סימן מסחר 345678

ההחלטה:

החלטות בענייני סימני מסחר

בענין התנגדות לבקשה מס* 26021 לרישום סימן המסחר %ת30'06

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

המבקשת: מסג81זסק0) [6₪1108 6 86 815זסת11/ 81ת8110ת67+ת1 ע"י ש* הורוביץ ושות*, עורכי פטנטים באמצעות: צבי קליר

המתנגדת: תוצרת מזון ישראלית בערבון מוגבל 18 170041015 301016 187861 ע"י ד"ר ריינהולד כהן ושותפיו, עורכי פטנטים באמצעות: ד"ר מיכאל כהן

רישום סימן מסחר - התנגדות - סיווג סחורות - הטעיה - תחרות בלתי הוגנת - "זהות רעיונית" בין סימנים.

התנגדות על-פי הסעיפים 8(ה) ו-8(ט) לפקודה לבקשה לרישום הסימן +6'00 לגבייתכשירים מגבירי טעם, בטענה שהסימן עלול להטעות ולעורר תחרות בלתי הוגנת וכי הוא דומה לסימן "דגש" הרשום בשם המתנגדת לגבי אותו הגדר סחורות. ההתנגדות נדחתה ונקבע כי ה"זהות הרעיונית" בין הסימנים אין בה כדי להטעות בנסיבות המיוחדות של המקרה.

הוחלט:

1. ניתן לרשום אותו חומר במספר סוגים בהתאם למטרות השימוש בו. 2. הטעיית ציבור הקונים עשויה לחול לא רק עקב צלצול דומה לשני סימנים, אלא גם כתוצאה מתהליכי מחשבה מסובכים יותר במוחו של הקונה,

ובכלל זה "זהות רעיונית" בין שני הסימנים.

3. שאלת ה"זהות הרעיונית", כאשר המדובר בשם המופיע בשתי שפות, חשובה ביותר בישראל בה מקובל בשטחים רבים להיזקק לעברית ואנגלית בתאור סחורות. אולם, גם כאשר קיימת "זהות רעיונית", יש להחליט בסוגיית ההטעיה לאור שיקולים מעשיים של היקף השימוש בארץ ובחוץ- לארץ והצורה בה למעשה מפיצים הצדדים את סחורתם.

החלטה

החלטתי היא לדחות את ההתנגדות ולקבל את הסימן המבוקש %ת40'00 לרישום, ואלה הם נימוקי:

1. ביום 26 במאי 1966 הוגשה בקשה לרישום של הסימן 46"008 בשמה של חברת 607001810 [0116₪₪1094 6ת8 11061815 81ת604110+ח1 . הסימך נתקבל לרישום לגבי "תכשירים מגבירי טעם הכלולים בסוג 30 (של התוספת הרביעית לתקנות סימני המסחר 1940), שהינם או המכילים מונוסודיום גלוטאמאט", והבקשה פורסמה ביומן הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר מס" 1/68 מיום 25 בינואר 1968. הסימן נתקבל בכפוף לכך שתינתן הודעה מטעם ב"כ המבקשת לב"כ החברה "תוצרת מזון ישראלית בע"מ" שבשמה רשום הסימן "דגש" (המתנגדת בדיון זה), בדבר פרסום הבקשה לרישום הסימן האמור. ההודעה האמורה ניתנה לב"כ המתנגדת ב-29 באפריל 1968, ולפיכך ניתנה ארכה להגשת ההתנגדות במקרה זה, אשר הוגשה ב-20 למאי 1968.

2. החברה "תוצרת מזון ישראלית בע"מ" (המתנגדת) הגישה התנגדות לרישום הסימן הנזכר ונימוקה כי אין הסימן כשיר לרישום לאור הוראות הסעיפים 8(ה) ו-8(ט) לפקודת סימני המסחר, 1938. טענות המתנגדת הן שהסימן עלול לעורר התחרות בלתי הוגנת, ולפיכך פסול לרישום על-פי הוראות סעיף 8(ה), וכי הוא דומה לסימן הרשום כבר לגבי אותו הגדר סחורות ולפיכך עשוי הוא להטעות את קהל הצרכנים, דבר הפוסלו לפי סעיף 8(ט) לפקודה.

