סימן מסחר 36901

ההחלטה:

2 בפגי רשם הפטנסים, המדגמים וסימני המסחר

המבקשת: מפעלי מתכת נגען באמצעות אברהם את גינת ע" ג. גינת, עו"ד וס. קולב, עו"ד ועורך פסנטים בעלת הפטנט: לגו מ. למלסטרייך בע"ם באמצעות כהן צדק ורפפורט - ע"י ד"ר ס. פלד, עו"ד

ח ה ל ס ה ,

1 ביום 17.9.79 הגישה החברה מפעלי מתכת נען (להלן - המבקשת) בקשה לביטול הפטנס מס' 36901 (להלן - הפטנט) הרשום בפנקס הפסנטים בשם לגו מ. למלסטרייך (להלן - בעלת הפטנס).

2 העילות לבקשת הביטול הן כדלקמן: תביעה קודמת וחוסר הידוש, חוסר תועלת, חוסר התקדמות המצאתית, הפירוט והתביעקות אינם ממלאים אחרי הוראות חוק הפטנטים, תשכ"ז-1967 (להלן - חוק הפסנטים), דו-משמעות ואי-בהירות הפירוט והתביעות, בעל האמצאה לא היה הממציא.

המבקשת הגישה ראיות בצורת שלושה תצהירים של גלילי (להלן - גלילי 1)), שני תצהירים של אריאלי (להלן - אריאלי 2,1), תצהיר סל גרני ותצהיר של רינקביץ.

בעלת הפטנט מצידה, הגישה ראיות בצורת שני תצהירים של הממציא, גלעד (להלן - גלעד 2,1), שני תצהירים של פורה (להלן - פורה 2,1) ותצהיר של לגו מלסטרייך.

2. בבית המשפט המחוזי, בתיק ת.א. 16ם נמצאים במישור אחד, וזהו "ההבדל היחידי" לדעתו עם ש.ג.2. לעומת זאת, בסוף הקטע המצוטט, הוא מתייחס לפמנם, דהיינו לש.ג.2 (בפי שהגדיר זאת בסעיף 2 לתצהירו ב/9) ולא לש.ג.1 כפי שפירש בפכות ב"ב המבקשת. אי לכך אין שום התירה גם כאן!

העולה מהניתוח המפורס הנ"ל כי המבקשת לא הצליחה להוכיח שום סתירה. - של פורה ולכן שאין להטיל שום ספק באמינותו,

(ב) בעלת הפטנט מצידה מענה: העד העיקרי של המבקשת, גליל, כי הוא עובד של המבקשת, נולד בקיבוץ שבו יש למבקשת מפעל, וגאמן לה לאורך כל הדרך. היא טענה שדעת גליל משוחדת, בגלל האינטרס שלו בדיווח. מדובר בעד שעקש למבקשת להפר את הפטנט, נלחם בו וניסה להוכיח שלא הייתה כל הפרה. אפילו הוא ניגש לעניין בפונה פורה, אינו יכול להתגבר על הסובייקטיביות הזו. כחיזוק לטענתה הפנתח בעלת הפטנט שתסומת לבי לעדותו של גליל בעמ' 27. לפרוטוקול מיום 2.11:80: כאשר נשאל גלילי איך מדד גלילי את הרדיוס, הוא הסביר כי גלילי הסתמך בעניין זה על תצהירו הראיונות של פורה. ברור שהעד גלילי מדד את הרדיוס ביום 19.9.79 לפני שפורה נתן את תצהיריו ביום 6.1.80!

ב"כ המבקשת טענה שזוהי נקודה צדדית ושהעובדה שגלילי הוא קובע של (ג) המבקשת לא השפיעה על עדותו.

לא נעלמה מעיני גם התנהגותו של גלילי שבמשך כל הדיון (שנגמר כמה ימים!) ישב על יד באי כוח המבקשת ויעץ להם בנדון. אין פסול כמובן שבאי כוח המבקשת יתייעצו במשך הדיון עם מומחה, אבל יש פגם בכך שובחרן דווקא באותו מומחה כעיקרי שלהם.

