סימן מסחר 345678

ההחלטה:

רשם הפטנטים, העיצובים וסימני המסחר

בקשה לצו הארכה לפטנט 211 (השגה על החלטת בוחן)

המבקשת:

ע"י ב"כ: גילת ברקת ושות'

רקע

1. בפני בקשה להארכת תקופת ההגנה של פטנט 171331. הבקשה לצו הארכה הוגשה ביוס בהתבסס על רישומו של התכשיר הרפואי 024002 א, תכשיר לטיפול בפרקינסון, וכולל את החומר 81106ח5811. לאחר בחינתה של הבקשה, פורסמה ביוס 30.11.2020 כוונה לתת צו הארכה לפי סעיף 46ה(ה)(1) לחוק הפטנטים, התשכ"ו-1967 (להלן: "החוק").

2 ביוס 30.8.2021 הגישה המבקשת מכתב עדכון לרשות הפטנטים עם העתק של צו להארכת פטנט הייחוס שניתן בארה"ב. הצו בארה"ב ניתן ביוס 21.5.2021. במכתב הוסבר כי למבקשת עצמה נודע על מתן הצו בארה"ב רק ביוס 24.5.2021, ואילו לבאי כוחה של המבקשת באירופה רק ביוס 30.8.2021, אותו היוס בו הוגש מכתב העדכון לרשות.

3 ביוס 9.9.2021 נשלח למבקשת מכתב המודיע על דחיית הבקשה לצו הארכה, בשל כך שלא הגישה את ההודעה בדבר מתן הצו להארכת פטנט הייחוס בארה"ב בתוך תקופת 90 ימים הקבועה בסעיף 64ה(ה)(2) לחוק לעשות כן. על דחייה זו משיגה המבקשת בפני.

4. המבקשת הגישה סיכום טענותיה בכתב ביום 18.1.2022 (להלן: "סיכום הטענות") הנתמך בתצהירה של גב' 11056118 131608 08011ז28. כמו כן, המבקשת השמיעה טענותיה בעל פה בדיון שהתקיים ביוס 25.1.2022 (באמצעות היוועדות חזותית).

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

5. אחד התנאים למתן צו הארכה הקבוע בסימן ב'1 לפרק ד' לחוק, הוא כי יינתנו צווי הארכה לפטנט ייחוס במדינות המוכרות, אס ניתן בהן היתר לשיווק התכשיר הרפואי (סעיפים 64ד-5)-(7) לחוק). על מנת לקבוע האם התנאי והאם הוא מתקיים, נדרש לדעת אם ובאילו מדינות מוכרות ניתן

צו הארכה לפטנט, ומה אורכו. ברוב המקרים, מידע זה איננו ידו במלואו במועד הגשת הבקשה לצו הארכה.

סעיף 64ה(ה) לחוק מסדיר את התהליך למתן צו הארכה במקרה בו שניתנו צווי להארכת פטנט ייחוס במדינות המוכרות במועד הגשת הבקשה לצו הארכה, וזו לשונו [ההדגשות אינן במקור]:

"(ה) על אף האמור בסעיף קטן (ד), ראה הרשם או הובא לידיעתו כי התקיימו התנאים הקבועים בפסקאות (1) עד (4) שבסעיף 04ד, כי ניתן היתר שיווק בארצות הברית של אמריקה או במדינה אירופית מוכרת אחת לפחות, או בשתיהן, וכי טרם ניתנו צווים להארכת פטנט ייחוס כאמור בפסקאות (פ), (6) או (7) שבסעיף04ד, לפי העניין, יחולו הוראות אלה :

(1) בתוך שישים ימים מיוס שראה הרשם כי התקיימו התנאים כאמור וכי טרם ניתנו צווים להארכת פטנט ייחוס כאמור, יפרסם באינטרנט הודעה על כוונתו לתת צו הארכה ועל התקופה שבה יעמוד הצו בתוקפו, בכפוף לכך שיינתנו צווי להארכת פטנט ייחוס כאמור במהלך תקופת תוקף הפטנט הבסיסי;

(2) ניתנו צווי להארכת פטנט ייחוס כאמור או שנדחתה באופן סופי בקשה לתתם, ודיווח על כך המבקש לרשם בתוך תשעים ימים מיום שנתנו הצווים או מיוס שנדחתה באופן סופי הבקשה לתתם, לפי העניין;

