סימן מסחר 345678

ההחלטה:

שעליה להוכיח סכנה ממשית ומוחשית של

במקרה דנן לא הובאו כל ראיות ממשיות בכיוון זה. הפרט היחיד בכל הקשור לעילה זו נמצא בסעיף 13 לתצהירו של מר שוגול (שהוגש מטעם מבקשת המחיקה). בסעיף זה אומר המצהיר כדלקמן:

"לפיכך, באותם מְקְרים בהם הצרכנים ישימו לב לתוספת לא רק שלא יהיה בכך כדי להבחין בין הסחורות, אדרבא, תוספת זו תגרום כשלעצמה לערבוביה והטעיה, הואיל וצרכנים אלה עלולים להניח שסחורות הנושאות את הסימך י'ססט1הטסאיי הינן סחורות המיוצרות ע"י המבקשת המבוססות על התכשיר ' 002 המקורי והכוללות חידושים ושיפורים באותו מוצר."

קביעה זו היא בבחינת השערה בלתיי מבוססת ואינה יכולה להשתית עילה למחיקת סימן אשר כבר רשום הן בחו"ל והן בישראל.

בפועל בשל כך שהסימן שמבקשים למחקו רכש'לו אופי מבחין.

במקרה דנן מוטל נטל כבד על מבקשת המחיקה להוכיח שהסימן הרשום לא היה זכאי להרשס לו התבקש לרישום לפי סעיף 16 לפקודה בשל כך שאין לו אופי מבחין או שהוא עשוי להטעות ולגרום להתחרות בלתי הוגנת במסחר או שהוא פוגע בזכויות של אדם אחר בישראל.

נטל זה לא הורם ע"י מבקשת המחיקה שכן כפי שכבר בואר לעיל רכש: לו הסימן אופי מבחין בשל השימוש הנרחב שנעטשה בו בחו"ל ובארץ יתר על כן, במקרה דנן כלל לא ברור מדוע השתהתה מבקשת המחיקה.

עד לרישום הסימן ומדוע לא הגישה התנגדות עוד בשנת 0 כשהסימן הנדון התבקש לרישום מאחר והסחורות נשוא הסימן ונשוא הסימן . 100600 נמכרים זה בצד זה מן הדין היה להביא ראיות לגבל הטעיה ומשאלה לא הובאו ולכן אין לי להסיק אלא שאין, הטעיה

מבקשת המחיקה הסתמכה על קטע מספרו הנ"ל של קרלי במהדורתר השביעית כפי שצוטט בבג"צ 181/55 ו* פד"י 477 בעמוד 479 (קטע. זה מופיע במהדורה העשירית בסעיף 17-38 עמ* 478) באותו קטע כפי שתורגם לעברית ע"" בית המשפט נאמר:

"הוכחה בדבר הטעיה ממש, במקרה של סימן אשר, לדעתו של בית המשפט, עשוי להטעות או אם הוא הועתק בחהלקו הגדול מסימן אחר, איננה.

דרושה".

קטע זה איננו חל על המקרה שלנו וזאת נוכח מסקנתי כפי שתבואר להלן (ראה סעיף 6(ז)) שלמעשה בעלת הסימן 00ס10החסא העתיקה את הסימן הזה מסימן שהיה שייך לה ולא מגורם אחר (קרי: מבקשת, המחיקה). בנוסף לכך אין לקרוא קטע זה בפני עצמו אלא את כל האמור בסעיף 838-ו לספרו של קרלי. כך למשל מציין קְרלי באותו. סעיף בעמ" 479 כבדלקמן:

כאן לא הובאו ראיות בדבר הטעיה למרות שהסחורות נשוא הסימן ו- 10002 נמכרים או עשויים להמכר זה בצד זֶה. לפיכך, מסקנתי היא שמבקשת המחיקה לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עְלִיה.

לאור האמור לעיל, הֶנְבִי קובע כי יש לדחות את טענות מבקשת המחיקה גם בכל הקשור לסעיף 16(א)(2) ו-16(א)(6) לפקודה.

(ד) במהלך בירור בקשת המחיקה הסתמכו 2 הצדדים על פסק הדין שניהן ע"י בית המשפט העליון בבג"צ 181/55 רנובה בע"מ נגד שטרן את נוי והרשם הכללי י' פד"י 477.

העובדות באותו מקרה היו כדלקמן:

הברת רנובה בע"מ יצרה ושווקה בארץ מאז 1947 כותנות, חולצות וסחורות דומות, והשתמשה בסימן המסחר "רנובה" אולם סימן מסחר זה לא נרשם אצל רשם סימני המסחר. מאידן, שותפות שטרן את נוי ייצרה ושווקה כותנות וחולצות מאז 4 והשתמשה בסימן המסחר "רבונה ירושלים". שותפות זו רשמה ב-1954 את סימנה הנ"ל לאחר שהודיעה על הסתלקותה לגבי המילהּ "ירושלים".

