658167" בסוג 3 כפי שפורט בתוספת הרביעית לתקנות סימני המסחר, 1940. בסוג זה נכללים סבונים, בטמים, שמנים אתריים, מוצרי קוסמטיקה, תרתיצי טיפ ותכשירים לניקוי שיניים, (בין היתר).

ב. ביום 29 ביוני 1987 התקבלה בקשת הרישום הנ"ל (הבקשה מס' 1) לגבי "בשמים" והיא פורסמה ב"רשומות - י,ומן סימני המסחר" מס' 8/87 מיום 30 באוקטובר 1987.

ג. ביום 29 בינואר 1988 הגישה (פרטי המבקשת/מספרים מקוטעים) (להלן - המבקשת מס' 2) התנגדות לרישום הסימן בהתאם לבקשה מס' 1 המוזכר לעיל. התנגדות זו מתבססת, בין היתר, על סעיף 9(11) לפקודת סימני המסחר (נוסח הדין), התשל"ב-1972 (להלן - הפקודה) לאור קיומו של סימן המסחר הרשום מס' 56960 "צ5ת515" בסוג 3 המוזכר לעיל. כתב הטענות מטעם המתנגדת הוגש ביום 14 ביוני 1988.

ד. ביום 29 בינואר 1988 הגישה המבקשת מס' 2 בקשה לרישום סימן (להלן - הבקשה מס' 2). בקשה זו, הנושאת את המספר 68363, מתייחסת לסימן "צ8ע215" ואף היא בסוג 3 לגבי "בשמים, תכשירי טואלט ותכשירים קוסמטיים, הנכללים כולם בסוג 3".

ה. ביום 20 באפריל 1988 התקבלה בלשכתנו פנייה בכתב מאת ה"ד"ר ריינהולד כהן ושות', עו"פ (להלן - ב"כ המבקשת מס' 2) אשר לשונו היתה כדלקמן:- "הבקשה הנ"ל (ז.א. הבקשה מס' 2) הוגשה ביום 29 בינואר 1988. עומדת ותלויה בקשה מס' 58454 (דהיינו הבקשה מס' 1) לרישום סימן מסחר דומה לגבי אותו הגדר של טובין. לאור העובדה עדיין לא נרשם סימן לפי בקשה זו, הננו לבקשך להתיל בהליכים לפי סעיף 29 לגבי שתי הבקשות".

ביום 8 באוגוסט 1988 הוגשה בלשכתנו תגובה מטעם משרד א.י. מלפורד, עו"פ (להלן - ב"כ המבקשת מס' 1) אשר בה נאמר כדלהלן:- "המבקשת (מס' 1) סבורה כי אין כל מקום להפעלת סעיף 9 לגבי הבקשה שבנדון (מס' 58454) ובקשה מס' 68363. כנגד הבקשה שבנדון תלויה ועומדת התנגדות מטעם בעלת הבקשה מס' 68363 (הבקשה מס' 2). אם תתקבל ההתנגדות, ממילא לא ירשם הסימן נשוא הבקשה והליך על פי סעיף 29 יהיה איפוא מיותר. לפיכך טוענת משכתנו כי אין כל טעם בהפעלת סעיף 29 בשלב זה".

ביום 15 באוגוסט 1988 נודע לב"כ שני הצדדים בהליכים אלה כי מאחר ובתיק עולה שאלה באשר להפעלת הוראות הסעיף 29 לפקודה וזאת במהלך הליכי התנגדות, יש מקום לערוך בירור בענין. הוסכם ע"י שני הצדדים שניתן לרשם להחלטה בענין על סמך התומר הנמצא בתיק הלשכה.

להלן עיקר הטענות שנטענו ע"י המבקשת מס' 1 בסיכומים בכתב מיום 15 בדצמבר 1988 והערותיי לגביהן:

1. לא ניתן להתייחס לסוגיה בדבר הפעלת הוראות סעיף 29 לפקודה מבלי להתייחס להתנגדות התלויה ועומדת כנגד הבקשה מס' 1 (צפעפשע) שהתבססה מלכת הדין, בקשר לקיום סימנים דומים, רק על סימן הרשום של המתנגדת (המבקשת מט' 2), מס' 0 למילה "צ81508".

