סימן מסחר 345678

ההחלטה:

המבקשות: (בעלת הפטנטים)

בעלת רישיון בלעדי:

המשיבה: (מבקשת הביטול)

בקשה לביטול פטנטים (בקשה לפסיקת הוצאות)

ע"י ב"כ משרד עורכי דין וטשטיין ושות'

ו ונת וצו

ע"י ב"כ משרד עו"ד ועו"פ וב ושות'

1. בפניי בקשה לפסיקת הוצאות אשר הוגשה ביוס 5.7.2017 מטעס חברת [שם החברה] (להלן: "בעלת הפטנטים") וחברת [שם החברה] ("בעלת הרישיון") (להלן יחד: "המבקשות"). הבקשה לפסיקת הוצאות הוגשה בעטיה של בקשה לביטול פטנטיס מס' 142896 ו - 179379 (להלן: "הפטנטים") הרשומיס על שמה. בקשת הביטול הוגשה על ידי [שם המשיבה] (להלן: "המשיבה" או "מבקשת הביטול").

סך ההוצאות להן עתרו המבקשות הינו 1,029,561.95 (דולר ארה"ב) ובהמרה לשקלים חדשים (נכון למועד בו הוגשה הבקשה) - 3,626,117.18 ₪. וכן 4,622.1 ₪, ובסך הכל 3,630,739.28 ש"ח.

פטנט מס' 179379 הינו פטנט חלוקה, ואילו פטנט מס' 142896 הינו הפטנט ההורה. בקשות הפטנטים, פורסמו להתנגדויות הציבור ביוס 8.3.2007 וביוס 31.3.2011, בהתאמה. משלא רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר הוגשו התנגדויות, נרשס הפטנט ההורה ביוס 9.6.2007, ופטנט החלוקה ביוס 1.7.2011. ביוס 2 נרשם רישיון ייחודי בפטנטים לטובתה של בעלת הרישיון.

ביוס 14.11.2012 הוגשה בקשת הביטול מטעס המשיבה, אשר נתמכה בחוות דעת פרופ' גולומב (להלן: "פרופ' גולומב") כראיותיה בהליך.

ביוס 7.2.2013, ובטרס הוגשו מטעמן כתב טענות וראיות שכנגד, הגישה בעלת הפטנטים בקשה לתיקון פירוט בהתאם לסעיפים 65 ו- 66 לחוק הפטנטיס התשכ";א 1967 (להלו: "חוק הפטנטים"), כך שיצומצם היקף תביעות הפטנטיס הרשומיס על שמה (להלן: "הבקשה לתיקון פירוט").

ביוס 6.3.2013 הוגשה תגובת המשיבה לבקשה לתיקון הפירוט. ביוס 14.3.2013 הגישה בעלת הפטנטיס תשובה לתגובה. ביוס 17.3.2013 הגישה המשיבה בקשה להגיב לתשובת בעלת הפטנטים. בהחלטתו מיוס 5.5.2013, הורה א. קלינג, כב' רשם הפטנטים (כתארו אז) (להלן: "הרשם") על קביעת מועד דיון לעניין תיקון הפירוט. בדיון שהתקיים ביוס 5.6.2013 קבע הרשם כי הליך הביטול יתנהל לפי תקנה 102(ו) לתקנות הפטנטים (נוהלי הרשות, סדרי דין, מסמכים ואגרות), תשכ"ח-1968 (להלן: "תקנות הפטנטים") כאילו התקבל תיקון הפירוט, ולאחר בירור הליך בקשת הביטול יתפרסס תיקון התביעות להתנגדויות.

לאור החלטת הרשם מיוס 5.6.2013, הגישה המשיבה ביוס 31.7.2013 בקשה מתוקנת לביטול הפטנטיס הרשומים (להלן: "בקשת הביטול המתוקנת") בצירוף חוות דעת משלימה מטעם פרופ' גרשון גולומב.

ביוס 4.3.2014 הוגש כתב טענות שכנגד על ידי המבקשות, בצירוף חוות דעת המומחים (להלן: "פרופ' שטיין") ופרופ' יוסף קוסט (להלן: "פרופ' קוסט").