3. סימני המתנגדת עליהם היא מבססת את ההתנגדות הם:

(א) הסימן מס" 21784 - המלים "תלמה דגש" באותיות עבריות בלבד מוקפות בצורת סיר - הרשום בסוג 29 לגבי "מרקים, תרכיזי מרק, תכשירי מרק". נקבע שרישום הסימן לא יקנה זכות ייחודית לשימוש בדמות של סיר.

(ב) הסימן מס" 21785 זהה בצורתו לסימן המתואר ב(א) לעיל ורשום בסוג 30 לגבי "תבלינים".

4. בהרצאת טענותיה נאמר ע"י המתנגדת כי למלים "דגש" ו- 400006 יש אותה משמעות לגבי תבלינים ותכשירים מגבירי טעם וכוונתן לרמוז על

כך שהתבלין הנדון מדגיש את טעמו הטוב של התבשיל. לשון אחרת, המלה)מ600 באה ליתן באנגלית אותו הרעיון בהקשר לסחורות הנדונות אותו מבטאת המלה "דגש" בעברית. מובא הערך 400621 במילון האנגלי- עברי של ר. אלקלעי, כרך ראשון, דף 22, אשר תרגומו העברי הוא בין היתר "הדגשה". לאור האמור טענה המתנגדת שקיימת זהות רעיונית בין שתי המלים שיש בה כדי דמיון מטעה ולפיכך הסימן המבוקש פסול לרישום על פי סעיף 8(ה) לפקודת סימני המסחר, 1938, הואיל והוא עלול לגרום לתחרות בלתי הוגנת, ולפי סעיף 8(ט) לפקודה הואיל והוא דומה עד כדי להטעות לסימנה של המתנגדת.

5. המבקשת, בהרצאת טענותיה, הכחישה כי הסימן המבוקש עלול לעורר תחרות בלתי הוגנת או כי הוא דומה לסימנה הרשום של המתנגדת. כמו כן נטען שסימנה של המתנגדת מתאפיין ע"י ציור שבו המלה "דגש" מהווה אלמנט אחד בלבד, ואילו הסימן המבוקש מכיל רק את המלה 1 . לאור האמור, טענה המבקשת כי אין כל דמיון חזותי, שמיעתי או רעיוני בין שני הסימנים, וכי התרגום הנכון של המלה האנגלית+ת4/0'06 אינו מרמז על המלה "דגש".

6. הצדדים הביאו בפני ראיות בצורת תצהירים וחומר אחר המתאר את הסימנים הנדונים ואת היקף השיווק של הסחורות והשימוש בהן.

7. בהצהרות מטעם המתנגדת נאמר כי היא מייצרת מרק המוכר בציבור בתור "מרק דגש" להבדיל מ"מרק דגש תלמה". המרק מיוצר ע"י החברה מספר שנים בהיקף נרחב. היקף המכירות נמסר לגבי השנים 1967-1963.

8. בהצהרה מטעם המבקשת נאמר כי היא מייצרת תכשירים מגבירי טעם תחת סימן המסחר 0'000%/ החל מ-1947. תואר היקף המכירות בשנים 1967-1963, ובכלל זה מכירות שנעשו בשנת 1963 לחברה הישראלית המתנגדת בבקשה זו. הסימן המבוקש רשום בכ-50 ארצות.

9. לאחר הגשת הטענות והראיות מטעם שני הצדדים הודיע ב"כ המתנגדת ביום 20 ביולל 1969, כי יעלה טענה טרומית המתבססת על ראיות המבקשת, והיא שהסימן איננו בשמוש לגבי מוצרים בסוג 30 אלא לגבי מוצרים כימיים מסויימים לשימוש בתעשיית המזון, דהיינו סחורות המשתייכות לסוג 1. בהתחשב באמור, טוען ב"כ המתנגדת, אין הסימן בבחינת "סימן מסחרי" במובן ההגדרה שבסעיף 2 לפקודה באשר אין הוא סימן המשמש, או מיועד לשמש, לאדם לענין הסחורה שהוא מייצר או סוחר בה, ולפיכך אין בפני הרשם בקשה תקינה ויש לדחותה על הסף.