(3) נוכח הרשם כי ניתנו צווי להארכת פטנט ייחוס כאמור, לפני תום תקופת הפטנט הבסיסי, יפרסם באינטרנט, בתוך שישים ימים, הודעה לפי סעיף קטן (ג) (בסימן זה - הודעה משלימה), אף אם הודעת המבקש בדבר נתינת הצווים כאמור בפסקה (2) נמסרה לרשם לאחר תום תקופת הפטנט הבסיסי, ובלבד שנמסרה בתוך תשעים הימים הקצובים למסירתה כאמור באותה פסקה; הוראות פסקה זו לא יחולו אם כבר פורסמה לגבי הפטנט הבסיסי הודעה משלימה, והיא טרם פקעה לפי סעיף 3(64);

(4) ראה הרשם או הובא לידיעתו כי לא ניתנו צווים להארכת פטנט ייחוס כאמור, לפני תום תקופת הפטנט הבסיסי, או שהמבקש לא הודיע לו שניתנו צווי להארכת פטנט ייחוס כאמור בפסקה (2), לא יינתן צו הארכה, זמני או קבוע, והרשם יפרסם באינטרנט הודעה, בתוך שישים ימים מתום תקופת הפטנט הבסיסי או מתום התקופה הקבועה בפסקה (2), לפי המאוחר, על ביטול הכוונה לתת צו הארכה לפי פסקה (1).

כלומר, על פי הוראות הסעיף, לאחר שנקבע כי הבקשה לצו הארכה עומדת בתנאי הוכאות לצו הארכה הקבוע בסעיפים 64ד(1)-(4) לחוק וכי ניתנו היתר/י שיווק כאמור בסעיף, ניתנת הודעה על כוונה לתת צו הארכה בהתאם להוראות סעיף 64ה(ה)(1). בשלב זה, עוד לא ידוע אם יינתנו צווי הארכה במדינות המוכרות.

לאחר פרסום ההודעה על כוונה ליתן צו הארכה מעדכן המבקש את רשם בצוויים נוספים שניתנים, במידה וניתנים, במדינות המוכרות. סעיף 64ה(ה)(2) לחוק קובע כי על המבקש להודיע

על מתן צווי הארכה במדינות מוכרות תוך 90 ימים מיוס מתן הצו, ככל שניתן, או על דחיית הבקשה לצו, ככל שנדחתה.

כאמור, בענייננו, המבקשת איחרה את מועד 90 הימים הקבוע בסעיף 64ה(ה)(2) למתן הודעה על מתן צו ההארכה בארה"ב, בעשרה ימים, ולפיכך נדחתה הבקשה לצו הארכה. על כך משיגה המבקשת, כפי שיפורט להלן.

המועד הרלוונטי לעניין סעיף 64ה(ה)(2) לחוק

כטענה מקדמית טוענת המבקשת, כי בנסיבות העניין שבפני יש לייחס לה ידיעה על מתן הצו בארה"ב, רק מהמועד בו נודע לבאי כוחה באירופה על מתן הצו, ולא מהמועד בו ידעה היא או באי כוחה בארה "ב על מתן הצו. לפיכך ההודעה לרשם על מתן הצו ניתנה בתוך מועד 90 הימים הקבוע בסעיף 64ה(ה)(2) לחוק.

המבקשת טוענת כי משרד באי כוח באירופה הוא השאחראי לטיפול בכל הדיווחים הנוגעים לבקשות לצווי הארכה במדינות שונות בעולם, ובהן ישראל וארה"ב. כן טענה כי העדכונים בדבר הבקשה לצו ההארכה בארה"ב היו נשלחים ממשרד באי כוח בארה"ב למשרד באירופה.

למרות זאת, עם מתן צו ההארכה בארה"ב נשלח הדיווח ממשרד עורכי הדין האמריקאי ישירות למבקשת הצו ולבעלת הרישיון, ולא לבאי כוחה באירופה, ולפיכך אלה לא היו מודעים למתן הצו ולא יכולים היו לעדכן את בא כוח המבקשת בישראל בדבר מתן הצו במועד. הודעת מתן צו ההארכה בארה"ב נודעה למשרד באי כוחה באירופה רק ביוס 30.8.2021, ובו ביוס עודכן משרד באי כוחה של המבקשת בישראל וכן רשם.

