סימן מסחר 345678

ההחלטה:

בקשה לצו הארכה לפטנט

המבקשת: (1)11אזז\) זז-)א התפת אוסזאה )

ע"י ב"כ: פרל כהן צדק לצר בר\

בפני בקשה לצו הארכה לפטנט שבכותרת. הבקשה הוגשה ביוס 13.10.2016 לאחר רישומו של התכשיר הרפואי כ)"צ:)צ1. 1 בפנקס התכשירים, ובו החומר 5 ]א0]א דג אז.1ם.

לבקשה צורף היתר שיווק לתכשיר הרפואי בארה"ב, שהוא היתר השיווק הראשון במדינה מוכרת. התצהיר התומך בבקשה הוגש ביוס 19.10.2016, ולפיו בכל המדינות המוכרות (כהגדרתן בסעיף 64א לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 (להלן: "החוק") הוגשו בקשות לצווי הארכה לפטנטי ייחוס. לפי התצהיר, באף אחת מהמדינות המוכרות לא התקבל צו הארכה במועד הגשת הבקשה לצו הארכה בישראל.

לאחר שנבחנה הבקשה, פורסמה הודעה על כוונה ליתן צו הארכה לפי סעיף 64ה(ה)(1) לחוק ביומן הפטנטיס 1/2017 ביוס 31.1.2017.

מיוס הגשת הבקשה לצו הארכה והתצהיר לא הגישה המבקשת כל עדכון אודות צווי הארכה במדינות המוכרות.

ביוס 18.12.2018 שלחה המבקשת הודעת דוא"ל לסגנית הממונה על הבוחנים, בה צויו כי המבקשת שילמה אגרת חידוש לתקופת ההארכה הראשונה, אך לא קיבלה תעודת חידוש. בנוסף, ירטה המבקשת את מצב הבקשות לצו הארכה במדינות המוכרות.

ביוס 21.4.2019 פקע תוקפו של הפטנט הבסיסי.

ביוס 23.4.2019 הוגש מכתב מטעמי המבקשת לפיו שולמה האגרה בעד תקופת ההארכה הראשונה, אך זו לא אושרה על ידי הרשות בשל מסמכים חסרים. למכתבה זה צירפה המבקשת עותק של צו הארכה זמני לפטנט הייחוס בארה"ב, שניתן ביוס 17.4.2019.

ביוס 30.4.2019 הגישה המבקשת העתקים של צווי הארכה שהתקבלו במדינות שונות בעולס. בין העותקים שהוגשו הופיע צו הארכה אחד שניתן בספרד, שהיא מדינה אירופית מוכרת כהגדרתה בסעיף 64א בחוק. הצו הוגש בשפת המקור, ולא עם תרגום כנדרש בתקנה 02(ג)(2) לתקנות הפטנטיס (הארכת תקופת הגנה - סדרי דין בבקשה לצו, בהתנגדות לצו ובבקשה לביטול), תשנ"ח-1998 (להלן: "התקנות"). כן לא הוגש תצהיר משליס כנדרש בתקנה 2א לתקנות.

בהמשך למכתב זה ולהתכתבות נוספת עס הרשות, הגישה המבקשת ביוס 5.5.2019 העתקים עס תרגום של צווי הארכה לפטנטי הייחוס שניתנו בספרד (14.7.2017) ובאיטליה (1.3.2017). בהתבסס על אלה ביקשה שיינתן לה צו הארכה בישראל.

ביוס 7.5.2019 נשלח למבקשת מכתב (שעיקרו חזרה על הודעת דוא"ל שנשלחה למבקשת), בו הודיעה סגנית הממונה על הבוחנים כי הבקשה לצו הארכה נדחית, שכן המבקשת לא הודיעה לרשות על צווי ההארכה שנתקבלו במדינות האירופיות המוכרות בתוך 90 ימים מיוס קבלתם בהתאם לדרישת סעיף 64ה(ה)(2), ולא שלחה העתקי הצווים לרשות כנדרש בתקנה 2א לתקנות.

ביוס 10.6.2019 הגישה המבקשת "בקשה להשמיע טענות והשגה על סירובה של סגנית הממונה על הבוחנים ליתן צו הארכה לפטנט". ביוס 17.7.2019 הגישה המבקשת תצהיר נוסף של .זכ ג14101 8[ת18 ובו, ביו היתר, פירוט מעודכן של מצב הבקשות לצווי הארכה לפטנטי הייחוס

במדינות המוכרות. לתצהיר צורפו העתקיס של צווי ההארכה שניתנו בארה"ב, צרפת, ספרד ואיטליה, ותרגומס לאנגלית של האחרונים.