ביוס 2.6.2014 הגישה המשיבה ראיות בתשובה, הכוללות חוות דעת נוספת מאת פרופ' גולומב. לראיותיה בתשובה, צירפה המשיבה בקשה להתיר לעד מטעמה, פרופ' גולומב, להסתמך על שלושה פרסומיס קודמיס נוספים, מלבד אלה אשר אליהן התייחס במסגרת חוות הדעת הקודמת שמסר בהליך. ביוס 18.6.2014 קבע הרשם כי תותר הגשת שלושת הפרסומיס הקודמיס הנוספיס מטעס המשיבה, וקבע עוד כי בעלת הפטנטיס תוכל להתייחס אליהן באמצעות הגשת ראיות בתגובה מטעמה. בהתאם להחלטתו זו, הגישה בעלת הפטנטיס ביוס 21.9.2014 את חוות הדעת המשלימות של פרופ' קוסט ופרופ' שטיין המתייחסות לשלושת הפרסומיס האמורים.

לאחר הגשת כתבי הטענות והראיות כאמור, התקיימו בפני הרשם שני דיוני הוכחות ביוס 4 וביום 24.12.2014. פרופ' גולומב ופרופ' שטיין נחקרו בחקירה נגדית בדיון שהתקיים ביוס 23.12.2014. פרופ' קוסט נחקר בדיון שהתקיים ביוס 24.12.2014. ביוס 5 הוגשו סיכומים מטעס המשיבה. ביוס 15.10.2015 הוגשו סיכומיס מטעס המבקשות, וביוס 15.11.2015 הוגשו סיכומי תשובה מטעס המשיבה.

במסגרת החלטת הרשם בתיק העיקרי, נדחתה הבקשה לביטול הפטנטים וכן נעתר הרשם לבקשה לתיקון פירוט. עוד נקבע, כי באפשרות הצדדיס להידרש לסוגיית פסיקת ההוצאות.

לפיכך, ביוס 5.7.2017, הגישו המבקשות בקשה לפסיקת הוצאותיהן בגין הצורך בניהול הליך הביטול אותו יזמה המשיבה. יצוין כאן כי בתחילת ההליך יוצגו המבקשות על ידי משרד עו"ד ש. כהן, ובהמשכו על ידי משרד עו"ד ליעד וטשטיין. בתמיכה לבקשה לפסיקת הוצאות הוגש תצהיר עו"ד אמירה מנגלוס. לתצהיר צורפו 37 נספחים כפי שיפורט בהמשך.

ביוס 1.10.2017 הגישה המשיבה את תגובתה לבקשה לפסיקת הוצאות בצירוף תצהיר רו"ת חייס דורסמן. ביוס 19.12.2017, הגישו המבקשות את תשובתן לתגובה, בצירוף תצהיר נוסף מטעס עו"ד אמירה מנגלוס.

טענות המבקשות:

טוענות המבקשות, כי הפטנטיס הרשומיס על שמן ואשר ביטולס נתבקש הינס מורכבים מבחינה מדעית ועוסקים בתחומי הרוקחות והפסיכיאטריה. כפועל יוצא, נדרשו המבקשות להגשת שתי חוות דעת מקיפות מאת שני מומחיס מטעמן.

בנוסף נטען כי שתי בקשות הביטול אשר הגישה המשיבה (הן הראשונה והן המתוקנת) כמו גם ראיותיה הינן חריגות בהיקפן.

עוד נטען כי בקשת תיקון הפירוט אשר הגישו המבקשות הייתה שגרתית ולא חריגה. אף על פי כן, עוררה הבקשה קשיים מיותרים מטעס המשיבה וגררה התנגדות כמו גס בקשות לסעדיס חלופיים.

בנוסף טענו המבקשות כי התנהלות המשיבה, בהגישה כתבי טענות רחבי היקף שלא לצורך, גררה את המבקשות להידרש להוצאות רבות. המבקשות מפנות את בית הדין להחלטת הרשם מיוס 21.10.2013 שס התייחס הוא, לטענת המבקשות, להתנהלותה הלקויה של המשיבה כמו גס להיקף העבודה הנרתב לה נדרשו המבקשות לשס ניהול ההליך.

המבקשות טוענות עוד כי המשיבה אף הכמינה פרסומים קודמיס אות צירפה לראשונה ושלא כדין לראיותיה בתשובה. מהלך וה גרס מהמבקשות להידרש למשאבים נוספים בגין הצורך להתייחס לפרסומים אלו.

