החלטות שיפוטיות | שילון צוקרשטיין ושות'

ההחלטה:

בַפָנִי רשם הפטנטים, הַמַדְגְמָיֶם וְסִימָ1: הבָסָהֶבָ

פנתפר דא הפר פה שער של שה הש הפר העה. לשה

א התנבדות למתן פטנט עְפּ"י בקשות מם- 5 ו-47172 המבקשת: הידרופלןץ הנדסת בע"מ

ראמצעות ד"ר ריינהולד כהן ושותפיו וש. הורוביץ ושותפיו > ט"ל ד"ר א. גולדנברג, עורך פטנטים

המתנגדת: לגו מ. למלשטרייך בע"מ המתבכררכב באמצעות ד"ר זלוגסון את גבריאלי ע"י א. גבריאלי עורך פטנטים

ה ת ל ט ה

8-4 -- -8- 5 -*- -- -*ם. :שר הפר חשת העד דאר הפה וז החד הח

1. ביום 16.5.77 וביום 7 הגישה החברה לגו מ. למלשטרייך (להלן - המתנגדת) הודעות התגנגדות למתן פטנט עפ"י הבקשות מםז 5 ו- 47172. הבקשה מס" 47172 הוגשה ביום 25.4.75 כמוספת לבקשה מם" 45465 (להלן - הבקשה) שהוגשה ביום 14.8.1974 (להל] - ביר התאריך הקובע) ע"י החברה הידרופלן הנדסה בע"מ (להלן - המבקשת).

בטל העובדה שהבקטה מס* 47172 הוגשטשה כמוספת לבקשה מס" 45465, גורלה תלוי בגורל בקשה זו ולכן אדון בה רק לאחר שאגיע להחלסה בעגין הבקסה מס" 45465.

2. האמצאה שבבקשה מס" 45465 הוגדפה בתביעה 1 כדלקמן:

גגה 8מ1ם30+1 2ס? 8ת₪68 11אש שמ151עסמסס %נתט 901%%62 2"

(צתט 8810 ע0ס2 + תה 6ם8 116% מה ,210002842 010288%88

, 18%8118%301 8630 בב מה סל ל1תט 66 שת001013 ש0ס+ 6מ68םת

סצם1 8בת0160%1ע2ס 8 8126006686 0851%617מ00 +ס ₪668 סש4 8+ 6 (ְ680 למל ם1 028280%623868 ,10%0800+ 5810 שוב6ת 6400 6כבפע 8 ת1 1168 5 פע6גש 8 736% 8 02 610 082218 8 ם1 עטתנבגט 408 18 ₪ 6ע6פ9 84 0.25 צ8%81ה1אסעסקה סל 2800 0ל 0109898 מסע+ 6% 6₪ת2ס 0% 08291868 6 ,%62+6₪1% %08 ם1 שע801ק5 0 111 1וסינ בנ

1 סינ 6 5 5 526 6ע82א%0 48 ז268060%3781 ₪מ61ס ץ8005%82%1811 06126 6 ְ680 0% 10ט 6 860 02008156 506 0% וו וו 5% 05 0812 86 6 0% 4108 6מל בצנט 8118208

₪

מהדיונים שההקיימו בפגי עולה כי המאפיינים העיקריים של הטפטפת "ל \ י 2 2

| א. היחס 8 צריך להיות קטן מ-0.25:. %6< 25. 0

| ב. אין חפיפה בין השיניים הנגדיות, דהיינו שהשיניים משדרה | אחת אינן חודרות בין חטיניים של השדרה שממול.

3. במסך ההליכים בפני סמכה המתנגדת את טענותיה בעיקר על הפטנט זו האמריקאי מס" 3,792,588 של גלעד (להלן - גלעד ארה"ב) שפורסם ב-9.2.14 דהיינו לפני התאריך הקובע והמקביל לפטנט הישראלי של גלעד מם" 1 אמנם פטנט ישראלי זה פורסם ביום 10.2.75, דהיינו אחרי התאריך ( : הקובע ואינו בבחינת פרסום קודם, אר הוגש לפבי התאריך הקובע.

האמצאה שבגלעד ארה"ב הוגדרה בתביעה 1 כדלקמן:

4 = + ל

-6ס1ס 8 90 60%30מת60 909 1%םמט ע210%162+ 1221889102 םב .7

ע6נג3 תה 6גנה -ד6סותס עה1טסטף 62לוס עה ,(שת1פבעקטסס ,1326

3% 08 1806עופ 8 ,ם6261ם% %17ם%18 8 שממתפ 182גוסט+ בסגגט במ8%10ת02? 00%8לא 8 שתבצהם רפס 8816 +01 6בעס 1688% 182טסטט?+ 62םמ0% 6מ% 01 8021806 08ס1ש001%3 916 בלבש ,8מתסע 2 צ811%עט1ס 8 ₪ת61ט1סת1 ץ8ש6ב+08 פמוסמת%3ת00 8 ,לכתסת 50 668 96329 8% 00260560 56218117 (פתגע ב 1 8117-6596 81 ונ בג ב5%עס+ 6ת8 0808 6%%8288 להחטם8%ס פוסטם1לנסס ‏ %56 428% אל 66 0% 6206 "056 %26 %0 626 026 מסש% ם01260%10 8%181

%מסעתס+מהטסינס 6מ% עב 508066 בטת 181א8 86802 בלבש פשפסחתפם %ה1טסט+ שיו 9

עסגפהת:0ס+ פצסס2א 626 , סתס ₪ת606901סג50 8 0%סע? 02ס01260%10

2 צ811%עט1ק 8 8ע01043ת12 פ=מגת 481+אה8 5816 +02 ם680 8מ1ם4611 1+ 6562038 פתתט% 826 809ם6ם 8 00808-מ10-43260010? 6שטלפצעתטס +01 286108 8 שתיוצהפם 0626 6802 ,תגטס 1 996 0% סצססעם 6 0% ם10ל02088-860% 66 0% מל4בש 6םת% םמ8ם% 8268669 סם 316% גה את1הגו1סת1 8ששס ש18טכט%+ 5810 ,%26268% להחת%+ה8ס

צהטט+הה פטפטה51ססס 6+ 0% 8700 פתה הלגע ש8ת160851תטמת0 4מ1תפססס

+60 6ם6 06062 526 בשח 8ע106%1תטהמתסס אהנעססס 00%16% םעה 0ם8 / . ע8זם8%ק פטסטם1טתסס 26

העולה מהתביעה הנ"ל תועט כי גלעד ארה"ב תובע טפטפת בעלת חריץ מתמשך המהולק לקטעים שהם עצמם מחולקים לעיקצדלים הגורמים לשינויי כיוון תכופים של זרם המים וכאשר לכל עיקול יש רדיוס עקמומיות (להלן - ₪ ) השווה או קטן מרוחב החריץ (להלן - 9 ), או במילים אחרות מ 4

העילות להתנגדות לבקטח כפי שצויינו בהודעת ההתנגדות מיום 1-7 היו חוסר חידוש וחוסר התקדמות המצאתית. המתנגדת הגישה ראיות בצורת שלושה תצהירים של ד"ר נועם למלשטרייך (להלן - נועם 3,2,1), שני תצהירים של משח למלטטרייך (לחלן - למלשטרייך %2,1, שני תצהירים

של גלעד (להלן - גלעד 2,1), תצהיר של פרופ'* דגן, תצהיר של הוד תצהיר של פערופ" פורה, תצהיר של פרופ" טייטל ותצחיר של גרין שפסלתי אותו בהחלטת ביניים שנתפי ביום 28.9.80. |

המבקשת מצידה הגישה ראיות בצורת שני תצהירים של פרופ* דיסקין (להלן - דיסקין 2,1): שלוטה תצהירים של הממציא מהודר (להלן - מהודר 3,2,1), תצהיר של פרופ* אילתה, תצהיר של וינקלר, תצהיר של קרוא ותצתיר של רנד.

כל העדים הנ"ל, פרט לגרין, נחקרו על תצהיריהם במשך ההללכים בפני שנמשכו קרוב לשנה, לסירוגין, וזאת בשל ראיות נוספות (הכלולות

בין התצהירים שהוזכרו לעיל) שהוגשו בשלב הסיכומים בכתב ע"י שני

הצדדים.

בשלב הסיכומים בכתב העץלתה המתנגדת שתי עילות נוספות שלא הוזכרו בהודעת ההתנגדות והן העילום של חוסר יעילות ושל תיאור לקוי.

המבקשת מצידה מחתה בחריפות על הוספת שתי עילות אלח בשלב כה מאוהר

וטענה שאין להתייחס אליהן כלל. בהסתמכה על תקנה 58 לתקנות הפסנטים --ללח י

(נוהלי הלשכה, סדרי רין, מסמטים ואגרות) תשכ"ח-1968 (להלן-התקנות),

טענה אמבקשת בי את העילות להתנגדות יש לפרט בכתב הטענות ואין זה מתקבל על הדעת שהמבקטת תשמע עליהן לראשונה בסיכומים. אמנם מסבימה

2 40 -

המבקשת על יסוד ההלכה הפסוקה, כי אפשר לפנות לרשם בבקשה להתיר תיקון כתב הסענות כדי להעלות טענות חדסות, אבל במקרה כזה צריך לָתת למבקשת אפשרות לסתור את הטענות החדשות הנ"ל ע"י ראיות וסיעונים, שאחרת יגרם עיוות דין למבקשת.

דנתי כבר בסוגיה דומה בהחלטתי בענין ההתנגדות למתן פטנט עפ"י

בקשה מס' 45934, נתן מנור נגד מוצרי פלסטיקה ומתכת ל.מ. ליפסקי בע"מ (מבחר החלטות הרשם מינואר 1975 עד יוני 1978, ברך א', עמ

8, סעיף 17) בה הסתמכתי על התחלטת קודמי בענין הבקשה למחיקת סימן המסחר מס' 1090 -0עם28 ניפסן פרמינגר בע"מ נגד

076286889 38 + (מבחר החלסות הרשם, 4 כרך ב", עמ" 80, סעיף 3). העולה מתקדימים אלה הוא שניתן להעלות עילה חדשה שלא הוזכרה בכתב הטענות, גם לאחר גמר הגשת הראיות, אם לא יגרט עיוות דין לצד שכנגד, וזאת למרות שהצד שכנגד טען, כמו המבקשת כאן, כי לו ידע מראש שתועלה עילה חדשה כזו היה מגיש ראיות כדי לסתור אותה. גם במקרה דנן שוכנעתי כי מן הצדק להרשות למתנגדת להעלות את העילות הנוספות של חוסר יעילות ותיאור לקוי וכי לא ייגרם בשל כך שום עיוות דין למבקשת. טענת המבקשת לפיה היתה יכולה להגיש ראיות נוספות לו ידעה מראש על שתי עילות אלה אינה משכנעת כי המבקשת לא בקשה להביא ראיות כאלה ובנוסף לכך, כאשר ראתה צורך להביא

ראיות נוספות כגון: לענין השתק פלוגתה, היא עשתה זאת ללא היסוס

באפריל 1981, (בשלב הסיכומים בכתב).

זאת ועוד, המבקשת טענה שלו ידעה מראש על שתי עילות אלה היא הייתה מביאה ראיות להצלחה מסחרית של האמצאה, כדי להוכיח את יעילות האמצאה. אלא שכלל הוא שיעילות אינה קשורה בשום דרך עם הצלחה מסחרית (ראה החלטת קודמי בענין ההתנגדות למתן פטנט עפ"י בקשה מס" 297 מבחר החלטות הרשם, 1971-1974, כרך א" עם* 80). לפיכך, הראיות הנוספות שהיתה מביאה המבקשת בענין הצלחה מסחרית לא היו יכולות לסתור את העילה

של חוסר יעילות.