יאים במיוחד הדברים שכתב בא בספרו (מהדורה 2, עמ' 212): (ציטוטים נשמרים ללא שינוי)

לכן, יש להתייחס בזהירות לתצהיריו ולעדותו של גלילי, שאלה אחרת שהעלו הצדדים, המצטברת לסוגיה, של מהימנות העדים, היא מיהו הנמען של הפירוש. תשובה לשאלה זו חשובה להכרעה. בכל העילות לפי סעיפים 9,5,4 כ ו-13 לפני הפטנטים.

המבקשת טענה כי פורה אינו הנמען, כי אינו עוסק ביצור טפטפות בעוד שגלילי הוא הנמען כי הוא מהנדס העוסק בתכנון ויצור ספטפות, והמסתמן בעניין זה על (ציטוטים נשמרים ללא שינוי).

התקפה זו על כישוריו של פורה אינה במקומה, כי לא מדובר כאן על תהליך יצור של טפטפות, אלא על טפטפות כשלעצמן, ולכן העובדה שפורה אינו עוסק ביצור טפטפות אינה רלוונטית. פורה הוא פרופסור בטכניון ומומחה להידרודינמיקה, נושא שהוא רלוונטי במיוחד בדין זה באשר חלק מכיך מהשאלות שבמחלוקת מתייחסות לבעיות של זרימת מים. יתר על כן פורה נתן את הצהירות בהליכים אחרים העוסקים כולם בטפטפות והמבקשת לא הביאה כל הוכחה, ואף לא שענה, כי עדותו שם נפסלה או התקפה בשל הסיבות שהיא מנתה.

מאלפים בהקשר זה דברי סרל, בסעיף 927: (ציטוטים נשמרים ללא שינוי)

(ד) בעלת הפטנט מצידה טענה כי אין לקבל את עדותו של גלילי בקניין ההתקדמות הפטנטית בהסתמכה על קובובי נגד תריסול, פס"ם ק' 123-28ן: "העד בן-טל, מנהלת הנתבעת, סיים את לימודיו בטכניון בשנת 1951. במשך השנים לאחר סיום לימודיו עבד כמהנדס בניין, את החברה הנתבעת הקים ב-1957. אף אם קדמויותיו בשדה ייצור התריסים לתאריך הקמת הנתבעת הרי לכל היותר מדובר בסנה אחת; בין השניס 1956 ל-1957. תאריך הפטנט הוא 1.1,1954. כיצד יכול עד זה להעיד על הידע שהיה קיים טרם מתן הפטנט - מה גם שכבר בשעה שהיה להתעניין בתריסים לא רץ ידוע על קיומו של הפטנט ... אלא שכלל וקבל הגנה על כלול זה".(ההדגשות שלי י.צ+),

בעלת הפטנט מנסה לפרש קטע זה כאילו אין לקבל עד שלא היה במקצוע בתאריך הגשת הפטנט, גלילי התחיל לעסוק בשטח הטפטפות רק 'ב-1972 בלוך התאריך הקובע הוא 1971, וב-1975 חוא ראה את הטפטפת לפי הפטנט בשטח.

לעומתח, טענה המבקשת ששאלת ההתקדמות ההמצאתית מפבע הדברים נבחגת תמיך לאחר התאריך הקובע. תמיד מסתכלים על כך במבט לאחוחר ואין שום נפכות לעניין שהעד נתן את דעתו לסוגיה רק לאחר התאריך הקובע, אף פעם העד אינו מעיד בעניין זה בתאריך הקובע, תמיד מובא אליו הופר רלוונטי בתאריך מאוחר יותר. אין שום תנאי בהוק שאיש המקצוע גם היה צריך לתת דעתו על השאלה בתאריך הקובע, המבקשת הביאה דוגם; מתחום המשפט; אין ספק שמותר לשאןל משפטן מה הייתה התשובה לשאלה משפטית מסוימת בשנת 1950, לאור מצב החוק בשנה 1950, ותסובה כזו יכול לתת משפטן גם אם בשנת 1950 הוא עדיין לא למד משפטים.

