סימן מסחר 38326

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני כב' הפוסק בקניין רוחני נח שלו שלומובי\

בקשה לביטול מדגם רשום מספר 38326

בעלת המדגם: ...5 ,8110101 11061 "1616 6101165 0בתסיי

עי'י ב''כ סורוקר אגמון, עוי'ד ועו''פ

מבקשת הביטול: 6 65160

₪ זְ 4 -

ע'יי ב''כ גילת ברקת ושות', עו'יד

ביוס 19 באוקטובר 2004 עתרה מבקשת הביטול, בבקשה לביטול רישומו של מדגם זה, וביוס 12 בדצמבר, הגיבה בעלת המדגם לבקשה.

הצדדים הוסיפו עוד וטענו לעניינה הגדרתה של הבקשה כבקשה לפי סעיף 36 לפקודת הפטנטיס והמדגמים (להלן: 'הפקודה'). מבקשת הביטול הגישה בקשה ובה ביקשה כי אקבע שבקשתה אינה נופלת בגדר סעיף וּה, לעומתה הגיבה בעלת המדגם וטענה כי ניתן היה להבין מהבקשה וממכתב הלוואי של הלשכה שצורף לה, כי בבקשה על פי סעיף 36 לפקודה עסקינן. ואילו כל מטרתה של מבקשת הביטול היא לערוך מקצה שיפורים לבקשתה. בעלת המדגם חוזרת ועותרת כי אדחה את הבקשה, מאחר ואין בסמכותי לבטל מדגם אלא על פי סעיף 3:6 הנייל.

ציינתי דבר בקשה מאוחרת זו והתגובה אליה, כבר בראשית דברי, משוס שעיינתי בהן היטב, ואיו בהן כל ממש. לא בבקשת המבקשת ולא בתגובת בעלת המדגם. הבקשה לביטול המדגם מדברת בעד עצמה. אין היא עוסקת בפרסום קודם, הלא הגשת בקשה לרישום מדגם היא סודית ואינה מהווה פרסום. לא זו אף זו, עיקר תוכנה של הבקשה, עיסוקו בסמכות הרישום לבטל מדגם שלא על פי סעיף 36.

לאור דבריס אלה, מוצא אני כי כבקשה נפרדת מתייתר הצורך לדון בבקשת לוואי זו, וכתוספת לטענות הצדדים, אין באמור בבקשה ובתגובה לה כדי לייעל את הדיון או להשפיע על תוצאותיו, מה שנ הוגשו ללא נטילת רשות.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

אפנה אס כן לדיון בבקשה לביטול המדגם, ואחל בתיאור המצב העובדתי. הבקשה לרישום המדגם הוגשה ביוס 13 באוגוסט 2003. הבקשה הוגשה בתוך שישה חודשים מיוס הגשת בקשה לרישום המדגם בספרד, ולכן לא נדרש דין קדימה מבקשה זו, ובקשה שהוגשה, להוספה מאוחרת של תאריך הקדימה אל תיק הבחינה נדחתה על ידי.

ביוס 2 בדצמבר 2003 הגישה מבקשת הביטול, אף היא, בקשה למדגם רשום, ובצידה דרישה לדין קדימה, מבקשת מדגם ספרדית מס' 157156 מיוס 23 ביולי 2003.

ביוס 9 במאי 2004 הוגשה, בקשר למדגם של בעלת המדגם, בקשה לבחינה על אתר. הנימוק לבקשה היה שימוש שעושים במדגם גורמיס שאינס מורשים, והצורך למצות את זכויות מבקשת המדגם. המדגם נבחן בהתאם לבקשה, ולאחר שהתגברה בעלת המדגם על כל ההשגות שהועלו במהלך הבחינה נרשם המדגם, וביום 20 ביולי 2004 ניתנה לגביו תעודת רישום.

מבקשת הביטול עתרה, כאמור, בבקשה לביטול המדגם; לטענתה טעתה מחלקת המדגמים כשהסכימה לרשום את המדגם.