2. הטענה הנ"ל כפי שהיא נוגעת לקיום ההתנגדות הנ"ל, מקובלת עלי. אי אפשר, לדעתי, להתעלם מהעובדה שבין הצדדים קיימים הליכי על-ריב. דהיינו, ההתנגדות שהוגשה מטעם המבקשת מס' 2 לרישום סימן המסחר המבוקש ע"י המבקשת מס' 1.

במהלך בחינת הבקשה מס' 56960 לרישום הסימן צ 5 כבר היתה בקשה לרישום הסימן צמתעפמת תלויה ועומדת. למרות זאת הרשם לא מצא לנכון להפעיל הוראות סעיף 29 לפקודה כלפי שתי הבקשות האמורות.

טענה זו אינה נראית לי כטענה רלבנטית. העובדה שהרשם מסיבה כלשהי, לא הפעיל את סעיף 29 לפקודה בעבר אינה אומרת ואין בה כוח לקבוע כי הוא לא רשאי לעשות כן בעתיד.

המבקשת מס' 2 הגישה בקשות לרישום הסימן צשמתפזת בארצות רבות בעולם, אך לגבי רישום בישראל היא לא טרחה להגיש בקשה לרישומו עד ליום 29 בינואר 1988.

סבורני כי הטענה הנ"ל אף היא אינה נוגעת לעניין שבפנינו - לפחות לא בשלב מוקדם זה. אין חובה המוטלת על המבקשת מס' 2 להסביר מדוע היא לא הגישה בקשה לרישום הסימן הנ"ל בארץ בשלב מוקדם יותר, כדי לאפשר לי להחליט אם עלי להפעיל את סעיף 9 לפקודה.

יש להסיק את המסקנה כי הגשת הבקשה לרישום הסימן צטפעפת ע"י המבקשת מס' 2 נעשתה מתוך חשש לגורל ההתנגדות שהוגשה באשר לבקשה מס' 1.

לדעתי, אין זה המועד אשר בו עלי לדון בכוונת המבקשת מס' 2 באשר להגשת בקשתה לרישום הסימן צפעפזתע בישראל. בשלב זה עלי להביא בחשבון, בין היתר,

ג לגבי הטענה המתבססת על פסק דינו של כב' בית המשפט העליון בענין (מספרים מקוטעים) (להלן - פסק דין פוג'י) אדון בהמשך.

וסימני הבקשה מס' 1 פורסמה ביום 30 באוקטובר 1987. לכן, עמד זמן רב לרשותה של המבקשת מס' ה הסימן צמתפזת.

אינני מסכים שזמן רב חלף בין פרסום הבקשה מס' 1 (30.10.1987) לבין הגשת בקשה מס' 2 (29.1.88). אני סבור כי תקופה של שלושה חודשים סבירה היא שני מטעם המבקשת מס' 2.

להלן עיקר הטיעונים העולים מהסיכומים בכתב שהוגשו ע"י:

המבקשת מס' 2 ביום 23 בינואר 1989 א. להגיש את הבקשה לפי סעיף 29 של הפקודה, הסמכות להפעיל את ההליכים לפי אותו סעיף כל עוד שהסימנים המתעוררים ניתנים לרישום סימני המסחר - בסעיף 29 לפקודה לא אוזכרה הגבלה כלשהי בדבר הפעלת ההליכים באשר למועד קיבול הבקשה. לכן, בהתאם להוראות סעיף 29, לפקודה כל זמן שהסימן לפי בקשה מס' מעבר כל צל של ספק שחשיבות רבה (ואף מוחלטת) ניתנה להתנהגותה של המערערת (פוג'י) ולעובדה טהיא יכלה לדעת, ואכן ידעה זמן רב לפני הגשת בקשתה, על קיומה של בקשתו לרישום סימן מסחר מטעם המשיב. זה, בעיני, מהווה הדבר העיקרי והמרכזי המבדיל בין פסק דין פוג'י ובין המקרה שבפנינו. כפי שנטען ע"י המבקשת מס' 2, נודע לה על קיום הבקשה מס' 1 רק לאחר שזו התקבלה ופורסמה. טענה עובדתית זו, בהתאם לעקרונות שטשציינתי, קודם, מקובלת עלי.