זוהי דוגמא משכנעת לדעתי מה גם שהפירוש שנתנה > לפס"ך הנ"ל מומעה והנסיבות סונות. אכן, העד שנפסל שם, ידע על הפטנט כאשר החלי לעסוק בשטח התריטים בעוד שאצלנו גלילי לא ידע מאומה על הפטנט

בנת 1972 כאפר התחיל לעסוק בשטח הטפטפות, שכן רק ב-1975 ראה לפי הפטנט, אי לכך, אין לפסול את עדותו של גלילי בשאלת ההתקדמות ההמצאתית.

(ה) השאלה הטרומיזת האחרונה טקלי להכריק בה בהקסר זה היא מהו תפקידו של מומחה המעיד על פטנט. (ציטוטים נשמרים ללא שינוי)

או לדעת טרל (עמ' 137): (ציטוטים נשמרים ללא שינוי)

תפקידו של מומחה הוא לקבוע עובדות ואל לו לתות דעהו ולקבוע בעניין התקדמות המצאתית ... נראה לי כי רצוי להזכיר את תחומי העדות של הפומחה, שהוגדרו בידי הלורד טומלין בפמק דינוּ בעקנין (ציטוטים נשמרים ללא שינוי)

"ואכן ההגיון כוְתַן ספירוט של פטנם תייב להתפרש כפסמך אחיד ושלם ונקי בפירוט כזה מצטייר אפילו יותר מאשר במסמך אחר, הקשר שבין חלקיו השונים: תחילה באים התיאור והשרטוטים, ואח"כ התביעות הנשמכות עליהם, והנובעות מהם, לא ייתכן לומר שיש להפריד את התביעות מכל האמור קודם לכן, כאילו נוּלדו הן מאוויר,"

כלומר, אין לפרש את התביעות בניגוד לפרסי התיאור ולכן הפירוש של גלילי אינו סביר כי אין למצוא בשום שרטוט של הפטנט חיבור בין ציריהם של הקפקים; להיפך, הן התיאור והשרטוטים וגם התביעה 1, כשלעצמה, מורים בבירור כי הכוונה לקטעים מחובריים ביניהם הנמשכים לחורך ציר; בכל תביעה לא הוגדר איזה ציר, ובכל צד, כי תביעה זו כוונתה לכסות את שתי האפשרויות (א) ו-(ב) שהזכיר גלילי, דבר

(ז) (ח)

לגלילי כשלעצמו כאשר לכל אפשרות כזו יש סימוכין ברורים בפירוט, כפי שניתן לראות למשל בציורים 4 ו-5.

גלילי הצהיר פלא. מובצת לו המשמעות של הקטע "מת81280+10 110% 01 8ַאַמב0 מ1 2מ6801%1ץ 88ת6ט למס" המופיע בתביעה 1, ושהוא אינו רואה בשרטוטים שום עיקולים מתמטכים. פורה לעומתו הצהיר כי זה ברור וכ' לפוטורי אמסמתי. (ציטוט נשמר ללא שינוי)

פורה בדיעה כי הפירוט (ך) אינו במקום כאן ורק ( ) הוא פירוש סביר, אני מעדיף את עדותו על זו של גלילי שלא הביא שום הוכחה בניגוד לפורה. יתר על כן הפירוש של פורה תואם את המצוייר בשרטוטים בו רואים בבירור שהקטעים מחולקים לעיקולים החוזרים על עצמם ברציפות, אחד אחרי השני והגורמים לשינויי כיוון תכופים של הזרימה.

יצוין, כי בניגוד לטענת ב"כ בעלת הפטנט, מותר לעד להסביר מונחים מכניים כפי שצויין במפורש בהחלסתי בעניין מנור שהוזכר בפסקה (ה) דלעיל.

גלילי הצהיר כי לא ברור לו המונח המופיע "6עמ+6778 01 01₪8הק". בסיפא של תביעה 1 ושאין הסבר בפירוט כיצד למדוד רדיוס זה, בעלת הפטנט טוענת בהקשר זה כי פורה הצהיר שברור לו מהספרות המקצועית, כגון ב/6, *י7 מודדים את רדיוס העקמפמיות של ל בר.