לאחר הגשת הבקשה ע"י שותפות שטרן את נוי הנ"ל לרשם סימני המסחהר כתבה חברת רנובה בע"מ מכתב אל רשם סימני המסחר בו הודיעה על התנגדותה למילוי בקשת השותפות הנ"ל אך היות ומכתב התנגדות זה נשלתח בטרם נתפרסם ענין בקשת השותפות הודע לחברת רגובה שעליה. לחכות ולהגיש התנגדותה לאחר שבקשת השותפות הנ"ל תתפרסם. אלא שמפאת רשלנות לא עקבה חברת רגובה הנ"ל אחרי הפרסומים ולכן גם

החמיצה את ההזדמנות להתנגד לרישום הסימן המבוקט,

ביהמ"ש לאחר שהגיע למסקנה שיש חשש להטעיה נעתה לבקשת המחיקה.

העובדות נשוא פסק דין זה שונות ב-2 נושאים מעובדותיו של המקרה שלפנינו: (א) במקרה שלפנינו מדובר בסימן רשום שרכש לו מוניטטן והוא ידוע בכל העולם ולכן רכש לו הסימן אופי מבחין. י

(ב) במקרה שלפנינו בעלת הסימן 0"41000א הינה בחו"ל מאז 0

בעלת הסימן ₪000: ומאז 1954 בעלת הסימן א הרשום בחו"ל.

סוף דבר, במקרה דנן שוכנעתי כי מה ששימש לבעלת הסימן ו השראה לבחירת השם הנ"ל היה הפימץן 41000 שנרשט לראשונה בשנת 0 מבקשת המחיקה לא הביאה כל הסבר למקור שמה - 1000 וההסבר היחיד הנראה סביר בעיני הוא שמאחר וסחורותיה דמו לסחורות בעלת הסימן > שם זה שימש לה כהשראה. יתר על כן, מבקשת המחיקה החלה להשתמש בשם המסחרי ו בישר) ב-1966 בעוד שבעלת הסימן רשמה את סימנה בשוויץ עוד 'ב-1954.:

אין ספק בכך שהשם 11000ש0א (לרבות ללא התחילית סא ) הוא רכושה של בעלת הסימן אם כ* באמרי זאת אינני קובע שזהו רכושה הבלעדי.

בנקודה זו ברצוני לצוין שמבקשת המחיקה לא המציאה כל הסבר/מצוע לא טרחה לרשום את הסימן '10002 למרות שלדבריה הוא בשימוש מאז 1966. שנים זהו זמן רב מידי על מנת לעשות זאת. בנוסף לכך לא' המציאה מבקשת המחיקה כל הסב5לבך מדוע לא פנתה והגישה התנגדות לרישום י הסימן שמחיקתו מבוקשת עתה ומדוע המתינה שיירשם סימן זה. (יש לזכגר. שבפסק הדין בענין "רנובה" הנ"ל ניתן הסבר להשהייה כזו).

מסקנתי היא, אם כן, שבמקרה דנן לא התקיימו בכל הקשור לסימן ,07410601א תנאי הפסילה שבסעיף 16 לפקודה; ולכן, לאור האמור בסעיף 1()9) ין לפקודה יש להשאיר על כנו את הסימן שמח*קתו מבוקשת.

לאור כל האמור לעיל, הננ* דוחה את בקשת המחיקה.

אשר לשאלת ההוצאות שיש לפסוק במקרה דנן, בהחלטתי בענין התנגדות לבקשה מס" 37943 לרישום סימן המסחר קבקתי כי הנוהל שלש. לאמצו בכל הקשור לשומת ההוצאות בהליכים שבפני רשם סימני המסחר צריך להיות הנוהל המופעל או שצריך היה להיות מופעל בערכאות אזרחיות הודהיינו הנוהל שהוצע ע"י ד"ר זוסמן בספרו סדרי הדין האזרח, מהדורה - רביעית, עמ" 415-414 (סעיף 436).

במקרה הנוכחי לא הביאו, הצדדים כל הוכחות בקסר להוצאותיהם הקשורות לדיון זה בהפעיל על המקרה שלפנינו את הש"יקולים שהוצעו ע" כב" השופט זוסמן בספרו הנ"ל הנני קובע כי החברה, מבקשת המחיקה תשלם לבעלת הסימן א את הוצאותיה בסך -.750 ל (כולל).

ניתן בירושלים, היום ז" באייר תשל"ז.

לואל צור רשם סימני המסחר

משרד המשפטים מסמך זה הינו העתק שנסרק בשלמותו ביום ובשעה המצוינים,

בסריקה ממוחשבת מהימנה מהמסמך המצוי בתיק, בהתאם לנוהל הבדיקות במשרד המשפטים.

על החתום משרד המשפטים (חתימה מוסדית).