יתירה מזו, שתי העילות הנוספות של חוסר יעילות ותיאור לקוי נדונו

באציכות בתצהיריפם של פרגפ" דגן והוד, מיד לאחר הגשת כתבי הטענות - אין יסוד לטענת המבקטת כאילו לא ידעה מראש על עילות אלה. ב"כ המתנגדת חזר אפילו על שתי העילות האלה בנאום הפתיחה שלו בפגני ביום 79 וגם פרופ" דיסקין, העד מטעם המבקשת, התייחס אליהן בתצהיריו, כאשר דן בענין התיאוריה שהוזכרה בפירוט וכאשר ניתח את הניסויים שלו שבאו להוכיח את היעילות שבטפטפת לפי הבקסה לעומת הטפטפות הידועות. לאור כל האמור לעיל, מן הצדק להתיר למתנגדת להעלות את שתי העילות

הנוספות של חוסר יעילות ותיאור לקוי, אך אתתשב בעובדה שלא הוזכרו עילות אלה בכתב הטענות של המתנגדת בבואי לקבוע את הוצאות ההתנגדות.

ו 6. העילה של חוסר יעילות א. הטענה בדבר חוסר יעילות מתבססת על סעיף 3 לחוק הפטנטים תשכ"ז-1967 (להלן - חוק הפטנטים), הדורש, בין השאר, שהאמצאה

תהיה "מועילה, וניתנת לשימוש בה בתעשיה או בחקלאות". המבחן

ליעילות נקבע בהחלטה הנ"ל בענין רוזנברג וניתן לנסחו כך בפקרה דנן:

אם הטפטפת לפי הבקשה מביאה לתוצאות שהובטחו ע"י המבקשת בפירוט, אז היא מועילה במובן סעיף 3 לחוק הפטנטים; אם לא ניתן להסיב את המטרות שהובטחו בפירוט באמצעות הספטפת, אז איננה מועילה.

ב. המתנגדת טענה שהפירוט "הבטיח", בע* 8,4 ו-9 לסלק את החסרונות

של הטפטפות הידועות ומנתה תמישה חסרונות כאלה:

א. כי קיים כביכול גבול עליון לארכה של הטפטפת;

ב. כי קיימת בעיה של זרימה למינרית;

ג. כי הטפטפות הידועות רגישות מאוד לשינויים בלחץ אספקת המים; ד. כי המבנה הידוע גרם קושי ניכר בייצור;

. ה. כי חלק מגוף הספטפת נעשה בלתי אפקטיבי.

המתנגדת טענה כי התוצאות שהובטחו בפירוט לא הושבו, ולעומתה טענה

המבקשת כי הושג מה שהובטח בפירוט, ג. בטרם ארליט בסוגיה זו, עלי להידרש לשאלה על מי מוטל נטל השכנוע בהתנגדות. המבקטת טענה כי לפי ההלכה שפסקתי בהחלטתי בענין ההתנגדות למתן פטנט עפ"י בקשה מס" 36461, ד"ר ישעיהגו נבנצל ומנחם לוין נגד .סד 15050088 60 ש16286 (טרם פורסמה) נטל השכנוע בהתנגדות רובץ על המתנגדת. לעומתה, טענח המתנגדת, כי בהחלטה הנ"ל 0 לא נפסקה הלכה באופן כללי בענין זה, אלא בעגיז הספציפי שנדון , 6 שם והוא שהנטל מוטל על המתנגדת כאשר היא טוענת כי היא המתנגדת ולא המבקשת, היא בעלת האמצאה. על סטענה זו הגיבה המבקשת באמרה כי בהחלטה הג"ל לא הוגבלה ההלכה בענין הנטל לענין מיהו בעל האמצאה כטענת המתנגדת %הראיה שבאותה החלטה נפסק כי הנטל מוטל על המתנגדת גם בשאלת התיאור לקוי, דבר המוכיח כי בכל הליכי התנגדות מוטל נטל השכנוע על

המתנגדת.

- לדעתי, טענות המבקשת משכנעות יותר מאשר טענות המתנגדת ואוסיף

ן 0 להן עוד נימוק נוסף: בהחלטסתי הנ"ל קבקתי גם כן כי לפני הקיבול ו רן

א ן

/ > נטל השכנוע מוטל על המבקשת, הנדרשת להוכיתח לבוחן שהבקשה עומדת בדרישות החוק. זהו נטל כבד לכל הדעות ולכן מן הצדק שלאתר הקיבול לאחר שהמבקשת כבר הוכיחה כי האמצאה בשירת פטנט, יועבר נטל הטכנוע לכל מז שמתנגד למתן הפטנט, ומנסה בדרך זו להוציא את זכותה של המבקטת לפטנט מידיה, ועל כן הוא המוציא מחברו.

לכן, וצל מנת למנוע ספקות, לעתיד, הנני קובע שעד לקיבול הבקשה,

נטל השכנוע מוטל על המבקש, אבל לאחר קיבול הבקשה, בהליכי התנגדות או ביטול, נטל השכנוע מוטל על המתנגד או על מבקש הביטול.

| 9

העולה מכך הוא כי על המתנגדת להוכיח שהטפטפת לפי הבקשה

אינה מטיכה את המטרות שהובטחו בעירוט, כד? לזכות בעילה . - ז ץ

של חוסר יעילות. אומר מיד כי המתנגדת לא הצלי לחוק. אומר מיד כי טענות המבקשת משכנעות יותר מאשר טענות המתנגדת בסוגיה זו. בהליכי ההנגדות בתל השכנוע מוטל כולו על המתנגדת, ולכן היה עליה להביא הוכחות לטענותיה. ההוכחות שהביאה מתבססות בעיקרן על הפסקה מדיסקין 2 שהוזכרה בסעיף קטן (א) דלעיל כדי להראות אפילו העד עצמו של המבקשת סבור שהפירוט כולל תיאוריה מוטעית. היא גם הצביעה על סעיף 9 מתצהירו של פרופ' פורח. דא עקא שלא רק שתצהיר זה אינו מבסס את הטענה כי התיאוריה מוטעית אלא אף מראה שהיא טריוויאלית, או כלשונו של פרופ' פורח: "הנני מצהיר, כי האנליזה המוגשת בבקשה איננה רלבנטית ואינה קשורה למכניזם ההידרודינמי של הפסדי הלחץ בטפטפות הספציפיות או שהיא טריוויאלית... ‏ ברורה מראש לכל בעל מקצוע ואינה דורשת הוכחה מחדש" ‏ (ההדגשה שלי; י.צ.) לא ניתן לטעון שתיאוריה "הברורה מראש לכל בעל מקצוע" היא מוטעית. אני גם נוטה לקבל את הפירוט שנתנה המבקשת לסעיף 28 של דיסקין 2, לפיו הטעות אינה בתיאוריה, אלא בהצגת הדברים בעמ' 7 של הפירוט כאילו לאחר מכן תובא תיאוריה, שלא הובאה כלל! תיזוק לכך אני מוצא בדבריו של פרופ' דיסקין באותו סעיף 28, לפיהם הגבול העליון 0.25 שנתבע בקבע באופן שרירותי ואינו נובע משום ניתוח תיאורטי: "ססתגי ₪ מסטם 0%+ 08838 526026%4081 סם 0168217 18 1626" ולמעשה גם פרופ' פורח מסכים איתו כאשר הוא מצהיר בסעיף 9: "האנליזה המוגשת בבקשה איננה רלבנטית ואינה קשורה למכניזם ההידרודינמי של הפסדי הלחץ בטפטפות הספציפיות". בנוסף לכך לא הביאה המתנגדת שום ראיה שבעל מקצוע היה מוטעה ע"י התיאוריה הבלתי נכונה שנכללה לדבריה בפירוט. עם זאת לא אוכל להתעלם מהפגם שעמ' 7 שבפירוט שבקיומו הודתה המבקשת, דהיינו מההצהרה שבפירוט שההמצאה נועדה מתיאוריה שהוכח עכשיו שאינה

קיימת כלל. גם הקטע שבפסקה האחרונה של עמ' 4 של הפירוש

פגום מבחינה זו.

ד. לאור הנ"ל הנני דוחה את כל טענותיה של המתנגדת המבוססות על סעיף 12 לחוק הפטנטים, פרט לטענתה בנוגע לפגמים בעמ'

4 ו-7 של הפירוט. המבקשת תוכל לבקש לתקנם במסגרת בקשה לתיקון

הפירוט עפ"י סעיף 29 לחוק הפטנטים. 8. העילה של חוסר חידוש א. את העילה הזאת ניסתה המתנגדת לבסס על דגם בצבע אדום של טפטפת שטוחה (להלן - הדגם האדום) שהוצג בפומבי לדבריה בתערוכה בסן-

דייגו שהתקיימה בין ה-7 ל-14 ביולי 1974, דהיינו כתודש לפני

התאריך הקובע. עילה זו מבוססת על סעיף 2(4) לחוק הפטנטים הקובע

כי אין חידוש בבקשה אם נתפרסמה בפומבי לפני תאריך הבקשה "על ידי

ניצול או הצגה, באופן שבעל מקצוע יכול לבצע אותה לפי הפרטים שנודעו בדרך זו".

ב. לפני שאדון בעילה זו, ראוי שאזכיר את השתלשלות הדברים שהביאו להופעת הדגם האדום בהליכים אלה. ביום 7.5.80, לאחר שנסתיימה חקירת העדים וסימולטנית עם הגשת סיכומיה בכתב הראשונים, בקשה המתנגדת רשות להגיש ראיות נוספות כדי לבסס את העילה לפי סעיף 4) לחוק הפטנטים.

בהתחלסת ביניים שנתתי ביום 19.6.80 קיבלתי בתוקף סמכותי עפ"י

סעיף 34 לחוק הפטנטים את הראיות הנוספות של המתנגדת, שכללו

ארבעה תצהירים (נוטף 3, למלשטרייך 2, גלעד 2 ותצהירו של גרין שנפסל לאחר מכן) ונתתי רשות למבקשת להגיש ראיות נוספות בפשובה. בעקבות החלטה זו הגיסה המבקשת ארבעה תצהירים (מהודר 3, שאליו צורף הדגם האדום שנמסר לו ע"י המתנגדת ומדידות שבוצעו על דגם זג בתעשיה האווירית, ותצהירים של וינקלר, קרוא ורנד). לאתר.מכן, נחקרו כל העדים הג"ל על תצהיריהם ביום 28 ו-29 בספטמבר 1980, פרט לברין שלט התייצב לחקירה.

ב. המבקשת טענה שיש לדון קודם כל בשאלה הטרומית הבאה: האם הדגם

האדום היה קיים לפני התערוכה הנ"ל? שכן, לדעתה, אם יתברר שלא היה קיים לפני התערוכה,'אז ברור שלא הוצג טסיוסאין על מה לבסס את טענת המתנגדת בדבר חוסר החידוש. בשאלה זו, תוקפת המבקשת את המתנגדת על "מחדלה" של האחרונה להציג תיעוד כלשהו בקטר לקיומו של הדגם האדום לפני התערוכה. לדבריה, "מחדל" זה חמור לאור הודאתם של עדי המתנגדת בי תיעוד כזה אמנם קיים, בפי שעולה מחקירתו של מלשטרייך, בעמ' 84 לפרוטוקול: "ש-- ממי הזמנתם את הדגם ואם יש תיעוד לזה? ת- מיעיר?, הבן צריך לדעת על תיעוד בעניין זה". וגם גלעד הודת.: בחקירתו בענין הדגם שקיימים שרטוטים, עמ' 86 לפרוטוקול: י (2 " ש- האם ישנם שרטוטים1. - ת- יתכן שבמיא"מ. לא חיפשתי אותם ולא בקשו ממני לתפש". טענת המבקשת הלא כי אז הצגת התיעוד הקיים מחייב את המסקנה כי הדגם האדום לא בא לעולם אלא לאחר התערוכה - שאחרת, מדוע לא הוצג במהלך הדיון? המתנגדת מצידה טענה שלא הביאה את התיעוד הקיים כי ראיה כזו הייתה נתקלת בטענה המצדקת כי אין היא רלבנטית לשאלת חוסר חידוש, בשל התייחסותו של תיעוד כזה לדגם שנשמר בסוד ולא פורסם בפומבי לפני התערוכה.

