סימן מסחר 38320

ההחלטה:

רקע

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני כב' הפוסק בקניין רוחני נח שלו שלומוביץ

בקשה לביטול מדגם רשום מספר 38320

בעלת המדגם: ./.5 ,1161831101 "1161161 0610165 ע"י ב"כ סורוקר אגמון, עו"ד ועו"פ

מבקשת הביטול: 6 6160

ע"י ב"כ גילת ברקת ושות', עו"ד

ביוס 19 באוקטובר 2004 עתרה מבקשת הביטול, בבקשה לביטול רישומו של מדגסם זּה, וביוס 12 בדצמבר, הגיבה בעלת המדגס לבקשה.

הצדדיס הוסיפו עוד וטענו לעניין הגדרתה של הבקשה כבקשה לפי סע' 36 לפקודת הפטנטים והמדגמים (להלן: 'הפקודה'). מבקשת הביטול הגישה בקשה ובה ביקשה כי אקבע שבקשתה אינה נופלת בגדר סעיף ּה, לעומתה הגיבה בעלת המדגס וטענה כי ניתן היה להבין מהבקשה וממכתב הלוואי של הלשכה שצורף לה, כי בבקשה על פי סע' 36 לפקודה עסקינן. ואילו כל מטרתה של מבקשת הביטול היא לערוך מקצה שיפוריס לבקשתה. בעלת המדגם חוזרת ועותרת כי אדחה את הבקשה, מאחר ואין בסמכותי לבטל מדגס אלא על פי סעיף 36 הנ"ל.

ציינתי דבר בקשה מאוחרת זו והתגובה אליה, כבר בראשית דברי, משוס שעיינתי בהן היטב, ואיו בהן כל ממש. לא בבקשת המבקשת ולא בתגובת בעלת המדגס. הבקשה לביטול המדגס מדברת בעד עצמה. אין היא עוסקת בפרסוס קודם, הלא הגשת בקשה לרישוס מדגס היא סודית ואינה מהווה פרסס. לא זו אף זו, עיקר תוכנה של הבקשה, עיסוקו בסמכות הרשם לבטל מדגס שלא על פי סעיף 36.

4 לאור דבריס אלה, מוצא אני כי כבקשה נפרדת מתייתר הצורך לדון בבקשת לוואי זו, ותוספת לטענות הצדדים, אין באמור בבקשה ובתגובה לה כדי לייעל את הדיון או להשפיע על תוצאותיו, מה גס שהן הוגשו ללא נטילת רשות.

5 אפנה אס כן לדיוו בבקשה לביטול המדגם, ואחל בתיאור המצב העובדתי. הבקשה לרישוס המדגם הוגשה ביוס 13 באוגוסט 2003. הבקשה הוגשה בתוך שישה חודשיס מיוס הגשת בקשה לרישוס המדגס בספרד, אולס לא נדרש דין קדימה מבקשה זו, ובקשה שהוגשה, להוספה מאוחרת של תאריך הקדימה אל תיק הבחינה נדחתה על ידי.

6. ביוס 2 בדצמבר 2003 הגישה מבקשת הביטול, אף היא, בקשה למדגס רשום, ובצידה דרישה לדין קדימה, מבקשת מדגס ספרדית מס' 157156 מיום 23 ביולי 2003.

7 ביוס 9 במאי 2004 הוגשה, בקשר למדגמה של בעלת המדגם, בקשה לבחינה על אתר. הנימוק לבקשה היה שימוש שעושיס במדגם גורמים שאינס מורשים, והצורך למצות את זכויות מבקשת המדגס. המדגם נבחן בהתאם לבקשה, ולאחר שהתגברה בעלת המדגם על כל ההשגות שהועלו במהלך הבחינה נרשס המדגם, וביוס 20 ביולי 2004 ניתנה לגביו תעודת רישום.

8 מבקשת הביטול עתרה, כאמור, בבקשה זו לביטול המדגס; לטענתה טעתה מחלקת המדגמיס כשהסכימה לרשוס את המדגס.