בנוסף, במהלך השבועות שקדמו למתן צו ההארכה לפטנט הייחוס בארה"ב התמודדה המבקשת עם מספר תביעות הפרה בארה"ב, והתנהלה לגביהן מול משרד עורכי דין המטפל בענייניה בארה"ב. בשל כך שהמשרד טיפל הן בענייני צו ההארכה והן בתביעות ההפרה התערבבו הנושאים ודווחו במקביל למבקשת, ולא לבאי כוחה באירופה, כפי שאמור היה להיות.

עוד הוסיפה בהקשר זה כי עד אז, המבקשת עצמה רק כותבה לדיווחים מבלי לקחת חלק פעיל בנוגע לעניין.

התמודדות נוספת שחוותה בעלת הצו באיטליה נגעה למשבר הקורונה ולעבודה מרחוק שגרמה להיעדרות של עובדים רבים, מה שהקשה על התקשורת בין העובדים ועל האינטראקציה ביניהם.

המבקשת טוענת כי מדובר בנסיבות חריגות וצירוף מקרי והתרחשויות שלא היו בשליטתה וכי עקב הטעות שנגרמה בנסיבות חריגות אלה יש לייחס לה ידיעה על מתן צו ההארכה בארה"ב רק ביוס 30.8.2021, וממנו למנות את תקופת 90 הימים הקבועה בסעיף 64ה(ה)(2) לחוק. לשיטתה, אין להטיל אחריות על המבקשת בגין אי דיווח על אירועים שאינם בידיעתה, ואין לראות בידיעה שהייתה לה כידיעה בפועל.

המבקשת מסתמכת על עניין אטיאס (עפ"א) 39/06 יצחק אטיאס חברה לעבודות בנין בע"מ נ' מדינת ישראל- משרד התעשיה המסחר והתעסוקה (פורסם בנבו, 20.2.2007)) (להלן: "עניין אטיאס") על מנת ללמוד ממנו כי לא בכל מקרה שבו הובא עניין מסויס לידיעת עובד בחברה, יש לייחס לחברה ידיעה אודות אותו עניין וכן כי לא כל טעות עולה כדי רשלנות. לטענתה, מרגע ידיעת הטעות, פעלה המבקשת ללא שיהוי על מנת לעדכן אודות מתן הצו, וכי אין להטיל עליה את מלוא כובד האחריות לטעות שקרתה - היעדר המודעות לכך שמשרד באי כוחה האירופי לא היה מכתב לדיווח אודות קבלת צו ההארכה בארה"ב- כלשונה.

איני מקבל את טענות המבקשת לעניין זה. במקרה הנדון הגיע הדיווח ממשרד הפטנטים האמריקאי לגורם אותו מנתה המבקשת לעסוק בעניין וה בארה"ב (בא כוח המבקשת בארה"ב), ודי בכך בכדי ליחס למבקשת ידיעה אודות מתן צו ההארכה בארה"ב. העובדה שאלו שגו - לטענת המבקשת - ולא העבירו את המידע למשרד באי כוח המבקשת באירופה, אינה משנה לעניין זה. יתרה מכך, המבקשת עצמה הייתה גם היא מודעת לקבלת הצו בארה"ב, כשעודכנה ישירות ע"י באי כוחה בארה"ב.

לפיכך גם איני סבור כי העניין בפני דומה לעניין אטיאס. במקרה שבפני הגיע הדיווח לעובד שאמור היה לקבל אותו, וכן לגורמים הרלוונטיים אצל המבקשת עצמה, שאף כותבה באופן שוטף על התכתובות הנוגעות לצווי הארכה ולדיווחים מארה"ב, בנוסף למשרד באי כוחה באירופה והיתה מעורבת בטיפול ברמה כזו או אחרת לאורך כל הדרך. אבחנה נוספת היא שהמועד בו לא עמדה המערערת בעניין אטיאס, ניתן היה להארכה על ידי בית המשפט בשל נסיבות שאינן תלויות במבקש. בענייננו, מדובר במועד שלא ניתן להארכה בהתאם לסעיף 4 א) לחוק, ולפיכך אין משמעות לאבחנה בין טעות לרשלנות.