בעלת הפטנט טוענת גם כן כי במוצגים ש.ג.15 (ציור 6 ש.ג.16 (ציור 17) ו-ש.ג.18 (עם' 6 למשסל) מראים בבירור רדיוס זה, סזהו מונח מוכר ע"י בעלי המקצוע: .

המבקשת טוענת שבספרות זו סומן הרדיוס / במפורש בציורים ודבר זה מצביע על כך כי הרדיוס אינו חד-משמעי, בעלת הפטנט מצידה מצביעה על כך שגלילי פצמ)/שהקוסר הוא חד משפעי (עמ' 10 לפרוטוקול מיום 3.11.80). והנה, למרות ש- א הד- משפעי מצאו לגכון בעל המקצוע לסמנו גם בסרטוטים שבמוצגים ש.ג.15, ש.ג.16 ו-ש.ג.18, . ולכן העובדה שסימנו גם את הרדיוס אינה מצביעה על כך שהרדיוס איגו חד-משמעי, בניגוד לסענת המבקשת, אמנם מחלק מהמוצגים שהביאה המבקשת משתמע שבמקפש מפויימים קשה להגדיר רדיוס זה, אבל מדובר שם במקרים על מדידת הפסדי עומד וברובם הרדיוס מוגדר באופן חר-פפמעי.

ההשגה כלפי התביעה 1 בהקשר זה איננה בעניין מדידת הפסדי עומד אלא בעניין מדידת הרדיוס כדי לבנות טפטפת לפי הפטנט. אך בכך אין שום בעיה, והראיה, המבקשת עצמה לא התקשתה לבנות הטפטפת ב/2 המכונה "נען-מיף", לפי הפטנט דנן. הצא אפילו לא טענה שהיה לה קושי כלשהו ביצור בשל חוסר הבהירות של הרדיוס! ומניין לנו כי ב/2 מיוצרת לפי הפטנט? זוהי דעתו של פורה וניתן להגיע לאותה מסקנה ת"פ המוצג ש.א,.2 שנשפת לאריאלי 2, לפיו קבלה המבקשת רישיון יצור לפי הפטנט מבעלת הפטנט, ומהופאה המבקשת שהיא משלמת תמלונוגים לְבַעַלֶת הפטנט ע"פ א.א%2%

ויתרה מזו, לגלילי לא הייתה שום בעיה עם הרדיוס, והוא אף מדד אותו והראה אותו בטרטוט שצירף לתצהירו ביום 19.9.79, וזאת לפני שהסביך פורה אי מודדים הרדיוס בתצהירו מיום 6.1.80! אפילו לגלילי עצמן לא היה קושי למדוד את הרדיוס כפי שניתן להסיק מסעיף 3 להצהירו השלישי, או מחקירתו (עמ' 20 לפרוטוקול מיום 11.80). בה הוא מודה שהוא רואה בעין בלתי מזוינת ט- 18/5 ג-1/3 וב-ב/2.

אי לכך, גם בנקודה זו, שעדות בעלת הפטנט וראיותיה משכנעות יותר מאלה של המבקשת ולכן אינני מוצא שום ליקוי בתביעה 1 של הפטנט. עם זאת, רצוי ליתר בהירות לסמן את הרדיוס בשרטוטים

(ט) גלילי בתצהירו הראשון תוקף את התביעה 2 וְּמוען שלא ברור לאזו יציאה הכוונח - וזו לסונה של תביעה 2: (ציטוט נשמר ללא שינוי)

פורה, מצידו, מצה'ר כ* ברור שהכוונה ליציאה של המים מהפטפת. גלילי אינו מבין אם הכוונה ליציאה 11 מן החריץ ( ציור א3, המפונֶהּ "016" בפירוט) או ליציאה 12 מן הספספת (המכונה "1צםב" בפירומ), גם כאן הנני מססים עם פורה שמדובר ביציאה מן הטפטפת כי יש לפרש את התביעה קהסתמכות על התיאור, ובתיאור באופן עקבי מכונה היציאה מן המפספת "616%מ0" בע סמיכה חשמלית עם עיקולים, אבל הם נמצאים בקצות הקטעים ולא בתוכם ואין זכר ליחס 4122/59.