( ד. ועוד שאלה טרומית בפי המבקשת והיא אפילו לא הוצג הדגם האדום מוקדם יותר, בשלב הראיות, כאשר כל העדים שהעידו עליו מסרו תצהירים, "ונתגלה" רק בשלב הדיונים? המבקשת אינה מקבלת את ההסברים שנתנו

על כך עדי המתנגדת בחקירתם של מלשטרייך וגלעד שאמרו שהדגם האדום, נשמט מזכרם ונועם למלשטרייך שאמר טלא קשר את הדגם האדום לבקשת הפטנט. נשאלת השאלה כיצד ייתכן שראייה כה מכרעת דווקא נשמטה מזכרונם הקולקטיבי של כל עדי המתנגדת? אין בכך כדי להטיל צל כבד ביותר על מהימנותם של עדי המתנגדת, "שנשמטה מזכרונם" עובדה כה קריטינלית

בציתה - ולפשתע שבו ונזכר בה ללא כל הסבר סביר הן לשפחה והן.

13. המתנגדת טענה כי בתצהירי העדים ובחקירתם ניתן הסבר מלא לשאלות שעוררה המבקשת. משה למלשטרייך אשר ניהל אישית את ביתן המתנגדת בתערוכה לא קשר

את הדגם האדום עם ענייני ההתנגדות (פרוטוקול, עמ" 82), לשון אחרת, הוא לא העריך את חשיבות הצגת הדגם בתערוכה לעניין ההתנגדות. נועם למלשטרייך אף הוא לא קשר הדגם האדום לבקשה (עמ" 88 לפרוטוקול) ניתן איפוא לומר שמשה ונועם למלשטרייך התרשלו בהכנת ההתנגדות ואולם מכאן עד לטענה כי דבר הצגת הדגם בתערוכה לא היה קיים כי אם לצרכי ההתנגדות, המרחק הוא רב מאוד, מה גם שניתן הסבר מלא כיצד הגיעה בסופו של דבר המתנגדת אל הדגם האדום.גלעד הוא האיש אשר יצר את "הקשר" בין הליכי ההתנגדות לבין הדגם האדום בשיחה

עם נועם למלשטרייך לאחר גמר הדיונים הראשונים בפני הרשם הוא שאל אם

המתנגדת הציגה בפני הרשם את הדגם האדום (עמ" 86 לפרוטוקול). נשאלת השאלה

למדוע לא הזכיר גלעד את הדגם האדום במועד מוקדם יותר; על כך השיב כי הדבר

נשמט מזכרזנו. בהקטר זה יש לזכור כי לגלעד אין כל קשר עם המתנגדת ומשום כך אף לא השתתף בהכנות להתנגדות ולא ידע כלל על דבר ההליכים. רק בשלב המאוחר של הגשת הראיות בתשובה, הוגש תצהירו הראשון של גלעד אשר עסק בשאלה המצומצמת של דגם הטפטפת מברונזה. רק לאחר שנחקר על תצהירו זה למד גלעד יותר על פרסי ההתנגדות ואז נזכר בקיום הדגם באדום. סוף דבר הוא שלא הוכח בפני באופן חד

משמעי שהדגם האדום היה קיים לפני התערוכה שכן מירב החיצים כוונו לשלב שבו

נטענה הטענה עפ"י סעיף 2(4) לחוק הפטנטים. כך שספק הוא בעיני אם אכן הדגם

האדום היה קיים לפני התערוכה.

ה. השאלה הבאה שעלי לדון בה היא האם הוצג בפומבי הדגם האדום בתערוכה לפני התאריך הקובע? בשאלה זו למעשה לא הייתי צריך לדון לאור האמור לעיל,

אלא שמפאת חשיבות הנושא ומפאת העובדה שהצדדים הקדישו לסוגיה זו טיעונים וראיות למכסביר איכבד לדון בה. המבקשת טוענת שהתשובה לשאלה הנ"ל שלילית ומבססת את פענותיה על שורה שלמה של סתירות שגילתה בתצהיריהם ובחקירתם

של עדי המתנגדת ועל ראיותיה היא. הסתירה מראשונה שעליה מצביעה המבקשת היא בין עדותו של משה למלשטרייך שענה בעמ' 82 לפרוטוקול לשאלה בדבר צבעו של הדגם שהוצג כך: "אדום.

היו גם שחורים סגורים" ובין עדותו של גלעד (עמ' 86 לפרוטוקול):

"ש- האם היה דגם בתערוכה בצבע שחור ת- ראיתי רק באדום". כיצד יתכן שמשה למלשטרייך שהניח במו ידיו את הטפטפות על השולחן בביתן המתנגדת בסוה בכך ששני דגמים, אדום ושחור

הוצגו בתערוכה ופילו העד היחיד שראה את אותו הדגם בתערוכה לא ראח כל דגם שחור? לענין זה ניתן אף הסבר ע"י המתנגדת! המבקשת מצביעה על סירה שנייה בגירסת המתנגדת:אומר משה למלשטרייך בעמ' 82 לפרוטוקול: " כאשר באתי בבוקר הליתי שם עם הטפטפת על השולחן ובערב הם נלקחו" וגלעד מאשר זאת בעמ' 86 לערוטוקול: " בערב היו השולחנות נקיים בדרך כלל". ובעמ' 5 לפרוטוקול: " על השולחן של לגו היו צינורות עם דגמים שני צינורות עם טפטפות קו וגם טפטפת ננעצת אדומה" ("ננעצת אדומה" הכוונה לדגם האדום; י.צ.) וגם משה למלשטרייך מאשר זאת בחקירתו (עמ' 82 לפרוטוקול): " ש- אם עומר לך שעל השולחן היו רק שני צינורות עם טפטפות קו

ת- בטוח פחיו שלושה.

ש- וגם הטפטפת הננעצת היתה על השולחן (הכוונה לדגם האדום, י.צ.)

ת- כן אבל כאשר הוצג למשה למלשטרייך צילום ביתנה של המתנגדת בתערוכה (מוצג 50) שנעשה ע"י וינקלר, נתגלתה הסתירה (עמ' 82 לפרוטוקול): " ש= במה צינורות רואים שיש?

ת- צינור אחד

ש- האם רואים בצילום טפטפת ננעצת?

ת- לא רואה כזו".

וגם גלעד נאלץ להודות כי (עמ' 86 לפרוטוקול): "בתמונה מסי 50 שאתה מראה לי יש טפטפת קו". לדעת המבקשת המוצג 50 מוכיח שלא הוצג הדגם האדום בתערוכה, ושהעדים של המתנגדת אינם מהימנים. המתנגדת מצידה טוענת כי בניגוד למה שצפתה המבקשת, לא איבד משה למלשטרייך את עשתונותיו כאשר הוצג לו הצילום 50 ואף סירב לתקן את עדותו. הסברו היה פשוט, הצילום נעשה בשעה שהתערוכה היתה סגורה וההוכחה לכך היא שניתן לראות בצילום כיסא כחול עם משענתו כלפי חוץ החוסם את

המעבר. גם לטענת המבקשת כי הצילום נעשה לאור היום השיב כי התערוכה

לצלם את הביתן, בזמן שהתערובה היתה סגורה, לאור היום. לדעת המבקשת הסברים אלה אינם עומדים במבחן הביקורת.

אילו נעשה הצילום כאשר התערוכה היתה סגורה, מדוע מופיעות טפטפות קו ועוד מוצגים אחרים בצילום? |

תשובתו של העד היתה (עמ' 83 לפרוטוקול):

" יכול להיות שבערב שכחתי משהו על השולחן" אבל לפני כן ציין העד (עמ' 82 לפרוטוקול) כי "בערב הם נלקחו" (הכוונה לטפטפות, ד.צ.) היעלה על הדעת שדווקא שתי טפטפות הקו נשפתו על השולחן? הרי גם גלעד עיד בעמ' 86 לפרוטוקול כי השולחן היה נקי בערב;

יתר על כן, אם התערוכה היתה סגורה בעת הצילום של מוצג 50, כטענת המתנגדת, למה בא כוחה נמנע מלחקור את וינקלר שעשה את הצילום אם התערוכה היתה פתוחה או סגורה בעת הצילום? גם על כך אין מעגה בפי המתנגדת.

המבקשת מוסיפה וטוענת שלעומת הסתירות הנ"ל שהתגלו בגירסת עדי המתנגד. גרסתם של כל ארבעת עד המבקשת פשוטה ואחידה: אף אחד מהם לא ראה את הדגם האדום בתערוכה למרות ביקורים חוזרים ונשגים בביתן המתנגדת, והמתנגדת לא הצליחה לערער עדיות אלה.

לעומתה טוענת המתנגדת כי מפליא שווינקלר שעשה את הצילום 50 וייצר, לטענת המבקשת ראייה חד-משמעית כי הדגם האדום לא הוצב, אינו מוציא מכלל אפטרות שאמנם הוצג הדגם האדום והוא לא ראה אותו,והראייה בעמ'

9 לפרוטוקול, כאשר נשאל וינקלר: ש- היתכן שהדגם הוצג ולא ראית?

ת- יתכן.

המבקשת טוענת כי אין לפרש כך את תשובתו של וינקלר, אלא שהתכוון לכך

שהדגם האדוםרי אם תתקבל ההתנגדות, וכל הוא ניסה לשכלן בזיכרונו הוא מעל לזכרון האנושי, בפי שעולה מחקירתו בעמ" 93 לפרוטוקול: ‎ "‏ ש-- בגבולות הטעות האנוטית - אולי לא ראית דגם שהוצג?

ת- ‏ זה בלתי אפשרי הייתי הרבה פעמים אצל לגו מר גלעד הפיץ שמועוא

שיש טפטפות שבפיתוח, לכן רציתי לראות אם יש כאלה".

לי בראה שתשובתו של מהודר מסבירה יפה למה התעניין במיוחד בביתן של המתנגדת ולכן היו לו סיבות סובות לזכור אם הוצג שם הדגם האדום. המבקשת הצביעה על סתירה נוספת בעדותו של משה למלשטרייך אשר אמר בסעיף 10 לתצהירו השני: " אני אישית הבאתי אתי לסן-דייגו כמה עשרות (בין 50 ל-100) ספטפות מלבניות לפי הדגם האמור והן הוצגו בביתן של לגו בתערוכה". דברים אלה של העד מלמדים על כך שכל עשרות הטפספות שהביא עמו הוצגו בתערוכה. אלא שעד מהרה הסתבר שדברים אלה יצרו רושם מוטעה והתגלתה סתירה באשר התברר בחקירתו (עמ* 82 לפרוטוקול כי עשרות הטפטפות נשארו במזוודה ורק 3 מהן הוצגו על השולחן: " עמד שולחן ועל השולחן היו 3 צינורות, שניים עם טפטפות קו והשלישי עם 3 טפטפות שטוחות פתוחות, בצינור הקרוב היו הדגמים השטוחים האדומים. את הדגמים האדומים הנוספים שלקחתי הייתי מחלק ללקוחות". על כץ, בעמוד 4 לפרוטוקול אמר העד בקשר לדגם האדום: " עדיין היתה בציה עם סגירת המכסה" לאור זאת, לא מתקבל על הדעת שהציגה המתנגדת דגמי הטפטפת הבלתי גמורה והבעייתית בתערוכה מסחרית ושחללקה דגם זה ללקוחות! גם לכך אין תשובה בפ" המתנגדת. המבקשת מצידה הצביעה על סתירות נוספות בעדויות של משה למלשטרייך וגלעד. לפי גירסתו הראשונה של משה למלשטרייך הוצגו עליהשולחן 3 דגמים אדומים (עמ" 2 לפרוטוקול): " עמד שולחן ועל השולחן היו 3 צינורות, שניים עם טפטפות קו והשלישי עם 3 טפטפות שטוחות פתחות, ב3 הקרוב היו הדגמים השטוחים האדומים".

ואילו בגירסתו השנייה אמר משה למלשטרייך בעמ* 83 לפרוטוקול:

6 על השולחן הזו שלושה והאחרים במזוודה!: ועוד ערימה קטנה של טפטפות על השולחן". כאן מסתבר שבנוסף לטפטפות חקו ולשלושת הדגמים האדומים היתה עוד ערימה של דגמים אדומים על השולחן שלא הוזכרה כלל בגירסתו הראשונה, ואף לא בגירסתו של גלעד, העד היחיד הנוסף של

המתנגדת שחיה בתערוכה, שאמר בעמ" 86 לפרוטוקול: " על השולחן היו

תמיד 3-2 טפטפות", והעיקר מאומה לא נראח בצילום 50!