בדיון בפני הוחלט שהטענה הטרומית תטען ותדון בכלל הטענות. ב"כ המבקשת טען כי לא היה מקום להעלות את הטענה בשלב מאוחר ולאחר הגשת ראיות הצדדים, וביקש להביא עובדה זו בחשבון בקביעת הוצאות הדיון. לגופו של ענין, טען ב"כ המבקשת כי העובדה שתכשירי המבקשת משמשים גם בתעשיית המזון, אינה שוללת את האפשרות לרשמם כחומרים נותני טעם בסוג 30. מכיון שהחומר ניתן לקלסיפיקציה כפולה, יש להעדיף את המיוחדת על הכללית. אמנם נמכרה הסחורה בארץ על-פי תעודות משלוח - שהעתקן הוגש ע"י ב"כ המבקש - ליצרנים, אולם עובדה זו אין בה כדי לשמש ראיה לכך שהיא משמשת לתעשיה בלבד, או שבנסיבות אחרות אין להשתמש בה או לא השתמשו בה למטרות אחרות. עובדה היא כי הסחורה נמכרה לציבור הרחב בחו"ל. לפיכך הבקשה היא תקינה ואין מקום לטעון שאין בנמצא סימן הראוי לרישום כסימן מסחר.

1. ב"כ המתנגדת טוען שהיה מקום להעלות את הטענה הטרומית אף בשלב מאוחר, שכן היא התבררה מתוך ראיות המבקשת. כמו כן, הרשם ממלא את תפקידו כפקיד ציבורי ואין פגם בהעלאת טענה הנוגעת לענין אף בשלב מאוחר שכן מטרת הדיון כוללת הגנה על הציבור. לגופו של ענין, טוען ב"כ המתנגדת, כי תכשיר המשמש לתעשיה אינו יכול להכלל בסוג 0, אף אם הוא מיועד לתעשיית המזון כתכשיר נותן טעם.

2. לגבי מועד העלאת הטענה הטרומית, אני מסכים שהיה מקום להעלותה בפני הרשם, שכן בדונו בהתנגדות אין הוא רק פוסק דין בין הצדדים, אלא מקיים את תפקידו כפקיד ציבורי, המגן ושומר על טובת הציבור.

3. לגופו של ענין, אני מקבל את טענת ב"כ המבקשת שהחומר הנדון, גם אם ניתן לשימוש בתעשיה, ראוי לרישום בסוג 30, ולפיכך מבחינה זו הבקשה הוגשה לרישום כדין.

4. לאור הראיות שהוגשו נראה כי הסימן המבוקש וסימן המתנגדת הרשום בסוג 30, נועדו לסימון סחורות דומות ששווקן עשוי להיות באמצעות אותם צינורות שיווק. המחלוקת היא איפוא רק על כך האם עשוי השימוש בסימן המבוקש להטעות את הציבור או שיש בו משום עידוד תחרות בלתי הוגנת, ואז יהיה פסול על-פי סעיף 8(ה) לפקודה, או האם דומה הוא במידה שיש בה כדי להטעות לסימנה של המתנגדת, דבר הפוסלו לרישום על-פי סעיף 8(ט) לפקודה.

5. קני המידה לקביעת הטעיה הובהרו פעם נוספת על-ידי בית-המשפט העליון בענין פרו-פרו ביסקויט (כפר-סבא) בע"מ נ. ל. פרומין ובניו בע"מ (ע"א 715/68, פד"י כ"ג, חלק 2, עמ* 43) בו סכם השופט ברנזון את המבחנים האמורים כדלקמן:

"בית-המשפט המחוזי דן בתביעה על-סמך המבחנים הקובעים בענין זה: החזות, הצליל, סוג המוצר, חוג הלקוחות, והנסיבות הכלליות

של הענין ע"י 261/64, (2), ב-ע* 278, מול האותיות א-ב), והגיע למסקנה כי סכנת הטעיה או ערבוביה קיימת בין השמות "פרומין"( "6תוותטסצע*) ו"פרו-פרו" ( טסע-טסעת"). בספרו של פסתנג\! 11466 86 4768]( 11466 01 18₪ ,עס (מהד* 9) נאמר בענין זה (ערך 837, עמ" 453):