בתמצית, טענת המבקשת היא כי לא ניתן לייחס לה ידיעה, רק משום שהמידע לא מצא את דרכו לגורם החיצוני אותו הגדירה המבקשת כאחראי לטיפול בעניין. קשה לקבל ששאלה הידיעה שתיוחס לחברה תהיה תלויה לחלוטין בחלוקת העבודה הפנימית בתוך החברה, שעה שהחברה ובאי כוחה בארה"ב ידעו על מתן הצו. גם אם קרתה טעות בקרב המבקשת והגורמים המטפלים בענייניה הקשורה לריבוי גורמים מטפלים, לחלוקת עבודה פנימית, לעומס עבודה, או למגיפת הקורונה, אין בכך כדי לשנות את העובדה כי המבקשת ידעה על דבר מתן הצו במועד.

בהקשר זה, טענת המבקשת כי הצדק מחייב כי המועד למתן הודעה לרשות לפי סעיף 64ה(ה)(2) יימנה מהמועד בו נודע למבקשת על מתן הצו. ואף בדומה לפרשנות שננקטה על ידי הרשות המתחשבת במועד הקבלה של היתר השיווק הראשון, לעניין חישוב תקופת צו הארכה שאורכו שניס ממועד מתן היתר השיווק.

איני סבור שהנדון דומה לראיה. השאלה בה אנו עוסקים בענייננו היא האם המבקשת ידעה על מתן הצו, ולשאלה זו השבתי לעיל בחיוב.

החובה להגיש צוויים להארכת פטנט ייחוס במדינות המוכרות, והסנקציה בגין הפרתה

המבקשת טוענת כי סעיף 64ה(ה)(2) לחוק הקובע את תקופת 90 הימים להודעה על מתן צו במדינה מוכרת, אינו קובע כשלעצמו חובה להודיע בכל מקרה על מתן צו במדינה מוכרת תוך ימים (סעיף 38 לסיכום הטענות), ובוודאי שאינו קובע סנקציה על איחור במתן הודעה כאמור.

לטענת המבקשת, יש להבחין בין שתי נקודות ומן בהתייחס למועד 90 הימים להודעה על מתן צו במדינה מוכרת. האחת היא לפני מועד פקיעת הפטנט הבסיסי, והשניה - לאחריו. המבקשת סבורה כי החובה למסירת הודעה לרשם תוך 90 ימים חלה רק אם כבר פקע הפטנט הבסיסי. בטרס פקע הפטנט הבסיסי, כלל אין חובה להודיע על מתן הצו תוך 90 ימים. המבקשת סומכת טענותיה על לשון סעיפים 64ה(ה)(3) לחוק.

סעיף 64ה(ה)(3) לחוק קובע [ההדגשה אינה במקור]:

"נוכח הרשם כי ניתנו צווי להארכת פש בקשה לצו הארכה (90 ימים מיוס רישום התכשיר הרפואי) וגם הוא אינו מונה סנקציה מפורשת על אי-הגשת הבקשה לצו הארכה במועד. אין פירוש הדבר כי ניתן לקבל בקשות לצו הארכה לאחר חלוף מגבלת 90 הימים מיוס רישום התכשיר הרפואי, המצוינת בסעיף 64טו(א). אעיר כי גם סעיף זה מנוי ברשימת הסעיפים שאינס ניתניס להארכה לפי סעיף 4 (א) לחוק.

יתרה מכך, וכפי שכתבתי לעיל, סנקציה מפורשת קבועה בסעיף 64ה(ה)(4) - "או שהמבקש לא הודיע לו שניתנו צווי להארכת פטנט ייחוס כאמור בפסקה (2), לא יינתן צו הארכה".

המבקשת טוענת שפרשנות כי הצו לא יינתן (על אף זכאות עקרונית) רק בגלל חריגה מן התקופה להודיע על מתן הצו, היא פרשנות מחמירה השוללת מתן צווי הארכה שלא לצורך. טענה חלופית לכך היא כי הוראות החוק אינן עומדות בתנאי פסקת ההגבלה של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

כן הוסיפה וטענה כי הפגיעה בה אינה לתכלית ראויה ואינה מידתית וכי אינטרס הודאות נדחה במקרה וה. מעבר לכך שלמבקשת לקח 16 שנים לקבל אישור רגולטורי לתכשיר הרפואי, לטענתה האיחור הוא איחור פעוט בן עשרה ימים, לא היתה הסתמכות צדדים שלישיים על ביטול הכוונה ליתן צו או על האיחור במתן ההודעה לרשות, צווי להארכה פטנטי ייחוס ניתנו במדינות המוכרות ותוקפים עד לשנת 2029, וצד שלישי לא הגיש התנגדות לפרסום הכוונה ליתן צו הארכה לפי סעיף 64ה(ה)(1).