עוד נטען כי לאחר שהתקיים הדיון בפני הרשם, הגישה המשיבה בקשות רבות לשינוי ותיקון הפרוטוקול ובקשות לעיון מחדש בהחלטותיו. בנוסף, חרגה המשיבה מהיקף העמודים הנדרש עבור סיכומיה, כפי שקבע הרשם. כתוצאה מכך קבע הרשם בהחלטתו מיוס 26.7.2015, כי המשיבה תישא בהוצאות המבקשות בסך 10,000₪. לטענת המבקשות, סכום זה אינו משקף את ההוצאות שנגרמו למבקשות בשל התנהלות המשיבה ולפיכך יש להוסיף ולשפותה בהתאם.

בנוסף נטען כי בשל חשיבות הפטנטיס למבקשות, היה עליהן להתייחס לטענות רבות ומיותרות שהועלו מטעס המשיבה, כמו גס לניתוח מספר רב של פרסומים קודמים ומיותרים.

המבקשות טענו כי כלל ההוצאות בהליך שולמו במלואן על ידי בעלת הרישיון.

המבקשות טוענות כי סכום ההוצאות המבוקש הינו סביר, חיוני ומידתי להליך, ואף אינו נופל מסכומיס אשר נפסקו בעבר על ידי היושביס בדין ברשות הפטנטיס.

טענות המשיבה בתגובה:

בתגובתה טוענת המשיבה כי גובה ההוצאות לו עתרו המבקשות חינו חריג ומופרז. בהקשר וה נטען כי אין וה ראוי כי המשיבה תישא בגישתן הפורנית של המבקשות בבואן לנהל את ההליך דכאן. בנוסף, נטען כי עצם הפער בין הוצאות המשיבה לבין הוצאות המבקשות מצביע על היות האחרונות בלתי סבירות.

עוד נטען כי ההוצאות להן עתרו המבקשות אינן עומדות בקריטריוניס חשבונאיים מקובליס. המשיבה מסתמכת על חוות דעת מומחה מטעם רו"ח חייס דורסמן אשר צירפה לתגובתה, ומבקשת לדחות את הפירוט הנטען בתצהיר עו"ד מנגלוס, או לחילופין לאפשר את חקירתה הנגדית. בהקשר וה נטען, למשל, כי סכום ההוצאות בו חויבה לכאורה בעלת הרישיון כולל תשלומי מע"מ על אף שהמבקשות בהיותן חברות זרות פטורות ממנו על פי דין; לא צורפו לבקשה הרישומיס המקורייס עס פרטי השעות שהושקעו בניהול ההליך; לא הוכחה קבלת התשלומיס בפועל מטעס בעלת הרישיון; לא הוכחו התשלומיס לפרופ' קוסט ופרופ' שטיין; לא הוסבר מדוע נדרשו המבקשות ללימוד הליך ההתנגדות המקביל שהתנהל באירופה ועוד.

עוד לגישת המשיבה, מן החומר שהוגש לא ניתן ללמוד כי המדובר בהוצאות העומדות במבחני הפסיקה לעניין סבירותן, מידתיותן והכרחיותן להליך.

כמו כן טענה המשיבה, כי במענה לבקשת הביטול שהוגשה מטעמה, הגישו המבקשות בקשה לתיקון פירוט ובצמצמה את תביעות הפטנטים. טוענת המשיבה, כי בכך קייס צידוק להפחית מסך ההוצאות להן עתרו המבקשות.

המשיבה טוענת עוד, כי המבקשות עתרו להוצאות אשר אין להשיתן עליה. בין אלו למשל, בקשות להארכות מועד, סקירת דוחות פיתוח ורגולציה ללא מתן הסבר באשר להכרחיותס להליך (למשל, נספח ב', ימיס 13-16.1.2013, נספח ו' 20.6.2013), הוצאות תרגוס כאלה ואחרות (למשל, נספח ח' 31.10.2013), הוצאות בדיקת תמלול הפרוטוקול (למשל, נספח כ"ב 5), הוצאות בגין התנהלות טכנית מול הרשות (למשל, נספח י"ג 4.3.2014), פעילות בגין פרסומים אשר לא מצאו מקום בגדר ראיות המבקשות (למשל, נספח ב' 22.1.2013).