יך. המבקשת טוענה איפוא כי למשה למלשטרייך היו 3 גירסאות שונות על צורת הצגת הדגמים האדומים על השולחן שבביתן המתנגדת: - לפי גירסתו הראשונה (בתצהירו השני, סעיף 10) הציג את כל הדגמים שהביא איתו לתערוכה; - לפי גירסתו השנייה (עמ" 2 לפרוטוקול) הציג על השולחן 3 דגמים אדומים; - לפי גירסתו השלישית (עמ- 2 לפרוטוקול) הציג על השולחן 3 דגמים אדומים ועוד ערימה קטנה מהם. שלושת הגירסאות הנ"ל מלאות סתירות ואם נצרף להן את הפרטים בעדויות גלעד ומשה למלשטרייך המתייחסות לצבעי הדגם שהוצגו, את העובדה שבצילום 50 אין לדגם האדום שום זכר וגם בפרספקט (מוצג 51 שחולק ע"י המתנגדת אינו מופיע כלל - כי אז ברור שגירסת המתנגד קורפת תחתיה כבנין קלפיס. לעומת זאת גירסתם של ארבעת העדים של המבקשת מוצקה והמתנגדת לא הצליחה לערערה. . לאחר ששקלתי את כל הטענות, הנסיבות והראיות הנ"ל, הגעתי למסקנה כי המתנגדת לא הצליחה לשכנעני שהדגם האדום הוצג בפומבי בתערוכה לפני התאריך הקובע מה גם שספק רב הוא בעיני כפי שהבהרתי לעיל אם פכלל דגם זה היה קיים לפני התערוכה ולכן עלי לדחות את העילה של חוסר חידוש.

טז. הייתי יכול להסתפק בקביעתי הנ"ל בענין חוסר החידוש, אבל מאחר

שאי כוח שני הצדדים טענו טענות נכבדות בשאלת זהות שבין הדגם האדום, בהנחה שהוצג בתערוכה, ובין הטפטפת לפי הבקשה, אדון גם בסוגיה זו. .

אין מחלוקת בין שני הצדדים שהדגם האדום בעל כל המאפיינים של הספטפת כפי שהוגדרה בתביעה 1, פרט לענין היחס 0.25 עד 0.35. המבקשת טענה בעקשנות כי בדגם האדום 4 0.256 -בפוד המתנגדת טוענה שבדגם ובבקשה לפטנט דנן היחס

דומה. השאלה שתכריע את הכף בענין החידוש היא האם קיימת זהות בין הדגם האדום לבין הטפטפת לפי הבקשה לפטנט דנן. היינו האם בדגם האדום קיים יחס %< 25. 0. אם יתברר שלא כך הדבר, המסקנה הבלתי נמנעת תהיה כי יש חידוש

בבקשה.

יז. המבקשת טוענת כי המתנגדת לא הציגה שום מדידות שהיו עשויות להוכיח בי קיים בדגם האדום היחס הנבע, ולכן היא לא הרימה את נטל השכנוע המוסל עליה. קשה להבין, אמרה המבקשת, כיצד מעיזה המתנגדת לבקש כי על סמך עדותו של משה למלשטרייך, המצהיר כי "במדידות שהוריתי לבצע בדגם הספטפת השטוחה נמצא כי עובי קצוות השיניים בדגם הוא 0.25 עד / 0 מרוחב נתיב הזרימה בטפטפת" - יקבע הרשם כי הנטל המוטל על שכמה הורים. מדוע לא הצהיר על המדידות האיש שערך אותן? המתנגדת לא נתנה כל הסבר לכך, ובהתחשב בעובדה שנועם למלסטרייך שעשה את המדידות, נתן גם תצהיר בענין הדגם האדום, הופך מחדל זה להיות חמור פי כמה. ומדוע לא הוגשו מסמכי המדידה, ממשיכה ומקשה המבקשת? בעֶּמ* 88 ו לפרוטוקול אמר בענין זה נועם למלשטרייך: " לא חשבתי שאני חייב להמציא אותם לכם" עוד ביום 21.8.80 נתבקש עו"ד המתנגדת להמציאם ולאחר תזכורת ביום 4.9.80, הודיע עו"ד המתנגדת כי "אין הלתנגדת מוצאת לנכון להוסיף על האמור" בסעיף 12 לתצהירו של משה למלשטרייך. ואכן לא הוגשו מסמכי המדידה, והמתנגדת סומכת כנראה על כך שגירסתה לבי המדידות/

תתקבל גם ללא המסמכים במעידים על כך.

ית. המתנגדת מצידה טענה כי המדידות עליהן הצהיר משה למלשטרייך הזכיחו כי בדגם האדום קיים יחס הנע בין 0.25 ל-0.30 ולכן אין תידוש בבקשה. לכך שיבה המבקשת כי נועם למלשטרייך עשה מדידות אלה עם קליבר, מכשיר שאינו מדוייק, ובהחלט הרבה פחות מדויק מהמכשיר שהשתמשו בו בתעשיה האווירית (ולידטור) כדי לבצע את המדידות על הדגם האדום שצורפו למהודר 3 (בהן נקבע כי היחס הממוצע 4/ קרוב ל-0.35) בהמגיע לדיוק

של אלפית המילימיטר לעומת דיוק של מאית המילימטר עם קליבר.

תשובת המתנגדת לטענה זו היתה כי גם מהודר חודה כי יצרני טפטפות

אינם משתמשים במכשיר כוח מתוחכם כולידטור וששיטת המדידה המקובלת ו

היא בקליבר.

יט. המתנגדת טענה שפרופ' דיסקין קבע שהגבול העליון 0.25 הוא שרירותי ואמר בחקירתו (עמ" 45 לפרוטוקול): "לפי אני כולל דברים שלא בדיוק לפי המידות; קצת חורבותן: 6 וגם 0.3 980036 8+ מרבתלבט 2 לכן לדעתה גם תוצאות המדידות של למלשטרייך (0.25 עד 0.30) הן במסגרת התביעה !, ואותו הדין חל גם על תוצאות המדידה אליבא המבקשת

4 (0.35). טעגה זו און בידי לקבלה כי הלכה פסוקה היא כי

אין זה תפקידו של העד לפרש את התביעות וכפי שאמר טרלבספרו הנ"ל (ס* 50 מדורה 12): י - %תטסס 6םל שס+ 18 מ80603?108%10 6ם% 02 ב0025%200%10 6םד"

ת%6+0ס צל8008282%1 בקוסע+81 (ט18 9811182 15 15ם7 ...81026

"6801106 8ת61כ 896 68568תל71 מסתשט 61526882₪66 ובסעיף 183 קָבע:

מסבט 6תה 018821 68מ8611 0+ 18 018188 6 +06 6%102בגז 6מד"

68 שטסתט 67 עלס פסה 80 ,0183060 0200017 6ב ם0ס81נבספעע ב 066 111 207 תסנבט מנמס1ח 8268 8םס 02 682165תטסס 680%

.ץסססמסת 626 0355620 סף לסם התה 111% 60 18 00180% עעהתבעק 2612 ,"6180181066 38 0181866 %סם 38 אאת9

כ. המתנגדת טענה עוד כי עוב* קצה השן 5 אינו הרוחב המסומן בצלור מהווה חלק מהמדידה שנעשתה בתעשיה האווירית, אלא רק 40% מכלל הגודל 8 . לדעתה 3 אינו מייצג את ה- 30 081118 כלשון התביעה המר%וצג באותו ציור במקום שבו מסתיימות ההתעגלויות של קצה השן ומתחיל הקו הישר

(להלן - 6). לפי חישוב זה היחס יהיה 0.14=0.35%40% אפילו בהתאם

לדעת המבקשת, אין טענה זו מתיישבת עם האמור בתצהירו של משה למלשטרייך, לפיו היתחס נע בין 0.25 ל-0.30, שהרי אילו באמת מדד

נועם למלשטרייך את הגגדל'ם היה צריך לקבל, לפי גירסת המתנגדת,

א תוצאה של 0.14 ולא 0.25 עד 0.30! קשה לחשוד במשה למלשטרייך,

אומרת המבקשת, שאילו זאת היתה התוצאה נמדדה בפועל היחס מהסס מלהצהיר עליה בתצהירו, ומסתכן בהגשת תצהיר שאינו אמת; מענין לציין כי התתום

שהציג מסה למלשטרייך עולה ב-100% על התחום שהיה צריך להתקבל לו אומצה

הקונספציה של המתנגדת!

כא. המבקשת טענה עוד כי בדו"ח המדידות שנעשו ע"י התעשיה האווירית ושצורף למחודר 3 מצויין כי יש למדוד רוחב קצות השיניים ופסקיצה מס* 2

סימנה בצורה ברור את הרוחב 3 שמדדה. לתעשיה האווירית לא היה כל

ספק שמה שצריך למדוד זה הגודל 9 ולא את הגודל'2 כפי שטענה המתנגדת

ועובדה זו מעידה כאלף עדים על כך שדרך זו של מדידה היא-היא המובנת מאליה לבעל מקצוע שנתבקש למדוד את "רוחב קצה השן" ולא הדרך שהציעה המתנגדת. זוהי גם הדרך המקובלת בשרטוט טכני כדי לציין מידות של חלק שפינותיו מעוגלות.

כב. לעומת זאת טענה המתנגדת כי יש לפרש את הביטוי יי 6

המופיץ בתביעה 1 כמקובל במילונים, למשל בוובסטר הגדול:

לדעתה, הגדרה זו תכת בטענתה כי המדובר בגודל 'מ במקום הצר ביותר בקצהו של השן. המבקשת מצידה טענה כי הציטוט ממלון וובסטר הנ"ל איגו מדוייק והציטוט

הנכון מהמחדורה השלישית של מילון וובסטר הוא:

או כפי שמוגדר במילון אוקספורד: . ה-1% 6 000018117 (אמתגתד 8 0% 607 עס 197ע6ע6%% 8162862 756 :10

ב"062בת816 הבה 108 שת1מסקםה 0% 628 868מט0סע שס %68ר. מסקנתי זו חלה לא רק לגבי העילה

לפי סעיף 5 לחוץ הפטנסים אלא גם לגבי כל העילות האחרות שנטענו

בהליבים אלה. יש קודם כל לנתח את הפרסום הקודם, פטנט גלעד ארה"ב, שבפירושו נתגלעו

חילוקי דעות חריפים בין שני הצדדים. המתנגדת היתה מוכנה להודות

(פסקה 4 לסיכומה הראשון) כ" פרסום זה איננו קובע במפורש כי על קצה השן לחהיות דץ בכל האפשר", אולם מאפיין זה קיים לאור הדרישה

בפלעד ארה"ב ש- כפי, שאמנם הסביר זאת פרופ"* פורה, בסעיף 11

בתצהירו, בו ניתח את חשיבות הקטנת רדיוס הסיבוב שלהמים לענין הגדלת

הפסד העומד וקבע כי המשמעות היחידה שיש להקטנת רוחב קצה השן היא הקטנת

רדיוס העיקול שמכתיב את רדיוס הזרימה האפקטיבי. לסון אחרת, לפי המתנגדוק

גס גלעד וגם מחודר משיגים אותה תוצאה, דהיינו הגדלת הפסד העומד וכאשר

מהודר העמיד בבקשה את הדרישה להקטנת עובי השן, לא אמר דבר שלא היה

ידוע מגלעד ארה"ב, שכן כך מקטינים את הרדיוס. זאת ועוד, "חוק פורה" מבוסס על הספרות המקצועית שצורפה לתצהירו. לעומתה טענה המבקשת כי המתנגדת הודתה שגלעד ארה"ב

"איננו קובע במפורש

כי על קצה השן לחיות דץ כְכל האפשר" ושקיימת בו חפיפה בין השיניים

| הנגדית, בניגוד לבקשה. לאור חולשה בסיסית זאת של הישענותה על גלעד

ב .מו

ארחה"ב, נסתה המתנגדת לבסס את טענתה ע"י צירוף לגלעד ארה"ב של ניתוח אנליטי*שלאחר מעשה, חוק פורה, כדי להגיע למסקנה של חוסר התקדמות המצאתית. זהו איפוא, ניתוה מלאכותי, במיוחד כאשר אין לו כל רמז בגלעד ארה"ב, ואפילו גלעד ארה"ב מרחיק את הקורא ממנו. המבקשת בדיעה כי טענת המתנגדת מבוססת על שישה שלבים כדלקמן:

א. בתביעה 1 של גלעד ארה"ב ישנה הצהרה כי

מ8ם% 68%02ע2 סם 6עטפטתטוס 0% 288108 8 המנ1טהת 0ב9ס בס8ע" ב סשססע 6 0% ם02086-860%30 6ם% 02 ם180ח 6+

ב. לביסוי "8מ6ס 6ת% 02% 6תגלהטעטס 02 פגובהְהע"

ישטשנו פירוש מיוחד. ּ

ג. הפירוש של ההצחרה ( א) הנ"ל היא טשרדיוס העקומה ישאף למינימום.