המבקשת המשיכה וטענה כי הפרשנות שניתנה על ידי סגנית הממונה על הבוחנים אינה הולמת את ערכיה של מדינת ישראל. לטענתה, על הבחינה להיעשות תוך כך שנלקחים בחשבון שיקולים לאומיים, ביטחוניים ומדיניים. פרשנות מוקשית של לשון החוק, כדבריה, אינה עומדת בהתחייבויותיה הבינלאומיות של מדינת ישראל, למשל לפי אמנת 11105, סעיף 62:

סבורני כי טענות אלה דינן להידחות. תיקון החוק בהקשר של הארכת תוקפ של פטנטים שהתווסף לחוק בשנת 1998 לאחר דיוניס רביס ומעמיקיס בכנסת. למעשה מדובר בהסדר שהינו הסדר רשות שאומץ מהקייס במדינות אחרות. התיקון לחוק משקף איזון בין אינטרסיס רביס של תעשיית תרופות המקור ותעשיית התרופות הגנרית כמו גם האינטרס הציבורי בתרופות במחיר מוזל ואינטרסים נוספים של וודאות וסופיות הדיון, ר' רע"א 8127/15 התאחדות התעשיינים בישראל נ' כןזהו[5 166% 66הו[120 3/א/1.סז0:) (פורסם בנבו, 15.06.2016) (להלן: "עניין מרק").

על דבריס אלה עמדו כבר בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון בהחלטות רבות. כך למשל, בפסק הדין בעניין מרק שאוזכר לעיל, בעניין נוברטיס (בקשה להארכת תקופת הגנה לפטנטים מס' 84601, 105264, 79336 - אופן חישוב תקופת ההגנה :6 4.115 /00)א ואח' (פורסם באתר רשות הפטנטים, 23.7.2003). כן למשל נדונה במפורט עמידתו של תיקון 7 לחוק בתנאי

פסקת ההגבלה של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (ראו : בקשה למתן צו הארכה לפטנט מספר 8 2111) 1313050165 806116 (פורסם באתר רשות הפטנטים, 13.7.2007). וכך כמובן גם בפתח דברי ההסבר להצעת החוק בעמוד 792:

"הצעת החוק נועדה ליישם את מבחן ההבנות שנחתם בין ממשלת ישראל להסדר של ארה"ב... בעניין היקף ההגנה על קניין רוחני בתכשירים רפואיים ובציוד רפואי (להלן - מסמך ההבנות). התיקונים המוצעים נועדו להגביר את מידת הוודאות עבור חברות המייצרות תרופות המוגנות בפטנט ובעבור חברות המייצרות תרופות גנריות, כאחד, על ידי צמצום מספר המדינות המוכרות המשמשות בסיס לחישוב תקופת תוקפו של צו להארכת פטנט בישראל, ועל ידי הכרעה מוקדמת ככל האפשר בבקשה למתן צו ההארכה, ולאפשר את פתיחת השוק הישראלי לתרופות גנריות במועד מוקדם. בכך תגבר הוודאות בתכנון התקציב שהמדינה מקצה לרכישת תכשירים רפואיים וציוד רפואי."

נראה כי גם צו הארכה הינו זכות קניינית (ר' עניין מרק, פסקה 14), יש מקום לשאול האם למבקשת במקרה הנדון זכות קניין שנפגעה מהוראות החוק כי אי ההודעה במועד מביאה לדחיית הבקשה לצו הארכה. כאן ראוי להזכיר כי בית המשפט בעניין מרק ערך אבחנה בין זכויות "הליבה" שמקניס דיני הקניין הרוחני, לבין "השלכות" של ההסדרים אלה. בנוסף, בעניין מרק קבע בית המשפט (סעיף 16) כי לא בכל מקרה בו נפגעת זכות בעלת ערך כלכלי, יש לראות בפגיעה כפגיעה בזכות הקניין. בית המשפט הבחין בין פגיעה בזכות הקניין לפגיעה חוקתית בקניין.