5. בהמשך דבריו נאמר על,ידי כב' השופט חלימה כדלקמן וזאת לטונו:

"ואכן מקובל עלי, שכאן היה ניצול מטעם המערערת (פוג'י) להליכים שקבע המתוקק; שתוצאתו, הארכת הליכי ההכרעה במחתלוקת שבין הצדדים, ללא צורך. ניצול אשר כזה שהיבטיו שליליים, אינו מעורר את אהדתו של בית-המשפט".

עלי לומר מיד שלא הובאו בפני ראיות כלשהן שבהן היה כוה לשכנע אותי שמטרתה או כוונתה של המבקשת מס' 2 היתה כדי לנצל לרעה וללא צורך (במובן המוזכר לעיל) את הוראות הפקודה.

6. בסעיף 6א' לסיכומים בכתב מטעם אתאססת (עמ' 4) צוטט מפסק דין פוג'י דברים טשנאמרו ע"י כב' השטופט חלימה כדלהלן:-

לווס הדודה ההחדה חק "ד הטיו דד הד מ "יוה רדיר

"מה למערערת כי תלין, כאשר היא עצמה לנה על זכויותיה ולא הזדרזה לנקוט בצעד הנכון במועד הנכון. שהרי היא שבחרה, בעניים פקוחות, לשבת בחהוסר- מעטה וכאילו המתרחשט לפניה לא נוגע לה".

בכל הכבוד לב"כ המבקשת מס' 1 אינני רואה פה דמיון כלשהו בין המצב העובדתי כפי שהתעורר בפסק דין פוג'י ובין המצב העובדתי הנמצא במקרה דנן. כפי טנאמר קודם, המבקשת מס' 2 ידעה על קיום הבקשה מס' 1 רק לאחר קיבולה ופורסומה. לאהר שלוטשה הודטים (שאני רואם כתקופה סבירה) הגישה המבקשת מס' 2 את בקשתה לרישום סימנה (הבקטה מט' 2). בנסיבות אלה אינ יכול לקבל את הטענה כי המבקשת מס' 2 "לנה על זכויותיה" ולא הזדרזה לנקוט בצעד הנכון במועד הנכון.

"עיניה" של המבקשת מס' 2 היו "פקוחות" רק לאהר פרסום הבקנ מס' 1 ותקופה סבירה אהרי הפרסום אכן נקטה בצעדים שהיו נראים לה כנכונים.

7. הציטוט שהובא בפני ע"י המבקשת מס' 1 (סיכומים בכתב מטעם אמאססת סעיף 5, עמ' 4) אינו מושלם. הנוסה המושלם הוא כדלקמן:

"ואכן אתקשטשה, במצב הדברים הנוכחי, לקבל את התיזה טבה נאהזת המערערת ." (הדגשה שלי כדי לציין את החטר: מ.א.).

המילים "במצב הדברים הנוכתי" חטובות מאחר והן מצביעות על אחד מהעקרונות היסודיים בדבר הפעלת פסק-דין כתקדים. המצג במקרה דנן, כאשר המבקשת מס' 2 לא ידעה ולא יכלה לדעת על קיום הבקשה מס' 1 עד לקיבולה ולפרסומה, שטונה לגמרי מהמצב

שאתברר בפסק דין פוג'י. בפסק דין פוג'י נפסק במפורט כי המערערת יכלה לדעת ואכן ידעה זמן רב על קיומה של הבקשה הקודמת.. לפיכך ומכל הנסיבות המפורטות לעיל, אינני יכול לראות את פסק דין פוג'י כתקדים המח''ב אותי באשר למקרה המיוחד הנמצא בפני. עלי להבדיל בין שני המקרים הג"ל על בסיס והעובדות השונות כפי שהם התעוררו בפסק דין פוג'י מצד אהד ואלה שהתעוררו במקרה דנן מאידך. אני סבור כי המצב העובדתי בענין שבפנינו שונה להלוטין מזה שהיה בפסק דין פוג'י וזה אמנם מהווה ההבדל העיקרי בינו לבין המקרה דנן.