ד. ההנחה שהקטנת עובי גשן גורמת להקטנת רדיוס העקומה.

ה. פיתוח תיאוריה (חוק פורה) לתמיכה בפנחה (ד).

ו. קפיצה מחשבתית לאחר מעשה, שלאור ההנחותמובאות בסעיפים (ג) ו-(ד) לעיל הקטנת עובי קצה השן מובנת מאליה.

לדעת המבקשת, ששת השלבים הנ"ל רצופים הנחות בלתי מבוססות ובחלקן

אף הוכתח כי הינן בלתי נכונות, ומבוססות על ניתוח שלאחר מעשה, דבר

שאסור להיזקק לו בבחינת הסוגיה של התקדמות המצאתית, ובנוסף לכך,

עצם הצגת תיאוריה כה מסובכת ע"י המתנגדת מעידה כאלף עדים כי יש

התקדמות המצאתית בבקשה, שכן אין לצפות שבל זה היה ברור מאליור לבעל

מקצוע ממוצע לפני התאריך הקובל.

המבקשטת טענה בי בסעיף 1 לתצהירו הניח פרופ* פורה שרדיוס העקומה המוזכר בגלעד ארה"ב (וגם בפסקח6(13ך) דלעץיל) הוא רדיוס זרימת המים,

שכן כך הצהיר שם:

"הסיבה ההידרודינמית להשפעת 5 היא באמור הקטנת רדיוס הסיבוב האפקטיבי של חמים העוברים בנתיב הזרימה", וזאת בניגוד לכל פירוש סביר של

גלעד ארח"ב, שברור לדעת המבקשת כון הוא מתייחס לרדיוס המבנה ולא,

לרדיוס הזרימה. דבר זה עולה בבירור מתצהירו של פרופ' אילתה, סעיף 13:

דד

"029 80308ע" 8 50 188 1 וגווס 02 6200%6 81081צתס 8 מ1%ח 600609102 םב 6ים " סתגול פשעננוס "01806 ב %886 4100 910 משטססט -,,/]

- 28 0 -

2 יתר על כן, אפילו פרופ' פורה נאלץ במשסך חקירתו להודות כי מדובר ברד;וס

המבנה: "העיקול, לא על זרימת המים" (עמ' 26-לפרוטוקול); האם רציוס העיקול

' 7700 ורדיוס חזרימה זהלם? על\ כך' השיב פרופ' פורה בשסלילָה (עַמ' 8 לפרוטוקול): " ש- רדיוס הכפיפות של העיקול שונה מרדיוס הסיבוב של המים? ת- זה שונה; הציטוט קצמו לא מסביר זאת".

מסקנת המבקסת מכך היא שרדיום העקומח אלין מתייחס גלעד ארה"ב הוא רדיוס המבנה, דהיינו רדיוס גיאומטרי הניתן למדידה ולשרטוט.

המתנגדת, בסיכבומה בכתב השלישי, הסכימה שאכן הכוונה בגלעד ארה"ב לרדיוס המבבה אבל טענה כי רדיוס המבנה קרוב לרדיוס הזרימה, כפי שמאשר זאת פרופי' פורה בעמ' 29 לפרוטוקול: " אני מתכוון לרדיוס המים, אבל בגלל

קשיי מדידתו, לוקחים רדיוס של מבנה וזה מה שאני כותב בע"מ 7".

ומה כתב פרופ' פורח בעמ" ] לתצהירו: " רדיוס זה איננו גודל שקל למדוד אותו, אך ברור שהוא קרוב לגודל - ו ושהיחס בינו ובין הרותב 4

הוא //% 1

. עינינו הרואות כי יש פה שתי הנחות בלי שמץ של הוכתה: מוורייי, - ו

0000 4א.- שרדיוס המבנה קרוב לרדיום הזרימה. ו

ן +

/ ב. שרדיוס הזרימה קרוב ל- -275.

או כפי שהגדיר פרופ' פורה את רדיוס הזרימה בעמ* 30 לפרוטוקול:

> 6+8 לו

ב ת- ניתן לטעון זאת; אני מציע משוואה כזו".

" ש- אתה בדיעת שקיים רדיוס מוגדר ששיעורו

יש לציין שפרופי פורה "מציע" משוואה כזון זח לא דבר ברור מאליו ומקובל, אלא רץ דבר שאפשר לטעון לו. יתר על כן, מדובר כאן רק על גדלים "קרובים" זה לזה כהגדרתו, ולא על דברים שווים ממש ולא הובאה על ידו שום הוכחה כי אמנם רדיוס הזרימה "קרוב" לרדיוס המבנה. ניתוח זה הרצוף הנחות שאף אחת מהן לא הוכחה ושבנוסף לכך מתייחס רק לגדלים "קרובים" ולא שווים ממש,

איננו יכול בשום פנים ואופן לשמש בסיס להוכחה כי הדבר מובן מאלין. ל - הש הדלקהה רלפוד

ואמנם פרו5" דיסקין חלץ? על \ הקשר שטען לו פרופ.: פורה בין רדיוס המבנה

לרדיוס הזרימה, בעמי 54 לפרוטוקול:

" ש- למה אם כך אין סימוכין למת שעשה פורה, שעשה קשר בין רדיוס גאומטרי לרדיוס זרימה?

ת- הוא אמר שזה בלעדי בעוד יש גורמים אחרים המשפיעים על רדיוס זרימה".

גדולה מזו, אפילו פרופ* פורה בעצמו מודה שהנוסחה שהציע 6 8+ -2 ,

אינה קיימת בספרות (עם" 30 לפרוטוקול)

" ש- ‏ האם יש בפפרות שימוכין לנוסחה זו?

ת- ‏ אינה מופיעה בספרות, אבל יש שם דברים דומים".

לפי הניתוח של פרופ" פורה, הדריטה בגלעד ארה"ב ב" פביאה

1 ל- 5/8 קטן ב מאוד. אולם, גלעד בעצמו באלץ בחקירחו (עַמ*" 23 לפרוטוקול)

ןה רשי ה

ו פארה זוד- הרה

להודות שלא. כך הדבר כאשר נשאל על ה: ציור ‏ 1 שבפטנט גלעד אנגליה מס"

ה החד הרהה ידדה -- ו

000 1 11 "ש- ‏ חאם "2 הוא 0 %16 0% פטבםהת ?: ת- ‏ בכל זוית בשבילי זה 4 ש- "2 הוא 3 ".₪1 ס ת- לא כמן "2 יותר 82890 יש בציור 19 - ו כזינ.0 611

ט- ‏ זה מכתיב "1 קצר?

ת- ‏ זח סכמטי, אין דבר כזה בנמצא, רץ כדי למנוע הָפרה ש- | תענה לשאלה הקודמת ת- לא מכתיב לגבי אורך "1".

וכך לאחר שניסיון העד להתהמק ממתן תשובה ברורה לא עלה יפה, נאלץ

העד להודות כי הדרישה לגבי "2- היינו לגבי הברך והרדיוס שלו -

אינה מכתיבה דבר לגבי "["- שהוא רוחב השן ‏ - דהיינו שאין קשר בין

ל- 5 ובכך סתר את הקשר שניסה לייצור פרופ"* פורח.

כדל לבסם את טענתו כי קיים קשר בין רדיוס לעוב* ‏ השן, הציע פרופ'

פורה גם חוקיות הקושרת את הגודל ההידראולי ול ו- %/ ז . ן 25% +4 [ = א 0% אק :

ער כך שחוקיות זו תתבטא בקו ישר. 51

ובסעיף 11 לתצהירו כתב: " אם אמנם חוק אתד כזה פועל בכל המודלים, עלינו לראות זאת בתוצאות

;ניסויים של פרופ"* דיסקין שצריכים ליפול בקרוב על עקום אחד". במילים אחרות, לטענתו של פרופ" פורה, אם הנקודות המציינות את 04

, / ,

בדגמים 8 עד ₪ שלפי הבקשה ובדגם ) מתוצרת המתנגדת, שנמדדר ע"י פרופ- דיסקין, כנגד 8 נופלים על קו ישר, כי אז מתקיים החוק המוצע על ידו בכל המודלים. ואמנם צירף פרופ" פורה לתצהירו את הגרף ג

שמראה לטענתו בי בל הנקודות | עד = נופלות על קו יטר, דבר המוכיח

לדעתו את הקשר בין הרדיוס לעובי השן. | |

טענת המבקשת היא כי אפילו אם 5 היה מוכיח תלות בין 7 ל- 6 + אין בכך שסום הרבחה לחלות בין רדיום הזרימה ל-%7 וכל שכן שאין בו הוכחה לתלות בין רדיום המבנה ל-% ויתר על כן, העובדה שמספר נקודות מוגבל נופל - או אינו נופל - במקרה על עקום אחד, אין בה כדי להוכיח או לסתור - קיום חוקל הידראולי כלשהו.

לדעת המבקשת; הסתבר מתוך חקירתו של פרופ" פורה, שלא רק שהחוק שהוא מציע לא הוכת, אלא שאפילו לדעתו קיימות מגבלות ניכרות לגביו ושהתחום שבו הוא חל הינו תחום שרירותי, ושמעבר לתחום זה מקבלים אף תוצאות הפוכות (עַמ* 4 לפרוטוקול): " כאשר המרחקים גדולים זה פועל בצורה שונה, כאשר המרחק יותר גדול מ-5 קטרים יש תוצאה הפוכה; נקודת הפרדה מדוייקת היא שרירותית:! גם הרדיום שלי ניתן היה להגדיר אחרת".

אם כ אם יש מקרים בהם פועל חוק פורה ומקרים אחרים בהם אינו פועל

הכיצד ניתן לדעת מראש, כענין "מובן מאלין" כנדרש בסעיף 5 לחוק הפטנטים, אימתי יפעל ואימתי לא יפעל? ראוי לציין כי גם מהגדרתו של הרדיוס הסתייג פרופ* פורה! המתנגדת מצידה טענה שחוק פורה אינו חוק אוניברסלי

עבור כל תחום של אלא שהוא בר תוקף בתחום בל 4 / אינני יבול לקבל טענה זאת של המתנבדת, משום שלא רק שאין לה בסיס בראיות אלא אף נסתרה ע"י פרופ* פורה בכבודו ובעצמו כאשר קבע (עמ"

4 לפרוטוקול): ש" כאשר המרחק יותר גדול מתמישה קטרים יש תוצאה

הפוכה", כי הר* במקרה כזה ₪ - = 5 = 0.4 דהיינו בתחום ובכל זאת "לש תוצאה הפוכה".

המבקשת טענה שעל מנת להוכיח את חוק פורה, צייר פרופ" פורח את הגרף שבו העביר קו ישר בקרבת חפשת חהנקודות המייצגות את המודלים שבתחום הבקשה, באופן שקו זה עובר דרך מרכז הנקדדה זז המייצגת את המודל של טפטפת לגו שמחוץ לתחום הבקשה. בדרך זו שם פרופ* פורה

את העגלה לפני הסוסים, שכן רק באמצעות בחירת קו בלתי מ*יצג לגבי

מפטשת. המודלים הראשוניים, הצליח להעביר את הקו במרכז הנקודה השישית -

זוהי טעות בתורת ההגיון, המכונה " הנחת המבוקש". כמו פ/תבברך עגולה, קובע את הפסדי העומד ולפיכך יש לצפות כי 1א%

המתנגדת חלקה על כןךן וג"רסתה הייתה כי פרופ' שורח סבר ש-.