ב/5 הוא תקציר הרצאת כרמל, אבל לא הוכח שזה פרסום קודם כי קיים רק מכתב (שלא הופץ ברבים) עם התקציר; לא ברור אם ההרצאה התקיימה לפני התאריך הקובע. מכל מקום גלילי השיב שלא נכח בהרצאה והודה ס"ה הספטפת לא דומה". אם כן, יש לדחות גם מסמך זה.

לאור הניתוח הנ"ל, ברור שיש חידוש בפטנט.

אין התקדמות המצאתית בפטנט?

כפי שכבר קבעתי בפסקה 8(ה) הנ"ל תפקידו של מומחה איננו לפרש את הפירוט והתביעות, אלא זהו תפקידו של בית המשפט ושל הרשם. לכן לאורך החלפמתי זו לא קבלתי את הפירושים השונים שגתנו העדים ובאי כוח שני הצדדים לפירוט ולתביעות של הפטנט ושל הפטנטים האחרים שהובאו, בפסקה 3 דלעיל קבעתי שנמצאה המצאה תובעת יחידה להשקייה בעלת:

(א) המחולק מהמסך (ב) המחולק לקטעים מחוברים (ג) כאשר כל קטע מחולק לעיקולים הגורמים לשינויי כיוון תכופים של זרם המים.

(ד) כאשר לכל עיקול יש רדיוס עק曲מיות השווה או קטן מרוחב החריץ (2), דהיינו פ/ל.

ב"כ המבקשת הסתמכה על הלוח כדי להוכיח שאין התקדמות המצאתית בפטנט לעומת צירוף הפטנטים הקודמים, שהתבונה (א) ידועה מש.ג.1,1, ס.ג.2 ו-ב/1. התכונה (ב) ידועה מס.ג.2 ו-ב/1.

ב"כ המבקשת טוענת שהתכונה (ב) ידועה מש.ג.2, ב/1, ש.ג.7 או ש.ג.8, אבל כבר דחיתי טיעון בפסקאות 9(ב) ו-10; הוא פורסם וטוען שגם ש.ג.1 מתאר את התכונה (ג), ואני מקבל מענה סתמית זון הפירוש הנכון של ש.ג.ן הוא שפטנט זה מתאר כיסים מחוברים בנתיב מעוקל; אין בו קטעים בין שגי קצוות כמוגדר בתביעה 1 של הפטנט, ולא עיקולים בהוך, הקטעים, וגם לא קטעים המתמשכים לאורך הציר!

(ג) את התכונה (ד) טוען ב"כ המבקשת שניתן ללמוד מ-ש.ג.16 ומ-ס.ג.417 נכון שבשני מסמכים אלה מוזכר היחס פ/1. אבל טענת בעלת הפטנט היא ששם לא מדובר בטפטפות אלא במובלים גדולים שבהם רוצים למנוע, את הפרה העומד, דהיינו במפרה הפוכה לזן של הפטנט מסעיון זה נתמך קע"י פורה בסקיף 18 לתצהירו הראשון, בעלה העמנט מוסיפה ומסתמכת על ש.ג.20 ו-ש.ג.18 מהם עולה שלאחר ביצוע מחקרים רבין אין הסבר ברור לזרימה בעיקולים:

לדעתה, מפקנה זו של המחקרים הנ"ל, מצביעה על קיום התקדמות המצאתית בתכונה (ד) הנ"ל. ב"כ המבקשת מצביק על כך שפורסמה הודעה בעמ' 1 לפרוטוקול מיום שב-ס.ג.22 קיים היחס 3/9 ופ.ג.23 הוא שרסוט של טפטפת כגראה לפי הפטנט ש.ג.ן של המבקשת, הנושא את התאריך 8 , אבל המבקשת לא הביאה טוענת שאמנם השרסוס ש.ג.23 פורסם ברבים לפני המפברק הקובע. יתר על כן, ש.ג.23 הוא מסמך פנימי של המבקשת והיה דוע לה לפני התאריך הקובע; אם כך, אם נניח בהתאם לטיעון המבקשת, שאין התקדמות המצאתית בפטנט לאור ש.ג.23, נשאלה השאלה, למה המבקשת עצמה לא עשתה את "הצעד המובן מאליו" הזה ולא הכניסה ב-ש.ב.23 את השיפורים הבלתי משמעותיים לטענתה, כדי לקבל טפטפת כזו של בעלת