נטען עוד כי המבקשות לא הציגו הסכמי שכר טרחה בינה לבין באי כוחה והעדיס מטעמה, ובכך לא עמדו ברף הוכחת הפירוט הנדרש. לטענת המשיבה, בהעדר הסכמי שכר טרחה לא ניתן לקבוע כי ההוצאות סבירות הן.

המשיבה טוענת כי יש לשקלל את העובדה כי המבקשות עשו שימוש בהליך בחומר אשר הוגש במסגרת הליך התנגדות בערכאה ורה. עוד נטען כי באי כח המבקשות הן אלו שהתנהלו באופן לקוי מול המשיבה ומול רשות הפטנטים.

המשיבה טוענת, כי ההוצאות להן נדרש בפועל בעל דין הינו רק אחת מאמות המידה לפסיקת הוצאות. עוד לגישתה אין לשפות בעל דין בגיןו כל הוצאה שיסודה היא בזהירות יתר של בעל הדין. מכל מקום, לטענתה יש להניח כי הסכומיס לא שולמו במלואס ושניתנה למבקשות הנחה כזו או אחרת.

לגישתה, מתחייבת פסיקת הוצאות מינימלית, שתשקף מדיניות ראויה ורצויה של "איתגור פטנטים" (כלשונה). לדידה, קיים אינטרס ציבורי בשלילת הגנה מפטנט בלתי כשיר לרישום, על מנת שלא יהווה מכשול לתחרות מסחרית. בהקשר וה נטען כי אלמלא ההליך שיזמה המשיבה, וההוצאות להן נדרשה, היו נותריס הפטנטיס הרשומיס עס מערכי תביעות בהיקף רחב יותר. לפיכך, במידה שיפסוק הרשם לחובתה הוצאות גבוהות באופן חריג, יהא לדבר "אפקט מצנן" (611600 6ח61111) אשר עלול למנוע מבעלי דין לקרוא תיגר על תקפותס של פטנטיס רשומים. כמו כן עלול הדבר להביא לפגיעה בזכות הגישה לערכאת רשות הפטנטים. בתמיכה ציינה המשיבה בקצרה את המדיניות הנוהגת באירופה ובארה"ב ביחס לפסיקת הוצאות בהליכי פטנטים.

טענות המבקשות בתשובה לתגובה:

המבקשות טוענות כי על הרשם להתחשב בהוצאות הממשיות להן נדרשה ובתמיכה לכך מאזכרת החלטות רשם אשר בהן נפסקו סכומי הוצאות בסדר גודל דומה לה המבוקש דכאן.

עוד טוענות המבקשות, כי מכיוון שבקשת הביטול נדחתה, וזכו הן בדין, הרי וכאיות הן להחזר הוצאותיהן.

המבקשות טוענות כי סכומי ההוצאות עומדיס בקריטריוניס חשבונאיים, ובין אלו ניכוי מס ערך מוסף מהסכום המבוקש, כנדרש על פי חוק.

המבקשות מודות כי חלק מהנתונים על גבי הנספחים שהוגשו הושחרו. בהתייחס לנספחים ב'-י"ט', מנמקות המבקשות כי הושחרו פרטי הגורמיס המאשריס המועסקים אצל בעלת הרישיון. באשר לנספחים כ'-כ"ז הושחרו לטענתה סכומים אשר שולמו לבאי כוחה בגין פעולות בלתי קשורות להליך דכאן שביצע משרד עו"ד ליעד וטשטיין עבור המבקשות. לתגובתן צירפו המבקשות את נספחים כ'-כ"ז בלבד ללא השחרות.

המבקשות מציינות כי באשר להוצאות להן עתרו ביחס לבקשה לתיקון פירוט, שהרי המדובר בסכום שולי וקטן ביחס לסכום ההוצאות הכללי ולגישתן יש לחייב את המשיבה בסכום והולו בשל התנהלותה בהליך.

באשר לטענות המשיבה כי אין לחייבה ביחס להוצאות הכרוכות בסקירה ובדיקה של דוחות הפיתוח והרגולציה של המוצר המסחרי לגביו רשומיס הפטנטים, מציינות המבקשות כי למשיבה עצמה ידוע הקשר של המסמכים להליך.

באשר לטענות הקשורות לצורך בלימוד הטענות שהועלו בהליך ההתנגדות באירופה, הרי שהמשיבה עצמה הסתמכה בטענותיה על החלטת ה -חסןפטנכ] מסטופסקקכ) שקיבלה את ההתנגדות. רק לאחר שהתקבל הערעור על החלטת הערכאה הנ"ל, התנערה המשיבה מטענותיה הנסמכות על הליך ההתנגדות המקביל.