יהיח קשור ל-

וזה מה שמראה הגרף הואינני יכול לקבל טענה כזאת משום שלא הוכחה: ההוכחה של המתנגדת בהקשר זה מבוססת על הציור 3.21 של ונרד שצורף לתצהירו של פורה; ציור זה מראה שבברך עגולה % גדל כאשר מ/5 קטן אבל זאת בתנאי ש- /*"< 1 / טענת המתנגדת מתבססת על שתי הנחות בבת אחת: א. שהחוקיות שמראה ונרד בשביל ברך אחת מתקיימת גם כאשר דנים במספר גדול של ברכיים עוקבים ובעלי טיניים שבהם יחפ 0.259 ב. שהחוקיות הזאת נשמרת גם כאשרע/ם הרבה דרתר קטן מ-1, בעוד הגרף שבציור 3.21 מסתיים ב-5=0.35 עבורכ/ם =1. | המתנגדת עשתה כאן מספר רב של הנחות ואקסטרפולציות בלתי מבוססות, בהתבססה על מבנה ברך יחיד השונה הכלית שינוי מהמבנה המורכב של

הטפטפת לפי הבקשה. בעשותה כך, התעלמה המתנגדת מאזהרתו של ונרד

בנוסף לכך, פרופ"* פורה עצמו הודה בחקירתו (עמ* 37 לפלוטוקול) שהקו שבחר בגרף[עא "אינו טוב" וזאת כאשר הוצגו לו ארבעה קוים אלטרנטיביים לייצוג המודלים, וחוא נתבקש למיינם ולקכוע את מידת סבירותם: " ש- אציג לך ציור שנכנה מס' 11( שבו אפשר להעביר 4 קוים ישרים דרך הנקודות: איזה קו יותר סביר? ת- 22 אינו מייצג; כ לא סוב; יש פיזור רב נקודות; אין מספיק נקודות בדי לקבוע; 9 סבירים בתחום קטן זה". וכטשנתבקש פרופ"? פורה לשים את הציור 11 על הגרף ופאהסתבר כי הקו

בגרף [קאהוא דוקא קו סק שחוגדר על ידו כ"לא טוב".

יתר על כן, בהמשך חקירתו נאלץ פרופ" פורה להודות כי דווקא הקוים שהוגדרו על י%ן כסבירים - הנקודה תע לא היתה בופלת עליהם (עמ" 37 לפרוטוקול): " ש- ‏ יכולת למתוח עד ערק ב- תנכגס לקו שלך? ת- תת לא היה נכנס ב- 2 עד 1.0 המתנגדת מצידה טענח כי העובדה שניתן להעביר קוים אחרים אינה מועילה ואינה מורידה שעה שהקו של פרופ' פורה חוא רק ביפוי ויזואלי לקשר

אנליסי שהוכבח.

גם טענה זו אינה מקובלת עלי. קודם כל, ראיגנו לקץיל שלא הוכח כל קשר

אנליטי; שנית אם ו הוא רק ביטוי ויזואלי לחוקיות, כי אז מהווים הקוים האחרים שהוגדרו עצ"י פרופ'" פורה כסבירים לצומת הקו "הלא

טוב" שלו, "ביסויים ויזואליים" סבירים יותר, הסותרים את טענת המתנגדת. בעקבות ההוכחה שהגרף וָסאאינו מייצג ואינו מבטא את התלות שטענה לה המתנגדת, התמוטטף כבנין קלפים הסברה של המתנגדת המורכבתמששת השלבים שהוזכרו בפסקה (13) דלעיל, כאשר לא עלה בידי המתנגדת לשכנעגי בנכונותם של השלבים האלה.

החמתנגדת טענה עוד בפסקה 40 לסיכומה משלישי כי הניסויים של פרופ:

דיסקין מראים, לפי חישוביה ש בר היא הספיקה) נשאר קבוע

פחות או יותר עבור כל המודלים נעדרי חפיפה, כולל 2 ושזה מוכיח שגם המודל תע מושפע מאותה חוקיות.

המבקשת תקפח טענה זו באומרה כי לצורך זה, הניחה המתנגדת כי הגרף ‏מוכיתח תלות בין א ו- ( דא עקא טפרופ' פורה נאלץ להודות כי הקו

שלו "לא טוב", ובגוסף לכך אין לטענה זו בסיס בתצהירו של פרופ* פורה. המבקשת טענה עוד כי לא רק שהמאפיין השני של הבקסה, דהיינו העדר חפיפה, אינו מופיע בגלעד ארה"ב, אלא אף ההיפך מצויין שם כרצוי, כפי

שמוכיח זאת התיקון שבוצע בבקשת פטנט גלעד ארה"ב ע"* הממציא ביולי

3 כאשר הוכנס בה המשפט:

יוצא מכאן, שלא זז בלבד שגלעד ארח"ב איגו מלמד על העדר חפיפה, אלא שהוא

מלמד את הקורא ליצור.חפיפה ע"י החדרת השיניים למרוות שבין השיניים

ממול; זה איפוא מקרה ברור שבו כיוון המחשבה-של.גלעד היה הפוך מן את ד ילהי + וכריו

הכינון שבבקשה+ המתנגדת לעומת זאת טענה כי תיקון זה הוכנס רק לתביעא 2 של גלעד ארה"ב ואילו התביעה 1 נשארה בלי שינוי.

אין בטענה זו ממש, כי בתביעה 1 טל גלעד אין שום התייחסות להעדר חפיפה, התיאור והציורים מראים חפיפה עמוקה ובא התיקון הנ"ל ומרחיק את הקורא מכל מתשבה של העדר חפיפה. בנוסף לכך, גם פרופ" טייטל, שהעיד

מטעם המתנגדת, קבע בסעיף 9 לתצהירו שהעדר חפיפה אינו מובןץ מאליו:

דיעס

המתנגדת סמכה את טענתה של חוסר התקדמות המצאתית בם על הטפטפה לגו גי ששווקה לפני התאריך הקובע וטכללה שיניים אשר קצותיהן היו דקים

כבל שניתן היה לייצרן לפי הטכנולוגיות של 1972.

לעומתה סענה המבקשת כי המתנגדת אפילו לא סענה שבלגו ג' ליים והוסיפה שאין יסוד לטענה כל עובי השן בלגו ג" הוגבל רק ע"י הטכנולוגיה

של 1972, והראיה, אפילו ב-1974 המשטשיכה המתנגדת לייצור טפטפות ננעצות

בעלות שיניים עבות, בפי שהודה משה למלשטרייך בעֶמ* 2 לפרוטוקול: " ש- ‏ אם כל היתרונות כל כך ברורים, למה ב-1974 עשיתם ספטפת מגושמת עם יותר שיניים, ארוכה יותר, בשטח יותר גדול?

ת- ‏ ידענו היתרונות אבל גששנו באפלה, לא היה לנו ממה להעתיק". יש לציין שגם אז ב-1974 שלוש שנים לאחר שהוגש פטנט גלעד בישראל, ושנתיים לאתר טשהוחל בשיווק לבו ג", עדיין המתנגדת "גששה באפלה". איך אם כן יכול היה נועם למלשטרייך להצהיר בחקירתו, כי ב-1972 "כל יצרן ישאף להקסין העובצ כדי להוריד הלחץ"! המבקשת מצביעח על כך "טהמודל להעתקה" בא לאויר העולם כאשר נטספים החלה בייצור הספטפת לפי הבקטה, כפי שנאלץ להודות בכך משה למלשטרייך

בעמ" 2 לפרוטוקול: " ש- ‏ התחלתם את היותר קטן רק ב-76 כאשר הופיעה טפס ל בלגו ג'? בשאלה קיימות שלוש גרסאות שונות של עדויות המתנגדת:

א. נועס למלשטרייך טען בתצהירו הראשון כי "ניתן למצוא בטפטפות מבוך לגו שיוצרו החל משנת 1972 שיניים שרוחבן 0.2 מרוחב מעבר המלבן"

ב. הוד בסעיף 9 לתצהירו קבע: " בפועל היה רוחב קצותיה בתחום של 0.2-0.3".

ג. בתציירו ה-6 שגיחה טעמו נועם למלשטרייך וקבע כי ("0.78 - 0.39 מסעיף? 368עהצ / ₪

לעומת זאת, פרופ' דיסקין שעשה מדידות מדויקות קבע בסעיף 32 לתצהירו הראשון:

לשון אחרת היחס הוא פי 4 מהיחס הנתבע בבקשה אבל אפילו לפי המדידה של נועם למלסטרייך (0.78-0.39) ההבדל תוא בין 50% ל-200%!

ברור אם כן כי היחס % בלגו ג* רחוק מאוד מזה שנתבע. האם בלגו ג" כלול המאפיין השני של הבקשה של העדר חפיפה? פרופ: דיסקין שבדק את לגו ג" קבע בסעיף 5 לתצחירו השני:

- ב"התטפטפת 06 סל 826 מם%660 829216 1808 6שס--תסם הת ₪מ1ססה1[עסלס

המבקשת טענה כי דברים אלה אינם פוגעים בחידוש שבהעדר החפיפה, כי מאפיין זה אינו קיים תמיד בלגו ג". אינני מוכן לקבל טענה זו, ושוכנעתי כי המתנגדת הוכיחה כי העדר החפיפה היה כבר ידוע מלגו ג". עם כזאת יש לזכור שהמתנגדת לא הצליחה לשכנעני כי בלגו ג* קיים גם המאפיין הראשון, דהיינו 25%.

המתנגדת הסתמכה על הדגם מברונזה שבנה גלעד, לא כפרסום פומבי, אלא כדגם שעל גביו התגבשה במומר שאינו ניתן למחיקה לפני הידיעות של בעל מקצוע ממוצע לפני התאריך הקובע, ושיש בו לפן 5ח9% להופיע שאין

התקדמות המצאתית בבקשה. מטרת "ראיה חפצית" זו של המתנגדת היא, - איפוא לחסוך את הצורך של יצירת הפיקציה המשפטית המקובלת, שבה הרשם מכנים את עצמו לנעליו של בעל מקצוע ממוצע בדוי, קורא בעיניו את החומר שהיה ידוע לפני התאריך הקובע ומחליט על פי זה מה היה נראה מובן מאליו לאותה אישיות בדויה אילו קראה אותו חומר באותו מועד. המבקשת חלקה על גישה זו וטענה שקשה לראות בגלעד בעל מקצוע ממוצע כנדרש בסעיף 5 לחוק הפטנטים. אני מקבל טענה זו, בי המבקשת לא הסבירה על סמך מה הגיעה למסקנה זו ומצידי אין לי ספק כי גלעד, שהמציא את הטפטפת לפי פטנט גלעד ארה"ב ואת הדגם מברונזה, הוא אכן מומחה בסטח הספציפי הנדון, דהיינו טפטפות בעלות שפניים המגדילות את הפסדי העומד, ולכלוך לצורך כבעל מקצוע ממוצע. המבקשת טענה גם כי אילו היו בדגם מברונזה כל המאפיינים של הבקשה, ראוד היהת גלעד להגיש בקשה לרישום פטנט, ובכך נפתיים תפקידו של הדגם

הוא. אין בכך, לדעתי, כדי לשכנעני למה לא ישמש הדגם מברונזה כראיה חפצית בסוגיה של התקדמות המצאתית, כפי שנטען ע"י המתנגדת.