א. למען השלמת הענין ובהתחשב בהערותי הקודמות באשר לרלבנטיות של הטענה המתייחסת להגשת ההתנגדות ע"י המבקשת מס' 2, ברצוני לצטט מדברי כב' השופט ג. בך בפסק דין פוג'י נאמר על ידו:

".......אולם קשה לי להסכים לקביעת חברי לפיה '......דיון בהתנגדות לא יגרע, במלוא הנימה, מזכויותיה של המערערת'. נראה לי, כי ישנו יתרון לא מבוטל למערערת בנקיטת הפרוצדורה על פי סעיף 29 לפקודת סימני המסחר (נוסה הדש), תשל"ב-1972 (להלן - הפקודה), לעומת הפנייתה אל זכותה להגיש התנגדות, על פי סעיף 24 לפקודה, לרישום הסימן על שם מבקש אחר. יתרון זה הוא לפחות בשנים אלה:

במישטור נטל ההוכחה: כאשר מוגשת ההתנגדות לריטום הסימן על שם מבקשטש פלוני, לפי סעיף 24 לפקודה, חייב המתלונן לשכנע את הרשם, טאכן אין אותו מבקש זכאי לרישום הסימן על שמו מסיבה זו או אחרת, משמע, שנטל ההוכתה בענין זה רובץ עליו. ואילו בפרוצדורה על פי סעיף 29 לפקודה נשקלות שתי הבקשות במצב התחלתי של שוויון, ובאם אין הצדדים מגיעים לידי הסכמה, יכריע בית המשפט העליון בשאלה לאיזו מן הבקשות להעניק עדיפות. דרך שניה זו בודאי נוהה יותר למערערת.

בדיון בהתנגדות לרישום הסימן על שם מבקש אחר, לפי סעיף 24 לפקודה, חייב המתנגד להצביע על פגם מסויים הדבק באותה בקשטה, והעובדה בלבד, שישנו גם מבקש אחר, שהגיש בקשה לריטום אותו סימן מסחר על שמו הוא, אינה בהכרהח רלבנטית לדיון, ומכל מקום אינה נודעת לה השיבות מכרעת. ואילו בפרוצדורה על פי סעיף 29 לפקודה מושם הדגש על הבקטות המתחרות, והן נשקלות אחת מול השניה. נקודת המבט בשנ!י

"

המקרים הינה איפא שונה.......

יש לציין גם כי כב' השופט א. ברק הסכים להערתו של כב' הטשופט בך.

דברי כב' הטופט בך צוטטו לעיל כדי לציין כי, על אף הנרמז ע"י המבקשת מס' 1, יש בוודאי תועלת וחשטיבות רבה כאשר המבקשת מס' 2 בחרה לעצמה להגיש בקשה לרישום סימן המסחר שלה (הבקשה מט' 2) וכאשר היא התחליטה, לאחר הגשת התנגדותה לרישום הבקשה מס' 1, לבקש מהרשם להפעיל את סעיף 29 לפקודה.

ברור כי היתרונות עליהם הצביע כב' השופט בך אינם מספיקים כשלעצמם, לשכנע את הרשם להפעיל את ההוראות הקבועות בסעיף 29 לפקודה על פני הליכי התנגדות, בהתאם לבקשת צד זה או אחר. אולם עלי לציין כי במקרה המיוחד הנמצא בפנינו אכן קיימים העובדות והניתוגים המאפשרים לי להענות לעתירתה של המבקשת מס' 2.

אטר על כן ובהתחשב בכל הנסיבות והשיקולים המפורטים והמוזכרים לעיל אני מחהליט:

אין צו כי עלי להבדיל, על סמך העובדות השונות, בין פסק דין פוג'י ובין המקרה דנן.

שיט להחיל את ההוראות הקבועות בסעיף 29 לפקודה על הבקשות מס' 1 ומס' 2 במקרה הנוכהי הנמצא בפני לדיון.

טיש להקפיא את הליכי ההתנגדות עד לתום ההליכים עפ"י סעיף 29 לפקודה וזאת ללא צורך מהצדדים לבקש ארכות.