טענות הצדדים

ואלה טענות מבקשת הביטול:

א. מכיוון שיש לה בקשה תלויה ועומדת, שתאריכה מוקדם לתאריך המדגם, היה על הבוחן לבחון את בקשתה קודם לבחינת בקשתה של בעלת המדגם. ואת בין השאר בשל הדמיון הנטעןו בין הבקשות, דמיון שעל פיו אושרה לבעלת המדגס בחינה על אתר. מכיוון שכך המדגם ניתן בטעות ויש לבטלו;

ב. הלכה המעוגנת בסעיף 15 לחוק הפרשנות, התשמייא - 1981, שלרשות מנהלית קיימת הזכות לבטל כל החלטה שניתנה;

ג. רישום המדגם הוא החלטה הנוגדת את החוק ועל כן יש סמכות לבטלו ;

ד. הלכה זו יושמה בעבר על ידי משרד הפטנטים, בעניין סימני מסחר.

0. לטענות אלה השיבה בעלת המדגם כדלקמן:

א. בעלת המדגם הגישה גם היא את מדגמה לרישום בספרד, וזאת עוד קודם רשמה שס מבקשת הביטול את מדגמה, ועל כן וכאית היא לדין קדימה, שתאריכו קודם לדין הקדימה של מבקשת הביטול;

ב. מבקשת הביטול מנסה לנשל את בעלת המדגם מזכויותיה ובקשה זו היא חלק ממהלך כולל;

ג. הרשם אינו יכול לבטל מדגם רשום שלא על סמך פרסום קודם, דהיינו על פי הוראות סעיף 36 לחוק;

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

ד. לרשם אין סמכות טבועה מכח סעיף 15 לחוק הפרשנות, וכך קבע גם בית המשפט העליון;

ה. מבקשת הביטול אינה באה בידיים נקיות, עקב מחדלה לגלות לרשם, את דבר העובדה שבעלת המדגם הגישה בספרד בקשה מוקדמת לאו של מבקשת הביטול.

ו. הבקשה אינה אלא שלב בסכסוך על הבעלות במדגם, סכסוך שהסמכות להכריע בו היא של בית המשפט.

דיון והכרעה

ניתוח להתעמק ולהתפלפל בשאלת חלותו של סעיף 15 לחוק הפרשנות על דיני המדגמים, ובסמכותו הטבועה של הרשם כגוף מינהלי. לטעמי משהעניק המחוקק לרשום הפטנטיס והמדגמים כובע שיפוטי, וזאת אפילו בדונו בהליכים חד צדדיים, דהיינו שבין המינהל ובין האזרח המקבל משירותיו, גילה דעתו כי השגות על פעולות הרישום ייעשו בדרך שיפוטית, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בהליך דו צדדי, דוגמת ההליך דנן. הליך בו מבקשת הביטול, עותרת בקשר למערכת היחסים שבין המינהל ובין בעלת המדגם.

לא זו אף זו, המחוקק אף קבע בסעיף 44 לפקודה את זכותו של ''כל אדם המוצא עצמו מקופח מחמת [...] שאיזו רשימה נשארה בפנקס שלא כדין או מחמת איזו טעות או פגם'"י לפנות אל בית המשפט, ובכך נתן דעתו על הסמכות המתאימה לדון בטעויות שבפנקס. אלא שאין אני נדרש להכריע בשאלה זו, ואף לא בסמכותו של הרישום על פי סעיף 42 לפקודה, סמכות שלא נטענה בפני, כנראה בשל פרשנותן של התקנות.

גם בשאלת מעמדה של הבקשה דנן כחלק מסכסוך כולל בין הצדדים, ובשאלת ניקיון הכפיס של המבקשת - כן גם לאו, כמו גם הרלבנטיות שלו לענייננו, גם בכל אלה לא נדרש אנוכי להכריע.

וכל כך למה! משוס שעיון פשוט בתיק, ובטענות מבקשת הביטול מלמד כי במהלך בחינתו של המדגם לרישום לא נעשתה כל טעות שהיא, המדגם נבחן כדין, זירוז הבחינה נעשה כדין, ומשוס כך גם רישום המדגם נעשה כדין. יתר על כן, גם אילולא נדרש זירוז הבחינה דינו של המדגם הרשום להבחן קודם לבקשתה של מבקשת הביטול, וממילא לא השפיעה בקשת הזירוז על סדר הבחינה.