לטעמי, לא ניתן לראות בהוראות החוק המתוות את התנאים לקבלת הזכות וגבולותיה של הזכות, ובענייננו בהוראה הקוצבת מועד שאינו ניתן להארכה לביצוע פעולה על מנת לממש זכאות למתן צו, כהוראה הפוגעת בקניין ולפיכך בלתי חוקתית.

ההוראה הקבועה בחוק לדווח על מתן צו הארכה במדינה מוכרת תוך 90 ימים מיוס נתינתו מביאה לוודאות בשוק במובן א שהמתחריס והציבור יודעים שהושלמו התנאים למתן הצו, וכי יינתן צו הארכה (אלא אם תוגש התנגדות למתן הצו בהתאם להוראת 46:(ב) לחוק). גם אורכו הסופי של הצו ומועד פקיעתו מחושבים ומפורסמים כתוצאה מההודעה על מתן הצו במדינה מוכרת ודחייתה של בקשה לצו במדינות המוכרות עשויה להוביל לדחיית הבקשה לצו הארכה בישראל.

תוצאת עמדת המבקשת כי החובה להודיע על מתן צו במדינה מוכרת תוך 90 ימים חלה רק לאחר פקיעת הפטנט, תביא לכך שדבר מתן הצו ומועד פקיעתו לא ייודע עד לאחר פקיעת הפטנט, תקופת אי הוודאות תוארך, ובמקריס מסוימים אף תוארך תקופת הבלעדיות דה-פקטו המוענקת לבעל הצו, שכן מתחריס לא יידעו אם להיערך לשיווק התרופה. תכלית הוראת החוק, הגברת הוודאות באמצעות הטלת חובה על מי שהמידע בידיו למסור אותו לרשות, היא ראויה.

4. בפרק צווי הארכה בחוק קיימים מועדים נוספים שאינס ניתניס להארכה ואשר אי עמידה בהסדר מביאה לאובדן הוודאות לקבלת צו הארכה על ידי מבקשים שהשקיעו משאבים ומאמץ רב בפיתוח תכשיר רפואי מקורי. כן קיימים מועדים אחריס שלא ניתניס להארכה בחוק הפטנטים בכללותו. מועדיס דומיס קיימיס גם במדינות אחרות. איני סבור כי עצס קביעת מועדיס לביצוע פעולות מביאה לבטלות מעשה החקיקה. קביעת מועדיס לעשיית פעולות הינה שכיחה בכל מעשה החקיקה בכלל, בדיני הקניין הרוחני בפרט, ובפרק צווי הארכה בחוק באופן מיוחד.

5. טוענת המבקשת כי נותר עוד זמן רב עד לפקיעת הפטנט, כי האיחור היה פעוט, וכי לא ניתן לומר כי צדדים שלישיים הסתמכו על עניינו, ולפיכך אין הצדקה לפרשנות שתשלול את צו ההארכה במקרה הנדון.

6. ענייננו בפרשנות כללית של הוראה בחוק, ולא בתוצאה ספציפית הנכונה למבקשת בלבד. ניתן לחשוב על מקריס רביס אחריס בהס נסיבות המקרה תהיינה שונות - איחור ארוך יותר, זמן קצר עד הפקיעה והסתמכות - האם ניתן לפרש את אותה הוראת חוק בשתי צורות שונות?

7. בהתאם לכל האמור לעיל, סבור אני כי שיקול הדעת שהופעל על ידי סגנית הממונה על הבוחנים והפרשנות בה נקטה, שגם מאומצת בהחלטה זו, היא הפרשנות הנכונה (והיחידה) של סעיפי החוק בהקשר זה, והיא סבירה, מידתית וחוקתית.

8. עיינתי גם בטר טענות המבקשת ולא מצאתי כי יש בהן כדי להצדיק קבלת ההשגה שבפני. על כן ההשגה נדחית ובקשה לצו הארכה לפטנט 171331 נדחית גם היא.

אופיר אלון רשם הפטנטים, העיצובים וסימני המסחר

ניתןו בירושלים ביוס י"א אדר ב תשפ"ב 4 מר 2022