ביוס 26.8.2019 התייצבה המבקשת להשמיע טענותיה בפני. לאחר הדיון, ביוס 11.9.2019 הגישה המבקשת השלמת טיעון בכתב.

במהלך הדיון הגישה המבקשת רשימה של פטנטיס של מבקשים שוניס לגביהס ניתן צו הארכה, על אף שלטענתה לא הוגשו העתקי צוויס להארכת פטנטי ייחוס או תרגומס בתוך המועד הקבוע בסעיף 64ה(ה)(2) לחוק.

רקע

בטרם אפרט את טענות המבקשת, ראוי ליתן רקע קצר ולהבהיר בקצרה את השאלה שבפני.

התנאים למתן צו הארכה נקבעו בסימן ב'1 לפרק ד' לחוק, והס מתייחס למעשה לשתי שאלות עיקריות העומדות לבחינה: האחת, הזכאות לקבלת צו הארכה לגבי חומר מסוים לפי סעיפים 64ד/1)-(4) לחוק, והשנייה, קיומס של פטנטי ייחוס במדינות המוכרות וחישוב תקופת תוקפו של הצו (או משך ההארכה) לפי סעיפים 64ד(5)-(7) לחוק. ענייננו בסוגיה השנייה.

על מנת לענות על השאלה השנייה, נדרש לדעת האס ובאילו מדינות מוכרות התקבל צו הארכה לפטנט, ומה אורכו. ברוב המקרים, מידע זה איננו ידוע במלואו במועד הגשת הבקשה.

סעיף 64ה(ה) לחוק מסדיר את התהליך למתן צו הארכה במקרה בו עמדה הבקשה לצו הארכה בתנאיס הקבועים בסעיף 64ד(1) לחוק, אך טרם ניתנו צוויס להארכת פטנטי ייחוס במדינות המוכרות, במועד הגשת הבקשה לצו הארכה (א.א. - כל ההדגשות בהחלטה זו הוספו, אלא אם נאמר אחרת), וזו לשונו:

"(ה) על אף האמור בסעיף קטן (ד), ראה הרשם או הובא לידיעתו כי התקיימו התנאים הקבועים בפסקאות (1) עד (4) שבסעיף 64ד, כי ניתן היתר שיווק בארצות הברית של אמריקה או במדינה אירופית מוכרת אחת לפחות, או בשתיהן, וכי טרם ניתנו צווים להארכת פטנט ייחוס כאמור בפסקאות (פ), (6) או (7) שבסעיף 64ד, לפי העניין, יחולו הוראות אלה:

(1) בתוך שישים ימים מיוס שראה הרשם כי התקיימו התנאים כאמור וכי טרם ניתנו צווים להארכת פטנט ייחוס כאמור, יפרסם באינטרנט הודעה על כוונתו לתת צו הארכה ועל התקופה שבה יעמוד הצו בתוקפו, בכפוף לכך שיינתנו צוויס להארכת פטנט ייחוס כאמור במהלך תקופת תוקף הפטנט הבסיסי;

(2) ניתנו צווים להארכת פטנט ייחוס כאמור או שנדחתה באופן סופי בקשה לתתם, יודיע על כך המבקש לרשם בתוך תשעים ימים מיום שניתנו הצווים או מיוס שנדחתה באופן סופי הבקשה לתתם, לפי

העניין;

(3) נוכח הרשם כי ניתנו צוויס להארכת פטנט ייחוס כאמור, לפני תום תקופת הפטנט הבסיסי, יפרסם באינטרנט, בתוך שישים ימים, הודעה לפי סעיף קטן (ג) (בסימן זה - הודעה משלימה), אף אם הודעת המבקש בדבר נתינת הצווים כאמור בפסקה (2) נמסרה לרשם לאחר תום תקופת הפטנט הבסיסי, ובלבד שנמסרה בתוך תשעים הימים הקצובים למסירתה כאמור באותה פסקה; הוראות פסקה זו לא יחולו אם כבר פורסמה לגבי הפטנט הבסיסי הודעה משלימה, והיא טרם פקעה לפי סעיף 3(:64);

(4) ראה הרשם או הובא לידיעתו כי לא ניתנו צווים להארכת פטנט ייחוס כאמור, לפני תום תקופת הפטנט הבסיסי, או שהמבקש לא הודיע לו שניתנו צווים להארכת פטנט ייחוס כאמור בפסקה (2), לא יינתן צו הארכה, זמני או קבוע, והרשם יפרסם באינטרנט הודעה, בתוך שישים ימים מתום תקופת הפטנט הבסיסי או מתום התקופה הקבועה בפסקה (2), לפי המאוחר, על ביטול הכוונה לתת צו הארכה לפי פסקה (1).