סעיף 52 לפקודה עוסק במתן דין קדימה:

/הגיש בעל מדגם בקשה לדישום מדגם שכבר הגיש, הוא או מי שקדם לו בזכות הבעלות, בקשה לרישומו במדינה חברה אחת או *ותר (להלן בקשה קודמת), רשאי הוא לדרוש כי לעניין סעיפים 1(30) ו- 36 ידאו את תאריך הבקשה הקודמת הראשונה כתאריך הבקשה שהוגשה בישראל (להלן - דין קדימה)./

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

עניינו של דין הקדימה הוא אחד בלבד, לצורך בדיקת החידוש שבמדגם, וציטוטים של פרסומים קודמים בישראל, כנגד רישום המדגם; בין אם ציטוטים במהלך הבחינה (על פי סעיף 1(30)), ובין גם ציטוטים בבקשה לביטולו (על פי סעיף 356). ואתו לא. תאריכו של מדגם על פי סעיף 5(30) יישאר התאריך בו הוגשה הבקשה בפועל, וה גם תאריך הבקשה, וגם סדר הקדימויות בבחינת הבקשות דינו להיעשות על פי תאריך ההגשה בפועל.

תאריך דין הקדימה אינו משנה את תאריך הבקשה עצמה. שאם לא כן, הרי שעל פי סעיף 0) היה תאריך דין הקדימה הופך גם לתאריך רישום המדגם; ואס היה תאריך רישום המדגם נקבע על פי תאריך הקדימה, שוב לא היה וקוק המחוקק לציין בפירוש שדין הקדימה ייחשב לעניין סעיף 36; שהלא כל נושא הקשור לתאריך הרישום מושפע היה מדרישת דין קדימה. המחוקק פירש דווקא את סעיפים 1(30) ו- 36 לפקודה, על מנת ללמדנו שדין הקדימה הוא בעל משמעות דווקא לצורך בחינת חדשנות, מקוריות והעדר פרסום המדגם, כאמור.

מכיווןו שכך דרך כלל, כך גם הבקשות בהן עסקינן, בקשת המדגם ובקשתה של מבקשת הביטול, שתיהן נושאות, כל אחת את תאריך הגשתה בפועל, ועל כן, דין בקשתה של בעלת המדגס להבחן ראשונה; קודם לבחינת בקשתה של מבקשת הביטול.

לא למותר לציין כי עצס הגשתו של מדגם אחר, אינו נחשב פרסום קודם בישראל, את על שוס הסודיות שבשיטת המדגמים הישראלית. ודאי וודאי שדין קדימה המתייחס אך ורק לרישום בחו'יל אינו יכול להוות פרסום קודם בישראל. משמעותו היחידה של דין הקדימה של מבקשת הביטול, ביחס למדגם הרשום, היא שבעת בחינת בקשתה לא תהא כלפיה טענה של העדר חידוש בשל קיומו של המדגם הרשום.

משכך, צדקה מחלקת המדגמים בבוחנה את המדגם הרשום על אתר, ומכל מקוס, גם אילולא עשתה זאת, צריכה הייתה לבוחנו טרס שתבחן את בקשתה של מבקשת הביטול, שתאריך הגשתה מאוחר יותר.

צדקה גם צדקה היא כשלא התייחסה לעצם קיומה של בקשה נוספת (דבר שאותו לא יכלו בוחני המחלקה לדעת) משוס שכאמור, הגשת בקשה ודין קדימה אינס פרסום קודם בישראל. העולה מן האמור הוא שהמדגם נבחן וקובל כדין, ולא חלה בעניינו כל טעות שהיא.

לאור האמור אני דוחה את הבקשה. מבקשת הביטול תשלס לבעלת המדגם את הוצאות הבקשה ושכר טרחת עוייד בסכום כולל של 4,000 ש"ח.

נח שלו שלומובי\, פוסק קניין רוחני

ניתן בירושליים ביום 7 פברואר, 2005

כ״י שבט, תשסייה