טענות הצדדים 9. ואלה טענות מבקשת הביטול:

א. מכיוון שיש לה בקשה תלויה ועומדת, שתאריכה מוקדס לתאריך המדגם, היה על הבוחן לבחון את בקשתה קודס לבחינת בקשתה של בעלת המדגם. זאת בין השאר בשל הדמיון הנטען בין הבקשות, דמיון שעל פיו אושרה לבעלת המדגס בחינה על אתר. מכיוון שכך המדגס ניתן בטעות ויש לבטלו;

ב. הלכה המעוגנת בסעיף 15 לחוק הפרשנות, התשמ"א - 1981, שלרשות מנהלית קיימת הזכות לבטל כל החלטה שנתנה;

ג. רישוס המדגס הוא החלטה הנוגדת את החוק ועל כן יש סמכות לבטלו; ד. הלכה זו יושמה בעבר על ידי משרד הפטנטים, בעניין סימני מסחר. 0. לטענות אלה השיבה בעלת המדגס כדלקמן:

א. בעלת המדגס הגישה גס היא את מדגמה לרישוס בספרד, וזאת עוד קודס רשמה שס מבקשת הביטול את מדגמה, ועל כן וכאית היא לדין קדימה, שתאריכו קודס לדין הקדימה של מבקשת הביטול;

ב. מבקשת הביטול מנסה לנשל את בעלת המדגס מזכויותיה ובקשה זו היא חלק ממהלך כולל;

ג. הרשם אינו יכול לבטל מדגס רשוס שלא על סמך פרסוס קודם, דהיינו על פי הוראות סעיף 36 לחוק;

ד. לרשם אין סמכות טבועה מכח סעיף 15 לחוק הפרשנות, וכך קבע גס בית המשפט העליון;

ה. מבקשת הביטול אינה באה בידייס נקיות, עקב מחדלה לגלות לרשם, את דבר העובדה שבעלת המדגס הגישה בספרד בקשה מוקדמת לאו של מבקשת הביטול.

וי הבקשה אינה אלא שלב בסכסוך על הבעלות במדגם, סכסוך שהסמכות להכריע בו היא של בית המשפט.

דיון והכרעה

ניתן להתעמק ולהתפלפל בשאלת חלותו של סעיף 15 לחוק הפרשנות על דיני המדגמים, ובסמכותו הטבועה של הרשם כגוף מינהלי. לטעמי משהעניק המחוקק לרשם הפטנטיס והמדגמים כובע שיפוטי, וזאת אפילו בדונו בהליכיס חד צדדיים, דהיינו שבין המינהל ובין האזרח המקבל משירותיו, גילה דעתו כי השגות על פעולות הרשם ייעשו בדרך שיפוטית, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בהליך דו צדדי, דוגמת ההליך דנו. הליך בו מבקשת הביטול, עותרת בקשר למערכת היחסים שבין המינהל ובין בעלת המדגס.

לא זו אף זו, המחוקק אף קבע בסעיף 44 לפקודה את זכותו של "כל אדם המוצא עצמו מקופח מחמת [...] שאיזו רשימה נשארה בפנקס שלא כדין או מחמת איזו טעות או פגם " לפנות אל בית המשפט, ובכך נתן דעתו על הסמכות המתאימה לדון בטעויות שבפנקס. אלא שאין אני נדרש להכריע בשאלה זו, ואף לא בסמכותו של הרשם על פי סעיף 42 לפקודה, סמכות שלא נטענה בפני, כנראה בשל פרשנותן של התקנות.

גס בשאלת מעמדה של הבקשה דנן כחלק מסכסוך כולל בין הצדדים, ובשאלת ניקיון הכפייס של המבקשת - כן אס לאו, כמו גס הרלבנטיות שלו לענייננו, גס בכל אלה לא נדרש אנוכי להכריע.

וכל כך למה? משוס שעיון פשוט בתיק, ובטענות מבקשת הביטול מלמד כי במהלך בחינתו של המדגס לרישום לא נעשתה כל טעות שהיא, המדגס נבחן כדין, זירוז הבחינה נעשה כדין, ומשוס כך גס רישוס המדגס נעשה כדין. יתר על כן, גס אילולא נדרש זירוז הבחינה דינו של המדגס הרשוס להבחן קודס לבקשתה של מבקשת הביטול, וממילא לא השפיעה בקשת הצירוז על סדר הבחינה.