(ד) (ה)

הפטנט? משלא עשתה כן, מסקנתי היא שפענוחונה של המבקשת היא תכנון שלאחר מעשה. המבקשת מסתמכת בהקשר זה גם על ב/11 ו-ב/12: אגי דוחה טענתה זו, כי שני המסמכים הנ"ל פורסמו לאחר התאריך הקובע.

אבל בחקירתו הודה עורו שאפשרי ללמוד על היחס 135/2 מהספטפת ב/1 של ריגקביץ (עמ' 13 ו-19 לפרוטוקול מיום 4.11.80) ובזה הוא מחזק את תצהירו של גראני סמדד 4 ב-ב/1 ומצא שה122/20%:

אי לכך, המסקנה היא שהתכונה (ד) של התביעה ידועה.

שני הצדדים התווכחו רבות על תכונות נוספות של הספטפת לפי הפטנט. בעלת הפטנט טענה ובצדק, שלפי התביעה 1 המצאה אינה מוגבלת לקטעים בכיוון ציר הטפטפת, אלא שהיא מכסה גם קסעים היקפיים, גלילי ניסה להוכיח שגם ב.ג.2 קיימת אפשרות כזו, ולצורך זה צייר שרטוט ב/4. הנני דוחה פירוש זה של גלילי כי הוא סותר לחלוטין את ההגדרה המפורשת בתביעה 1 של ש.ג.2:

(ההדגשה שלי י.צ.) ואת הכתוב עמ' 11, שורה 7 של ש.ג.2: (ההדגשה שלי י.צ.), וגם נוגד את הביטוי של ש.ג.2 בספטפת ב/1.

גלילי גם ניסה לפרש את הכתוב עמ' 14 של ש.ג.2: (ההדגשות שלי י.צ.) במצביע על בוונת רינקביץ להכפיל את מספר העיקולים ובכך להגיע למפטפת דומה לזו של בעלת הפטנט. אבל התיאור עמ' 14 נוסה כרקע לציור 13 וכבר קבעתי שאינו מלמד על הפטנט אם אמנם הייתה כוונה כזו לרינקביץ, למה לא טרח להראות את הכפלת מספר העיקולים באחד מ-15 השרטוטים המלווים את ש.ג.12 אי לכך, אינני מקבל מענה זו, בהקשר זה ברצוני לציין, שבהתאם להחלפתי הנ"ל בעניין קוקצנגד שמרוק, הבאתי בחשבון את הפטנט הקודם ש.ג.2 בדיו] בהתקדמות המצאתית, למרות ש-ש.ג.2 אינו פרסום קודם.

ועד בפענין ריבוי העיקולים, פורה חישב בתצהירו הראשון שאם היו משתמסים ב-ש.ג.2 בטפטפת הקפר סל ספטפת לגו ב/3 (1.5 מ"מ) עם

נתיב ברוחב של 1,5 מ"מ, היו יכולים להכניס רק 24 נתיבי תנועת או 25 עיקולים לעומת 0 עיקולים ב-ב/3.

ב"כ המבקשת מביא עוד טענה באותו עניין: בעמוד 18 לפרוטוקול מיום ש.ג.24, פסקה 4(5), ציור 31, מלמד על סנ*. ברכיים סמוכות, ומכאן מסיק ב"כ המבקשת טריבוי הברכיים מגדיל בהרבה את הפער העומד, אבל פורה מעיד לעומת זאת שזה מתייחס למספרי רינולדס גבוהים, בניגוד לפטנט, למעסה ש.ג.24 אינו מלמד דבר על היחס 5/א ועל הלוקת הקטעים לעיקולים, בתוף הקטעים.