לטענת המבקשות, תעריפי שכר הטרחה בהס חויבו המבקשות הינס סביריס ומקובליס.

המבקשות צירפו תצהיר נוסף מטעס עו"ד אמירה מנגלוס, ובו מאשרת היא כי הסכומיס שנתבקשו אכן שולמו על ידי המבקשות ללא ניכוי או הנחות. המבקשות מתנגדות לחקירת המצהירה בטענה שבקשה גו רק תוסיף טרחה והוצאות לשווא.

דיון והכרעה:

סמכות רשם הפטנטיס לפסיקת הוצאותיו של בעל דין, נובעת מסעיף 162(ב) לחוק הפטנטיס, התשכ":-1967 (להלן: "החוק"), הקובעת כדלקמן:

"הרשם רשאי לצוות על תשלום הוצאות סבירות ולהורות מי מבעלי הדין ישלם את ההוצאות וכיצד ישולמו."

2. בפסק הדין [עניין אוניפארם בע"מ ותבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (פורסם בנבו 28.4.2013) (להלן: "עניין אוניפארם") קבע בית המשפט העליון (בפסקה 8) כי סמכות רשם הפטנטים לפסיקת הוצאות בעל דין נעוצה בסעיף 162(ב) לחוק, וכי למעשה משולל רשם הפטנטים הסמכות ליתן צו להוצאות שאינן סבירות לדעתו:

"נקודת המוצא בסוגיית ההוצאות היא זו הקבועה בסעיף 162(ב) לחוק הפטנטים, ולפיה: "הרשם רשאי לצוות על תשלום הוצאות סבירות ולהורות מי מבעלי הדין ישלם את ההוצאות וכיצד ישולמו". הדגש בסעיף עניינו בסבירותן של ההוצאות. ניתן אף לומר שהרשם נעדר סמכות לצוות על תשלום הוצאות שאינן סבירות. "

3. בפסיקה נקבע כי בעל דין שזכה בדינו יפסקו לטובתו ההוצאות להן נדרש בפועל (ראה: בג"צ 5 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ ואח' נ' הרשות המוסמכת למתן רישיונות יבוא- משרד התמ"ת ואח', פ"ד ס(1) 600, 615 (פורסם בנבו, 5) (להלן: "עניין תנובה")). יחד עס ואת, על היושב בדין להתחשב בנסיבות המקרה, כמו גס בשיקולי מדיניות שיפוטית ואין הוא חייב להיעתר לבקשה לפסיקת הוצאות ממשיות (ראה: רע"א 6793/08 לואר בע"מ נ' משולם לוינשטיין הנדסה וקבלנות בע"מ (פורסם בנבו, 9)), סעיף19).

4. בעניין תנובה נקבע כי יש לפסוק לטובת בעל דין שזכה בהליך, את ההוצאות להן נדרש בפועל או שהתחייב להוציא (פסקה 19). כידוע, נטל ההוכחה בעניין אה רובצ על כתפי בעל הדין העותר לפסיקת הוצאותיו (פסקה 25):

"אכן, ההכרה בפסיקת הוצאות "ריאליות" כנקודת מוצא משמעה בי הטוען להוצאות הוא שצריך להוכיח את שיעורן בפועל. כך למשל על דרך של הגשת הסכם שכר הטרחה (ראו הודעת הנוהל של נשיא בית המשפט העליון מיוס 6.2.1998 הנ"ל [52]); פירוט העבודה שהושקעה בתיק; בסיס החיוב בשכר הטרחה וראיות על ביצוע התשלום בפועל או חיוב בתשלום מעין זה."

5. יודגש כי ככל שגובה ההוצאות המבוקשות הינו חריג בחיקפו, כך יעלה רף הפירוט וההסבר הנדרש מן העותר להן (ראה: החלטה בעניין התנגדות לבקשת פטנט מס' 153109 אוניפארם נ' .6:01 6וזו[120 :8 כזהו[5 16% (בקשה לפסיקת הוצאות ומתן צו מגן) סעיף 9, (פורסמה באתר רשות הפטנטים 29.3.2011)).