כלומר, על פי הוראות הסעיף, לאחר שנקבע כי הבקשה לצו הארכה עומדת בתנאים המהותיים של הוכאות לצו הארכה, ניתנת הודעה על כוונה לתת צו הארכה בהתאם להוראות סעיף 64ה(ה)(1). בשלב זה, עוד לא ידוע האם יינתנו צווי הארכה במדינות המוכרות, ולכן תקופת הצו מחושבת לפי הידוע במועד פרסום הכוונה. (לאחר פרסום ההודעה ניתנת לציבור תקופת התנגדויות לגבי הענקת הצו לפי סעיפי 64ד/1)-(4) לחוק).

לאחר פרסום הכוונה מעדכן המבקש את הרשם בצווי נוספים שניתנים במדינות המוכרות. כאשר ניתנים צווי הארכה במדינות הרלוונטיות ומתמלאים התנאים המנויים בסעיף 64ד(5)- (7), יש בידי הרשם את המידע הנחוץ לקבוע האס מבקש זכאי לצו הארכה ומהי תקופת הצו, והרשם מפרסם הודעה משלימה הכוללת את תקופת צו ההארכה. לאחר פרסום הודעה משלימה, ניתנת לציבור תקופת התנגדות לתקופת צו הארכה, ובהיעדר התנגדות ניתן צו.

למידע באילו מדינות ניתן צו הארכה ומשך תקופתו חשיבות אף לאחר מתן הצו, שכן לפי הוראות סעיף 64ד(7), שינוי בתוקף או תקופת צווי הארכה בכל אחת מן המדינות המוכרות עלול להוביל לשינוי התקופה או פקיעת הצו בישראל.

השאלה נשוא הליך זה

בענייננו, נתבקשו צווי הארכה הן במדינות מוכרות באירופה והן בארה"ב. לפיכך, בהתאם להוראות סעיף 64ד(7), יינתן צו הארכת תוקף פטנט בישראל ("צו הארכה") רק אם ניתן צו בארה"ב ובמדינה מוכרת אחת לפחות באירופה ("תנאי שתי המדינות").

ניתן גם הארכה וגם בארה"ב לפני ניתן תוך תקופת הפטנט הבסיסי, והמבקשת הודיעה עליו לאחר תוך תקופת הפטנט הבסיסי אולם תוך 90 ימים מיום נתינתו, כנדרש בסעיף 64ה(ה)(3). עס ואת את ההודעות בדבר צווי ההארכה ביתר המדינות המוכרות מסרה המבקשת בהודעת דואר אלקטרוני מחודש דצמבר 2018, אגב התייחסות לנושא אחר, ובהודעה נוספת ביוס 9, למעלה משנה לאחר שניתנו.

השאלה (המרכזית) נשוא ההליך שבפני הינה האם לפי הוראות סעיף 64ה(ה)(2) קיימת חובה לעדכן את הרשם בתוך 90 ימים מיום מתן כל צו במדינה מוכרת, כעמדת סגנית הממונה על הבוחנים, או בתוך 90 יום מיום מתן או דחייה של הצו המקיים את "תנאי שתי המדינות", כעמדת המבקשת, כפי שתפורט להלן.

שאלה נוספת העולה בהליך זה היא האס קיימת הבחנה בין החובה להודיע על הצווים לרשם, ובין החובה להגיש את העתקי הצווים.

טענות המבקשת פרשנות החקיקה

לטענת המבקשת, העמדה לפיה בהתאם להוראות סעיף 64ה(ה)(2) על מבקש לעדכן את הרשות תוך 90 ימים מיום מתן כל צו הארכה שניתן לפטנט ייחוס ("הודעות ביניים" כפי שכינתה אותן המבקשת), וכן לצרפו, אינה מגשימה את תכלית החקיקה, ואין בה כדי להגביר את הוודאות.