ב"כ בעלת הפטנט טוענת שההצלחה המסחרית של ספטפת לגו מצביעה בבירור על קיום התקדמות המצאתית בפטנט. ב"כ המבקשת טען שקומתו כי יש להתייחס בזהירות ובסיגים לטענת ההצלחה המסחרית%

בעמ' 43 בספר = %8מ28%8 מס י81%61 1168 (מהדורה שניית) כתוב; (ההדגשה שלי י.צ.) ואת הכתוב עמ' 11, שורה 7 של ש.ג.2:

אני מקבל את המבחן הנ"ל| עפ הפסיגות שהובעה לאחר מכן בפדְ"י כוּ(2) 317, 321, פשה רוטשסילד נגד יסראל מיסליבורסקי:

"עורך דין זליגסון סען, רב מצביעה על כך שהיה בהן הידוש הראני לפטנט, אכן הלבה היא שהעובדה פלתמיכות המערעח היה ביקוס שההצלחה המסחרית של מוצר תחדשס מהווג גוּרֶם בעל משקל רב בקביעה, ‏ שיש במוצר התקדמות המצאתית, אולם בורם זה אינו כסלעצמו ממריע- וכבר היו מקרים, שבהם נקבע, שאין התקדמות המצאתית, על אף שהיתה הצלחה מסחרית"+ |

העולה מכך הוא שהצלחה מסחרית מצביעה על התקדמות המצאתית אט בעלת הפטנט מצליון להוכיה את קיום חמשת התנאים המצטפברים הבאים:

(1) הצלחה מסחרית של המצאה ל (2) קיום בעיה סכנולוגית שנשארה זמן רב ללא פתרון (3) כשלון של אחרים בפתרון הבעיה

יתרונות של המצאה.

(4)

התנאי הראשון התקיים בפטנט, כי גלילי הודה בתקירתו (עמ' 4 לפרוטוקול מיום ) שמוכרים בשוק את הטפטפת של לגו, חי"קו"י המצאה ע"* המתתר*.

גם סעיף 6 בתצהירו של נעם למלשטרייך מצביע על הצלחה מסחרית כאשר הצהיר שהספטפת של לגו הביאה ל"מהפכה" ושהיא "אמינה ביותר בסוק".

גם התנאי השני הוכח, אם נתבונן בטפטפות הקודמות שהייתה קיימת בהן בעיה של סתימה ושא הצליחו להשיג הפסדי עומק גדול בפטנט קטנה, כמו למשל בפטנט של בלס ש.ג.3 משנת 1964, או אפילו בב/1 שאינה מצליחה לשמור על זרימה טורבולנטית לאורך הקטעים הארוכים שבחריץ אף התנאי השלישי התקיים: גלילי הודה בתקירתו (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 2.11.80) כי המפטפת לפי ש.ג.1 של המבקשת לא הגיעה מעולם ליצור מסחרי; לכן ש.ג.! מהווה הצעה על הנייר בלבד. גם המפטפת ב/1. כי לא הצליחה לפתור את הבעיות שהפטנט פתר אותן, הוכחה לכך היא העובדה כי

לפי ש.ג.2 לא נמצאת כיום בשוק ולא נחלה שום הצלחה מסחרית

בתצהירו רינקביץ לא הזכיר שום הצלחה מסחרית אלא רק יצור ראסוני בארה"ב שלא היה לו המשך, שכן לא הובאו בתצהירו שטום נתונים על כמויות שנמכרו. יתר על כן, גלילי הודה בעמ' 5 לפרוטוקול מיום הספטפת ב/2 שמשווקת המבקשת אנה מיוצרת לפי הפטנט

שהוא נאחרון שימש כיועץ למבקשת אם רינקביץ עצמו לא מצא לנכון להמליץ למבקשת על ייצור לפי הפטנט שלן טפט שהוא נכשל בנסיונו לפתור את הבעיות שהפטנט הצליח לפתור אותן.