סעיף 52 לפקודה עוסק במתן דיו קדימה:

"הגיש בעל מדגם בקשה לדישום מדגסם שכבל הגיש, הוא או מי שקדם לו בזכות הבעלות, בקשה לרישומו במדינה חברה אחת או *ותר (להלן בקשה קודמת), רשאי הוא לדרוש כי לעניין סעיפים 1(30) ו- 36 *ראו את תאויך הבקשה הקודמת הראשונה כתאויןך הבקשה שהוגשה בישראל (להלן - דין קד:מה)."

6. עניינו של דין הקדימה הוא אחד בלבד, לצורך בדיקת החידוש שבמדגם, וציטוטס של פרסומים קודמיס בישראל, כנגד רישום המדגס; ביו אם ציטוטיס במהלך הבחינה (על פי סע' 1(30)), ובין אס ציטוטים בבקשה לביטולו (על פי סעיף 36). הא ותו לא. תאריכו של מדגס על פי סעיף 5(30) יישאר התאריך בו הוגשה הבקשה בפועל, וה גס תאריך הבקשה, וגס סדר הקדימויות בבחינת הבקשות דינו להיעשות על פי תאריך ההגשה בפועל.

7. תאריך דין הקדימה אינו משנה את תאריך הבקשה עצמה. שאם לא כן, הרי שעל פי סע' 0() היה תאריך דין הקדימה הופך גס לתאריך רישוס המדגס; ואס היה תאריך רישוס המדגס נקבע על פי תאריך הקדימה, שוב לא היה וקוק המחוקק לציין בפירוש שדין הקדימה ייחשב לעניין סע' 36; שהלא כל נושא הקשור לתאריך הרישום מושפע היה מדרישת דין קדימה. המחוקק פירש דווקא את סעיפים 1(30) ו- 36 לפקודה, על מנת ללמדנו שדין הקדימה הוא בעל משמעות דווקא לצורך בחינת חדשנות, מקוריות והעדר פרסוס המדגם, כאמור.

8. מכיוון שכך דרך כלל, כך גס הבקשות בהן עסקינו, בקשת המדגס ובקשתה של מבקשת הביטול, שתיהן נושאות, כל אחת את תאריך הגשתה בפועל, ועל כן, דין בקשתה של בעלת המדגס להבחן ראשונה; קודס לבחינת בקשתה של מבקשת הביטול.

9. לא למותר לציין כי עצס הגשתו של מדגס אחר, אינו נחשב פרסוס מוקדס בישראל, ּאת על שוס הסודיות שבשיטת המדגמיס הישראלית. ודאי וודאי שדין קדימה המתייחס אך ורק לרישוס בחו"ל אינו יכול להוות פרסוס מוקדס בישראל. משמעותו היחידה של דין הקדימה של מבקשת הביטול, ביחס למדגס הרשום, היא שבעת בחינת בקשתה לא תהא כלפיה טענה של העדר חידוש בשל קיומו של המדגס הרשום.

2. משכך, צדקה מחלקת המדגמיס בבוחנה את המדגס הרשוס על אתר, ומכל מקוס, גס אילולא עשתה זאת, צריכה הייתה לבוחנו טרס שתבחן את בקשתה של מבקשת הביטול, שתאריך הגשתה מאוחר יותר.

3. צדקה גס צדקה היא כשלא התייחסה לעצם קיומה של בקשה נוספת (דבר שאותו לא יכלו בוחני המחלקה לדעת) משוס שכאמור, הגשת בקשה ודין קדימה אינס פרסוס קודס בישראל. העולה מן האמור הוא שהמדגס נבחן וקובל כדין, ולא חלה בעניינו כל טעות שהיא.

4. לאור האמור אני דוחה את הבקשה. מבקשת הביטול תשלס לבעלת המדגס את הוצאות הבקשה ושכר טרחת עו"ד בסכוס כולל של 4,000 ש"ח.

נח שלו שלומוביץ,

נח שלו שלומוביצ 54678313-/38326 פוסק קניין רוחני ניתן בירושלים ביוס | 7 פברואר, 2005

כ"ח שבט, תשס"ה