יתר על כן, קיים תקְדים משפטי ב-201. מ 10 התומך בגישתה של המתנגדת. התברר שם שהמתנגדת, חברת בריסטול יצרה בסודיות, לפני התאריך הקובל, את המוצר נשוא הבקשה. השופטים התחשבו ב"ראיה חפצית" זו כאשר דנו בסוגיה של התקדמות המצאתית, - וכך אמרו (עמ' 295, 296):

ו השאלה הבאה שעלי לדון בה היא האם הדגם מברונזה היה קיים לפני התאריך הקובע? אמנם שני הצדדים טענו ארוכות בשאלה, ובמיוחד בסוגיה האם מהודר ראה את הדגם מברונזה בזמן שעבד עם גלעד, אבל מתוך חקירתו של גלעד ע"י ב"כ המבקשת עולה בבירור כי הדגם מברונזה היה קיים כבר ביום 4.4.72, דהיינו לפני התאריך הקובע (עמ' 19 לפרוטוקול): " ש- ‏ זה מתאים לדעתי, ב-12.1971 הזמנת 2 דגמים של מבוך חדש, אחרל כן את הדגם מברונזה, אם אומר לך שהתשבון שכנראה מתייחס לדגם מברונזה הוא מיום 4.4.72 האם זה בסדר?

ת- ‏ יתכן שאחרי שמהודר עזב, מקבל התאריך שלך". ועכשיו אדון בשאלה האם הדגם מברונזה כולל את שני המאפיינים העיקריים של הבקשה, דהיינו העדר חפיפה (ו- 5% פרופ' פורה בדיעה שכך הדבר, בסעיף 7 לתצהירן" " בטפטפת הפליז המצולמת בנספח ד" מופיעים כמה טורי שיניים ששימשו לניסויים נפרדים. באחדים חדירה גדולה ובטור אחד אין חדירה. בשני הפורים הנראים בצילום ערבי, הדופן של השן קטן מאוד". ד"ר בועם למלשטרייך, שמדד את הדגם מברונזה, באותה דיעה, בסעיף 4 לתצהירו השני:

1 8*5. ו/25. =( % ) .1 ץ180 למ%1016+6 לפסת 6ג% בש 6 0 0183059 10 מז סמל פת1פלתסס 661סת 6ת% ,ג( פהבעסש ש6ם%ס םב

/ ב "1108%30ססה

אפילו מהודר הודה בחקירתו (עמ' 75 לפרוטוקול) בכך: " ש- ‏ זה דק? -

ת- ‏ אם דקץ, בלי יחסים, כן; זה בתחום הבקשה". המבקשת לא הלקה על ממצאים אלה וטענותיה בהקשר זה לא היו מכוונות לעצם קיומם של המאפיינים של הבקשה בדגם מברונזה, אלא למסקנות שיש להסיק מכך בסוגיה של התקדמות המצאתית. ואמנם זוהי השאלה שעלי לדון בה עכשיו: האם קיומם של המאפיינים של הבקשה בדגם מברונזה, שנוצר לפני התאריך הקובע, אך נשמר בסוד, מצביע על חוסר התקדמות המצאתית בבקשה. בשאלה זו יש להתחשב בממצאים שאליהם הגעתי קודם:

א. שבגלעד ארה"ב לא תוארור שני המאפיינים העיקריים של הבקשה;

בּ. שבלגו ג* קיים העדר חפיפה אבל לא קיים החפ ל 25. 0

המבחן לסוגיה של התקדמות המצאתית במקרה דנז הוא איפוא כדלקמן: האם, לפני הפאריך הקובע היה ברור מאליו לבעל מקצוע ממוצע, על סמך שני הפרסומים הקודמים, גלעד ארה"ב ולגו ג*, לשגות את הטפטפות הידועות כך שיכללו בהן. שני המאפיינים העיקריים של הבקשה, וזאת בהתהשב בעובדה שגלעד עשה כך בדגם מברונזה".

המפתח לשאלה זו במצא בביטוי "על סמך שני הפרסומים הקודמים", שכן רק מהם יכול היה בעל מקצוע ממוצע ללמוד את שני המאפיינים העיקריים של הבקשה, ולכן תשובתי לעשאלה זו היא שלילית, שכן אפילו אם נניח שיה יכול ללמוד מלגו ג' את העדר החפיפה, מסתבר שאין לו ממה ללמוד את היחס צ%/25%.

אולם טענה זו בטעות יסודה, כי היא מתעלמת ממבחן חשוב שנקבע בסעיף 5 לחוק הפטנטים והוא שיש לבחון את השאלה "על סמך הידיעות שכבר נתפרסמו", ואילו הדגם מברונזה אינו פרסום קודם, דגם הברונזה היה יכול להועיל למתנגדת בסוגיה זו, רק אם היתה מצליחתה להוכיח לפחות את קיומו של המאפיין הראשון באחד מהפרסומים הקודמים ואת קיומו של המאפיין השני בפרסום הקודם השני, כי רק אז יכולה לטעון שבעל מקצוע ממוצע היה יכול ללמוד את שני המאפיינים האלה משני הפרסומים הקודמים וליישם אותם במשולב, כפי שאמנם עשה זאת בפועל גלעד בדגם מברונזה.

הייתי יכול להגיע לאותה מסקנה שיש התקדמות המצאתית בבקשה בדרך אחרת: אילו שילוב העדר החפיפה בספטפת היה ברור מאליו לבעל מקצוע ממוצע, היינו מצפים לבך שגלעד ידגיש זאת בפטנט שלו, אילו עמד על כך שהדבר יגדיל את הפסדי העומד. אבל מתברר, שביולי 1973, זמך, רב לאחר שיצר את הדגם מברונזה, הוא בקש לתקן את הבקשה לפטנט שלו בארח"ב ע"י הכנסת הצהרה כי יש להעדיף שיניים בחפיפה,

ואמגם בדגם מברונזה, העדר התפטפת קיים רק באחד מארבעת שדרות השיניים שבו. וגם פרופ' טייטל, שהעיד מטעם המתנגדת, קבע בפעיף 9 לתצהירו בי העדר החפיפה לא נראה לו טריוויאלי. ולא רק בגלעד ארה"ב לא בלל אף אחד מהמאפיינים העיקריים של הבקשה, אלא גם לא בפטנט גלעד (ישראלי) ואף לא בגלעד (אנגליה), למרות ששלושת הפטנטים האלה פורסמו זמן רב לאחר שגלעד בנה את הדגם מברונזה

והייתה לו אפשרות להכניס בהם את שני המאפיינים הנ"ל על חשיבותם.

יתרה מזו, לפגי התאריך הקובע, לא הוכנסו שני המאפיינים הנ"ל באף אחת סן הטפטפות הרבות שיצרה המתנגדת בהתאם לפטנט גלעד, לדעתי, עובדות אלה מצביעות על כך שלא היה ברור מאליו לבעל מקצוע ממוצע לשלב את שני המאפיינים הנ"ל בטפטפות הידועות לפני התאריך הקובע.

המבקשת טענה להצלחה מסחרית של האמצאה, דבר המצביע על התקדמות המצאתית אבל המתנגדת חלקה על כך. המבחן להצלחה מסחרית המצביעה צל התקדמות המצאתית נקבע בהחלטת: בענין מפעלי מתכת גען נגד לגו מ. למלשטרייך בע"מ, בבקשת ביטול הפטנט מס" 36901, בעמ' 28. " הצעולה מכך הוא שהצלחה מסחרית מצביעה על התקדמות המצאתית אם בעלת הפטנט מצליחה להוכים את קיום חמשת התנאים המצטברים הבאים:

1. הצלחה מסחרית של האמצאה. 2. קיום בעיה טכנולוגית שנשארה זמן רב ללא פתרון 3. כשלון של אחרים בפתרון הבעיח.

4. יתרונות של האמצאה 5. חיקוי האמצאה ע"י המתחרים".

שני הצדדים נחלקו בשאלה האם הוכחו התנאים הנ"ל. המבקשת טענה כי הוכיחה את התנאי החמישי, שכן לאחר שחופיעה בשוק הספספת הצינורית השחורה של נספים שהוצגה בהליכים אלה (להלן - נטפים ו") היא הועתקה ע"י המתנגדת בטפטפת הצינורית השחורה שספיקתה (להלן - לגו ה*) כפי שהודה בכך נועם למלשטרייך בעמ' 24 לפרוטוקול:

" ש- ‏ מתי התחלתם לשווק את לגו ה7, ב-1977?

ת- ‏ לא זוכר, -- / - . ש- ‏ האם נכון שהתחלתם לשווקה אחרי שיווק נטפים ו" ת- ‏ יכול להיות".

המתנגדת מצידה טענה כי לא הובאה ע"י המבקשת כל הוכחה של העתקה, כי לדברי המבקשת עצמה הופיעה לגו ה* בשוק עוד בשנת 1974, דחיינר לפני נספים ו שהופיעה בטוק רק בשנת 1975, וכי נקבע בהליכים אחרים בתביעה בענין "גניבת עיזן" בי לגו הז לא העותקה מנספים ו".

אין בטענות אלה של המתנגדת כדי לשכנע אותי, משום שהטענה של "גניבת עין" מתייחסת לצורה החיצונית של הטפטפות ולא למבגח הפנימי, וליבראה כי המבנה הפנימי של שתי הטפטפות דומה מאוד וכולל את שני המאפיינים העיקריים של הבקשה. גם הטענה שהמבקשת הודתה בי לגו הז הופיעה בסוק בשנת 1974 אינה נכונה, כי המבקשת התפונה שם לטפטפת "

ננעצת של לגו ולא ללגו ה". ולבסוף, הודאתו של נועם למלשטרייך מוכיחה כי לגו ה" הופיעה רק בשנת 1977.

1. גם בקיום התנאי הרביעי נחלקו שני הצדדים. המתנגדת מענה שאין משמעות להשוואה שעשה פרופ' דיסקין כדי להוביה את היתרון הגדול של האמצאה המקטינה באופן דרמטי את שטח הטפטפת, הקשור לבודל 6 בי מה שמעני] את החקלאי זו הספיקה של הטפטפת, וכאן לפי חישוביה של המתנגדת, השיפור הוא רק 4% לעומת הקטנה ביחס /2 16. המבקשת חלקה על כך וטענה שהחיטובים שעשה פרופ' דיסקין מוכיחים כי בשעה שלבבי המודל לפי האמצאה, טשטח מסלול הזרימה הנדרש כַדִי לתת ספיקה של 4 ליטר לשעה, במפל לחץ של 10מ"7 הוא רק 401 ממ"ר, הנה כדי להסיג אותה ספיקה במודל * שלטענת המתנגדת מ*יצב.את לגו ג", השטח הנחוץ הוא 1400 ממ"ר, דחיינו פי שלוש:

הפרמטר הוא היחיד המשווה את שטחיהן של טפטפות שונות שניתן לבנותן עפ"י צורות השטיביים של המודלים שבדק פרופ' דיסקין, כאשר כולן בנויות = הלספיקה נתונה ולחץ נתון. אפילו פרופ ליטל קבע בתצהירו כי הוא פרמסטר טוב וסביר לכבשוואת ביצועי טפטפות. רק פרמטר זה מאפשר השוואה לעילות השיניים במודלים השונים. התקלאי לבטח לא "היה אדְיש לעובדה .. של הטפטפת ששטחה גדול פי שלושה תידרש כמות חומר פי שלושהן דבר שללא ספק ישפיע על עלותה.

בנוסף לכך, הניסויים שערך פרופ' דיפקין הוכיחו כי הפרמטר במודלים לפי הבקשה הוא כמה מונים גבוה מהפרמסטר > במודלים טמחוץ לתחום הבקשה.

2. בניגוד לתנאים הרביעי והחמישי שהוכחו, לא הצליחה המבקשת להוכיח את קיום שלושת התנאים הראשונים. טענותיה בהקשר זה לא יועילו, כי אינן נתמכות בראיות כלשהן, כגון היקף המכירות של הטפטפות לפי הבקשה. יתרה מזאת, הודתה המבקשת, בפסקה 34 לסיבומה השני, שלא הביאח את מלא הראיות בשאלת ההצלחה המסחרית. אין מגוס איפוא מהמסקנה כי המבקשת לא עמדה במבחן שקבעתי בפסקה 29 לעיל ושהיא לא תוכל להפתמך על הצלתה מסחרית בסוגיה של התקדמות המצאתית.