ואמנם הטפטפת ב/1 היא גדולה מדי בהשוואה לטפטפת ב/3 לפי הפטנט ואינה מצליחה לשמור על זרימה טורבולנטית לאורך הקטעים הארוכים שבחריץ, כפי שהודה גלילי עמ' 16 לפרוטוקול מיום 70,,

ומה עם התנאי הרביעי? גם הוא קיים בפטנטמן הטפטפת לפי הפטנט היא היתידה המביאה ליתרונות הבאים: הקטנת מידות הטפטפת, פתרון בעיית הסתימה תוך הקטנת הטפטפת, גידול משמעותי של הפער העומד. וכפי שראינו לעיל, יתרונות אלה לא הושגו בטפטפות הקודמות: ש.ג.1, ש.ג.2 ו-ב/1.

התנאי החמישי אף הוא קיים: אין מחלוקת בין הצדדים כי בעלת הפטנט נתנה רישוי למבקשת ומקבלת ממנה תמלוגים (אריאלי 1, סעיף 5). יש גם הוכחות שהספטפת "נען טיף" מיוצרת תחת רישוי של המבקשת (אריאלי 2, סעיף 2) וגם גלילי מאתר ש"ג.ן מיף" ו-ב/2 זהים ושהטפטפת ב/2 מיוצרת לפי הפנטנט (עמ' 9, שורות 18,17 ועמ' 4 לפרוטוקול מיום 2.11.80). אם כך הוכח שהמבקשת עצמה מעדיפה לייצר את הספטפת לפי הפנטנט ולא לפי הפטנט שלה ש.ג.1 או של יועצה רינקביץ ש.ג.2! הוכחה נוספת לחיקוי המצאה ע"י אחרים ניתן למצוא בסעיף 4 סל ש.א.3 שצורף לאריאלי 2, ממנו עולה בי לגו "יצרנים אחרים" נצלה את המצאה (כנראה לפני שרכסה את הפטנט, כי המצהיר מציין שלגו לא שלמה תמלוגים לגלעד)ן המצהיר מעיד גם כי "עיקר בניית הספוק והחדרת המוצר לעסו אחרים" דבר המצביע על חיקוי המצאה בהרחבה, ומופיף שההשקעות של המבקשת "כזסו מידית על ידי רווהים" דבר המצביע על הצלחה מסחרית של הפטנט.

אי לכך, הוכח שחמשת התנאים להצלחה מסחרית שקבעתי קיימו, דבר המצביע על התקדמות המצאתית בפטנט.

ברצוני לציין שהייתי מגיע למסקנה זו גם בלי הוכחה זו של הצלחה מסחרית, כי ברור מהניתוח דלעיל כי אפילו צירוף כל הידע הקודם אינו מביא להמצאה ואינו מלמד על התכונה החיונית (ג) של התביעה 1.

[

2

לצדדיכם לסכם את טענותיהם בכתב בנודה זו,

אין גם בקביעתן של גלילי בסעיף 15 לתצהירו הראשון, כי אין התקדמות המצאתית בפטנט, כדי לשנות את מסקנותי, כי בסעיף 15 הנ"ל חרג גלילי מתפקידו של מומחה כפי שהגדרתיו בפסקה 8(ה) דלעיל, והסיק מסקנה השמורה לבית המשפט או לרשם.

אי לכך, הנני קובע כי קיימת התקדמות המצאתית בפטנט.

לסיכום, הנני מחליט לקבל את בקשת הביטול בכל הקשר לתאי הצינורות 2 ו-4 של הפטנט, כפי שקבעתי בפסקה 8(יד) דלעיל, ולדחות את כל הטענות האחרות של המבקשת,

במקביל לכך אני מתיך לבעלת הפטנט, במידה ותחפוץ בכך, להגיש בקשה לתיקון הפירוט לפי טעיף 5 לחץ הפטנטים על מנת לתקן את הליקוי שצויין בפסקה 8(יד) דלעיל, וזאת תוך 00 יו מיום מתן החלטה זו.

באשתי להוצאות שמן הדין לפטנט במקרה דנן, נוכח נסיבותיו אגי מורח על הצדדים להודיעני על עמדתם תוך הודש מיום ההחלטה זו.

לפני שאחתום על החלטה זו ברצוני לשבח את באי כוח שני הצדדים על דרך הצגה טענותיהם העניינית והמדויקת,

ניתן בירושלים, היום :3 באדר א', תשמ"א ג אש 1981