עוד נקבע בפסק הדין בענייו תנובה כי על העותר לפסיקת הוצאותיו להוכיח כי סבירות הן, מידתיות ואף הכרחיות לניהול ההליך. מטרת מגבלה זו הוסברה כדלהלן (בפסקה 20):

"למנוע מצב שבו ההוצאות שיוטלו יהיו גבוהות יתר על המידה, מה שירתיע הרתעת בעלי הדין, ייצור חוסר שוויון, ייקר ייקור מיותר את ההליכים המשפטיים ויפגע בזכות הגישה לערכאות"

בעניין הצורך להכפיף את ההוצאות המבוקשות למבחן הסבירות, נקבע בפסק הדין בעניין תנובה (פסקה 24) כי אין עסקינן ברשימה סגורה של שיקולים וכי יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו. יחד עס ואת, מונה בית המשפט את הקריטריוניס הבאים: התנהגות הצדדיס להליך, ובכלל גה דרך ניהול ההליך ("כעיקרון, אין בעל הדין שהפסיד חייב אפוא לשאת בהוצאות "יתר שהוציא בעל הדין שכנגד, שמקורן ברשלנות בניהול ההליך או בזהירות "יתר שאינה נדרשת לשם השגת הצדק או הגנה על זכויותיו"); קיומו של יחס פרופורציונלי בין הסעד שנתבקש לבין הסעד שנתקבל ובין שכר הטרחה לבין ההוצאות; מורכבות התיק, הזמן שהושקע בהכנתו; השאלה האס הטיפול בתיק דורש מיומנות ומומחיות מיוחדת, חשיבות העניין לבעלי הדין, חשיבות הסוגיה שהובאה לדיון והאינטרס הציבורי בה.

באשר לשיקולי מדיניות שיפוטית, כפי שכבר נפסק בעבר, אין ערכאה זו רשאית להתעלס מתפקידה כשלוחתו של הציבור הרחב בישראל. בתפקידה זה, ובמסגרת פסיקת הוצאות לטובת בעל דין בהליך, עליה למצוא את נקודת האיזון בין שני בצרכיס: מחד, הצורך בעידוד הגשת בקשות לרישום פטנטיס - הן לשס הגנה על קניינו של אדם והן על מנת לעודד התקדמות טכנולוגית וחדשנות ; ומאידך, הצורך לעודד הגשת התנגדויות מבוססות לרישום פטנטים או בקשות לביטול פטנטיס רשומיס בלתי תקפייש הקפדה על קיומו של מערכת פטנטיס הראויים להגנה (ראה למשל: התנגדות לרישום פטנט מס' 113433 (בקשה לפסיקת הוצאות) 6201078008 ותהו[₪2666 |6תו[1)10וה5 נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (פורסם באתר רשות הפטנטים, 30.5.2005); התנגדות לפטנט מס' 142789 (בקשה לפסיקת הוצאות) 4551/15 נ' מפעלי פ.מ.ס מיגון בע"מ, ס' 51 (פורסם באתר רשות הפטנטים 10.3.2016)). בית המשפט העליון אישר מפורשות מסקנה זו בפסק הדין בעניין אוניפארס דלעיל. מכאן כי פסיקת הוצאות ברף הגבוה, לטובת מבקש הפטנט או המתנגד לו, עלולה ליצור אפקט הרתעתי ובכך להפר את נקודת האיזון הראויה בין שני הצרכים דלעיל.

מן הכלל אל הפרט

בענייננו, אכן כו המבקשות בהליך, ולפיכך וכאות הן להחזר הוצאותיהן. המשיבה אינה חולקת על עצם עובדה זו, אלא על עצם גובה סך ההוצאות המבוקש. מן החומר שבפני עולה באופן מובהק כי המבקשות נדרשו למשאבים רבים לשם ניהול ההליך שנפתח מטעמה המשיבה כנגדן בגין הפטנטיס הרשומיים על שמן. נוכח מורכבות הנושאים אשר עלו לדיון, אין ספק כי עבודה רבה ומאומצת נדרשה על ידי באי כוח המבקשות לצורך ניהול הליך זה.

מאידך, בנסיבות העניין, איני סבורה כי יש לפסוק לטובת המבקשות את סכומי ההוצאות המלא להן עותרות הן. הכלל המורה על פסיקת הוצאות בפועל הינו אכן נקודת המוצא, אך אין הוא בבחינת נקודת הסיום (ראה: פסק הדין בעניין תנובה בפסקה 19) והדברים יוסברו מטה.

ראשית אתייחס לטענת המשיבה, לפיה המבקשות לא הציגו הסכמי שכר טרחה, ואף לא הוכחה כלשהי לתשלום ההוצאות בפועל. מנגד, טוענות המבקשות כי עמדו בנטל הוכחת תשלום ההוצאות להן עותרות. כאמור, לצורך הוכחת הוצאותיה בפועל, הגישו המבקשות תצהיר כתוב על ידי עו"ד מנגלוס, שותפה במשרד באי כוח המבקשות. לתצהיר זה צורפו כדלקמן:

1. נספחים ב'-י"ט' אשר הינם תדפיסים אשר הופקו על ידי מערכת החיוב האלקטרונית (שחון) המותקנת אצל בעלת הרישיון, והמתייחסים לתקופה בה הוזנו הנתונים במערכת על ידי משרד עורכי דין ש. כהן (באי כוחן לשעבר של המבקשות). התדפיסים כוללים, לכאורה, חשבוניות אלקטרוניות לתשלום.

2. נספחים כ'-כ"ז אשר הן חשבוניות לתשלום שהופקו על ידי משרד עו"ד ליעד וטשטיין (באי כוחן הנוכחי של המבקשות), כמו גם קבלות המעידות לכאורה על תשלום בפועל.

כזכר בעניין תנובה נקבע כי יש לפסוק לטובת בעל דין שזכה בהליך את ההוצאות להן נדרש בפועל, או שהתחייב להוציא (פסקה 19). סבורה אני כי מבחינה ראייתית, חיוני להבחין בין נספחים ב'-י"ט' לבין נספחים כ'-כ"ז.

כאמור, מטרת תצהירי עו"ד מנגלוס היא לאשר כי אכן נגבו ושולמו במלואם הסכומים להס עבורות המבקשות. אלא שבתצהיריה אלו לא די לטעמי. עו"ד וטשטיין, ב"כ המבקשות, טען כי עד ליום 30.11.2014 הוצאו החיוביס לבעלת הרישיון על ידי משרד ד"ר שלמה כהן (אשר בו היה ב"כ המבקשות שותף) והחל מיום 1.12.2014 הוצאו על ידי משרדו חשבוניות לתשלום ואף קבלות המיועדות לבעלת הרישיון בגין הוצאות ניהול ההליך. במסגרת הבקשה, טען עו"ד וטשטיין כי לא עלה בידו להשיג את מסמכי הנהלת החשבונות של משרדו הקודם אשר יש בידיו להעיד על התחייבות המבקשות לתשלום או על תשלום ההוצאות בפועל, וזאת בשל נסיבות עזיבתו את משרדו הקודם. לפיכך ולטענתו, מוגשים החיוביס הרלוונטיים כתדפיסי

שחוזום-, היינו כפי שהוזנו למערכת בעלת הרישיון. עוד טען בא כוח המבקשות כי בתדפיסי (נספחים ב'-י"ט') הושחרו שמות הגורמים המועסקים על ידי בעלת הרישיון אשר אישרו לטענתו את החשבונות לתשלום. קשה לקבל טענות אלו אשר הועלו במסגרת הבקשה לפסיקת הוצאות, ולא באמצעות תצהיר כנדרש. בנוסף, לא אוכל לייחס לטענות אלו משקל ראייתי משמעותי שעה שלא הועלו על ידי אדם מטעמה בעלת הרישיון על אישור חשבונות לתשלום.

ביחס לנספחים ב'-י"ט' אין חולק כי המדובר בפלטי מערכת חיוב אלקטרונית, וודאי שאין מעמדן כדין קבלות המעידות על תשלום. אף אין המדובר בחשבוניות לתשלום עצמן, כי על מידע שנמסר לבעלת הרישיון (דרך מערכת ה-21111:8-), אודות הפעולות שבוצעו בתיק על ידי משרד עו"ד ש. כהן והינן ברות חיוב. צודקת המשיבה בטענתה, לפיה לא ניתן להסתמך על פלטי המערכת שהוגשו כראיה לסכום שהתחייבה לשלם לכאורה בעלת הרישיון. זאת, בין היתר, משום שחלקם מכילים חיובים לתשלום בצירוף מס ערך מוסף, ממנו פטורה לכאורה בעלת הרישיון בהיותה חברה זרה. בנוסף, קיים ספק באשר לאמינות מערכת ה - ₪ַח01111 -5, שכן בחלק מהתדפיסים צוין חיוב בתשלום מע"מ, ובחלקו לא. הסבר מניח את הדעת באשר לחוסר עקביות זו לא סופק. טענת המבקשות לפיה ממילא אינן עותרות להחזר ההוצאות בגין מס ערך מוסף אין בה לסייע לדעתי. שכן פלטי המערכת דלעיל, אלה המהווים אסמכתאות לבקשתה להחזר הוצאות, ובאלו כאמור נמצא פגם.