לטענתה, אין כל הגיון בפרשנות לפיה על המבקש לעדכן את הרשות תוך 90 ימים מיום מתן כל צו וצו ("הודעה מעדכנת "), שעה שממילא לא נעשה שימוש במידע ה (הרשם איננו מפרסס דבר על פי הודעות אלה) ואין להן כל נפקות. עד למועד בו מתקיימים תנאי סעיף 64ד(5)-(7) -כלומר, ניתנים במדינות המוכרות הצווים המקיימים וכאות לצו הארכה בישראל, מושלמת הבחינה ומתפרסמת ההודעה המשלימה (שהוא המועד בו לשיטת המבקשת עליה למסור את המידע לרשם).

המבקשת מפנה לכך שהוראות סעיף 64ה(ה) לחוק עוסקות ב"צוויס להארכת פטנט ייחוס "כאמור"". כשהמילה "כאמור" מפנה לסעיף 64ד(5)-(7) העוסק במתן צווים במדינות הייחוס, המקימים זכאות למתן צו בישראל. כלומר, על המבקש לעדכן את הרשות בהודעה אחת בלבד, בעת מילוי התנאים לפי סעיף 64ד(5)-(7), ובמקרה דנן תנאי שתי המדינות.

המבקשת מוסיפה וטוענת בהקשר זה, כי לשון סעיף 64ה(ה)(2) לחוק נוקבת בלשון יחיד ("יודיע המבקש"), היינו, שמדובר בהודעה אחת שעל בעלת הפטנט להגיש באשר למתן כל הצווים ("ניתנו הצווים") או דחייתם. לטענתה, לשון יחיד זו עולה גם מלשון סעיף 64ה(ה)(3) לחוק הדן

גם הוא ב"הודעה" "שנמסרה" ולא הודעות שנמסרו.

בהקשר זה עוד טענה המבקשת, כי בסעיף 64ה(ה)(1) לחוק השתמש המחוקק בלשון רבים ("ניתנו צוויס"), אולס ביחס לחובת ההודעה המוטלת על המבקש נקט לשון יחיד. מכאן מסיקה המבקשת כי מדובר בהודעה אחת בלבד.

לטענתה, לו רצה המחוקק כי תוגש הודעה מעדכנת לאחר מתן (או דחיית) כל צו שניתן במדינה מוכרת, היה כותב ואת מפורשות. עוד טענה כי ההסדר שנקבע אינו אחיד, שכן ביחס להגשת הודעה לפי סעיף 64ה(ה)(2) לא ניתן לבקש הארכת מועד ואילו לכאורה, את המועד להגשת הודעה משלימה לאחר שניתנה כבר כוונה ליתן צו הארכה לפי סעיף 64ה(ה)(3), ניתן להאריך.

כן טענה כי צירוף כלל הצווים שניתנו במדינות האירופיות המוכרות אינו נדרש גם על פי תקנה 2) לתקנות וכי מתן הודעות מרובות אינה מוצדקת, ותטריח את הרשם. לטענתה, בעל הפטנט, רשאי, אך לא חייב, להגיש צווי הארכה שניתנו במדינות המוכרות עס קבלתם, אולם

חייב להגיש בתוך 90 ימים מיום שניתן הצו האחרון הנדרש על מנת למלא את התנאי הקבוע בסעיף 64ד(7) לחוק (תנאי שתי המדינות), אם לא הגישם קודם לכן.

לטענתה, מלשון תקנה 2(ג)(2) למדה המבקשת כי החובה להגיש העתק צו הארכה של פטנט ייחוס מתייחסת לצו ההארכה בו תקופת ההארכה היא הקצרה ביותר מבין תקופות ההארכה שניתנו לפטנטי ייחוס, ועל כן הפרשנות שננקטה בעניינה אינה מתיישבת עם לשון התקנה. שהרי, ניתן יהיה להגיש את הצו הקצר ביותר, רק לאחר שהושלמו תנאי המינימום הקבועים בסעיף 64ד(7) לחוק.

עוד טוענת המבקשת כי תקנה 2א לתקנות אינה מחייבת לצרף את הצווים להארכת פטנט ייחוס אלא מאפשרת להגישם. המבקשת משווה ללשון תקנה לא המקימה חובה על מבקש צו הארכה להגיש הודעה בדבר שינויים בעניין פטנט ייחוס או פטנט בסיסי, עבור כל שינוי "... מיוס שנודע לו על השינוי".

פרשנות חלופית שמציעה המבקשת, מבחינה בין הודעות ביניים שונות, אותן כינתה "הודעה משמרת" (הודעה על מתן צו להארכת פטנט ייחוס שאין בו כדי להשפיע על תקופת הצו שחושבה בישראל) ו- "הודעה מקצרת" (הודעה על מתן צו להארכת פטנט ייחוס שיש בו כדי לקצר את תקופת הצו שחושבה בישראל או לבטל את מתן הצו).

ככל שפרשנותו של סעיף 64ה(ה)(2) תהיה כזו שמחייבת בהגשת הודעות ביניים (על אף שלא מולאו התנאים של סעיף 64ד לחוק), הרי שהכוונה היא להודעות אשר יש בהן לשנות באופן מהותי את הבקשה (כגון אי מתן צו הארכה או קיצורו). ואת להבדיל מהודעות אשר אין בהן לשנות דבר בבקשה בישראל (כדוגמת צווי הארכה ארוכים יותר).

עוד מוסיפה כי בשל כך שהמועד להגשת ההודעה המעדכנת אינו מקיימ עילת התנגדות למתן הצו, וכן כי חלוף המועד להגשת צווי הארכה במדינות המוכרות אינו מהווה עילה לפקיעת תוקפה של הודעה על כוונה ליתן צו הארכה בהתאם לסעיף 64יב לחוק, ניתן ללמוד כי למסירת ההודעה (או המחדל לעשות כן) משקל נמוך בכלל ההליך.

עוד טוענת המבקשת כי לאור עמדתה בעניין מועד הגשת הודעות לפי סעיף 64ה(ה)(2) ענייננו בשאלת אי הגשת עותקי הצווים להארכת פטנטי הייחוס ולא באי-הודעה על עצם מתן הצו. ועל כן, ככל שלא פעלה בהתאם לסעיף 64ה(ה)(2) לחוק, הרי שמדובר במחדל טכני שניתן לתקנו בנקל, וכן להאריך את המועד לביצועו. בהקשר זה טענה גם כי אומנם המועד הקבוע בסעיף 64ה(ה)(2) אינו ניתן להארכה (כפי שקבוע בחוק) אולם המועד להגשת הצווים ניתן להארכה.

עוד טענה כי סעיף 164 השולל את הארכת המועד הקבוע בסעיף 64ה(ה)(2) לחוק, לא נועד לחול על הודעות ביניים שאינן משנות דברן סופי בקשה לתתם, יודיע על כך המבקש לרשם בתוך תשעים ימים מיום שניתנו הצווים או מיום שנדחתה באופן סופי הבקשה לתתם, לפי העניין"

סעיף 64ה מבהיר כי המילה "כאמור" מתייחסת להוראות סעיף 64ד,5)-(7).

"[ה) | על אף האמור בסעיף קטן (ד), ראה הרשם או הובא לידיעתו כי התקיימו התנאים הקבועים בפסקאות (1) עד (4) שבסעיף 64ד, כי ניתן היתר שיווק בארצות הברית של אמריקה או במדינה אירופית מוכרת אחת לפחות, או בשתיהן, וכי טרם ניתנו צווים להארכת פטנט ייחוס כאמור בפסקאות (5), (6) או (7) שבסעיף 64ד לפי העניין, יחולו הוראות אלה :"

לשון סעיף 64ד:

"64ד. לא יתן הרשם צו הארכה אלא אם כן התקיימו כל אלה:

(5) | אם ניתן היתר שיווק בארצות הברית של אמריקה - ניתן גם צו להארכת פטנט הייחוס בארצות הברית של אמריקה, וטרם פקע;

(6) אם ניתן היתר שיווק במדינה אירופית מוכרת - ניתן גם צו להארכת פטנט הייחוס באותה מדינה, וטרם פקע;

(7) אם ניתנו היתרי שיווק בארצות הברית של אמריקה ובמדינה אירופית מוכרת אחת לפחות - ניתנו גם צווים להארכת פטנט הייחוס בארצות הברית של אמריקה ובאותה מדינה אירופית מוכרת, וטרם פקעו."

סעיף 64ה כולו עוסק במצב בו טרם ניתנו במדינות המוכרות צוויים המקימים וכאות לצו הארכה בישראל. ייתכן ובמועד השלמת הבחינה ניתנו חלק מן הצווים הנדרשים לפי סעיף 4(ש) או 64ד(7) אבל לא כל הצווים הנדרשים - לא התמלא תנאי "שתי המדינות".

התיבות "ניתנו צווים להארכת פטנט ייחוס כאמור" מופיעות גם בסעיף 64ה(ה)(3).