3. המתנגדת טענה גם כי הקטנת היחס המאפיין העיקרי של הבקשה, הושגר כבר בגלעד ארה"ב ע"י הקטנת הרדיוס, וכי ההבדל היחיד בין הבקשה לגלעד ארה"ב הוא בקביעת גבול עליון שרירותי של 0.25 ליחם זה. לטענתה אין בקביעת יחס שרירותי כזה שוט התקדמות המצאתית. המבקשת מצידה טענה שקשה להבין איך קביעת גבול עליון שרירותי ברורה מאליה. עצם המושג "שרירותי" מצביע על דבר שלא בקבע כתוצאה מניתוח לוגי, ולכן לא יכול להיות ברור מאליו.

4. כדי לחזק את טענתה זו, הביאה המבקשת את דבריו של ונברד (עמ' 8).

המתנגדת היתה מוכנה להסכים לכך, אבל בתנאי שמדובר בתופעה הידראולית חדשה להלוסין, ולא כאשר פדובר בתופעה שכבר נחקרה ושנעטה בה שימוש בשטח הטפטפות, בגלעד ארה"ב, לפני התאריך הקובע.

לא אוכל לקבל טענה זו, כי בגלעד ארה"ב היחס אפילו לא הוזכר, והזרימה בתנאים שנקבעו בבקשה הייתה בלתי צפויה במני, כפי שאמנם קבע הר הוות, את פרופ' אילתה בסעיפים 18 ו-19 לתצהירו:

תה מאטסעם% מ8%%69ס א0ס1+ 0 085 ₪6 %0 ע016089 16 16 .4 "

ד ת20;40011608710+ 600160%,02 6ם% ,0ם1א פגס 07 1%562תס

66%8318 158 31 8 הסח 11082%60סס 0 15

-610? אֶ10 התה מאג3ם הפבט 82688 +ס 8₪מ:%+515ת00 צ%1ת6עהמסבהּ

, -5811 20% צ1ת062%81 18 575599 8 5 א ב

הוושו 6 לספס יוו יבס 13[% 6 > ו עפ1טס1טעפס םב 8מ8 1 תה תסטה8 1106 1 6בה 106 סי % 88 210 05 8126 6מ7 .6%060%606תט 66ג14מהח 8

-016026%16 81728ת8 %0 4000883018 7ל811טלע1ט 18 0355הליך זה סובבות סביב ניסויים החסובים במיוחד בדי להעריך את הביצועים הבלתי צפויים של הטפטפת לפי הבקשה, לעומת הספספות הקודמות לה. מפליא שמטעם המתנגדת, הנושאת בנבטל השכנוע בהליך זה, לא נעשו כל בדיקות וכל ניסויים וחומר הראיות בענין זה כל בולו מבוסס על ניסויים ומדידות שנערכו ע"י פרופ" דיסקין, מטעם המבקשת. המתנגדת הודתה בכך בסיכומה: " דיסקין הוא היחיד שערך ביסויים ומדידות בהליך זה". לכן, לאחר ששקלתי היטב את טענות הצדדים שהועלו בפסקאות 32 דלעיל ואילך, ולאור העובדה שנטל השכנוע בהליך זה מוטל על המתגגדת, הגעתי למסקנה כי יש התקדמות המצאתית בבקשה. מסקגה זו יש בה כדי לחזק את המסקנה הקודמת שהגעתי אליה בניתוח טענות שגי הצדדים שהוזכרו בפסקאות 9 עד 88 דלעיל.

7. לסיכום, הנני מחליט לדחות את כל הטענות של המתנגדת, פרט לטענה המבוססת על הפגמים שבעימ 4 ו-7] של הפירוס, כפי שקבעתי בפסקה 7(ד) דלעיל. במקביל לכך אני מתיר למבקשת, במידה ותחפוץ בכך, להגיש בקשה לתיקון הפירוטס לפי סעיף 29 לחוק הפטנטים, על מנת לתקן את הפגמים הנ"ל, וזאת תוך 60 יום מיום מתן החלטה זו.

' -‏ 38. כזכור המתנגדת הגישה גם התנגדות לבקשה לפטנט מס" 47172 (לחלן - המוסף, שהוגשה כמוסף לבקשה מס' 45465 ביום 25.4.75.

האמצאה שבמוסף הוגדרה בתביעה 1 כדלקמן: 8 0000816460 מת81עסבשט 506011166 51286 916 0% שבמט 2ש6ט%בת6 םג " שסטססעא 680007146ע2 מ03ע%76 9000006 6צפם ₪60562 ע6סס 8846 +ס 8 ,08938 ח1?10% 88318 0% לבהק 8 088126 8818 ב1%ט ; 36+128 בסוגש

8 07 60 16%ת1 תה בצ1ט 8מ08%%ס1בטההסס 1%תט 8816 0% 16קס1םת 6ת13סמטסס % גגה ₪460 8₪םת108%1תטתמסס 1%תט 8838 0% 09%ס 1616%ס מה ,8%2ס ם1 207066 6תעגו7ע806 קת1סאטקוסתמ% 8 ,ו8%ס ח10+ 62ת0% 68ב% +0 68 8 8810 02 ₪ת62 01%16% 8% 168%6םתנהתתסס בסדבט באגוסעם? תססמחפסת 5816 ב"מסהס אס91 עפתפס 5810 07% 8ת6 1216% תה בת8 מצהס חס1ע

( 4 אי. - - 430 - : מהגדרה זו עולה בי הספטפהת לפי המוסף כוללת את כל התכונות של הבקשה 5, ובמיוחד את שטני המאפיינים העלקריים שלה, דהיינו חוסר חפיפה ויחס 0.2529 ובנוסף לכך שתי תכונות המאפיינות אותה לעומת הבקסה 5:

תכוגנה (א): שנל מעברי זרימה משני צידי הגוף (שנכה אזתו כאן, לצורך הפיסוט, דיסקית); תכונה (ב): פתח המקשר את שני המעברים הנ"ל.

המתנגדת העלתה שלוש עילות להתנגדותה, עפ"י סעיפים 12,5 ו-13 לחוק הפטנטים.

העילה לפי סעיף 5 לתוק הפטנסים המתנגדת טענה כל אין התקדמות המצאתית במוסף לאור הבקשה 45465, המתארת בציורך 8 טפטפת דומה. |

לעומתה טענה המבקשת כי הבקשה 47172 הונגסה כמוסף לבקשה 45465 ולכן אין צורך בהתקדמות המצאתית לעומת הבקשה 45465, עפ"י סעיף 4 (ב) לחוק הפטנטים הקובץ כי "פסנט מוסף יוענק על אמצאה שהיא כשירה לפטנט מוסף לפי סעיף קטן (א), אף אם אין בה התקדמות הפצאתית לעומת האמצאה שבפטנט העיקרי או בכל פטנט מוסף לו". / הנני מקבל בנקודה זו את טענת המבקשת. יתר על כן, אין בטפטפת שתואאה בציור 8 של הבקשה 5 אלא מעבר זרימה אחד בלבד בדיסקית ולא שניים כפי שנתבעו במוסף (תכונה א*) וגם התכונה (ב) חסרה בה. לכן אין יסוד לטענת המתנגדת.

(ב) בסעיף 3(ב) לתצהירה של גב' שרלו, שהוגש מטעם המתנגדת, נטען כי "העובדה בי בפירוט החריצים מצויים בשני צידי גוף הטפטפת עם נקב המקשר ביניהם, אין בה משום חידוש, שכן סידור כזה ידוע בטפטפות אחרות מסוג זה".

לאלו טפטפות ידועות התכוונה גב' סרלו, סתמה ולא פרשה, מאידך גיסא, לָנה המתנגדת כי היא פומכת את התנגדותה גם על חומר הראיות שהוגש בהתנגדות לבקטה 5. אם כך יש להניה כי גב* שרלו התכוונה לגלעד ארה"ב, ללגו ג" ולדגם מברונזה ששימשו שם כאסמכתא למתנגדת לטענתה של חוסר התקדמות המצאתית. דא עקא שכבר קבעתי בפסקה 36 דלעיל, שיש התקדמות המצאתית בבקשה 5 לעומת גלעד ארה"ב, לגו ג* והדגם מברונזה, ולכן קל וחומר סיש התלדֶמ מות המצאתית במוסף הכולל את שנ* ה מאפיינים. העיקריים של הבק%ה 5 ובנוסף להם גם שתי התכונות החדשות (א) ו-(ב), שאין להן זכר בשלוטת הטפטפות הנ"ל.

הנני לכן דוחה את טענת המתנגדת בדבר חוסר התקדמות המצאתית במוסף. / י :

העילה לפי סעיף 3 לחוק הפטנטים (א) המתנגדת טענח כי הביסושמ0881" המופיעץ בתביעה 1 אינו תואם את ב הגדרתו בעם" 2: שורה 9 של הפירוט בתור 3 "עסמתפת ₪ב08912" אין לדעתי ממש בטענה זו כי ברור טשהכוונה בתביעה ל- " 2 6 סנ מז 68836"

(ב) טענתה השניה של המתנגדת היתה בי המילים ‏ "806019166 8120 6מ5 עס" המופיעות בתביעה 1 אינן בנות כי הגדרת ה- *6מ0853" שבתביעה 1 מופיעה רק בתביצה 3. יט לדחות גם טלנה זו, משום שהביטוי 5060191009 6מ21 6ם% 05" הוגדר בבירור בעם" 2 של הפירוט ובחגדרה זו מופיע%ח המילים "067ת₪6 8ַת0891 ג" המוזכרים לאתר מכ]: במקובל, בתביעה 1 - במיל "08517 2810" | , נני לכן דוחה את טענת המתנגדת המבוססת על סעיף 3 לחוק הפטנסים,;

העילה לפי סעיף 2 לחוק הפטנטים (א) המתנגדת טענח כי הבתוב בעמ" 3, שורה 15, של הפירוט אינו נכון], בי הדיסקית צריכה להיות גדולה יותר על מנת לחרוץ בה חריצים משגי הצדדים. טענה זו נכונה לכבאורה והמבקשת לא נתנה שום, הסבר בענין זה. (ב) טענה נוספת של המתנגדת הייתה כי לא ניתן לפנות, כפי שנעשה הדבר בעמ" 4, שורה 3, של הפירוט את החריצים "תהוטססשגםס %18117ת5+8סטם" בגלל השיניים שיש בחריצים.

בם על טענה זו לא היה מענה בפי המבקשת.

ג. בעמ' 4 של הפירוט, שורה 21, הוזכר בטעות המספר 9. לדעתי המספר הנכון צריך להיות 14. ד. הביסוי "6710060ת58" המופיע בעמ* 4 של הפירוט, שורה 24, אינו הולם, שכן הדיסקית נתונה בתוך חלק בצורת גביע. ה. מהפסקה השגניה שבעמ* 5 של הפירוט משתמע כבאילו האמור בה הוא תכונה מיוחדת למוסף. אולם, לפי עדות גבז שרלו, כל הטפטפות הידועות מקטינות את שיעור הזרימה היוצאת בשעה שהן מגדילות את אורך מעבר הזרם ואף אחת מהךץ אינה מקטינה אא מינימום מירווח הזרימה.

למרבה הצער, המבקשת לא מצאה לנכון להגיב בפרוטרוט לטענות אלה של המתנגדת והסתפקה בטענה בללית כי הפירוס אינו לקוי וכי תחיה מוכנה לתקן את הטעון תיקון.

אמנם לא מדובר בליקויים חמורים כל כך, אבל אין להתעלם מהם כלל ולכן הנני מחליט לקבל את טענת המתנגדת בדבר ליקויים אלה. המבקטת תוכל, אם תחפוץ, בכך להגיש בקשה לתיקון הפירוט לפי סעיף 29 לחוק הפטנטים על מנת לתקן את הפגמים הנ"ל, וזאת תוך 0 יום מיום מתן החלטה זו. כל הטענות האחרות של המתנגדת, המבוססות על סעיף 5 וסעיף 13 לחוק הפטנטים נדחות בזה,

באשר להוצאות שמןך הדין לפסוק במקרה זה, וכה נסיבותיו אנ* מורח: לצדדים לסכם את טענותיהם בכתב בנקודה זו. על שני הצדדים להודיעני על עמדתם תוך חודש מיום החלטה זו.

ניתן בירושלים היום ב 5 מל יואל צור רשם הפטנטים, מים ווסאמני המסחר

סימן מסחר 345678

הצדדים

מבקשת

מתנגדת

ההחלטה: