סימן מסחר 345678

ההחלטה:

כי המבחן השלישי אינו בעל משקל כמו המבחן הראשון והשני."

5. ניתן לומר כי קייסי דמיון מסוימים במטרת המוצרים של הצדדים - הן אופניים חשמליים והן רכבים משמשים ככלי תחבורה שמטרתם להביא בני אדם ממקום למקום. מחומר הראיות

עולה כי המתנגדת חולשת על מגוון רחב של מוצרים בסוגים שונים, בין היתר, סחורה

(61880156ע16ת) הנושאת את סימני המסחר שלה, אשר אינו כולל אופניים.

6. עם זאת סבורה אני כי לא די בכך שמטרות המוצרים דומה בכדי לקבוע כי קיים חשש להטעיה וכי אין אופניים חשמליים ומכוניות הינס מאותו הגדר. המתנגדת הינה יצרנית של רכבי יוקרה הנמכרים בדרך כלל בסכומים של חצי מליון שקלים לפחות. לקוח המבקש לרכוש רכב (ובוודאי רכב יוקרה) לא ימצא כי אופניים חשמליים מהווים מוצר תחליפי לאותו רכב. הצרכן המתעניין באופניים חשמליים לא יסבור כי יוכל להחליפו ברכב יוקרה. המוצרים אינם גס משלימים זה לזה. אף אם קיימת מגמה לעבור ממכוניות לנסיעה באופניים, כטענת המתנגדת שלא הוכחה בראיות כלשהן, אין בכך כדי לשנות מן המסקנה כי אין מדובר במוצרים מאותו הגדר. כאמור, רכבי המתנגדת הינס רכבי יוקרה המשווקקים במחיירים גבוהים, לא נראה כי מצב בו צרכן יתלבט בין לקנות רכב יוקרה או אופניים חשמליים כתחליף, הינו מצב שכיח. איני סבורה כי קהל הלקוחות של אופניים חשמליים (הכולל בני נוער, צעירים ומבוגרים מכל הגילאים והשכבות הסוציו-אקונומיות) והקהל הלקוחות של רכבי יוקרה.

7. המתנגדת אינה מייצרת או משווקת אופניים בישראל או במדינות אחרות. כפי שהעיד מר גונן בחקירתו הנגדית:

עו"ד לוטן: בוא נתקדם . בסעיף 3 בתצהיר שלך אתה מספר על שלושה אולמות תצוגה שיש לג'גואר בישראל. העד, מר גונן:. נכון. ש: האם באולמות התצוגה האלה נמכרים אופניים? ת: באולמות תצוגה לא נמכרים אופניים. (פרוטוקול הדיון מיוס 15.6.2016, עמוד 32, שורות 11 - 15)

ש; אם כן אשאל אותך בעניין הזה כמנהל שיווק אתה מסתובב באמת באירועי קידום מכירות של ג'גואר בעולס רואה סוכנויות?

כן.

רואה חנויות?

כן.

באיזה מהן מוכרים אופניים?

אני במקומות שאני הייתי לא ראיתי. אני יכול רק על מה שאני ראיתי,

(פרוטוקול הדיון מיוס 15.6.2016, עמוד 33 - 34, שורות 28 - 4)

ראה בנוסף, עו"ד לדרמן בחקירתה הנגדית:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

ש; זה נכון, טוב אבל את מסכימה איתי שיג'גואר היא לא יצרנית של אופניים.

ת: כן.

את מסכימה איתי שיג'גואר גם לא משווקת אופניים לציבור.

(פרוטוקול הדיון מיוס 21.9.2016, עמוד 16, שורות 13 - 21)

8. עוד, רכישת אופניים חשמליים הינה השקעה ניכרת הדורשת עריכת סקר שוק והשוואת מוצרים פוטנציאליים. אופניים חשמליים אינם מוצרים שנרכשים באופן תדיר, ללא תכנון מוקדס ובקלות בה נרכש מוצרים במכולת או בחנות בגדים. לפיכך, סביר יותר כי לקוח פוטנציאלי של מוצרי המבקשת ידע להבחין בקלות כי מדובר במוצר שאינו קשור למוצרי המתנגדת. ראה לעניין זה גם את עניין אמברוזיה, בפס' 22:

"עלותם של המוצרים איננה נמוכה, אולם אין להשוותה למחירם של מוצרים כגון מכונית (פסק -דין [20] זמ) או פסנתר (פסק -דין [19] זפווסחסוש), שבהס נוהג הצרכן לבצע בדיקה

מקיפה טרם הרכישה. יתדה מכך, אין מדובר במוצר הנרכש באופן חד- פעמי, אשר אמור לשמש את הקונה למשך תקופה ארוכה, אלא בחבילת מוצרים אשר יש לשוב ולרכשה מעת לעת. אף הבדל זה תודם למסקנה כי הבדיקה של קונה פוטנציאלי ממוצע לא תהא מדוקדקת באופן מיוחד, יש לזכור אף כי מבחן סוג הסחורות ותוג הלקוחות משני הוא למבחן המראה והצליע."

9. הפעלת מבחן צינורות השיווק אף מחזק את המסקנה כי אין חשש להטעיה. מכוניות מתוצרת המתנגדת משווקות בסוכנויות ייעודיות, אשר כלל אינן משווקות אופניים. מוצרי המבקשת משווקים בחנויות לממכר אופניים, אשר כלל אינם מחזיקים רכבים ובוודאי לא את רכביה של המתנגדת.

0. המתנגדת טענה עוד כי אם תייצר בעתיד אופניים חשמליים עלול הדבר לגרום להטעיה. לאור ההבדלים בין הסימנים, עליה צבעתי לעיל, איני סבורה כי כך הוא הדבר. זאת ועוד, לא

הובאו ראיות לכוונת התרחבות כזו ואף לא למגמה כללית בשוק המכוניות להתרחבות לעבר שוק האופניים החשמליים. לאור האמור איני סבורה כי יש לקבל טענה זו של המתנגדת.

המתנגדת טוענת כי סיפקה חסות בעבר למרוצי אופניים, אך פעילות זו פסקה. זאת טענה זו אין בה להוכיח כי קיים חשש להטעיה, במיוחד כאשר מדובר באירועים שאירעו בעבר ואינם ממשיכים עוד ושלא התקיימו בישראל אלא בחו"ל (פרוטוקול הדיון מיוס 21.9.2016, עמוד 15, שורות 1 - 6). אציין למעלה מן הצורך כי חסות לאירועי ספורט ניתנת על ידי חברות בתחומים שונים, כגון משקאות, מזון ועוד, אשר כלל אינם משקיסים לספורט ועל כן לא ניתן להסתמך על כך לעניין שאלת הדמיון בסוג הטובין.

ד. יתר נסיבות העניין והשכל הישר

במסגרת מבחן זה נבדוק, בין היתר, כיצד תופס הצרכן את הסימנים וכן ניתן חשיבות למידת הפרסוס של סימני המתנגדת. מבחן זה כולל את שאר נסיבות המקרה אשר לא הובאו בחשבון במסגרת המבחנים הקודמים. במסגרת זו יש לבחון את חומר הראיות ולדור, בין היתר, אחר הטעיה בפועל, מאפייניס ייחודיים של השוק, והאופן שבו הציבור תופס את הסימנים ומשמעותם ואת שאלת תוס ליבה של המבקשת ברישום הסימן המבוקש.

האופן בו מפרסמת המבקשת את מוצריה מעיד על פניה לקהליים אחריים מהקהל אליו פונה המתנגדת. הדבר נובע בעיקר מערוצי השיווק (מדיה חברתית) ומן הפרזנטציה שנבחרה. זאת ועוד, לא נעשה כל קישור בפרסומי המבקשת למתנגדת או לסוג רכב מסוים.

לבסוף המתנגדת לא הביאה כל ראיה כי קיימת הטעיה בפועל בקרב הצרכנים שלה או של המבקשת.

לאור האמור יש לדחות את טענת המתנגדת כי הסימן המבוקש דומה עד כדי להטעות לסימניה הרשומיים.

לאור התוצאה אליה הגעתי לעיל, לפיה אין דמיון מטעה בין סימני המתנגדת הרשומיים לסימן המבוקש בהתאם לסעיף 9(11) לפקודה, הרי שדמיון זה אינו מתקיים גם בהתאם לסעיף 13(11) לפקודה, הדן בדמיון מטעה בין הסימן המבוקש לבין סימן מוכר היטב שאינו רשום ביחס לאותם טובין או לטובין מאותו הגדר.

סימן מסחר מוכר היטב

טענה נוספת בפי המתנגדת הינה כי סימנה הוא מוכר היטב ועל כן גם בהעדר סכנת הטעיה, די בשיוך או קישור בינה לבין מוצרי המבקשת כדי לפסול את הסימן המבוקש לרישום.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

לשכל בחינה אם סימן מסחר הפך למוכר היטב בישראל גובשו בפסיקה מספר מבחני עזר (ראה: ע"א 9191/03 11600138 נ' אבסולוט שוז, פ"ד נח(6) 869 (להלן: "עניין אבסולוט"), בפס' ג(1); התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 93261 א6018 נ' 140870 140886 1ו[58/

(פורסמה באתר רשות הפטנטים, 4.9.2003) (להלן: "עניין פנטקס"), בפס' 22). מבחני העור לקביעה אם סימן מסחר הוא סימן מוכר היטב בהתאם לעניין פנטקס, הם: מידת ההכרה של הסימן ; היקף השימוש ומשך השימוש, היקפי מכירות ועומק החדירה לשוק; היקף ומשך פרסוס הסימן; המידה בה הסימן מוכר, נעשה בו שימוש, פרסוס, רישום ואכיפה; מידה גבוהה של רכישת אופי מבחין תסייע בהוכחת מוניטין יותר מאשר אופי מבחין אינהרנטי; מידת הייחודיות (אקסקלוסיביות) של הסימן ואופי ומידת השימוש של הסימן או סימן דומה על ידי צדדים שלישיים, כאשר שימוש על ידי מספר גורמים בסימן עשוי להצביע על כך שהמוניטין אינו צמוד אף לאחד מהס; אופי הסחורות או השירותים וצינורות השיווק: והדרגה שבה המוניטין של הסימן מסמל איכות של הסחורות. השאלה אם סימן הנו מפורסם או לא, היא שאלה שבעובדה, ויש לבחון אם הסימן מוכר היטב בקרב הציבור הנוגע לעניין. עוד נקבע, כי טענה לפיה סימן זה או אחר הפך מוכר היטב בישראל טעונה הוכחה באמצעות ראיות מוצקות.

לטעמי, לא יכולה להיות מחלוקת כי סימני המסחר המעוצבים של המתנגדת הינס סימנים מוכרים היטב. למתנגדת נוכחות דומיננטית בתחום הרכב בישראל וברוב מדינות העולם. הראיות שצורפו מראות כי מוצרי המתנגדת זוכים להיקף משמעותי של פרסוס. סימני המסחר של המתנגדת נחשבים לייחודים ומוכרים בתחום הרכב (הדמות של חיית הג'גואר) ומיוחסת להם מידה רבה של בלעדיות ואיכות. בנוסף, מאמציה של המתנגדת לקבל הגנה על סימני המסחר שלה מחזקת את מסקנתי זו.

אולס, לעניין סימן המסחר המילולי של המתנגדת "18)2118" נראה כי הסימן מוכר היטב בישראל בעיקר כ-"ג'גואר". כאמור, מר גונן הודה בחקירתו הנגדית כי המתנגדת ידועה בקרב הצרכן דובר העברית כ-"ג'גואר" (ראה: פרוטוקול הדיון מיוס 15.6.2016, עמודים 26 - 27, שורות 25 - 5; פרוטוקול הדיון מיוס 15.6.2016, עמודים 29, שורות 11 - 16)

למרות שהדרך הנפוצה בה הציבור זוכר את סימן המתנגדת בישראל הינה "ג'גואר", יש לזכור כי הסימן המילולי הינו סימן מוכר היטב בעולם דובר האנגלית שס הוא מוכר כ-"ג'אגואר". סביר להניח כי הצרכן הישראלי הממוצע שהינו דובר אנגלית יידע לקשר בין "ג'אגואר" למוצרי המתנגדת גם אם אינו משתמש בגרסה זו של הסימן באופן רגיל. לפיכך, נראה כי הסימן מוכר היטב בישראל ואולס ההגייה הנפוצה הינה ג'גואר והציבור יידע לזהות שהכוונה ב"ג'אגואר" הינה ל"ג'גואר".

2. הבחנה בין דרכי הביטוי השונות של סימן המתנגדת הינה רלוונטית לעניין הציקה הנוצרת בין הסימן המבוקש לבין סימני המתנגדת, בה נדון להלן.

סעיף 14(11) לפקודה

3. המתנגדת טענה לעילה לפי סעיף 14(11) לפקודה, הקובע שני תנאים מצטברים אשר בהתקיימם הסימן המבוקש לא יהא כשיר לרישום: האחד, כי יש בסימן המבוקש להצביע על קשר בין הטובין לגביהם מתבקש רישומו לבין בעל הסימן הרשום או המוכר היטב ; והשני, כי בעל הסימן הרשום או המוכר היטב עלול להיפגע כתוצאה מרישומו של הסימן המבוקש, כדלקמן:

"(14) סימן שהוא זהה או דומה לסימן מסחר מוכר היטב שהוא סימן מסחר דשום, וזאת אף לגבי טובין שאינם מאותו הגדר, אם יש בסימן המבוקש ליישום כדי להצביע על קשר בין הטובין שלגביהם מבוקש הסימן לבין בעל הסימן הרשום, ובעל הסימן הדשום עלול להיפגע כתוצאה משימוש בסימן המבוקש."

4. בע"א 9191/03 1160013₪\/ נ' אבסולוט שוז, פ"ד נח(6) 869 (להלן: "עניין אבסולוט") נקבע באשר לאופן הפעלת אותם שני תנאים שבסעיף 14(11) לפקודה, בפס' ח':

"אם כן, ההגנה דנן ניתנת ככל שהמדובר בטובין או שירותים שאינם זהים לאלה שבעבורם רשום סימן המסחר, כאשר לזה מוניטין במדינה החברה, וכאשר השימוש בסימן המתנגד שלא כראוי "מנצל באופן לא הוגן את האופי המלוחד או המוניטין של סימן המסחר או גורם לו נזק.

כאמור, בסעיף זה אין קיימת דרישת ה -חסופוו[חס); ראו טריטון וחבריו שם [15], בעמ' 243.

באשר לפרשנות הגנה זו מציינים המחברים (בעמ' 244 -245) כי "הדבר *יסוב על העובדות" (ההדגשה שלי - א' ר') ו"גורמים שניתן להביא בחשבון הם אם קיים קשר קונצפטואלי כלשהו בין הטובין של התובע לטובין של הנתבע העלול להזיק למוניטין של הטובין של התובע (הכתמת סימן המסחר); אם הציבור יניח קיומו של קשר במהלך המסחר... ואם יש סכנה רצינית לדילול סימן המסחר" (בתדגום חופש:* - א' ר')."

5. עוד נקבע בעניין אבסולוט כי באשר לתנאי השני בסעיף 14(11) יש להוכיח זיקה בתודעתו של הלקוח בין הסימן המבוקש לסימן המוכר היטב, ללא הכרח להוכחת מקרה של הטעיה בפועל. יש להוכיח בנוסף כי ייגרם נזק של ממש למתנגד, בפס' יב':

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

"ובאשר לשני התנאים שבפקודה: הקשר והפגיעה. קשר לטעמנו אינו רחוק מאוד מהטעיה, אך אינו זהה לה, והמחוקק הבדיל ביניהם בהגדרות:ו. רף הקשר נמוך מדף ההטעיה, אך עדיין יש צורך בזיקה שתהא ניכרת בתודעתו של הלקוח. ובאשר לפגיעה, יש לצודך להניח תשתית של ממש לאפשדות זו."

נקבע בעניין פנטקס כי זיקה בין הסימן המבוקש לסימנים מוכרים היטב עלולה להתרחש עקב התרחבותה של חברה בינלאומית לתחומי עיסוק משקיסים לתחום עיסוקה המסורתי, בפס' 44:

"תחום המוצרים המשווקים על ידי המתנגדת, ה( בתחום הצילום וה( בתחום המכשור הרפואי והאופטיקה, הס תחומים של טכנולוגיה. גם תחום מוצרי המבקשת הוא טכנולוגי, אם כי בקו מוצרים שונה.

בהתחשב בכך כי חברות בינלאומיות מסוגה של המתנגדת נוהגות לא אחת להדחיב את תחומי עסקיהן מעבר לתחום העיסוק המסורתי ההתחלתי שלהן, יהיה זה הג'יוני ביותר בעיני צרכן פוטנציאלי של משאבות לחשוב, כי המתנגדת החליטה לחדוד לתחומי טכנולוגיה נוספים, בכללם תתום המשאבות.

אין ספק כי העובדה שהמתנגדת אכן התפשטה מעבר לתחום העיסוק המסורתי והידוע שלה, הוא תחום הצילום, וחדרה לתחומי המכשור הדפואי והאופטיקה, תומכת בגרסה כי הסימן המבוקש עלול, ברמה גבוהה של סכנה, להצביע על קשר בין הטובין המשווקים באמצעותו לבין סימן המתנגדת."

יש לציין כי באותו עניין הסימן המבוקש היה והלסימניס של המתנגדות. לפיכך, נקבע שכי יש בקבלת הסימן המבוקש לפגוע במוניטין של המתנגדת. בעניינינו נראה כי זיקה זו בין הסימן המבוקש לסימני המתנגדת אינה חזקה באותה מידה כפי שנקבע בעניין פנטקס. אולס, תחום האופניים החשמליים הינו משקי בסבירות מסוימת לתחום ייצור הרכב, אך אין מדובר במוצרים באותו הגדר ואף הסימן המבוקש אינו דומה לסימני המתנגדת עד כדי לקבוע כי מתקיימת זיקה של ממש ביניהם.

עוד, מחומר הראיות עולה (נספחים 17 ו-18 לתצהיר מר כהן) כי העיתונות מתייחסת לסימן המבוקש כ-"ג'אגר" ולא כ-"יגואר". סביר להניח כי המבקשת הייתה מנסה לפרסם את מוצריה תחת השם "ג'אגר" אם רצונה היה להיבנות מהמוניטין של המתנגדת. במילים אחרות, לא רק שהמבקשת לא ניסתה ליצור זיקה בין סימן לבין המתנגדת, אלא שגם הציבור, הרגיל להגות את סימן המתנגדת כ"יגואר" לא מקשר בין סימן המבקשת לבין מוצרי המתנגדת.

בנוסף, המתנגדת לא פירטה את העובדות אשר יש בהן כדי להראות כיצד היא עלולה להיפגע משימוש בסימן המבוקש. המתנגדת מודה כי אינה עוסקת בייצור אופניים חשמליים או אופניים בכלל.

סבורה אני כי המתנגדת לא עמדה בנטל להוכיח את הקשר שעלול להיווצר בתודעתו של הצרכן בין מוצרי שתי החברות בשל הדמיון הנתון בין סימניהן. לא הוכח בפניי (כגון באמצעות סקרים) קשר כלשהו בין הסימנים ומידת הדמיון המסוימת הקיימת בין הסימנים אינה מספיקה. גם יסוד הפגיעה במתנגדת הנדרש בסעיף 14(11) לא הוכח כלל.

זאת ועוד, לאור השוני המהותי בין קהלי הלקוחות וצינורות השיווק, איני סבורה כי צרכן סביר יקשר בין מוצרי המבקשת למוצרי המתנגדת.

לפיכך ניתן לקבוע כי יש לדחות את ההתנגדות בעילה זו.

הטעיית הציבור ותחרות בלתי הוגנת

המתנגדת טענה כי רישום הסימן על שם המבקשת ייצור הטעיה בקרב ציבור הצרכנים וכן יעודד תחרות בלתי הוגנת במסחר כקבוע בסעיף 6(11) לפקודה. סעיף 6(11) כולל שלוש חלופות כדלקמן:

"סימן שיש בו כדי להטעות את הציבור, סימן המכיל ציון מקור כוזב וסימן המעודד התחדות בלתי הוגנת במסחר;"

לעניין החלופה הראשונה, דהיינו "סימן שיש בו כדי להטעות את הציבור", נקבע בעניין בע"א 51208706 163 נ' 6363 5./\.027 16שחו. 1 12618 דיניס עליון 2006 (69) (להלן: "עניין דלתא") כי עסקינן ב"סעיף סל", המציב במרכזו את שאלת ההטעיה.

שלושה הס המרכיבים של העילה לפי סעיף 6(11) לפקודה: המוניטין של בעל הסימן הטוען לסכנת הטעיה, הדמיון המטעה בין הסימנים, וחוסר תום לב בבחירת הסימן המבוקש (ראה התנגדות לרישום סימני מסחר מס' 178141 ואח', בקשות מתחר30.5.2012)).

לעיניו מבחני הדמיון המיושמים בעילה וו כבר נקבע כי דומיס הס לאלה המיושמים בעילה לפי סעיף 9(11) לפקודה (ראה עניין דלתא, בפס' (10). לפיכך, מאחר שקבעתי כי לא קיימת סכנה להטעיה בהתאם למבחן המשולש, ככל שהוא נוגע לסעיף 9(11) לפקודה, קביעה זו רלוונטית גם לסעיף 11(6) לפקודה.

בית המשפט העליון כבר מצא כי המבחן תום הלב האובייקטיבי הוא הנוגע לשאלת רישומו של סימן בפנקס סימני המסחר בע"א 6181/96 יגאל קרדי נ' (1998), בפס' 13 :

"מעבר לנדרש אוסיף כי גם אם קיומה של תחרות בלתי הוגנת ייבדק באמצעות מבחן העזר של תום לב, הרי שמדובר במבחן אובייקטיבי של תום לב, שהרי רמת ההתנהגות הנדרשת על פי דיני התחרות הבלתי הוגנת צריכה להיקבע על פי סטנדרטים ראויים של החברה ולא על פי האמונה הסובייקטיבית בדבר והגינות של המבקש לדשוס סימן מסחד."

בענייננו יש לבחון את הסיבה לבחירת הסימן על ידי המבקשת ואת הרצון להיבנות ממוניטין המתנגדת בבחירת הסימן ובשימוש בו. אשר לנסיבות בחירת הסימן שמעתי את עד המבקשת, מר וסרשפרונג שעיצב את הסימן ובחנתי את ההתכתבויות בנושא בין מנכ"ל המבקשת למעצב וסרשפרונג. ברור כי לא הייתה כל שאיפה להידמות לסימני המתנגדת או להיבנות מן המוניטין שלה וכי בעת הבחירה הרצון היה לשוות נופך "גרמני" לסימן, וכי שמה של המתנגדת ותחום הרכב בכלל, לא עלו בדיונים הפנימיים של מבקשת הסימן (ראה: סעיפים 4 - 7 לתצהיר מר וסרשפרונג; התכתבות דוא"ל בין מר כהן לבין מר וסרשפרונג (נספח 23 לתצהיר מר כהן); חקירות העדים מר כהן ומר וסרשפרונג, פרוטוקול הדיון מיוס 21.9.2016, עמ' 36 ו-52).

בפן האובייקטיבי יותר - בסופו של יום נבחר ועוצב סימן השונה באופן ניכר במראה, בצליל ובתחושה מסימני המתנגדת. בנוסף, המתנגדת אינה מייצרת או משווקת אופניים חשמליים ואין לה זיקה לתחום האופניים החשמליים.

לאור האמור איני סבורה כי יהיה ברישום הסימן כדי לגרום להטעיית הציבור או לתחרות בלתי הוגנת.

דוקטרינת הדילול

1. יודגש כי בכל הנוגע לדוקטרינת ה"דילול" אין הכרה כי תהיה תחרות בין המוצרים עד כי תיווצר הטעיה בציבור ביחס למקור המוניטין ודי בכך שהמוניטין של בעלת הסימן המפורסם ייוחס למבקש הרישום (ראה פסק דינו של כב' השופט אנגלרד בע"א 6181/96 יגאל קדדי נ'

"אמנם בסעיף 11 לפקודה אין התייחסות ישירה לדוקטרינת 'המוניטין הבינלאומי' או לדוקטרינת 'הדילול', אך לדעתי ניתן לשלב את הרעיונות העומדים מאחורי דוקטרינות אלה לתוך המושג של 'תחרות בלתי הוגנת'. השימוש במוניטין של עסק מפורסם, שפרסומו חוצה גבולות, על ידי גודל זר לשס קידום עסקיו שלו הוא בבחינת תחרות בלתי הוגנת. סימני מסחר, אשר רכשו לעצמם הכרה בינלאומית ומוניטין בעלי עצמה כה גדולה עד שהם חודגים מעבר למוצרים הספציפיים בהס עוסק בעל סימן המסחד, ראויים להגנה בדין. השימוש בסימן המפורסם אינו הוגן משני היבטים לפחות - ראשית, המשתמש בסימן המסחרי של מוניטין עליהם לא הוא טרח. הוא נהנה, ללא הצדקה, מהיתרון שמקנה לו השימוש בסימן המסחרי המפורסם, שנית, ניצול המוניטין טומן בחובו פגיעה אפשרית בבעליו החוקיים של סימן המסחר, בגלל פיחות ודיכול המוניטין ושחיקת הייחודיות של סימן המסחד. לאור דברים אלה ברי, כי אין לשים את הדגש על מניעיו הסובייקטיביים של המשתמש בסימן המפורסם; די בהוכחה כי השימוש בסימן המסחר המפורסם עשוי לקדם את עסקיו של המשתמש בשל המוניטין של בעל הסימן המפורסם. ההנחה היא, כי בהגבלת השימוש בסימן מסחד מפורסם וייחודי לצורכי עסקים אחרים יש משום שחיקה ודיקול בייחודיות העסק של בעל סימן המסחד."

בעניין בקרדי ולאחר מכן בע"א 10959/05, (פורסם בנבו, 7.12.2006) אשר קביעותיו עמדו גם בדנ"א 10639/06 (פורסם בנבו, 8 נקבעו ארבעה תנאים מצטברים לצורך טענה לדילול מוניטין, בפס' 11 :

"1. בעסק מפורסם חוצה גבולות; 2. לסימן עצמה כה גדולה שהיא חודגת מעבר למוצר הספציפי; 3. יש להוכיח כי השימוש נועד לקדם את עסקיו של המשתמש בשל המוניטין של בעל הסימן המפורסם; 4. רמת ההתנהגות הנדרשת על פי דיני התחרות הבלתי הוגנת צריכה להיקבע "על פי סטנדרטים ראויים של החברה..."."

ייתכן וכי מתקיימים במקרה זה התנאים הראשון והשני באשר למידת פרסומו ועצמתו של הסימן "102128" החורגת מעבר למוצר ספציפי. אך לא שוכנעתי כי יהיה בסימן המבוקש כדי לקדם את עסקי המבקשת בישראל בשל המוניטין שנצבר למתנגדת בתחום הרכב וזאת כפי כבר פורט לעיל.

עוד, נקבע כי דוקטרינת הדילול תופעל רק במקרים חריגים בלבד ואיני סבורה כי מקרה זה שבפניי הוא מקרה המצדיק את הפעלתה, ראה ע"א 563/11 ג'לאל יאסין (פורסם בנבו, 27.8.2012), בפס' 19 ;

"מתיאור זה עולה כי הדוקטרינה של דילול מוניטין אינה דורשת הוכחה של חשש להטעיית הצרכנים. אולם, נדאה לי כי המקרים בהם ראוי לקבוע שהתקיים דילול מוניטין גם אם לא הוכחה הטעיה כלשהי, הס מקוים יוצאי דופן שבהס נבע העדר ההטעיה למשל מכך שהמוצר שייך להגדל שונה לחלוטין (כפי שקרה למשל בפסק הדין בו הופעלה לראשונה דוקטרינה זו), ומכל מקום, אין לאמץ דוקטרינה זו כברירת מחדל בכל מקרה שבו לא הוכחה הטעיית צרכנים - כפי המקרה שבפנינו."

תקנת הציבור

המבקשת טוענת כי יש בסימן המבוקש לפגוע בתקנת הציבור בהתאם לסעיף 5(11) לפקודה הפוסל מרישום סימנים הפוגעים או עלולים לפגוע בתקנת הציבור או במוסר.

נקבע כי סימן מסחר מטעה את הציבור לא ייחשב כמנוגד לתקנת הציבור, וכי הפקודה ייעדה עילה ספציפית לסימנים מטעים, ראה התנגדות לרישום סימן מסחר (מעוצב) רטר - מכללה לדמיון מודרך ונל"פ בע"מ ואח' נ' יובל שנפר (פורסמה באתר רשות הפטנטים, 22.10.2014), בפס' 49:

"לטעמי, עיצובו של הסימן באופן המדמה אותו לחותמת דשמית, לא נכלל במסגרת אותם מקרים קיצוניים אשר לשמם נועדה הוראת סעיף 5(11) ומתאים לדון בה במסגרת עילת ההטעיה הקבועה בסעיף 6(11) לפקודה."

בעניינו לא רק שלא תיגרס כל הטעיה לציבור מרישום הסימן אלא שלא מתקיימת כל פגיעה במוסר או בתקנת הציבור מרישומו. על כן נדחית טענת המתנגדת בעילה זו.

בכתבי טענותיה העלתה המתנגדת טענות כלליות באשר לאופיו המבחין של הסימן בהתאם לסעיף 8(א) לפקודה ולזהות בין הסימן המבוקש לבין שמה של המתנגדת בהתאם לסעיף 12 לפקודה. משהמתנגדת לא הרחיבה בטענות אלה בסיכומיה ולאחר שנראה כי אין מחלוקת כי יש לסימן המבוקש אופי מבחין אינהרנטי (וכיוון גם נרכש) ולאחר שדנתי בשאלת הדמיון בין הסימנים, איני מוצאת להרחיב בדיון בטענות אלה.

סוף דבר והוצאות

ההתנגדות לרישום סימן המסחר 267585 נדחית והוא יירשם בפנקס. המתנגדת תשא בהוצאות בקשת הסימן בגין הליך וה בסך 5,000 ₪ ובשכר טרחת עורכי דינה בסך 60,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.