-6 01 /801111ססזע 86 סו 10 ת0ו20181 ת1 +ססזק 01 פנותס 6ת7* ואי 8550018400 1006601888 6 01 810116 116 תסטנו 6626805 מ10וק06 16 זס 18181קס3] 1116 ,פאז4מת 6ם+ פתוזהקותסס ת1 .8ם860110 1656 +04 680 6 11065זס1ן1גוה סו ונ0ז) 8020815 45 +פנוות ,06 ות 0886 6+ 85 ,1זטסס גוג 6ת8 ,0 1115 01 1518(005וסז01 1116 1[ +מ000ג 10ת1 1866 ,איס!6ט 0+ -011 /11911ת500819 15 אזפות 1'5ת08ו1קק3 0+ 16סאו 8 35 ,זסו61תו 601661

".8')מ6תסקק0 126 ת0ז1 +ת0+0+

ולענין בפנינו, כבר נקבע שאין להסתפק ברושם הראשון מצלילו וחזותו של סימן מבוקסש. השוואה בין שמותיהן של סחורות אינה נעשית על פי צלצול המלה בלבד. הטעיה יכולה להיווצר גם כתוצאה מתהליכי מחשבה מסובכיט יותר במוחו של הקונה (ראה פס"ד בענין "קוקה קולה" - "ויטה קולה", בג"צ 197/51, פד"י ח', עמ" 772, בעמ" 782).

6. בסכמו את ההלכה בשאלת "ההטעיה על-פי סעיפי המשנה 8(ה) ו-8(ט) אמר קודמי בהחלטתו בהתנגדות מס" 15862 (קובץ החלטות רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, יולי 1959 - מרס 1966 עמ" 314, בעמ* 318):

"מכאן כי על הרשם ליתן לבו לכך כי תכלית כפולה לכל אחת משתי ההוראות הנזכרות האוסרות רישום סימן הדומה במידה שיש בה כדי להטעות לסימן אשר נרשם קודם לכן: ראשית - למנוע נזק לבעל הסימן הרשום עקב טעות הקונה העלול לקנות את סחורת המתחרה בחשבו שהוא קונה את סחורת בעל הסימן הרשום: שנית - למנוע פגיעה בציבור הקונים או המשתמשים בסחורה עקב סכנת ערבוב בין הסחורות המסומנות בסימנים הדומים (השווה בג"ץ 57, פד"י י"ב 708, בעמ* 710 מול אותיות השוליים ד" עד ו"), הווי אומר, שעומדות בפני שתי שאלות אלה:

(והן אלה אשר עמדו גם בפני השופט 6ַסִתפַזסא | (כתוארו אז) בפסק דינו בענין רשום הסימן א8צ0 ; 1.0'8 .00 8 ת86ע113 םונחזפ (40-50) 101 97 ₪06 63 (1946) .וסקג .

(א) לגבי ההתנגדות על פי סעיף 8(ה) לפקודה - בהתחשב במוניטין שרכש לו הסימן "אמה", האם זה סביר להניח, כי ייתכנו התעיה ועירבוב בין מספר ניכר של בני אדם בקשר לסחורות שסימנן "אמה" ו-"אומו" ולגבי מקורן, אם ישתמשו בסימן ''0]א0* בדרך הרגילה ובצורה הולמת (ז6תמתגאח זוה) 36 [מחזסת 8 ת1)

לגבי סחורה מהטסחורות שלגביהן מבוקש הרישום ואשר מוצעת גם ע"י בעלי הסימן "אמה"?