לאור הסכום החריג בהיקפו שעומדות המבקשות (כ- 3.6 מיליון ₪), ובהתחשב בקושי לו טען ב"כ המבקשות בהשגת מסמכי הנהלת החשבונות ממשרדו הקודם, מן הראוי היה כי ביחס לנספחים ב'-י"ט' יוגש הסכם שכר הטרחה עליו חתמו המבקשות. לחילופין ניתן היה להגיש את הקבלות שנמסרו לבעלת הרישיון, המעידות על התשלום שהעבירה לכאורה למשרד עו"ד ש. כהן. בהתחשב בכך כי לא הועלתה טענה אחרת, יש להניח כי מסמכי אלו בידי המבקשות. לחילופין ניתן היה להגיש תצהיר מטעמה רואי החשבון של בעלת הרישיון או בכיר במחלקת הנהלת החשבונות אצלה, בצירוף אסמכתאות המעידות על העברות בנקאיות, המעיד על הסכומים אשר להם התחייבה או ששולמו למשרד עו"ד ש. כהן מטעמה. ואת לא עשו המבקשות ואף לא סיפקו הסבר המניח את הדעת באשר למחדלן זה.

הנה כי כן, ביחס לנספחים ב'-י"ט', איני סבורה כי עלה בידי המבקשות להוכיח כי סכום ההוצאות המבוקש הינו והלו נדרשה בפועל. אף לא הוכח כי מי מהמבקשות אכן התחייבה משפטית לתשלום סכום זה. כאמור לעיל, שונה הדבר ביחס לחשבוניות כ'-כ"ז.

לאור האמור לעיל, אף איני רואה מקום להורות על חקירתה הנגדית של עו"ד מנגלוס כפי שביקשה המשיבה, שכן בכל הקשור לנספחים ב'-י"ט', אין בידה להעיד על ההוצאות להן התחייבו או הוצאו על ידי המבקשות. לפיכך, איני סבורה כי לחקירתה הנגדית של עו"ד מנגלוס תהווה תרומה לייעול ההליך בנושא זה (ראה : רע"א 2508/98 מתן י. מערכות תקשורות ואיתור בע"מ נ' מיטלט תקשורת בע"מ, (פורסם בנבו 22.8.2006)), באשר לעקרון להלכה הקובעת את וזכותו של בעל דין לחקור עד מטעמה בעל הדין שכנגד).

אפילו היה עולה בידי המבקשות להוכיח כי ביחס לנספחים ב'-י"ט' נדרשו להוצאות להן עותרות או שהתחייבו לשלם, שהרי אף אז לא היו נפסקות אלו במלואן. ביחס לכלל ההוצאות להן עתרו המבקשות - היינו נספחים ב'-כ"ז - אין בידי לקבוע בוודאות הנדרשת בנסיבות העניין, כי עמדו הן ברף פירוט ההוצאות הנדרש, כפי שיפורט מטה. בנוסף לכך, אף לא ניתן לדעתי לפסוק כי הוצאות אלו הינן סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך.

ראשית, איני סבורה כי על המשיבה לשאת בהוצאות המבקשות בגין הצורך בהגשת בקשות להארכת מועד לצורך הגשת כתב טענות כזה או אחר במזכירות בית הדין ברשות הפטנטיס.המס בישראל. וישולס לבעלת הפטנט (כמבוקש מפורשות בסעיף 27 לבקשה לפסיקת ההוצאות שבפני) תוך 20 יום ממועד ההחלטה זו, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד ההחלטה ועד למועד התשלוס בפועל.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר יערה שושני כבספי פוסקת בקניין רוחני ניתן בירושלים ביום = י".ב ניסן תשע"ח 8 מרץ 2018