(3) נוכח הרשם כי ניתנו צוויים להארכת פטנט ייחוס כאמור, לפני תוס תקופת הפטנט הבסיסי, יפרסם באינטרנט, בתוך שישים ימים, הודעה לפי סעיף קטן (ג) (בסימן זה - הודעה משלימה), אף אם הודעת המבקש בדבר נתינת הצווים כאמור בפסקה (2) נמסרה לרשם לאחר תוס תקופת הפטנט הבסיסי, ובלבד שנמסרה בתוך תשעים הימים הקבועים למסירתה כאמור באותה פסקה; הוראות פסקה זו לא יחולו אם כבר פורסמה לגבי הפטנט הבסיסי הודעה משלימה, והיא טרם פקעה לפי סעיף 364);

גם בסעיף 64ה(ה)(3) משמעות הביטוי "ניתנו צוויים להארכת פטנט ייחוס כאמור" היא ניתנו הצווים הנדרשים כדי לקיימו את תנאי שתי המדינות- "ניתנו צוויים במדינה אירופית אחת לפחות ובארה"ב" שכן הסעיף עוסק במצב בו התקיימו "תנאי שתי המדינות", ויש לפרסם הודעה משלימה.

פרשנות המילים "לא ניתנו צוויים להארכת פטנט ייחוס כאמור" שבסעיף 64ה(ה)(4) היא לא ניתנו צוויים להארכת פטנט ייחוס גם במדינה אירופית מוכרת וגם בארה"ב. במצב כזה קובע הסעיף כי הרשם יפרסם באינטרנט הודעה על ביטול הכוונה ליתן צו הארכה.

(ראה הרשם או הובא לידיעתו כי לא ניתנו צווים להארכת פטנט ייחוס כאמור, לפני תוס תקופת הפטנט הבסיסי, או שהמבקש לא הודיע לו שניתנו צוויים להארכת פטנט ייחוס כאמור בפסקה (2), לא יינתן צו הארכה, זמני או קבוע, והרשם יפרסם באינטרנט הודעה, בתוך שישים ימים מתום תקופת הפטנט הבסיסי או מתוס התקופה הקבועה בפסקה (2), לפי המאוחר,

על ביטול הכוונה לתת צו הארכה לפי פסקה (1). [במאמר מוסגר יצוין, כי המועד הקבוע בסעיף 64ה(ה)(4) לפרסום ההודעה שלא יינתן צו הארכה, אינו ברור כל צורכו. אם במועד פקיעת הפטנט אין לרשם מידע בדבר קיוס תנאי "שתי המדינות", לא ניתן לדעת שלא יינתן צו בישראל עד לאחר 90 ימים ממועד פקיעת הפטנט בישראל (ר' הוראת סעיף 64ה(ה)(3) סיפא). לפיכך, לא ברור באיוה מצב תפרסם ההודעה על ביטול הכוונה בתוך 00 ימים מתוס תקופת הפטנט הבסיסי.]

ובחזרה לענייננו. נראה כי כלל תתי הסעיפים בסעיף 64ה(ה) מתייחסים להתקיימות התנאים הקבועים בסעיף 64ד/(5)-(7), ולא למצב בו ניתנו צוויים במדינות המוכרות, אך התנאים הקבועים בהסעיפים 64ד,(5)-(7), ובענייננו- תנאי "שתי המדינות", טרם התקיימו.

לפיכך אני סבור כי ההפניה במילים "ניתנו צווים כאמור" מכוונת לצוויים המקיימים את תנאי שתי המדינות, ומועד 90 הימים הקבוע לדיווח עליהם, הוא המועד בו התקיים תנאי שתי המדינות כאמור בסעיף 64ה(ה)(3), או המועד בו נדחו הבקשות באופן כוּה שתנאי שתי המדינות לא יתקיים יותר ("נדחתה באופן סופי הבקשה לתיתם").

לאור האמור, פרשנות לפיה סעיף 64ה(ה)(2) קובע חובת דיווח על כל צו וצו בתוך 90 ימים מיום נתינתו נראית סבירה פחות מבחינה לשונית, שכן היא תחייב פרשנות שונה למונח "ניתנו צוויים כאמור" בתתי סעיפים שונים באותו סעיף חוק.

נדמה לי כי פרשנות זו הינה נכונה יותר גם מבחינה עניינית. על פי פרשנות זו, המועד הקבוע בסעיף 64ה(ה)(2) שאינו ניתן להארכה, מתייחס להודעה בדבר מתן צוויים במדינות הייחוס שמאפשרת להכריע בבקשה. ואז חייב המבקש לדו