ב. לשם בירור ההתנגדות עפ"י סעיף 8(ט) לפקודה - אם נניח, כי תשתמש המתנגדת בסימניה הרשומים בדרך הרגילה ובצורה הולמת לגבי סחורה כלשהיא מבין הסחורות שלגביהן נרשמו אותם הסימנים, ובמיוחד גם לגבי אותן הסחורות שלגביהן מתבקש רישומו של הסימן 10א), האם אני משוכנע כי אין אפשרות סבירה של התעיה ועירבוב בין מספר ניכר של בני אדם ביחס למקור הסחורה וטיבה, אם גם המבקשת תשתמש בסימנה בדרך הרגילה ובצורה הולמת לגבי סחורה כלשהיא מבין הסחורות המוצעות . "

7. ב"כ המבקשת מדגיש בטענותיו לגבי שאלת ההטעיה שסימניה של המתנגדת מאופיינים ע"י ציור בו בולטת דמות של סיר, ועל הסיר באותיות עבריות "תלמה דגש". מאידך גיסא, הסימן המבוקש מכיל את המלה ")ת0'06* בלבד באותיות לטיניות. הצגת שני הסימנים מוכיחה כי אין מקום לדמיון חזותי או שמיעתי. לפיכך, הדמיון היחיד שעלינו לדון בו כאן נובע מאפשרות קיומה של "זהות רעיונית" בין שני הסימנים.

8. לגבי שאלת הזהות הרעיונית, מדגיש ב"כ המתנגדת כי בבחינת שאלת ההטעיה בתנאי הארץ, יש מקום לשימת לב מיוחדת לאופיה הרב- לשוני. מבחינה זו שאלת הזהות הרעיונית חשובה ביותר. בשטחים רבים מקובל להזקק לעברית ואנגלית, חברות נרשמות בשם כפול עברי ולטיני, כשהגירסה הלטינית היא טרנסליטרציה של השם העברי. ב"כ המתנגדת מסתמך בהקשר זה על הכלל הידוע שעל מבקש הרישום מוטלת הראיה שהסימן כשיר לרישום (ר" קרלי, ערך 833, עמ* 448, 449, המתייחס לסעיפים 11 ו-1(12) של החוק האנגלי המקבילים לסעיפים 8(ה) ו-8(ט) של הפקודה).

9. כאמור לצורך הסעיף 8(ה) מתחשבים בשיקולים מעשיים של היקף השמוש בארץ ובחוץ-לארץ והצורה בה למעשה מפיצים הצדדים את סחורתם. הסימנים בהם משתמשת המתנגדת לזיהוי מוצריה כוללים את ציור הסיר והמלים העבריות "תלמה" ו-"דגש" בעת ובעונה אחת. גם באותם מקרים בהם אין המלה "תלמה" מופיעה בתוך ציור הסיר, היא מופיעה מעליו בצורה מודגשת, ובמסגרת ציור הסיר ניתן הסבר מפורט בעברית לגבי מהות המצרך. יתר על כן, באחד מסימני המתנגדת בו ניתן תרגום אנגלי מעל לנוסה העברי השתמשו בצירוף ‏ \128865 גוח![16'', ולא בתרגום הרעיוני לכאורה של המלה כפי שניתן היה לצפות מטענות המתנגדת. לאור עובדות אלה, והמוניטין שרכשה המתנגדת בקשר לסימנה המורכב, אין זה סביר להניח כי הציבור יוטעה בבחירת הסחורה הנדרשת. לפיכך, אני

קובע שהמבקשת עמדה בנטל המוטל עליה על-פי סעיף 8(ה) ודוחה את ההתנגדות על-פי סעיף זה.

באשר לשאלת התחרות הבלתי הוגנת, נראה לי שצודק ב"כ המבקשת בטענתו שאין לה מקום בנסיבות הענין. הסימן המבוקש נמצא בשימוש

זמן רב, אם גם לא בישראל, אלא בארצות אחרות לגבי החומרים הנדונים כאן. לפי תצהירו של מר קופר נמצא הסימן בשמוש בכ-50 ארצות מאז 7 ועד 1967. יתר על כן, אין מחלוקת שהמתנגדת היא שרכשה בינואר 3 את החומר מהמבקשת כשהוא מוגש בעטיפה שעליה רשום הסימן המבוקש, ובמרץ אותה שנה הגישה את בקשתה לרישום סימנה. לפיכך, אין מקום לטענת התחרות בלתי הוגנת בנסיבות הענין. אף כי הענין אָינו עומד לדיון כאן, נראה לי שלא למתנגדת הזכות לטעון התחרות בלתי הוגנת בנסיבות המקרה.

לגבי סעיף 8(ט) השיקולים הם שונים, שכן הבחינה העיקרית היא